סיבוב בוילה שתכנן בהרצליה מרדכי בן-חורין וגם חומוס בקיבוץ גליל ים

כששאלתי את האדריכל מרדכי בן-חורין איזו וילה שתכנן בשנות צעירותו נותרה שלימה עד היום, הוא ענה מיד שיש אחת כזו בהרצליה ויש לה גם סיפור מעניין. בן-חורין ידוע כמי שתכנן את הוילה של פלטו שרון בסביון (שם גם ממוקם ביתו שלו, משרדו ובית הזכוכית), בית אסיה, מגדל המצודה, מגדל דיזנגוף, בתי הכנסת בבית הכרם ובכפר הנוער בן שמן והטרמינל הישן בנתב"ג. הוא אחד מהאדריכלים הפוריים והיצירתיים ביותר שפעלו כאן וכתבתי עליו לא מעט.

את הוילה בהרצליה הזמינו אצלו צמד הקולנוענים צבי ומרים שפילמן. מרים היתה בתה של מייסדת אולפני הרצליה מרגוט קלאוזנר. השניים בנו את ביתם כשהיו עוד זוג צעיר ב-1960, במגרש ששוכן ברצועה שנמצאת בין כביש 2 (כביש חיפה-ת"א) ונתיבי אילון. מהרחוב נראה הבניין כמו גן קסום. כביש צר מתפתל למעלה ותוך מספר מטרים נבלע בתוך הצמחייה העבותה, שהתפתחה במשך למעלה מחמישים שנה. לפני כמה חודשים טיפסתי למעלה, אחרי שתאמתי את הביקור עם בעל הבית.

היה לנו מזל כי לפני פחות מחודש הצטרף צבי שפילמן לאשתו בעולם שכולו טוב, וברור שהבית כבר לא יהיה כמו שהיה אם בכלל. שאול הצטרף אלי וגם הספקנו לנגב חומוס. ועל כך ברשימה זו.

.

חזית הכניסה (מערבית, במקור היה כאן קיר מסך זכוכית)

.

באתר "קולנוען" פרסמה יונת נחמני עם מותו של צבי שפילמן בגיל 88 את קורותיו (ניתן לקרוא כאן). אני ממליץ לקרוא את מה שכתבה ורק אציין שבשנת 1965 הקים את חברת "ישראפילם" במסגרתה התמחה בשירותי הפקה לסרטים זרים שבחרו לצלם בארץ, כשהמפורסם האחרון שבהם היה "אל תתעסקו עם הזוהן" בכיכובו של אדם סנדלר. אך לא רק זרים אלא גם סרטים ישראלים הפיק (כמו "אחד משלנו"). אורי ברבש ציין באותה כתבה כי "צבי שייך, ללא ספק, לדור הנפילים של התעשייה המקומית. אם אנחנו חייבים לחלוצי העליה השניה והשלישית את קיומנו היום, אין ספק שלצבי אנחנו חייבים את הצלחת הקולנוע הישראלי היום".

שפילמן אירח אותנו יפה וסיפר על הבית ועל החיים בו. הוא הביע שביעות רצון מהעבודה של בן-חורין והוכחה לכך היא בית בן 53 שנה שבקושי נעשו בו שינויים. מאד קשה לצלם כזה בית היות והוא באמת ישן ואין בו פעלולים עיצוביים כמו מדרגות ספירליות, חלונות זכוכית ענקיים, קירות אדומים ורצפת שיש איטלקי. זה בית פשוט וחכם שתוכנן באופן מאד צנוע. אני דווקא התרשמתי מהריהוט והעיצוב שלו. הריהוט שמכסה את כל שטח הסלון יוצר מספר אזורי ישיבה ומורכב מרהיטי עץ. נראה שייצרו אותו יחד עם הבית לפני יובל שנים, אך הוא נותר בדיוק כמו אז וזו דוגמה לארטס אנד קרפט ישראלי. על הקיר ציורים שציירו אמנים שונים וביניהם גם יוסף באו שעיצב כותרות לסרטים שיצר שפילמן.

. . .

בהזדמנות זו אני רוצה להודות לצבי שפילמן (אולי יש חיבור לאינטרנט בעולם הבא) על האירוח. ומצד שני להודות למוטי בן-חורין על השיחה ושיחזור התכניות.

. . .

צבי שפילמן מצביע על קיר החזית הצפונית עם החלון העליון

. . .

הרמתי טלפון לאדריכל מרדכי בן-חורין כדי לשמוע ממנו על הבית:

מיכאל יעקובסון: איך נוצרה ההיכרות בינך ובין צבי ומרים שפילמן?

מרדכי בן-חורין: ב-1959 תכננתי את אולפן מספר 1 הגדול באולפני הרצליה. זה אולפן שעובד עד היום. צבי שפילמן שהיה בעלה של בתה של מרגוט קלאוזנר והיה המנהל בפועל של האולפנים. מתוך אותה היכרות הוא רצה שגם אתכנן לו את הבית הפרטי בהרצליה. הם עשו לי כמה סיורים בהרצליה, בהם לקחו אותי לכמה מגרשים שהם שקלו לרכוש וכל פעם פסלתי. כשהגענו למגרש הזה ברחוב נורדאו, זו היתה גבעה צחיחה, בלי בתים, בלי צמחיה, ממש שממה, גבעה כמעט בצורת פרבולה. אלה נחשבו היו למגרשים שאי אפשר לבנות עליהם. אתה צריך להבין שמדובר בשנים בהן הטכנולוגיה לא היתה כמו היום. עלינו למעלה ומשם היה נוף אדיר, מצד מערב היה הים ומצד מזרח כל השפלה. זה היה מקום אגדתי, לא יאמן. אני מאד רציתי את זה, אך לא היה איך להגיע למעלה [כי המגרש היה בעל שני שיפועים חדים לשני הצדדים]. אבי שהיה מהנדס בניין אמר שהוא יפתור את הבעיה באמצעות שביל מתפתל, מה שהוא באמת עשה ורק אז אפשר היה לבנות. מה שמצחיק הוא שצבי הציע לי לרכוש את המגרש הסמוך אליו שבקשו עליו רק 5,000 לירות בזמנו, שזה היה כמעט מחיר הבולים על החוזה. זה לא היה כסף. אני אמרתי לו שאני לא ספקולנט של מגרשים. לא הבנתי את הדבר הזה לקנות מגרש ולהרוויח כסף. כשהבניין נבנה אז שני המגרשים הריקים משני צידי הבית, כל אחד נמכר ברבע מיליון לירות כי אחרי שבניתי את הבית, הוכח שאפשר לבנות עליהם.

מ"י: פעם סיפרת לי על הניסיון שלך להיכנס לתעשיית הקולנוע, מה שלווה בהרפתקה כספית שקשורה לשפילמן.

מב"ח: כן… הפסדתי את כל החסכונות שלי. כשתכננתי את אולפן 1, נסעתי עם צבי לכמה אולפנים בעולם והוא בדרך סיפר לי על הפקת הסרט ושהוא חיפש אליו משקיעים. קראו לסרט "סיניה" והוא נוצר בעקבות מלחמת קדש [לסרט שיצא לאקרנים ב-1962, הוקדש פרק מיוחד בסדרה "היו סרטים" בו ניתן לצפות כאן, מ"י]. בסרט אני זוכר ששיחק שמעון ישראלי והשחקנית היתה בחורה יפה שאני לא זוכר את שמה. הוא סיפר שהוא מחפש משקיעים ואני השקעתי את כל החסכונות שלי בסרט הזה. הסרט היה כישלון מוחלט ואיבדתי הכל. במקביל פנה אלי חבר לרכוש שטח של 350 דונם באשדוד, אבל אמרתי לו שאני משקיע בתעשיית הקולנוע וכשלתי בענק. אבל נותרנו חברים עד מותו. פעם אחרונה ששוחחנו היתה כמה חודשים לפני שניפטר. עכשיו כשהייתי בשבעה הרגשתי מאד לא בנוח, כי היתה המשפחה והם הציגו אותי בתור האדריכל של הבית ובמקום לדבר על צבי, דברו על הבית. מרים היתה אשה מאד צבעונית ועובדה שהיא נתנה לי לתכנן אותו כך.

.

.

מ"י: מה היו עקרונות התכנון?

מב"ח: ההופעה החיצונית היתה עם גג אסבסט בשני שיפועים כך שהוא נראה כמו ציפור שפורסת כנפיים. זה היה נראה מהכביש הראשי חיפה – ת"א ומשה דיין פעם התארח אצלם בבית ואמר שלא ראה כזה דבר ורצה שאתכנן גם לו, אך לא יצא מזה כלום. אתה צריך להבין שכזו הופעה לא היתה מקובלת אז. במרכז הגג בין שני השיפועים היה מרזב גדול שהיה מתמלא בעלים ועשה צרות גדולות כי אף אחד לא טרח לנקות את העלים מהפתח שלו. מה שראית היה כבר אחרי כמה שינויים והתחזוקה היתה אפס, לא נמוכה אלא אפס. הם לא התייחסו לצד האסתטי.

מ"י: היות והמבנה יושב על קרקע עם הבדלי גובה שנוצרו בגלל הטופוגרפיה, האם ניצלת גם את הקומה התחתונה שנוצרה?

מב"ח: למטה היה קיר תמך שחצה את הבית ופנה למערב, שאר הבניין היה על עמודים שמתחתם היה מקום לחניה. אחר כך הוא סגר כמו שיהודים עושים.

מ"י: התכנית של הבית מאד חופשית, כמעט ללא קירות דבר שלא ראיתי בדירות ישראליות מאותה תקופה.

מב"ח: יש חלל אחד גדול ובמרכזו מטבח שנמצא באמצע הבית והוא זה שחילק את הקומה לסלון, לחדר אוכל ולחדר משפחה. כל הקיר המערבי היה קיר מסך עם מסגרות עץ ומילוי אסבסט שהיה דבר חדשני. בהמשך הזמן זה התקלקל עם השנים והם שפצו בלי עזרתי. בסלון בחזית הצפונית יש פס חלונות עליון שהחלק התחתון יועד לתליית תמונות וארונות ספרים וגם עשיתי אותו כדי שכאשר יבנו על המגרש השכן זה לא יפריע. האגף הדרומי כולל את חדרי הילדים, חדר רחצה וחדר שינה להורים שצופה לים.

.

.

מ"י: בגן שבחזית המערבית הפונה לרחוב רואים שהעבודה בוצעה על ידי אדריכל נוף מוכשר. מי זה היה?

מב"ח: אדריכל הנוף היה צבי דקל. בתחילת דרכי תמיד הייתי יחד אתו, גם תכננתי לו את הדירה בתל אביב ודרכו הכרתי את דני קרוון, חבר שלו, שגם לו תכננתי את הדירה. דקל אז חזר מברזיל שם הוא עבד אצל גדול אדריכלי הנוף רוברטו בורלא מרקס.

מ"י: יש לך תמונות או תכניות של הבניין מאותו הזמן?

מב"ח: לא הייתי מודע לצורך לצלם ולתעד. כשעבדתי עם יעקב רכטר באזור של בית אסיה, כל הזמן הראש שלו היה איך זה מצטלם אבל אני לא חשבתי על זה אף פעם. לכן אין לי תיעוד לצערי.

.

למזלי, בתום השיחה הציע בן-חורין לשחזר במהירות את תכנית וחתכי הבית ולשלוח אותם במייל:

.

תכנית בית שפילמן: מימין אגף חדרי השינה ומשמאל שטח גדול וחופשי שמאכלס מטבח, שולחן אוכל וסלון וכן את הפתח למדרגות הכניסה העולות מלמטה (תודה למוטי בן-חורין ששחזר אותה במיוחד לצורך הרשימה)

.

שני חתכים בבית שפילמן (שרטט: מוטי בן-חורין)

.

היות ואת היום פתחנו בחומוסיה "הפרלמנט" בקיבוץ גליל ים שצמוד להרצליה. כשהגענו היה מוקדם וריק. בעלת המקום היתה מאד חביבה אבל החומוס פחות. אולי זה טוב למי שממהר והמקום זול ועל הדרך, אבל מי שמחפש חומוס טוב, לא כאן המקום. שבוע שעבר נפלתי גם עם החומוס של הג'ינג'י בקיבוץ עינת ואני מתחיל לחשוד שיהודים לא יודעים להכין חומוס. אולי זה הגרגרים שהם לא יודעים לבחור, אולי זה תהליך הייצור ואולי סתם הם לא יודעים מה זה חומוס, כי אין לי אף פעם הרבה ציפיות על חוש הטעם של אנשים שגדלו על שוקולד השחר ופיצה מקפיצה.

המשכתי עם שאול לראות את חדר האוכל. בחוץ היה שקט אבל בפנים רועש וגועש ומלא באוכל, היות וביום ששי מוכרים כאן אוכל מוכן לכל מי שמוכן לשלם. אני לא יודע מי תכנן את הבניין (ניסיתי ולא הצלחתי).

מגליל ים נסענו חמש דקות לבית של צבי שפילמן.

.

חומוס "הפרלמנט" בקיבוץ גליל ים. המבט אומר הכל.

.

לפני

.

אחרי

.

מגדל המים בקיבוץ

.

בית מגורים דו-קומתי בקיבוץ

.

חזית צד של בניין חדר האוכל

.

הכניסה הראשית לחדר האוכל

.

פינת התכנסות סמוך לכניסה

.

ובפנים: חגיגת אוכל

.

על לוח המודעות: נוסטלגיה

.

מבנה סילו הפך למרפאה

.

חזית מזרחית

.

וכעת לתמונות הבית של השפילמנים, שתכנן האדריכל מרדכי בן-חורין:

.

מראה הבית מכיוון הרחוב: גבעה מלאה בצמחיה שעיצב לפני חמישים ושלוש שנה אדריכל הנוף צבי דקל. למעלה מסתתר הבית

.

תיבת הדואר

.

השביל העולה אל הבית

.

השביל. אולי מחר יהרסו אותו עד היסוד

.

הבית עם שאול

.

במקור היתה הקומה פתוחה כולה, אך במהלך השנים סגרו בעלי הבית חלק ממנה. במרכז המדרגות המובילות לבית

.

שאול מתלהב מקורת בטון וחיזוק מאוחר

.

שאול

.

עצים מוכנים לאח

.

המדרגות

.

מבט על המדרגות מהכניסה לבית בקומה העליונה

.

בסלון מספר סוגים של מקומות ישיבה

.

יש גם כלב

.

אין צורך בתאורה מלאכותית

.

פשוט ויפה

.

פינת האוכל צמודה לחזית המזרחית שמשמאל. מימין המטבח

.

המטבח

.

מבט מהפינה הצפון-מערבית של הבית, מהסלון

.

ציור של יוסף באו

.

שפילמן במרפסת המערבית מצביע על העצים המסתירים את הים

.

בחדר השינה ארון בגדים

.

.

בסלון פתח רחב פונה מזרחה לגן גדול ממנו נשקף נוף השפלה והרצליה

בגן יצר שפילמן בוסתן שניצל את השיפוע החד של גבעת הכורכר עליה בנוי הבית

.

חזיתו המזרחית של הבית הפונה לגינה

.

.