סיבוב חוצה גולן

הגולן תקוע מאז שנת 1981, השנה בה נאלץ בגין לספח את האזור רק כדי שיוכל לשפר את מעמדו הפוליטי אחרי החזרת סיני. תנועת העבודה (לא של שלי יחימוביץ, אלא של יגאל אלון וגלילי) היתה זו שהחלה ביישוב האזור ומנחם בגין עם הליכוד עצרו הכל. אפילו היום.

נכון שפה ושם בונים בתים, אבל הגולן תקוע. אין מוקד תרבות, מוקד תעשיה או נופש. אין שילוט באתרי התיירות ואם כבר יש – אז הוא ישן, שחוק ולא מעודכן. רמת השירות נמוכה באופן חסר תקדים. אתר חמת גדר מוזנח ועלוב ולא ברור איך המדינה העניקה לחובבנים תאבי בצע לנהל את אחד מהאתרים הכי יפים באזור, נושא שדורש התערבות של מבקר המדינה.

מקרה חמת גדר הוא אמנם קיצוני למצב, אבל המסקנה מהביקור ברמת הגולן באופן כללי לא רחוקה מזו שיצאתי איתה מחמת גדר. עם כל יחסי הציבור שמושקעים בתיירות (ועכשיו מתפרסמות ידיעות היכן מבלה שר התיירות שלנו), אין ברמת הגולן אפילו בית מלון אחד.

למרות הפתיחה הפסימית, חציתי בסוף השבוע האחרון את הרמה ומאד נהניתי.

(-;

בית המקדש השלישי בחמת גדר (…זה רק מבנה למעלית)

.

פתחתי את הסיבוב בחמת גדר, אחד מעשרת האתרים הכי מתויירים בישראל. חצי מיליון מבקרים פוקדים את האתר מידי שנה. מחיר הכניסה גבוה ובסופי שבוע הוא מגיע ל-88 שקלים! אבל מי שמגיע אחרי 18:00 מקבל הנחה והמחיר הוא 60 שקלים בלבד. מה כלול במחיר? בריכת שחיה לא מעניינת אבל כוללת מגלשה מטורפת שאין כמוה בארץ (באמת). המרחצאות מעוצבים כמו במדינה ערבית. הקהל הומוגני: חציו רוסי וחציו ערבי, היה מוזר להיות במיעוט. רצפת המרחצאות חלקלקה ומגעילה ובאופן כללי כל המקום מתוחזק ברמה נמוכה ועלובה. במזנון המוכרת עשתה לי טובה שהתייחסה לפנייתי, והאוירה הכללית היא של רמת שירות ברצפה. בשורה התחתונה לא ברור מדוע המחיר כל כך גבוה ומה עושים עם כל הכסף כי המקום מתפורר.

הפלוס הוא שבערב מתקיים סיור (כלול במחיר) לאור לפידים לחוות התנינים ואפשר לראות כיצד מאכילים בתרנגולות שלימות את התנינים. כשרכב המאכיל נכנס לבריכת התנינים, תנין מסכן שכב על מסלול נסיעת הרכב ונדרס. הרכב עשה רברס, המאכיל ירד ובעט בתנין שחזר מייד למים. הקהל המזועזע לא ידע איך להגיב, אך ברגע שהמאכיל זרק לתנינים הרעבים את התרנגולות, התנין הדרוס נשכח.

אותי סיקרן המסגד הענק והמפואר שנותר מהכפר הסורי אל-חמא, שהיה כאן עד שהישראלים פוצצו את בתי הכפר. המסגד נותר שלם עם כל פרטי הנגרות והפירזול, כאילו עזבו אותו אנשיו רק אתמול בבוקר. היום הבניין משמש כמחסן לכיסאות פלסטיק ופסולת של אתר הנופש. סדקים גדולים שחוצים את החזית, מצביעים על כך שאם הבניין לא יתוחזק בזמן הקרוב, הוא יהפך תוך שנים ספורות למבנה מסוכן ויהרס. אתר העתיקות סגור. הוא מוקף גדר עלובה ושלט ההסבר נשחק ונמחק.אחר כך בררתי בהנהלה והסבירו לי שיש חשש להתמוטטות ולכן האתר נסגר. אין פלא שאחרי שמזניחים ככה את ההיסטוריה, היא מתפוררת ונעלמת.

כדאי לבוא לחמת גדר רק כדי לראות כיצד גובים מישראלים מטומטמים סכומי עתק ונותנים להם בריכה עלובה ושירות עוד יותר גרוע. ראוי שמשרד הבריאות יבוא ויבדוק את רמת הזיהום בה כי הרצפה החלקלקה היתה מאד חשודה.  חמת גדר יכול היה להיות האתר הכי יפה בישראל ולהתחרות עם המרחצאות החשובים באירופה. הזלזול בנכסי העבר ובאנשים היום, מצדיק בדיקה של מבקר המדינה בנושא הזיכיון הניתן לקיבוצי הסביבה המפעילים את המקום: אפיק, מיצר, מבוא חמה וכפר חרוב.

המשכתי צפונה ברמה ועל כך בהמשך הרשימה.

.

מתרחצים בחמת גדר

.

מסגד אל חמא: היום מחסן ומיזבלה של חמת גדר

.

המסגד שלם. כל פרטי הנגרות והפירזול מצויים במקומם. רק האנשים לא כאן.

.

הצריח

.

חלון

.

הכניסה הראשית

.

כשמציצים פנימה רואים כיסאות פלסטיק שחורים דחוסים באולם התפילה. במבואה שקים שחורים מלאים.

.

אתר העתיקות המוזנח סגור ומוקף בגדר רעועה.

.

שלט ההסבר היחידי ראה ימים יפים יותר.

.

תחנת הרכבת אל חמא משנת 1904. הרכבת הפסיקה לפעול ב-1948 והיום משמש המבנה את פועלי בריכות הדגים הסמוכות

.

מה היה בחושנייה?

1,600 תושבים צ'רקסים גרו כאן עד 1967. כולם נעלמו ובתיהם נהרסו. המסגד המפואר נותר על כנו. הוא בנוי בטון ולכן מאד עמיד. רק טנק או רכב כבד אחר, דאג לפגוע בפינת הבניין ולמוטט את פינתו. צריח המסגד קצת מתפורר, אך הבניין בכללותו מרשים מאד. חושנייה היתה מרכז הנפה וחוץ ממנה כללה הנפה 26 כפרים.

המסגד ניצב צמוד לכביש 87. ושווה לעצור ולבקר בו.

.

מסגד הכפר חושנייה

.

צריח המסגד

.

מבנה הבטון חזק אך יריות לראש הצריח פוררו אותו

.

המבנה שלם למעט הפינה שנהרסה כנראה אחרי שטנק מוטט את פינת המבנה והתקרה קרסה. אך עדיין מדובר במבנה בטון הבנוי היטב ולכן נראה כאילו ננטש לפני חודשים ספורים. למרות שעברו 45 שנים.

.

הרצפה.

.

מעבר לכביש נוף טיפוסי לגולן: אבנים מפוזרות (שרידי בתים). אקליפטוסים. שלטים של הצבא.

.

רציתי לעצור באחד מהמעיינות הרבים בגולן, אך השילוט הלקוי לא הבהיר אם השטח צבאי, אם מותר להכנס למקום ומה המסלול. חוץ משלטי אזהרה או שלטים מחוקים לא מצאתי כלום. עצרתי בנחל אל-על וויתרתי, אחר כך גם עצרתי בעין עייט וגם שם ויתרתי. המחסור בשילוט הוא סכנת חיים של ממש. בעין מוקש כבר לא ויתרתי ולמרות שלא היה ברור לאן אגיע, החלטתי להחנות במגרש החניה הקטן השוכן בסמוך לבית קברות סורי נטוש, וללכת בשביל הלא מסומן לאן שייקח אותי. לא התאכזבתי.

מימין לשביל תעלה עמוקה (כנראה נגד טנקים) ומשמאל שדה מגודר ומשולט בשלטים המזהירים מפני שדה מוקשים שעל שמו קרוי המעיין. בשדה שרידי בתי בטון – הכפר עין זיואן. גם הכפר הזה אוכלס בצ'רקסים וב-1967 גרו בו קרוב ל-1,000 תושבים. בבתים אלה התיישבו ב-1968 ראשוני קיבוץ עין זיוון. אחרי שעברו לנקודת הקבע לאף אחד כבר לא היה אכפת מהבתים. מהשדות של הכפר דוקא היה אכפת להם. מי המעיין קרירים. כיף לקפוץ אליהם.

.

בהמשך: עין מוקש. לאחרונה פונה ציר בתוך שדה מוקש וכעת ניתן לבקר במעיין ששימש את תושבי הכפר עין זיוון שהוחרב עד היסוד ב-1967.

.

מספר בתי בטון בודדים שרדו אך גם הם כבר מרוסקים. בית קברות נותר סמוך לכביש. והמעיין.

.

המעיין. עומק 8 מטרים. לא בדקתי ולא הצלחתי להגיע לקרקעית. המים נעימים.

.

.

תפוחים בסביבה

.

העיר קוניטרה איכלסה 27,000 תושבים עד 1967. העיר נכבשה ב-10 ליוני ולאחר זמן קצר ישראל הפכה אותה לשטח אימונים והרסה את רב הבתים. בעקבות הסכמי הפרדת הכוחות ב-1974 הוחזר השטח לסוריה. מבנה בית החולים והפיקוד הסורי שנבנה בפאתיה המערביים של העיר נותר בשטח ישראל ואפשר וכדאי לבקר בו.

משמעות השם "קוניטרה" הוא גשר, והסברה היא שהעיר קרויה על שם מיקומה בצומת דרכים המקשרת בין ארץ ישראל, סוריה, ירדן ולבנון.

.

מבנה בית החולים הסורי

.

החזית הראשית של בניין בית החולים

.

לצד הבניין נמצא המבנה הזה שאני משער ששימש לחניית אמבולנסים

.

הכניסה לבניין נמצאת במרכז החזית ומודגשת במדרגות רחבות ובגגון בטון המזדקר מקו החזית

.

כל מבני הצבא והשלטון הסורי מאופיינים בסימטריה, בנייה בבטון וקווים ישרים ונקיים. בניין בית החולים גם זוכה ליתר עיצוב, ביחס למבנים האחרים ומזכיר מעט את בניין הסוכנות ברחוב קפלן שתכננו שרון-אידלסון

.

חוץ מבטון יש גם חיפוי אבן. אם זה היה בניין ישראלי אז הייתי אומר שסינדרום האבן הירושלמית הגיע לרמת הגולן, אבל במקרה הזה השימוש באבן נעשה הרבה לפני השיגעון הירושלמי שפרץ ב-1967 לאחר המלחמה.

.

האבן מחפה את מגדלי המדרגות הממוקמים בקצות הבניין.

.

.

אולם הכניסה במרכז הבניין. כמו בחדרי האשפוז, גם כאן פסים שחורים מקיפים את ריצוף החדר כחלק מהדקורציה הפשוטה והנקיה

.

חוץ משני חדרי המדרגות שבקצות הבניין, ישנם מדרגות חצי ספירליות במרכז הבניין

.

מאולם המבואה יוצאים שני מסדרונות ארוכים כשמשני צידיהם עשרות חדרים

.

החדרים הפונים לחזית הראשי נהנים משלוש חלונות

.

בכל חדר גרפיטי אחר ומשנה אחרת

.

מבין החלונות נשקף הר אביטל

.

את התצלום שמעל העליתי לפייסבוק, ותוך כמה דקות העלתה האמנית גל כהן ציור. שאלתי אותה מדוע ולמה, ולהלן התשובה:

גל כהן: "ציירתי אותו כחלק מפרויקט. אני מפתחת מעין 'נוסחת עבודה', קודים על פיהם אני פועלת ומתוכם אני יוצרת. אחד מהם הוא האימאג'ים הראשונים שאני רואה כשאני פותחת את הפייסבוק שלי, אותם אני מציירת. המטרה אז היא לשים על הוול של מי שהעלה את התמונה. בעיקרון אני 'מחזירה' את התמונה של מי שמעלה אותה בצורת ציור מים. עומדים מאחורי זה כמה עקרונות וסיבות כמו להוציא את הדימויים שאנחנו רגילים לראות כאוטומט בשיטוט הפייסבוקי היומיומי שלנו. להתערב בפעולה המובנת מאליה של להעלות תמונה לפייסבוק, מה שכולנו רגילים לעשות יום יום בעקבות חוויות שאנחנו עוברים. חשבתי בהתחלה שזה ייתפס כמשהו יותר חתרני ופולש למרחב הפייסבוקי האישי, אבל תכלס זה עם המון אמפתיה".

.

הגרסה של גל כהן

.

מחדר המדרגות המזרחי ניתן להשקיף על שרידי העיר קונייטרה השוכנת היום מעבר לגבול ישראל-סוריה, העובר מטרים ספורים מהבניין

.

בקומה השניה יש בלאגן: כנראה שמישהו פה החליט להחריב את המקום. המדרגות לקומת הגג הרוסות. נראה שהופגזו.

.

חבל

.

.

החדר שממוקם בקומה השניה במרכז (מעל לאולם המבואה) הוא רחב ידיים במיוחד וכפול בגודלו. כנראה בניין המנהל או מושל האזור.

.

כמו המדרגות, אז גם בקצות הבניין ישנן כניסות

.

על האירוע המוצלח "צבעי בסיס" שהתקיים במחנה הסורי הנטוש שלמרגלות הר איבטל, כבר הארכתי במאמר קצר שכתבתי בעקבות הביקור בו והתפרסם באתר Xnet. יש הרבה בתים כאלה בגולן ואין הרבה מה לעשות איתם או אין מי שרוצה לעשות איתם. שני חבר'ה צעירים מקיבוץ שניר שלמרגלות הגולן (קיבוץ שהוקם על השטח המפורז בין ישראל לסוריה מייד אחרי המלחמה).

העבודות לא כולן היו שוות ברמתן, אך השילוב של אדריכלות ואמנות וההתייחסות שכל אמן נתן למקום הרשימו מאד והפכו את האירוע הייחודי הזה למוצלח.

.

כמה מאות מטרים דרומית-מערבית לבניין בית החולים מצוי מחנה סורי ובו מספר גדול של מבני מגורים, מלאכה ושירותים שתפקדו כנראה כמחנה צבאי סורי במקור. היום הם נטושים או משמשים לאחסנה בשירות החקלאים.

.

בשונה ממבנה בית החולים, כאן המבנים בני קומה אחת בלבד ובלי מחשבה עיצובית. חלוקת הפתחים והמסות היא כל כך פשוטה ובעיקר שומרת על סימטריה – מה שנותן להם את היופי הייחודי שלהם.

.

אירוע "צבעי בסיס" נולד כיוזמה של שני חברים מהאזור. הם הזמינו 17 אמנים צעירים שהצליחו להכניס חיים ופרשנות חדשה ועכשווית למבנים הריקים.

.

החלונות וקורת הבטון בתקרה מייצרים קצב בבניין בהם שולבה שירה המתייחסת למציאות המקומית

.

לצד העבודות החדשות נותרו כתובות ותיקות יותר, כמו זו מאמצע שנות ה-80

.

האמנים בעבודה

.

קופסון-סנטה מאת עדי סנד

.

.

הציוד של סנד

.

קיבוץ מרום גולן היה היישוב הראשון שקם ברמת הגולן. אני לא זוכר מי תכנן את חדר האוכל שלו. נכנסתי לקיבוץ כדי להתרשם כיצד נראה קיבוץ מסוף שנות ה-60. דוקא את הבניין המעניין, אולם הספורט ע"ש דדו, לא צלמתי.

.

אחר כך המשכתי לקיבוץ מרום גולן – היישוב הישראלי הראשון ברמת הגולן שהוקם ימים ספורים לאחר המלחמה. בתמונה: חדר האוכל.

.

היות ורמת השירות ברמת הגולן היא גרועה ונצלנית, את הארוחה כדאי יותר לבצע באחד מהכפרים הדרוזים. כך לדוגמה אני חוסך מכם את פירוט הביקור בבוסתן בראשית שלמרגלות הר אביטל, שם לא התביישה הבחורה שעבדה בעמדת הבר לענות על פנייתי שיתפנו אלי רק אחרי שיסיימו את הסיגריה.

אני עצרתי במסעדה. ברחוב הראשי ממוקמת החומוסיה המפורסמת ביותר ברמת הגולן. במחיר מגוכח ועם שירות מעולה, ניתן להנות מהחומוס הדרוזי, מהלבנה והפלפל שרק כאן תמצאו. מעבר לכביש ביום ששי יש גם שוק מקומי.

.

ובסוף מסעדה במסעדה: חומוס נידאל

.

וממול בימי ששי יש גם שוק עממי: בגדים, נעלים, תכשיטים, ממתקים, פירות

.

לאורך הרחוב הראשי של מסעדה, המפריד בין השוק ובין שורת העסקים (ובהם חומוס נידאל) יש טיילת ולצידה פסלי אבן

.

הבתים במסעדה לא כאלה עלובים כמו שאפשר היה לדמיין כפר דרוזי בקצה הפריפריה.

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • Amir in Tel Aviv  On 12/09/2012 at 1:22

    7% תושבים ישראלים מכמות האוכלוסיה שהתגוררה כאן עד ששת הימים??? והמקור הוא?
    הנתון הזה נראה לי מופרך ביותר.

    רמת השירות היא נגזרת של סגנון החיים. שלא כבמרכז, החיים בפריפריה הרבה יותר שוואייה שוואייה.
    פשוט צריך להחליף דיסקט כשיוצאים ממדינת תל אביב.

    • מיכאל יעקובסון  On 12/09/2012 at 6:34

      המקור הוא ספרו של ההיסטוריון יגאל קיפניס "ההר שהיה כמפלצת", הוצאת מאגנס. ולגבי רמת השירות: יש מינימום הכרחי. אתה לא יכול לגבות סכום גבוה מהמקובל ולתת שירות כל כך גרוע. זו חוסר מודעות ומקצועיות ואי אפשר לתרץ חסרון הזה ב"שוואייה". דווקא הדרוזים במסעדה התנהלו באופן מופתי, עם שירות מהיר ואדיב ובמחירים מאד סבירים.

      • דודי  On 12/09/2012 at 11:41

        כנראה לא הבנת נכון.

        לפי מאמר של אותו קיפניס: לפני המלחמה חיו בחלק שנכבש בידי ישראל 128,000 איש. בעת כתיבת המאמר (1995) חיים שם 38,000 איש, וכיום 41,000.

        http://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_116.6.pdf

        41,000 זה כשליש ממספר התושבים באיזור לפני המלחמה, ולא 7%.

        • מיכאל יעקובסון  On 12/09/2012 at 14:55

          הבנתי מצוין. ציינתי כי מדובר בישראלים ולכן לא הכללתי את האוכלוסיה הדרוזית שלפי מספר גדלי סוריה שהתנופפו ברחובות (לעומת דגלי ישראל), קשה לי להכליל אותם במספר.

      • Amir in Tel Aviv  On 14/09/2012 at 19:44

        זה ש "הסטוריון כותב בספרו", עדיין לא עושה את הנתון נכון. זה גם אומר שכחצי מיליון סורים חיו בשטח שישראל סיפחה. 1/2 מיליון. ממה התפרנסו? האם התשתיות בגולן, כפי שנתפסו ב '67 מתאימות לשרת 1/2 מיליון איש? לא נראה לי.
        כתיבת הסטוריה היא לא מדע מדויק, וכל הסטוריון מגיע עם סדר-יום מביתו.

        לגבי רמת התשתיות, אני מסכים איתך לגמרי. אני התכוונתי לרמת השירות.
        הכתבות שלך מאלפות ומחכימות. שתהיה לך שנה טובה ופורייה!

  • dot  On 12/09/2012 at 1:49

    יופי עוד רשימה שמיד נכנסת לרשימת הקישורים שלי לאיזה עבודה מאוחרת בטכניון..
    ומעלה כתמיד את השאלה איזה מבנים משיכבה מוקדמת שורדים את שיכתוב ההיסטוריה..
    מסגדים?, בית חולים, מבני תחנת רכבת = מבנים ציבוריים.
    ומה מחזיק מבני מגורים פרטיים בחיים?

  • דני  On 12/09/2012 at 2:22

    עצוב. על המרחצאות לא התפלאתי: בית המשפט בנצרת פסק בזמנו שיש לסגור אותן בשל סכנות הזיהום. אשר לתיירות – שהיא רק פנים – ממש בושה. חבל, חבל ושוב חבל!!!

    ראו כאן מה שליקטתי ורשמתי בזמנו באתר המרצאות בויקיפדיה העברית (נמחק בחלקו) בין רופאת מחוז הצפון של משרד הבריאות, ד"ר מיכל כהן-דר, ובין מפעילת האתר, "חמת גדר בע"מ", פרץ סכסוך משפטי, עקב החלטה של רופאת המחוז להוציא צו הפסקה מנהלי לאתר, בעקבות בדיקת איכות המים באתר.

    צו הפסקה מנהלי ראשון הוצא ב-4 בנובמבר 2005. מפעילת האתר פנתה לבית משפט השלום בנצרת לקבלת סעד משפטי. לטענתה, התקן התברואי המחייב לאתרי המרפא, כמו חמת גדר, הוא תקן מי ים בחופי רחצה ולא התקן המחייב בריכות רחצה עם מים מתוקים – לפיו הוצא צו הסגירה המינהלית. בית המשפט קיבל את עמדת הנהלת אתר חמת גדר, והאתר נותר פתוח לציבור.

    ב-18 באפריל 2006 שוב הוציאה רופאת המחוז צו הפסקה מנהלי, שהורה לחברת "חמת גדר בע"מ" להפסיק כל פעילות במרחצאות. גם במקרה זה פסק בית המשפט כי יש לבטל את הצו
    (הסיבה מענינת בפני עצמה – אין לה קשר לאיכות המים)

  • דקל  On 12/09/2012 at 8:40

    מרתק ורחב יריעה כרגיל. תענוג. תודה.

  • udioron  On 12/09/2012 at 9:22

    רשומה מעניינת מאוד, במיוחד הביקור בקוניטרה.
    מה שיכול להפוך את הרשומה הזאת למרתקת היא יצירת קשר עם מישהו מהאדריכלים מהצד השני של הגדר, ולשמוע עוד על המקומות והבניה מהם. (איך אומרים "חלון אחורי" בערבית?)

    מבנה גולני נוסף שמצית את הדמיון שלי נמצא כאן:
    https://maps.google.com/maps?q=32.777695,35.696769&num=1&t=h&z=17

    אודי

  • בועז  On 12/09/2012 at 9:29

    תמונות מקונטרה ב-67' יש לנו וצולמו על ידי אבא שלי מיד אחרי המלחמה.
    לגבי חמת גדר, אין ספק שהמחירים שם מטורפים, וזה מסיבה שלא נפרט כאן (לא שאני מצדיק אותה) וזה פוגע בכולם. לגבי העתיקות שם-בתור ילדים בשנות ה-70' וה-80' תמיד בכול ביקור שם היינו נכנסים לאיזור העתיקות ולמעיין עין אל-מקלה הלוהט והמסריח מגופרית, ועולים לתצפית על הירמוך שהיתה מדרך במורד הגן למדרגות עתיקות לראש גבעה וגם משם יש צילומים.הכול היה חופשי. זה כשהיינו קטנים. חזרתי לשם לביקור אחרי 22 שנה לערך וחשכו עיניי מאכזבה.

    הדרך למדרגות שמובילות לתצפית נחסמה על ידי שטח המלון שלא היה שם פעם.. המדרגות עצמן מכוסות בצימחיה וכמעט שלא רואים אותן. בראשן, הגיבעה עם התצפית ועמדת שמירה צבאית, וסגרתי מעגל שם בגיל 31 אחרי 22 שנה. נאמר לי שהתצפית נסגרה לפני שנים מחשש חטיפות. -מצוץ מהאצבע מכיוון שחדרי המלון נושקים לגדר יותר מהגיבעה.
    שטח העתיקות והמרחצאות (קפצנו מעל הגדר למרות השער הנעול)- מוזנח בצורה פושעת שבפושעות וסגור גם כן למבקרים בטענה של סכנה. OK, למה לא תיחזקו במשך השנים? זה אחד האתרים ההסטורים והחשובים במזרח התיכון. עין אל-מקלה (המחבת) שבשטח העתיקות ושהיווה לנו מוקד ביקור שנים בילדות, מכוסה ברזנט שחור מכוער ומעליו שתי משאבות ענקיות ששואבות ממנו מים חמים ל…לא משנה מה. הזוי מה שנאמר לי (חבר מבוא חמה).
    עוד מעיין חם שריח הגופרית ממנו כבושם בסביבתו,עין א-ריח עם 37 מעלות, סגור במבנה בזלת ומוקף גדר ומעולם לא היה פתוח למבקרים עומד מוזנח לגמרי. כול מבנה המסגד כמו שאמרת-ביזיון לשמו. מבנה תחנת הרכבת שמשמש מחסן לעסק שיש שם, עומד ומתפורר. בתחום הגן, המסילה עקורה ומונחת מתחת לשיחים שאף אחד לא רואה.
    התאכזבתי קשה מהמקום ומההזנחה של ההסטוריה המסועפת שם. במסגרת מעקב אחרי המסילה והגשרים עד שהתוואי יוצא מטווח העין באיזור שלושת הגבולות (רוקד-ירמוך) בלימוד עצמי נוכחתי לדברים הנ"ל. עצוב. חמת גדר מתפקד כגן מסחרי לחלוטין שדואג לנפח את משכורות בעליו על חשבון הפקרת ההסטוריה המקומית והזנחה פושעת. פשוט כואב לי על המקום ואין מצב שאני חוזר לשם אי פעם. לא יכול.
    לגבי הגולן-נשאר כאילו לא עברו 45 שנה. עשרות כפרים סורים, עמדות הריצ' רצ' ההרוסות ושאר המבנים הסורים שנשארו במצב כזה או אחר לא זכו לאיזשהי טובה מיוחדת, וחלקם נמצאים במקומות עם גישה, אבל שכוחי אל שלא כול אחד מכיר. האוירה והכבישים גם כן, כאילו לא עברו 45 שנה. מוזר לגמרי.

  • דוד עציון  On 12/09/2012 at 10:29

    לגבי חמת גדר:
    אכן צודק, המחיר שערורייתי, ולדעתי גם חוות התנינים מיותרת.
    אל-חמה לא היתה כפר סורי, אלא חלק משטח המנדט הבריטי. עד 1950 היהתה בו נוכחות ישראלית. השטח נכבש על ידי סוריה של כחוק (יחד עם עוד שטחים קטנים אך משמעותיים בגולן).
    אני לא חושב שהגולן תקוע: להיפך – יש בו מאות ואלפי צימרים, אתרי תיירות שחלקם שוקם בצורה מרשימה (קצרין, אום אל קנאטיר, קלעת נמרוד ועוד), כפר אומנים, הרבה חקלאות ועשרות אטרקציות, מעיינות ומאגרי מים. מכל זה נהנים גם היהודים וגם הדרוזים.
    ולגבי השם קוניטרה – המשמעות היא קשת קטנה (אום אל קנאטיר = אם הקשתות).
    אגב, גרעין קטן השתיישב בעיר ההרוסה לפני החזרתה לסורים וקרא לעצמו "קשת" – קוניטרה שלנו תמיד. הם עברו למושב קשת במרכז הרמה.

    • היסם אבו עואד  On 11/12/2014 at 12:17

      התושבים עברו למרום גולן ולא לקשת

  • דני  On 12/09/2012 at 11:22

    אולי עוד סיפור על המקום, שאולי הביא עליו את מצבו העגום :

    מלון מרפא בחמת גדר הופעל בשנת 1944 – שלטונות המנדט הבריטי נתנו את הזיכיון להפעלת המקום לערבי עשיר ובעל השפעה, הבק סלימן נסיף. היה זה תמורת מתן "שירותים מיוחדים" בשיתוף עם נילי. זאב ספיר מחיפה מימן את הבנייה והשקיע בה 24,000 לירות שטרלינג (סכום עתק באותם הימים) . ספיר היתנה את השקעתו באישורו של אמין אל-חוסייני ראש הוועד הערבי העליון – המוסד העליון של ערביי ארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי. (המוסד המקביל של יהודיי ארץ ישראל הייתה הסוכנות היהודית). הגיעו אליו ב"רכבת העמק" מחיפה.

    עם סיום המנדט הבריטי, בשנת 1947 נאלץ ספיר לנטוש את אל-חמה מטעמי בטחון. עד ל"תקרית אל-חמה" הוא חזר לשם פעמים אחדות עם נציג האו"ם במטרה להמשיך בהפעלת המלון. בינתיים משפחת הבק המשיכה לבד להפעילו, לנוחיות ערבים עשירים, ביחוד מארצות שכנות ומומחים זרים ששרתו את הצבא הסורי. במלחמת ששת הימים הגיע צ.ה.ל לאל-חמה, שהייתה בעבר בתחום המנדט הבריטי של ארץ ישראל.

    זאב ספיר תיאר את אשר מצא בהגיעו למקום לאחר המלחמה:"המלון עצמו היה שלם – כאלו רק לפני שעה עזבו אותו. הכל היה בו. אפילו כלי האוכל עם שם המלון". הוא פינה מהמקום את אלמנתו של הבק, בתה וחתנה אל מחסום קונייטרה והם חזרו לסוריה.

    ספיר בקש רשות מהצבא שהחזיק במקום, לשוב למקום ולהפעיל מחדש את המלון. נאמר לו כי ידונו "בבקשה ברוח אוהדת". בסופו של דבר, מינהל מקרקעי ישראל החליט כי לזאב ספיר אין זכויות באתר והמסמכים שבידו אינם תקפים. שיקום המקום נמסר לקיבוצי הסביבה. שותפות שלהם המפעילה היום את האתר.

    המקור : מנחם תלמי, "'חלום יפהפה שנגזל"', עיתון מעריב, 30 ספטמבר 1977

  • מתתיהו מייזל  On 12/09/2012 at 14:37

    שלום,

    כתבת "220 יישובים חוסלו בגולן אחרי מלחמת ששת הימים". מהיכן זה לך? יגאל קיפניס לא כותב שהישובים חוסלו אחרי מלחמת ששת הימים, אלא רק כותב בקיצור נמרץ שהתושבים נעלמו מהרמה. עד ערב מלחמת ששת הימים היו ברמת הגולן כ-110 אלף עד 130 אלף תושבים. הם לא נמצאו שם כבר בשני הימים כשרמת הגולן נכבשה. כמה מאות ניסו לחזור משך החודשים שאח"כ וסולקו ע"י כוחות צה"ל שהיו על הרמה. חקרתי ענין זה [הרבה שנים לפני קיפניס], ולא מצאתי הוכחות לכך שסולקו ע"י צה"ל. אם אכן סולקו ע"י מדינת ישראל, עד היום לא הובאו בציבור הוכחות לכך. קונטרה, ורוב הכפרים, הוחרבו רק אחרי מלחמת יום הכיפורים. אם תרצה תוכל לקרוא על כך, אפס קצהו של הדיון בנושא זה, בספרי על כיבוש רמת הגולן, בנספח ד'.

    מ'. מייזל.

    • מיכאל יעקובסון  On 12/09/2012 at 15:05

      אם תשוב לספרו של קיפניס, לעמוד 65, שם הוא מפרט: 273 יישובים סורים היו ערב מלחמת ששת הימים במחוז הגולן. בשטח שישראל תפסה היו 223 (שאר השטח נותר בידי סוריה). 3 ישובים נותרו על מקומם וכל השאר התאיידו. אשמח מאד לקרוא את ספרך על הגולן, כי מה שקראת כאן זו רק ההתחלה.

      • מתתיהו מייזל  On 12/09/2012 at 15:24

        ההבדלים המספריים נובעים מכך שהחלוקה המנהלית-גיאוגרפית הסורית שונה מגבולות השטח שכבשה ישראל. גם קיפניס אינו כותב על הדרך בה נעלמו התושבים מהרמה, אם כי ודאי שהוא יודע יותר ממה שהוא כותב. ההבדלים בינינו הם לא על מספר הכפרים אלא מספר התושבים: אני נסמכתי על "תיקי שטח" של אמ"ן משנת 1967, קיפניס נסמך על נתונים סטטיסטים סורים. איני יודע איזה מקור אמין ממשנהו. ועדין לא הובאה לפני הציבור בישראל כל הוכחה שמדינת ישראל, כלומר צה"ל, גרשו את תושבי רמת הגולן. ועם כל זאת הדעה הזאת, שמתימרת להיות ידיעה אך אינה כך, נפוצה בציבור בישראל לכל רוחב הקשת הפוליטית. כיצד נעלמו התושבים האלה היא שאלה שאיני יודע להשיב עליה. ספרי יצא לאור לפני יותר מעשר שנים, ומצוי בכמה וכמה ספריות בארץ, גם באוניברסיטת ת"א.

  • שולי  On 12/09/2012 at 17:55

    בזמנו שמעתי 'ממקורות יודעי דבר' שמבנה בית החולים שצלמת, נבנה כמלון אפילו חדיש יחסית, אם שמת לב למבני השרות מסביב – חנייה מקורה, גישה מאחור לאזורי שרות וכו'. לימים הוסב למפקדת הצבא/חיל האוויר הסורי בקוניטרה בשלב מסוים וסיים את חייו כמארח חלק מגרעיני ההתישבות שעלו לגולן. אולי מישהו יכול לעשות סדר בסיפורים?

  • corinnahasofferett  On 13/09/2012 at 16:34

    תודה. למדתי רבות ורב לא פחות הצער על מה שאלימות יודעת לעשות: להסתיר יופי באשפה והרס.
    נורא.

  • אבי  On 08/07/2013 at 16:28

    שלום – במקרה קבלתי את הפוסט המצורף, ומצאתי דיווח לא נכון על המבנה שקראת לו בית חולים על יד קוניטרה. האמת היא שהבניין נבנה על hsי הרוסים, לפני מלחמת ששת הימים uהוא שימש את מפקדת הצבא הסורי ברמת הגולן. בבניין זה, נמצאה תמונה של עזר ויצמן, דדו , ונדמה לי גם חיים בר לב, שסירתם נתקע בכנרת והסורים צילמו אותם. המבנה הנוסף, לא שימש אמבולנסים, אלא, חנייה לקצונה הבכירה שישבה בבניין.

  • אבי  On 26/09/2014 at 10:33

    בסיור שערכתי לפני כעשור במבנה המדהים/מסקרן הזה מצאתי שישנה קומת מרתף
    שבא נראים בבירור חדרי ניתוח וחדרים רבים נוספים {חדרי התאוששות}.
    מצלמה לא הייתה איתי וחבל {הסיור במבנה לא תוכנן מראש }

  • נתנאל  On 27/01/2015 at 23:38

    פירוש המילה "קוניטרה" הוא "קשת" ולא גשר

  • נתנאל.  On 16/03/2016 at 21:38

    לצערי ניכר מהרגע הראשון שהכותב מגמתי בלשון המעטה ובנוסף יש אין ספור נתונים שגויים במקרה הטוב. בתי חושנייה לא נהרסו ב67 אלה ב73 ובעיקר עי הפגזות הסורים! המסגד נפגע ב67 כאשר כוחותינו נתקלו בכיס התנגדות בכפר שניצל את המקום ה"קדוש" לכעמדה נגד כוחותינו. המבנה הסמוך לשטח המפורז אל מול קוניטרה נבנה עי הסובייטים ושימש המפקדה ואף כלל מרתפי עינויים.אל חמה הייתה בשטחי מדינת ישראל המובלעת וננטשה לאחר שהציבה מארב ופגעה בסיורי האיזור והשליטה אבדה עד 67. נהנתי לקרוא אך כאמור מאמר מגמתי שאף חוטא לאמת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: