סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ כפר מסריק

בדרך לקיבוץ בית העמק שם קבעתי עם האדריכל פרדי כהנא לשוחח על חוויותיו ממלחמת העולם השנייה, עצרתי בקיבוץ כפר מסריק הסמוך לעכו. המטרה בעצירה היתה לבקר בחדר האוכל שאותו תכנן האדריכל מוניו גיתאי-וינרויב ונחנך ב-1965. במבנה תמצאו אלמנטים דומים שהופיעו בעבודות אחרות של האדריכלים – כמו החצרות הפנימיות שמהן ניתן להציץ אל החוץ, מסכי זכוכית רחבים וגבוהים ותשומת לב לפרטים ולחומרים. לפני שנים אחדות הוסב שטח המועדון שבתחום הבניין לגלריה לאמנות על שמו של גיתאי-וינרויב.

חדר האוכל הגדול והמטופח ממשיך לשמש את החברים ושומר על מסורת הסעדה של יותר משמונים שנה. הקורונה אמנם פגעה בתפקודו, אך בתום המגפה הוא צפוי לשוב ולתפקד.

ועל כך ברשימה זו.

.

אולי כבר איננה?

.

כפר מסריק

.

בכניסה

.

מגדל המים מ-1940

.

שלט שהציבה המועצה לשימור אתרים על מגדל המים

.

בשנות ה-90 נבחרו כעשרים מבנים ברחבי הקיבוץ לשימור

.

המאפייה שהוקמה ב-1942 נבנתה כמו שאר המבנים בכפר מסריק מלבנים שיוצרו במפעל נעמן של הקיבוץ

.

הבניין שופץ והודגשו בו הלבנים האדומות

.

כל הכאבים מלבינים בכותנה הנפתחת

.

שלט של המועצה לשימור אתרים בחזית מבנה המאפייה

.

פסל אשה שיצר חבר הקיבוץ אהרן אשכנזי ב-1951

.

חתימת האמן

.

הצריף הראשון

.

ויש גם שלט

.

.

(1) צריף חדר האוכל

בבנייה (ארכיון כפר מסריק)

.

בבנייה (ארכיון כפר מסריק)

.

הצריף לאחר השלמתו (ארכיון כפר מסריק)

.

ארוחה חגיגית בחזית הצריף (ארכיון כפר מסריק)

.

ארוחה בצריף (ארכיון כפר מסריק)

.

ועידת השומר הצעיר (ארכיון כפר מסריק)

.

כיום: צריף חדר האוכל הורחב אך נותר שימושי (ארכיון כפר מסריק)

.

.

(2) חדר האוכל "החדש"

לאחר שבמשך קרוב ל-30 שנה סעדו ונפגשו חברי קיבוץ כפר מסריק בצריפי עץ שלא התאימו לייעודם, נכנסו החברים למבנה גדול, מרווח ומשוכלל. לתכנון הבניין הזמינו את חברם מוניו גיתאי-וינרויב, שהיה בשעתו שותף במשרד אדריכלים פורה עם האדריכל אל מנספלד. במהלך העבודה התפרקה השותפות (מנספלד קיבל לידיו את תכנון מוזיאון ישראל שזיכה אותו בפרס ישראל), אך גיתאי-וינרויב הוא זה שהמשיך והוביל את תכנון ובניית חדר האוכל. אז כבר היה לו ניסיון עשיר בתכנון בקיבוצים, הוא גם הספיק לתכנן עשור קודם לכן חדר אוכל נוסף בתנועה הקיבוצית, בהזורע. בכפר מסריק תכנן כבר בתי מגורים וגן ילדים ועבורו לתכנן את חדר האוכל שהיה לבניין הגדול ביותר והמרכזי ביותר בקיבוץ היה הישג אישי משמעותי.

היכרותם של חברי כפר מסריק עם גיתאי-וינרויב נבעה מחברותם המשותפת בתנועת השומר הצעיר. בנוסף, האדריכל הראשי של המחלקה הטכנית של תנועת השומר הצעיר, שמואל מסטצ'קין, היה גיסו וסביר להניח שקשר זה סלל גם הוא את מסירת העבודה לאדריכל שאינו איש המחלקה הטכנית.

"אני גדלתי שם", סיפר לי עמוס גיתאי, בנו של מוניו גיתאי-וינרויב. כיום הוא קולנוען בינלאומי עטור פרסים ואדריכל בהשכלתו. "ב-1960, בגיל עשר, אמא שלי נסעה ללונדון ואבא שלי נסע ליפן ואני ביליתי שנה בכפר מסריק". החלטת ההורים לשלוח את בנם הקטן לקיבוץ מעידה על הקרבה ההדוקה של האדריכל לכפר מסריק. עשור בדיוק מאוחר יותר, ב-1970, נטמן האדריכל בבית הקברות של הקיבוץ ואחריו גם רעייתו. "הרבה חברים מכפר מסריק היו חברים של מתקופת 'השומר הצעיר', זה היה מועדון חזק", הוא מוסיף. "גם אריה שרון התחיל בשומר הצעיר בקיבוץ גן שמואל, אבל הוא נעשה מפא"יניק ומוניו נותר קרוב למפ"ם".

הבניין שתכנן הורכב משלושה אגפים מרכזיים: חדר אוכל ומטבח ומועדון. שתי חצרות פנימיות שולבו בבניין ונועדולא רק להאיר ולאוורר את חלקיו המרוחקים מהחזיתות, אלא גם לחזק את הקשר בין פנים ובין חוץ. מהלך דומה ניתן למצוא במבנים אחרים שבתכנונם היה מעורב גיתאי-וינרויב כמו מוסד "מגדלור לעיוור" בקריית-חיים (1958), מועדון ההסתדרות בשכונת קריית-אליהו בחיפה (1962) ויותר מהם מוזיאון וילפריד ישראל בקיבוץ הזורע שם הפרידה החצר בין אגף המוזיאון ובין אגף המועדון (1951).

מדרגות רחבות וחגיגיות מובילות מהרחבה שבחזית חדר האוכל והכניסה מודגשת בגגון הנמוך משני האגפים שמצדיו ובאמצעות מסכי זכוכית המרמזים על ההמשכיות של חצר הקיבוץ בתוך החצר הפנימית. החצר שמפרידה בין חדר האוכל ובין המועדון (שכיום הוסב לגלרייה ונקראת על שמו "גלריית מוניו"), מזכירה ביסודה גן יפני. היא מרוצפת באופן מאורגן ומסודר כשאיים של אדמה חשופה משמשים ערוגות לצמחייה שכיום היא עלובה. בכלל היא הפכה לחצר אחורית עם גרוטאות ומפספסת את ייעודה המקורי. "הוא התעסק הרבה בנוף", מציין עמוס גיתאי. "הוא לא תכנן מסדרונות אלא הוא דאג שתכנס מול הפטיו, תפנה ימינה לחדר אוכל או שמאלה למועדון". גיתאי חוזר ומחדד: "אני מאד אוהב את העניין של הנוף, לראות איך חדר האוכל יושב בתוך הנוף וכל העניין שהכניסה הראשית אליו היא לא ישירות מול הכניסה לאולם אלא מול פטיו, מול שטח ירוק, זה כאילו נגד תפיסה ליניארית. פטיו נוסף נמצא בצד המערבי וזה הכל חדירה של שטחים פתוחים אל תוך המבנה עצמו". לא לחינם כנראה נבחר תצלום של הפטיו והכניסה הראשית להתנוסס על המונוגרפיה שהוקדשה לאדריכל.

.

ריצ'רד אינגרסול: מוניו גיתאי וינרויב – ארכיטקט באוהאוס בארץ-ישראל, בבל ומוזיאון תל אביב לאמנות, 2009 (צילום: גבריאלה בזיליקו)

.

.

הבניין נמוך אך רחב. הוא מצופה בלבנים חומות שיוצרו במפעל נעמן שייסד הקיבוץ, מפעל שתכנן וינרויב עם שותפו מנספלד במפרץ חיפה (לצד המפעל השתכן לאורך המחצית הראשונה של שנות ה-40 הגרעין שהקים את קיבוץ המעפיל). קירות הלבנים משולבים במסכי זכוכית גבוהים ורחבים, שיוצרו במפעל פניציה שגם אותו תכנן וינרויב, ונועדו לשמור על קשר עין בין הסועדים ובין סביבת החיים שלהם. במועדון הושם דגש על אינטימיות ולכן לא תוכננו בו פתחים גדולים. בכלל וינרויב עסק לאורך חייו בפרטי בניין. הוא לא רק תכנן את המפעלים שמהם יצאו חומרי הבנייה שבהם עשה שימוש (עמוס גיתאי מציין ש"כל אזור המפרץ מרופד במפעלים שתכנן"), אלא הוא גם ייעץ לאותם מפעלים וגם לימד בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון את דור העתיד של האדריכלים כיצד לתכנן פרטי בניין. באוספו שמורים אין ספור שרטוטים מפורטים של אותם פרטים שעליהם כל כך הקפיד.

אולם האכילה מלבני ומתאפיין בתקרה גבוהה. חזיתותיו כמעט כולן מורכבות ממסכי זכוכית שבהם ביצע האדריכל חלוקה יוצאת דופן, כזו המבטאת את השכלתו בתחום הפרופורציות וממסגרת היטב את הנוף הניבט מהם. לצד שתי הכניסות לאולם נקבעו קירות אמנות שיצר חבר הקיבוץ יעקב (קובה) לייבל. קירות אלה נצסעו בצבע כחול עמוק ועליהם פרס האמן ובחר הקיבוץ חתיכות עץ המרכיבות יצירות מופשטות. בבניין שולבו גם מזגנים. גיתאי-וינרויב לא לקח בחשבון את המערכת שהיתה אז חדשה וקופסאות המזגנים הותקנו בחזית על הגג.

ב-1960 כאמור וינרויב נסע לעבוד במשך שנה ביפן כשלחלק מהזמן התלווה אליו האדריכל נחום זולוטוב. תוכן הנסיעה טרם נחקר ולפי עמוס גיתאי ממה שידוע לו אביו ערך בסינגפור מטעם האו"ם תכנית עירונית וביפן עבד על פרויקט על האדריכל קנזו טנגה. שאלתי את עמוס כיצד נוצר הקשר בין אביו ובין האדריכל היפני והוא ענה שהקשר נוצר כנראה הודות לקשרי הידידות ההדוקים שהיו בין טנגה ומיס ואן דר רוה, לשעבר מנהל הבאוהאוס ומורה של וינרויב. משהו מהאדריכלות היפנית השפיעהלדברי הבן על אדריכלות חדר האוכל, אם בקווים הכלליים של המבנה ואם בגג המטבח שאותו תכנן וינרויב באמצעות פתרון הנדסי יוצא דופן שכמוהו ניתן למצוא במבנים שונים שתכנן קנזו טנגה. אלא שעלות הקמת הגג בפתרון שבחר היתה גבוהה וחברי כפר מסריק בחרו לוותר עליו ולבנות במקומו גג אופקי וסטנדרטי.

.

כבר 80 שנה שחדר האוכל פועל ומגיש ארוחות לחברי כפר מסריק, אורחיו ועובדיו. הקורונה אמנם פגעה בתפקודו כפי שפגעה בשאר חדרי האוכל והמסעדות. בתקופה זו הוא סגור ורק לחברי הקיבוץ ניתנת האפשרות לאסוף מנות אוכל הביתה. לאחר הקורונה הוא צפוי לחזור ולפעול כפי שפעל קודם. בגלרייה הצמודה לו מוצגות תערוכות מתחלפות. את הגלרייה מנהלת אפרת פלד-שדה שגם אצרה בה את התערוכה "מאה מטר". התערוכה מוצגת מאז אפריל וכוללת תצלומים מהארץ ומחו"ל שמתארים את התקופה הראשונה של הקורונה. הביקור בתיאום מראש.

.

(3) האדריכל

האדריכל מוניו גיתאי-וינרויב שהשנה מציינים 50 שנה לפטירתו, נולד בשלזיה ב-1909, למד שני סמסטרים בבאוהאוס, עבד תקופה קצרה במשרדו הפרטי של מנהל הבאוהאוס האדריכל לודוויג מיס ון דר רוהה והיגר לארץ ישראל ב-1934. הוא התיישב בחיפה וממנה פעל עד לפטירתו. מ-1937 ועד ל-1959 חבר לאדריכל אל מנספלד ויחד הגיעו השניים להישגים מרשימים שכללו מאות עבודות מגורים, מבני ציבור, תעסוקה, תעשייה ואתרי הנצחה. פרק נכבד בעבודתם הוקדש לבנייה בקיבוצים, שבהם תכננו לרוב בתי מגורים אך גם מבני שירות וציבור.

הודות לבנו, עמוס גיתאי, נשמר אוספו, קוטלג ונסרק. הבן לא הסתפק בכך והמשיך ופעל לחיזוק המורשת שהותיר אביו. ב-1994 פורסמה לראשונה מונוגרפיה מקיפה על עבודותיו, מאת היסטוריון האדריכלות ריצ'ארד אינגרסול ו-15 שנה מאוחר יותר יצאה מהדורה עברית בהוצאת בבל ומוזיאון תל אביב לאמנות בעיצוב מעולה של מיכאל גורדון ובתרגום משובח של דפנה רז (שזכיתי לעבוד אתם בעבר ובהווה על כמה ספרים). ב-2012 הוא ייסד את "מוזיאון מוניו גיתאי וינרויב לאדריכלות" – מוזיאון קטן באולם ששימש כמשרד לאביו במרכז הכרמל, גיתאי גם פעל להקמת "גלרייה מוניו" בכפר מסריק. הוא קידם תערוכות שהוצגו במוזיאונים ובגלריות בארץ ובעולם, כמו גם שילוב של עבודות אביו בתערוכות (במרכז פומפידו שבפריס, למשל, נדיר שתבקרו ולא תמצאו אחת מהן), ובימים אלה פועל להוצאתה לאור של מהדורה חדשה ומעודכנת של המונוגרפיה.

כאן בבלוג כתבתי על אתר ההנצחה בעמק בית שאן, בלוק ברמת הדר, בית הכנסת המרכזי בשכונת הדר, חדר האוכל ומוזיאון וילפריד ישראל בקיבוץ הזורע, בניין משרדי הנהלת שירותי בריאות כללית בחיפה (במקור לשכת המס של ההסתדרות) וסניף דואר בקרית טבעון.

.

1963: טקס הנחת אבן הפינה לחדר האוכל החדש (ארכיון כפר מסריק)

.

1963: מגילת היסוד שהוטמנה ביסודות חדר האוכל החדש (ארכיון כפר מסריק)

.

1964: בבנייה (ארכיון כפר מסריק)

.

1964: בבנייה (ארכיון כפר מסריק)

.

1965: עם השלמת הבנייה – מימין אולם האוכל ומשמאל מלתחה ומועדון (ארכיון כפר מסריק)

 

1965: מדרגות רחבות מובילות אל מבואת הכניסה הראשית (ארכיון כפר מסריק)

.

שנות ה-60 (ארכיון יד יערי, גבעת חביבה)

 

1976: חדר האוכל מאיר את הדשא הגדול שבחזיתו (ארכיון יד יערי, גבעת חביבה)

.

הכניסה המערבית לחדר האוכל היא הכניסה השנייה והמשנית אל אולם האוכל. גם כאן יש חצר פנימית שמציצה מימין

.

החזית המערבית: פתחים גבוהים ורחבים בגובה הסועדים והעומדים ושורת פתחי חלונות נוספת בחלק העליון שנועדה לאפשר סרקולציה של אוויר

.

שימוש בלבנים שיוצרו במפעל נעמן של הקיבוץ

.

חזית צפונית פונה אל הדשא הגדול

.

כניסה עם רחבה ומדרגות חגיגיות בחזית המערבית: מימין חדר האוכל ומשמאל מלתחות וגלריה. משמאל השלט

.

שלט שהציבה המועצה לשימור אתרים. הניסוח ברמת גן

.

מעבר מקורה על מסכי זכוכית מקשר בין כל האזורים: מימין הכניסה והדשא הגדול, משמאל חצר פנימית, בקצה הכניסה לחדר האוכל ומאחורי המלתחות והגלריה

.

מבט לדשא הגדול

.

מבט לחצר הפנימית – חצר דומה תכנן המשרד גם במוזיאון וילפריד ישראל בקיבוץ הזורע

.

החצר מעט מוזנחת

.

המעבר שמקשר בין הגלריה והמלתחות ובין חדר האוכל במבט מהחצר

.

שלט בכניסה לגלריה

.

תערוכה בגלריה. פעם היה כאן מועדון לחבר

.

שטיפת ידיים

.

לוח משקעים

.

מבט אל הכניסה של חדר האוכל

.

לצד הכניסה קיר אמנות מעץ שאותו יצר חבר הקיבוץ יעקב (קובה) לייבל. קיר דומה נקבע בפינה הנגדית של האולם

.

כחול עמוק

.

צלחות

.

הגשה עצמית

.

1965: אולם האכול לפני הכנסת הריהוט (ארכיון כפר מסריק)

.

תכנון התאורה משלב תאורה מלאכותית עם תאורה טבעית החודר מבעד לפתחים עגולים שנועדו גם להעניק אופי שונה לאזור ההשקה בין אולם האוכל והמטבח

.

ארובות אור מפליקסגלאס

.

הריצוף באולם משלב פסי בגוון כהה שנועדו לא רק לעדן את משטח הרצפה הגדול אלא גם להקל את חלוקתו ופריסת השולחנות והריהוט על פי הצורך

.

השולחנות ערוכים הפתחים החסומים שמימין פונים אל החצר הפנימית, אלא שעודף חדירת קרני שמש מטרידות הובילו לחסימתם. פעמים מה שנראה יפה על הנייר לא מתפקד במציאות.

.

שני קירות אמנות מעטרים את האולם ושניהם דומים: רקע כחול עמוק ועליו תבליט עץ

.

עץ

.

בתקרת האולם לבד מגופי התאורה משולבים גם מערכות לצורך קיום אירועי תרבות

.

לאולם שתי כניסות: אחת ממזרח וזו שבתמונה היא במערב

.

שנות ה-80: ערוך לקראת ליל הסדר (ארכיון כפר מסריק)

.

שנות ה-80: ערוך לקראת ליל הסדר (ארכיון כפר מסריק)

 

שנות ה-80: בארוחה (ארכיון כפר מסריק)

.

בכניסה למטבח ניצבת הקופה

.

תמונות על קירות האולם מציגות מבנים ותיקים בקיבוץ שנבנו מלבנים אדומות שיוצרו במפעל "נעמן" של הקיבוץ

.

מפגש חזיתות – מפגש חלונות

.

רוקדים בחדר האוכל:

.

.

האור הטבעי שוטף את האולם

.

שורת השולחנות שלצד החלון סובלת מפגיעת קרני שמש ישירות ומסנוורות

.

נוף

.

פתח החלון מורכב מחלוקה שנראה כי היא תוצר של לימוד פרופןרציות

.

מפיות

.

תודה לעמוס גיתאי, מיכל שרייבר, דודו אמיתי ולארכיון כפר מסריק

★

חדרי אוכל נוספים בהם הסתובבתי:

.

געש (מנחם באר)

גזית (חיליק ערד)

חוקוק (שלי ניסים)

רביבים (שלי ניסים)

החותרים (שלי ניסים)

רשפים (מנחם באר)

שפיים (עירא אפרתי)

שלוחות (לאון שרמן)

ברקאי (אברהם ארליק)

דברת (מרדכי זברודסקי)

משמרות (יעקב מטריקין)

גלעד (ארנונה אקסלרוד)

ברור חיל (ויטוריו קורינלדי)

כפר המכבי (שלמה גלעד)

בית ניר (שמואל מסטצ'קין)

עין הנצי"ב (נעמי יודקובסקי)

שער הגולן (שמואל מסטצ'קין)

עין חרוד מאוחד (שמואל ביקלס)

גשר (שמואל ביקלס, ארנונה אקסלרוד)

חפצי-בה (ריכארד קאופמן ועירא אפרתי)

מעיין ברוך (ארטור גולדרייך ורחל ניסים)

נחל עוז (בנימין צ'לנוב, ויטוריו קורינלדי)

גבעת חיים מאוחד (אהוד שחורי)

גבע (אריה שרון, אמנון לוי)

כרמיה (שמואל מסטצ'קין)

גלגל (נעמי יודקובסקי)

יקום (שמואל מסטצ'קין)

נגבה (שמואל מסטצ'קין)

דורות (מרדכי זברודסקי)

בית גוברין (אמנון לוי)

געתון (מנחם באר)

שניר (מנחם באר)

גת (מנחם באר)

נווה איתן

כפר דרום

אלונים (שלמה גלעד)

ארז (אלכס קשטן וויטוריו קורינלדי)

בית אלפא (לאופולד קרקואר, אברהם ארליק)

צרעה (אריך ראש, מוסה חריף וויטוריו קורינלדי)

אילות (שמואל ביקלס, ישראל גודוביץ, אלכס גרינבאום)

הצעות לחדר אוכל אפיקים (שמואל פובזנר, אברהם יסקי)

גדות, שמרת ואדמית (חנן הברון, מנחם באר ושמואל מסטצ'קין)

מגל ולהבות חביבה (שמשון הלר, שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד)

אור הנר, רוחמה (שמואל מסטצ'קין, אריך ראש וארנונה אקסלרוד)

משאבי שדה, שדה בוקר, סמר (רחל ניסים, שלמה גלעד, חיליק ערד)

בית זרע, שער הגולן וטירת צבי (מנחם באר, שמואל מטסצ'קין, לאון שרמן)

מגידו, עין השופט והזורע (חיליק ערד, אברהם ארליק, מוניו וינרויב ואל מנספלד)

כפר סאלד, עמיר, שדה נחמיה (עירא אפרתי, מנחם באר, אהוד שחורי/אפשטיין ובניו)

גבעת עוז, אשדות יעקב איחוד ותל יוסף (שמואל מסטצ'קין, מוסה חריף, לאופולד קרקואר)

עין דור, סאסא, איילת השחר (שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד, מרדכי זברודסקי עם אריך ראש)

שדה נחום, חמדיה, אפיקים (שמואל ביקלס, שמשון הלר, ו. י. ויטקובר עם אריך באומן)

ראש הנקרה, עין המפרץ, לוחמי הגטאות (פרדי כהנא, חיליק ערד, נעמי יודקובסקי)

הסוללים, עין גב, גשר הזיו (מרדכי זברודסקי, דב קוצ'ינסקי, שלמה גלעד)

כפר עזה, גבולות ומגן (ויטוריו קורינלדי, חיליק ערד, שמואל מסטצ'קין)

מנרה, הגושרים, דן (רחל ניסים, נעמי יודקובסקי, שמואל מסטצ'קין)

משמר דוד, הראל ונחשון (אריך ראש, אברהם ארליק, חיליק ערד)

סער, חניתה, יחיעם (חיליק ערד, מרדכי זברודסקי, מנחם באר)

ברעם, כפר גלעדי, מצובה (אהרון אלבוים, ארנונה אקסלרוד)

גבעת השלושה וגם כתבתי עליו כאן (אריה שרון)

יזרעאל, כפר החורש (אדם אייל, פרדי כהנא)

כפר מנחם, רבדים וחצור (שמואל מסטצ'קין)

יגור (יוסף אידלמן ורבקה ורוברט אוקסמן)

נירים ואורים (אברהם ארליק, רחל ניסים)

גרופית ומבוא חמה (ארנונה אקסלרוד)

עין החורש (קובה גבר ואברהם ארליק)

צאלים (דוד בסט ויצחק חשמן)

שובל (שמואל מסטצ'קין)

נצר סרני (שמשון הלר)

כפר בלום (פרדי כהנא)

זיקים (מנחם באר)

כברי (חנן הברון)

מבוא גולן (חנן הברון)

יד חנה (ישראל גודוביץ)

נחשונים (אברהם ארליק)

גבעת חיים איחוד (שמשון הלר)

מעלה החמישה (ארטור גולדרייך)

שדות ים (קובה גבר וזיוה ארמוני)

תל יוסף (לאופולד קרקואר)

כרם שלום (ישראל גודוביץ)

עין גדי (שמואל מסטצ'קין)

חפץ חיים (מיכאל קראוס)

בארות יצחק (לא ידוע)

נען (שלמה גלעד)

בחן (לא ידוע)

גונן (דוד בסט)

גינוסר (חנן הברון)

מזרע (אפשטיין ובניו)

גבעת ברנר (רוברט בנט)

רמת הכובש (מרדכי זברודסקי)

גזר – חדר האוכל האחרון (גבי גרזון)

★

שיר לסיום:

.

★