סיבוב במשרדו של אדריכל מרדכי בן חורין / אלה תולדות

לקראת הכנת כתבה על אחד מהבניינים שיצר האדריכל מרדכי בן חורין, קפצתי עם שאול לשיחה עם בן חורין במשרדו הותיק והטוב שבסביון. בן חורין הוא אחד מהאדריכלים היותר אהובים עלי, ומבנים כדוגמת מגדל דיזינגוף, בית אסיה, מגדל המצודה בקינג ג'ורג' ובית הספר אורט יד לבוביץ בנתניה – הם מהמבנים היותר חשובים וטובים שהוקמו בישראל, כך שהייתה זו הזדמנות גדולה לשבת ולהכיר את האדריכל שמאחורי יצירות קנוניות אלה.

לקראת הפגישה עברתי שוב על עבודה שהציגה פרקים בעבודתו שכתבו שניים מחברי ללימודים שרון בורנשטיין ורן גולדמן. בן חורין סיפר לי שהוא נתן להם את ארכיונו, והעניק להם יד חופשית בבחירת החומרים לעבודה מבלי שבדק מה באמת הם לוקחים. אחד מהמסמכים שלקחו היה קטע בראשי פרקים בכתב ידו של בן חורין, בו הציג את קורות משפחתו בארץ ישראל.

הטקסט היה כל כך מפתיע ומרתק שביקשתי ממנו לפרסם אותו מעל בימה זו. בן חורין לא ידע במה מדובר וביקש לראות את הדברים, כשהצגתי לו – הוא כמעט נפל מהכיסא וסיפר לי את הסיפור שמאחורי הסיפור:

בן חורין בוחן תצלומי פרויקטים התלויים על קיר משרדו

לפני עשרים שנה התקיים במלון אימפריאל שבירושלים, כנס משותף לישראלים וערבים בו נטלו חלק דמויות ידועות כדוגמת סרי נוסייבה ויולי תמיר, הרבה אנשי תקשורת וגם קהל רחב ובכלל זה גם מרדכי בן חורין. במהלך הכנס, פנה אליו אחד מאנשי התקשורת הרבים שנכחו במקום ושאל אותו באנגלית האם הוא ישראלי או פלסטיני. בן חורין ענה לו: "אני חצי חצי – אבא יהודי ואמא פלשתינאית". העיתונאי המופתע ביקש שיסביר את דבריו ובמקום שיסביר שכוונתו הייתה שאמו היא ילידת הארץ קודם ל-48' ואביו נולד באירופה, סיפר לו את הסיפור המובא כאן בהמשך. בסמוך להם ישבה והאזינה עיתונאית בכירה בעיתון קוריירה דלה סרה – העיתון הנפוץ באיטליה שביקשה ממנו ראיון בלעדי על הסיפור הזה וכך הסיפור התגלגל, השנים עברו והוא נשכח.

לבן חורין לא היה מושג באיזו הזדמנות ניכתב הטקסט בכתב ידו שמצאתי בעבודה, והוסיף ואמר שאם היה יודע – לא היה נותן להם להכליל אותה בעבודה, היות וחלק ממנו הוא בדיה או אמת שנשחקה עם השנים, אך למעשה מרביתו אמת – מה שאינו גורע מהסיפור המוזר והמרתק הזה שיכול לפרנס נובלה מרהיבה על תולדות הארץ הזו.

בהתחלה הוא סרב נחרצות שאפרסם את הסיפור, אך לאחר מסע שיכנועים ועריכה קלה הוא נאתר והסכים, ובכך ניתנת גם לכם הזדמנות לחלוק עימי ולשמוע את אחד מהסיפורים הקטנים והמעניינים בתולדות המקום בו אנו חיים.

בן חורין בסמוך לשולחן עבודתו

בשנת 1906 יצא הילד דוד בן ה-15 מביתו במושבה פתח-תקוה לקטוף נרקיסים בביצות שבצפונה של המושבה. דוד היה בנו של משה שמואל בן עזר [ראב] שהיה אחיו הצעיר של יהודה ראב – הידוע כמי שביצע את החריש היהודי הראשון בארץ ישראל מאז חורבן בית המקדש ואביהם אלעזר ראב עלה לארץ ישראל מהונגריה עוד במאה ה-19 והיה בין ראשוני מייסדי פתח תקוה. דוד אם כן יצא אל סביבה בה שכן השבט הבדווי אבו-קישק. בת השבט, חלימה, ראתה את הילד הבודד ורצחה אותו עם נאבוט. לרוצחת היה תינוק בשם חסאן שנולד עם אחות תאומה ובלונדית עם עיניים כחולות, שהייתה שונה משאר בנות השבט.

מחשש שאביו של דוד, משה שמואל בן-עזר [ראב] יבצע נקמת דם, ביקש השיח' אבו קישק לערוך סולחה. על פי תנאי הסולחה, על חלימה למסור את הבת לבן-עזר ועליה עצמה לשרת במשפחת בן-עזר כל חייה. חלימה עברה להתגורר בצריף החצר של בן-עזר (הקיים עד היום) יחד עם עם חסאן ואחותו אותה המשיכה להניק. עם גמילתה – עברה הבת למשפחה המאמצת וניתן לה השם לאה. חסאן ולאה גדלו כחברים טובים, מבלי לדעת שהם אח ואחות.

ב-1921 פרצו ה"מאורעות" ושבט המרצחים-גנבים אבו קישק תקף את פתח-תקוה. משה שמואל יצא עם שאר הגברים להגן על פתח-תקוה והערבים נהדפו. למרות הצלחת פעולת ההגנה על המושבה נהרגו 4 יהודים בקרב שנערך בגבעה שליד בית-חרושת "עץ לבוד" וכיום מוצבת במקום אנדרטה לזכרם של ארבעת בני המושבה.

כאשר חוזר משה שמואל לביתו, הוא שומע צעקות נוראיות. מה קרה? אל לאה שישבה מתחת לעץ התות וקראה ספר, בא חסאן המשולהב והמוסת, תופס בשערה מושכו לאחור ומנסה לשחוט אותה. משה שמואל החמוש ברובה ירה בחסאן ופצע אותו וכך ניצלה לאה.

סיפור זה חלקו אמת וחלקו אגדה, ועל פי המסורת דוד לא נרצח אלא מת ממחלה בצעירותו. לאה לא באמת הייתה ביתה של חלימה, אלא הייתה בת למשפחה עברית מראש פינה שנחטפה על ידי בדואים משבט הע'ווארנה מעמק החולה (שכיום מתוגררים בכפר ואדי אל חמאם שלמרגלות הארבל) מבית משפחתה בראש פינה, ונמסרה במהלך עסקה לבני השבט אבו קישק.

משפחת ראב שבאה במקור מהונגריה, התפצלה לשלושה ראשים: הראש האחד עלה לארץ ותולדותיו ומעשיו הינם חלק מההיסטוריה של תקומת ישראל בארצו. הראש השני – חרדי, חיכה למשיח ונותר במקומו בהונגריה ונספה כולו באושוויץ. הראש השלישי התנצר, ונכדו יוליוס ראב נבחר לימים לתפקיד הקאנצלר האוסטרי הראשון אחרי מלחמת העולם השניה.

וחזרה ללאה: בשנת 1924 עלה לישראל משה גינזבורג שסיים זה עתה את לימודי ההנדסה בגרמניה. והתגורר אצל קרוב משפחתושמואל גינזבורג אשר ביתו היה בשכנות לחצר משפחת בן עזר ברחוב פינסקר. לא חלף זמן רב ומשה הכיר את לאה. השניים התאהבו וביקשו להינשא. האב, משה שמואל התנגד לנישואין מאחר ומשה לא היה דתי, ובעיניו האהבה אינה סיבה לנישואין. לאה ברחה עם משה למשפחתה בירושלים וכשאביה גילה את מקום מחבואם של הזוג, בא אחריהם כשהוא חמוש ברובה. הוא מצא את לאה שהיא חיה בניפרד ממשה על פי כללי הצניעות שהיו נהוגים אז ביישוב, אך איים עליה שיהרוג את משה. לאה לא ויתרה על אהבתה ואמרה לאביה "תהרוג אותי ולא אותו". משה שמואל הסכים לבסוף לנישואים ללא הנדוניה. לאחר שנים, הפכו משה שמואל האב ומשה החתן לאוהבים בנפש.

לאחר הנישואים נולדתי אני. שמי מרדכי בן חורין, על שם מרדכי גינזבורג – אחיו הבכור של משה שהיה ככל הנראה גנרל במהפכה הבולשביקית. במסגרת תפקידו נשלח מרדכי לסין להדריך בבולשביזם את סון יאט-סן -"אבי האומה" הסינית ונשיאה הראשון של הרפובליקה לאחר נפילת הקיסרות. מרדכי גינזבורג נשא את הכינוי "בורודין". אשתו של סון יאט-סן, שהייתה גם אחות-אשתו של צ'אנג קאי שק שעתיד היה לרשת את גיסו ולאחר שהובס ייסד את טיוואן, התאהבה ב"בורודין" שהיה ענק יפה מקסים ומבריק. "בורודין" נעלם ועד היום לא ידוע סופו.

תצלום מודל מגדלי דיזינגוף סנטר, ממנו ביצע בסופו של דבר רק את המגדל הגבוה
טרמינל הנוסעים בנתב"ג
הצעה לפרויקט "גבעת אנדרומדה" ביפו שבסופו של דבר תוכנן על ידי אחר
חלל המגורים בביתם של האמנים משה שטרנשוס ורות צרפתי בתל אביב
בית אסיה
אולם הספורט באורט יד לבוביץ בנתניה
מרכז ספיר בכפר סבא
מגדל המגורים הראשון בפתח תקוה
המצודה
המצודה בעת בנייתה
בית כנסת בשכונת בית הכרם בירושלים
בנסיעה של בן חורין לטיול במזרח הרחוק, התקבצו סביבו המקומיים היות וחשבו שהוא מאמן הקבוצה הלאומית שלהם – בין השניים אכן יש דימיון רב, ובן חורין תלה על קיר משרדו את תמונתו של הכפיל
הבניין הראשי במכללת אריאל – אף הוא בתכנונו של בן חורין
הצעה לגן על גג בית אסיה
מודל דיזינגוף סנטר, את המגדל שתוכנן בסופו של דבר על ידי אדריכל אחר לקח מישהו וכך נותר חלל ריק

את הרשימה ההיסטורית הזו אסיים בכמה תצלומים היסטוריים שקבלתי מבן חורין ובהם מופיעות הדמויות שאוזכרו בסיפור תולדות חייו:

לאה בעת אריזת פירות הדר
משפחת ראב – משה ראב וחמישה דורות
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

Trackbacks

  • […] בן חורין מגלה שאמא שלו ערביה… (גם עם שאול) Like this:אהבתיהיה הראשון שאוהב את הpost. מאת מיכאל יעקובסון, בתאריך 14/05/2012 בשעה 6:35, בקטגוריה פתח תקוה. תגים: אדריכלות, אדריכלות אקלימית, אדריכלות ישראלית, בית כנסת, הקיבוץ הדתי, כפר אברהם, מבנה כיתות, מרדכי בן חורין, פתח תקוה, רודגס, שנות ה-50, תיכון אמי"ת. אין תגובות פרסם תגובה או השאר עקבות: טראקבק. « סיבוב במסגד של מושב זכריה […]

  • […] בן חורין מגלה שאמא שלו ערביה… (גם עם שאול) Like this:אהבתי2 bloggers like this post. מאת מיכאל יעקובסון, בתאריך 14/05/2012 בשעה 6:35, בקטגוריה פתח תקוה. תגים: אדריכלות, אדריכלות אקלימית, אדריכלות ישראלית, בית כנסת, הקיבוץ הדתי, כפר אברהם, מבנה כיתות, מרדכי בן חורין, פתח תקוה, רודגס, שנות ה-50, תיכון אמי"ת. 3 תגובות פרסם תגובה או השאר עקבות: טראקבק. « סיבוב במסגד של מושב זכריה […]

  • […] בן חורין מגלה שאמא שלו גדלה כערביה… (גם עם שאול) Like this:אהבתי2 bloggers like this post. מאת מיכאל יעקובסון, בתאריך 14/05/2012 בשעה 6:35, בקטגוריה פתח תקוה. תגים: אדריכלות, אדריכלות אקלימית, אדריכלות ישראלית, בית כנסת, הקיבוץ הדתי, כפר אברהם, מבנה כיתות, מרדכי בן חורין, פתח תקוה, רודגס, שנות ה-50, תיכון אמי"ת. 4 תגובות פרסם תגובה או השאר עקבות: טראקבק. « סיבוב במסגד של מושב זכריה […]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: