סיבוב במבנן שתכננו לופנפלד וגמרמן בשכונת גילה

בין הבודדים שתכננו יותר ממתחם אחד בשכונת גילה היו האדריכלים משה לופנפלד וגיורא גמרמן (אדריכל אחראי: ניסן קנולר). הם גם היחידים שתכננו נוסף על מתחמי המגורים מוסדות ציבור. על המתחם המאוחר שתכננו בגילה כתבתי כאן והוא שונה באופן מהותי מהמתחם הראשון שתכננו ובו הסתובבתי לאחרונה. המתחם המאוחר הוא קטן יחסית ומורכב משלושה בלוקים הפרוסים כמו משולש סביב לחצר פנימית. לעומתו המתחם הראשון שאותו הם החלו לתכנן ב-1971 ובנייתו הושלמה בסוף אותו עשור, הוא עצום בגודלו יחסית לישראל, הוא הגדול ביותר בגילה, הוא לינארי ורחובות פנימיים מלווים אותו לכל אורכו.

למרות ההידרדרות של שכונת גילה ובכלל של ירושלים לאורך השנים ועזיבתה של אוכלוסייה חזקה, הצליח המתחם הוותיק הזה לשמור על מעמדו. סיבוב בו מגלה שאיכות הבנייה היתה בהחלט גבוהה, הדיירים הנוכחים מקפידים להימנע מבניית תוספות מכוערות, מהשלכת פסולת ברחובות ומהעברת צנרות וכבלים בחזיתות. לכאן לא הצליח להיכנס הישראלי המכוער שנוהג לעשות מה שהוא רוצה בכל מקום.

ועל כך ברשימה זו.

.

רחוב פנימי

.

מפת התמצאות

.

המתחם הוא הגדול ביותר בגילה, חלקים ממנו מופרדים מהרחוב הראשי באמצעות גינה שגם ארבעים שנה לאחר הקמתה היא לא הצליחה להתפתח. השצ"פים הם החלק החלש בשכונה

.

גשרים ומדרגות מקשרים לדירות בקומות העליונות

.

ארובות של מערכת הסקה מרכזית מהוות אלמנטים אנכיים בבינוי שבעיקרו הוא אופקי

.

מעוצבים כמו פסלים סביבתיים, שילוב של בטון ואבן

.

רחבות ציבוריות מידי כמה בלוקים, חלקן מורכבות ממדרגות רחבות ועציצים בנויים

.

רחוב פנימי עם רצועות גינון שהדיירים מטפחים

.

כאן ממוקמות תיבות הדואר

.

המדרגות מצופות בלוחות אבן נסורה בעוד הבניינים עצמם מצופים באבן ירושלמית

.

המדרגות החיצוניות

.

הבינוי מלווה את השיפוע הטבעי והדירות בחלקן מצויות מתחת למפלס הרחוב הפנימי וחלקן מעליו

.

שבילי מדרגות חוצים את המתחם לגובה ולכן מורכבים ממדרגות

.

ועוד מדרגות

.

ועוד מדרגות

.

האדריכל רם כרמי הציע במהלך אחד הדיונים המשותפים לכל אדריכלי שכונת גילה ששבילי המדרגות ירדו עד לוואדי. אחד מהם אכן נבנה עד לתחתית הוואדי

.

חזית בלוק הנחצה ברחוב פנימי

.

חתך פרספקטיבי (מתוך תוי, גיליון 19)

.

הרחוב הפנימי נחצה בגשרים המקשרים בין המדרגות ובין הדירות

.

הרחוב מקורה בתקרת קורות בטון ולכן הוא מוגן מגשמים ומקרני שמש

.

.

לתכנון שכונת גילה הוזמנו בשלב הראשון והשני האדריכלים אברהם יסקי ויעקב גיל, אלי גבירצמן ושמואל שקד, ישראל לויט, נחום זולוטוב, רם כרמי, אלדר שרון וכן השותפים משה לופנפלד וגיורא גמרמן. בשלבים הבאים הוזמנו אדריכלים נוספים כמו גרשון צפור, מאיר לוי וסלו הרשמן.

הקשר בין משרד השיכון ובין לופנפלד וגמרמן נוצר זמן קצר לאחר שהשניים יצאו לדרך עצמאית ופתחו משרד אדריכלים. זה קרה בתחילת שנות ה-60 כשקיבלו לתכנן שיכונים לאוכלוסייה הערבית, פרויקט שמעטים האדריכלים שהסכימו להיות מעורבים בו בגלל תנאי העבודה ותוצריה. המעורבות והמקצועיות שהפגינו השתלמה להם. עשור מאוחר יותר, מי שניהל את פרויקט השיכון לערבים התקדם בתפקידיו במשרד השיכון והזמין אותם לתכנן את מתחם המגורים הגדול בשכונה החדשה. המתחם המכיל 552 דירות, מורכב אמנם מסדרה של מבנים, אך הקשר הפיסי ביניהם הופך אותם כמעט לבניין אחד ולכן הוא מכונה לרוב "מבנן".

.

תכנית החלק המזרחי של שכונת גילה כשבחלק העליון עוטף את פסגת ההר המבנן (3) שתכננו לופנפלד וגמרמן. בפסגה הוקם המבנן (4) שתכננו אריה שרון ואלדר שרון, כשמשמאל המבנן (6) בצורת מקל סבא הוא המבנן הראשון בשכונה שתכנן האדריכל רם כרמי. בפינה התחתונה משמאל מופיע המבנן השני (8) שתכננו לופנפלד וגמרמן עשור מאוחר יותר בגילה והוא בצורת משולש (מתוך כתב העת תוי, גיליון 19)

.

המבנן שקיבלו לתכנן ממוקם על צלע הרכס הצפון מזרחי המתאפיין בשיפוע של 20% עד 25%. פריסתו בצורת האות ח' עטפה כמו חומה את ראש הרכס בו הוקם מבנן אחר שאותו תכננו האדריכלים אריה שרון ואלדר שרון. כאן הציגו לופנפלד וגמרמן מבנה מדורג בו ניכרת השפעה מסביבות המגורים אותן למדו להכיר בירושלים העתיקה ובזו הוותיקה שמחוץ לחומות, סוג של שכלול לחתך המבנה שגיבשו בבניין הפירמידה בבאר שבע. הסמטאות המפותלות שאורכן מגיע לא פעם למאות רבות של מטרים, החצרות הבנויות, הכיכרות האינטימיות המתגלות לפתע (ברובן שולבו גינות בעיצובו של אדריכל הנוף איתמר לויטין, אך הן לא שרדו), ההפרדה המוחלטת בין תנועות רכבים והולכי רגל, מדרגות גשרי מעבר המקשרים לקומות עליונות והבנייה הרציפה ללא חלוקה למגרשים – כל אלה הפכו את המתחם לפרויקט מגורים ייחודי שטרם נראה כמותו בארץ.

"התכנון מבוסס על שני צירים אופקיים להולכי רגל, הנפתחים לכיכרות ציבוריות קטנות", כתבו השניים בטקסט שפורסם בכתב העת תוי והוקדש לפרויקטי הבנייה בשכונת גילה. "צירים אלו מקורים חלקית על ידי המבנים, כך שמתקבלים רחובות מוצלים ומוגנים מתנאי האקלים הקשים יחסית של השטח. רחובות אלה מתקשרים בכמה צירי מדרגות, ניצבים לטופוגרפיה, לחניות, כבישי הגישה וגשרי המעבר החוצים את הכבישים ומאפשרים תנועה בלתי מופרעת לילדים לבית הספר הממוקם בראש הגבעה".

.

מאפרות גדולות מונחות לאורך הרחוב ומתאימות גם לפיצוח גרעינים

.

שני רחובות פנימיים ואופקיים מלווים את הטופוגרפיה וחוצים את מבני הדירות. הם עוצבו כסמטאות ישרות, נקיות מריהוט או הסתרות, כשפתחי החלונות והכניסות פונים אליהן. כך חיזקו האדריכלים את תחושת הביטחון באותם רחובות הולכי רגל פנימיים וכן את הקשר ההדוק בין הדיירים ובין המרחב המשותף. סמטאות נוספות חוצות את המבנים מהרחוב העליון ועד לחלקו התחתון של המתחם, והן בעיקר מורכבות ממדרגות.

מערכת התנועה הרגלית ריתקה לא רק את אדריכלי הפרויקט, אלא גם אדריכלים אחרים בצוות המורחב שהופקד על תכנון המתחמים השונים בגילה. "באחת מפגישות הצוות רם כרמי הציע שהמדרגות שקישרו בין החנייה ובין שני הרחובות ימשיכו וירדו עד לוואדי", נזכר באנקדוטה שהתרחשה והתקבעה בזיכרונו האדריכל ניסן קנולר, שעבד במשרדם של לופנפלד וגמרמן והיה אחראי על הפרויקט. "עשיתי חישוב מהיר שמדובר בקרוב לאלף מדרגות, ואני בתור הצעיר העזתי לענות לו 'נראה אותך עולה ברגל את כל המדרגות' וכולם צחקו. אבל בסוף, ביצעו את המדרגות האלה לפחות בחלק מהדרך אל הוואדי".

ששה טיפוסי דירות עיקריים מרכיבים את המתחם וכוללים דירות החל משני חדרים ובשטח של 54 מ"ר, ועד ארבעה חדרים בשטח של 97 מ"ר. 44 מהדירות תוכננו כיחידות דו-מפלסיות וכללו מרפסות בשטח של 22 מ"ר. חלק מהדירות כללו גם חצרות שלרוב היו גדולות משטח הדירה הבנויה. לבד מדירות כוללים המבנים מקלטים, חדרי הסקה מרכזיים, חדרי כביסה ומחסן הג"א אזורי.

.

חתך במבנן עם ארבע טיפוסי דירות (מתוך כתב העת תוי, גיליון 19)

.

.

חומרי הגמר שנבחרו למבנן הוכתבו מראש לכל האדריכלים שהיו מעורבים בתכנון שכונת גילה. עיקר חיפוי החזיתות בוצע באמצעות לוחות אבן בעיבוד גס (טובזה), שהונחו בהתאם למסורת באופן אופקי. ליצירת גיוון נעשה גם שימוש בלוחות אבן נסורה. באבן זו נעשה שימוש במשטחים שמעל פתחי הכניסה, בפתחי חלונות ובמעקות המדרגות והגשרונים. בניגוד לחיפוי האבן בעיבוד טובזה, הונחו לוחות האבן הנסורה באופן אנכי באופן שיעניק לחיפוי את המראה המודרני.

המתחם שתכננו לופנפלד וגמרמן הוא כאמור שיכלול ופיתוח של המודל שהציגו לראשונה בבית הפירמידה בבאר שבע וחשף הצהרת כוונות לסביבת מגורים חדשנית, כזו המתעמתת עם שיכוני המגורים המודרניים שנבנו עד אותה עת והרכיבו את השיכון הציבורי בישראל. יצירת רחוב פנימי כמענה לאקלים המקומי, מרחב קהילתי המתפקד גם כמרחב מעבר היוו את העקרונות המרכזיים שבאמצעותם גובשה פריסת גושי הבניין וסכימת התנועה בשני הפרויקטים. בשונה מהרחוב הפנימי שבוצע במבננים אחרים בגילה כמו אלה של רם כרמי ושל אברהם יסקי, יעקב גיל ויוסי סיון, עיצבו לופנפלד וגמרמן את הרחוב כמקום המבוקר על ידי הדירות המפנות אליו את הכניסות וכן את פתחי החלונות, כשמידי כמה עשרות מטרים מתרחב הרחוב והופך לגינה ציבורית בעוד רחוב מדרגות חוצה אותו. באופן כזה אפשרו האדריכלים תנועה ערה יחסית לשכונת מגורים פרברית ושמירה על סביבה מטופחת. כל זה נוצר הודות לקשר ההדוק בין הדיירים ובין סביבת המגורים, ערך שלרוב לא הצליח להתממש במבננים אחרים בהם אותם רחובות הפכו למקומות מבודדים ומוזנחים.

.

האדריכלים

השותפים משה לופנפלד (2010-1931) וגיורא גמרמן (2015-1927) פתחו משרד אדריכלים משותף ב-1960 לאחר שעבדו כל אחד במשרד מצליח: לופנפלד אצל האדריכלים אריה שרון ובנימין אידלסון, גמרמן אצל אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור. העבודה הראשונה שתכננו השניים במשותף היתה שכונת מגורים לערבים. פרסומם הראשון הגיע הודות לזכייתם בתחרות לתכנון מגורים בבאר שבע, שם הציעו ותכננו את מגדל המגירות ואת בית הפירמידה שהיו חלקים בודדים מאותה תכנית גדולה שלא בוצעה.

הם הפכו לאדריכלי הבית של מכון וינגייט ותכננו את כל מתקני המכון (למעט השניים הראשונים אותם תכננו שרון-אידלסון). לופנפלד וגמרמן התמחו בתכנון מתקני ספורט קטנים וגדולים (אצטדיון האתלטיקה בהדר יוסף, איצטדיון בת ים), בתי ספר (תיכון מקיף שרובר בבית שמש, תיכון ברנר, כפר בתיה) ספריות (בית אריאלה, קרית גת, קצרין וכרמיאל) ומתנ"סים ובתי תרבות (בית דני בתל אביב, בית אדית בקרית גת). הם גם תכננו בתחום המלונאות את כפר הנופש הצרפתי באשקלון. עבודתם האחרונה היתה תכנון מרכז התרבות של אשדוד, פרויקט שבמהלכו נפרדו ולופנפלד תכנן לבדו את מרכז מונארט בו שוכן מוזיאון אשדוד לאמנות. בעוד כחצי שנה אפרסם מונוגרפיה על פועלם.

.

עבודת אבן משלבת אבן נסורה ואבן בעיבוד טובזה

.

הקירוי מתנשא מעל לקומה השניה

.

הרחובות נקיים, אין פלישות ואין שינויים שמכערים את הסביבה המשותפת

.

הכניסות לחדרי המדרגות מודגשים בקשתות

.

הכניסות לבתים הן ללא דלתות ופתוחות

.

מבט ממעלה המדרגות על הגשר המקשר לדירות העליונות

.

פתחים מחדירים תאורה טבעית

.

מבט מהגשר: התקרה לא תמיד רציפה וכניסת אור טבעי יוצר קצב ברחוב

.

הרחובות הפנימיים יכולים להיות מפגע אקוסטי בגלל ההד שנוצר, ולכן השקט כאן חשוב

.

שקט

.

גם ניקיון

.

מסגרות בולטות וחלקיות הן אחד מסימני ההיכר של צמד האדריכלים משה לופנפלד וגיורא גמרמן

.

הגינות בין בלוק לבלוק הן לרוב מוזנחות באופן חריג

★★★★★

מעברו השני של הרחוב מצוי המתחם שתכננו האדריכלים אריה שרון ואלדר שרון והמצב שלו עגום

.

המרפסות נסגרו, נוספו כל מיני תוספות והמקום נראה כמו פאבלה רק שבמקום פושעים עם שפם כאן יש בעיקר חרדים עם כובעים

★

רשימות נוספות על שכונת גילה:

.

(2) מבנן בתכנון רם כרמי

(2) מבנן בתכנון דוד רזניק

(3) מבנן בתכנון סלו הרשמן

(4) הצעה למסלול סיור בגילה

(5) מבנן נוסף מוזנח בתכנון רם כרמי

(6) מבנן עם רחוב פנימי בתכנון יסקי-גיל-סיון

(7) מרכז מסחר ומגורים בתכנון אברהם יסקי ויוסי סיון

(8) מבנן משולש סביב לחצר פנימית בתכנון לופנפלד-גמרמן

★

שיר לסיום:

.

★