סיבוב בשכונת משכנות האומה בירושלים

היתה לי חצי שעה פנויה לראות מה הולך בפרויקט "משכנות האומה" – שכונת מגורים חדשה במרכז ירושלים. יותר מתחם מאשר שכונה, כי חוץ ממגורים וכמה חנויות אין כאן כלום. לא מוסדות חינוך או תרבות שכונתיים, אלא רק מקום לישון בו. פרבר בעיר.

לפני 15 שנה שכן כאן משרד החוץ באוסף צריפים. אחרי שהמשרד עבר למשכנו החדש בקריית הממשלה, נהרסו הצריפים (וגם כמה מבנים היסטורים) ואחרי כמה עיכובים החלה הבנייה החדשה. עכשיו ניתן כבר לזהות בברור את שלוש שורות המבנים שמהן מורכב המתחם. חלק כבר מאוכלס וחלק עדיין בבנייה. יש גם כבר שתי חנויות שנפתחו ומספרה. הסתובבתי קצת וראיתי את האנשים שיצאו ונכנסו לבניינים המאוכלסים והמשותף לכל הנשים היו הפאות שחבשו. אז מי בא למספרה? כנראה הילדים והגברים.

שלטים על גדרות פח בחזיתות שלדי הבניינים שבבנייה מוכיחים כי את הכל תכנן כאן אדריכל אחד: סמי טיטו. קשה להתייחס למכלול כולו, כי המתחם רחוק מסיום ולמעשה חלקו הוא אתר בנייה אחד גדול. אבל כבר עכשיו אפשר להתייחס להיבטים אחרים.

ועל כך ברשימה זו.

.

על האש

.

סיבוב במלון עץ הזית בירושלים

מלון עץ הזית בנוי על הגבול בין מזרח למערב ירושלים וייחודי בנוף המלונאות הישראלי, זה מלון קונספט. כמוהו יש את מלון סינמה בככר דיזינגוף ומלון הרודס באילת ובתל אביב שהחליטו למתג את עצמם בעזרת מרכיב מסוים, שלפעמים הוא קצת מוגזם ושקוע יתר על המידה באשליה למשהו שהוא לא. הקונספט המוביל את מלון עץ הזית הוא… עץ הזית.

הוא הוקם לקראת שנת 2000, במקביל לשני בתי מלון נוספים שנבנו בצמוד לו: לאונרדו ירושלים וגרנד קורט. חשבו אז שיגיעו לשנת המילניום מיליוני תיירים, אך כמה אוטובוסים שהתפוצצו בארץ על ידי פלסטינים דאגו למנוע את בואם של המיליונים המיוחלים. 14 שנה לאחר שנפתחו, ממשיכים שלושת בתי המלון הללו לשרת בעיקר קבוצות של צליינים הבאים לארץ הקודש מכל רחבי העולם.

ועל כך ברשימה זו.

.

קטע מחזית המלון

.

סיבוב בהולילנד

כבר כתבו הרבה על פרויקט הולילנד. כל הכתבות התקיפו את האדריכלים שעמדו מאחוריו, ובעיקר את רם כרמי. את האדריכלים האמתיים שתכננו את הפרויקט בקושי הזכירו משום מה: משה צור, משרד תשבי-רוזיו ואת אדריכל הנוף שלמה אהרונסון. הלילה הופיעה כותרת בחדשות: "שולה זקן אושפזה, הדיון בהולילנד נדחה". אז חשבתי שיהיה נחמד בפסק הזמן שנוצר, להביא רשמים מביקור בארץ הקודש שמחוץ לבית משפט.

אגב, משרד תשבי-רוזיו היה מעורב בעוד כמה פרויקטים ששלחו ראשי ערים, שקידמו אותם, ישר למעצר. ברמת גן זה נגמר בכך שראש העיר פרש וביהוד זה קרוב. לפני שנתיים כשכתבתי על איזה מגדל שהם הדביקו לחוף בתל אביב, שאלתי את ישראל רוזיו, אם עכשיו גם רון חולדאי צריך להיכנס ללחץ (המגדל נבנה על קרקע ציבורית שנמכרה ליזם פרטי, וחשבתי שיש פה עילה למעצר). רוזיו ענה ברצינות שהוא נכנס לפרויקט רק אחרי שהתב"ע נעשתה. לדעתי, בגלל ריבוי הבעיות המלוות את הפרויקטים שלהם, כדאי לבדוק אותם קצת יותר לעומק, שנאמר "אמור לי מי הם חבריך ואומר לך מי אתה".

למרות שמדובר באחד הפרויקטים הכי שנויים במחלוקת, הרי שמקריאה חוזרת בכתבות, נראה שאף אחד מאותם "מבקרים" לא באמת ביקר בפרויקט. אני לא כתבתי ולא ביקרתי, אבל לאחרונה עשיתי מעשה, עליתי לעיר הקודש וביקרתי בפרויקט הכל כך מדובר.

.

בית משפחת קרוך (היום משרדים) וברקע מגדל הולילנד בתכנון אדריכל משה צור

.

סיבוב בספרייה במוזיאון ישראל

הרבה זמן לא בקרתי במוזיאון ישראל בירושלים. הייתי בעיר אז חשבתי לנצל את ההזדמנות ולראות עם איתי את תערוכת הורדוס. תערוכה מאכזבת. גדול הבנאים באזור ומחדש בית המקדש השני היה ראוי להרבה יותר הן בהיבט הפיסי והן התכני, במקרה הזה רק יחסי הציבור היו גדולים באמת. התערוכה על הורדוס מיועדת בעיקר לתיירים. כדי לכסות על האכזבה רציתי לבקר בחלק במוזיאון בו לא ביקרתי אף פעם, כך שלפחות אלמד משהו חדש מהביקור ואצא עם סיפוק.

כבר כתבתי על הווילה שמתחבאת בתוך מוזיאון ישראל ועכשיו אכתוב על הספרייה שגם נמצאת אי-שם אבל לא הרבה מכירים. היא שוכנת מאז חנוכתה ב-1969, בשתי קומות באחד במבנה הגבוה במתחם. נוסף לגובהו הוא גם מודגש הודות לחלון ענק שפעור בחזיתו, מה שמבדל אותו משאר המבנים במתחם המוזיאון שדומים כולם.

במהלך השנים עבר המתחם שינויים שלא על פי התכנית המקורית ושלא היטיבו אתו. השיפוץ שהושלם בשנת 2010 עשה סדר במערך האגפים והמבנים השונים. בשיפוץ הכל השתנה חוץ מהספרייה. הרשימה כוללת בסופה גם דברים שכתבה שולי מנספלד (כלתו של אל מנספלד) ושיחה עם ויקי ליידרמן – מנהלת הספרייה.

קריאה נעימה!

(-;

.

קטע מהשלט בכניסה

.