סיבוב בבית הכנסת בקיבוץ עין הנצי"ב שתכננה ג'ניה אוורבוך

בדרך כשחצינו את העמק, בין הביקור באולם התרבות הנטוש בחפציבה (שתכננה אדריכלית אחרת, זיוה ארמוני), הגן בחזית בית הכנסת העתיק (בתכנון יהלום-צור), ובין תליית התערוכה "באר בקיבוץ" במוזיאון באשדות יעקב, עצרנו לראות את בית הכנסת בעין הנצי"ב.

האם זה בית הכנסת הראשון בעולם שתכננה אשה? בקיבוץ עין הנצי"ב שבעמק הירדן מתהדרים בעובדה הזו. אך למעשה זהו ככל הנראה הבית כנסת השני, היות ובחדרה ניצב בית הכנסת הגדול שאותו תכננה כבר ב-1935 האדריכלית יהודית שטולצר סגל.

האדריכלית ג'ניה אוורבוך (1977-1909) התפרסמה בשנות ה-30 הודות לתכנית שהגישה וזכתה בתחרות לתכנון כיכר צינה דיזנגוף בתל אביב. התכנית שהציגה ומומשה לכיכר, היתה לא רק אחד משיאיו של המודרניזם המקומי, אלא גם מרחב ציבורי יחיד במינו. בסוף דרכה המקצועית תכננה גם את בית הכנסת בעין הנצי"ב, מבנה בסגנון הברוטליסטי שהמיוחד בו הוא הפניית המתפללים לפינת הבניין ולא למרכז החזית כפי שנהוג לרוב.

ועל כך ברשימה זו.

.

בבית הכנסת

.

סיבוב בחדרי אוכל בשלושה קיבוצים בצפון: עין דור, סאסא ואיילת השחר

שלושה חדרי אוכל בתכנון שלושה אדריכלים שונים: שמואל מסטצ'קין (בוגר הבאוהאוס), חיליק ערד (יד ימינו של מסטצ'קין) ומרדכי זברודסקי עם אריך ראש (שניהם מהדור הקודם של האדריכלים בקיבוץ). כל חדר אוכל שונה, אך כולם משרתים את אותם שימושים. אחד חד-קומתי ובנוי במישור, ושניים דו-קומתיים ומנצלים את הטופוגרפיה. אחד תוכנן על ידי בוגר הבאוהאוס בגרמניה ושניים תוכננו על ידי בוגרי הטכניון בחיפה. אחד נטוש ושניים מאוכלסים ומגישים מידי יום ארוחה. אחד עבר שינויים מפליגים ואיבד את צורתו המקורית ושניים נותרו שלמים כפי שתוכננו במקור לפני כחמישים שנה.

חוץ מחדר אוכל יש עוד דברים לראות בקיבוצים הנסקרים כאן:

(1) עין דור: ישנו מבנה המוזיאון ובית ההנצחה שנמצאים מול חדר האוכל. במרחק נסיעה קצר כדאי לבקר בחנות הגבינות "שירת רועים" ולאחר מכן במאפייה "מועדון הלחם הטוב" בכפר כמא.

(2) סאסא: גן לאומי ברעם נמצא חמש דקות נסיעה משער הקיבוץ. יש שם בית כנסת עתיק שזה נחמד, אבל לא פחות חשוב לבקר גם בשרדי הכפר בירעם ששכן כאן עד שתושביו סולקו מבתיהם. הכנסייה שבמרכז הכפר פתוחה מידי פעם. כתבתי עליהם כאן.

(3) איילת השחר: אם אתם מחפשים אטרקציות, אז ממזרח לקיבוץ שוכן מתחם פינטבול. בקיבוץ עצמו יש שפע של אדריכלות: החל מהמוזיאון שתכנן האדריכל דוד רזניק, דרך בית התרבות, בית הארחה (שהיום שינה את ייעודו) ומבנים נוספים שנבנו בקיבוץ החוגג עוד חודש 100 שנה להיווסדו.

.

חזית בניין חדר האוכל

.

סיבוב בבית הכנסת בקיבוץ לביא

קיבוץ לביא נקרא על שם העיירה שהתקיימה למרגלותיו עד 1948 ונקראה לוביה. לוביה נמחקה ולביא נוסדה. במרכז הקיבוץ שהקימו עולים חדשים מאנגליה, הוקם גם בית כנסת. כאילו לא עברו 1,600 שנה מאז התמלא הגליל בבתי כנסת, בחרו מחדשי היישוב המקומי לבנות את בית הכנסת החדש ברוח אותם בתי כנסת שנחשפו בחפירות ארכאולוגיות באזור. אגב, בקיבוץ מדגישים כי לביא מקורו ב"פונדקא דלוי" המוזכר בתלמוד ושכן על הדרך בין ציפורי לטבריה בתקופת בית שני.

מבנה בית הכנסת נחנך ב-1962 בתכנון האדריכל יוסף שנברגר שידוע בעיקר כמתכנן רחבת הכותל המערבי. כבר כתבתי כאן על כמה בתי כנסת שתכנן בקיבוצים: בכפר עציון, בחפץ חיים, בבארות יצחק וגם כתבתי עליו ערך בויקיפדיה.

שנות ה-60 וה-70 היו תקופת השיא ביצירתו של שנברגר, שהתמחה בעיקר במבני דת, והביקור שלי בארבעת בתי הכנסת שתכנן מציג רק חלק קטן מאוד מיצירתו. בית הכנסת בלביא נחשב בקרב מתכנני בתי כנסת כאחת היצירות הטובות שלו. קשה לצלם אותו ולכן כדאי פשוט לבוא ולבקר. הוא פתוח כל הזמן. הבניין נחנך ב-1962 ושלושים שנה לאחר מכן נערכו בו שינויים ברוח הבניין המקורי. קשה לזהות מה מקור ומה תוספת, הודות לעבודה המעולה של האדריכל טוביה קץ שהיה גם שותפו וממשיך דרכו של שנברגר לאחר שנפטר ב-1982 בגיל 60.

בשנים האחרונות אדריכלות מבני הדת (בתי כנסת, ישיבות) מדרדרת ומדרדרת. בעבר היו אדריכלים כמו אבא אלחנני, עמירם חרל"פ ודוד קאסוטו שדאגו לעורר דיון בנושא. היום אין אף אחד ולכן משתדל להציג כאן מידי פעם גם בתי כנסת.

ועל כך ברשימה זו.

.

תאורה טבעית ומלאכותית בעזרת הנשים

.

סיבוב בקיבוץ זיקים ובשתי ווילות ערביות נטושות

קרוב מאד לעזה שוכן קיבוץ זיקים. בקיבוץ יש חדר אוכל בניין ספריה עם חדר זיכרון שתכנן האדריכל מנחם באר (שעכשיו כתבתי לו ערך בויקיפדיה) וגם שתי וילות ערביות שכנראה הוקמו בתחילת המאה ה-20 שגם היום מאה שנה אחרי הן יפות ומרשימות.

זיקים נמצא שתי דקות מקיבוץ יד מרדכי שם נמצאת לדעתי אחת מיצירות האדריכלות המיוחדות ביותר שנוצרו באדריכלות הישראלית, אותה תכננו האדריכלים אריה ואלדר שרון. אך בהחלט שווה לסטות מעט מהדרך ולבקר גם בזיקים.

ביקרתי כאן לפני חצי שנה. כל חודשיים פניתי לארכיון של קיבוץ זיקים לקבל מידע על המבנים, אך לא קבלתי שם תשובה וגם לא מידע. הארכיונים של הקיבוצים הם ברובם לא רלוונטיים ולא מתפקדים. בסוף פניתי הכי פשוט למנחם באר עצמו ולד"ר אבי ששון. ועל כך ברשימה זו.

.

בית מוסא אל-עלמי בכניסה לקיבוץ זיקים

.

סיבוב בקיבוץ בארות יצחק ובית הכנסת בתכנון יוסף שנברגר

עדכון: בעקבות הרשימה על חמת גדר שפרסמתי כאן לפני חודש, הורה מינהל מקרקעי ישראל להנהלת אתר חמת גדר לפנות את האשפה והכיסאות מהמסגד. ביזוי מקום התפילה אמנם ירד מהפרק, אך המבנה עצמו נותר מוזנח וללא פתרון.

ביום ששי לפני שבועיים כשהסתובבתי עם יונתן, גיליתי במקרה שבקיבוץ בארות יצחק (דרומית לפתח תקוה) מסתתר אחד מבתי הכנסת היפים שנתקלתי בהם.

המטרה המרכזית ביום ששי היתה לקפוץ עם יונתן ולחפש איזו וילה בסביון שאותה לבסוף לא מצאנו. לכן החלטנו להסתובב קצת בסביבה. המטרה היתה להכיר את שרידי הכפרים הערבים, אך על הדרך עצרנו בבארות יצחק וכך נתקלנו באותו בית כנסת. בית הכנסת עמד ריק ממתפללים. בסמוך לו הסתובבה אחת מבנות הקיבוץ ששאלה למעשינו (תמיד בקיבוצים שואלים אותי, כאילו הקיבוץ הוא רכוש פרטי). ברשימה זו אתם מוזמנים להתלוות אל יונתן ואלי בביקורנו בחדר האוכל, מגדל המים ומועדון לחבר (לא יודע מי תכנן אותם. ניסיתי) ולבית הכנסת עליו גם אפרט.

אמנם עברו 40 שנה מאז נחנך בית הכנסת, אך האדריכל יוסף שנברגר שתכנן את המבנה, הצליח ליצור מבנה מודרני שעיצובו עכשווי: חזית ראשית המחולקת לשתי מסות, שאחת מהן כוללת חלון "טלוויזיה" וצפה מעל למבואה מפולשת.

סיפורו האישי והמקצועי של שנברגר הוא מהמרתקים והייחודיים בתחום האדריכלות הישראלית: אדריכל חרדי שהרבה לתכנן בתי כנסת, מקוואות, קריות חינוך, שכונות מגורים וגם – את רחבת הכותל המערבי. ועל כך ברשימה זו.

.

חזית בית הכנסת בבארות יצחק בתכנון האדריכל יוסף שנברגר

סיבוב בתיאטרון הפתוח בקיבוץ נען [3]

כאן אני חותם את "טרילוגיית נען" ברשימה על שני מבנים מבין שלושה ששרדו בנען, שתכנן האדריכל בוגר הבאוהאוס שמואל מסטצ'קין.

"בית שגומר את תפקידו – צריך להיעלם" – בציטוט זה מפיו של האדריכל שמואל מסטצ'קין נפתח הספר שיצא לזכרו ב-2008. האמת שהספר כל כך בעייתי, שאני לא בטוח שהציטוט אכן נכון. אבל גם אם כן, הוא כבר לא רלוונטי כי בהרבה מקרים אפשר למצוא תפקיד אחר. "בית ברל" והתאטרון הפתוח שתכנן בנען, הם שני מבנים מרשימים מאד בנוף האדריכלות הישראלית, לכן ראוי שיישארו ויספרו את סיפורה של ההיסטוריה המקומית. או שלא.

.

מול החזית האחורית של במת התאטרון הפתוח

.