סיבוב בחדר האוכל ומרכז התרבות בקיבוץ עין גדי

 כבר הרבה זמן רציתי לבקר בקיבוץ עין גדי ולראות מה הותיר שם אחד מהאדריכלים היצירתיים בישראל – שמואל מסטצ'קין (2004-1908).

בסביבות ים המלח תכנן מסטצ'קין לא מעט מבנים שעל חלקם כתבתי כאן רשימות (בית היוצר המדהים, מרכזית טלפונים, ושיכון מגורים ומרכז תיירות שנהרס בנתיים. יש גם רשימה על הפרויקט הלא גמור בקיבוץ שדות ים). מסטצ'קין למד בבית הספר באוהאוס, שהפך בישראל לשם נרדף לסגנון בניה מודרני ונקי. אך יחד עם זאת, מסטצ'קין לא היה מחוייב לשום סגנון ואת זה ניתן למצוא לאורך כל עבודתו, ובמבנים בעין גדי במיוחד.

האדריכל והמורה דני מינץ חוזר ומדגיש שהאדריכלות של הקיבוץ היא ההפך ממה שאנחנו מצפים, והיא פועלת כמו נגטיב. בעוד שבעיר ובמושב הבניוי הוא המעצב את המקום, הרי שבקיבוץ המרחב הפתוח הוא העיקר כשהמבנים הם פרט משני בנוף. בקיבוץ עין גדי המטופח והמושקע הרעיון הזה בולט שבעתיים וישנה תחושה שכאשר מתהלכים בין בתי הקיבוץ, מטיילים למעשה בגן עדן.

  

בית התרבות במבט מלמטה

 

בית התרבות בתכנון האדריכלים לבית מסטצ'קין

 

מרכז התרבות בקיבוץ עין גדי תוכנן בראשית שנות השמונים על ידי אבא ובן: האבא שמואל מסטצ'קין (2004-1908) – בוגר בית הספר הגבוה לאדריכלות והמפורסם מבין בתי הספר בהיסטוריה 'באוהאוס' שבגרמניה. הבן יוסי מסטצ'קין (2001-1942) – בוגר הטכניון בחיפה, מלח הארץ. יחד חברו השניים לתכנן את העבודה האחרונה שהקים שמואל בסביבות ים המלח, מרכז תרבות בקצה קיבוץ עין גדי.

למסט'צקין היה רומן ארוך מאד עם המקום: כבר בראשית שנות הששים תכנן את חדר האוכל במפעלי סדום, בנוה זוהר את "בית היוצר", שכונת מגורים ואכסניית נוער, ולאחר מכן גם מרכזית טלפונים בסמוך לבניין המועצה. בהמשך תכנן מרחצאות בעין בוקק ובעין גדי תכנן את חדר האוכל ומרכז הספורט ולבסוף את מרכז התרבות ע"ש שלמה אבני והפעם יחד עם בנו.

חוץ מהעובדה שנראה שמסטצ'קין ביקש להעביר כאן את שרביט התכנון לבן, ניתן למצוא שמאז שתכנן את בית היוצר בראשית שנות הששים, הרי שחל שינוי משמעותי שעבר לא רק על מסט'צקין האב אלא בכלל על האדריכלות הישראלית – דבר המשקף היטב את הלכי הרוח בחברה הישראלית בכללה.

כך לדוגמא, בעוד שבית היוצר הוא מבנה שעוצמתו באה לו מקלילותו, פתיחותו, צניעותו, פשטותו הצורנית והחומרית והרצון להשתלב בנוף, הרי שכאן במרכז התרבות הבניין משדר עוצמה ישירה, כבדות, אטימות ומורכבות צורנית שיוצרת חוסר נוחות וזאת ביחס הפוך לתחושות שמעניק ביקור בבית היוצר.

ישראל של תחילת שנות הששים היא איננה ישראל של שנות השמונים. את מקומה של הצניעות וההסתפקות במה שיש החליפה תחושה של שובע ורדיפה אחרי סיפוקים מיידיים ששיקפו חוסר גבולות, שהרי ישראל כבר לא הייתה מוגבלת בגבולות צרים ומאיימים, אלא פרצה את גבולותיה (דבר שבא לידי ביטוי באופן משמעותי בעין גדי שמעתה לא הייתה עוד יישוב ספר) וכוחה הוכח כבלתי מוגבל. בדומה לחברה שהחלה לאבד מערכיה הראשונים, הביעו גם האדריכלים את הרוח הישראלית במבנים שתכננו. החברה הישראלית החלה להסתגר בעצמה, סיגלה אופי כוחני ואת קולה של המפוחית והאקורדיון תפסו תזמורות ולהקות רועשות ואת מקומם של בגדי אתא האחידים תפסו מותגים תוצרת חוץ – דברים אלו משתקפים היטב כשבאים ומתבוננים בשני מבנים הסמוכים זה לזה באופן יחסי: בית היוצר ומרכז התרבות. לבד מהקילומטרים הבודדים ופחות מעשרים השנים המפרידים ביניהם הרי שמה שבאמת מפריד בין המבנים הן שתי תקופות שונות שהביאו לשינויים עמוקים בחברה וכפועל יוצא הדבר בא לידי ביטוי בתרבות הישראלית.

קיבוץ עין גדי הוא נווה מדבר אמיתי: המדשאות והצמחיה העשירה והמטופחת בין בתי הקיבוץ הם ההוכחה החזקה ביותר להימצאותה של קהילה איכותית ובריאה. יחד עם זאת, ניתן לקרוא את המקום ולבחון את השינויים במציאות עימה צריכה חברה זו להתמודד – משימה לא קלה המוטלת השכם והערב על כל אדם בישראל וכל שכן על החברה הקיבוצית אשר עברה שינויים מפליגים במהלך השנים האחרונות.

עבודותיו של מסט'צקין שליווה את התכנון בתנועה הקיבוצית במשך חצי יובל שנים מספרות יפה אם כן לא רק את סיפורו שלו כאדריכל, אלא את סיפורה של החברה הישראלית בכלל.

 

מראה טיפוסי בין בתי קיבוץ עין גדי

 

משרדי הקיבוץ ומועדון חברים שמשקיפים על המדשאות והנוף המדברי

 

פתח חלון צר במיוחד (+תריס) במבנה מגורים טיפוסי

 

כרזה שלא ברור מה היא רוצה להגיד (לטוב או לרע)

 

מבט נוסף

 

בית התרבות - חזית ראשית

 

מרכז תרבות ע"ש שלמה אבני

שנת הקמה: 1981-1983

אדריכלים: שמואל ויוסי מסטצ'קין

 

המדרגות המנומנטאילות המקשרות את מגרש החניה עם הבניין

 

מבט מלמטה

 

מבט מלמטה

 

ועוד מבט

 

הכניסה

 

ועוד מבט

מרכז תרבות

 

חיפוי גרנוליט בחזית הבניין

 

חיפוי קיר התמך באבן מקומית

 

חזית צדדית לכיוון מזרח

 

פתח חלון בחזית הצדדית

 

חדר האוכל מתגלה בקצה המדרגות

 

חדר האוכל של עין גדי הוקם עשר שנים לפני מרכז התרבות.

בשנת 1972 הקים מסטצ'קין שני מבנים מאד דומים בסביבות ים המלח: חדר האוכל בעין גדי ומרכזית טלפונים בנווה זוהר. בשניהם ישנם אותם אלמנטים על אף ששניהם משרתים ייעודים שונים לחלוטין.

 

חזית הכניסה לחדר האוכל

 

פרט

 

חזית חדר האוכל המזרחית הפונה אל בתי הקיבוץ

 

בקרוב:

   

אכסנית בית ספר שדה עין גדי (אדריכל: נחום זולוטוב)

 

אין כמו לגמור בים המלח

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דניאל ונטורה  On 18/03/2011 at 10:18

    האם גם בית ספר שדה בעין גדי תוכנן על ידו

    • מיכאל יעקובסון  On 18/03/2011 at 11:38

      התכוננתי במקור להוסיף גם את בית ספר שדה עין גדי לרשימה, אבל זה כבר נראה לי היה עמוס מידי אז הורדתי אותה.
      בעקבות הערתך, החלטתי בכל זאת להוסיף תמונה אחת מהאכסניה. היא תוכננה על ידי אדריכל לא פחות יצירתי ממסט'צקין – האדריכל נחום זולוטוב שאני מאד אוהב.
      בשונה מהמתרחש בקיבוץ עין גדי, האכסניה אמנם מטופחת ומצליחה מאד, אבל בהיבט האדריכלי נוצר שם בלאגן והעבודה המקורית של זולוטוב שגם לא בוצעה כולה על פי התכנון המקורי, נראית היום במצב לא טוב. אולי אכתוב על כך רשימה נפרדת. ואולי לא.

    • עמי יצחקי  On 29/08/2015 at 15:13

      האמת. האדריכל עידן טברסקי . השאיר את חותמו בהרבה מקומות בנגב . מבנים
      מיוחדים ואדריכלות מיוחדת שמשתלבת היטב . טובה ומוצלחת בהרבה ממסטצקין ויצירותיו אם כי ניתן בבירור לומר שישנו קו ouloomini – datche . שמפריד ועושה הבדל בין האדריכלים לבין
      יצירותיהם . לא פעם מעוררת ההשואה איש איש לנטיותיותיו להתפרצויות זעם

  • נטלי מסיקה  On 18/03/2011 at 10:56

    תודה מיכאל, מרתק כרגיל.
    יש לי תחושה שמסטצ'קין לא ממש ניסה להשתלב בנוף הקיים במבנים שיצר – מה הקשר בין הצורות הגיאומטריות שקופצות מהקירות ובין הקימורים הרכים של המדבר?
    כנ"ל גם בבית חנה סנש בשדות ים. מבנה יפה אך בעייתי משום שהכניסה הראשית נקבעה במערב, מול הים הפתוח, דבר שהוא בלתי אפשרי לתחזוק במשך עונות החורף והסתיו.

  • אסתר  On 18/03/2011 at 11:05

    מכיון שאני מבינה כלום באדריכלות אז אני יכולה לשאול: איך משתלבים הבטון והאבן? ומה תפקידן של הקוביות התלויות על בית התרבות?
    לגבי התריס הצר – זה מזכיר לי את קיבוץ האון בצפון. יש שם בתים ישנים עם חלון צר וארוך (מאוזן, מקביל לרצפה) בגובה 50 ס"מ מ… הרצפה. לא ראיתי דבר כזה בשום מקום אחר.
    חג שמח.

    • מיכאל יעקובסון  On 18/03/2011 at 11:37

      בשנות השמונים, אם כי יש גם דוגמאות קדומות יותר, היה בישראל ניסיון שהפך לתופעה מגוכחת בה ניסו אדריכלים להשתלב בטבע באופן מוחלט. במושב חוסן זה הגיע לאיזה שיא (ולכן מומלץ לבקר שם).
      השתלבות האדם בטבע לא צריכה להעלים את הנוכחות האנושית, אלא לבוא כתגובה. התגובה יכולה לצאת טובה או רעה וזה תלוי בכשרונו של האדריכל, אך כל תגובה היא ניסיון להתשלב במקום. נוף המדבר הוא דרמטי ומלא הוד, ולזה רצו המסטצ'קנים להתייחס.
      מסט'צקין היה אדריכל דומיננטי בתנועה הקיבוצית. מודלים של מגורים שיצר לאורך השנים הוקמו בחלק לא מבוטל מהקיבוצים הפרוסים לאורכה ולרוחבה של ישראל.

  • אלון  On 18/03/2011 at 11:55

    בבית אלפא יש בית תרבות דומה עם רחבה דומה, זה גם מסטצ'קין?

    • מיכאל יעקובסון  On 18/03/2011 at 11:59

      בבית אלפא תכנן מסטצ'קין את אולם הספורט בשנת 1969.

    • רחל פופר (פורת)  On 14/10/2011 at 17:45

      את בית התרבות בבית אלפא תכנן אבי אדריכל זאב פורת (אוכס)ז"ל
      בתחילת שנות ה-60

  • תרבות ישראלית  On 07/09/2011 at 12:47

    שלום. אף פעם לא הייתי בקיבוץ ובמיוחד בעין גדי.. לפי התמונות- הוא מדהים.. מזכיר לי בית ספר לתיכון שלמדתי בו "ימין אורד" בטירת כרמל" בית ספר אשר מלא בירק, פרחים, עצים! החזרת אותי טיפה לגיל קטן 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: