עצרתי בקיבוץ חפץ חיים או מה שנותר ממנו בממד הפיסי כי בפועל זה כבר לא קיבוץ. רציתי לראות את בית הכנסת שתכנן האדריכל יוסף שנברגר – מהאדריכלים החרדים הבודדים שפעלו בארץ והיה לדמות משמעותית בתכנון הישראלי. כמו כן ביקרתי בחדר האוכל שתכנן האדריכל מיכאל קראוס ונחנך ב-1983.
קיבוץ חפץ חיים מיוחד בכך שהיה לקיבוץ החרדי הראשון מבין שניים שהוקמו על כדור הארץ. חפץ חיים הוקם ב-1944 על ידי חברים בתנועת פועלי אגודת ישראל, ואחריו עלה על הקרקע הקיבוץ השני, שעלבים, שהוקם ב-1951 כיישוב ספר בצמוד לגבול עם ירדן. לא מדובר בחרדים שאנחנו מכירים היום אלא בזרם שדגל בעבודה והיה קרוב לציונות. לצערי, הזרם הזה התפוגג ונבלע בתנועה הדתית-לאומית. תוצאות וועדת הבחירות האחרונה, 211 מבעלי זכות ההצבעה שהם 67% מהקולות הכשרים הצביעו כאן ל"בית היהודי" (בנט). ליהדות התורה הצביעו רק 4% (13 מצביעים). עד היום שייך חפץ חיים למועצה האזורית נחל שורק, המורכבת משבעה יישובים דתיים וחרדים.
אני לא יודע מה ההבדל היום בין הקיבוץ הדתי ובין קיבוץ של פועלי אגודת ישראל ואם יש בכלל הבדל. את זה אשאיר לסוציולוגים ואפנה ישר לאדריכלות.
.
.
הקיבוץ:
תחילה הוקם כאן ב-1937 יישוב "חומה ומגדל" שננטש חמש שנים מאוחר יותר. ב-1944 התיישבה כאן קבוצת חלוצים דתיים מהעיר פרנקפורט שבגרמניה, שהיו חברים בתנועת עזרא והשתייכו כאמור לפועלי אגודת ישראל (תנועה שהתפוגגה סופית לפני כשני עשורים). הקיבוץ לא קרוי על שמו של חיים ארלוזורוב (כמו הקיבוצים מעוז חיים או גבעת חיים), אלא על שמו של הרב ישראל מאיר הכהן (1933-1838) שנקרא בעצמו בעקבות ספרו "חפץ חיים".
הקיבוץ הופרט וכיום מתגוררים בו כ-400 תושבים. לבד מבית הארחה עם 80 חדרים, פועלים בו בין השאר מספר מפעלים כמו מפעל למגבונים לחים (פאלס), רפת חלב שמייצרת מעל ל-10 מיליון ליטר בשנה, פארק מים היחיד הפונה לאוכלוסיה החרדית וגן אירועים. בצמוד לבית הכנסת פועלת במבנה מיוחד לכשעצמו מדרשת הארץ ומצוותיה.
למען הדיוק: פועלי אגודת ישראל הקימו שלושה קיבוצים שרק שניים מהם שרדו. הקיבוץ הראשון היה מחנה ישראל שננטש ב-1938. שרידיו שוכנים צפונית-מזרחית לגבעת המורה. לפני כמה שנים בקרתי שם ופרסמתי על המקום רשימה. חפץ חיים הוא הקיבוץ הראשון שהוקם ונותר עד היום.
בית הכנסת:
ניסיתי לתקשר עם הקיבוץ, אבל לא היו כל כך סבלניים לפנייתי אז אין לי הרבה מידע על התכנים ותולדות המבנה עצמו, לבד ממה שראיתי בביקור. בית הכנסת נחנך לקראת חג הפסח ב-29 למרץ 1960, במקביל לחנוכת בית המרגוע שנפתח בקיבוץ (בית המרגוע נועד לשרת בעיקר ניצולי שואה דתיים, שקיבלו כספי שילומים והבראה שנתית על חשבון גרמניה). לכן אולי שניהם, בית הכנסת ובית המרגוע, הוקמו כשהם סמוכים זה לזה וכך בית הכנסת היווה מקום משותף והזדמנות ליכוך בין חברי הקיבוץ ובאי בית המרגוע.
באופן כללי מבנה בית הכנסת מתאפיין בפשטות ומזכיר בממדיו וצורתו צריף. החזית המזרחית היא החלק הבולט במבנה, היא פונה אל לב הקיבוץ ומחופה בלוחות אבן גיר, כשמרכז החזית מובלט הודות לשני מרכיבים: (1) גג עם שני שיפועים שקדקודו מדגיש את הציר המרכזי בתכנית וחזית המבנה. (2) המרכיב השני הוא מרפסת סגורה בלוחות זכוכית צרים שנועדה להדגיש לבד ממרכז החזית, גם את שיאו של אולם התפילה וגם לתפקד כמרכיב אנכי ששובר את אופקיותו וחומריותו הצנועה של המבנה. בהיבט הצורני לעומת המבנה בעל הקווים הישרים, מופיעה המרפסת כמרכיב מעוגל שמזכיר את המרפסות שהאדריכל אריך מנדלסון היה משלב בחזיתות בנייניו (כמו בוילה שוקן או ספריית שוקן בירושלים ובעוד עשרות פרויקטים אחרים שתכנן בעולם).
7 מדרגות מפרידות בין מפלס הקרקע למפלס בית הכנסת, המוגבה מעל מדשאה המקיפה אותו. מטרים ספורים מול הכניסה לבית הכנסת הוותיק, נחנך לאחרונה בית כנסת חדש שנועד לשרת את בני עדות המזרח . לעומת המבנה הוותיק והצנוע המתאפיין בקשר שהוא שומר בין המתפלל ובין הסביבה החיצונית לבית הכנסת, הרי שהמבנה החדש מפנה קיר אטום מחופה אבן ירושלמית מסנוורת לכיוון המבנה הוותיק והרחבה שנוצרה בין השניים.
אולם בית הכנסת פשוט ומכאן נובע יופיו. הוא מורכב מתכנית מלבנית, בה ציר מרכזי שראשיתו בדלת הכניסה לאולם, המשכו בבימה וקצהו בארון הקודש המוגבה באמצעות במה קטנה ומואר היטב הודות למרפסת המקיפה אותו. עזרת הנשים שוברת את הסימטריה של המבנה ונראית כמו אגף מאוחר שהודבק לחזית הדרומית. אך לפי תכנית בית הכנסת שפרסם שנברגר בכתב העת "הנדסה ואדריכלות" של איגוד האדריכלים והאנג'ינרים, מתברר שעזרת הנשים היא אגף שתוכנן במקור. יתכן ותוכננה במקור כשלב ב', כך שתחילה היתה רק מרפסת פתוחה ולאחר ריבוי טבעי של תושבי הקיבוץ הורחב המבנה ונסגרה המרפסת לטובת עזרת נשים.
כשנכנסתי לא פעלה התאורה המלאכותית וזאת למרות ששני בחורים התפללו תפילת שחרית מאוחרת. התאורה הטבעית יחסית טובה והודות לריבוי הפתחים, יכול בית הכנסת לפעול גם ללא תאורה מלאכותית בשעות היום. בשנים האחרונות שופץ המבנה והוחלף הריצוף וחלק מהריהוט, אך המבנה נותר כשהיה. בסמוך לארון הקודש ניצבת עדיין מנורת חנוכה גדולה, שמופיעה גם בתצלום מ-1960.
אדריכל יוסף שנברגר:
לתכנון בית הכנסת הוזמן האדריכל יוסף שנברגר שהתמחה בתכנון מבני דת כמו בתי כנסת, מקוואות, ישיבות וכדומה. על פועלו וחשיבותו של שנברגר כבר פרטתי ברשימה על בית הכנסת בקיבוץ בארות יצחק וגם בערך בויקיפדיה.
אך בכל זאת כמה מילים על שנברגר: חוץ מתכנון רחבת הכותל המערבי, הוא תכנן עשרות בתי כנסת שכל אחד מהם היה בעל ייחוד. על אחד מהם, בקיבוץ בארות יצחק, כתבתי כאן לפני כחודשיים. והאמת שכל כך התרשמתי ממנו אז, שבעקבותיו בקרתי בעוד שני בתי כנסת שתכנן שהפעם אני מציג את הראשון בהם. המאפיין המרכזי של בתי הכנסת שתכנן, זה הרצון ליצור בכלים מאד פשוטים חוויה בביקור בבניין. יש כאן צניעות ופשטות, קלים לתחזוקה ותפעול ותוך שימוש בחומרי בנייה זמינים ומקומיים ושילוב אמנות בבנייה.
חדר האוכל:
מבנה חדר האוכל הוקם בשנות ה-60 או ה-70 ומייצג את הגל השלישי של חדרי האוכל בקיבוצים. בגל הראשון היה חדר האוכל צריף עץ פשוט וקטן, בשני היה מבנה בינוני צנוע ובגל השלישי נבנו מפלצות בטון, או כפי שניסח באוזני מודי בראון: "הם בנו את הפחדים שלהם כי הם הבינו שהרעיון מתפורר".
מרחוק רואים קוביות בטון מרחפות. כשמתקרבים מגלים שהאשליה נוצרה הודות לקומה מפולשת שמפנה למדשאה המרכזית קיר מסך זכוכית, שנעלם בצל שיוצרת הנסיגה מקו החזית. רמפה גדולה מאפשרת עליה קלה ופשוטה להולכי הרגל ולעגלות אל אולם האכילה שבקומה השניה (רמפה דומה תוכלו למצוא בחדרי האוכל בקיבוצים גינוסר ומרחביה). הרמפה ממוקמת כך שהיא יוצרת חצר חצי סגורה שבימי חג הסוכות נסגרת והופכת לסוכה גדולה. כבר כשנכנסים למבואה שבקומת הקרקע, מגלים קיר מחופה בעבודת קרמיקה הממשיכה ומלווה את המבקר לאורך המדרגות אל הקומה השניה, שם תופס אולם האכילה מחצית מהקומה (החצי השני שייך למטבח). בקיר האמנות משולבים פסוקים מהתנ"ך.
כשהגעתי לסיבוב היה האולם בשלבי סידור וארגון לאחר ארוחת בוקר. חדר האוכל לא משרת כבר את חברי הקיבוץ, אלא רק את באי בית המרגוע שהפך בינתיים ל"בית הארחה" ולאחרונה שינה את שמו ל"מלון כפרי". השולחנות היו ערוכים ומנהלת המקום, בחורה צעירה לבושה כחרדית, ישבה על כיסא וחילקה פקודות לבחור ובחורה אחרים שהיו צעירים ממנה מעט והתרוצצו בין המטבח לאולם האכילה.
שיר סיום:
שמעון לנדסברג (2001-1922) שהיה חבר הגרעין המייסד ושימש כרכז תרבות בקיבוץ, כתב מידי פעם שירים שחלקם נגישים ברשת. בין השאר אפשר למצוא שם קינות על הריסת מגדל המים הוותיק, הריסת המקלחת הציבורית ושיר הלל לנשים בנות 50. לסיום אני רוצה להביא כאן קטע מאחד משיריו, שבראשו מצוין כי "חובר בשעת משבר לילדנו":
ביתנו פה, כי כאן יתד תקעו הורינו במסירות
ודרך התורה דרכנו לצמיתות
כי דרך אין אחרת לכת בו
ביתנו פה.
ביתנו פה.
כי על ברכי אבות חונכנו כאן
ודאגות אם היתה לעזר ומשען.
פה ישררו לעד אחוה וגם רעות
הענוה נר לרגלינו ופשטות
כי פה הכינו שורש לא נפן כה וכה
ביתנו פה
[…]
ביתנו פה בהתחולל יגון וזעזועים
ביתנו פה בעת ששון ושעשועים
לא נעזבנו לעולם ולא ניטוש אותו
ביתנו פה..
.
.
.

חזית מערבית של חדר האוכל: הבניין נראה כמרחף מעל לקומת הקרקע שנסוגה מקו החזית ומורכבת מקירות מסך זכוכית המדגישים את הקומה העליונה
.
.
.

בצמוד לחזית הצפונית שולח הבניין זרוע בצורת רמפה המובילה ישר לאולם ההסעדה שממוקם בקומה העליונה. כך נוצרה חצר חצי סגורה המתאימה להקמת סוכה בימי חג סוכות
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
סרטון מסוף שנות ה-60 בו מופיע בית הכנסת למשך כמה דקות ארוכות (החל מדקה 04:40):
.
.
.
.

עזרת הנשים ממוקמת בדרום המבנה ונראית כמו תוספת מאוחרת או מרפסת סגורה. הודות לתכנית המקורית שמצאתי, מסתבר שהעזרה היתה מתכוננת מראש
.
.
.
.
.

הכניסה הראשית לבית הכנסת מהחזית הצפונית. הברזנט מכסה על רחבה שנמצאת בחזית בית הכנסת הספרדי שהוקם לאחרונה מול בית הכנסת הוותיק.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.

קיר המזרח עם ארון הקודש והמנורה, קודם הכנסת הריהוט לבית הכנסת, 1960 (מקור: כתב העת "הנדסה ואדריכלות" של אגודת האדריכלים והאינג'נירים)
.
כפי שניתן ללמוד מהתמונה מ-1960: ארון הקודש המקורי הוחלף וכך גם חלונות הזכוכית שעטפו את המרפסת. הארון המקורי התאים היטב בחומריותו ובמידותיו לגומחה בה הוא ממוקם, מה שאיפשר לאור הטבעי לחדור פנימה במידה הנכונה.
.
.
.
.
.
★
חדרי אוכל נוספים בהם הסתובבתי:
.
געש (מנחם באר)
גזית (חיליק ערד)
חוקוק (שלי ניסים)
רביבים (שלי ניסים)
החותרים (שלי ניסים)
רשפים (מנחם באר)
שפיים (עירא אפרתי)
שלוחות (לאון שרמן)
ברקאי (אברהם ארליק)
דברת (מרדכי זברודסקי)
משמרות (יעקב מטריקין)
גלעד (ארנונה אקסלרוד)
ברור חיל (ויטוריו קורינלדי)
כפר המכבי (שלמה גלעד)
בית ניר (שמואל מסטצ'קין)
עין הנצי"ב (נעמי יודקובסקי)
שער הגולן (שמואל מסטצ'קין)
עין חרוד מאוחד (שמואל ביקלס)
גשר (שמואל ביקלס, ארנונה אקסלרוד)
חפצי-בה (ריכארד קאופמן ועירא אפרתי)
מעיין ברוך (ארטור גולדרייך ורחל ניסים)
נחל עוז (בנימין צ'לנוב, ויטוריו קורינלדי)
גבעת חיים מאוחד (אהוד שחורי)
גבע (אריה שרון, אמנון לוי)
כרמיה (שמואל מסטצ'קין)
גלגל (נעמי יודקובסקי)
יקום (שמואל מסטצ'קין)
נגבה (שמואל מסטצ'קין)
דורות (מרדכי זברודסקי)
בית גוברין (אמנון לוי)
געתון (מנחם באר)
שניר (מנחם באר)
גת (מנחם באר)
אלונים (שלמה גלעד)
ארז (אלכס קשטן וויטוריו קורינלדי)
בית אלפא (לאופולד קרקואר, אברהם ארליק)
צרעה (אריך ראש, מוסה חריף וויטוריו קורינלדי)
אילות (שמואל ביקלס, ישראל גודוביץ, אלכס גרינבאום)
הצעות לחדר אוכל אפיקים (שמואל פובזנר, אברהם יסקי)
גדות, שמרת ואדמית (חנן הברון, מנחם באר ושמואל מסטצ'קין)
מגל ולהבות חביבה (שמשון הלר, שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד)
אור הנר, רוחמה (שמואל מסטצ'קין, אריך ראש וארנונה אקסלרוד)
משאבי שדה, שדה בוקר, סמר (רחל ניסים, שלמה גלעד, חיליק ערד)
בית זרע, שער הגולן וטירת צבי (מנחם באר, שמואל מטסצ'קין, לאון שרמן)
מגידו, עין השופט והזורע (חיליק ערד, אברהם ארליק, מוניו וינרויב ואל מנספלד)
כפר סאלד, עמיר, שדה נחמיה (עירא אפרתי, מנחם באר, אהוד שחורי/אפשטיין ובניו)
גבעת עוז, אשדות יעקב איחוד ותל יוסף (שמואל מסטצ'קין, מוסה חריף, לאופולד קרקואר)
עין דור, סאסא, איילת השחר (שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד, מרדכי זברודסקי עם אריך ראש)
שדה נחום, חמדיה, אפיקים (שמואל ביקלס, שמשון הלר, ו. י. ויטקובר עם אריך באומן)
ראש הנקרה, עין המפרץ, לוחמי הגטאות (פרדי כהנא, חיליק ערד, נעמי יודקובסקי)
הסוללים, עין גב, גשר הזיו (מרדכי זברודסקי, דב קוצ'ינסקי, שלמה גלעד)
כפר עזה, גבולות ומגן (ויטוריו קורינלדי, חיליק ערד, שמואל מסטצ'קין)
מנרה, הגושרים, דן (רחל ניסים, נעמי יודקובסקי, שמואל מסטצ'קין)
משמר דוד, הראל ונחשון (אריך ראש, אברהם ארליק, חיליק ערד)
סער, חניתה, יחיעם (חיליק ערד, מרדכי זברודסקי, מנחם באר)
ברעם, כפר גלעדי, מצובה (אהרון אלבוים, ארנונה אקסלרוד)
גבעת השלושה וגם כתבתי עליו כאן (אריה שרון)
יזרעאל, כפר החורש (אדם אייל, פרדי כהנא)
כפר מנחם, רבדים וחצור (שמואל מסטצ'קין)
יגור (יוסף אידלמן ורבקה ורוברט אוקסמן)
נירים ואורים (אברהם ארליק, רחל ניסים)
גרופית ומבוא חמה (ארנונה אקסלרוד)
עין החורש (קובה גבר ואברהם ארליק)
צאלים (דוד בסט ויצחק חשמן)
שובל (שמואל מסטצ'קין)
נצר סרני (שמשון הלר)
כפר בלום (פרדי כהנא)
זיקים (מנחם באר)
כברי (חנן הברון)
מבוא גולן (חנן הברון)
יד חנה (ישראל גודוביץ)
נחשונים (אברהם ארליק)
גבעת חיים איחוד (שמשון הלר)
מעלה החמישה (ארטור גולדרייך)
שדות ים (קובה גבר וזיוה ארמוני)
תל יוסף (לאופולד קרקואר)
כרם שלום (ישראל גודוביץ)
עין גדי (שמואל מסטצ'קין)
חפץ חיים (מיכאל קראוס)
בארות יצחק (לא ידוע)
נען (שלמה גלעד)
בחן (לא ידוע)
גונן (דוד בסט)
גינוסר (חנן הברון)
מזרע (אפשטיין ובניו)
גבעת ברנר (רוברט בנט)
רמת הכובש (מרדכי זברודסקי)
גזר – חדר האוכל האחרון (גבי גרזון)
★
בתי כנסת ומדרש נוספים:
.
עלי (דוד נופר)
שלוחות (יוסף שנברגר)
בקיבוץ לביא (יוסף שנברגר)
ישיבת קול תורה (יוסף שנברגר)
בקיבוץ חפץ חיים (יוסף שנברגר)
בקיבוץ בארות יצחק (יוסף שנברגר)
תומכי תמימים בכפר חב"ד (יוסף שנברגר)
בקיבוץ כפר עציון (יוסף שנברגר וטוביה קץ)
הגדול בחדרה (יהודית שטולצר)
שדמות מחולה (טוביה קץ)
ישיבת שילה (ישעיהו אילן)
קול יהודה (יהודה מגידוביץ)
בית אלכסנדר ביקנעם (אהרון צורף)
בשכונת בית הכרם (מרדכי בן חורין)
לעדה העירקית בבאר שבע (נחום זולוטוב)
בשכונה ה' בבני ברק (יעקב נטל ויצחק ביגלאייזן)
בכפר הנוער אמית כפר אברהם בפתח תקוה (מרדכי בן חורין)
בית הכנסת הגדול "בית יעקב" בפתח תקוה (שניאל ליפישיץ)
האוניברסיטאי בקמפוס הר הצופים (רם כרמי)
בית חולים בילינסון (רם כרמי)
כפר הנוער ימין אורד (יהודה לנדאו)
הנטוש של חסידות קאליב בבני ברק
לשעבר של חסידות קאליב בבני ברק
בשיכון ותיקים בבת ים (יצחק פרלשטיין)
שער אשר בדרך קיבוץ גלויות בתל אביב
הנטוש במושב שדה יעקב (ישראל קומט)
ישיבת כנסת חזקיהו ברכסי (ישראל קומט)
במרכז רפואי שיבא – תל השומר (משה זרחי)
המרכזי בשכונת הדר בחיפה (מנספלד ווינרויב)
אוהל נחמה בשכונת טלביה (דוד קאסוטו)
בעיר הבה"דים (קולקר-קולקר-אפשטיין)
בכפר הנוער בן שמן (מרדכי בן חורין)
בקיבוץ עין הנצי"ב (ג'ניה אוורבוך)
החילוני בקיבוץ בית העמק (פרדי כהנא)
בית המדרש במדרשית נעם (ג'ניה אוורבוך)
היכל רוזנטל ובית כנסת עין הים (ישעיהו אילן)
בניין בית המדרש החדש בישיבת כפר הרא"ה (דוד נופר)
ארבעת בתי הכנסת הספרדיים ברובע היהודי בירושלים (דן טנאי)
האוניברסיטאי בקמפוס גבעת רם ומאמר נוסף כאן (היינץ ראו ודוד רזניק)
היכל יצחק בשכונת שפירא בתל אביב (בלהה וארתור שרגנהיים)
בית שלום בסן פרנסיסקו (סטנלי סיטוביץ)
בית הכנסת הגדול בנס ציונה (חיים טפר)
רובע א' באשדוד (יצחק פרלשטיין)
ישיבת כפר הרא"ה (מאיר בן אורי)
הדרת קודש בחיפה (אוראל וזוהר)
זכרון משכן שילה (זלמן דויטש)
ההולנדי (אירית שור)
שוהם (ג'ו אבקסיס)
★
תגובות
תודה נהניתי (כרגיל)
מדהים כמה מבני ציבור שנבנו במהלך שלושת העשורים הראשונים להקמת המדינה ושקקו חיים ופעילות (רבים מהם בהתיישבות העובדת), עומדים כיום שוממים ללא כל שימוש. רבים מהם מוזנחים ומתפוררים לאיטם מחוסר תקציב או עניין של הקהילה הנוכחית ואף אחד לא לוקח יוזמה להשמישם.
כרגיל הצליחו להרוס את השיא של בית הכנסת…ארון הקודש הצנוע במקור עם חדירת האור האלהי, הוחלף הארון קיץ' מכוער וגדול שחוסם הכל….מיכאל…אבא שלי דרך אגב היה בגרעין נחל באזור שנת 1950 ובנה את צריפי העץ בקיבוץ…כנראה אחד המקומות הראשונים שהיה כאשר עלה לארץ…בהמשך הצטרף לחברי גרעין שלהבת שהקימו את קיבוץ שעלבים.
לא ניכנס לאידיאולוגיות וחוסר דיוקים בכתבה…. רק שתי הערות: א. אינני יודעת אל מי פנית אך ישנם מס אנשים וממלאי תפקידים שהיו מלווים אותך בשמחה וחבל שכך… ב. קיר האומנות בחדר האוכל תוכנן ובוצע ע"י הסדנא לקרמיקה שבכפר מנחם.
במקום לזרוק "חוסר דיוקים", צייני מהם ואתקן.
לצערי ה"זריקות" הן בגוף הכתבה! הקיבוץ השתייך כאמור לפועלי אגודת ישראל ומכיוון שהיא איננה קיימת היום השוואת נתוני ההצבעה והמסקנות שלך הנגזרות ממנה אינן רלוונטיות! כנ"ל ההשוואה לקיבוץ הדתי. (הבדל משמעותי בולט הוא למשל אופן קיום השמיטה ועוד), בוודאי ח"ח לא נכלל בקיבוצים "שחגגו" על חשבון הציבור וחבל שהזכרת את זה בהקשר הנוכחי (גם אם הסתייגת!). חברי ח"ח חיו לאורך כל השנים בצניעות ופשטות רבה מתוך נאמנות לדרכם התורנית והאידיאולוגית.
כתבה שמתיימרת להיות מקצועית ראוי שתעסוק בגוף הנושא ולפחות לא תיגרר לאמירות פופוליסטיות לא מבוססות.
יש משהו בדבריך. שיניתי בהתאם.
חדר האוכל, כמו גם המדרשה, מזכירים מאוד את חדר האוכל ובית הכנסת שבקיבוץ מגדל עוז. אולי אותו אדריכל.
היה נחמד לשמוע על הקיבוץ שלי מפי פה זר.אני מבין שעיקר הכתבה הייתה על נושא האדריכלות.את הכנסת מעט גם משהו על תולדות הקיבוץ – היה רק ראוי להצביע בפרוש שהקיבוץ הוקם קודם ורק העליה לקרקע הייתה בשנת 1944.מאד מאכזב וצורם היה לראות שוב את הטענות הפופוליסטית שממש לא נכונות ובודאי לא שייכות לענין על "ניצול" הקיבוצים את כספי המדינה וכל זה בגלל שעובדת המקום כעסה עליך ובצדק על כך שחדרת למקום פרטי והתחלת לצלם בלי רשות.אסלח לך על זה ראשית מפני שקצת התנצלות ושנית כי יתר הכתבה מצאה חן בעיני.בכל אופן תודה רבה.
חלף כמעט עשור מאז כתבתי את הדברים. אני מסכים אתך שמדובר בשטויות ולכן מחקתי.
אני התחתנתי על הדשא לפני בית הכנסת שנה לפני שנחנך עם אסתר לבית במברגר בתם של שלמה הלוי ומרים ז"ל