סיבוב בבית אסיה

בית אסיה שתכנן האדריכל מרדכי בן חורין, הוא אחד הבולטים בתל אביב. לא בגלל גובהו או בגלל ציפוי זהב, כי הבניין יחסית נמוך ומצופה קרמיקה לבנה, אלא בגלל צורתו הייחודית בנוף הבנייה התל אביבי.

יש בו משהו מהרכות והפלסטיות שאפיינה את הבנייה בתל אביב של שנות השלושים, משהו מבניינים כמו "בית הדר" או הבינוי שמקיף את כיכר דיזנגוף. חלונות מוארכים עם דגש על אור וצל וגושניות פיסולית. אלא שכאן בשונה משנות השלושים, הבניין גדול יותר, אין את הסימטריה הצפויה אלא חופש ועוצמה שאפיינה את האדריכלות של שנות השבעים. על אף שבנייני משרדים נבנו באלפיהם מאז, הוא נותר אחד המוצלחים, המקוריים והמבוקשים בארץ.

בן חורין שמח לשוחח עליו באופן יסודי. רשימה זו נותנת לו את הבמה לספר את כל מה שיש לו על הבניין, החל מהיוזמה להקמתו ועד התכנית החדשה שמקודמת בימים אלה לקראת בניית תוספת מגדל חדש על הגג.

ועל כך ברשימה זו.

.

13442459_1309141959115383_459187805159017887_o

אור לבן על הירושימה

.

אסיה01 (1)

1969: פרספקטיבה מוקדמת שיצר בן חורין למגרש

.

בית אסיה4

דגם (מקור: אוסף מרדכי בן חורין)

.

מודל בית אסיה 1

דגם (מקור: אוסף מרדכי בן חורין)

.

מודל

תכניתו המקורית של בן חורין לגינון גג הבניין (מקור: אוסף מרדכי בן חורין)

.

DSC08718 (2)

שנות ה-80: עלון (מקור: ארכיון אדריכלות ישראל)

.

DSC08717 (2)

לוגו בית אסיה, שנות ה-80 (מקור: ארכיון אדריכלות ישראל)

.

D221-037

1980: בית אסיה ומימין בית IBM (צילום: יעקב סער, לע"מ)

.

DSC03126

מבט ממפגש הרחובות ויצמן ודפנה

.

מוטיבןחוריןבמשרדו

אדריכל מרדכי בן חורין במשרדו בסביון, ברקע תמונת בית אסיה

.

"ב-1968 הזמין אותי שאול אייזנברג לתכנן לו תוספת לבניין משרדים ישן, שהיה ברשותו ברחוב יהודה לוי 62 בתל אביב. אבל כשראיתי את הבניין אמרתי לו שהגיע הזמן שיבנה בניין משרדים רק בשבילו. הצעתי שיקנה מגרש מחוץ לעיר, מול הקאנטרי קלאב, באזור שהיום שוכן בו הסינמה סיטי. כמה ימים מאוחר יותר אמרה לי האדריכלית דבורה קירשמן, שהיתה אז מנהלת מחלקת בניין ערים בעיריית תל אביב, שברחוב ויצמן מול בית המשפט יש שטח גדול שמיועד לבנייני ציבור ומשרדים שמטרתם לקדם את היחסים המסחריים והתרבותיים עם ארצות העולם. אותם בניינים, היא הוסיפה, יכונו 'בית אפריקה', בית אסיה', 'בית אירופה' ו'בית אמריקה', והציעה שנחשוב על אפשרות שאייזנברג יבנה את משרדיו כ-'בית אסיה'. ראיתי את המגרש, הוא מאד מצא חן בעיני והמלצתי לאייזנברג לרכוש אותו ועליו לבנות בנין שיקרין ויוסיף גם לתדמיתו.

הייתי אמנם צעיר אבל היה לי את האומץ להיכנס לראש העירייה יהושע רבינוביץ' ואמרתי לו שאני רוצה לעניין את אייזנברג במגרש שעליו יקום 'בית אסיה' וצריך את החלטתו. רבינוביץ' אפילו לא רצה לשמוע, אבל אז ספרתי לו שגם ברמת גן רוצים את אייזנברג אז הוא יבנה שם. כשהוא שמע את זה הוא קפץ ומיד הראה עניין ומלשכתו טלפנו לאייזנברג וקבעו שאייזנברג יזמין את ראש העירייה ואשתו ואותי ואת אשתי לארוחת צהריים בשבת בביתו בסביון, בית שאני תכננתי לאייזנברג שנתיים קודם לכן. אחרי הארוחה נכנסנו לחדר העבודה של אייזנברג, הצגתי את המצב שיש מגרש פינתי של שני דונם במפגש הרחובות דפנה וויצמן, ושניתן על פי התב"ע לבנות עליו בניין שיקרא 'בית אסיה', בניין מלבני בן שבע קומות. העניין סוכם שהעירייה תקבל עבור המגרש חצי מיליון דולר. בהתאם לתב"ע הקיימת תכננתי בניין מלבני ובן שבע קומות. לאייזנברג הרעיון מצא חן והוא רצה לקנות מגרש סמוך נוסף כדי לבנות עליו את 'בית אפריקה'. קבעו עוד פגישה עם ראש העירייה והוא קנה גם את המגרש השני בחצי מיליון דולר. אחר כך הוא כבר רצה לקנות גם את המגרש השלישי אבל אז קמה ובצדק מהומה בעירייה. היו כאלה שטענו איך מוכרים בחצי מיליון דולר מגרש ששווה שני מיליון במרכז העיר. אז קבעו שייקחו שמאי, והוא קבע שהמגרש האחרון יימכר בשני מיליון דולר. כך יצא שאייזנברג קיבל שלושה מגרשים ובסך הכל ששה דונם בשלושה מיליון דולר ובהם הוטל עלי לתכנן שלושה בניינים זהים.

בשלב הזה הייתי כבר אדריכל של שלושה בניינים ורציתי לחבר את כל השלושה כך שאוכל להנמיך את גובהם. במקום בניין של שבע קומות, רציתי בניין של ארבע קומות ויותר רחב, כדי לא להסתיר את השמש מחלונות בית חולים איכילוב הסמוך. אז היה מקובל להוציא את מיטות החולים למרפסות ל'שטיפת שמש'. לא חשבתי שיהיה טוב לבנות חומה בגובה של שבע קומות מול בית החולים הוותיק. כדי לערוך את השינוי באתי לאדריכל יעקב רכטר שערך עם אריה שרון את התב"ע לכל המתחם, ועם רכטר היה לי קשר טוב. התקשרתי אליו, הסברתי לו את המצב והוא הזמין אותי אליו למשרד. אמרתי לו שיש במתחם שלושה מגדלים שהם כמו הזכרים, ואני מציע עכשיו בניין אחד עם מרפסות בקווים גליים ורכים שיהיה כמו הנקבה. בו במקום שרטטתי סקיצה והוא התלהב מהרעיון ונתן לי אור ירוק להתקדם בתכנון. היות והיה צריך לערוך תב"ע חדשה בגלל כל השינויים, שרון ורכטר 'נדבו' אותי לעשות את העבודה והם רק חתמו בסוף על התכנית.

.

DSC04286

~

.

"בתכנית המקורית תוכננו כל ששת המבנים במתחם עם חלונות בלי הצללה והגנה מפני שמש וגשם. אני רציתי שיהיו הגנות והצללות על קירות זכוכית במרפסות, ושהן יהיו כמו גנים תלויים ולא סתם חלונות של בניין משרדים. אז תכננתי המון מרפסות אבל לא כאלה שניתן לצאת אליהן, אלא מרפסות שיהיו מלאות אדמה וצמחיה. בתב"ע המקורית קבעו שכל מגדל יהיה 10 אלף מ"ר בנוי כולל בליטות, ובתב"ע הוספתי את המילה 'לא', כך שיצא שהמ"ר בנוי לא כולל מרפסות. כך יכולתי לעשות את 'בית אסיה' כפי שהוא היום, כי אם הייתי מכניס את המרפסות לאחוזי הבנייה אז לא היה נשאר לי בניין.

גם בגובה הקומות היה לי קונפליקט עם התב"ע המקורית. בתכנית המקורית שערכו שרון ורכטר, נקבע גובה ברוטו של 2.8 מטר לגובה קומה, ואז היה נשאר לי נטו של 2.2 מטר ולא הייתי מוכן לתכתיב הזה. אני בונה בניין שברור שגם צריך להיות נאה אבל קודם הבניין צריך לתפקד ויש בו מערכות, חשמל, אינסטלציה, מיזוג אוויר וכו'. ראיתי שאני לא מצליח לשכנע אותם אז פשוט קבעתי עובדה שכל קומה תהיה ברוטו 3.6 מטר.

אחרי שגמרתי את התב"ע ואת כל התכניות ב-1970, הבניין לא נראה כמו שהוא נראה היום אלא הפוך – הקומה התחתונה היתה הכי צרה וככל שעלו הקומות הן התרחבו. הסיבה לכך היתה התכנית שרכטר ושרון ערכו וקבעו שהחלק התחתון בכל בניין יהיה רק 100 מ"ר, קוביית זכוכית קטנה. היות והיו לי שלושה בניינים יכולתי לעשות את הכניסה בשטח של 300 מ"ר. בשלב מסוים הבנתי שאני יכול לעשות קומת כניסה וגלריה בלי הגבלת שטח ואם אעשה שם מוזיאון לתרבות ומסחר של יצירות אמנות של אסיה אז כל זה לא ייחשב באחוזי הבנייה, אלא יחשב כשטח ציבורי. כולם בעירייה היו רשלנים ולכן לא שמו לב לזה ומה שרציתי עשיתי. גם אסור היה לעשות שם מסעדות וחנויות שהיום יש שם, וראה זה פלא הם קיימים באישור העירייה.

כשהבנתי שאני יכול לעשות את הקומה התחתונה רחבה יותר עלה לי הרעיון להפוך את הבניין כך שהקומות התחתונות יהיו רחבות יותר מהקומות העליונות. חשבתי שתהייה כיכר ציבורית פתוחה במרכז כל המתחם שממנה אנשים יגיעו לבניין עם קיר הזכוכית יראו את כל המוזיאון וכל זה היה נראה לי הרבה יותר נכון. במקור הכיכר שבין הבניינים היתה בגובה הרחוב ולא כמו שבסוף בוצעה בגובה של שלושה או ארבעה מטר מעל מפלס הרחוב. עשיתי מודל קטן תוך יום והצגתי אותו למי שהיה אחראי על הנושא בוועדה המחוזית. הסברתי לו שאני לא מוסיף אף מ"ר לבניין וגם לא חורג מקווי הבניין. הוא ענה לי שאם אני מתחייב לזה, אז מבחינתו הוא מאשר את התכנית ואין צורך להפסיק את המירוץ של הפרויקט. הזמנתי את אייזנברג למשרדי והצגתי לו את המודל והרעיון והוא ענה שהוא סומך עלי ולכן מסכים. אמרתי שהשינוי מצריך את שינוי כל תכניות הבניין ולמעשה צריך לערוך אותן מחדש, מה שיעלה כמאה אלף דולר. רק במערכות הטכניות לא היה שום שינוי, כי את כולן ריכזתי בשני הגרעינים של הבניין שבהם לא נגעתי. אייזנברג ענה לי שכל מה שעשיתי הוא בסדר אבל אם אני רוצה להפוך את הבניין אז זו הבעיה שלי והוא לא ישלם על זה. כאן נכנס אבי לתמונה. כשאייזנברג אמר שהוא לא מוכן לשלם הייתי בבעיה. מצד אחד הרגשתי שהשינוי הוא דבר נדרש וכך צריך להיות אבל מצד שני הוא לא היה מוכן לשלם על העבודה. החלטתי להתייעץ עם אבי שלא היה אז כבר בחיים, הוא הרי נפטר בפברואר 1972. אמרתי לעצמי, אם אבי היה חי מה הוא היה אומר. ככה חשבתי שהוא היה אומר: 'תשמע מוטי, מה המצפון שלך חושב, זה הרי בניין שיעמוד הרבה מאד שנים ואם אתה חושב שכך הפרויקט יהיה יותר טוב אז תעשה מה שאתה חושב גם אם זה יעלה לך הון תועפות'. כשאני אמרתי לעצמי את הדברים האלה, החלטתי שאכתוב גם את השם של אבי כמתכנן על שלט המתכננים שהוצב באתר הבנייה. בסוף הפכתי את הפירמידה כפי שרציתי וכך הבניין בוצע.

.

‏‏עותק של תוכנית וחתך (2)

חתך ותכנית (מתוך כתב העת תוי)

.

בית אסיה3 (2)

חזית (מקור: אוסף מרדכי בן חורין)

.

"את הבניין תכננתי בעזרת מודל. לא היו אז עוד מחשבים ואת הקווים עשיתי לפי הדמיון. הקווים לא היו עם רדיוס מסוים, אז עשו משטח תבנית של כל הקומה וציירתי בקו את מה שאני בערך שרטטתי בתכנית. עמדתי וכיוונתי באתר את דפיקת המסמרים על משטח הרצפה שסימנו את קווי הקומה, כך שלמעשה ציירתי את הקו של הבניין בשטח ובקנה מידה של אחד לאחד. זו לא היתה עבודה פשוטה היות וכל קו כזה היה באורך של כ-300 או 400 מטרים, כי אורך הדופן הארוכה שפונה לרחוב דפנה היא כ-100 מטרים.

למעטפת קומת הכניסה והגלריה הצעתי לעשות קיר זכוכית בלי מסגרות אלומיניום, מה שלא היה דבר כזה, קיר מסך זכוכית בגובה שבעה מטרים ובלי אלומיניום. נסעתי לפילקנטון, חברת זכוכית במערב אנגליה, ולמדתי שם את הנושא. יחד איתם תכננתי את הקיר שהיה הראשון מסוגו בארץ.

את הפסיפס הקרמי שמחפה את הבניין קניתי באיטליה. הקרמיקה שבחרתי היתה בצבע בז' ולא חלקה אלא תלת-ממדית, עם טקסטורה של פירמידות. בקומה החמישית וגם על העמודים הגדולים בכניסה הפסיפס הוא ריבועי קרמיקה חלקה ובצבע חום. את הפסיפס הדביקו עם חומר 'פקורה' שהיה מאד יקר והובא במיוחד מאמריקה. הוא היה אמור להיות דבק יוצא מן הכלל, כך שאף חתיכת פסיפס לא תיפול, אך היתה פשלה ועובדה שהפסיפס נופל.

הבניין היה ארבע קומות משרדים על שתי קומות כניסה והתבקשתי להוסיף קומה חמישית קטנה לחדרי ישיבות ודירה קטנה לאייזנברג. תכננתי קומת חדרי ישיבות כשכל חדר מעוצב לפי ארץ אחרת באסיה: חדר יפני, חדר פיליפיני, חדר הודי, חדר פרסי, חדר תאילנדי. ספרתי את הרעיון למנהלת במוזיאון תל אביב, והצעתי שכל אחד שירצה לראות עיצוב יפני או תאילנדי יוכל לבוא ל'בית אסיה' ולראות, משהו כמו מוזיאון אדריכלות. הצגתי גם אפשרות להתחייבות של אייזנברג שאחרי מותו האחריות לקומה הזו תעבור למוזיאון תל אביב. עשיתי מודל וכך זה הוגש לעיריית תל אביב שאישרה את הקומה החמישית. אייזנברג כמובן גם שמע את הרעיון ונתן את האישור, אבל הוא ראה בזה קומה נוספת לבניין, מה שבאמת קרה בסוף. שום דבר מההתחייבות לא בוצע, אבל הקומה נבנתה.

.

מודל בית אסיה פרט

קטע מדגם לעיצוב הקומה החמישית בבניין בה תכנן חדרים כשכל אחד מהם מעוצב בהתאם למדינה אחרת באסיה (מקור: אוסף מרדכי בן חורין)

.

.

"כשכל השלד היה גמור תכננתי לביצוע אזור קטן בבניין שיהיה דוגמה ועליו נבחן את כל פרטי עיצוב הפנים שתכננתי עד הפרט האחרון, עם שטיחים, וילונות והכל. הייתי מרוצה ואמרתי לצוות שמנהל את הבניין שככה הם צריכים עכשיו לעשות את כל שאר הבניין ואין יותר צורך בי ואני נוסע לטיול באמריקה. אז הם ביקשו את התכניות האורגינליות של הבניין. הבנתי שהם רוצים להיפטר ממני כי הייתי הטרבל-מייקר, שמרתי על החוק, שמרתי שלא יהיו חריגות ושמרתי על איכות הביצוע ברמה קיצונית. בנוסף לכך, הם היו צריכים לשלם לי על הפיקוח. עניתי להם שאורגינלים אני לא נותן, ואתן ששה סטים של כל התכניות. כשחזרתי מאמריקה התחיל דין ודברים על השכר שהם חייבים לי. הם לא רצו לשלם ורצו שאעזוב את הבניין ולא שילמו לי. הגשתי משפט שהיה בכותרות כל העיתונות וזכיתי בכל שכרי פלוס פיצוי על שפגעו בשמי ופלוס קיבוע שלט לדורות, עם שמי – אדריכל הבניין ושם שותפי – המהנדס חצור שתכנן את הקונסטרוקציה.

היה אדריכל שעבד אצלי במשרד. אבל, כאשר אנשי אייזנברג זממו להיפטר ממני, הם לקחו אותו שיהיה פקיד שלהם ואחראי על הבניין. יחד אתו הם השתלטו בצורה מחפירה על התכנון והתחילו לעשות שינויים גרועים בבניין. למשל שינויים בתקרות האקוסטיות ובקומת הגג. על הקיר החצי עגול שבכניסה לבניין עיצבתי במקור באותיות ענק 'בית אסיה' בעברית ובאנגלית והם לא בוצעו. גם את המעליות תכננתי כך שכל מעלית תעוצב על פי ארץ אחרת. גם המוסיקה שתנוגן בכל מעלית תכננתי שתהיה של אותה ארץ וגם את הרעיון הזה מחקו ולקחו את גד אולמן שעשה דווקא עבודה יפה אבל לא קשורה בכלל ל'בית אסיה'. בנוסף, הם לקחו את רפי בלומנפלד שיעצב מחדש ובאופן שונה את הפנים. הוא עשה בבניין כבשלו בלי כל אתיקה מקצועית וקלקל בלי סוף. דוגמה לכך היתה במדרגות שתכננתי בקומת הכניסה שמובילות לגלריה ללא מעקה. הגלריה עצמה הסתיימה בתעלת פרחים רחבה מאד שתכננתי, משהו כמו שני מטר, והמדרגות עצמן גם אותן תכננתי ללא מעקה אלא עם תעלה כבריכות מים קטנות כשהמים תוכוננו לזרום במפלים קטנים מבריכה לבריכה לכל גובה המדרגות. בא בלומנפלד וביטל את זה. הבריכות כבר היו בנויות ולכן הם לקחו קומפרסור ושברו את הכל. זה היה נראה כאילו הוא או מישהו אחר רוצים שיהיה פחות יפה, אחרת אני לא מבין למה הם עשו את כל זה. את תקרות העלים בקומת המבואה בצעו. אלה היו עלים מפח שהזמנתי בבית חרושת במונטריאול. בקרתי במפעל, הראיתי להם את התכנית שעשיתי יחד עם האדריכלית נורית וולוביץ' שעבדה אצלי, וכך זה בוצע. תקרות העלים מאד נוחות מבחינת מערכת מיזוג האוויר ועשיתי בהן שימוש בהרבה פרויקטים שתכננתי.

את קירות שני גרעיני הבניין תכננתי לחפות בפסיפס ענק בנושא ארץ ישראל שעיצב האמן הדגול לב סירקין שעשה כמה עבודות פסיפס נפלאות במקומות אחרים בארץ, כמו על מרכזית טלפון בדרך חברון בירושלים, ובחדר אוכל במפעלי ים המלח. במקום זה עשו בסוף קרמיקה לבנה. הרגשתי שאני הכנתי יהלום וקבלתי פחם. עכשיו כשאלפרד אקירוב הזמין ממני את המגדל, הוא הבטיח לי במילותיו שלו 'להחזיר עטרה ליושנה', כלומר: להחזיר את כל מה שתכננתי וגם את גינות המפלים. נקווה שהוא יקיים, בינתיים התכניות נמצאות בוועדת התכנון המחוזית.

הכיכר שתוכננה בין הבניינים, בין בית אסיה, בית IBM ובית אמריקה תוכננה על פי התב"ע להיות במפלס הרחוב. מה שקרה הוא ש-IBM החליטו להגביה את הכיכר ב-3 מטרים ועל ידי כך הם קבלו קומת חנויות שמתפרסת על כל שטח המגרש, כ-4 דונם. כך הם קבלו מגרש בלי כסף ועם רווח עצום על חשבון הציבור. כשהדבר הזה התגלה לי, פניתי מייד ליעקב רכטר שערך את התב"ע ונפגשתי אתו במשרדו ביום שישי אחר הצהריים. כשהוא שמע על התכנית להגביה את הכיכר הוא התפוצץ וביקש שאדבר עם שלמה להט ראש העירייה. למחרת, בשבת בצהריים, נפגשתי בשטח למרגלות 'בית אמריקה' עם צ'יץ'. הראיתי לו את ההכנות להגבהת הכיכר וכשהוא קלט את העניין הוא אמר שזו גניבה ושבשום אופן זה לא יהיה. נפרדנו וכשהגעתי לרמזור, צ'יץ' הגיע במכוניתו, עצר לידי, פתח את החלון ואמר לי שעל גופתו המתה ירימו את הכיכר. הסוף היה שהוא לא מת והם לקחו את הכיכר. אני מקווה שהיום המצב הוא אחר, כי הפשעים שעשו אז הרשויות היו ללא פחד.

.

DSC03129

. בית אסיה מתפורר ומאחוריו בית IBM בתכנון יסקי-גיל .

.

"במהלך השנים פנו אלי כל מיני חברות בנייה גדולות שרצו לקנות את 'בית אסיה' ולהוסיף עליו קומות. הם פנו בבקשה שאסכים לתוספת. הציעו לי סכומים אדירים אבל לא הסכמתי. בדיעבד, התברר לי שגם הנהלת 'בית אסיה' ניסתה בעצמה להוסיף קומות והגישה לעירייה לא פחות מעשר הצעות על ידי אדריכלים שונים לתוספת ושינויים, אבל העירייה דחתה את כולן. כששמעתי את זה שאלתי את עצמי, ואני עדיין שואל, איך אדריכלים על בניין כזה מגישים הצעות בלי לבקש רשות מהאדריכל שתכנן את הבניין. זו חרפה. אני בחיים לא עשיתי דבר כזה.

ב-2007, אחרי שעזבתי את הבניין 31 שנה קודם לכן, ב-1976, הבניין נמכר ורכש אותו מלוין קופר, יהודי מאנגליה. קופר פנה אלי וביקש להוסיף לבניין הקיים כמה קומות חדשות. בהתחלה סירבתי כפי שסירבתי עד אז, אבל הוא התחייב שאם התכנון שלי לתוספות יאושר, הוא יחזיר את הבניין למצב המקורי שתכננתי. כך הוא יחזיר את התכנית שלי לבריכות המים בקומת הכניסה והמרפסות עם הצמחייה בכל הקומות, ויוציא את כל המסחר שנכנס לשטחים שיועדו לאמנות ותרבות ולא למטרות רווח. כל זה מאד מצא חן בעיני והסכמתי לנסות לחשוב.

כך עלה לי רעיון לא להוסיף כמה קומות לבניין הקיים, אלא להוסיף מגדלון בחלק האחורי. מגדלון בן 7 קומות, בו כל קומה תהייה בשטח של 1,000 מ"ר, שזה רבע משטח קומה בבניין הקיים. את הקיר שפונה לכיוון דרום תכננתי כקיר אטום וכולו מעוצב באופן אמנותי עם תבליט של ארץ ישראל, רעיון שאני ציירתי באיזה פוטומונטאז' עם כוונה שבהמשך יתנו את העבודה לאמן כפי שנהוג. המגדלון נשען על הגרעין הקיים ועל עמודים מחוץ לבניין הקיים. בתכנון הבניין כאשר עשיתי את כל התכניות שהפכו את הבניין על אחריותי, טרחתי שקווי הבניין המבוצעים, יהיו מרוחקים לפחות 40 ס"מ מקווי הבניין החוקיים. לכן, עכשיו, כשבאתי לתכנן את המגדל, יכולתי להוריד עמודים בתוך קווי בניין חוקיים. התכנית הזו שהוגשה לעירייה אושרה פה אחד וקופר קיבל תוספת של 7,000 מ"ר שטח בנוי.

.

colums-elev-north-v1-v2 (1)

הדמיית המגדל והפרחת החזיתות הקיימות (באדיבות מרדכי בן חורין)

.

חזית צפונית

חזית צפונית (באדיבות מרדכי בן חורין)

.

חתך

חתך (באדיבות מרדכי בן חורין)

.

קומה11

תכנית קומה טיפוסית (באדיבות מרדכי בן חורין)

.

"אחרי קבלת האישור, הופתעתי לשמוע מקופר, בשיחת טלפון מנתב"ג שהוא מכר את בית אסיה לאלפרד אקירוב שגם ימשיך בפרויקט עימי. קופר רכש את הבניין במאה מיליון שקל ומכר לאקירוב עם הנדוניה שלי ב-220 מיליון ואני את שכרי שנקבע בהתאם להסכם, קבלתי אפס. קופר טען כי מי שנהנה מהרעיון שלי הוא אקירוב ולכן הוא זה שצריך לשלם. פניתי לעורך דין שהכין את כתב התביעה לשכרי על פי ההסכם. לדבריו, אמנם יש לי את כל הסיכויים לזכות, אלא שלאחר בדיקה התברר שהתביעה עלולה להיות ארוכה ולהמשיך באנגליה. עשיתי שיקול עם אביבה אשתי והחלטנו שבגילנו אנחנו לא מוכנים לעבור את כל ההתעללות המשפטית שקשורה במימוש ההסכם בארץ ובאנגליה. בכלל, למרבה הפלא ישנם לפעמים קליינטים אמידים ביותר, שנשארים חייבים לשלם את שכרי. יש לי משרד קטן, רק אני ושרטטת על בסיס חצי יומי ואין לי איש שאחראי על חשבונות וגבייה כמו שיש במשרדים הגדולים. הראש שלי הוא באדריכלות ולעשות את המיטב שיש בי לבנות, ולכן את נושא שכרי אני כמעט שוכח.

אחרי שאקירוב רכש את 'בית אסיה', הגשנו את התכניות המפורטות לעירייה ומהנדס העיר דרש שאגביה אותו כך שיהיה שווה לגובה של מגדל IBM. הגשתי את התכנית לוועדה המקומית שאישרה אותה ב-2012 וכמקובל בחוק העבירה אותה לוועדה המחוזית. הוועדה הזמינה אדריכל חיצוני שיבדוק את הכיכר ואת השפעת הבניין על הכיכר, כי במקביל משרדו של  יסקי ביקש להרוס את 'בית אירופה' ולבנות במקומו מגדל גבוה של משהו כמו שלושים קומות ורצו לבחון את עתיד הכיכר. מאז התכנית תקועה. היום כשאני רואה את הבניין ליבי נשבר מכל התוספות, כואב לי הלב.

.

DSC03135

מבואת הכניסה המפולשת לבית אסיה עם מסך הזכוכית בגובה 7 מטרים

.

DSC03137

אבן, בטון, גרנוליט, זכוכית וקמריקה

.

DSC03134

תקרת פסיפס צבעוני מקרה את הכניסה לבניין

.

DSC03136

קרימיקה חומה מחפה את עמודי הבטון הגדולים

.

"לפני כמה שנים במסיבה שהתקיימה בביתו של הסופר משה שמיר בתל ברוך, צ'יץ' לקח אותי לרון חולדאי ושאל אותו אם הוא יודע מי אני. הוא לא ידע וצ'יץ' אמר לו 'כל בניין שהוא בנה יצא פסל, יצירת אמנות, אין לו בניין שהוא לא מיוחד ואתה חייב להכיר אותו'. עוד הוא מדבר שלפתי מהכיס סקיצה לבניין מגורים של 20 קומות שתכננתי באותו זמן למגרש עליו עמד קולנוע תל אביב והראיתי להם. צ'יץ' התפעל ממראה עיניו ואמר לחולדאי: 'אם אני הייתי ראש עירייה, הבניין הזה היה נבנה תוך שנה כי הוא יציב את תל אביב על מפת האדריכלות העולמית כמו האופרה בסידני'. אחר כך, בגלל כל העניין של אונסק"ו שאסור לבנות באזור הזה לגובה, התכנית לא התקדמה. זה בניין יוצא מן הכלל שאני שומר אותו בסוד, זה רעיון אדיר ואני עוד מקווה לבנות אותו. כל בניין ציבורי שלי היה נקודת ציון. אם אני מנתח למה זה קורה לי, זה נבע מכך שתמיד החזקתי משרד קטן ביותר ובגלל זה אני לא חייב לקבל כל עבודה. אני יכול לבחור, וכל פרויקט שאני מקבל הוא כבן יחיד ולכן אני עושה בו את המיטב שאני יכול.

.

DSC04291

עיטורי התקרה מלווים את אופי עיצוב הקומות

.

DSC03138

על קיר בטון חשוף משולבת אבן גרניט עם שמו של האדריכל מרדכי בן חורין והמהנדס יחיאל חצור (גיסו של בן חורין).

.

DSC03216

מדרגות רחבות במיוחד מובילות לכיכר העליונה שבמקור היתה מתוכננת להיות בגובה הרחוב וחלק בלתי נפרד מהסביבה

.

DSC03220

מבט מהכיכר העליונה

.

DSC03226

הכיכר המשיקה לבית אסיה מדרום היא מקום מת ומנותק מהסביבה.

.

DSC03230

ארבעת קומות המשרדים

.

DSC04289

אריחי הקרמיקה מתפרקים וכיום יש סכנה לעמוד מתחת לבניין.

.

DSC04284

חזית מזרחית

.

DSC04285

U

.

DSC04287

ר

.

DSC03224

הזנחה

.

DSC04290

זה גם יכול להסתיים בהלוויה

.

DSC03139

חזרה לכניסה לבניין, מעל הדלת: לוגו הבניין

.

DSC03143

מדרגות לקומת הגלריה

.

DSC03146

המדרגות

.

DSC03151

המדרגות

.

DSC03140

מעקה המדרגות החיצוני מחופה גרנוליט

.

DSC03145

אריחי הקרמיקה בקיר אולם המבואה

.

DSC03144

התקרה הצבעונית

.

DSC03142

התקרה

.

DSC03150

בית קפה

.

DSC03148

מסכי הזכוכית יוצרים קשר עין רציף בין הרחוב ובין פנים קומת הכניסה

.

DSC03152

במבואת הכניסה עם עמדת השומר

.

DSC03157

המעבר למעליות

.

DSC03153

המעבר למעליות

.

DSC03149

תקרה

.

DSC03162

את אזורי המעליות חיפה האמן גד אולמן בלוחות נחושת צרובים

.

DSC03163

דלתות אחת מהמעליות

.

DSC03165

דלת נוספת

.

DSC03164

עולה ויורד

.

DSC03167

בתוך המעלית

.

DSC04296

אסור

.

DSC03170

כחול וזהב

.

DSC04294

מעקה פרספקס

.

DSC04293

שתי קומות כניסה + 5 קומות

.

DSC04297

דלתות המעליות בקומה עליונה

.

DSC03213

מנורות בחדר המדרגות

.

DSC03214

שילוט במדרגות

.

DSC03215

שילוט במדרגות

.

DSC03209

חדירת אור ואוויר טבעי לחדר המדרגות

.

DSC03173

בקומה החמישית הקטנה בה תכנן האדריכל במקור חדרי ישיבות לכל ארץ באסיה. עכשיו משפצים.

.

DSC03171

מרפסת גדולה ועמוקה עוטפת את הקומה מכיוון מערב ודרום

.

DSC03205

מבט על המרפסת הגדולה שבקצה המערבי של הקומה

.

DSC03207

מבט על חזית צפונית של הקומה החמישית

.

DSC03177

הקומה מפנה למרפסת מסכי זכוכית עם פרופילי אלומיניום מוזהבים

.

DSC03191

הקומה החמישית היא קטנה ונמצאת בנסיגה משמעותית משאר חזית הבניין

.

DSC03189

בית IBM בתכנון יסקי-גיל

.

DSC03196

המרפסת בחזית הדרומית מרוצפת באבני לקט

.

DSC03201

חיפוי אריחי הקרמיקה הולך ומתפרק

 

DSC03204

הקרמיקה ממשיכה ומשתלבת גם לתקרת הקומה

.

DSC03186

הנוף מהמרפסת לכיוון דרום

.

DSC03178

מבט על בנייני בית חולים איכילוב בתכנון אריה שרון (הקדמי) ורני זיס עם ארד שרון (האחורי)

.

DSC03182

מגדל המוזיאון בתכנון אדר' צבי גבאי

.

DSC03183

מגדל בית המשפט בתכנון האדריכלים דן איתן ואמנון רכטר, משמאל בניין בית המשפט בתכנון יעקב רכטר

תודה למרדכי בן חורין ולצבי אלחייני

ביום שישי (אתמול) הופץ גיליון חגיגי לשבועון "בשבע" המציין את יציאתו של הגיליון ה-700. בעמוד הראשון הופיע האדריכל בן חורין וראיון קצר אתו על מנהגו לקרוא את השבועון הופיע באחד מדפי העיתון:

.

701

שער השבועון

.

701-01

בן חורין מציג את דעתו על השבועון

★★

★★★

רשימות נוספות שפרסמתי על האדריכל מרדכי בן חורין:

.

(1) תמונות ממשרדו של בן חורין הכוללים תצלומי פרויקטים ותולדות משפחתו

(2) אורט יד לבוביץ בנתניה

(3) הבית של בן חורין בסביון

(4) בית הזכוכית

(5) אחוזת פלאטו-שרון

(6) העבודה הראשונה של בן חורין

(7) בית הכנסת במוסד עליה (תיכון אמית)

(8) דירתו בת ה-500 שנה ברובע היהודי בירושלים

(9) בית שפילמן בהרצליה

(10) בית הכנסת בשכונת בית הכרם

(11) בניין ראאב במכללת אריאל

(12) מועדון לחבר בקיבוץ שדה נחמיה

(13) בית מלר בסביון

(14) בית כנסת בכפר הנוער בן שמן

(15) מגדל דיזנגוף סנטר

וגם: ערך בויקיפדיה

★★★

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • amitaisandy  On 02/07/2016 at 21:25

    בניין נהדר. תמיד תהיתי למה הלוגו הפוך, עכשיו למדתי. מוזר שלא טרחו להפוך אותו.
    אמא שלי עבדה ביבמ בילדותי וביליתי הרבה בין הבניינים האלה. בשנות השמונים באמת הוצגו תערוכות רבות בלובי הבניין.

  • שלגיה  On 02/07/2016 at 21:46

    יפה השיפור שהציעו לבניין:

  • חנה  On 03/07/2016 at 11:53

    שמעתי שפנחס עשת הוסיף חלק מעיטורי הלובי. האם נכון?

  • פאתי הארץ  On 06/07/2016 at 15:47

    רציתי להודות לך על הפוסטים. בניגוד ל"מתחרה" שלך שמסחר את עצמו בשנים האחרונות (זה לגיטימי כמובן) ומתענג מפרסום עצמי עד כדי כך, שבפוסט האחרון לא טרח אפילו לספר באיזו מדינה צילם גרוטאות בטון, ובניגוד לאותו אחד ממתיק סוד שלא טורח לספק מספיק מידע היסטורי לגבי האתרים המצולמים, אני מוצא את האתר שלך מרתק גם בזכות ההיסטוריה והראיונות שאתה מקיים עם נשואי התכנון של אתרים שונים. יישר כח ותודה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: