סיבוב בבלוק ברמת הדר בחיפה

פנחס שדה הציב לעצמו שלוש מטרות בביקורו הראשון בחיפה, כך הוא מציין בספרו "החיים כמשל": ללכת לזונה, להכנס למנזר, להתאבד. המטרות שלי היו שונות אך מקבילות: ללכת למערה, להיכנס לכמה בניינים ולישון. ברשימה הזו אציג חלק מהמטרה השנייה ולכל השאר אקדיש רשימות נפרדות.

סדרת הבלוקים העצומה שהוקמה בקצה שכונת רמת הדר היא אחת מהעדויות הבודדות באדריכלות הישראלית לבלוקים גבוהים ורחבים במיוחד המאכלסים מאות דירות בבניין אחד. הבלוקים לא זהים ברמתם ואת כל אחד מהם תכנן אדריכל אחר. כאן אני מתמקד רק באחד מהבלוקים, זה שתכננו האדריכלים אל מנספלד ומוניו גיתאי וינרויב בין השנים 1964-1959 והוא מהווה את אחד משיאיה של האדריכלות הברוטליסטית בישראל. אפשר להתווכח על הערך האסתטי שלהם ועל תרומתם או פגיעתם בנוף העירוני ונוף הכרמל, אך נראה כי אלה בניינים הרבה יותר מתוחכמים מבניינים רבים אחרים.

ועל כך ברשימה זו.

.

blumhaifa

24

.

(1) ביקור

הבניין לא עבר שינויים מיוחדים מאז הושלמה בנייתו לפני 51 שנה. עדיין אפשר לראות את הצורות הצבעוניות המעטרות את תקרת הקומה המפולשת, וזאת במטרה ליצור התמצאות וגם להכניס מעט צבע לבניין האפרורי. החזית הפונה לרחוב נותרה בשלמותה אך החזית הפונה לנוף השתנתה בעקבות התערבות שערך כל דייר בחזית דירתו, מה שחיסל את האחידות ויצר עושר צבעוני וצורני.

הבלוק פתוח וכך גם כל אחת מהכניסות. במודלים הדומים שראיתי בברלין ובוורשה יש שמירה, בקרה, הבניין מנוהל היטב ויש שמירה על אחידות החזית ואיש לא יעז להתערב ולשנות על פי דעתו. גם אם הרמה החברתית-כלכלית של הדיירים מגוונת, או כפי שראיתי בורשה שם מדובר באנשים ממעמד נמוך – הרי ששיטת הניהול מחזקת את הבניין ואינה נותנת לדיירים או לשיני הזמן לפגוע בו והביא לשקיעתו. התאגדות הדיירים ליצירת קואופרטיב, למשל בבלוק הורשאי בו בקרתי, יוצרת יכולת ניהול שלא רק שומרת על הנכס והדיירים, אלא גם יודעת להניב רווחים מהשטחים המשותפים לדיירים בהתאם לרוח הזמן.

שורת הבלוקים לאורך רחוב ליאון בלום היא אולי אחד הפרויקטים המכוערים ביותר שתוכננו בארץ, וקשה להבין כיצד חשבו שהבניינים האלה יוסיפו חן לנוף. יחד עם זאת, יתכן מאד ואופיים הייחודי של הבלוקים והנוף המרהיב הנשקף מהדירות, משכיח מהדיירים עצמם את מראה הבניינים ומחזק את ביטחונם וחיבתם למקום.

.

(2) בלוק

50 שנה חלפו מאז פטירתו של לה קרובוזיה, האדריכל המשפיע ביותר על האדריכלות במאה העשרים שהותיר את השפעתו גם על האדריכלות הישראלית ובמיוחד על הבלוק שלפנינו. הבלוק שתכננו האדריכלים אל מנספלד ומוניו גיתאי וינרויב הוא הגדול מבין הבלוקים שנבנו כאן. השותפות של השניים פורקה בשנה בה הוחל בתכנון הפרויקט שהפך לאחד האחרונים שתכננו במסגרת השותפות. לאחר הפירוק משרדו של מנספלד הוא שהמשיך בתכנון וליווי הפרויקט.

המודל שהשפיע על השניים היה ה-Unité d'Habitation – בלוק המגורים שתכנן לה קורבוזיה והושלם במרסיי בשנת 1952. לאחר מכן שיכפל האדריכל את המודל בשינויים קלים במקומות אחרים. בשונה מהמודל הקורבוזייני שנבנה במישור, ניצלו צמד האדריכלים החיפאי את הטופוגרפיה ומיקמו חלק מקומות המגורים מתחת למפלס הרחוב, כך שקומה 0 נמצאת לא בתחתית כי אם באחת הקומות האמצעיות, כשגשר הולכי רגל מקשר בין רחוב ליאון בלום ובין קומה מפולשת ומשותפת לדיירים הנמתחת לכל אורך הבניין. הבדל נוסף: אין כאן מסדרון מרכזי המקשר לדירות דופלקס, אלא ריבוי כניסות המקשרות כל אחת לשתי דירות בקומה ולכל דירה שני כיווני אוויר (דופלקסים בוצעו בבלוק הסמוך בחיפה, שתכננו האדריכלים שלמה גלעד ודני חבקין). בסך הכל יש כאן כ-200 דירות בהן חדרי השינה פונים לרחוב בחלונות צרים, והסלון והמטבח פונים אל הנוף בחלון רחב ומרפסת שירות. הבדל משמעותי נוסף הוא פיצול הבלוק לשני גושים הנוטים זה לזה ב-15 מעלות בהתאם לעיקול רכס ההר, זאת לעומת הבלוק הקורבוזייני שהורכב מגוש אחד בודד והמשכי.

מכולת וגן ילדים יש גם כאן ועוד כל מיני שימושים שניתן לשלב לפי הצורך בקומה המפולשת במרכז הבניין (במרסיי היה גם על הגג). בבלוק החיפאי למשל פועלת גם עמותה ובית כנסת. הבניין מקושר היטב לנחל שלמרגלותיו לא רק במבט אלא גם בתנועה, ושביל נוח יוצא ממנו ויורד עמוק למטה. לא נכנסתי לעובי הקורה של ניהול הבלוק, ואני משער ששיחה עם אחד הדיירים או מי מחברי הוועד תשפוך אור על סיפורו של המקום וכיצד מנהלים אותו.

.

DSC05792

אחד מ-19 הבלוקים שנבנו בשכונת Żelazna Brama במרכז ורשה בין השנים 1972-1965 בתכנון האדריכלים Jerzy Czyż, Jan Furman, Andrzej Skopiński

.

(2) אדריכלים

שני השותפים שתכננו את הבלוק הם אל מנספלד ומוניו גיתאי וינרויב, שניהם אדריכלים חיפאים שפעלו בה החל משנות ה-30, לאחר ששבו מלימודים באירופה. מנספלד (2004-1912) יליד רוסיה קיבל את הכשרתו המקצועית בפריס ועלה לארץ ישראל ב-1935. גיתאי וינרויב (1970-1909) יליד שלזיה קיבל את הכשרתו המקצועית הקצרה בבאוהאוס בדסאו שבגרמניה ועלה לארץ ב-1934. במקביל לתערוכה גדולה שנערכה במוזיאון תל אביב לאמנות והציגה את מכלול יצירתו, יצא לאור בעברית ב-2009 הספר "מוניו גיתאי וינרויב – ארכיטקט באוהאוס בארץ ישראל" מאת ריצ'רד אינגרסול (הוצאת בבל ומוזיאון תל אביב לאמנות).

שני עשורים החזיקה השותפות של השניים. היא התפרקה לאחר שגיתאי וינרויב נסע למזרח לתקופה וכשחזר גילה ששותפו חבר לדורה גד ויחד זכו בתחרות לתכנון מוזיאון ישראל (עליה קיבלו השניים מאוחר יותר את פרס ישראל). עד אז, הספיקו שני השותפים לתכנן כמעט בכל תחום: תעשייה, חינוך ואקדמיה, מסחר, משרדים, זיכרון, דת, בריאות, מוזאון ומגורים. בתחום המגורים, כמו עוד אדריכלים רבים אחרים, ההתנסות היתה אינטסיבית הודות לגלי העלייה שפקדו את הארץ באותן שנים, מרכיב שהעניק להם את היכולת לשכלל את תפיסת התכנון גם אם היו מוגבלים בתקציב ובפרוגרמה.

יש גם המשך לשני האדריכלים: בנו של מנספלד, מיכאל, ממשיך את המשרד בשותפות עם האדריכל חיים קהת ויחד הפכו לאחד מהמשרדים הפעילים בישראל. בנו של גיתאי וינרויב, עמוס, סיים אמנם אפילו תואר שלישי בתחום אך פנה לקולנוע והפך לאחד הקולנוענים הישראלים הפעילים ביותר ורק לאחרונה הציג את סרטו על רצח רבין, בו משתתף בין השאר בתפקיד אורח האדריכל אמנון רכטר.

.

DSC04990

מבט מהמחצבה הישנה למטה

.

DSC04992

שני הבניינים המרכיבים את הבלוק מקושרים באמצעות גשר

.

DSC04982

מבט על הבניינים מרחוב ליאון בלום

.

DSC04981

לעומת החזיתות הפונות לרחוב ולנוף, שאר החזיתות צרות ואטומות. את מרכז הבניין חוצה מרפסת רחבה לכל האורך ובמפלס התחתון חנייה

.

DSC04889

מסגרת בטון עוטפת את הדירות

.

DSC04986

מזגנים ושינויים מאוחרים יצרו את חוסר האחידות

.

DSC04890

מבט מכיוון הרחוב

.

DSC04893

מזגנים 01

.

DSC04891

מזגנים 02

.

DSC04897

גשר רחב עם מעקה דרמטי המדגיש את עומק המבט מקשר בין הרחוב ובין הבלוק

.

DSC04895

הכתובת של הבלוק מופיעה באותיות מברזל על מעקה הגשר

.

DSC04901

מבט מהגשר

.

DSC04948

הגשר

.

DSC04925

בקצה הגשר מרפסת פתוחה ורחבה אל הנוף

.

DSC04911

על מעקה המרפסת מופיע שם הקבלן: בנייני רסקו רמת הדר

.

DSC04908

מבט אל הנוף

.

DSC04907

במקור המרפסת היתה פתוחה לכל אורכה אך במשך השנים מסיבות שונות נסגרו חלקים ממנה למעבר חופשי

.

DSC04906

בשאר הבניין המרפסת מקורה והבניין עצמו ממסגר את הנוף

.

DSC04936

ספסלים בנויים מאפשרים ישיבה או מקום לשכב עליו מול הנוף והשכנים החולפים

.

DSC04937

בהמשך אפשר להשקיף על בלוקים מאוחרים יותר שנבנו בתכנון אדריכלים אחרים ופחות מוצלחים

.

DSC04938

למטה בנחל מעונות ישנים

 

.

DSC04903

בכניסה לכל כניסה קוביה עם מספר

.

DSC04905

16

.

DSC04904

כדי לגוון ולחזק את תחושת ההתמצאות שולבה בתקרה דוגמה של צורה בסיסית (משולש, עיגול, ריבוע) בצבעים שונים

.

DSC04926

מ שולי שים

.

DSC04930

מצלמות אבטחה

.

DSC04945

24

.

DSC04935

V

.

DSC04940

הכניסות לא נעולות וכל אחד יכול להכנס

.

DSC04941

> > >

.

DSC04942

בקצה הבלוק

.

DSC04944

השכנים

.

DSC04928

הריצוף

.

DSC04929

שקט

.

DSC04931

בקומת הרחוב יש שטחים לשירות הדיירים: מכולת, משרד, גן ילדים, בית כנסת

.

DSC04932

בית הכנסת

.

DSC04934

משרד

.

DSC04933

לקראת שיפוץ

.

DSC04953

עמותה

.

DSC04955

גן ילדים עירוני

.

DSC04956

גן לבונה

.

DSC04947

מכולת

.

DSC04950

.

DSC04952

0 0 0 0

.

DSC04951

0 14 0

.

DSC04957

ם ם ם

.
DSC04959

.

DSC04915

בכל כניסה יש חדר מדרגות מתנשא לכל גובה הבניין ובקצה העליון פתח לכניסת אור טבעי לא ישיר

.

DSC04916

המדרגות

.

DSC04917

על אחת מדלתות הכניסה

.

DSC04919

בכל כניסה ובכל קומה שתי דירות וכניסה למעלית

.

DSC04918

במעלית: קומה 0 נמצאת באמצע

.

DSC04920

בקצה המדרגות 4 כיפות לחדירת אור טבעי

.

DSC04921

אור

.

DSC04923

מבט מלמעלה

.

DSC04960

קטע מהחזית הפונה לנוף

.

DSC04961

תריסים, כביסה, מזגנים

.

DSC04976

דוגמה בודדת ששרשה מהבריסולי המקורי שסגר על חדר השירות הצמוד למטבח. רוב הדיירים הרסו

.

DSC04977

דוגמה נוספת

.

DSC04962

קומת החנייה במפלס התחתון

.

DSC04963

ירידה נוחה אל הנחל

.

DSC04964

הנחל

.

DSC04969

מבט אל החיבור של שני הגושים המרכיבים את הבלוק

.

DSC04970

15 מעלות בין גוש לגוש

.

DSC04971

הקומה המשותפת בבניין נמצאת בגובה הרחוב ליאון בלום

.

DSC04972

גשר נמתח בין הרחוב הציבורי ובין הרחוב המשותף לדיירים

.

DSC04973

אפור וכחול

.

DSC04924

מבט מלמטה

.

DSC04983

מבט על הבלוק מכיוון הגבעה הסמוכה

.

.

שיר חדש לסיום:

.

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שביט  On 20/10/2015 at 8:11

    מי חשב על יופי ונוי כשבנו את הכיעור הזה בחיפה או בוורשה? בשני המקומות הבעיה היתה לספק מהר פתרונות דיור וזה מה שהיה. אסתטיקה היתה בתחתית הרשימה . ככה זה שהצבור זקוק לדיור מהיר וסביר.

    • מיכאל יעקובסון  On 20/10/2015 at 9:08

      גלי העלייה באותה עת כבר לא היו כל כך גדולים ובהחלט ניתנה תשומת לב לפיתוח ושכלול צורות מגורים. השכונות לדוגמה שנבנו ברמת אביב בתל אביב, בשכונה ה' בבאר שבע ובמרכז דימונה הן דוגמאות לכך וכן ערים כמו ערד, כרמיאל ונצרת עילית.

  • אילן  On 20/10/2015 at 9:31

    סליחה. כתבה על בנין מגורים לא יכולה להיות בלי התייחסות לתכנון הדירה, ובלי תכניות הדירות.
    איכות הבניין נמדדת בראש ובראשונה באיכות הדירות. משרד מנספלד קהת חי וקיים.

  • נילי שחורי  On 20/10/2015 at 17:25

    תודה מיכאל על תזכורת נוסטלגית. בצעירותי גרתי באחת הדירות. הפרטיות היתה מקסימלית למרות שמסביב היו המון משפחות והיה בכך יתרון עצום (לאוהבי הפרטיות) . בצד היתרון החסרון היה הבדידות, לא הכרנו את השכנים והניכור היה עצום אם כי חלק מהפרצופים שחלפנו על פניהם נראו מידי פעם מוכרים. אם אני לא טועה אחד המוכרים היה דן שילון . הירידה לנחל היתה מאוד מסובכת ולדעתי לא היתה מתוך הבניין אלא מסביב, וכנראה הפכה ידידותית עם השנים. בכל אופן תודה על מסע בזמן ובהזדמנות זו תודה על כל המידע המעניין שאתה שולח תמיד.

  • אסתר  On 20/10/2015 at 18:41

    האדריכלים זלזלו בדיירים, הרי בשנות הששים של המאה העשרים כבר ידעו על קיומו של מזגן ובכל זאת לא הייתה הכנה למזגנים ולפעמים גם לא פתרון למתלי כביסה. "עושר צורני" הוא דרך אחת לתאר את הבלגן בעיניים שנוצר על ידי הדיירים שמזלזלים מבחינתם במי שצופה בבניין, אולי משום שלהם באמת אין ברירה. יפה שמתוך 200 דיירים מצאת דווקא את זולוטוב…

  • יהודה יל  On 21/10/2015 at 2:21

    מענין מדוע קוראים לזה: בלוקים. זהו רב קומות לכל דבר , האם עלו ברגל לקומה שישית או שהיתה מעלית?
    יש דבר דומה לזה בתל אביב בטרניחובסקי מול הסנטר. די מוזר וחריג בנוף

  • אמיר  On 21/10/2015 at 23:33

    כתבה מרתקת על בניין מהמם!
    הבניינים המכוערים והבאנליים שברקע מבליטים את הייחוד והיופי של הבניין הזה. תודה!

  • עוזי דיסלר  On 24/10/2015 at 9:54

    איך יכולה להיות : "ירידה נוחה אל הנחל" , עם מעקה חלוד ופגום ועליו תלויה רשת שנראית כמו סחבה. לא אסתטי ולא בטיחותי בעליל. פשוט סכנה!!!!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: