סיבוב בבלוק המעוגל ברחוב יוספטל בבת ים

השכונות שתכנן האדריכל יצחק פרלשטיין קרובות לליבי. גדלתי באחת מהן ולכן לא משנה אם אני בשכונה שהוא תכנן בתל אביב, אשדוד, נתניה, חולון או בת ים, אני מזהה אותן מיד ומרגיש בהן תמיד בבית.

פרלשטיין גיבש עקרונות תכנון מובהקים שחזרו והופיעו כתבנית בבניינים שתכנן. המבנים בשכונות האלה נבנו ברובם בשנות ה-60 וה-70, בעיקר דיור ציבורי ולכן הבינוי דומה. ולמרות הדימיון והחזרתיות, השכונות שתכנן הן בעיקר שכונות נעימות לתנועה רגלית בזכות שבילי הליכה רציפים שמקשרים בין כל מקום ומקום. את הבינוי עוטף פיתוח נוף מוריק, כזה ששורד גם עם תחזוקה מזערית, שאותו תכננו אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור, ששתפו פעולה עם פרלשטיין ככל הידוע לי בכל השכונות שתכנן.

את פני הבאים לבת ים מכיוון מחלף יוספטל, בשדרות יוספטל 120-108, מקבל הבלוק הארוך והמעוגל שתכנן פרלשטיין ובנייתו הושלמה ב-1965. זהו אינו בית דירות טיפוסי לגישתו של האדריכל וגם לא טיפוסי בכלל לבניית המגורים בישראל. לא לחינם הוכרז הבניין לשימור במסגרת תכנית להתחדשות עירונית. קשה לפספס אותו, כי הוא מהווה את הדופן הצפונית של שכונת רמת הנשיא, לבת ים הוא מהווה שער לעיר. זהו אחד מבנייני המגורים הייחודיים שנבנו בישראל ומזכיר בצורתו כמה מהבלוקים המודרניים שנבנו בעיקר באירופה בשנות ה-20 וה-30 בידי טובי האדריכלים.

ועל כך ברשימה זו.

.

1965

.

הבניין נמתח לאורך 100 מטרים לצד שדרות יוספטל, וממשיך ומתעגל בקצהו המערבי לאורך 40 מטרים נוספים

.

כל דירה בבניין כוללת שני חדרים ומרפסת הפונה לכיוון הרחוב. כל המרפסות נסגרו בתריסי פלסטיק והמעקות עוטרו בקופסאות מזגנים

.

בעיריית בת ים לא מסוגלים לחשוב אחרת וגם בעירייה תרמו להזנחה הכללית כשהציבו את אותיות הענק הצבועות בזהב של גורמט. 

.

החיבור בין הבניין ובין הרחוב מעוצב באופן חגיגי וטקסי עם מערך מדרגות רחב שדורש כמה פניות ומעניק נקודות מבט על הבניין והרחוב

.

בדרך כלל סיומות מעוגלות נקבעו בבניינים פינתיים, אלא שכאן בין הבניין ובין מפגש הרחובות הקרוב מפרידה שורת בניינים נוספת. ועדיין יש שטח ציבורי פתוח בחזית שמאפשרת לאגף המעוגל בבניין לבלוט היטב בנוף

.

קומת הקרקע מפולשת בחלקה ומעניקה לבניין חזות קלילה ברוח המודרניזם

.

1966: מודעת פרסומת בעיתון לשיווק בתי השכונה

.

.

(1) שכונת רמת הנשיא

קשה לדמיין שעד לא מזמן, עד לתחילת שנות ה-60, בחלקים המזרחיים של בת ים שכנו דיונות של חול. אלא שאז ביוזמת משרד השיכון פונו כל אותם מרבצים זהובים, הושטחו וסולקו, ושכונות מגורים צמחו בהן במהירות, כמעט בבת-אחת.

שכונות אלה נעדרו אופי עירוני מסורתי, לכן לא התבססו על רחובות מסחריים, או עירוב של ייעודים ושימושים, אלא על הפרדה ברורה; המסחר רוכז כולו ב"מרכז מסחרי" שכונתי שניצב במבנה ייעודי ונפרד, או השתלב בקומת קרקע של בלוק מגורים ובחזיתו מגרש חנייה. מבני הציבור הוקמו במרכז של שטח פתוח ונפרד, ובנייני המגורים היו לאלמנטים העיקריים בשכונה כשהם פרוסים בנסיגה מקו הרחוב, מוקפים גינות והדרכים הראשיות והרחבות מקיפות את השכונה. תכנון זה התבסס על רעיון "עיר הגנים" שנהגתה בסוף המאה ה-19 ושוכללה באמצע המאה ה-20 בשכונות שהוקמו על בסיס של דיור ציבורי, במסגרת מדיניות הרווחה שצמחה לאחר מלחמת העולם השנייה והתפרסמה במיוחד בשכונות לדוגמה שקמו באירופה ובראשן "אינטרבאו" שבברלין שעליה כתבתי כאן וכאן.

"שכונת שינה" הוא המונח הקולע לשכונת רמת הנשיא וניתן להגדירה גם במונח פרבר; מידי יום ועם בוקר מסתלקים ממנה ההורים בדרכם לעבודה בחלקים אחרים של העיר או אף מחוצה לה, ובשכונה נותרים הילדים. רק אחר הצהריים חוזרים ההורים ומתאחדים עם ילדיהם, כך עד הבוקר שלמחרת ושוב נפרדים.

כ-2,200 דירות תוכננו בשכונת רמת הנשיא שמעט מאד השתנה בה מאז שהוחל באכלוסה לפני קרוב ל-60 שנה. השכונה נועדה לאכלס כ-8,000 תושבים מבני מעמד הביניים והנמוך, והבינוי הורכב ברובו מבתי דירות בני ארבע או תשע קומות. כמה מבנים יוצאי דופן בצורתם, כמו הבלוק הארוך והמעוגל וכן מגדלים בני 16 קומות (שלא נבנו), תוכננו לרוב בקצותיה של השכונה, כשהבלוק הארוך היווה דופן מובהקת לשדרות יוספטל.

בשונה משכונות אחרות שתכנן פרלשטיין בבת ים ובערים נוספות בארץ, ניתן לזהות בשכונת רמת הנשיא חזרתיות מעט שבלונית במערך הבינוי והשטחים הפתוחים. כך למשל, מערך הגינות בשכונה מורכב ברובו מגינה ריבועית אחידה בשטחה, המוקפת מצפון ומדרום בדגם אחד של בלוק, וממערב וממזרח בדגם בלוק אחר. כך נקבע רצף חזרתי של אותו מערך, הנמתח מצפון לדרום לאורך של 480 מטרים וכולל שש חצרות כאלה. מערך נוסף עם חצר ובינוי דומה, תמצאו שיושם גם מדרום לרחוב כ"ט בנובמבר, רחוב שאמור היה להוות את הגבול הדרומי של השכונה. התוצאה היא חזרתיות לא מוצדקת, שנמנעת מיצירת מוקד מרכזי כחלק מהיררכיה של שטחים ואינו מעניק לשכונת השינה את האיכויות שניתן היה לצקת בה לפחות על ידי השטחים הציבוריים.

.

תחילת שנות ה-60: דגם לשכונת רמת הנשיא שבו מופיע הבלוק המעוגל בגרסה המוקדמת שלו כשהוא מעוגל בשתי קצותיו (מתוך: Planning, Housing & Buildings – Y. Perlstein & Assoc.)

.

סוף שנות ה-60: מבט מן האוויר על רמת יוסף – הבלוק המעוגל בקצה העליון והגינות המרובעות פרוסות עד לקצה הדרומי של השכונה. השטח הריק שמפריד בין השכונה ובין חולון מימין הוא כיום כביש 20 – נתיבי איילון (מתוך: Planning, Housing & Buildings – Y. Perlstein & Assoc.)

.

.

בשכונת רמת יוסף המצויה מצפון לשכונת רמת הנשיא, וגם אותה תכנן פרלשטיין, לא תמצאו את אותה שבלוניות כלל. לתכנית ישנה מובהקות ייחודית; קיימת בה היררכיה של שטחים פתוחים ושולבו בה גם מבני ציבור, חלקם ברמה שכונתית וחלקם ברמה עירונית עם עיצוב ייחודי שהופך אותם למוקדים בולטים בתוך השכונה.

השכונה קרויה על שמו של נשיא המדינה השני – יצחק בן -צבי שנפטר ב-1963. עוד בחייו התבקש בן-צבי לאשר את קריאת השכונה על שמו, אך הוא סרב שתקרא במפורש על שמו, אלא הסכים שתקרא רמת הנשיא בלבד, ללא שם.

לאחרונה ערכה עיריית בת ים תכנית מתאר לעיר ובמסגרתה הוכרזו לשימור מבנים שונים כמו גם חמש שכונות ברחבי העיר. השכונות הן עמידר, רמת יוסף, שיכון ותיקים, קרית באבוב וכן רמת הנשיא. גם הבלוק המעוגל הוכרז לשימור במסגרת תכנית שאושרה להפקדה בתנאים לפני כשבועיים.

.

סוף שנות ה-60: מבט מן האוויר על שדרות יוספטל והבלוק המעוגל, שבסמוך לו הוקם בית ספר (מתוך: Planning, Housing & Buildings – Y. Perlstein & Assoc.)

.

.

(2) הבניין

הבלוק הארוך והמעוגל תוכנן תחילה בצורת אליפסה חלקית. מאוחר יותר צומצם לכדי בלוק ישר שרק קצהו האחד המערבי מעוגל. הבניין מחולק לשבע כניסות נפרדות שחולקות מקלטים משותפים וכן חצרות שבהן שולבו חדרים חצי פתוחים לצורך ייבוש כביסה. בתכנית המקודמת תוכננו חדרי כביסה משותפים באלמנט הבולט שעל גג הבניין, אך אלה בוטלו ונותרו כאלמנטים פיסוליים בולטים שמאכלסים את חדר המכונות של המעלית.

.

1964: תכנית הבניין בגרסתו המוקדמת ששני קצותיו מעוגלים. ההתעגלות המזרחית בוטלה (ארכיב העירייה)

.

1964: חדר כביסה בגג הבניין כפי שהופיע בתכנית המוקדמת ולאחר מכן בוטל (ארכיב העירייה)

.

.

קומת הקרקע הורכבה משטח מפולש שקישר בין הרחוב שבחזית, החניון שבעורף ובין הכניסות לבניין. מעברים להולכי רגל קישרו בין הרחוב ובין עומק השכונה, כחלק מהרעיון של השכונה הנוחה להליכה ומעודדת תנועת הולכי רגל. מדשאות שולבו בהיקף בהיקפים שונים. השיפוע הטבעי בקרקע יצר מצב שבו הגינה שבמערב הבלוק גבוהה במטר וחצי ממפלס הקרקע של הבניין וכך נוצרת קומה מפולשת המתחפרת בקרקע ומאפשרת נקודות מבט מעניינות בין הגינה ובין הרחבה המרוצפת שבקומת הקרקע שלמרגלות הגינה.

ניצול המיקום והנראות של הבניין המהווה שער לבת ים לא נעלם מעיני העירייה. במקרה ומישהו לא זיהה שהוא נכנס לבת ים, אז לפני שנים אחדות התקינה העירייה אותיות ענק של זהב התואמות לגורמט ומציינות את שמה על הגדר הבנויה של הבניין. הרעיון שאולי היה מוצלח לרגע, הוזנח עד מהרה וכיום חסרות חלק מהאותיות והעזובה בשער העיר ניכרת.

הדירות שיועדו לזוגות צעירים, הן כולן קטנות ומורכבות מסלון ומשני חדרי שינה. חזית הבניין במקור הורכבה ממרפסות שנסגרו בתריסי פלסטיק ותפסו את כל שטח החזית הצפונית הפונה לשדרות יוספטל ואליהן פנו חדרי השינה. לחזית העורפית פנו חדרי השירות של הדירה – חדר רחצה, שירותים ומטבח עם מרפסת שירות. האדריכל גם דאג לתכנן פינת עבודה קטנה בדירה.

.

1965: תכנית – שבע כניסות (ארכיב העירייה)

.

1965: תכנית הדירה – "מרחק שנות אור מהתכנון המביך של מרבית הדירות שמשרדי אדריכלים, גם בכירים, מתכננים כיום" (ארכיב העירייה)

.

1965: חתך (ארכיב העירייה)

.

סוף שנות ה-60: הבלוק על שדרות יוספטל מהווה שער לעיר בת ים, במקור הגינה היתה פתוחה לרחוב (מתוך: Planning, Housing & Buildings – Y. Perlstein & Assoc.)

.

1975: נייר לוגו של וועד הבניין. במכתב ביקשו הדיירים לחסום את הקישוריות הרגלית בין שדרות יוספטל ובין השכונה, שבילים שחצו את הבניין בקומת הקרקע. העירייה סירבה (ארכיב העירייה)

.

.

(3) האדריכל

שורשיו של האדריכל יצחק פרלשטיין נטועים עמוק בארץ, זאת בשונה מאדריכלים רבים אחרים שהיו מהגרים או בני מהגרים. הוא נולד בתל אביב ב-1914, שנים אחדות לאחר היווסדה. הוריו שניהם היו ילידי ירושלים שבחרו להגר מעיר הולדתם ולייסד את העיר העברית הראשונה בסמוך ליפו.

עם סיום לימודיו בגימנסיה העברית הרצליה בחר לפנות ללימודי אדריכלות ומיד לאחר מכן בינוי ערים באוניברסיטת לונדון. כבר בשלב מוקדם במהלך לימודיו התעניין בתכנון עירוני ובעת לימודיו לתואר השני הצטרף כעובד למשרדו של המרצה האדריכל פטריק אברקרומבי, שבאותה עת זכה להערכה כמתכנן ערים פורץ דרך. אברקרומבי זכור במיוחד הודות לתכנית שערך לשיקומה של לונדון לאחר החרבת חלקים משמעותיים ממנה במלחמת העולם השנייה.

עם שובו לארץ בתום לימודיו ב-1939 פעל פרלשטיין במסגרת המחלקה לעבודות ציבוריות (מע"צ) המנדטורי. במסגרת זו השתתף בעיקר בתכנון תחנות משטרה "מצודות טיגארט". כמו כן עבד כאדריכל עבור חברת האשלג הארץ-ישראלית בים המלח. לאחר הקמת המדינה התמנה כמתכנן באגף השיכון והבינוי במשרד ראש הממשלה, שבראשו עמד האדריכל אריה שרון. ב-1952 שב ופתח את משרדו העצמאי, אלא שעתה היה עתיר קשרים וניסיון והפך תוך זמן קצר לדמות מרכזית בתכנון ערים ושכונות בישראל. המשרד שפעל ברחוב אחד העם 118 בתל אביב ונהנה מצמיחה מתמדת, העסיק בתחילת דרכו כמה עובדים בודדים, אך באמצע שנות ה-60 התפתח והגיע להעסיק יותר מ-80 עובדים שעסקו באדריכלות ובבינוי ערים.

תכניתו לעיר אשדוד על רובעיה הרבים, אותה ערך במהלך המחצית השנייה של שנות ה-50 במשותף עם האדריכל אריה דודאי, העניקה לו את הזכות והיכולת לתכנן עיר גדולה ומודרנית מהיסוד. קדמה לה תכנית אב שערכה לחיפה ב-1952 ובהמשך, תכנן רובעים ושכונות רבות בכל רחבי הארץ. את הבולטות שבהן ניתן למצוא ברמת אביב, נווה שרת ושיכון ל' בצפון תל אביב, רמת אשכול, רמת שרת ותלפיות מזרח בירושלים, נאות שושנים ונאות רחל בחולון, פרדס כץ בבני ברק ועוד. בכל אלה שיתף פעולה עם אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור, שהעניקו להן את אופיין הנופי ואת הנוחות והנעימות לתנועה רגלית. ב-1958 זכה פרלשטיין בפרס רוקח למפעלי הנדסה על תכנון שכונת רמת אביב, וב-1961 זכה בפרס קפלן על תכניתו לשכונת רמת יוסף בבת ים.

.

1957: האדריכל יצחק פרלשטיין (במרכז) בעת ביקור בשטח שעליו הוקמה לימים בתכנונו העיר אשדוד. משמאל האדריכל מנחם כהן שעבד במשרדו של פרלשטיין, ומימין האדריכל אריה דודאי שהיה שותף לפרויקט (באדיבות מנחם כהן)

.

.

לבד מבינוי ערים התמחה פרלשטיין בתכנון מגורים ומבני ציבור, שבהם בלטה היעילות והאיכות וכן בשילוב טכנולוגיות בנייה חדישות, כמו בנייה מתועשת. הבניינים שתכנן התאפיינו בחזות ייצוגית בהם ניכרה תשומת לב לפרטים, הן במבני המגורים והן במבני הציבור. במבנים שתכנן ניכרה גישתו להדגשת פרטי בטון – כמו למשל המערך הקונסטרוקטיבי שאף קיבל דגש עיצובי. אך יותר ממבני המגורים ניכרה תשומת הלב שהעניק לתכנון הדירה הישראלית, טיפוס יחידת מגורים שפיתח לאורך השנים והתאימה לפי תפיסתו למשפחה הישראלית. בדירות שתכנן ניכרת ההפרדה בין הפעילות היומית ובין זו הלילית, כשבין השאר הוא דאג לקבוע את חדרי הרחצה במרכז הדירה עם שתי דלתות, כך שיאפשרו מעבר נוסף בין שני חלקי הדירה.

בעיקר בבת ים ובאשדוד תכנן משרדו מבני ציבור כמו בתי כנסת, בתי קולנוע, מוזיאונים ומוסדות חינוך. אלה מהווים דוגמה יפה לברוטליזם התקופתי שאחדים מהם מייצגים את שליטתו בבטון הגלוי וביכולות הפלסטיות של החומר. בין אותם מבנים ניתן למנות בשכונת רמת יוסף בבת ים את בית הכנסת "האוהל", קולנוע רמת יוסף (כיום היכל התרבות בת ים), מוזיאון בית ריבק ומוזיאון בת ים לאמנות.

.

בית הכנסת בשכונת רמת יוסף בבת ים בתכנון האדריכל יצחק פרלשטיין, שנות ה-60 (אוסף אאי)

.

.

מגדל מאיר שלום, גורד השחקים שבנייתו הושלמה ב-1964 וזכה בתואר "הגבוה במזרח התיכון" למשך שנים רבות, היה ככל הנראה ההישג המפורסם והבולט ביותר. את המגדל שתוכנן במשותף עם עמיתיו גדעון זיו ומאיר לוי בהזמנת האחים מאיר (אחותו של פרלשטיין נישאה למרדכי מאיר), שילב ייעודים שונים, אולי לראשונה בישראל, שכללו תעסוקה, מסחר, בידור ומלונאות בקנה מידה שטרם נראה כמותו בארץ. יותר מכל, העניק לו הפרויקט את ההזדמנות להחריב את בניין הגימנסיה בעל החשיבות ההיסטורית והלאומית שבו גם למד בצעירותו, כמו גם יזמי הפרויקט – האחים מאיר. בהמשך, תכנן את מתחם "מגדלי וולפסון" בשכונת קריית משה בירושלים, אל מול משכן הכנסת ומוזיאון ישראל שגם הוא שילב בין ייעודים שונים.

"יצחק פרלשטיין הוא מאבות הדירה הישראלית שלאחר 1948", טוען חוקר האדריכלות אדר' ד"ר צבי אלחייני מארכיון אדריכלות ישראל. "משנות ה-50 ועד מותו בתחילת שנות ה-80, במשך כשלושה עשורים, פרלשטיין שכלל עוד ועוד את טיפוסי השיכונים ויחידות השכנות (השכונות) של מפעלי החיסכון לבניין והשיכון העממי עבור הממסד ובהמשך גם עבור חברות משכנות אחרות, פרטיות וציבוריות. במסגרת זו חתום פרלשטיין על כמה ציוני דרך חשובים בהיסטוריה של השיכון המודרני בישראל – למשל רמת אביב הישנה שתכנן עם רוברט בנט ונווה אביבים הסמוכה לה, העיר אשדוד שתכנן עם אריה דודאי, שכונות ענק בבת ים שעומדות כעת בפני שינויים רדיקליים אך גם תהליכי שימור, במסגרת תכניות פינוי בינוי, חלקים נרחבים בשכונת רמת אשכול שתוכננה בשטחים שסופחו לירושלים אחרי 1967 ועוד".

"במסגרת העשייה המרכזית הזו, פיתח פרלשטיין עשרות טיפוסי מגורים יעילים ומתוכננים היטב, מרחק שנות אור מהתכנון המביך של מרבית הדירות שמשרדי אדריכלים, גם בכירים, מתכננים כיום ובעשורים האחרונים בבנייה הרוויה ברחבי הארץ, משיקולים יזמיים ולא עבור טובת הדייר. למעשה מאות אלפי ישראלים במרכז ובפריפריה, אם לא למעלה מזה, לא מודעים לכך שהם גדלו או עודם חיים בדירות שתוכננו על ידי פרלשטיין או במשרדו". אלחייני מספר עוד כי ״לאחרונה בצענו בארכיון דיגיטציה של עשרות רבות של נגטיבים המתעדים, בין השאר, את מפעלותיו המרשימים של פרלשטיין, בתצלומי אוויר ובצבע, ממש סמוך להשלמת בנייתם. תיעוד זה שופך אור חדש על היקפי הבנייה וההשפעה שלו על הנוף העירוני הבנוי בישראל, היקפים והשפעה שטרם נחקרו ומופו כהלכה, ואנחנו מקווים לקדם בקרוב תיעוד ומחקר בנושא, דווקא משום שנתחים גדולים של העשייה של פרלשטיין, כמו רוב אדריכלות 'הפרויקט הישראלי', עומדים כיום בפני שינויים דרמטיים וספק גדול אם ישרדו אל גלי הבנייה הנוכחיים ואלה שעוד צפויים פה בעשורים הבאים".

פרלשטיין מת ב-1981 בהיותו בן 67. על שמו קרוי רחוב בשכונת רביבים שבצפון תל אביב. פעילות המשרד נמכרה לאחר שנים אחדות לאדריכל אבי מאייר.

כאן בבלוג וכן באתר xnet פרסמתי על מתחם עמידר ברמת אביב וכן על הכוונה להרוס אותו, על שני מוזיאונים ובית כנסת בשכונת רמת יוסף בבת ים ובית כנסת ברובע א' באשדוד.

.

הרעיון של קישוריות מעולה להולכי רגל נשמרת גם בבלוק הארוך שאותו חוצים שבילים

.

האגף המעוגל פונה אל גינה מוגבהת, כשהקומה המפולשת מציצה בקצה

.

.

המרפסות נסגרו בתריסי פלסטיק ולצדן שולבו קופסאות מזגנים

.

בחודשי החורף הגינה מוריקה. בקיץ היא יבשה 

.

למטה ניתן להשקיף על הקומה המפולשת 

.

האדריכל יצחק פרלשטיין גם העניק תושמת לב לפרטים – קווי הבניין אינם נמשכים באופן סתמי וכך גם החומריות כוללת קורות בטון בולטות

.

חזית הצד שבקצה הבניין מציגה משחק צורני בהשראת טכנולוגיית בנייה בעץ שנהוגה ביפן העתיקה וכאן היא מבוצעת כולה בבטון חשוף

.

קורות ומסכי הבטון מדמים את שיטות הבנייה היפניות העתיקות מעץ. את אלה תמצאו בבניינים נוספים שתכנן האדריכל יצחק פרלשטיין, כמוב שיכון עמידר ברמת אביב שעליו כתבתי כאן

.

שבילי הליכה נעימים ומוצלים חוצים את השכונה ואחד מהם עובר ליד הבלוק. מימין הריצוף הריבועי של מדרכות השכונה ומשמאל מרצפות משושות של תחום הבניין

.

החזיתה עורפית של הבניין שונה לגמרי ובולטים בחלקה העליון חדרי המעלית שהותקנו בכל אחד מהבניינים שבשעתו נחשבו לגבוהים במיוחד

.

חדרי המעלית עוצבו כאלמנט פיסולי הפורץ מעבר לקו הגג ומזכיר בצורתו ראש 

.

בעורף הבניין מגרש חנייה

.

לכאן פונים חדרי השירות – מטבח ושירותים

.

טיח גס ובטון חשוף

.

בחצר אפשר למצוא גם חדרים פתוחים ומוגנים שנועדו לייבוש כביסה

.

החדרים הפתוחים מורכבים מבלוקים פשוטים המונחים זה על גב זה עם מרווחים

.

הקומה המפולשת מורכבת משני אזורים עיקריים: החלק המעוגל והחלק הישר

.

בחלק המעוגל הקומה סגורה משני צידיה ורק פס צר מקשר במבט אל הגינה הצמודה

.

הבניין נראה כמרחף

.

בחלק הישר ממשיכה ומלווה את קצה הבניין שורת העמודים

.

חלקו הישר של הבניין נתח לאורך של 100 מטרים. פעם שולבה כאן גינה אבל זו כוסתה בדשא סינטטי כדי לחסוך בעלויות תחזוקה

.

בקומת הקרקע מצויותה כניסות לבניין וכן מקלטים לשעת חירום

.

כל כניסה בבניין מקשרת אל 12 דירות: שתי דירות בכל אחת משש הקומות

.

מבואת הכניסה מעט מוזנחת, מצופה בלוחות אבן נסורה ומשמשת גם לאחסנת עגלת סופרמרקט ואופניים. המעלית ניצבת בכל חצי קומה ממפלס הכניסה או הדירות, כך שתמיד צריך לטפס או לרדת בכמה מדרגות

.

שתי דירות בכל קומה

.

פתח למעלית נקבע בכל שתי קומות, מהלך שחוסך בתשתית ומרכז את העצירות האפשריות (אבל מונע נגישות מלאה)

.

כאן יש מעלית

.

החוצה

.

תודה לאינג' יקי פרלשטיין ולאדריכלים מנחם כהן וד"ר צבי אלחייני

★

שיר לסיום:

.

★