בעקבות הביקור הראשון שלי בבית העם הנטוש של המושב רשפון, התברר שכבר לאחר כמה ימים החלו בשיפוץ המקום והשבתו לפעילות. סיקרן אותי מאד לראות את המבנה בעת התהליך, אז חזרתי לשם. במקביל, יצרו עימי קשר ליאור בן משה החוקר בימים אלה את תולדות הבניין וערכיו וכן האדריכלית עמנואלה גת, שתכננה את המבנה באמצע שנות ה-60 בשיתוף בעלה וכך חשפו לפני את סיפור תכנונו הייחודי של הבניין, המובא להלן.
תכנון בית העם של המושב רשפון, הופקד בידיה של בת המושב – האדר' עמנואלה גת ובעלה באותה העת אדר' דניאל גת (שמפעיל כיום בלוג מעודכן ומומלץ בנושאי תכנון אורבני). עמנואלה סיימה את לימודי האדריכלות בטכניון בשנת 1963, שהיה המחזור הראשון שנדרש ל-5 שנות לימוד, בשונה ממה שהיה נהוג עד אותה העת (4 שנים בלבד. אגב, במחזור של גת למד גם האדר' סלו הרשמן שמשלים בימים אלה ממש את התוספת לבניין ישן שתכנן – סינמטק תל אביב).
שני המורים אשר השפיעו עליה ביותר מבין סגל ההוראה היו האדריכלים אל מנספלד (שתכנן בין השאר את מוזיאון ישראל – עליו זכה בפרס ישראל) ודניאל חבקין. עם סיום לימודיה פנתה גת לעבוד במשרד כרמי בתל אביב, ובמהלך עבודתה שם, קיבלה כבת המושב את פניית מזכירות המושב לתכנן את בניין בית העם. את עבודה זו, קיבלה גת באופן פרטי יחד עם בעלה אותו הכירה בטכניון, שם למד שנה אחת מעליה, וכן כשעבדו השניים יחד בעת לימודיהם במשרדו של מנספלד בחיפה.
לצד תכנון בית העם, קיבלו בני הזוג גת גם את תכנונם של מבני מגורים לעולים חדשים מיוגוסלביה, שנקלטו באותה העת לרשפון, כחלק ממאמץ הקליטה הלאומי, בו נטל המושב חלק. כיום לא נותר שריד מאותם מבנים בהם נעשה שימוש באסבסט וששכנו לצד מסילת הרכבת.
גת שהייתה הדמות הדומיננטית בתכנון המבנה, עמלה על התכניות בתום יום העבודה בשעות הערב. בתקופה זו, הושפע התכנון כמקובל מיצירותיהם של פרנק לויד רייט, לה קורבוזיה וכן באופן משמעותי מהיכל פינלנדיה (מרכז כנסים בהלסינקי) בתכנונו של אלבר אלטו שהתפרסם ממש באותה התקופה (באתר היכל פינלנדיה ישנו קישור מימין לצפיה בסרט קצר משנת 1972, על הארכיטקטורה של המבנה עם הסברים מאלפים בפינית).
לאחר ההגשה של התכניות לרשויות וקבלת ההיתר לבניה, החליטו הזוג לעבור לארה"ב בעקבות החלטתו של דני גת להמשיך לתואר שני בתכנון ערים באוניברסיטת ייל. הודות לכך, מסרו השניים את המשך העבודה על בית העם לשניים מחבריהם לספסל הלימודים בטכניון – עזרא שרון ומיכאל שטרן. השניים האחרונים, השלימו את מלאכת התכנון וליוו את הבניין לידי גמר. על פי עדותה של עמנואלה גת, בעת ביקור בארץ בשנת 1968 לאחר שהושלם הבניין, הם מצאו כי שרון ושטרן שמרו על התכנית המקורית של הבניין, ורק הוסיפו מיני פרטים וכן את "המשפך" בכניסה הראשית למבנה בהשראת עבודותיו המאוחרות של לה קורבוזיה. על אף שעמנואלה מצאה את התוספת הזו מעט "כבדה" ביחס לגושים המייצגים את החללים פונקציונאלים של הבניין, היו הזוג מרוצים מהעבודה.
בהמשך עם שובם ארצה של בני הזוג גת בשנת 1971, הפכו לאנשי הוראה בטכניון לצד תעסוקה בפרקטיקה: דני עבד אצל מנספלד ועמנואלה פנתה לתכנון בתים פרטיים בכל רחבי הארץ. אחריתם של הזוג השני של בית העם הייתה בכי רע: מיכאל שטרן נהרג במהלך מלחמת ששת הימים, זמן קצר לפני חנוכת הבניין, ובכך הותיר אחריו אלמנה ניצולת שואה עם שני ילדים. עזרא שרון ניפטר מהתקף לב זמן קצר לאחר מכן, כשטרם מלאו לו 50 שנות חיים.
בנוסף לפרויקט זה, תכננו השניים פרויקט נוסף. בשנת 1962 זכו בתחרות לתכנון מרכז אזרחי ומסחרי בנהריה, שאמור היה לחבר את חלקה המזרחי לחלקה המערבי של העיר. הפרויקט מעולם לא בוצע ולמעשה עד היום נהריה מחולקת על ידי כביש החוף לשני חלקים.
בית העם של המושב רשפון תוכנן כמקום להתכנסותם של תושבי רשפון, ובהתאם לכך לא נחסכו כל אמצעים ובמסגרת זו תוכנן אולם היכול להכיל את כל בני המושב – 500 אישמבנה אשר בכל קנה מידה גדול בהרבה על מידותיו של המושב הקטן.
על פי מאמרו של ולדימיר קראוס שפורסם בשנת 1986 בחוברת שהופקה לציון יובל שנים לרשפון, נחשף סיפורו של הבניין: רשפון הוקמה בשנת 1936 ולאחר קום המדינה גדל מספר תושביה באופן משמעותי ובית העם שנקרא היה "בית גופרמן" צר היה מלהכיל את כל בני המושב.
בשנת 1962 הוחל בקידום רעיון להקמתו של בית עם גדול ומרכזי למושב, רעיון לו קמו מתנגדים רבים בשל הגודל הענק שהוצע על ידי מובילי הנושא. לבסוף, כשהגיע נושא מימוש הקמתו של בית עם חדש להצבעת חברי המושב, מבין 200 בעלי זכות ההצבעה ניגשו להצביע בעניין 37 חברים וברוב דחוק של קול בודד הוחלט על הקמתו של בית העם. החלטה זו, גררה אחריה מסכת של דיונים פנימיים שנמשכו על פני שלוש שנים תמימות שבסופם הוחלט על הקווים המנחים לתכנון. רק בשנת 1967 הושלמה מלאכת הבניה לאחר השגת המשאבים הכספיים להקמתו של הבניין (כ-400,000 לירות).
במרץ 1967 נחנך בית העם, ותכנית תרבותית נערכה בו באופן מוסדר וקבוע; במקום נערכו לבד מקונצרטים, הקרנת סרטים, הצגות והרצאות, גם דיונים, שמחות חגים ושמחות משפחתיות. בין השאר, נערכו במקום טקס ומסיבת נישואיהם של אחיה של עמנואלה גת עם בחירת ליבו.
שנות ה-70 היו ימי הזוהר של בית העם במושב רשפון, שהפך לזירת התרבות המרכזית באיזור כולו. בראשית שנות ה-80 עם חדירתה של הטלויזיה לכל בית בישראל, פחת השימוש בבניין, עד שפסק כליל. במאמרו, קראוס מאשים את הארגון הלקוי של אירועי התרבות בבניין ולא את כורח המציאות, אך לעניות דעתי הוא טועה והמבנה אכן לא מתאים היה יותר לייעודו ונדרש תכנון מחודש – דבר המבוצע בימינו אלה (ולגביו אין לי כל מידע).
את מאמרו מסיים קראוס בפסקה פסימית, איתה גם אני אסיים רשימה זו, היות ונראה כי עתיד חדש ואחר מצפה לבניין: "אגב, הרעיון המקורי של היוזמים להקמת בית העם היה לבנות מצודת תרבות – פשוטו כמשמעו! חבל מאוד שהוא לא התגשם כמצופה, וכתוצאה מהעדר תכנון בשנים האחרונות, פרט לאירועים בודדים, הבית עומד שומם".
בהזמדנות זו, ברצוני להודות לליאור בן משה – סטודנט לארכיטקטורה באוניברסיטת תל אביב, שערך בחודשים האחרונים מחקר על בניין בית העם, והיה זה הוא שהפנה אותי למאמרו של ולדימיר קראוס. ליאור ערך את המחקר במסגרת מחקר מקיף על בתי העם במרחב הישראלי הנערך בימים אלה באוניברסיטת תל אביב, ובו שותפים כמה עשרות של חוקרים צעירים. אמנם, מדובר באוניברסיטת תל אביב שכולה רעש וצילצולים, אך כולי תקוה שמחקר חשוב זה יצא ביום מן הימים אל האור ולא ישאר נעול במרתפו של חוקר מקשיש. חשיפת סיפורם של בתי העם והגברת המודעות לחשיבותם הארכיטקטונית והתרבותית, יעודדו את פיתוחם והפסקת הזנחתם ממנה הם סובלים מרביתם באופן מואץ בשנים האחרונות עם התגברות הרצון "לממש" את ערך הקרקע עליה הם שוכנים.
וכעת, לשיר אהבה נוסף:
שיר לאהובה רחוקה
כשאני כאן לבד ונעשה כבר מאוחר
אני מרגיש שהלילה לי הוא מנוכר
מתוקה, את יודעת שאני רק שלך
וכל מה שאבקש זה להיות רק איתך.
כשאת מסתובבת לך ברחבי העולם
ואני כאן תקוע בישראל לא כמו כולם
זה עושה לי מוזר
הגורל אלי הוא אכזר.
את עדיין רחוקה והיממות חולפות
אך עדיין לא למדתי מכל הטעויות
איך זה שנתתי לך ללכת מכאן
ולחיות לך עם גבר זר.
הולך לי לבדי ברחוב הקר
ובפנים עמוק הלב נשבר
איתך להתמזג רוצה הלב
איתך להתחמם ואליך להתקרב.
את לא יודעת מהי אצלי אהבה
רגע לפני שבחלון האור כבה
אבל למרות שאת רחוקה אהבתי נמשכת
ואני לא אפסיק אליך ללכת.
חלון אחורי 
){kind=link}