לכאורה גינה משותפת של כמה בניינים אך למעשה מדובר בשילוב תכנון מעולה של מבנים ונוף, שיכולים היו להיות בכל מקום בארץ. מפני שאנחנו מופקרים לידיהם של יזמים שמפקירים בעצמם את בתינו לאדריכלים גרועים, את רמת הפיתוח שתמצאו ברשימה זו, כנראה אתם לא מכירים. לא מדובר פה בעלויות גבוהות או רעיונות גאוניים, אלא בכמה הרים וגבעות… לצערי, מה שמכוון היום את בוני בתינו היא מחשבה צרה: לבנות בניין (לא בית) ולקבל את השכר כדי לגמור את החודש ולא מעבר לזה.
מה יש כאן?: קבוצה של 13 בניינים מטיפוס H עם 208 יח"ד, שהוקמו בשנות 1960. טיפוסים אלה ניתן למצוא בכל פינה בארץ: ארבע דירות בקומה, כשכל זוג דירות צמודות מקושר לזוג נוסף באמצעות חדר מדורגות בגרעין הבניין – וכך נוצרת תכנית בצורת האות H. המבנים כאן הם טיפוסיים, אלא שבאמצעות פעולה מאד פשוטה: הזזה ויצירת קיר משותף בין כל שני מבנים כך שייצרו מתחם פתוח/בטוח משותף לכל הדיירים ללא גדר מפרידה בין מבנה לשכנו. לפיתוח השטח המשותף, לא לקחו קצב, מורה או נהג משאית, אלא צמד אדריכלי נוף – ליפא יהלום ודן צור (לימים חתני פרס ישראל), שדאגו לתת למקום את תבנית הנוף הייחודית לו. ועל כך ברשימה זו.
.
.
.
לפני שבועיים הלך לעולמו אדריכל הנוף דן צור. יחד עם ליפא יהלום תכנן רבים מהפארקים, הגנים והגינות שכולנו שחקנו, טיילנו, התפרענו ואהבנו – ואנחנו ממשיכים לבקר בהם. הצמד יהלום-צור החל לפעול במשותף מאז שנת 1953 כשבין הפרויקטים שתכננו עד לפרישתו של יהלום בשנת 1996, ניתן למנות ברשימה מאד חלקית את עיצוב הנוף במכון ויצמן למדע ברחובות, אוניברסיטת תל אביב, פארק לאומי בית שערים וגן השלושה, פארק הזיכרון בכפר סבא, גן העצמאות בפתח תקוה,וכן עשרות קיבוצים (כמו גבע, משמר העמק, רוחמה והעוגן).
פיתוח הנוף במתחם עמידר ברמת אביב ב' (המכונה גם שכונת נוה אביבים) הוא פרויקט קטן ונשכח של השניים, אך בהחלט ראוי להתבונן בו כדי ללמוד כיצד יוצרים מקום עם קהילה בעזרת אמצעים פשוטים ובסיסיים. גבעות ועמקים מלאכותיים שיצרו יהלום צור, הופכים את פיסת הקרקע הזעירה לעולם שלם, בו ילדים קטנים יכולים להרגיש שהם נמצאים בגן עדן, הרחק מגושי הבטון, מאמא ומאבא. בנוסף, יצרו השניים מבוך בנוי במרכז המתחם המותאם לילדים ולהורים. בשונה ממבוך דומה שהיה בפארק הירקון והסריח תמיד משתן, כאן הושקעה מחשבה, כך שהמבוך לא יהיה מקום נסתר לגמרי. קשרי המבט שהוא מאפשר בין פנים לחוץ פוגעים אולי באפשרוות להסתתר באופן מוחלט, אך לילדים זה מספיק. הפתחים בקירות המבוך מעוצבים כמו עיניים, דגים וגביעים ומאפשרים בחלקם לא רק הצצה אלא גם מעבר, כזה שילד יכול לזחול דרכו במהירות והוא כבר בצד השני (מתאים למשחק מחבואים או תופסת). המבוך כאן הוא חביב, אך ברובע אבישור בערד הביא אדריכל הנוף צבי דקל את הגישה הזו לרמה של יצירת אמנות של ממש, עליה אפשר לקרוא כאן את מה שכתבתי.
לסיכום אציג במספר נקודות את האיכויות שבתכנון הנוף של דן צור וליפה יהלום במתחם:
(1) טיפול הנוף מתייחס למבנים המקיפים אותו, וכמו בקיבוץ או במעונות עובדים, מעודד גיבוש קהילה.
(2) הודות לצמחיה ולמבנים במידות הנכונות נוצרה כאן נוחות אקלימית (כמו יחסי צל ואור ישיר במידה, זרימת אויר וכו'). אם כי יותר מידי דשא מגביר את הלחות.
(3) שילוב משטחים קשים (מרוצפים) ורכים (מדשאות ואדמה חשופה).
(4) עיצוב הנוף והמתקנים דורש תחזוקה מזערית שנותנת לדיירים גן שימושי ויפה.
(5) יצירת טופוגרפיה של גבעות ועמקים בשילוב המתקן הבנוי יוצרים אזורי משחק ושהייה שיוצרים עניין ומפתחים את הדמיון.
(6) הגינה מתאימה לכל גיל.
* * *
אני לא מערבב כאן נוסטלגיה, אבל היום ככה כבר לא מתכננים.
המתחם שוכן בפינת הרחובות מרדכי לבנון וטאגור, ממש מול מתחם הספורט של אוניברסיטת תל אביב, כולל דירות קטנות יחסית, שבאחת מהן ביליתי כל יום שנה שלימה. כאן התגוררה ז'קלין שהפעילה מדירתה פעוטון. ברור שאני לא זוכר כמעט כלום מאותה שנה, אבל יש תמונות שמעידות שהייתי כאן.
.

המתחם מורכב משתי שורות לא ישרות בניינים משני צידי גן משותף. מזרחית למתחם מגרש הספורט ובריכת אוניברסיטת תל אביב (מקור: גוגל מפות)
.
.
ויש גם סרטון:
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.

מקומות שהייה בקומת הכניסה. מקום מצוין לקיום פרלמנט קשישים בבוקר, אמהות כשהילדים משחקים בגינה בצהריים אחרי הגן, או צעירים אחרי הצהריים. בפועל זה ריק ויש כאן רק חתול.
.
.
.
.
.
.
.

הבינוי הפשוט הוא רק מרכיב אחד בפריסת מבנים נכונה ובפיתוח נוף שהופך שטח קטן הכלוא בין בתים – לגן שהוא עולם שלם (טיפול דומה תכננו יהלום-צור בשכונות נוספות)
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
* * *
רשימות וכתבות נוספות על פועלם של דן צור וליפא יהלום:
סיבוב בבקעת הקהילות בקצה יד ושם
סיבוב באנדרטת הקרון ובגן חסידי אומות העולם ביד ושם
מת אדריכל הנוף דן צור, חתן פרס ישראל
נוף טוב הכל טוב: מי מעצב את הפארקים והגינות שלנו
עם הצלחה כן מתווכחים: קיראון עלולה לאבד את הייחוד
ולהרחבה על האדריכלות ברמת אביב: האיש שהמציא את מכונת המגורים המושלמת
*
להרחבה נוספת, מומלץ להשיג את הספר החדש שיצא לאחרונה על פועלם של יהלום-צור "תבנית נוף"
תגובות
יקר,
זה אף פעם לא נכלל בנווה אביבים בגלל מספר סיבות:
א. תאריך הבניה הקדים בהרבה את שכונת נווה אביבים.
ב. אני מתארת לעצמי שאתה יודע ששכונת עמידר נבנתה בשני שלבים בולטים. קודם הבתים ה"גבוהים" ורק אחרי כמה שנים המרכז של הבתים הטוריים שבמרכז.
ג. אוכלוסיה שונה לחלוטין.
ד. ילדי השכונה הזו למדו איתנו תושבי דוגמא א' וב' בבית הספר השכונתי "ניצנים", שגם הוא יציר כפיו של אדריכל ידוע.
ה. המבוך שנבנה בעמידר היה מקום שבו שיחקו כולם בתקופה שלפני קום הטלוויזיה…
ו. בתקופת הבניה היתה ריקנות מצפון, ממזרח (פרט לשאריות הכפר) נבנתה שכונת וילות אפקה שילדיה הגיעו ברגל לבית הספר במגפיים גבוהים בשל הבוץ ועדרי הבדואים ששוטטו כול חורף בשטחים הפתוחים.
לידע כללי השכונה נבנתה כשרחוב חיים לבנון נקרא רחוב האוניברסיטה לפני שרחוב טאגור נסלל ממפגש רחוב אנדרסון בואכה האוניברסיטה.
קבוצת הבניינים שנבנתה אחרי נקראה "אתגר" זו נבנתה אחרי בניית השורה הראשונה של נווה אביבים בערך באותו זמן שהושלמו רחובות האמוראים, הסבוראים והתנאים… רק אחר כך נבנו שאר בניני טאגור ואחר כך נווה אביבים חלק שני – הרב אשי. והבתים של גינדי השלימו את מחיקת השטח הפתוח לטובת מרכז מילמן והמרכז הקטן שלידו. בשטח שנישאר הותקן הפארק הירוק שבין השכונות.
בילדותי היינו מטיילים בשטחים הפתוחים מטפסים על עץ הדומים הגדול ונהנים מצמחית הבר המגוונת.
ביום חמישי שעבר ערכתי מסע לשטחים הפתוחים האחרונים שאחרי רמת אביב ג' מצאתי את הנרקיסים, יער האיקליפטוסים, וודיות מלאי מים משפחת ברווזים, ואפילו חסידה בודדה אחת. את התמונות ניתן למצוא בפייס שלי…
דורית מלין
זוכר את הבניינים והגינות האלה מילדותי.
מיכאל, תודה על שהקדשת מזמנך לכתיבה על עבודתו של איש חשוב שהלך מאיתנו.
אני רוצה להתייחס לאמירה שהיום כבר לא מתכננים ככה,
אין ספק שהוא נכון, אבל זה לא רק רע שהיום כבר לא מתכננים ככה,
זה הרבה יותר מורכב מזה.
ליפא ודן היו חלק מהדור שהקים את הארץ, של "כיבוש השממה".
אני יכולה להעיד עלינו, במשרד, שמאוד מנסים לשמר את ערכי העבר,
אבל יש היום גישות חדשות, נושאי קיימות ואחרים שמצדיקים הסתכלות שונה על התכנון,
תקופה שבה ל"כיבוש" יש לו משמעויות שונות לגמרי ואיננו נכון יותר לפיתוח הארץ.
ליפא בעצמו הכה על חטא לא אחת, על התכנון שלהם, שבחלוף הזמן,
כבר נראה לא נכון.
עד שלא נחשפתי לספר "תבנית נוף" לא ידעתי עד כמה הייתה פעילותם של יהלום וצור ענפה ומקיפה וחותם ניכר בנוף ארצנו מחורשת טל ועד לקבר פולה ודוד בשדה בוקר…
רובע אבישור הוא כישלון חרוץ במבחן הזמן. לא ברור איפה פה איכויות התכנון. עוד שהיה בחיתוליו הגנים נראו מנוכרים עם בטון שקפחה השמש עליהם בשעות הצהריים. כילד שהעביר שם א זמנו נואשנו למקומות מתוכננים ראויים. האדריכל דקל כשל פה כישלון חרוץ.
זוכר את הבנינים האלה…אני אוהב את הסגנון הזה – תודה יואב!