סיבוב בבלוק ברמת הדר בחיפה

פנחס שדה הציב לעצמו שלוש מטרות בביקורו הראשון בחיפה, כך הוא מציין בספרו "החיים כמשל": ללכת לזונה, להכנס למנזר, להתאבד. המטרות שלי היו שונות אך מקבילות: ללכת למערה, להיכנס לכמה בניינים ולישון. ברשימה הזו אציג חלק מהמטרה השנייה ולכל השאר אקדיש רשימות נפרדות.

סדרת הבלוקים העצומה שהוקמה בקצה שכונת רמת הדר היא אחת מהעדויות הבודדות באדריכלות הישראלית לבלוקים גבוהים ורחבים במיוחד המאכלסים מאות דירות בבניין אחד. הבלוקים לא זהים ברמתם ואת כל אחד מהם תכנן אדריכל אחר. כאן אני מתמקד רק באחד מהבלוקים, זה שתכננו האדריכלים אל מנספלד ומוניו גיתאי וינרויב בין השנים 1964-1959 והוא מהווה את אחד משיאיה של האדריכלות הברוטליסטית בישראל. אפשר להתווכח על הערך האסתטי שלהם ועל תרומתם או פגיעתם בנוף העירוני ונוף הכרמל, אך נראה כי אלה בניינים הרבה יותר מתוחכמים מבניינים רבים אחרים.

ועל כך ברשימה זו.

.

24

.

(1) ביקור

הבניין לא עבר שינויים מיוחדים מאז הושלמה בנייתו לפני 51 שנה. עדיין אפשר לראות את הצורות הצבעוניות המעטרות את תקרת הקומה המפולשת, וזאת במטרה ליצור התמצאות וגם להכניס מעט צבע לבניין האפרורי. החזית הפונה לרחוב נותרה בשלמותה אך החזית הפונה לנוף השתנתה בעקבות התערבות שערך כל דייר בחזית דירתו, מה שחיסל את האחידות ויצר עושר צבעוני וצורני.

הבלוק פתוח וכך גם כל אחת מהכניסות. במודלים הדומים שראיתי בברלין ובוורשה יש שמירה, בקרה, הבניין מנוהל היטב ויש שמירה על אחידות החזית ואיש לא יעז להתערב ולשנות על פי דעתו. גם אם הרמה החברתית-כלכלית של הדיירים מגוונת, או כפי שראיתי בורשה שם מדובר באנשים ממעמד נמוך – הרי ששיטת הניהול מחזקת את הבניין ואינה נותנת לדיירים או לשיני הזמן לפגוע בו והביא לשקיעתו. התאגדות הדיירים ליצירת קואופרטיב, למשל בבלוק הורשאי בו בקרתי, יוצרת יכולת ניהול שלא רק שומרת על הנכס והדיירים, אלא גם יודעת להניב רווחים מהשטחים המשותפים לדיירים בהתאם לרוח הזמן.

שורת הבלוקים לאורך רחוב ליאון בלום היא אולי אחד הפרויקטים המכוערים ביותר שתוכננו בארץ, וקשה להבין כיצד חשבו שהבניינים האלה יוסיפו חן לנוף. יחד עם זאת, יתכן מאד ואופיים הייחודי של הבלוקים והנוף המרהיב הנשקף מהדירות, משכיח מהדיירים עצמם את מראה הבניינים ומחזק את ביטחונם וחיבתם למקום.

.

(2) בלוק

50 שנה חלפו מאז פטירתו של לה קרובוזיה, האדריכל המשפיע ביותר על האדריכלות במאה העשרים שהותיר את השפעתו גם על האדריכלות הישראלית ובמיוחד על הבלוק שלפנינו. הבלוק שתכננו האדריכלים אל מנספלד ומוניו גיתאי וינרויב הוא הגדול מבין הבלוקים שנבנו כאן. השותפות של השניים פורקה בשנה בה הוחל בתכנון הפרויקט שהפך לאחד האחרונים שתכננו במסגרת השותפות. לאחר הפירוק משרדו של מנספלד הוא שהמשיך בתכנון וליווי הפרויקט.

המודל שהשפיע על השניים היה ה-Unité d'Habitation – בלוק המגורים שתכנן לה קורבוזיה והושלם במרסיי בשנת 1952. לאחר מכן שיכפל האדריכל את המודל בשינויים קלים במקומות אחרים. בשונה מהמודל הקורבוזייני שנבנה במישור, ניצלו צמד האדריכלים החיפאי את הטופוגרפיה ומיקמו חלק מקומות המגורים מתחת למפלס הרחוב, כך שקומה 0 נמצאת לא בתחתית כי אם באחת הקומות האמצעיות, כשגשר הולכי רגל מקשר בין רחוב ליאון בלום ובין קומה מפולשת ומשותפת לדיירים הנמתחת לכל אורך הבניין. הבדל נוסף: אין כאן מסדרון מרכזי המקשר לדירות דופלקס, אלא ריבוי כניסות המקשרות כל אחת לשתי דירות בקומה ולכל דירה שני כיווני אוויר (דופלקסים בוצעו בבלוק הסמוך בחיפה, שתכננו האדריכלים שלמה גלעד ודני חבקין). בסך הכל יש כאן כ-200 דירות בהן חדרי השינה פונים לרחוב בחלונות צרים, והסלון והמטבח פונים אל הנוף בחלון רחב ומרפסת שירות. הבדל משמעותי נוסף הוא פיצול הבלוק לשני גושים הנוטים זה לזה ב-15 מעלות בהתאם לעיקול רכס ההר, זאת לעומת הבלוק הקורבוזייני שהורכב מגוש אחד בודד והמשכי.

מכולת וגן ילדים יש גם כאן ועוד כל מיני שימושים שניתן לשלב לפי הצורך בקומה המפולשת במרכז הבניין (במרסיי היה גם על הגג). בבלוק החיפאי למשל פועלת גם עמותה ובית כנסת. הבניין מקושר היטב לנחל שלמרגלותיו לא רק במבט אלא גם בתנועה, ושביל נוח יוצא ממנו ויורד עמוק למטה. לא נכנסתי לעובי הקורה של ניהול הבלוק, ואני משער ששיחה עם אחד הדיירים או מי מחברי הוועד תשפוך אור על סיפורו של המקום וכיצד מנהלים אותו.

.

אחד מ-19 הבלוקים שנבנו בשכונת Żelazna Brama במרכז ורשה בין השנים 1972-1965 בתכנון האדריכלים Jerzy Czyż, Jan Furman, Andrzej Skopiński

.

(2) אדריכלים

שני השותפים שתכננו את הבלוק הם אל מנספלד ומוניו גיתאי וינרויב, שניהם אדריכלים חיפאים שפעלו בה החל משנות ה-30, לאחר ששבו מלימודים באירופה. מנספלד (2004-1912) יליד רוסיה קיבל את הכשרתו המקצועית בפריס ועלה לארץ ישראל ב-1935. גיתאי וינרויב (1970-1909) יליד שלזיה קיבל את הכשרתו המקצועית הקצרה בבאוהאוס בדסאו שבגרמניה ועלה לארץ ב-1934. במקביל לתערוכה גדולה שנערכה במוזיאון תל אביב לאמנות והציגה את מכלול יצירתו, יצא לאור בעברית ב-2009 הספר "מוניו גיתאי וינרויב – ארכיטקט באוהאוס בארץ ישראל" מאת ריצ'רד אינגרסול (הוצאת בבל ומוזיאון תל אביב לאמנות).

שני עשורים החזיקה השותפות של השניים. היא התפרקה לאחר שגיתאי וינרויב נסע למזרח לתקופה וכשחזר גילה ששותפו חבר לדורה גד ויחד זכו בתחרות לתכנון מוזיאון ישראל (עליה קיבלו השניים מאוחר יותר את פרס ישראל). עד אז, הספיקו שני השותפים לתכנן כמעט בכל תחום: תעשייה, חינוך ואקדמיה, מסחר, משרדים, זיכרון, דת, בריאות, מוזאון ומגורים. בתחום המגורים, כמו עוד אדריכלים רבים אחרים, ההתנסות היתה אינטסיבית הודות לגלי העלייה שפקדו את הארץ באותן שנים, מרכיב שהעניק להם את היכולת לשכלל את תפיסת התכנון גם אם היו מוגבלים בתקציב ובפרוגרמה.

יש גם המשך לשני האדריכלים: בנו של מנספלד, מיכאל, ממשיך את המשרד בשותפות עם האדריכל חיים קהת ויחד הפכו לאחד מהמשרדים הפעילים בישראל. בנו של גיתאי וינרויב, עמוס, סיים אמנם אפילו תואר שלישי בתחום אך פנה לקולנוע והפך לאחד הקולנוענים הישראלים הפעילים ביותר ורק לאחרונה הציג את סרטו על רצח רבין, בו משתתף בין השאר בתפקיד אורח האדריכל אמנון רכטר.

.

מבט מהמחצבה הישנה למטה

.

שני הבניינים המרכיבים את הבלוק מקושרים באמצעות גשר

.

מבט על הבניינים מרחוב ליאון בלום

.

לעומת החזיתות הפונות לרחוב ולנוף, שאר החזיתות צרות ואטומות. את מרכז הבניין חוצה מרפסת רחבה לכל האורך ובמפלס התחתון חנייה

.

מסגרת בטון עוטפת את הדירות

.

מזגנים ושינויים מאוחרים יצרו את חוסר האחידות

.

מבט מכיוון הרחוב

.

מזגנים 01

.

מזגנים 02

.

גשר רחב עם מעקה דרמטי המדגיש את עומק המבט מקשר בין הרחוב ובין הבלוק

.

הכתובת של הבלוק מופיעה באותיות מברזל על מעקה הגשר

.

מבט מהגשר

.

הגשר

.

בקצה הגשר מרפסת פתוחה ורחבה אל הנוף

.

על מעקה המרפסת מופיע שם הקבלן: בנייני רסקו רמת הדר

.

מבט אל הנוף

.

במקור המרפסת היתה פתוחה לכל אורכה אך במשך השנים מסיבות שונות נסגרו חלקים ממנה למעבר חופשי

.

בשאר הבניין המרפסת מקורה והבניין עצמו ממסגר את הנוף

.

ספסלים בנויים מאפשרים ישיבה או מקום לשכב עליו מול הנוף והשכנים החולפים

.

בהמשך אפשר להשקיף על בלוקים מאוחרים יותר שנבנו בתכנון אדריכלים אחרים ופחות מוצלחים

.

למטה בנחל מעונות ישנים

 

.

בכניסה לכל כניסה קוביה עם מספר

.

16

.

כדי לגוון ולחזק את תחושת ההתמצאות שולבה בתקרה דוגמה של צורה בסיסית (משולש, עיגול, ריבוע) בצבעים שונים

.

מ שולי שים

.

מצלמות אבטחה

.

24

.

V

.

הכניסות לא נעולות וכל אחד יכול להכנס

.

> > >

.

בקצה הבלוק

.

השכנים

.

הריצוף

.

שקט

.

בקומת הרחוב יש שטחים לשירות הדיירים: מכולת, משרד, גן ילדים, בית כנסת

.

בית הכנסת

.

משרד

.

לקראת שיפוץ

.

עמותה

.

גן ילדים עירוני

.

גן לבונה

.

מכולת

.

.

0 0 0 0

.

0 14 0

.

ם ם ם

.

.

בכל כניסה יש חדר מדרגות מתנשא לכל גובה הבניין ובקצה העליון פתח לכניסת אור טבעי לא ישיר

.

המדרגות

.

על אחת מדלתות הכניסה

.

בכל כניסה ובכל קומה שתי דירות וכניסה למעלית

.

במעלית: קומה 0 נמצאת באמצע

.

בקצה המדרגות 4 כיפות לחדירת אור טבעי

.

אור

.

מבט מלמעלה

.

קטע מהחזית הפונה לנוף

.

תריסים, כביסה, מזגנים

.

דוגמה בודדת ששרשה מהבריסולי המקורי שסגר על חדר השירות הצמוד למטבח. רוב הדיירים הרסו

.

דוגמה נוספת

.

קומת החנייה במפלס התחתון

.

ירידה נוחה אל הנחל

.

הנחל

.

מבט אל החיבור של שני הגושים המרכיבים את הבלוק

.

15 מעלות בין גוש לגוש

.

הקומה המשותפת בבניין נמצאת בגובה הרחוב ליאון בלום

.

גשר נמתח בין הרחוב הציבורי ובין הרחוב המשותף לדיירים

.

אפור וכחול

.

מבט מלמטה

.

מבט על הבלוק מכיוון הגבעה הסמוכה

.

.

שיר חדש לסיום:

.

.