סיבוב בבניין מקסיקו של הפקולטה לאמנויות

קמפוס אוניברסיטת תל אביב היה בראשיתו כר נרחב למימוש עבודותיהם של אדריכלים צעירים שאפילו לא עברו את ה-30. זה הגיל בו עדיין האגו לא מנופח כמו בלון פורח והיצירתיות והאמירה הרבה יותר מרתקות מאשר כל אותן עבודות שמביאים לנו החתיארים שאנו מוקפים בהם היום עד כדי חנק.

הישראלי המצוי סולד מהבטון החשוף והאפור אך נראה לי שאם לומדים להבין את הערכים שאותו סגנון מנסה להנחיל – ניתן להעריך את אותן יצירות תרבות מחדש ואפילו לאהוב אותן. בקמפוס ישנם לא מעט מבנים המשתייכים לאותו דור, בניין מקסיקו בתכנונם של האדריכלים דן איתן ויצחק ישר הוא אחד מהם. פירסומו בא לו בעיקר בשל מיקומו המרכזי וייעודו המאכלס את אחת מהפקולטות היותר רעשניות באוניברסיטה, אך ברשימה זו אנסה להבליט דווקא את הבניין עצמו.

 .

חזית הבניין הראשית הפונה לכיוון דרום ולרחבת הקמפוס המרכזית / משמאל: פסלו של יגאל תומרקין "התרחשות"

 

ראשית אפתח ואודה לשלושת האנשים שסייעו לי בכתיבת הרשימה ובאיתור החומרים המוצגים בה: בני הספל – מנהל הארכיון לתולדות אוניברסיטת תל אביב, שטרח וסייע לי באיתור וסריקת התצלומים ההיסטורים, בסריקתם. לאדריכל דוד רגב ממחלקת ההנדסה של האוניברסיטה שאיתר את תכניות הבניין בארכיב האוניברסיטה, ואחרון חביב לאדריכל המבנה – דן איתן, שהקדיש לי מזמנו לשיחה על אדריכלות, ובין השאר על בניין מקסיקו – והראיון עמו מופיע כאן בהמשך.

פרספקטיבה של אוניברסיטת תל אביב מכיוון משוער של אזור מעונות הסטודנטים. הפרספקטיבה כוללת מבנים שלא הוקמו בסופו של הדבר כמו מבנה המינהלה שתוכנן על ידי האדר' נחום זולוטוב ובולט הודות למגדל המתנוסס מעליו. ניתן לראות את שרשרת הרחבות המרכזיות המרכיבות את ליבה של האוניברסיטה כשבניין מקסיקו מהווה את הדופן הצפונית לאמצעית שבהן (מקור: הארכיון לתולדות אוניברסיטת תל אביב)

על מבנים שתוכננו על ידי האדריכל דן איתן ויצחק ישר פרסמתי כאן כבר שתי רשימות: הראשונה הייתה על המרכז האזרחי של המושבים ירדנה ובית יוסף והרשימה השניה הייתה על בית העם של קיבוץ גבעת חיים, כך שזוהי הרשימה השלישית.

בניין מקסיקו תמיד הרשים אותי מעצם העמדתו לצד הספריה המרכזית והמנומנטאלית והרחבה הציבורית שאליה כל הסטודנטים מתכנסים בין ההרצאות. ליד כל אלה ניצב לו בניין מקסיקו נמוך קומה ובעל חזית פשוטה כאילו הוא מצטנע בתגובה לכבוד שנפל בחלקו במיקומו בקמפוס, ולכן הכניסה אליו אחרי שנים רבות שלא נכנסתי אליו הייתה עבורי חוויה חדשה.

ברור שהיו כאן זוג עקרונות מרכזיים בתכנון: (1) מערך התנועה במבנה המחולק לציר צפון-דרום המקשר בין החללים הציבוריים והחוץ ולציר מזרח-מערב המקשר לכיתות וחדרי הסטודיו. (2) ניצול מירבי של אור השמש.

בדומה למרבית המבנים שהוקמו באותה העת בשנות הששים, גם בניין מקסיקו מייצג את הסגנון הברוטליסטי: בטון חשוף, ללא טיח או אריחי קרמיקה ורודים, ניצב שם ללא מסכות כשהוא חשוף לשמש הישראלית נהנה מהפעילות הבלתי פוסקת של הסטודנטים היצירתיים הגודשים אותו ובין הרצאה על אמנות או מחשבה על סרט, יושבים לשוחח על מדרגות הכניסה או באחד ממקומות השהייה המגוונים שאיפשרו להם האדריכלים לתפוס פינה שקטה אך צופיה בחלל המרכזי של הבניין.

המבנה הוא יחסית אחת מהיצירות היותר פשוטות של צמד האדריכלים דן איתן ויצחק ישר. השותפות בין השניים שהחלה בשנת 1959 והסתיימה בשנת 1965 לאחר שזכו בתחרות לתכנון מוזיאון תל אביב, הניבה כמה יצירות אדריכליות שהפכו לחלק בלתי ניפרד מהקאנון הישראלי. לא סתם זכו איתן וישר על תכנון בניין מקסיקו בפרס היוקרתי ביותר באותה העת בתחום האדריכלות הוא פרס רוקח לשנת 1967 – חודשים ספורים לאחר שנחנך הבניין בטקס רב רושם.

בניין מקסיקו נתרם על ידי בני הקהילה היהודית במקסיקו, כשהתורם הראשי היה סם וישניאק שתרם את הסכום העיקרי לזכרה של רעייתו. מדובר בבניין בן שלוש קומות, כשהקומה התחתונה (קומת מרתף) הינה במפלס החניון שצפונית לבניין והקומה האמצעית (קומה א') פתוחה לרחבת המרכזית של הקמפוס שמדרום לבניין. הקומה העליונה מקושרת לקומה א' באמצעות קשרים פיסיים וקשרי מבט שעיקרם מתבצע באולם המבואה רחב הידיים. במבנה תוכננו במקור 18 כיתות לימוד וחדרי סטודיו, שני אולמות לתצוגה ותערוכות, אולם ספריה ואודיטוריום ל-300 איש.

טקס חנוכת הבניין הוא לא רק עדות לחשיבותו של הבניין בעיני ראש האוניברסיטה, אלא אורגיה שלימה של ישראלים ומקסיקנים שככל הידוע לי כיום אין לה זכר, וחבל. בטקס החנוכה נכחו ראש ממשלת ישראל לוי אשכול שציין בדבריו את חשיבותה של העלאת הרמה האסתטית של החיים בישראל, סגן שר החינוך המקסיקאי, שליח מיוחד מטעם נשיא מקסיקו, ראש עיריית תל אביב מרדכי נמיר, נשיא ורקטור האוניברסיטה, נציג הקהילה היהודית במקסיקו, שגריר ארה"ב בישראל, וכ-30 אנשי ציבור מקסיקאים ובהם שגריר מקסיקו בישראל לשעבר וכן חברי פרלמנט מקסיקאיים, רבה הראשי של הקהילה היהודית במקסיקו ואחרים.

משיחה שערכתי עם איתן – הצלע החיה בשותפות איתן-ישר, הוזמנו השניים על ידי נשיא האוניברסיטה לניו יורק ללמוד מהן פקולטות לאמנות בבתי ספר בארה"ב. לאחר שביצעו את הלימוד, הושיב אותם הנשיא בחדר בביתו למשך לילה אחד כדי שיפיקו סקיצה לבניין. למחרת לקח הנשיא את הסקיצה וטס למקסיקו לשווק את הבניין לתורמים דבר אותו ביצע בהצלחה יתירה. בעקבות העובדה ששיטת השיווק הייתה שכל חדר וחלק בבניין "נירכש" על ידי תורם אחר, לא ניתן היה לעשות עוד כל שינוי בפרויקט וכך הפכה הסקיצה לבניין.

בסיפור הזה שמתאר דן איתן, ישנה לא מעט התמרמרות ואכן מי שיבקר בבניין ימצא שיש בו משהו מן הגולמיות שלא היטיבה עימו. חוסר הגמישות שלו למשל הביאה לשינויים משמעותים גם בהתנהלות בו וגם בחזיתותיו. בביקור שערכתי כעת בבניין חשתי כי משהו פה לא עובד ואולי אפילו הבניין לא עומד במתכונתו הנוכחית במבחן הזמן. בכל מקרה עלו לי כל מיני שאלות ולכן פניתי לדן איתן שיבהיר לי את כל אותן קושיות אז בכדי לא לשנות, בחרתי להביא כאן בשלמותו את החלק בשיחה שעסק בבניין מקסיקו.

אתר הבניה של בית מקסיקו, כשלצד השלט ניצב הטוטם מפיברגלס שניתרם למבנה ושוכן עד היום בכניסה אליו (מקור: הארכיון לתולדות אוניברסיטת תל אביב)

מיכאל יעקובסון: מסתובבות כל מיני אגדות שכבר שמעתי אותן גם מקולגות מהדור שלך וגם אפילו היום כאן בקמפוס על איך יצרתם אתה ויצחק ישר את התכניות לבניין. אם נעזוב לרגע את הרכילויות, תוכל לומר לי איך הגעתם לתכנית המוגמרת של בניין מקסיקו?

דן איתן: זה נכון שהבניין תוכנן תוך לילה אחד בניו יורק וזה היה מתוך רעיון מאד ראשוני שהוצא אז. למעשה חוץ ממגדל השירות הבולט מחוץ לבניין ניתן לומר שכל הבניין תוכנן תוך לילה אחד על פי סקיצה אחת.

מ"י: איך התגלגלתם לניו יורק בשנת 1963?

ד"א: באותן שנים לא החזיקה אף אוניברסיטה בישראל פקולטה לאמנות, ונשיא האוניברסיטה דאז ג'ורג' וייס מצא לנכון לכלול באוניברסיטה שאותה הוא הוביל גם פקולטה של אמנות. לא הייתה פרוגרמה כי לא ידעו איך להכין כזה דבר בארץ, אז וייס הזמין אותנו למשרדו בניו יורק – שם היה משכנו הקבוע, כדי שנסייר ונלמד על פקולטות כאלה שם וגם נכין כבר סקיצות לבניין באוניברסיטת תל אביב.

הגענו לניו יורק ווייס סגר אותנו בחדר עם ניירות וישבנו כל הלילה ועבדנו על הסקיצה. הסכימה הראשונה של הבניין היא למעשה מה שיצא אל הפועל – שזו תופעה מאד לא שגרתית בעולם התכנון אבל התוצאה יצאה לבסוף מוצלחת. למחרת אותו לילה, וייס לקח לידיו את הסקיצה וטס למקסיקו לכנס תורמים, ובגלל זה הוספנו בשולי הסקיצה בספרדית "בית מקסיקו" – וכך נותר השם הזה עד היום. וייס הצליח לשווק את כל הבניין לתורמים בקהילה היהודית במקסיקו, ובגלל זה לא יכולנו אחר כך לשנות דבר, היות וכל חדר כבר ניתרם על התכנית לתורם אחר.

מ"י: לא עשיתם אם כן שום שינוי משמעותי בתכניות מאז שלב הסקיצה?

ד"א: עקרונית לא ביצענו שינויים. אבל כן היו שני שינויים בולטים. חוץ ממגדל השירות שהוצאנו החוצה שזה בא אולי בהשראת עבודות של לואי קאהן, השינוי המרכזי היה מיקום הבניין. השטח שיועד לבניין מקסיקו על פי תכנית הקמפוס היה דרומית לבניין מוסיקה, ואמרנו לוייס שאם הבניין אכן יוצב באתר הזה אז צריך לתכנן את כולו מחדש, כי אנחנו בתכנון לא התייחסנו לשטח הזה. וייס לא רצה לשנות בתכנית דבר, כי הוא כאמור כבר שיווק את כולו, ולכן לקח את התכניות למתכנן האוניברסיטה האדריכל ורנר ויטקובר שאישר את הצבתו צפונית לכיכר המרכזית ובסמוך לספריה המרכזית איפה שהוא אכן היום. כך הוגדר מרחבית החלל המרכזי של האוניברסיטה.

מ"י: איך אוניברסיטה שעוסקת במדעים קיבלה לתוכה פקולטה לאמנויות?

ד"א: באמת היא לא קיבלה את זה בקלות והבניין התחיל כנטע זר. אבל עם הזמן האוניברסיטה התרגלה אליו ולא רק בגלל שהיא נהנית מהפירסום ומהיוקרה שהפקולטה הזו נותנת לאוניברסיטה.

מ"י: האם היו מחשבות לשינויים בבניין מאז הקמתו?

ד"א: היו מחשבות אך הן לא בוצעו. דובר לפני כעשרים שנה להוסיף קומה לבניין, ואני מאד שמח שזה לא קרה. היתה גם הזמנת עבודה להוספת אגף בחלק של החניון שמצפון לבניין, שהיה אמור לאכלס את לימודי התיאטרון והקולנוע – הכנתי לכך תכניות אבל גם זה לא יצא אל הפועל והאוניברסיטה לא קידמה את הפרויקט למרות שזה מופיע בתכנית המתאר של האוניברסיטה.

מ"י: אחד מהמרכיבים הבולטים בתכנית המבנה היה המודול הקבוע בו עשיתם שימוש. על פי מה בחרתם אותו?

ד"א: המודול בו עשינו שימוש היה מבוסס על גודל יחידת לימוד שהיה ככל הזכור לי 8X8 מטר, את המודול הזה חילקנו למודולים משניים. קביעת התבנית נתנה לנו את האפשרות ליצור תכנית פשוטה וקלה מאד.

מ"י: הודות לשימוש במודול קבוע הבניין מאד קריא ופשוט, נוסף לכך גם החומרים בהם נעשה השימוש הם פשוטים, זמינים ומקומיים.

ד"א: החומרים היו מאד פשוטים – בטון, זכוכית ומילואות של פריקסט עם אבני בזלת שהבאנו מהגליל. למרות שאלה חומרים טיפוסיים למה שהיה נהוג לעשות בו שימוש אז, יש כאן איזכור אסוציאטיבי לאדריכלות מקסיקנית. אם תראה תצלומים של האיצטדיון במקסיקו סיטי, תוכל למצוא שהקירות שלו הם יציקות בטון עם אבני בזלת. אמנם הממדים שונים בין שני המבנים, אך הכרנו את הבניין והתייחסנו אליו.

מ"י: שמתי לב שבגג יש מעין תיאטרון פתוח עם טריבונה העושה שימוש בגב של הגופים המחדירים את האור הטבעי לפנים הבניין. זה הפקולטה השתמשה בזה אי פעם?

ד"א: נכון שיש על הגג מבנה שכזה, אבל לא התכוונו שזה יעבוד כתיאטרון ולכן אין על הגג אמצעים להפעלתו לא מבחינת בטיחות ולא מבחינת גישה. המבנה הזה מיועד בעיקרו להכנסת אור לאולם המבואה וזה לא בנוי לשימוש אחר.

מ"י: הבניין לא עבר שינויים מרחיקי לכת, אבל נראה שהשינויים המינורים שבוצעו בו פוגעים בו לא מעט.

ד"א: בניין מקסיקו תוכנן לשמש כפקולטה לאמנות הכוללת לימודי ציור ופיסול, לכן לדוגמא כיתות הלימוד פונות לכיוון צפון שזה האור המועדף על אמנים כי הוא קבוע כמעט כל היום, כמו כן ביחידות הלימוד יש דירוג כדי שכל סטודנט ייצור את עבודתו מבלי להסתיר לחברו. היחידות תוכננו כאולמות סטודיו. במציאות האוניברסיטה לא רצתה להכניס לאקדמיה אמנות ופיסול ולא רצו לכן להקים את הבניין, זה היה הכל חלק מהחזון של נשיא האוניברסיטה ג'ורג' וייס. היום אין בבניין ציור ופיסול והאולמות משמשים ככיתות לימוד עיוניות רגילות או אולפני צילום וזה דרש את השינויים שביצעו בהם כמו אטימת החלונות ואי ניצול המדרגות.

מ"י: מה הסיפור של הטוטם שניצב בכניסה לבניין? בתמונות ההיסטוריות רואים שהוא היה ניצב שם כבר בעת הההקמה באמצע שנות הששים?

ד"א: הטוטם המקסיקני הזה הוא יציקת פיברגלס והוא חלול וקל מאד להזיז אותו. הוא בא יחד עם התרומה של הקהילה היהודית במקסיקו. יש בבניין שני איזכורים למקסיקו. האיזכור הראשון הוא הטוטם והאיזכור השני הוא ששה פורטרטים של מנהיגים מקסיקנים. לפני שהוצב באולם המבואה ציור הקיר של דוד שריר, הפסלים האלה ניצבו שם אחד ליד השני וזה למרות שאני התנגדתי לדבר והיתה על זה מלחמה קבועה. כל פעם שהייתי מגיע לבניין, הייתי מזיז אותם למסדרון הצדדי, אבל הפקולטה הייתה מחזירה אותם. אף אחד לא ידע מה הם עושים שם ומה חשיבותם של אותם מנהיגים מקסיקנים לקהילה היהודית במקסיקו ולקמפוס בתל אביב.

מ"י: זו כבר הרשימה השלישית שאני מפרסם ועוסקת בפרויקט שתוכנן על ידי השותפות ההיסטורית בינך לבין האדריכל יצחק ישר. בזמן קצר יחסית הספקתם לבנות מספר לא מבוטל של מבנים שתפסו מקום מרכזי במרחב הישראלי. כמה זמן נמשכה השותפות הזו?

ד"א: השותפות החלה בשנת 1959 ונמשכה עד לשנת 1965 כשהפרויקט האחרון שניגשנו אליו במשותף היה ההצעה לתחרות לתכנון מוזיאון תל אביב בה זכינו אך את הביצוע שלו אני עשיתי אחרי פירוק השותפות. בניין מקסיקו תוכנן בשנת 1963, כשזה היה הבניין החמישי או הששי שנבנה בקמפוס. התרומה החשובה שלו לקמפוס היא המיקום שלו שמגדיר את הרחבה המרכזית של הקמפוס,  אני חושב שמה שיצא בסופו של דבר מאד מוצלח.

המבנה בעת יציקת הקומה השניה / צילום: יצחק ברז (מקור: הארכיון לתולדות אוניברסיטת תל אביב)

בעת הבניה 01 / צילומים: דוד חריס (מקור: הארכיון לתולדות אוניברסיטת תל אביב)

בעת הבניה 02 / צילומים: דוד חריס (מקור: הארכיון לתולדות אוניברסיטת תל אביב)

תכנית קומת מרתף (מקור: ארכיב מחלקת ההנדסה והאדריכלות של אוניברסיטת תל אביב)

תכנית קומה א' (מקור: ארכיב מחלקת ההנדסה והאדריכלות של אוניברסיטת תל אביב)

תכנית קומה ב' (מקור: ארכיב מחלקת ההנדסה והאדריכלות של אוניברסיטת תל אביב)

פרט בתכנית הבניין מבנה כיתת לימוד: הכיתה זוכה לתאורה מכיוון צפון שזה האור המתאים ביותר לציור ופיסול והכיתה היא המודול למעשה של הבניין כולו ולה חלוקות משנה

פסלו של יגאל תומרקין "התרחשות" שהוצב בחזית המבנה בראשית שנות השבעים היטיב עם הבניין, מה שלא ניתן לומר על העץ שניטע באופן סתמי מבלי לחשוב על השפעתו על החזית

פסלו של מיכאל גרוס (שתכנן ויצר גם את האנדרטה לחללי האוניברסיטה בקצה הרחבה הסמוכה) מהווה אף הוא עדות לבחירה מוצלחת של אוצר האמנות של הקמפוס

החזית הצפונית של המבנה שכיום כמעט כל הפתחים בה נאטמו למניעת חדירת אור יום לחללים הפנימיים

החזית המזרחית של הבניין היא החזית "הפרועה" ביותר במבנה היחסית מאופק, וכוללת משחק של צורות ליצירת מגוון של פתחים לכיתות, לחדר המדרגות שבקצה המסדרון הפנימי ולאולמות הסטודיו

הפינה הדרום-מזרחית

הקרדיט למתכננים ולמבצעים מצוין על חזית המבנה כפי שנהוג במרבית המבנים בקמפוס

השלט בכניסה

חזית חשופה המורכבת מבטון ואבן

הכניסה הראשית למבנה מהרחבה

תכנית המבנה מבוססת על שני צירים: הציר הראשון צפון-דרום מורכב מחללי המפגש הטקסיים של מרכז הבניין שראשיתם ברחבת הקמפוס, רחבת הכניסה והאולם הפנימי המתנשאים לגובה שתי קומות, הציר השני מזרח-מערב מקשר בין הכיתות ומצוי בכל אחד משלושת מפלסי הבניין

הטוטם שהוצב תחילה לצד אתר הבנייה, שוכן לאחר מכן לצד הבמה באודיטוריום וכיום הוא ניצב בכניסה למבנה ומשקיף על הבאים אל רחבת הקמפוס

אולם הכניסה מחולק לשני חלקים שהראשון נמוך יותר והשני גבוה ועמוק ובו מתרחשת עיקר הפעילות והמפגש

אולם הכניסה המהווה את ליבו של הבניין כולו נהנה מפתחי תאורה המאפשרים חדירת אור יום לכל חלקיו. עבודת הקיר של האמן דוד שריר מציגה את מגדל בבל

אולם המבואה מהווה את ליבו של הבניין כולו ונהנה מפתחי תאורה המאפשרים חדירת אור יום לכל חלקיו. עבודת הקיר של האמן דוד שריר מציגה את מגדל בבל

פרט בעבודתו של דוד שריר: נמרוד

אולם הכניסה מכיל גם את המעבר הורטיקלי המקשר לחדרים הדרומיים ובאמצעות גשר מוביל לחדרים והאולמות בחלקו הצפוני של הבניין

הגשר הפנימי המקשר בין חלקו הצפוני לדרומי של הבניין במפלס העליון

במבט לאחור ניתן לראות את קיר המסך של הכניסה למבנה הנחצה על ידי גשר פנימי

באולם מוצבות עבודות של מיטב אמני ישראל: מתחת לעבודה של נפתלי בזם מוצב (בתמונה) פסל תמוה "מחווה למדיצ'י" של יגאל תומרקין משנת 1972

אחת מתוך עשרות העבודות של מיכל היימן המוצגות במקום מתוך המיצב "מאה ומיליון נשים חושבות" משנת 2008

מבט מתחתית אולם הכניסה אל התקרה הכוללת פתחי תאורה כשבתווך אחד מהגשרים המקשרים בין אגפי הבניין. שימו לב למדרגות בתקרה שאת משמעותם ניתן להבין בהמשך

פתחי התאורה בתקרה שמעל לעבודתו של שריר

תקרת האולם המרמזת שהבניין כולו בנוי על מודול קבוע

מבט מהגשר שבמפלס העליון המשקיף על הנכנסים לבניין ועל עבודות האמנות של נפתלי בזם ותומרקין

מערך המעברים במפלס העליון המהווה חלק מליבו של הבניין ואולם הכניסה

המסדרון במפלס העליון המואר בחלקו על ידי אולם הכניסה באור טבעי

מסדרון במפלס הקרקע שבדומה למסדרון שמעליו (וזה שמתחתיו) הנו הציר החוצה את הבניין ממערב למזרח

אחת מכיתות הלימוד שחלונותיה הפונים לכיוון צפון נאטמו

המסדרון בקומת התחתונה (הודות לניצול הטופוגרפיה הטבעית במקום הכניסה הראשית לבניין היא מדרום לקומה האמצעית כשהקומה התחתונה מצויה במפלס החניון שמצפון) במפלס זה שוכנים מחסני החוג לקולנוע וארכיון הסרטים

בגג המבנה ניתן להחשף למערכות השונות המאפשרות את חדירת אור היום אל פנים המבנה / האדריכלים ניצלו את אחד מהגופים האלו להפוך אותו לתיאטרון פתוח

גוף המחדיר אור יום רך מכיוון צפון

הגוף שמחדיר תאורת אור יום משמש גם כטריבונה להצגות ומופעים תחת כיפת השמיים

על פי דן איתן שתכנן את המבנה לא הייתה כוונה ברורה לעשות שימשו במבנה הזה כתיאטרון

מה שכן היא מצטלמת מצוין ויכולה להיות לוקיישן לכמה סצנות מקוריות

הפתחים בגוף הטריבונה המחדירים אור יום מכיוון דרום לאולם הכניסה

מבט מהגג על בניין הספריה המרכזית

המעקה

נמוך

התורמים משקיפים על הבאים לאודיטוריום

ארון כתבי העת והספרים באולם הכניסה

– לקריאה נוספת –

מבנים ואתרים בקמפוס אוניברסיטת תל אביב ברמת אביב עליהם פרסמתי רשימות:

(1) בית הספר למוסיקה, (2) בית הספר לרפואה,

(3) בניין שרת למדעי החינוך

(4) הספריה המרכזית ע"ש סורסקי, (5) בניין תחזוקה,

(6) בניין מקסיקו, (7) אתר ההנצחה לזכר חללי אוניברסיטת תל אביב,

(8) בית הספר למינהל עסקים,  (9) ספרית המפות, (10) המעבדה למחקרי תכנון סביבה

(11) שרידי הכפר שיח' מוניס הקבור מתחת לקמפוס, (12) בניין גילמן

(13) בית הספר לאדריכלות בבניין דה-בוטון

(14) סיבוב בבניין שרמן ובניין בריטניה למדעי החיים

(15) סיבוב במנהרות התת-קרקעיות של האוניברסיטה

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עידו  On 30/07/2010 at 14:33

    מיכאל –
    יישר כוח.
    מאמר מרתק. אני אישית אוהב מאד את המבנה הזה.
    אני מבלה בו הרבה – שומע הרצאות ובא לצפות בסרטים
    נראה שככל שהזמן חולף – בולטת איכות המבנה – גם כלפי חוץ, ואל אף אי נוחות של מספר חללים שלו היו מתוכננים היום – היו כנראה שונים – הבנין מתפקד מצויין, שוקק חיים, ופשוט כיף לשהות בו ובחלל הכניסה הפנימי והחיצוני הפונה לדרום

  • DOT  On 30/07/2010 at 15:01

    מיכאל, כאחת ששהתה בבניין הזה הרבה מעבר למה ש"מותר"…. אני מעידה שבית הספר והברוטאליזם שלו בסה"כ הכול היה מבנה חשוך ומדכא למדי..
    למרות שבחלק מהשיעורים החללים היו מוצלחים (אודיטוריום, אולם ההרצאות הגדול-208, חללי החזרות של 206 ו207 ) הכיתות נפלו בין הכיסאות ..
    השיעורים הפרונטאלים היו בעייתיים להקרנה למשל, ולחללי עבודה לא נוצלו מספיק..
    כמי שלמדה עיצוב במה נהניתי מהעובדה שהיו לנו כיורים בכיתה, אבל ההתבוננות התמידית על בית הספר לרפואה, עוד אדריכלות ברוטאליסטיתף שבתקופה ההיא נודע בעיקר במספר הרב של המתאבדים בקפיצה מהגג… וסינוור גדול של השמש המוחזרת, גימד את ההצלחה הזו.
    הפקולטה היתה בשנים ההן מקור גדול ללימודי המקצועות המעשיים של האומנויות,
    לצערי בשנים האחרונות מסלולי העיצוב ההפקה והבימוי של התאטרון נסגרו ואין שום מקום שבו אפשר ללמוד בצורה מסודרת לתואר ראשון ו/שני את המקצועות האלה. כתוצאה סובלת התרבות המקומית כולה מחוסר של אנשי מקצוע אקדמים בעלי תפיסה רחבה ועמוקה.
    המחלקה לקולנוע מצליחה לשרוד בשל קיום מערכת תעשיה שזקוקה ונלחמת על המשך קיום המחלקה.
    אם זה נתון לשיקול הדעת של האוניברסיטה כול הלימודים יהיו עיוניים בלבד.. ולצערי בכך נגדע הענף שעליו ולמענו קיימת הפקולטה.
    וככה בכלל כשלמדתי היינו צוחקים שהכול בפאקולטה הוא בכאילו.. הטוטם הכאילו עשוי אבן, הציור של דויד שריר כאילו ציור קיר, והבטון שנצבע כול שנה מחדש במחצית מאי בצבע בטון ירקרק לכבוד הנאמנים המגיעים למושב השנתי..
    גם חסרונו של אולם תאטרון רציני הכריח את החוג לעשות שימוש באודיטוריום גילמן שלא ממש תוכנן להיות בית התאטרון הרפרטוארי של החוג.. ולמרות זאת היה עמוס עסוק ומקור להמון הפקות נהדרות.

  • ערן  On 30/07/2010 at 16:03

    לדעתי מדובר בבניין בינוני למדי.
    התכנון של החללים הוא סכמטי למדי, מחד, אך מאידך אינו גמיש מספיק כדי לקבל את השינויים התפקודיים הנדרשים.
    החזיתות אינן אלגנטיות ולא מתקשרות זו עם זו ליצירת מהות אחת.
    המבנה לא מנצל כלל את מקומו המרכזי בקמפוס כדי לתקשר את הפעילות האמנותית המתרחשת בו כלפי חוץ.
    בקיצור, כנראה שלילה אחד זה לא מספיק.

    אני מעדיף בהרבה את בניין הספריה המרכזית של נדלר-נדלר-ביקסון.

  • דני  On 30/07/2010 at 18:18

    אני תמיד חשבתי שיש אירוניה בכך שבניין החוג למנהל עסקים ובניין הפקולטה לאמנויות נבנו אחד מול השני וחזיתותיהן פונות זו אל זו.
    אני משער שזה מקרי, אבל מהמקריות הזאת נוצרה בכל זאת אמירה.

  • איתי  On 28/03/2016 at 9:27

    למרות מה שכתוב בכתבה (היפה מאוד!) אין בבניין מקומות שהייה, אין מקומות לאכול בתוכו ואפילו לא לשבת בו. למעשה אין חלל ציבורי פעיל בבניין מכוון שהוא לא מספק אחד שכזה. אם סטודנטים רוצים לשבת בתוכו זה על שורת כיסאות במסדרון חשוך..
    מי שכן מספק את החלל הציבורי הוא דווקא העץ וצלו- עליהם הצטערת..

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: