סיבוב שישי ואחרון על מונוגרפיות של אדריכלים

לכבוד שבוע הספר שבוטל בחרתי לסקר מונוגרפיות שהוקדשו לאדריכלים בישראל. קוראות וקוראים יקרים זו הרשימה השישית והאחרונה שחותמת את הסדרה (הקודמות: 1, 2, 3, 4, 5).

הפעם בחרתי לפתוח עם לאופולד קרקואר שזכה לשתי מונוגרפיות ועדיין חסרה זו היסודית, המקיפה והמעמיקה ורק לאחרונה פרסמתי מאמר על "בית אוסישקין" שתכנן בקיבוץ דן. המאמר ובכלל הסדרה מסתיימים במונוגרפיה המוקדשת לרודולף ראובן טרוסטלר – כי זו ככל הנראה המונוגרפיה הטרייה ביותר שפורסמה כאן. בחרתי בה גם בגלל שזו הדוגמה הסמלית לחשיבות של אותם פרסומים, שפעמים בעקבות תחקיר הם חושפים לנו מידע וידע שלא היו ידועים עד כה, ובעיקר מוסיפים לנו נדבך בהבנת והכרת המרחב שבו אנו חיים.

מרבית הפרסומים שהבאתי כאן, ובסך הכל הופיעו כאן 64 פרסומים, הם לא לגמרי מונוגרפיות וחלקם אפילו לא ראויים להיקרא כאלה. חלקם הם פרסומים שיווקיים, חלקם מתמקדים רק בתחום או אפילו מבנה משמעותי אחד, חלקם לא מתבסס על מחקר מקיף וחלקם כוללים טקסט דל ועלוב שיתכן ואני היחיד שטרח וקרא אותם. אבל עדיין, הבאתי כאן את כל אלה שניתן ללמוד מהם משהו ולכן חשוב היה לי לכלול גם אותם בסדרה.

ועל כך ברשימה זו.

.

#6 ואחרון

.

.

(55) אברהם ארליק: לאופולד קרקואר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1987

אם יש אדריכל שמועדף עלי הרי זה לאופולד קרקואר (1954-1890), אבל לא רק עלי. למרות מיעוט המונוגרפיות שפורסמו קרקואר זכה לשתיים. הראשונה פורסמה ב-1987 במסגרת סדרת מונוגרפיות על אמנים ואדריכלים בעריכת מרדכי עומר. האדריכל והיסטוריון האדריכלות אברהם ארליק הוא זה שהוזמן לפרסם את הספר לאופולד קרקואר (זאב רכטר היה האדריכל השני שהופיע בסדרה).

חלקו הראשון של הספר מוקדש לעבודתו של קרקואר כצייר – תחום שבו התפרסם וזכה להערכה לא מבוטלת. חלקו השני של הספר מוקדש לעבודתו כאדריכל, בעיקר לזו משנות ה-30. זהו מבוא מצוין להכרת יצירתו של קרקואר. אלא שארליק תפס כאן צד מנוכר יחסית לקרקואר, כשלמעשה היה מעריצו הגדול ביותר והיה חבר קרוב. אז חוץ מניתוח קר וטכני, ארליק לא הביא כאן פרטים שיכול היה לקבל מקרקואר. ארליק שהיה אדריכל פעיל במחלקה הטכנית של הקיבוץ הארצי גם קיבל לידיו את פרויקט הרחבת אחד מחדרי האוכל שתכנן קרקואר, כך שהכיר את הבניין לעומקו – אך בספר לא טרח להתייחס להתמודדות. הסיכויים שהשניים לא דיברו בפגישותיהם ושיחותיהם הרבות על אדריכלות או על הנוף המקומי נמוכים למדי.

.

כריכה

.

הפרק הראשון בספר עוסק ביצירתו של קרקואר הצייר. יונה פישר תאר אותו כמי ש"מדגיש את מבנו הנפחי של הנוף, מחד גיסא, ואת אופיו הדרמתי, מאידך גיסא", תיאור שמתאים היטב גם ליצירתו האדריכלית.

.

מלון טלטש בחיפה, 1940. כיום נטוש ועליו כתבתי כאן

.

יצירתו האחרונה היתה מוזיאון בית אוסישקין שבקיבוץ דן ועליה כתבתי ממש לאחרונה כאן

.

.

(56) מאירה פרי-להמן ומיכאל לוין (עורכים): לאופולד קרקואר – צייר ואדריכל, 1954-1890, מוזיאון ישראל, 1996

הספר-קטלוג לאופולד קרקואר – צייר ואדריכל בנוי אף הוא בחלוקה והפרדה בין הציור לאדריכלות. בשונה מספרו של ארליק – תכניות המבנים שורטטו מחדש לצורך הפרסום, נעשה שימוש בהיקף גדול יותר של תצלומים ופרויקטים פחות מוכרים זכו לפרסום. אבל בתכלס למרות המאמצים הספר לא מחדש באופן משמעותי על פרסומו של ארליק. קרקואר בהחלט ראוי למחקר ופרסום שלישי.

האוסף של קרקואר שמור כיום בארכיון הציוני בירושלים. כך שחוקרת או חוקר שיבקשו להמשיך ולצלול אל יצירתו יוכלו לעשות זאת בקלות יחסית. אלא שכל שימוש בחומר עולה כסף, היות והארכיון הציוני גובה כסף על כל סריקה ושימוש בחומרים. זו הסיבה שכמעט ולא תמצאו כאן בבלוג רשימות על יצירותיו או על אלה של ריכרד קאופמן.

.

כריכה

.

החלק הראשון בספר מוקדש לעבודתו כצייר

.

ובחלק השני האדריכלות. כמו חדר האוכל בבית אלפא שעליו כתבתי כאן

.

יצירתו המפורסמת והמוערכת ביותר היא חדר האוכל בתל יוסף שעליו כתבתי כאן וגם כאן

.

בין הבתים הפרטיים שתכנן מופיע זה שתכנן שבחיפה. עם התנהלות ראש העירייה הנוכחית לא אתפלא אם הרסו את הבית הזה כבר

.

וגם הספר הזה נחתם במוזיאון בית אוסישקין שהיה הפרויקט האחרון שתכנן קרקואר. בתום הסגר אני ממליץ לבקר במקום שכמעט ולא השתנה ב-65 השנים האחרונות.

.

.

(57) אוריאל כהנא – אדריכל, צייר, מעצב – מאחרוני הדור, מרכז באוהאוס, 2003

ב-2003 יזם אחד מבני משפחתו של האדריכל אוריאל כהנא (1965-1903) תערוכה צנועה להנצחתו שהתקיימה בגלריה שבמרכז באוהאוס שברחוב דיזנגוף בתל אביב. הודות לקטלוג אוריאל כהנא – אדריכל, צייר, מעצב – מאחרוני הדור, שליווה את התערוכה נותר גם משהו שניתן ללמוד ממנו היום על האיש. הקטלוג מורכב ברובו מהדפסה חוזרת של ספר קטן שאותו אייר כהנא למעשייה "ארבעה תישים" (עותק מקורי של הספרון הזה שיצא בורשה ב-1922, נמכר לאחרונה במכירה פומבית ב-2,460 דולר). החלק השני מציג את עבודתו. מעיון בקטלוג, נראה שלא נערך מחקר מעמיק ומקיף על עבודתו והעבודות שמוצגות בקטלוג הן כנראה אלה שעליהן היה ידוע לבני המשפחה ונשמרו באוספו.

כהנא היגר לארץ ישראל עם הוריו ב-1923 ולמד בגימנסיה הרצליה, אך זמן קצר לאחר מכן חזר לאירופה לצורך לימודי אדריכלות ברומא בפראג ובלונדון. ב-1928 הוא שב לארץ ועבד במשרדיהם של האדריכל אלכסנדר ברוואלד ולאחר מכן אצל אריך מנדלסון. כהנא עבד עד לפטירתו אך בקטלוג מופיעות רק עבודות אחדות ואין כל התייחסות מעמיקה לגישתו האדריכלית. יצירתו הידועה ביותר היא בית שלום עליכם, הממוקם מאחורי בית המשפט ומוזיאון תל אביב ואני מקווה לבקר בו ולכתוב עליו בהמשך.

.

כריכה

.

למטה חזית הצעה שהגיש לתחרות לתכנון בניין המוסדות הלאומיים בירושלים, 1927

.

הצעה לקיוסק, 1928

.

ארון קודש בבית הגדודים במושב אביחיל

.

בית שלום עליכם. הבניין נחנך ב-1966 – שנה לאחר פטירתו של האדריכל אוריאל כהנא

.

.

(58) ריצ'רד אינגרסול: מוניו גיתאי וינרויב – ארכיטקט באוהאוס בארץ-ישראל, בבל ומוזיאון תל אביב לאמנות, 2009

הטקסט המעמיק מאת היסטוריון האדריכלות ריצ'רד אינגרסול בתרגומה של דפנה רז, הדימויים המעולים והעיצוב המשובח של מיכאל גורדון הופכים את הספר מוניו גיתאי וינרויב – ארכיטקט באוהאוס בארץ-ישראל לאחת המונוגרפיות המוצלחות והשלמות שהוקדשו לאדריכל ישראלי. כל זה לא היה יוצא לאור ללא היוזמה והתמיכה של בנו של וינרויב, במאי הקולנוע והאדריכל עמוס גיתאי. מעבר לספר דאג גיתאי להקמת חלל התצוגה על שמו של אביו במשרדו ההיסטורי שבמרכז הכרמל, כמו גם לפרסומים נוספים שהוקדשו גם לאמו ובקרוב יצא הספר הזה בגרסה אנגלית חדשה ומעודכנת.

בספר מוקדש פרק נרחב לבאוהאוס, למרות שוינרויב (1970-1909) למד שם שני סמסטרים בלבד. אינגרסול הצליח להתחמק יפה מזיהוי חלוקת העבודה בין וינרויב ובין שותפו במרבית שנות פעילותו המקצועית – האדריכל אל. מנספלד, שותפות שהתפרקה באופן מכוער זמן לא רב לפני פטירתו של וינרויב. יותר מכל מדגישה המונוגרפיה את חסרונו של ספר מקיף שמוקדש ליצירתו של אל. מנספלד, שזכה בפרס ישראל על חלקו בתכנון מוזיאון ישראל בשותפות דורה גד, העמיד תלמידים הרבה בטכניון ואף הספיק להאריך ימים ולתכנן עוד שורה ארוכה של פרויקטים (משרדו אפילו עדיין פעיל ומוביל).

.

כריכה

.

למרות שלמד רק שני סמסטרים בבאוהאוס במהלך השנים 1930-31, הספר מתעכב מעל ומעבר על תקופה זו. מימין תרגילים בצילום ומשמאל כסא שעיצב בתקופת לימודיו בבאוהאוס

.

השותפות עם האדריכל אל. מנספלד שנמשכה 30 שנה היתה פוריה במיוחד. הכפולה הזו שמציגה את בית העם בקריית-חיים (1947-52) מעידה על התיעוד המעולה שלו דאגו צמד האדריכלים. אגב, האוסף של השניים הועבר בזמנו לטכניון ומשם התגלגל למקומות אחרים ורק על זה אפשר לכתוב ספר.

.

שיכונים לאנשי צבא קבע בקריית-ים, 1951-53

.

אנדרטה לנופלים בעמק המעיינות שעליה כתבתי כאן, 1959

.

.

(59) אריה ברקוביץ וכרמלה רובין (עורכים): חיים היינץ פנחל – מעשה תשבץ מורכב, הוצאה עצמית, 2012

לאורך חייו הספיק האדריכל היינץ פנחל (1988-1906) לעצב ולתכנן מאות פרויקטים מרהיבים. הוא ממש היה חי בסרט. עד היום כשתכנסו לאחד ממלונות רשת דן סביר להניח שתתקלו הנברשות שהוא עיצב. הןj נראות כאילו הושאלו מתפאורה של סרט ישן ועל הרקע המקומי הן קצת חריגות, אלא שבמקור פנחל התאים אותן לתפאורה מושלמת, שהוזנחה עם השנים ורק חלקים ממנה שרדו. התערוכה והספר חיים היינץ פנחל – מעשה תשבץ מורכב היו מבוא מצוין להיכרות עם יצירתו הענפה. זו דוגמה למעצב מהשורה הראשונה שנשכח עם השנים והספר החזיר אותו לתודעה וקיבע את מעמדו כאחד מבכירי מעצבי הפנים שפעלו בישראל במאה ה-20.

החומרים שנבחרו להתפרסם הם רק חלק קטן מהאוסף האדיר שפנחל הותיר אחריו. החומרים נשמרו יחסית טוב, מה שאומר שניתן עוד להמשיך ולחקור את עבודתו שכוללת עיצוב דירות, מסעדות, חנויות, בתי מלון, וילות ובתי דירות. הספר מדגיש עד כמה חסר מחקר בתחום עיצוב הפנים, בעבר ובהווה, והוא מצטרף למדף המצומצם של מונוגרפיות שהוקדשו למעצבי פנים – ובהן דורה גד ותמר דה שליט.

.

כריכה

.

חנות נעליים באלנבי. החנות שרדה בעיצובה המקורי עד לפני שנים אחדות

.

וילה בחיפה

.

בית הדירות שתכנן ברחוב ז'בוטינסקי בתל אביב (1965) מתוחזק היטב ונחשב גם היום לאחד מנכסי הנדל"ן המבוקשים בעיר. מימין בית גולדמינץ בנתניה (1958) שלא נותר בו כנראה זכר לעיצובו המקורי של פנחל

.

אולי גולת הכותרת של פנחל היה מרכז תיירות, כנסים וקזינו באבידג'אן שבחוף השנהב. פרויקט גרנדיוזי מסוף שנות ה-60 העליזות, שבו התאפשר לו לממש את כל הפנטזיות, והכל בשילוב אמנות ישראלית מעולה. עד לאחרונה היה וידאו ביוטיוב שתיעד קרב שהתחולל בשטח המלון במהלך מלחמת האזרחים שהשתוללה במדינה עד לפני עשור. מאז שופץ המלון, הצבעוניות המוגזמת כוסתה בעיקר בלבן והוא עדיין נחשב למלון מפואר. חפשו בגוגל: Sofitel Abidjan Hôtel Ivoire

.

נברשת דומה לזו שהותקנה במתחם הקזינו (מימין) תוכלו למצוא כיום במדרגות המקשרות בין הקבלה ללובי שבמלון דן פנורמה חיפה.

.

.

(60) נחמה גורלניק: אריך מנדלסון – רישומים של אדריכל, מוזיאון תל אביב לאמנות, 1979

ישנם אדריכלים שהותירו כאן את חותמם באופן משמעותי, אך מעט מאד נכתב עליהם באופן מסודר, מקיף ומעמיק בעברית. צבי הקר, אל מנספלד, מרדכי בן-חורין, ישראל גודוביץ וגם משה ספדיה הם דוגמאות לכך, אבל מעל כולם הוא אריך מנדלסון (1953-1887). קטלוג צנוע שליווה את התערוכה אריך מנדלסון: רישומים של אדריכל מ-1979, מביא לצד רישומי האדריכלות שלו גם תצלומי עבודות וכל אלה לצד טקסט מעולה מאת אוצרת התערוכה נחמה גרולניק. למרות שהטקסט מתמקד ברישומים, עדיין ניתן ללמוד ממנו מצוין על יצירתו האדריכלית, שיטת עבודתו וגם על הרעיונות שהתממשו על הנייר בלבד. הרישומים הם מתקופות שונות אבל הקטלוג מביא גם את תצלומי הבניינים שתכנן במהלך שנות ה-30 בישראל ומיוצגים באמצעות תצלומיהם המעולים של אלפרד ברנהיים ויצחק קלטר. מנדלסון נימלט לכאן מגרמניה והצליח להשיג שורה של עבודות שחלקן היו גדולות במיוחד (בית חולים רמב"ם בחיפה, בית חולים הדסה בהר הצופים, בנק אנגלו-פלשתינה ברחוב יפו בירושלים, מעבדות במכון ויצמן, וילה וספרייה לזלמן שוקן ברחביה, וילה לחיים וורה וייצמן ברחובות, בית ספר קטן בקיבוץ יגור וגם מבנה מכללה בתל אביב). מלחמת העולם שפרצה עצרה את כל הבנייה, הוא נותר חסר עבודה והוא בחר להגר לארה"ב שם תכנן ולימד עד לפטירתו.

זו בהחלט לא מונוגרפיה והתלבטתי אם לכלול אותה כאן, אבל היות ומדובר בפרסום ראוי שמתמקד בפן אחד של האדריכל אז הבאתי לידיעה.

.

כריכה

.

הטקסט מתייחס לרישומיו של מנדלסון שהוצגו בתערוכה

.

רישומים

.

וילה וייצמן ברחובות, 1936 – הוילה פתוחה כיום לציבור וניתן לבקר בה, כתבתי עליה כאן

.

.

(61) מיכה גרוס ואינס זונדר (עורכים): יוסף רינגס ואריך מנדלסון – "בנייה חדשה" בגרמניה ובפלשתינה-א"י, מרכז באוהאוס, 2018

מרכז באוהאוס מפרסם מעת לעת ספרונים קטנים שפונים בעיקר לתיירים שמתרשמים מאדריכלות הסגנון הבינלאומי ומעוניינים לרכוש לעצמם מזכרת. חוץ מאלה פרסם המרכז גם כמה פרסומים על יצירתם של אדריכלים שפועלם נשכח או לא היה ידוע. אחד מהם הוא האדריכל יוסף רינגס (1957-1878). גרמני נוצרי שהתחתן עם יהודייה ועם עליית הנאצים לשלטון עזב את מולדתו והיגר לכאן (אשתו היהודייה נותרה בגרמניה). הוא פעל בארץ בין השנים 1948-1934 ולפי המחקר הראשוני שעליו מתבסס הטקסט, הוא הספיק לערוך כמה תכניות גדולות ולתכנן מבנים שונים, כשהבולט ביותר הוא מגדל המים היפה ויוצא הדופן מ-1937 שבולט לכל מי שחוצה את קרית טבעון.

את הארכיון של רינגס תרם בנו לטכניון, כך מסופר, אך שם איבדו אותו והוא נעלם. בגלל המחקר הדל שנערך לצורך הפרסום, כולל הספרון גם התייחסות לאדריכל אריך מנדלסון. אך החיבור שגורר אחריו השוואה לא מוצדק וגם לא מובן, היות וקיים פער עצום בין מנדלסון שהיה מבכירי האדריכלים במאה ה-20 ובין רינגס שמהספרון נראה שלא הגיע להישג משמעותי או יוצא דופן. ובכל זאת, יש כאן פתיחה לחשיפתו של אדריכל עם סיפור יוצא דופן.

.

כריכה

.

את התמונות של הבניינים שתכנן אריך מנדלסון בספר צילם מיכאל קרייג פאלמר כפרויקט אישי במיוחד לספר ולתערוכה שליוותה אותו. כאן למשל הוא צילם ברחוב יפו שבירושלים את בנק אנגלו-פלשתינה מ-1939. הספר הוא בעברית, אנגלית וגרמנית.

.

הסקירה של עבודות אריך מנדלסון מתעכבת על כמה מבנים שתכנן בגרמניה, כמו ביתן הוצאת הספרים הברלינאית "רודולף מוסה" בקלן מ-1928. המבנה הוקם במסגרת תערוכת עיתונות בינלאומית ונהרס.

.

תכניות עירוניות שערך יוסף רינגס בארץ ולא בוצעו: מימין שתי תכניות לנתניה (1942), משמאל לשכונה בראשון לציון (1945).

.

קרית עמל שכיום היא חלק מקרית טבעון היתה הפרויקט הגדול והממומש שהצליח רינגס להשיג. מימין מבנים שתכנן ומשמאל מגדל המים.

.

.

(62) שמואל יבין: מרסל ינקו – אמן בינתחומי, יצירתו התכנונית והאדריכלית, מרכז באוהאוס, ללא ציון שנה

החוברת מרסל ינקו – אמן בינתחומי, יצירתו התכנונית והאדריכלית מציגה בעיקר את עבודתו ברומניה שם הוא תכנן בתי דירות ובתים פרטיים. המידע שמופיע כאן תבסס על סקר שנערך במינכן על אדריכלות מודרנית בבוקרשט. מרכז באוהאוס פנה לעורכי הסקר וביקש להשאיל את החלק הרלוונטי שתכנן ינקו (1984-1895) וזאת במטרה לחשוף אותו בפני הקהל הישראלי ועל כך אין אלא לברך את מרכז באוהאוס על היוזמה והפרסום. זוהי דוגמה לפרסום נוסף של מרכז באוהאוס שבא לחשוף יצירה של אדריכל מקומי שיצירתו ופועלו נשכחו. מה שחבל, שאם כבר מפרסמים משהו על ינקו, ראוי להביא גם את פועלו בישראל מה שלא נעשה עד עתה. בארץ הקדיש ינקו את זמנו לציור אך גם לשימור. ינקו הוא זה שיזם את השימור בעין הוד ולאחר מכן ביפו העתיקה. על היקף תרומתו ועד כמה עסק ממש בשימור ובתכנון לא ידוע כלום למרות שהכל תועד ולכן רק נותר לחקור ולפרסם.

.

כריכה

.

טקסט מאת חיים ויטו וולטירא שעבד עם ינקו בתחילת שנות ה-50 על תכנית אב ארצית לפארקים לאומיים.

.

המבנים המוצגים בספר דומים כולם – מבנים בסגנון הבינלאומי שתוכננו בבוקרשט שברומניה בפרק זמן קצר יחסית בין 1931 ו-1937.

.

.

(63) מרינה אפשטיין-פלוש, מיכאל לוין וצפריר פיינהולץ (עורכים): ריכארד קאופמן והפרויקט הציוני, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2016

קצת הזוי שלשניים מהאדריכלים הגדולים ביותר בתולדות האדריכלות בישראל לא יצאו פרסומים מסודרים ומעמיקים – אלכסנדר ברוולד וריכארד קאופמן. על קאופמן כתבו כבר עבודה אקדמית גדולה לפני כמה עשרות שנים אבל האוסף של קאופמן ששמור בארכיון הציוני מוגבל לפרסום ובשנים האחרונות נפתרה הבעיה באופן מסוים. הבעיה היחידה היא שלא כל החומר נסרק וכל שימוש בחומר עולה כסף וכן הפרסום שלו. לכן אני נמנע באופן עקבי מלפרסם מאמרים על מבנים של קאופמן. ב-2008 נערך כנס לציון 60 שנה לפטירתו של קאופמן (1958-1887) ובו השתתפה שורה מכובדת של חוקרים. לקחו עוד שמונה שנים עד שאותן הרצאות הפכו למאמרים ויצאו כספר – ריכארד קאופמן והפרויקט הציוני. הכותבים בספר הם כולם חוקרים ורובם גם אנשי אקדמיה – סיגל דוידי, עירית עמית-כהן, טל אלון-מוזס, נטע פניגר, איטה היינצה-גרינברג, מרינה אפשטיין-פלוש, אינס זונדר, מיכאל לוין, צפריר פיינהולץ ופרדי כהנא. זהו אחד מספרי המאמרים היותר מוצלחים שיצאו על אדריכלות בישראל בשפה העברית והיה ראוי שכמוהו יצאו בתדירות גבוהה יותר, כל שכן כשבארצנו הקטנה פועלים חמשה בתי ספר לאדריכלות. מאמר מפורט על הספר פרסמתי כאן בבלוג.

כל אחד מהמאמרים בספר מוקדש למישור אחר ביצירתו של האדריכל שלא רק הניח את הבסיס לתכנון העירוני בישראל, אלא גם תכנן מאות רבות של מבנים. הספר נפתח בפרק ביוגרפי ואחריו מופיעים שלושה שערים שמאגדים כל אחד כמה מאמרים. השער הראשון עוסק בחשיבותו הבינלאומית של קאופמן, השני עוסק בתכנון המתארי והשער השלישי עוסק במבנים שתכנן. הספר נחתם בטקסט ביוגרפי שכתבה האדריכלית לוטה כהן ב-1978. כהן עבדה במשרדו של קאופמן בראשית ימיה בארץ-ישראל. ואם כבר הזכרתי את כהן, אז ראוי לציין שהמונוגרפיה היחידה שלא כלולה בסדרה שפרסמתי כאן היא זו שמוקדשת ללוטה כהן. הסיבה לכך היא פשוטה: אין לי אותה עדיין.

הספר נמכר כעת באתר הוצאת הקיבוץ המאוחד ב-59 שקלים.

.

כריכה

.

בתי עובדי מפעלי האשלג בים המלח בתכנונו של ריכארד קאופמן, 1929 – במסגרת מאמרו של מיכאל לוין – ריכארד קאופמן האדריכל: חלוץ תכנון בתי מגורים, מוסדות ציבור ותכנון ערים, שכונות, קיבוצים ומושבים.

.

מרבית התמונות והשרטוטים שמוזכרים במאמרים מרוכזים באופן לא מוצלח בסיום הספר: תכנית ופרספקטיבות של עפולה, 1925.

.

לבניין "תוצרת הארץ" שתכנן קאופמן במגרשי יריד המזרח בתל אביב הקדישה סיגל דוידי את המאמר: מודרניזם ביריד המזרח, עבודתו של ריכארד קאופמן ביריד המזרח 1934. עם פרסום ספר המאמרים ובעקבות מאמר זה בחרתי לפרסם באתר xnet מאמר שהתמקד בבניין תוצרת הארץ.

.

את בית המשוגעים בפתח תקווה תכננו אריה ואלדר שרון, את זה שבבאר שבע תכננו בנימין אידלסון וגרשון צפור ואת זה שבירושלים תכנן ריכארד קאופמן. הבית יועד למגורי משפחה עשירה אך לפני יותר מידי שנים נכנס אליו ביבי עם משפחתו. קאופמן בשעתו דאג לצלם את הבית במלוא תפארתו והוא יחסית שמור טוב גם היום.

.

.

(64) עדינה מאיר-מריל: האדריכל רודולף ראובן טרוסטלר – שישה עשורים על ציר וינה-ירושלים, הגלריה בבית האדריכל, 2020

את התערוכה האדריכל רודולף ראובן טרוסטלר – שישה עשורים על ציר וינה-ירושלים, שנערכה לפני חודשים אחדים בגלריה שבבית האדריכל והוקדשה לעבודתו של טרוסטלר (1999-1908) ליווה ספר שסיכם את המחקר שערכו עדינה מאיר-מריל ואלכסנדרה קליי. רבות מהמונוגרפיות יצאו כקטלוגים שליוו תערוכות, זו אחת מהדרכים לדרבן עשייה של מחקר גם קטן ביותר על האדריכל וגם כדי להצליח להשיג את התקציב להפקה. יתרון שלישי הוא שתערוכה מקדמת את פרסום ושווק הספר.

כמו אדריכלים מקומיים רבים באותן השנים, גם לטרוסטלר היו שתי תקופות מקצועיות ושתיהן היו מצליחות אך שונות זו מזו: הראשונה בוינה ובמסגרתה בעיקר עיצב חנויות ורהיטים. השנייה התרחשה בישראל ובה תכנן משרדו במגוון של תחומים – תעשייה, מלונאות, מגורים, מבני ציבור ותעסוקה. בין לבין היו הנאצים שבגללם נאלץ לעזוב את עיר הולדתו ולהגר לישראל.

לטרוסטלר והתערוכה הקדשתי מאמר נפרד.

.

כריכה

 

מימין מבני חינוך ומשמאל מבני מגורים

.

מימין אגף חדש שתכנן במלון "אמריקן קולוני" שבמזרח ירושלים. משמאל מלון "המרכז" שבמרכז ירושלים, 1970

.

מימין "מרכז היהלומים" ברוממה שהוסב לבניין רשות השידור וכיום נטוש, 1960.

.

מרכז נוער ע"ש כגן בשכונת קטמון, 1960.

רשימות נוספות שפרסמתי לאחרונה על ספרים:

סיבוב ראשון על מונוגרפיות מאריה שרון עד יהודה מגידוביץ

סיבוב שני על מונוגרפיות מרם כרמי עד דורה גד

סיבוב שלישי על מונוגרפיות מברכה ומיכאל חיוטין עד דוד קאסוטו

סיבוב רביעי על מונוגרפיות משמואל מסטצ'קין עד ישראל גודוביץ

סיבוב חמישי על מונוגרפיות מדוד דה-מאיו עד חיים דותן

סקירת ספרות אדריכלות נוף בישראל

סיבוב על ספרי אדריכלות לכבוד החג

חסן פתחי: אדריכלות לעניים

שיר לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: