סיבוב בתי ספר 26: מקיף שייבר בבית שמש שמשמש היום ישיבה תיכונית חרדית

התלמידים היו שקועים בתפילת מנחה בבית המדרש שבקומה העליונה, ששימש במקור חדר אוכל לתלמידי בית הספר המקיף על שם שייבר. מאז נסגר בית הספר הוא משמש למוסד חרדי בו לומדים לבגרויות (כולם אשכנזים ורובם דוברי אנגלית), גני ילדים (אליהם לא נכנסתי) ושליש ממנו נטוש. ההווה הזה הוא העתיד של פעם. לכן חמוד לקרוא את הכרזתו של זלמן ארן, שר החינוך אז, בטקס פתיחת בית הספר שהתקיים בראשית שנת הלימודים בספטמבר 1966: "אין זו מליצה אם נקבע כי במפעל זה אנו מקימים את העתודות ואת העתידות של אזורי הפיתוח בישראל".

בית הספר נבנה כמודל חלוצי בתחום מוסדות החינוך העל-יסודי בתכנונם של האדריכלים משה לופנפלד וגיורא גמרמן. היה זה פועל יוצא למדיניות חדשה שהנהיג משרד החינוך ברשותו של שר החינוך זלמן ארן. הוא ביקש לצמצם את הפערים החברתיים שהיו קיימים אז בחברה הישראלית ובלטו בעיקר בעיירות הפיתוח. כך, ניסה ארן להקים בתי ספר שישלבו לימוד מקצוע עם לימודים עיוניים, ובמקביל להעניק למבנה הפיסי של בית הספר פרשנות חדשה.

ועל כך ברשימה זו.

.

קשת

.

חזית דרומית אטומה ומהגג בולטים גופים הפונים לכיוון צפון ואמורים היו להיות ארובות המחדירות אור ואוויר טבעי אל בתי המלאכה, אך הן לא הושלמו ונותרו אלמנטים קישוטיים

.

בצמוד נמצאים האגפים שנבנו בשלב שני מאוחר יותר, בסוף שנות ה-70 ובהם הכיתות פונות לדרום ויש להן הצללה. אל האגף הזה לא נכנסתי לבקר.

.

הפתח הוא כפול: אחד גדול לאורך כל הכיתה בגובה ראש ופתח נוסף צמוד לתקרה

.

החזית המזרחית והמערבית אטומה ומאפשרת בעתיד (אם יש עתיד) להמשיך ולהוסיף אגפים מבלי לפגוע באופי ובתפקוד הבית ספר

.

בית הספר לא מוקף גדר אלא הבניינים עצמם הם הדופן של המתחם, כשבחלק מהן, אלה הפונות לחצרות הפנימיות, שולבו פתחים כאילו אקראיים (בתמונה מופיעה הסביבה הסמוכה לכניסה המקורית לבית הספר שכיום היא חסומה)

.

הפיסוליות חוזרת ומופיעה בכל פרט בבניין, כמו במפגש בין הקורה החשופה עם הקיר המחופה בטיח גס

.

בין כל אחד מחלקי המתחם יש חצר עם אופי מיוחד משלה. כדי לצמצם חדירת רעשים לכיתות בקומתה קרקע, הוקם מסדרון חצי פתוח (משמאל)

.

החצר תחומה בבנייני הכיתות מצפון ומדרום ובמעברים אופקיים ואנכיים ממזרח וממערב. זו גם היתה במקור חצר מבואה היות והכניסה למתחם בית הספר היתה דרך פתח בקצה המזרחי שלה

.

אגפי הכיתות כיום נטושים אך החצר שכוסתה בדשא מלאכותי משמשת את תלמידי הישיבה התיכונית הפועלת בחלק משטח המתחם

.

המסדרון החצי פתוח

.

הברזייה הנמצאת בפינת החצר היא אלמנט פיסולי בפני עצמו (שכמובן מוזנחת ולא מתפקדת)

.

 

לקראת ספר שיצא בסוף השנה בשיתוף ד"ר צבי אלחייני, הזדמן לי לבקר בבניין בית הספר שהיווה גאווה מיוחדת למשרד החינוך בכלל ולתושבי בית שמש בפרט מהרגע שנפתח ב-1966. הבניין היה ייחודי וכל פרט בו היה מעוצב באופן לא שגרתי, בטח ביחס למבני השיכון הסטנדרטים שהקיפו אותו. בנוסף, היה זה בית ספר תיכון בעל שיטה פדגוגית חדשנית שנועדה לחזק את מעמדו של היישוב הצעיר.

הזכייה בפרס הראשון בתחרות לתכנון בית הספר המקיף על שם משה ל. שייבר, בשיתוף האדריכל מיכאל אזמנוב, ב-1964 הובילה את האדריכלים לופנפלד וגמרמן שרק ארבע שנים קודם לכן פתחו את משרדם המשותף, להתמחות בתחום תכנון מוסדות חינוך. יחד הם ובתמיכת משרד החינוך פיתחו מודל חדש וייחודי של סביבת לימוד שלמעשה שינתה את דמותו של בית הספר. קבלת העבודה באותה שנה, הגיעה לא רק בעת בה כבר גיבשו האדריכלים שפה אדריכלית מובהקת וצברו ניסיון בתכנון בתחומים שונים, אלא גם כתוצאה משינויים במערכת החינוך הישראלית. מאותה עת ולאורך 40 שנה, החל המשרד לתכנן סדרה ארוכה של בתי ספר שהמשיכו ופיתחו את המודל אותו יישמו לראשונה בבית שמש.

ב-1964 נערכה במינהל החינוך העל-יסודי במשרד החינוך והתרבות תכנית חומש להקמתם של מוסדות חינוך על יסודיים למיניהם – עיוניים, מקיפים ומקצועיים. "עם כינונה של תכנית החומש – נשתנו פני הדברים", כתב האדריכל והיסטוריון האדריכלות אבא אלחנני. "נמצאו אנשי חינוך ומעשה שנתנו את דעתם לחשיבותו הרבה של בניין בית הספר, בו אנו מגדלים ומחנכים את אזרחי המחר". במסגרת זו התגבש הרצון להעניק זהות ייחודית לכל בניין בית ספר כדי שיהווה "מקור גאוה והנאה לבאים בו".

.

1964: דגם בית הספר – בחזית הכניסה הראשית

.

1968: מבט על חזית הכניסה

.

"כמו כל בניין, גם בניין בית הספר הוא ביסודו יצירה אמנותית", קבעה יעל פוזנר, מנהלת אגף בינוי במשרד החינוך במאמר בו הציגה אתה שינויים שהנהיגה בתחומה. "לעתים קרובות מהווה הוא את המפגש הראשון של הנער עם עולם הארכיטקטורה. בשלב הראשון תהיה זו חוויה תת-הכרתית, אך במרוצת הזמן יתפתח בנער חוש לחלל ולמידותיו והבנה לצורות חוזרות ומתחלפות". כך הדגישה פוזנר כי יש להעניק תשומת לב לכל פרט ופרט בבניין: החל מהיחסים בין חלקי הבניין, צורת פתחי חלונות, דלתות ומעברים, ממדי חדרים ובחירת חומרים וצבעים. פוזנר ציינה את חשיבות המענה לצרכים הפדגוגיים, כמו גם ארגון המבנה היעיל, מערך תנועה נוח וקל להתמצאות, אוורור, אקוסטיקה ותאורה מתאימים. "אט-אט יתפתח בילד יחס מיוחד לבניין ולחלקיו ותפיסה כוללת של היצירה האדריכלית. […] הודות ליופיו, עשוי הבניין להתחבב על התלמיד, להעשיר את עולמו ולסייע לאיזון אישיותו".

אלה היו עקרונות התכנון שקיבלו לופנפלד וגמרמן ועל בסיסם פיתחו את המודל החדש אותו יישמו בבית שמש עבור רשת עמל.

רשת החינוך ההסתדרותית "עמל" היתה מחלוצות פיתוח בתי הספר המקיפים. הרשת הקימה והפעילה מוסדות חינוך מקיפים ומקצועיים שסיפקו בין השאר כוח עבודה למפעלי תעשייה ולמערכת הביטחון בעיקר באזורי פיתוח. הודות למדיניות הממשלתית שהונהגה זכתה "עמל" להתרחבות משמעותית במהלך שנות ה-60. לעידוד פתיחות תכנונית מצד האדריכלים ומצד המזמינים, ערכה הרשת תחרויות אדריכלים לתכנון מוסדותיה. למימון ההקמה חברו רשת עמל באמצעות הוועד הפועל של הסתדרות העובדים, המועצה המקומית בית שמש ותרומה בסכום של 155 אלף דולר שהתקבלה מהגברת אמה שייבר לזכר בעלה מוריס לייב. שייבר, יהודייה אמריקנית היתה זמרת אופרה וזמרת יידיש, יושבת ראש מפעל איגרות החוב ומגבית ההסתדרות בדטרויט, שירשה מבעלה המנוח מפעל לניקוי סרבלי עבודה, ובישראל תרמה ביד רחבה בעיקר למוסדות ולמיזמים חינוכיים.

מתוך מגמה לנצל ככל הניתן את המגרש כך שיתאפשר בעתיד להרחיב את המוסד, בחרו לופנפלד וגמרמן לרכז את בניין בית הספר שתכננו בקצה המזרחי של המגרש הגדול שהתפרס על פני ראש הגבעה הגבוהה ביותר באזור.

.

תכנית גגות

.

תכנית מפלס קרקע עליון: מימין אולם חדר האוכל וצמוד אליו האמפיתיאטרון הפתוח. במרכז החצר הפנימית הגדולה שבקצה העליון שלה נמצאת הכניסה הראשית למתחם. משמאל אגפי הכיתות הדו-קומתיים

.

הפלסטיות שאפיינה את גישת האדריכלים והופיעה בבניינים כמו בניין הפירמידה ובית המגירות בבאר שבע, חזרה והופיעה כאן בתצורה מורכבת יותר. כך המשיכו ופיתחו האדריכלים את תפיסת המבנה כמערכת הכוללת חלוקה לגופים נפרדים אך מקושרים, עם תשומת לב למערך התנועה, מענה לאקלים המקומי ונוחות אקלימית מרבית למשתמשים, שימוש בתאורה ואוורור טבעיים, יצירת סביבות מפגש המקשרות בין פנים ובין חוץ ומענה לפונקציונאליות של המבנה תוך ניצול מרבי של תנאי וממדי השטח.

בעיקרו הורכב המתחם שתכננו משלוש שורות של מבנים דו-קומתיים שחצרות ומעברים מקורים, אנכיים ואופקיים, קישרו ביניהם. באופן זה נוצרה מערכת פתוחת קצה אותה ניתן להרחיב בעת הצורך מבלי לפגוע באופיו ובתפקודו של הבניין, מהלך שאכן ארע בסוף שנות השבעים ובמסגרתו נוספו אגפים חדשים לבית הספר.

המתחם המקורי שנבנה בשלב הראשון מורכב משני מבנים לכיתות, מעבדות ואדמיניסטרציה ומבנה שלישי לבתי מלאכה למגמות הלימוד, מטבח וחדר אוכל. שני מבני הכיתות תוכננו באופן שלכל ארבע כיתות חדר מדרגות נפרד, וזאת במטרה ליצור הפרדה בין שכבות הגיל השונות ומסלולי הלימוד ולבטל ככל הניתן את הצורך ביצירת מסדרון.

כיתות הלימוד גדולות במיוחד התאפיינו בפתחי חלונות רחבים במיוחד הפונים לכיוון צפון או דרום, כשלעומתם נוסף פתח נוסף בדופן הנגדית במטרה ליצור אוורור טבעי מפולש. לעומתן, כיתות בתי המלאכה (נפחות, מסגרות, אלקטרוניקה, אלקטרומכניקה, שבהמשך הפכו לכיתות מחשבים וחשבונאות כשהחל מראשית שנות ה-70 התקיימה בבית הספר מגמת מנוענות שפעלה בשיתוף פעולה עם מפעל "מנועי בית שמש" שהיה מהמעסיקים המרכזיים בעיר בתחום התעשייה והתמחה בייצור מנועי סילון) התאפיינו בהגבהת מרכז האולם ופתיחת שורת פתחי חלונות נוספת בתקרה. במקור, תוכננו ארובות אור מסיביות להחדרת אור ואוויר לבתי המלאכה. גופים אלו נבנו שלא לפי התכנית המקורית ונותרו כאלמנטים דקורטיביים שתרמו לעושר הצורני של המתחם, אך לא שימשו לייעודם המקורי.

שלוש חצרות בנויות מפרידות בין גושי הבניינים. הן עוצבו כל אחת באופן שונה בהתאם לשימוש שיועד לה, כשהמשותף לכולן היה העיצוב הפיסולי שהוענק למרכיבים השונים שפנו אל החצר והרכיבו אותה. החצר הגדולה מבין השלוש, היוותה גם מבואת כניסה למתחם. עיצובה הפיסולי בא לה הודות לעיצוב חדרי המדרגות שהפנו אליה דופן פתוחה (חדרי המדרגות תוכננו במקור כגופים פיסוליים משמעותיים במתחם הכוללים גגונים מרחביים בולטים ופתחים אקראיים, אך בוצעו בגלל מגבלות תקציב באופן מאופק וסטנדרטי), ופתחים דומים תוכננו ובוצעו כך ששולבו בגדר בית הספר לצד שורות פתחים שהודגשו במסגרות בולטות מבטון חשוף. שלד הבניין החשוף שהודגש בחזית, ערוגת ירק ושוקת בנויה שהיתה לגוף פיסולי בפני עצמו. נוסף על אלה, חומרי הגמר: בטון גלוי וטיח גס שולבו בין הגופים השונים ויצרו משחקי חומר וצבע לא צפויים.

החצר שהפרידה בין אגף הכיתות המרכזי ובין אגף בתי המלאכה וחדר האוכל ניצלה את הבדלי הטופוגרפיה. היא עוצבה כאמפיתיאטרון פתוח ואינטימי בו יכלו כל תלמידי בית הספר להתכנס או לשהות בעת הפסקות. זוג חצרות פנימיות קטנות נוספות שולבו בקומה התחתונה בצמוד לבתי המלאכה.

"בית הספר התיכון המקיף הוא בניין ענק ורב רושם, המזדקר בלובנו מעל לבתי האבן האפורים של העיירה", התפלצן כתב עיתון "מעריב" עם חנוכתו של המוסד. "בימים האחרונים הוא שימש כמקום עליה לרגל למאות מתושבי העיירה, שבאו לחזות בבניין הגדול ו'המשונה'. תלמידי התיכון, שהחלו בו את לימודיהם ביום ה' שעבר, אינם מאמינים למראה עיניהם. לאחר שנים של נדודים בבניינים ארעיים ובכיתות צפופות, נראה להם הבניין החדש והמשוכלל חלום".

בסוף שנות ה-70 נוסף למוסד אגף כיתות חדש שהכפיל את מספר התלמידים שהגיע כעת ל-700. ב-2004 עבר המוסד לניהול רשת ברנקו וייס וב-2007 עזב המוסד את הבניין ועבר לבניין חדש באזור אחר בעיר. הנכס שהיה בבעלות ההסתדרות נמכר לגורם פרטי וכיום הוא מפוצל לישיבה-תיכונית חרדית (חדר האוכל הוסב לבית מדרש ומקום תפילה), גני ילדים וחלקו נטוש.

.

חצר פנימית אינטימית בין שני אגפים. בסך הכל יש חמש חצרות פנימיות

.

כדי ליצור מקום בו כל תלמידי בית הספר יכולים להתכנס לטקסים ואירועים, נוצר אמפיתיאטרון פתוח, אליו גם פנה אולם חדר האוכל (משמאל) המשמש כיום בית מדרש ומקום תפילה לתלמידים

.

המדרגות במקור היו אפורות, בטון חשוף.

.

הן משמשות גם מקום שהייה בהפסקות וניתן גם להעביר בהן שיעור חוץ (אלא אם כן הכיתה מעליה פעילה ואז יש הפרעה)

.

פתחים (שחלקם נאטמו) באחת החצרות הפונות אל החוץ

.

מבט אל גג חדר האוכל עם האלמנטים שתוכננו להיות ארובות אור אך לא הושלמו מעולם

.

על דלת כתה י"א3 הנטושה יש שריד מתלמידי בית הספר המקיף שכבר לא נמצאים פה 24 שנה

.

כיתות הלימוד היו גדולות במיוחד (כיום הן ללא שימוש)

.

מסדרון יש רק באגף בתי המלאכה שהיה החלק של הלימודים המקצועיים בבית הספר

.

כדי לא ליצור מסדרון אפל נקבעו פתחי חלונות בשקעים בתקרה וחצרות פנימיות פונות אל המסדרון ומאירות ומאווררות אותו (במקרה הזה החצר נאטמה)

.

על הקיר תצלומים 

.

המסדרון המוביל אל בתי המלאכה (משמאל) ואל המלתחות וחדרי השירותים (מימין). בפער שבין הקורה הנתמכת על ידי עמודים וקיר בתי המלאכה היה פתח שהחדיר אור כדי למנוע מסדרון אפל ומנותק מהסביבה

.

בתי המלאכה הוארו גם באמצעות פתחי חלונות שנקבעו בתקרה. הישיבה התיכונית הפועלת בבניין בחרה להפוך אותן לכיתות הלימוד, למרות שמבחינה אקוסטית יש בעיה קשה

רשימות נוספות על בתי ספר:
(4) אורט יד לבוביץ' נתניה (מרדכי בן חורין)
(10) חצרות מתחדשות (יעל בר מאור)
(12) בית הספר בשכונת אגמים (לרמן אדריכלים)
(16) בית ספר יסודי רקפות בקריית ביאליק (קנפו-כלימור + אב אדריכלות נוף)
(17) אולמות ספורט בצרפת, דנמרק וישראל (Alexandre Dreyssé, BIG, חן אדריכלים)
(21) תיכון קוגל בחולון (דוד נופר)
(22) בית ספר מכולות ביפן (HIBINOSEKKEI + youji)
(23) יסודי דרויאנוב, פלורנטין (אורנת שפירא אדריכלים)
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • קומט  ביום 21/03/2018 בשעה 12:11

    הכיעור בהתגלמותו. מי שתכנן את זה היה נעדר כל רגש אסתטי או חשיבה שבמקום זה יבלו מדי יום ילדים ובני נוער. ולגבי המצב הנוכחי – כך נראים מרבית מקומות הלימוד של חרדים -אתסטיקה אצלם זה לא ממש חשוב ועד שזה לא יתמוטט לא יעשו דבר . ברגע האחרון ירוצו לשנורר איזה מבנה בחינם לעוד חבורת מתנועעים לאלוהים יודע מי

  • אהוד בסט  ביום 21/03/2018 בשעה 12:27

    נראה בניין טוב ומעניין אך לצערי מוזנח

  • DAVID  ביום 21/03/2018 בשעה 16:16

    מנופי ארצנו . אין גבול לשנאה העצמית ולחוסר קבלת האחר כאשר מדובר ברב , מקובל גם על אנשים חילוניים , מתקדם בפסיקותיו ( ראה עגונות ) . נראה אותך , כותב את זה על תמונה של בישוף או איש דת מוסלמי . ברור שלא . חבל כל הכתבה נהרסה ויש לה טעם של חומר משמר דעות קדומות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: