סיבוב בשרידי הכפרים איקרית ובירעם בגבול לבנון

כמה העולם שלנו שביר ולא יציב. רק אתמול יהודה ונינט עמדו להתחתן ועכשיו הכל מבוטל. אתמול היו אנשים שגרו כאן והיום הם שם. ביקור בגן לאומי ברעם אמור לחשוף לעיניי המבקר בית כנסת מהמאה ה-4. האתר יכול היה להיות מאכזב אם הביקור היה כולל רק את בית הכנסת ששווה עצירה של חמש דקות ולא יותר. אלא שבגן הלאומי מצויים רבדים שהמדיניות היא להסתיר. מי שלא יטרח וירים את הראש ימצא כאן חורבת בית כנסת בלבד. בשילוט ובעלון המחולק בכניסה אין אזכור לכפר בירעם ששכן ממש כאן עד 1948 ונהרס כמעט כולו לאחר המלחמה, אך שרידיו לא נמחקו וגם לא אנשיו.

בגליל העליון חוסלו עשרות יישובים בעקבות מלחמת העצמאות, אך שניים מהם יוצאים מן הכלל: איקרית ובירעם. בשונה משאר היישובים, היו אלו כפרים נוצריים שבהסכם עם הוותיקן הובטח כי לא יפונו מתושביהם. בנוסף, תושבי הכפרים לא השתתפו בהתנגדות לשלטון הישראלי והתקיים תיאום בין הנהגות הכפרים ובין ראשי הקיבוצים הסמוכים והפיקוד הצה"לי. אפילו לאחר שצה"ל כבש את הכפרים המוסלמים באזור, התקבלו מפקדי צה"ל בברכה באיקרית והצטרפו לארוחה חגיגית אצל מוכתאר הכפר.

ההבטחות והקשרים הטובים לא עזרו. הקירבה לגבול עם לבנון יצרה חששות אצל ראשי הצבא, לכן גם הם גורשו מבתיהם שנהרסו מאוחר יותר. רק בתי הקברות והכנסיות לא נהרסו והם קיימים ופעילים עד היום. בחופש הגדול מקיימים עקורי הכפרים קייטנות מיוחדות לילדיהם בשטח הכפר, וכך נוצרת וחוזרת לה קהילה קטנה זמנית ומיוחדת על שרידי הכפרים.

ועל כך ברשימה זו.

.

שלט בכניסה לכנסיית כפר בירעם

.

(1) הביקור:

נסיעה על כביש הצפון היא נסיעה יפה ומפותלת. כשבאים ממערב יש שתי פניות קטנות ימינה שבפתח כל אחת מהן שלט קטן שבוצע באופן פרטי ומכריז בשלוש שפות על הכניסה לשטח הכפר איקרית. תחילה רציתי לראות את בית הקברות. דרך מאד משובשת מובילה אליו. בית הקברות פעיל ומתוחזק היטב. חזרתי לכביש הראשי ואחרי כמה מאות מטרים פניתי שוב לדרך צדדית שלצידה שלט דומה לזה שהיה קודם, אלא שכאן הדרך מובילה לגבעה שעליה התקיים הכפר. יש חניון מסודר עם שילוט ורק העלייה לפסגת הגבעה היא רגלית. שרידי בתים הרוסים משני צידי הדרך.

הכנסייה הייתה פתוחה ומוקפת בעשרות רבות של בני נוער. וועד התושבים מארגן מידי שנה קייטנה ערכית המעבירה לדור הצעיר שיעור בהיסטוריה. הצעירים ישנים בחלקם באוהלים ובחלקם בתוך הכנסייה עצמה. בעת הביקור היו הצעירים בשלבי השכמה והתארגנות. על הקירות מפות המציגות את האזור כפי שהיה מיושב קודם ל-1948.

המשכתי מאיקרית לכפר בירעם. בשונה מאיקרית שנחרשה ולא נותר ממנה קיר בית שלם למעט הכנסייה, בכפר בירעם נותר הרבה מאד. אחרי שעצרתי בשרידי בית הכנסת העתיק, המשכתי לכנסייה שגם כאן נערכה קייטנה דומה. הצעירים האזינו לרדיו שבקע ממגברים גדולים. אחד הצעירים הסביר לי שבתחנה (ששידרה בשפה הערבית) ידברו עוד כמה דקות על הקייטנה כאן. שאר הצעירים שיחקו כדורגל ברחבה המרוצפת שבחזית הכנסייה, או ישבו ושוחחו. הצעיר הסביר לי שהקייטנה הסתיימה לפני שבוע ונותרו כאן רק קומץ צעירים שמעבירים את המשך ימי החופש. גם כאן הכנסייה הייתה פתוחה הודות לפעילות ולכן התאפשר לי להיכנס ולבקר בה. אחרי שיצאתי ממנה, המשכתי אל שבילי הכפר בו שרדו מבנים ועצים רבים. למרות ההרס, עדיין יש תחושה של כפר.

.

מפת התמצאות

.

(2) חיסול הכפרים:

משה זליצקי שהיה מהגר פולני, הנהיג את הכוחות הישראלים באזור. בראשית נובמבר 1948 קיבל זליצקי את ההחלטה לחסל בצד הישראלי את כל היישובים הערביים שהיו ברצועה הסמוכה לגבול עם לבנון. כך הושמדו הכפרים נבי רובין, תרביחא, סורוח, אל-מנצורה וגם כפר בירעם ואיקרית. לתושבי כפר בירעם ואיקרית שהיו כפרים נוצריים, נמסר כי העקירה היא זמנית ובקרוב יוכלו לשוב לבתיהם. הכפר היחידי שלא מומש בו צו הגירוש היה הכפר ג'יש הקיים עד היום ומונה כ-3,000 תושבים. לפי ההיסטוריון בני מוריס בספרו "לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים" פעולת הגירוש בוצעה שלא על דעת הממשל הישראלי וללא תיאום. הממשלה נאלצה בדיעבד לאשר את פעולת הטיהור האתני שבוצע ללא ידיעתה.

חלק מהפליטים עזב ללבנון וחלק נותר בשטח ישראל והתפזר בין ג'יש, כפר יסיף, עכו, חיפה ונצרת. בהמשך, ניסו גורמים רבים בממשל הישראלי לאפשר את שיבת פליטי בירעם ואיקרית, אך נתקלו בהתנגדות עזה מצד הצבא ומצד הקיבוצים שמיהרו לשדוד את הקרקעות של אותם כפרים (ראשי הצבא היו קיבוצניקים בעצמם או מקורבים להם). אותו זליצקי שביצע את הגירוש היה בעצמו חבר קיבוץ נען של הנוער העובד.

(3) המצב היום:

מאז שנות החמישים נכנסים ויוצאים בני איקרית ובירעם מבתי המשפט בתקווה שהמדינה תפסיק לנצל את קרקעות הכפר ולמסור אותן לכל דורש. הם מצפים כל המדינה שתשיב אותם לצאצאי בעליהם החוקיים כפי שהובטח להם. כל התביעות נדחות.

מה יהיה בעתיד? האם ישראל יוצרת כאן פצצה מתקתקת או שמא היא מונעת פגיעה בביטחון המדינה ובמיוחד בכל אותם קיבוצים ומושבים המצויים באזור שנהנים כבר יותר מ-70 שנה מקרקעות אותם כפרים? באיזו שלוות נפש נהנים הקיבוצניקים והמושבניקים מהגזל וחוסר הצדק שאותו הם מאפשרים ונהנים מפירותיו?

עמותת זוכרות ערכה ב-2010 סיור בכל אחד מהכפרים, כשלכל סיור התלוותה הפקת חוברת המביאה את הקולות של בני המקום. עמאד אליאס יעקוב מעקורי הכפר פותח את החוברת המוקדשת לאיקרית בקטע הבא: "לקחו את האדמה אך נשאר הניחוח. גנבו את הפרחים אך נשאר הריח. העלימו את הדרכים אך נשאר האבק. ייבשו את המעיינות אך נשארו האדים. הרסו את בית הספר אך נשאר הידע. שדדו את הגורן אך נשאר האוויר הנעים. פוצצו את הבתים אך נשארו האבנים. שללו את המציאות אך נשאר החלום".

.

שלט בכניסה לשטח הכפר איקרית

.

שלט בכניסה לבית הקברות של איקרית

.

שער הכניסה לבית הקברות

.

שלט

.

בית הקברות

.

בית הקברות

.

שלט המכוון לחנייה לבאים לכנסיית איקרית

.

הדרך העולה לכנסייה

.

מגבות לייבוש של נוער איקרית

.

מבט ממה שהיה מרכז הכפר אקרית אל בית הקברות השוכן על הגבעה ממערב

.

שלט וכנסיית איקרית

.

אוהלים וכנסיית איקרית

.

(4) כנסיית איקרית:

כנסיית איקרית הוקמה במרכז היישוב שבפסגת הגבעה, היום רק ניתן לדמיין כיצד היה כאן כפר על הגבעה הריקה מבתים. הכנסייה הוקמה ב-1875 על שרידי כנסייה מ-1635 שנבנתה גם היא על שרידים קדומים יותר. אורך הכנסייה 11 מטרים ורחבה 9.5 מטרים. במרכז הגג כיפה הנשענת על גג בטון ובמרכזה חלל בצורת משושה המאפשר חדירת אור יום פנימה. מגדל פעמון קטן מצוי בפינת המבנה וגם פסל של הבתולה.

.

כנסיית איקרית

.

שלט שנותר מהסיור של עמותת זוכרות בכניסה לכנסייה

.

הכניסה לכנסייה

.

בכנסייה. הצעירים מתעוררים

.

עדיין ישנה אך ליבה ער

.

לא העזתי להציץ מאחורי הוילון

.

בתקרה

.

מבט לכיוון פתח הכניסה

.

מפה

.

"צלם אותנו"

.

.

(5) כפר בירעם:

בתי כפר בירעם נהרסו בשנת 1953 והשטח הוכרז כשטח צבאי סגור. על עקורי הכפר נאסר הביקור באתר. ב-1972 התירה המדינה לעקורים לחזור ולבקר בכנסייה ומאז חזרה ותפסה מקום נכבד בחיים של העקורים. לבד מתפילות נערכות כאן חתונות ושמחות. 

הכנסייה המקורית נהרסה ברעידת אדמה וזו הנוכחית הוקמה ב-1837. לפי האתר של עקורי איקרית, עבר המבנה הרחבה וחידוש ב-1926 ואז גם נוסף לו מגדל הפעמון וקשת חיצונית גדולה התומכת במגדל. בתחומי הכנסייה קבורים כמה מראשי היישוב ששימשו ככמרים במהלך המאה ה-20.

טוני אנדרוס שנולד ב-1957 בעכו לשני הורים מכפר בירעם כתב את השיר "לא אשכח כפרי": הוי כפרי לא אשכחך, הוי כפרי אני אוהב אותך / הוי כפרי אין לי אחר, אין לי בעולם מלבדך / אתה אמי אתה האב, גם אחותי וגם האח / אתה תקוותי ואור עיני, נפשי תוקרב למענך / למענך כלום אינו יקר, אתה יקר יותר מנפשי / נשבע לך באל הרם, גם בגלות אנו איתך / אווירך נעים ומרענן, אתה מרפא את הפצעים / אסור לי לשכוח אותך, החיים מרירים בהיעדרך.

.

בית הכנסת

.

מבנה נוסף סמוך לבית הכנסת, שריד שלם בודד מהכפר

.

.

שביל בכפר בירעם

.

שרידי בית 01

.

שרידי בית 02

.

שרידי בית 03

.

.

צבר

.

הכנסייה 01

.

הכנסייה 02

.

הכנסייה 03

.

הכנסייה 04

.

חלק מהאוהלים בהם ישנים צעירי כפר בירעם

.

ויש גם סרטון שצלמתי בכנסייה:

.

.

הכניסה לכנסייה

.

בכנסייה

.

בכנסייה

. . .

ולסיום שיר:

.

…

ועוד משהו: ישראל גודוביץ הכריז על תחרות פתוחה לחידוש כיכר אתרים בתל אביב. פרטים נוספים ניתן לקבל כאן.

.