סיבוב בשרידי הכפרים איקרית ובירעם בגבול לבנון

כמה העולם שלנו שביר ולא יציב. רק אתמול יהודה ונינט עמדו להתחתן ועכשיו הכל מבוטל. אתמול היו אנשים שגרו כאן והיום הם שם. ביקור תמים לכאורה בגן לאומי ברעם אמור לחשוף לעיניי המבקר בית כנסת מהמאה ה-4. האתר יכול היה להיות מאד מאכזב אם הביקור היה כולל רק את בית הכנסת ששווה עצירה של חמש דקות ולא יותר. אך כמו כל דבר כאן, גם בגן לאומי ברעם ישנם רבדים שנראה שהמדיניות היא להסתיר אותם ומי שלא ירים את הראש יראה כאן רק בית כנסת הרוס. בשילוט ובעלון המחולק בכניסה אין אזכור לכפר בירעם ששכן ממש כאן עד 1948 ונהרס כמעט כולו לאחר המלחמה אך שרידיו לא נמחקו וגם לא אנשיו.

בגליל העליון חוסלו עשרות יישובים ערביים בעקבות מלחמת העצמאות, אך שניים מהם יוצאים מן הכלל: איקרית ובירעם. בשונה משאר היישובים, היו אלו יישובים נוצריים שבהסכם עם הוותיקן הובטח כי לא יפונו מתושביהם. בנוסף, תושבי הכפרים לא השתתפו בהתנגדות לשלטון הישראלי ותיאום מלא היה בין הנהגות הכפרים ובין ראשי הקיבוצים הסמוכים והפיקוד הצה"לי. אפילו לאחר שצה"ל כבש את הכפרים המוסלמים באזור, התקבלו מפקדי צה"ל בברכה באיקרית והצטרפו לארוחה גדולה אצל מוכתאר הכפר.

ההבטחות והקשרים הטובים לא עזרו להם. הקירבה לגבול עם לבנון יצרה חששות אצל ראשי הצבא ולכן גם הם סולקו מבתיהם שנהרסו מאוחר יותר. רק בתי הקברות והכנסיות לא נהרסו והם קיימים ופעילים עד היום. בחופש הגדול מקיימים עקורי הכפרים קייטנות מיוחדות לילדיהם המתקיימות בשטח הכפר, וכך נוצרת לה קהילה קטנה ומיוחדת על שרידי הכפרים, ועל כך ברשימה זו.

.

IMG_3989

שלט בכניסה לכנסיית כפר בירעם

.

(1) הביקור:

נסיעה על כביש הצפון היא נסיעה יפה ומפותלת. כשבאים ממערב יש שתי פניות קטנות ימינה שבפתח כל אחת מהן שלט קטן שבוצע באופן פרטי ומכריז בשלוש שפות על הכניסה לשטח הכפר איקרית. תחילה רציתי לראות את בית הקברות. דרך מאד משובשת מובילה אליו. בית הקברות פעיל ומתוחזק היטב. חזרתי לכביש הראשי ואחרי כמה מאות מטרים פניתי שוב לדרך צדדית שלצידה שלט דומה לזה שהיה קודם, אלא שכאן הדרך מובילה לגבעה שעליה התקיים הכפר. יש חניון מסודר עם שילוט ורק העלייה לפסגת הגבעה היא רגלית. שרידי בתים הרוסים משני צידי הדרך.

הכנסייה הייתה פתוחה ומוקפת בעשרות רבות של בני נוער. וועד התושבים מארגן מידי שנה קייטנה ערכית המעבירה לדור הצעיר שיעור בהיסטוריה. הצעירים ישנים בחלקם באוהלים ובחלקם בתוך הכנסייה עצמה. בעת הביקור היו הצעירים בשלבי השכמה והתארגנות. על הקירות מפות המציגות את האזור כפי שהיה מיושב קודם ל-1948.

המשכתי מאיקרית לכפר בירעם. בשונה מאיקרית שנחרשה ולא נותר ממנה קיר בית שלם למעט הכנסייה, בכפר בירעם נותר הרבה מאד. אחרי שעצרתי בשרידי בית הכנסת העתיק, המשכתי לכנסייה שגם כאן נערכה קייטנה דומה. הצעירים האזינו לרדיו שבקע ממגברים גדולים. אחד הצעירים הסביר לי שבתחנה (ששידרה בשפה הערבית) ידברו עוד כמה דקות על הקייטנה כאן. שאר הצעירים שיחקו כדורגל ברחבה המרוצפת שבחזית הכנסייה, או ישבו ושוחחו. הצעיר הסביר לי שהקייטנה הסתיימה לפני שבוע ונותרו כאן רק קומץ צעירים שמעבירים את המשך ימי החופש. גם כאן הכנסייה הייתה פתוחה הודות לפעילות ולכן התאפשר לי להיכנס ולבקר בה. אחרי שיצאתי ממנה, המשכתי אל שבילי הכפר בו שרדו מבנים ועצים רבים. למרות ההרס, עדיין יש תחושה של כפר.

.

33

מפת התמצאות

.

(2) חיסול הכפרים:

משה זליצקי שהיה מהגר פולני, הנהיג את הכוחות הישראלים באזור. בראשית נובמבר 1948 קיבל זליצקי את ההחלטה לחסל בצד הישראלי את כל היישובים הערביים שהיו ברצועה הסמוכה לגבול עם לבנון. כך הושמדו הכפרים נבי רובין, תרביחא, סורוח, אל-מנצורה וגם כפר בירעם ואיקרית. לתושבי כפר בירעם ואיקרית שהיו כפרים נוצריים, נמסר כי העקירה היא זמנית ובקרוב יוכלו לשוב לבתיהם. הכפר היחידי שלא מומש בו צו הגירוש היה הכפר ג'יש הקיים עד היום ומונה כ-3,000 תושבים. לפי ההיסטוריון בני מוריס בספרו "לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים" פעולת הגירוש בוצעה שלא על דעת הממשל הישראלי וללא תיאום. הממשלה נאלצה בדיעבד לאשר את פעולת הטיהור האתני שבוצע ללא ידיעתה.

חלק מהפליטים עזב ללבנון וחלק נותר בשטח ישראל והתפזר בין ג'יש, כפר יסיף, עכו, חיפה ונצרת. בהמשך, ניסו גורמים רבים בממשל הישראלי לאפשר את שיבת פליטי בירעם ואיקרית, אך נתקלו בהתנגדות עזה מצד הצבא ומצד הקיבוצים שמיהרו לשדוד את הקרקעות של אותם כפרים (ראשי הצבא היו קיבוצניקים בעצמם או מקורבים להם). אותו זליצקי  שביצע את הגירוש היה בעצמו חבר קיבוץ נען של הנוער העובד (אבל למעשה הוא היה ליכודניק בנשמתו).

(3) המצב היום:

מאז שנות החמישים נכנסים ויוצאים בני איקרית ובירעם מבתי המשפט בתקווה שהמדינה תפסיק לנצל את קרקעות הכפר ולתת אותן לכל דורש ושתשיב אותם ליישוביהם כפי שהובטח להם. כמובן שכל התביעות נדחות. מה יהיה בעתיד? האם ישראל יוצרת כאן פצצה מתקתקת או שמא היא מונעת פגיעה בכל אותם קיבוצים ומושבים המצויים באזור שנהנים כבר יותר מ-65 שנה מקרקעות אותם כפרים? האם כל אותם קיבוצים ומושבים נהנים ממה שהמציאות מציגה כגזל או שמא הקרקעות האלו נלקחו כחוק מאותם עקורים החיים היום כאזרחי מדינת ישראל?

בינתיים הם הולכים ומשתכללים. כך לדוגמה, ב-2009 הוקמה עמותה לבני איקרית המפעילה בין השאר אתר אינטרנט בעברית, אנגלית ובערבית. גם לעקורי כפר בירעם אתר אינטרנט הכולל הצעות פתרון למצב הקיים.

עמותת זוכרות ערכה ב-2010 סיור בכל אחד מהכפרים, כשלכל סיור התלוותה הפקת חוברת המביאה את הקולות של בני המקום. עמאד אליאס יעקוב מעקורי הכפר פותח את החוברת המוקדשת לאיקרית בקטע הבא: "לקחו את האדמה אך נשאר הניחוח. גנבו את הפרחים אך נשאר הריח. העלימו את הדרכים אך נשאר האבק. ייבשו את המעיינות אך נשארו האדים. הרסו את בית הספר אך נשאר הידע. שדדו את הגורן אך נשאר האוויר הנעים. פוצצו את הבתים אך נשארו האבנים. שללו את המציאות אך נשאר החלום".

.

IMG_3909

שלט בכניסה לשטח הכפר איקרית

.

IMG_3911

שלט בכניסה לבית הקברות של איקרית

.

IMG_3912

שער הכניסה לבית הקברות

.

IMG_3913

שלט

.

IMG_3914

בית הקברות

.

IMG_3915

בית הקברות

.

IMG_3918

שלט המכוון לחנייה לבאים לכנסיית איקרית

.

IMG_3947

הדרך העולה לכנסייה

.

IMG_3939

מגבות לייבוש של נוער איקרית

.

IMG_3938

מבט ממה שהיה מרכז הכפר אקרית אל בית הקברות השוכן על הגבעה ממערב

.

IMG_20130816_102858

שלט וכנסיית איקרית

.

IMG_3944

אוהלים וכנסיית איקרית

.

(4) כנסיית איקרית:

כנסיית איקרית הוקמה במרכז היישוב שבפסגת הגבעה, היום רק ניתן לדמיין כיצד היה כאן כפר על הגבעה הריקה מבתים. הכנסייה הוקמה ב-1875 על שרידי כנסייה מ-1635 שנבנתה גם היא על שרידים קדומים יותר. אורך הכנסייה 11 מטרים ורחבה 9.5 מטרים. במרכז הגג כיפה הנשענת על גג בטון ובמרכזה חלל בצורת משושה המאפשר חדירת אור יום פנימה. מגדל פעמון קטן מצוי בפינת המבנה וגם פסל של הבתולה.

.

IMG_20130816_102657

כנסיית איקרית

.

IMG_3935

שלט שנותר מהסיור של עמותת זוכרות בכניסה לכנסייה

.

IMG_3942

הכניסה לכנסייה

.

IMG_3920

בכנסייה. הצעירים מתעוררים

.

IMG_3923

עדיין ישנה אך ליבה ער

.

IMG_3926

לא העזתי להציץ מאחורי הוילון

.

IMG_3922

בתקרה

.

IMG_3932

מבט לכיוון פתח הכניסה

.

IMG_3933

מפה

.

IMG_3934

"צלם אותנו"

.

.

(5) כפר בירעם:

בתי כפר בירעם נהרסו בשנת 1953 והשטח הוכרז כשטח צבאי סגור. על עקורי הכפר נאסר הביקור באתר. ב-1972 התירה המדינה לעקורים לחזור ולבקר בכנסייה ומאז חזרה ותפסה מקום נכבד בחיים של העקורים. לבד מתפילות נערכות כאן חתונות ושמחות. 

הכנסייה המקורית נהרסה ברעידת אדמה וזו הנוכחית הוקמה ב-1837. לפי האתר של עקורי איקרית, עבר המבנה הרחבה וחידוש ב-1926 ואז גם נוסף לו מגדל הפעמון וקשת חיצונית גדולה התומכת במגדל. בתחומי הכנסייה קבורים כמה מראשי היישוב ששימשו ככמרים במהלך המאה ה-20.

טוני אנדרוס שנולד ב-1957 בעכו לשני הורים מכפר בירעם כתב את השיר "לא אשכח כפרי": הוי כפרי לא אשכחך, הוי כפרי אני אוהב אותך / הוי כפרי אין לי אחר, אין לי בעולם מלבדך / אתה אמי אתה האב, גם אחותי וגם האח / אתה תקוותי ואור עיני, נפשי תוקרב למענך / למענך כלום אינו יקר, אתה יקר יותר מנפשי / נשבע לך באל הרם, גם בגלות אנו איתך / אווירך נעים ומרענן, אתה מרפא את הפצעים / אסור לי לשכוח אותך, החיים מרירים בהיעדרך.

.

IMG_20130816_112833

בית הכנסת

.

IMG_4008

מבנה נוסף סמוך לבית הכנסת, שריד שלם בודד מהכפר

.

.

IMG_3993

שביל בכפר בירעם

.

IMG_3964

שרידי בית 01

.

IMG_3967

שרידי בית 02

.

IMG_20130816_112520

שרידי בית 03

.

.

IMG_3999

צבר

.

IMG_3983

הכנסייה 01

.

IMG_3990

הכנסייה 02

.

IMG_3991

הכנסייה 03

.

IMG_3992

הכנסייה 04

.

IMG_4003

חלק מהאוהלים בהם ישנים צעירי כפר בירעם

.

ויש גם סרטון שצלמתי בכנסייה:

.

.

IMG_3988

הכניסה לכנסייה

.

IMG_3987

בכנסייה

.

IMG_3986

בכנסייה

. . .

ולסיום שיר:

.

ועוד משהו: ישראל גודוביץ הכריז על תחרות פתוחה לחידוש כיכר אתרים בתל אביב. פרטים נוספים ניתן לקבל כאן.

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דניאל ונטורה  On 21/08/2013 at 18:01

    יש לך מקור לכך היו אלו יישובים נוצריים שבהסכם עם הוותיקן הובטח כי לא יפונו מתושביהם איזה הסכם משנת 1948. עם זאת, זה לא הנושא. סתם שאלה.

    • מיכל  On 25/12/2013 at 15:34

      לערבים, גם אם הם נוצרים, יש נטיה לחזור אחורה בהיסטוריה. אחרי 65 שנה סביר להניח שהם מסודרים בחיים, אבל אם אפשר להתנפל על מדינת ישראל ולקחת משהו – כל ערבי, גם נוצרי, ישמח לעשות זאת. שמה של ישראל יצא עד למרחוק כמדינה פראיירית.
      אבל אם תשאלו ערבי כלשהו אם זכותנו, למשל, להקים מחדש את הישוב בחברון, שכל תושביו נשחטו על ידי ערביי העיר ב-1929, או רחמנא לצלן להקים מחדש את בית המקדש, שעשרות הוכחות ארכיאולוגיות מוכיחות שאכן היה שם בית מקדש, או בכל כפר עם שם ערבי לחפש ולמצוא (!) את השם התנ"כי של הישוב ולדרוש להקים אותו מחדש, את זה אף ערבי לא ירשה ליהודים.

  • איש אחד עצבן  On 21/08/2013 at 18:03

    מהגר פולני ?!? ומה אתה בעצמך?

  • תם  On 21/08/2013 at 18:19

    כתושב אחד הקיבוצים הסמוכים, אני יכול לאשר את מרבית דברייך. בירעם הוא מקום ייחודי, עם סיפור עצוב ולא ייחודי. בית הכנסת המרשים (מהרבה בחינות הקטן, שחרב בתחילת המאה ה20 היה מיוחד יותר) הוא הברכה והקללה של הכפר- מה שגרם לזה שהוא לא ייחרש לגמרי.
    הקהילות המיוחדות של בירעם ואיקרית, והשיח הער שהן מנהלות גם היום עם מוסדות המדינה, ובשנים האחרונות עם תושבי הקיבוצים מסביב, נותן להן כח להמשיך ולחפש פתרונות רלוונטיים. חבל שהממשלה שלנו הפוחדת מכל תקדים (ואני לא מתכוון רק לנוכחית, כמעט כל ממשלה מאז 51' עסקה בנושא) לא מנסה למצוא אפילו פתרון חלקי….ומיכאל, בפעם הבאה שאתה בסביבה, יש כמה פלאים נסתרים שאשמח לכוון אותך אליהם…

  • דני  On 21/08/2013 at 19:52

    מענין מאד. תודה

  • 301184073  On 22/08/2013 at 0:06

    נראה לי שיש מה לראות בבית הכנסת העתיק גם מעבר לחמש דקות, הסקרנות והענין לא נגמרים במאה העשרים

  • אורי זקהם  On 22/08/2013 at 7:36

    לי ידוע משהו קצת אחר – שרצו לפנות רצועה לאורך הגבול עם לבנון מערבים. את הנוצרים גרשו פנימה, את המוסלמים (הסונים והשיעים) החוצה – אלה שנותרו לאחר הקרבות. ומי נשארו? הצ'רקסים של ריחנייה (שכניהם מעלמה גורשו), כי היו מעוניינים להמשיך איתם את שיתוף הפעולה, פסוטה נשארה (בספר של אנטון שמאס ערבסקות יש סיפור על זה) וג'יש היו אמורים ללכת אבל תחנוניהם אצל איש הש"י / ש.ב. ג'וש פלמון הועילו. אבל היו תוכניות אח"כ לפנות אותם בכל זאת. היתה תוכנית ל"מבצע יוחנן" (.. יוחנן מגוש חלב) לזרוק אותם לארגנטינה שטוב שלא צלח.

  • שאול  On 22/08/2013 at 8:28

    מיכאל- אבא שלי היה בגרעין נחל בישוב צוריאל באזור שנת 50 – היה צנע ולא היה חשמל וטלפון.
    נחושת היה מצרך נדיר וחשוב….. להתיך וליצר חוטי חשמל ותקשורת. בכנסיה הנטושה היה פעמון והוא נלקח ע"י אנשי הגרעין לצורך כך. לאחר שלקחו את הפעמון נודע להם שזו כנראה הכנסיה מהראשונות בנצרות, לכן החזירו את הפעמון. לבדיקתך שאול.ר

  • shalom76  On 22/08/2013 at 9:21

    בוקר טוב לכולם,
    שאול, סיפור יפה על גרעין הנח"ל, בשנות השמונים היתה האחזות נוספת במקום ושמה צבעון, של השומר הצעיר.
    מיכאל, היום "מקובל" בקרב אנשיים מחוסרי שורשים לשכתב את ההסטוריה, ולקרוא לעולים שבאו ארצה בשם "מהגרים". הביטוי אינו במקומו. כפי שאמרו בני יעקב אבינו לפרעה:
    "לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ כִּי אֵין מִרְעֶה לַצֹּאן אֲשֶׁר לַעֲבָדֶיךָ כִּי כָבֵד הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְעַתָּה יֵשְׁבוּ נָא עֲבָדֶיךָ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן".
    מגורים הוא ענין זמני, גם ג.ו.ר פירושו פחד.
    "וישב יעקב בארץ מגורי אביו"
    אדם שאינו מרגיש כי שורשיו בארץ ישראל, יקרא לעצמו מהגר, כי מרגיש שהוא "גר" כאן, ולא חי כאן.
    פרופ' דוד אסף כתב רשימה על איקרית וברעם בה הוא משתף את הקוראים בהתכתבות שהיתה לו עם ראש ממשלת ישראל דאז מר מנחם בגים ז"ל בנושא.
    הנה היא, מר מנחם בגין התכוונן לתקן את העוול http://onegshabbat.blogspot.co.il/2012/08/blog-post_16.html

  • shalom76  On 22/08/2013 at 9:48

    אגב מי בקרב יושבי ישראל מעונין ,"בשלום" עם הערבים? יוצאי אירופה כמובן, מדוע, כי הם רואים עצמם אירופאים במקור, והתרבות המקומית זרה להם, לכן המציאו את התפיסה הנקראת "שלום עם הערבים", מי שחי פה בארץ דורות על גבי דורות חי עם הערבים של צפת ירושלים ועכו מדבר עימם (את השפה הערבית) וחי עימם פשוטו כמשמעו. ביום שיפסיקו יוצאי אירופה לראות עצמ כמגורשי אירופה, וכאנשים שמתוך בחירה חופשית רוצים לחיות בארץ האבות, אז יפסיקו לחזר על הפתחים כמצורעים ויחיו עם המציאות בשלום.

  • Mosheshy  On 23/08/2013 at 13:28

    ראה מה אומר (שנייה 0.47) הפלסטיני הזה מהכפר איקרית, שבתיו נהרסו ואדמותיו נלקחו ע"י הקיבוצים והיישובים היהודים שסביב. הוא אומר: כל אלה שכבשו בהיסטוריה של האיזור, לא לקחו/כבשו את בתי האנשים, לא הרסו אותם, לא גרמו לתושבים להגר מארצם/אדמתם/בתיהם, לא התיישבו במקומם וסחבו את תושבי המקום החוצה, חוץ ממשלות ישראל. (הכובש היהודי)

    מדוע?

    לכובש החדש היתה תוכנית אחרת. התוכנית לפתור את בעיית היהודים על חשבונם.

  • RJW  On 11/09/2014 at 16:12

    Your architectural report is great. Unfortunately your extreme political stance against the Hebrew nation is despicable. You also give a stage to people who act on behalf of one or other religions or Political ideologies stemming from Saudi Arabia, who lie in the name of their religion and distort the truth, in order to undermine the Hebrew nation. The Land of Israel belongs to the Hebrews, anyone who disputes this fact, or supports people who do, should leave the Israel.
    I would kindly suggest that you pack up yourself and your family and leave Israel for good.
    You do not belong there.

    • מיכאל יעקובסון  On 11/09/2014 at 17:34

      תודה לך על התגובה! איפה את מוצאת פה התנגדות ל"מדינה העברית" (כפי שאת מכנה את ישראל)? כנראה שלא קלטת, אבל כאן זה בלוג ואני יכול לתת במה למי שארצה וכמה שארצה. כל עוד המגיבים אומרים דברים שמעניינים אותי והם לא חורגים למחוזות הדביליות אני שמח להביא את עמדתם. אולי את לא יודעת אבל במשך אלפיים שנה עם ישראל לא התגורר במזרח התיכון אלא בתפוצות. היו כאן אנשים הרבה לפני שהגעת הנה. אפילו את השפה המקומית לא הצלחת לקלוט ואת נאלצת להגיב בשפת אימך. אפילו לא התאמצת לכתוב בעברית. מי את שתחליטי מי שייך לכאן ומי לא? בכל מקרה, נחמד שהנושא עניין אותך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: