סיבוב בכפר בלום ובחדר האוכל שתכנן פרדי כהנא

כפר בלום זה לא רק קיאקים, כפר בלום זה גם קיבוץ בצפון עמק החולה באצבע הגליל. משם הגיע שחורי פארן המורה להתעמלות, אבל שם גם תמצאו את אחד מחדרי האוכל שתוכננו בשנים שבהן הקיבוצים עוד היו צנועים ולא בנו לעצמם מבנים שנראו כמבצרי בטון וגרנוליט.

בניין חדר האוכל נותר כמו שתוכנן ב-1958. לא נערכו בו שינויים משמעותיים מאז חנוכתו. תכנן אותו האדריכל פרדי כהנא מקיבוץ בית העמק, שחזר שנים ספורות קודם לכן מלימודי אדריכלות בפוליטכניק בלונדון (היום – The University of North London) והביא לישראל השפעות שהובילו את היצירה שלו בתוך האדריכלות הישראלית ליישר קו עם הנעשה בעולם. את התכנון ביצע כהנא במסגרת עבודתו במחלקה הטכנית של הקבוצות והקיבוצים, שתכננה עד פירוקה והפרטתה אלפי מבנים בקיבוצים. בגלל שכהנא וחבריו האדריכלים בקיבוץ היו עסוקים בבנייה ולא היו מודעים וגם לא זקוקים לפרסום, עבודותיהם לא זכו לתהודה לא בארץ ולא בשאר העולם.

למרות שהרשימה עוסקת בבניין חדר האוכל, דווקא תמונת חזית בית התרבות בקיבוץ מצאה חן בעיניי ואיתה פתחתי את הרשימה – מבנה שמייצג בדיוק את ההפך הגמור מחדר האוכל של כהנא: מנותק מסביבתו, אטום, מידותיו גדולות פי כמה ממידות המבנים המאפיינים את היישוב והוא גם מעוצב באופן סימטרי (ההרמוניה של הטיפשים, לעומת למשל חתך הזהב).

.

חזית הכניסה לאולם המופעים

.

(1) הביקור:

לפני כמה שבועות קפצתי לאצבע הגליל לבקר את האריה השואג בתל חי. אחר כך המשכתי כפר גלעדי לראות את חדר האוכל. אחרי זה המשכתי לקיאקי כפר בלום. היתה לי חצי שעה עד שפתחו את המקום, אז הלכתי ברגל דרך בית הספר (שגם בו תכנן פרדי כהנא את כיתות הטבע שפספסתי), עד שהגעתי לחדר האוכל. בדרך עצרתי לחצי דקה ליד בית התרבות הענק אך לא התעכבתי עליו יותר מידי, כי זה סתם אולם תרבות ענק שאין לי הרבה מה ללמוד ממנו.

.

האריה השואג מקבל את פני הבוקר

.

(2) תיאור המבנה בביקור:

חדר האוכל הוא מבנה נמוך בן קומה אחת שמופיע בקצה של מדשאה גדלה. התרשמתי קודם מחומריותו של המבנה ולכן הקפתי אותו. בנס הוא לא "זכה" בחיפוי מאוחר. חדר האוכל הוא מבנה ברוטליסטי מובהק: בלוקים, בטון, ברזל וזכוכית והכל חשוף. המבנה מאד פשוט לכל מי שמתבונן בו: פלטת בטון מרכיבה את גג אולם האכילה, את הפלטה נושאים עמודי בטון כשקירות בלוקים משמשים רק לחציצה בין פנים לחוץ. בחזיתות ניתן לזהות את השימוש בעיקרון "חתך הזהב" הקלאסי (שהיום לצערי אדריכלים מזניחים אותו לטובת שבירת כל הכללים או נהירה לסימטריה). במבואה לבניין נושאים את התקרה עמודי פלדה דקיקים. נראה לי שהמבנה לא עבר שינויים, לא בגלל מחסור בכסף, אלא דווקא בגלל איכות בנייתו. מבנים שתוכננו כך שיהיו גמישים ובאיכות בנייה וביצוע גבוהים, לרוב אלה מבנים שזוכים לחיים ארוכים, טובים ויפים.

חדר האוכל הוא מבנה מלבני ופשוט עם שתי כניסות: אחת עיקרית במערב ואחת משנית במזרח. זו במערב מודגשת בגגון ובמבואה בה ממוקמים לוחות המודעות, כיורים לשטיפת ידיים ותיבות הדואר. מסדרון קצר מחבר בין המבואה ובין אולם האכילה. באולם מאורגנים השולחנות לארוחה ובקצהו לוחות עץ גדולים מסתירים במה מתקפלת שנפתחת בימות חג ואירועים מיוחדים. מעל הקופות שהתווספו עם תהליך ההפרטה, אפשר לראות פתחים מרובעים שנועדו לשמש מקרן סרטים (ראו בהמשך בתמונות).

המטבח הוא המשך חדר האוכל ומעוצב באופן שונה: יש לו גג בטון בתצורת קמטים – פתרון קונסטרוקטיבי שמאפשר מפתחים גדולים, חיסכון בזיוני פלדה, וצורתו מאפשרת שילוב חלונות גם בגג (ראו תמונות). היה זה אחד מארבעת המקרים שפרדי כהנא השתמש גג קמטים, ונוסף לחדר האוכל בכפר בלום ניתן למצוא אותו גם בחדרי האוכל בקיבוצים יטבתה, ראש הנקרה ואושה.

בשלב מסוים נכנסה אשה מבוגרת שנראה לי שבאה לסייע בבישולים. שאלתי אותה אם היא חברת הקיבוץ, היא ענתה שכן, במבטא בריטי כבד. שאלתי אותה מי תכנן, היא ניסתה להיזכר (בכל זאת, עברו כמעט 60 שנה ומי זוכר את שם האדריכל, אבל ניסיתי). שאלתי אותה אם קראו לו פרדי כהנא, והיא מיד ענתה כן. אחר כך כשחזרתי הביתה רצתי לברר מה אוכלים בחדר האוכל בכפר בלום. בספר "חדרוכל – סיפורים / מתכונים / קיבוץ" (הוצאת Lunch Box) מציינים אסי חיים ועופר ורדי כי מנת הדגל כאן היא "הפחזניות של סטפי", והתמונה של סטפי המופיעה בספר הוכיחה כי החברה ששוחחתי עימה היא סטפי שהגיעה לכפר בלום הישר מאנגליה ב-1949.

למרות שהיתה זו שעת ארוחת בוקר, חדר האוכל היה ריק ורק הטבחים עבדו קשה כדי להכין את ארוחת השבת. הזמן עבר במהירות וחזרתי בריצה לקיאקים. בנהר הירדן על הקיאק ירד גשם והיה אפילו יותר כיף.

.

בתאבון: אולם ההסעדה בבניין חדר האוכל בתכנון האדריכל פרדי כהנא

.

(3) פרדי כהנא על חדר האוכל:

בספר "לא עיר לא כפר – האדריכלות של הקיבוץ 1990-1910" (הוצאת יד טבנקין) מסכם פרדי כהנא את ארבעת המודלים העיקריים שעל פיהם ניתן לחלק את חדרי האוכל שנבנו בקיבוצים: (1)מודל האגפים, (2) מודל המכנסיים, (3) מודל חלל אחד, ו-(4) מודל הפרדות.

חדר האוכל בכפר בלום הוא הדוגמה המובהקת ביותר מבין חדרי האוכל שנבנו במודל 4: מודל הפרדות. מדובר במודל שמייצג שינוי בתנועה הקיבוצית שחל בסוף שנות ה-50, כשאולם האכילה הפך לאולם רב-תכליתי: לאכילה, אספות, הצגות, סרטים, מסיבות ותערוכות. הודות לכך, היה צורך באולם אחד, פתוח ופשוט שניתן להתאימו לצרכים השונים. משמעות הדבר, יצירת אולם דינמי הניתן לחלוקה מהירה לתתי-אולמות, במה מתקפלת וסידורי הקרנה משוכללים.

.

ארוחה בחדר האוכל, 1964 (צילום: פריץ כהן, לע"מ)
מימין מציצות המחיצות הנעות שחילקו את חדר האוכל לפי הצורך

.

בספר אחר של כהנא, "עיצבנו חלום – מבט אישי על תכנון הקיבוץ" ובהתכתבות עמו במייל, הוא מספר על תכנון חדר האוכל:

"חיים ביתן הציע לי לתכנן את חדר האוכל החדש בכפר בלום, על אף העובדה שאדריכל אחר כבר הציע הצעה קודמת. נסעתי לכפר בלום עם חנה, היו לנו שם הרבה חברים, כפר בלום היה הקיבוץ הוותיק של הבונים האנגלי (וגם האמריקאי), ורובם היו פעילים בתנועה כמדריכים בזמן שהיינו צעירים.

קבוצת החברים שישבה איתי הבהירה שלא רוצים "מכנסיים", אלא אולם גדול ואחיד, שיכול לשמש גם כאולם קולנוע והצגות, אסיפות, חגים וכו'. בעיית ה"רב תכליתיות" הייתה כבר ידועה לנו; עם "רב צרכים" גם עלו הבעיות של "רב פשרות": אקוסטיות, חלליות ותפקודיות. הצעתי לחלק את החלל על ידי מסכים או מחיצות ניידות, אך הפתרון לא התקבל בכפר בלום.

באתי עם תכנית מאוד פשוטה הכוללת במה מתקפלת. ההצעה נדונה במשך זמן רב ובסוף אושרה לביצוע. הבניין היה יחסית גדול, שטוח עם קווים אופקיים מודגשים, חומרים פשוטים, בטון חשוף ובניית בלוקים ללא טיח חוץ; כפי שהצעתי בראשונה, הורכבו מחיצות הפרדה ניידות עם פתיחת המבנה ויצרו אזורים "אינטימיים". כעבור כמה חודשים הורידו אותן בטענה שהזזתן ותחזוקתן מכביד על עובדי חדר האוכל. הרעיון התחיל כאן בכפר בלום, חנן הברון פיתח אותו מאוחר יותר באמצעות שימוש ב'ווילונות' שירדו מכנית מהתקרה.

הבניין מוקם על שני הצירים הראשיים של היישוב כך שנוצר 'מעבר' בין שתי הכניסות ובו לוח המודעות, הדואר וכו'. הבמה המתקפלת עדיין ניתנת לשימוש. היא מורכבת משלושה לוחות היורדים באמצעות 'ווינץ" עם מילויים ביניהם. הרעיון לא נוצל בקיבוצים אחרים.

בהחלט הושפעתי מהאדריכלות האנגלית מאותה תקופה. האדריכלים האנגלים להם היתה השפעה היו בעיקר [ג'ימס] סטרלינג וסמית'סונס, אך עיקר ההשפעה בא במשך שנים ממגזין האדריכלות Architectural Design, שהיה החלוץ הרדיקלי לגבי אדריכלות "חדשה" באותה תקופה: קווים נקיים, שימוש בחומרים טבעיים ונטיעות זעירות בכיוון הקלסיקה כפי שבאה לביטוי בספרו של רודולף ווטקווור: פרופורציות החזיתות על פי חתך הזהב. כפר בלום היה השלישי בסדרה של ארבעה חדרי אוכל [שתכננתי] בתקופה זו, יחד עם יוטבתה, אושה וראש הנקרה, כולם באותה דיסציפלינה – אנגלית.

לצערי לא נשארו סקיצות ותכניות ובקושי כמה תמונות".

.

פרדי כהנא במשרדו בקיבוץ בית העמק, 2013

.

(4) רגע לפני התמונות:

בהזדמנות זו אני רוצה להודות לפרדי כהנא על שיתוף הפעולה ועל התמונות ששלח לי וצולמו בעת הקמת חדר האוכל. כבר ביקרתי בעוד כמה מבנים שהוא תכנן ואני מקווה להציג אותם כאן בהמשך.

לא תודה לארכיון קיבוץ כפר בלום שסרב לשתף פעולה. ארכיון שפועל עדיין כמו במאה ה-19 ומעדיף לשמור את הידע והמידע סגור ונעול. הרשימה הזו מוכיחה שאפשר גם בלי ארכיונים.

.

תכנית קיבוץ כפר בלום: אדריכל פרדי כהנא (באדיבות פרדי כהנא, בית העמק)

.

אחד מבנייני הכיתות בבית הספר בכפר בלום בתכנון אדריכלית אסתר בקשטנסקי

.

פסל לאון בלום בקצה המדשאה המרכזית בקיבוץ

.

לאון בלום שעל שמו נקרא הקיבוץ, היה יהודי, ראש ממשלת צרפת שלוש פעמים ותומך נלהב להקמת מדינת ישראל. הקיבוץ הוקם ב-1943 ובחר לקרוא את היישוב על שמו של בלום שהיה באותה עת אסור בבית כלא נאצי. הוא ניפטר ב-1950.

.

חדר האוכל – חזית מזרחית (מימין אולם האיכלה ומשמאל המטבח), 1960 (באדיבות פרדי כהנא, בית העמק)

.

חזית זמרחית בעת הבנייה לפני הרכבת החלונות (באדיבות פרדי כהנא, בית העמק)

.

בניין חדר האוכל – חזית מערבית (באדיבות פרדי כהנא, בית העמק)

.

חזית מערבית: מימין מבנה המטבח ומשמאל אולם האכילה (באדיבות פרדי כהנא, בית העמק)

.

חזית צפונית בעת הבנייה (באדיבות פרדי כהנא, בית העמק)

.

אולם האכילה בעת הבנייה, קודם להתקנת תקרה אקוסטית והצבת החלונות בפתחים (באדיבות פרדי כהנא, בית העמק)

.

אולם האכילה לאחר חנוכתו (באדיבות פרדי כהנא, בית העמק)

.

המחיצות הנעות שחילקו את האולם לפי צרכי השעה (באדיבות פרדי כהנא, בית העמק)

.

המחציות הנעות היו תלויות מהתקרה ונעו באמצעות מסילות (באדיבות פרדי כהנא, בית העמק)

.

היום: חלפו 53 שנה וכמעט דבר לא השתנה. חזית צפונית של חדר האוכל

.

חזית צפונית

.

חזית צפונית וקטע מהמערבית

.

פינת הבניין

.

הכי פשוט: קיר בלוקים + עמוד בטון

.

חזית מזרחית: מבט על אגף המטבח המוסתר היום בכל מיני תוספות מאוחרות

.

חזית מזרחית: מבט על אגף אולם האכילה

.

קטע מחזית מזרחית של אולם האכילה

.

קטע מחזית מערבית עם הכניסה המרכזית לאולם האכילה

.

הכניסה המרכזית לאולם האכילה

.

דלתות עץ וידיות ברזל – הכל מקורי ובן 53 שנה

.

כמו בכל קיבוץ: אזור שטיפת ידיים ותיבות דואר

.

מסדרון המוביל מאזור שטיפת הידיים לאולם האכילה

.

מבט כללי על אולם האכילה

.

מבט על הקיר החוצץ בין אולם האכילה והמטבח: בחלק העליון יש חורים מרובעים ששימשו בעבר למקרן סרטים

.

קופות

.

ארוחת בוקר מוגשת

.

מבט על האולם מכיוון הקורנפלקס

.

הקיר הצפוני

.

מבט על האולם לכיוון אגף המטבח

.

מצפים לסועדים

.

חלון

.

תפריט

.

בחדר האוכל

.

כשרות

.

הריצוף כולל שילוב של שני סוגי מרצפות שהשילוב שלהם נועד לסייע בארגון האולם

.

מים קרים וסודה

.

הכנות במטבח: תפוחי אדמה בתנור

.

גג אקורדיון חוסך בשימוש בפלדה (ולכן מוזיל עלויות), מאפשר יצירת חלונות נוספים בתקרה ומוסיף ערך עיצובי למבנה

.

במטבח

.

רגע לפני שיוצאים מחדר האוכל: תצלום של הילדים

.

ילדים של החיים

…

רשימות נוספות עם פרדי כהנא:

(1) פרדי כהנא על תכנון הקיבוץ וחדר האוכל בקיבוץ מרום גולן

(2) פרדי כהנא בוחר את עשרת המבנים החשובים בתנועה הקיבוצית (באתר Xnet)

…