סיבוב בגינת דובנוב עם אדריכל הנוף גדעון שריג

חשוב לאדריכל הנוף גדעון שריג שהגינה שהוא מתכנן תתאים לכל הגילאים. לגינת דובנוב שבתל אביב יש לשריג, מבכירי וותיקי אדריכלי הנוף בישראל, פינה חמה בלב והוא רואה בה את אחת מעבודותיו הטובות שתכנן. שנות ה-80 היו שנות הפריצה הגדולה של שריג, כשהצליח לממש בזה אחר זה פרויקטים חדשניים ומורכבים ובראשם "גן הסלעים" שבפארק הירקון. גם בגינת דובנוב השכונתית שהקמתה הושלמה ב-1995, ניתן למצוא הד לאותו גן סלעים ייחודי.

בסיבוב בגינה עם שריג הוא שמח לגלות שהמקום מלא בילדים ובהורים, הוא היה מאושר לראות שאין פינה מוזנחת והכל שוקק חיים. שריג רתח מזעם כשראה שלאחרונה הוקם ביתן בשטח הגינה ובצמוד למתקני המשחק, והסביר שהשטחים הציבוריים מצטמצמים לטובת המסחר והתופעה מכאיבה לו כי הציבור הוא הנפגע העיקרי. "רצוי שיהיה קיוסק, אבל לא באמצע אלא בצד כי אין לו שום קשר לפעילות של הגינה", הוא מסביר (אלא שמאוחר יותר התברר שלא מדובר בקיוסק אלא במיזם עירוני להשאלת צעצועים לילדים המשחקים בגינה). פחות מפריעים לו שינויים כמו החלפת ריצוף, החלפת מתקני בולי עץ שתכנן לטובת מתקנים גנריים, שינוי במאזן בין מתקנים, בין מדשאות ובין שטחים חשופים.

ועל כך ברשימה זו.

.

2022 (1995)

.

גינת דובנוב שוכנת בין הרחובות דובנוב, צייטלין וברקוביץ (היא נחצית באופן בלתי נראה על ידי רחוב לאונרדו דה וינצ'י), וסמוכה למוזיאון תל אביב, תיאטרון הקאמרי ותיכון צייטלין (המפה באדיבות המרכז למיפוי ישראל)

.

2018 (צילום: איזבלה ולדימירסקי ורונן כרם באדיבות הארכיון העירוני של עיריית תל אביב יפו)

.

אדריכל הנוף גדעון שריג הקדים והמתין לי על הספסל

.

החלק העליון של הגינה אהוב במיוחד על סקייטרים ומצוי בשטח שמקרה את קטע רחוב ברקוביץ וחניון גולדה. מימין בניין תיאטרון הקאמרי ומשמאל מוזיאון תל אביב לאמנות

.

שלט בשולי הגן מציין בקצרה בעברית ובאנגלית פרק בתולדות המקום

.

חלקו המזרחי של הגן רגוע יותר ומורכב ממדשאה שבמרכזה מוקד המשלב מים וסלעים

.

שנות ה-90: במקור היה המוקד ללא גדר היקפית שמונעת גישה (באדיבות ארכיון עזריאלי לאדריכלות; אוסף גדעון שריג, אדריכל נוף)

.

שנות ה-90: האמפי היה מתמלא במים רק בחלקו התחתון ולרוב רק בימות הגשמים והוא עוצב כאמפי קטן ומרובע(באדיבות ארכיון עזריאלי לאדריכלות; אוסף גדעון שריג, אדריכל נוף)

.

2013: לבסוף נוספה גדר היקפית שנדרשה על ידי יועץ בטיחות ומאז נמנעת גישה. גדר זו בוטלה לימים וכיום ישנה גדר בצמידות למדרגות שפכו לבריכה מלאה במים (באדיבות ארכיון עזריאלי לאדריכלות; אוסף גדעון שריג, אדריכל נוף)

.

2018 (צילום: איזבלה ולדימירסקי ורונן כרם באדיבות הארכיון העירוני של עיריית תל אביב יפו)

.

1994: תכנית "אמפי סלעים" (באדיבות ארכיון עזריאלי לאדריכלות; אוסף גדעון שריג, אדריכל נוף)

.

1994: עשרה סלעים נבחרו למקבץ שמרוכז בדופן הצפונית של האמפי (באדיבות ארכיון עזריאלי לאדריכלות; אוסף גדעון שריג, אדריכל נוף)

.

1994: תעלת מים עם נביעה בחלקה העליון (באדיבות ארכיון עזריאלי לאדריכלות; אוסף גדעון שריג, אדריכל נוף)

.

1994: חתך והנחיות ביצוע (באדיבות ארכיון עזריאלי לאדריכלות; אוסף גדעון שריג, אדריכל נוף)

.

1994: "הסלע יהיה שקוע ב-20% מגובהו הכללי" (באדיבות ארכיון עזריאלי לאדריכלות; אוסף גדעון שריג, אדריכל נוף)

.

כיום האמפי מגודר, מלא במים ומשולבת בו צמחייה

.

.

(1) הגינה

גינת דובנוב לא חריגה בנוף הגינות העירוניות שהוקמו בישראל – גם בה לא תוכלו להתנתק לגמרי מהעיר שמקיפה אותה, גם בה לא תמצאו פיסת טבע ואפילו לא משהו מהנוף המקומי הטבעי. התכנון כולו מתבסס על פעילות אינטנסיבית יותר או פחות, ועל צמחייה שאינה מקורית ובחלקה הגדול אפילו לא מתאימה לאקלים הצחיח שמאפיין את האזור. הסלעים מסוג "צור איאוקני" שניצבים בחלקה המזרחי נראים כמו התנתקו ממקורם הטבעי, במקרה הזה מהגולן או בית חורון, והוטחו בלב המדשאה ולצד בריכת נוי מרובעת. בחלק המערבי גן השעשועים נראה כיום כמו עוד מאות כאלה שתמצאו ברחבי הארץ. עם זאת, מיקומה ייחודי ובא לידי ביטוי בתכנונה ובנוסף לכך אחראי לה אחד מהבכירים והמשפיעים באדריכלי הנוף הפועלים בישראל כבר למעלה מיובל שנים.

"אני מאד גאה בגינת דובנוב ואוהב אותה", פותח אדריכל הנוף גדעון שריג את הסיור שלנו בגינה. "עשיתי עשרות גנים אבל הגינה הזו היא בשימוש יוצא מן הכלל; העושר של הפעילות הוא הדבר שאליו שאפתי, זו גינה כל-כך עירונית בקשר שלה למגורים ולמוסדות עירוניים מרכזיים שמקיפים אותה כמו מוזיאון, תיאטרון, אופרה, ספרייה, בתי משפט ובנייני משרדים".

העיקרון המרכזי בתכנון גינת דובנוב, מסביר שריג, היה החיבור בין הסביבות השונות, אך לבד מהקישוריות העירונית הוא מוסיף שהעיקרון המרכזי בגינה ובכלל בגנים שתכנן היה שהמקום יתפקד כסביבה רב-שימושית ורב-גילאית. השימוש בגינה עמד בראש סדרי העדיפויות וממנו נבע העיצוב. "אני תמיד מדגיש שאני מתכנן עבור כל אדם ועבור כל גיל. הגן הוא מקום למפגש ופעילות לכל הגילאים יחד, ונוצרים בו יחסי גומלין במרחב הפתוח העירוני שהוא מקום של מפגש".

ראשיתה של הגינה היא בנטיעות שערכה בשטח עיריית תל אביב בתחילת שנות ה-50. "כשעברתי ב-1951 לגור בבית שבפינת הרחובות דובנוב ומאנה, לא היו אז כבישים סלולים וזה היה הקצה של העיר, לא היה כלום מעבר לבניין שלנו אלא רק שדה", נזכרת האדריכלית עליזה טולדו שבהמשך חייה תכננה בין השאר את דיזנגוף סנטר (עליו הוענק לה פרס רוקח) ואת הטכנודע שבחדרה. טולדו זוכרת שהשטח שעליו הוקמה הגינה היה בשעתו שדה פתוח וממזרח לו בשטח שבו כיום ניצב מוזיאון תל אביב שכן אז מחנה צבאי – מחנה קרית מאיר, שנקרא כך בעקבות מתחם מגורים סמוך. "אני זוכרת שבמבצע סיני הגיעו לשם חיילים כדי להתגייס למלחמה". ב-1960 פונה המחנה ושטחו הושב לעיריית תל אביב. טולדו מספרת כי במהלך שנות ה-50 גידרה העירייה את השטח שיועד לגינת דובנוב ונטעה בו עצי אורן. "במשך הרבה שנים נותר השטח מגודר וסגור כי העירייה רצתה להגן על העצים הצעירים, אלא שבכל חורף היו כמה עצים נופלים, עד שלא נותרו שם אורנים".

.

2020: מבט מהאוויר: בחזית גג הרחוב המקורי ובעורפו הגינה (צילום: ברק ברינקר, באדיבות הארכיון העירוני של עיריית תל אביב יפו)

.

.

"גן של 12 דונם כמו גינת דובנוב שונה מפארק של 1,200 דונם כמו פארק הירקון", ממשיך שריג ומסביר את גישת התכנון שהובילה לגינת דובנוב הנוכחית. "ההבדלים הם בקנה המידה, במרחקי ההליכה, ריצה רכיבה על אופניים, בשימושים ובהיקפם. כאן בגינה מתקני המשחק הם הכי חשובים ומוקדש להם שטח גדול. תענוג לראות כאן את קבוצות המשתמשים ואני גם מרבה לשוחח איתם".

"היתה פה חורשה של עצים כמעט ולא מטופלת", הוא מספר על המקום בראשיתו. "מישהו חכם נטע את העצים ואני כמובן שימרתי אותם". בשלב מוקדם בתהליך התכנון נערך סקר של העצים בחורשה שהיו בעיקר עצי ג'קרנדות (סיגלונים), נקבעו העצים שישמרו (בעיקר הבוגרים), אלה שיועתקו ואלה שיעקרו.

שריג גאה בהישג שבגינת דובנוב בקושי ניתן לראות לדבריו את הרקיע, "צל ועצים הם מהדברים הכי חשובים בגן", הוא מסביר ונזכר שבמקומות שבהם מצא שנותר מקום פנוי וחסר היה עץ, אז הוא דאג לטעת עץ חדש. תמצאו כאן בעיקר סיסם הודי, פיקוסים וגם ברושים שאותם נטעו בסמוך לגדר בית הספר שגובל בגינה. בדופן שמשיקה לבתי המגורים נטעו בוגונביליות שבולטות הודות לפריחה הסגולה שנמשכת לאורך חודשים רבים.

אחד האלמנטים הבולטים הוא הצמחייה ששולבה במרכז גג הרחוב והחניון, סמוך למעליות, שם ניטעה צמחייה מגוונת שפורצת מתוך הקומה התחתונה. עצי בומבקס שמתאפיינים בפריחה אדומה נשתלו ברחבה שמעל לרחוב והחניון, עצים אלה נשתלו למעשה בחלקם העליון של העמודים שעוצבו בחלקם העליון בצורה המזכירה כוסיות שמולאו באדמה כדי לאפשר לעצים להיקלט ולהכות שורשים.

.

שריג ב"אמפי הסלעים": כמו ב"גן הסלעים" שבפארק הירקון, גם כאן מקבץ הסלעים מעניק להם אנושיות וכך הם נראים כמו קבוצה המצויה בעיצומו של דו-שיח שקט.

.

"חשובה לי הטבעיות של הסלע ולכן לרוב הבאנו את הסלעים מאזורי מחצבות כי אליהם הגישה קלה יותר. הסלע כאן הוא כמו פסל, מחבר בין האדם ובין הקרקע והשמיים"

.

.

שני אזורים עיקריים מרכיבים את גינת דובנוב:

בחלק המערבי שקרוב לרחוב דובנוב מרוכזים אזורי מתקני המשחק שבהם מתקיימת עיקר הפעילות בגן. במקור תוכננו והוקמו שני אזורי משחק בלבד, אך לאור הביקוש הרב גדל מספר המתקנים וכיום תופסים המתקנים שטח משמעותי. אזור זה הוא גם מישורי ומוצל כולו בעצים.

בחלק המזרחי שנושק לרחבה של מרכז התרבות (שגבוהה מהגן בגלל רחוב מקורה וחניון רכבים והקישור אליה הוא באמצעות רמפות) מצויה מדשאה משופעת. במרכזה אלמנט פיסולי, המכונה בתכניות שערך שריג "אמפי סלעים", שמעוצב כמו אמפי מרובע וקטן שלא נועד למופעים אלא כאלמנט מנוחה ונוי בגן. בשוליים הצפוניים של האמפי מרוכזים כמה סלעי ענק, שהד להם מצוי גם במדשאה באמצעות סלעים קטנים יותר. כיום האמפי מגודר, הוא מלא במים כמעט עד לשפתו ובמים משולבת צמחייה.

שני אזורים נוספים שהם חלק מהפרויקט, כוללים את פיתוח הנוף שבגג הרחוב והחניון ואת פיתוח הכיכר שבין בנייני הציבור.

.

.

.

"הפרויקט לא בוצע לגמרי כפי שתכננתי", נזכרת אדריכלית הנוף מירה אנגלר שעבדה במשרדו של שריג בין השנים 1987-1979 והובילה בשלב מוקדם את תכנון הגינה. "החורשה הקיימת היתה מלכתחילה הרעיון המרכזי ובתוכה רצינו ליצור מקומות של פעילות וביניהם לנתב את תנועת הולכי הרגל שבין הכניסות מהרחובות דובנוב וצייטלין ובין הרחבה החדשה שבין תיאטרון הקאמרי, האופרה, המוזיאון ובית אריאלה.

בתכנית המקורית בקש שריג לפזר מקבצים רבים של סלעים גם בגן וגם ברחבה העליונה שבין בנייני הציבור. "אני שמחה שהתכנית המקורית לא בוצעה כי היו בה יותר מידי סלעים, זו היתה 'תקופת הסלעים' במשרד", מסכמת אנגלר. "אנשים מתחברים לסלעים ונוצר קשר אינטימי, אבל יש בעיה עם הסלעים הגדולים כי אפשר לטפס עליהם וליפול ואז יש בעייה בטיחותית. הרגשתי שכמות הסלעים מוגזמת וגם במשרד רכטר אמרו שזה יותר מידי וכך התנקתה התכנית ונותרו מעט סלעים בגן".

גם אדריכלית הנוף טל אלון-מוזס שהשתתפה בתכנון הפרויקט כשעבדה במשרדו של שריג בין השנים 1991-1986, משלימה ומספרת על המהלך שהוביל לצמצום השימוש בסלעים. "תכנון גינת דובנוב היתה חלק מתכנון 'מרכז גולדה' והיתה בו מורכבות שהצריכה קישוריות בין הגינה, בין גג הרחוב והחניון המקורה ובין הכיכר. זה היה ייחודי אז לתכנן גינה על חניון". היא מוסיפה ומספרת שבתכנית המקורית ביקש שריג לשלב סלעים גם ברחבה שתוכננה בין האופרה, הקאמרי והמוזיאון: "זו היתה תקופה שגדעון אהב לשים סלעים גם כפסלים ומי שהוריד אותו מהסלעים בכיכר היה מיכה לוין שהיה ממונה מטעם העירייה. לוין לא ראה בסלעים פסלים וחשב שברחבה צריכים להיות פסלים של אמנים וגדעון נאלץ להצטמצם לגינה".

הסלעים בגינה מעניקים לה ממד נוסף. שריג מנסה להזכר מה היה מקורם של הסלעים, והוא משער שהם הובאו לכאן מהגולן (מירה יעקבסון טוענת שמבית חורון). "חשובה לי הטבעיות של הסלע ולכן לרוב הבאנו אותם מאזורי מחצבות כי אליהם הגישה קלה יותר. הסלע כאן הוא כמו פסל, מחבר בין האדם ובין הקרקע והשמיים". כמו ב"גן הסלעים" שבפארק הירקון, גם כאן מקבץ הסלעים מעניק להם אנושיות וכך הם נראים כמו קבוצה שניתן לדמיין שהיא מצויה בעיצומו של דו-שיח שקט.

הסלעים הגדולים שנראים כמו נפלו מהשמיים מהווים ניגוד חריף לסביבה העירונית והמודרנית שמקיפה אותם, ואולי הם מדגישים את הניתוק וחוסר השורשים של המקום. גם כשמשוחחים עם שריג הוא מגלה מקורות השראה ממקומות אחרים – "התיאטרון בגינה היה חשוב לי, האירועים בחוץ, במרחב הפתוח, מקום שאפשר לשבת בו, כמו שהיה בעבר בתקופה היוונית והרומית בכל עיר עתיקה".

לעומת הסלעים בעלי המראה הטבעי, היה מי שהציב בקצה השני של הגן, בפתח שמכיוון רחוב דובנוב, פסל אבן הניצב על במה קטנה. הצבת הפסל לא בוצעה בתיאום עם אדריכל הנוף, אלא נראה שהוא יותר מחווה לפסלת-משוררת, מרים חלפי, שהתגוררה בשכנות לגינה. פסלים נוספים שולבו בשטח המגונן שמעל לרחוב והחניון.

.

תיאטרון נוסף תכנן שריג בגן וכמו הראשון גם הוא לא מתפקד כתיאטרון או משהו אחר, אך גם לא כמרכיב פיסולי

.

הוא פונה לצמחייה שהתייבשה (וסולקה למחרת) ולפתח שפונה לרחוב המקורה והאפל

.

.

אני תוהה בקול אם יש צורך בכל אותן מדשאות שצורכות כמויות אדירות של מים. "בולשיט אחד גדול", הוא מגיב בחדות. "יש עניין לשמר את המדשאות, מקום שהאדם יכול להשתמש בהם, זה חלק מהחיים". הוא מוסיף שעם זאת "צריך להשתמש בשכל ובחסכון, אבל שבאופן שבו יהיה למים מקום גם במרחב הציבורי ולא רק לשתיה ולרחצה".

חשש אצל המתכננים היה כי הגינה תעורר התנגדות מצד השכנים שהיו רגילים לחורשה שקטה ולפתע פותחה בה גינה מושכת קהל. ברצועות שבקצוות הגינה הסמוכים לבתי המגורים נשתלה צמחייה ייחודית שנועדה להפריד בין האזורים ולמנוע חיכוך ככל הניתן, ויזואלית ואקוסטית.

שיתוף פעולה נעשה עם משרדו של האדריכל יעקב רכטר, מתכנן הכיכר ומרבית הבניינים המקיפים אותה כמו גם מבנה המגורים החדש שנבנה בדופן המזרחית של הגן. רכטר תכנן את הרמפות שחיברו בנוחות את הגן עם הרחבה, ומשרדו של שריג תכנן את פיתוח הנוף המשתנה בסביבות השונות. בין השאר תואם בין שני המשרדים כי בעורף הגן ובחלק המתחבר אל הרחבה שהוקמה מעל לרחוב ברקוביץ, יוקם אמפי קטן שיפנה אל פתח רחב שיאפשר חדירה של אוורור ותאורה טבעיים אל אותו רחוב מקורה. האמפי נראה כיום כשארית שלא תוכננה או לא בוצעה עד תום, בעוד שהרחוב המקורה נראה כמו משתנה גדולה ולא נעימה, כזו שמזכירה את המעבר הדומה שקיים ב"כיכר אתרים".

עם האדריכל יעקב רכטר זוכר שריג יחסים טובים: "תמיד היה משא ומתן עם הסכמות ולפעמים מאבקים ואי-הסכמות כי אדריכלים רוצים לרוב להציג את החזיתות של הבניינים, לעומת הכוונה לטעת עצים, אבל יחד עם זאת היתה עבודה משותפת". במקרה של גינת דובנוב, הפרויקט היה רחב בהרבה וכלל גם את גג החניון והרחבה שבמרכז מבני הציבור. כתוצאה מכך היה עיסוק מרובה במערכת התנועה, בחניות, מדרכות ומעברים להולכי רגל והרצון ליצור מאזן בין הבינוי ובין השטחים הפתוחים.

.

חלקו התחתון של התיאטרון הוא הרחוב המקורה

.

דשא ובטון

.

מזכיר קצת את כיכר אתרים

.

.

(2) לקראת סיום שתי שאלות שרציתי לשאול

מה השתנה באדריכלות הנוף בישראל מאז שנכנסת לתחום לפני קרוב ל-60 שנה?

"הרבה לא השתנה. אז היו משרדים בודדים והיום יש הרבה יותר. היום גם נכנסו הרבה אדריכלים לתחום ובאופן כללי המקצוע הרבה יותר מוכר וכולם משתמשים באדריכל נוף, בעיקר במערכת הציבורית – העירונית והממשלתית".

"כשהגעתי חזרה לישראל אחרי לימודים בארה"ב מצאתי זירה שהיתה בשלבי התחלה והצטמצמה לפרויקטים ירוקים עירוניים אבל לא לפארקים גדולים. היום יש הבנה והכרה לחשיבותה של מערכת שטחים ירוקים – החל מגינות קטנות בשכונה, דרך גנים שכונתיים ועד לפארקים עירוניים. זו מערכת שנותנת מענה לכל הגוונים והגילאים של המשתמשים. גם לעידן הדיגיטאלי יש השפעה שמתבטאת בעיקר על תהליך התכנון".

מה הנושאים שבעיקר מעסיקים כיום את אדריכל הנוף?

"הנושאים שהיו אלה הנושאים שמעסיקים את אדריכל הנוף גם כיום, הם רק התרחבו והתעמקו וגם הדגשים השתנו. היום למשל יותר מגדרים את הגנים. אני נגד הגידורים ויחד עם זאת זה תנאי של העירייה שהמתקן יהיה מגודר. גינת דונוב לא מגודרת ויש אליה כמה כניסות". שריג ממשיך ומדגיש כי הוא סולד מהעמודים שעליהם הותקנו מצלמות מעקב ובקרה, שכמה מהם הוצבו בסביבת גינת דובנוב כמו גם בגנים אחרים ברחבי הארץ. "אם זה הכרחי שיהיה, אבל אני שונא אותם כי זה מישטור, מעקב ופלישה לפרטיות".

.

2018 (צילום: איזבלה ולדימירסקי ורונן כרם באדיבות הארכיון העירוני של עיריית תל אביב יפו)

.

בחלק המערבי הקרוב לרחוב דובנוב מרוכזים אזורי המשחקים שבהם מתקיימת עיקר הפעילות בגן. במקור תוכננו והוקמו שני אזורי משחק בלבד, אך לאור הביקוש הרב גדל מספר המתקנים וכיום הוא תופס שטח משמעותי.

.

שריג הקפיד שהשבילים בגינה ירוצפו באבן טבעית

.

גדעון שריג נולד ב-1934 בדנציג, היגר עם הוריו בהיותו בן עשרה חודשים. הוא גדל בתל אביב ובה גם פועל משרדו מאז שנוסד ב-1971. הוא מתגורר ברמת השרון

.

.

(3) אדריכל הנוף

מאז שובו של שריג לישראל ב-1971 מלימודי אדריכלות נוף באוניברסיטת ברקלי שבקליפורניה, ארה"ב, עת פתח את משרדו בתל אביב, הפך לאחד מאדריכלי הנוף הבולטים בארץ. הוא נולד בדנציג (כיום בפולין) ב-1934 ובהיותו בן עשרה חודשים היגר עם הוריו לארץ. המשפחה התיישבה בתל אביב ובבגרותו למד בבית הספר החקלאי "כדורי". במסגרת גרעין נח"ל הצטרף לקיבוץ משגב-עם שבאצבע הגליל, שם עסק בענף המטעים. בתום שירותו חזר לתל אביב ועבד בה כגנן.

העבודה הראשונה שהעניקה לשריג פרסום עם שובו לארץ מלימודיו היתה תכנון "גן הרפתקאות" בפארק הירקון. במסגרת זו עיצב מתקני משחק שהיו עשויים מבולי עץ ששימשו במקור כעמודי טלפון. מאז תכנן מתקנים דומים בפארקים נוספים ומשרדו ממשיך ומשלב מתקנים דומים בפארקים חדשים. בימים אלה מקים משרדו במתכונת חדשה את "גן ההרפתקאות" הראשון שתכנן בפארק הירקון.

עבודותיו הבולטות ביותר של שריג הם הפארקים העירוניים שתכנן. הוא הפך לאדריכל הנוף של פארק הירקון (שתוכנן במקור בידי אדריכל הנוף יוסף סגל) ומאז תכנן גנים לאומיים כמו כרמל, ציפורי, כפר נחום וארבל, פארקים גדולים כמו אלה שברעננה, באר שבע, אשדוד, נתניה, מודיעין ועפולה, שכונות מגורים, גני זיכרון כמו "גן הבנים" בתל אביב וקיבוצים. "גן הסלעים" שתכנן בפארק הירקון הוא מהגנים הייחודיים שהוקמו בישראל ולצדו תכנן גנים ייחודיים נוספים.

בעשרים השנים האחרונות פועל שריג לצד אדריכל הנוף לב וקסמן, שהפך לשותפו ומוביל כיום את המשרד אל העשור השישי לפעילותו.

שריג העמיד מאות תלמידים לאורך השנים בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון שבחיפה ובבצלאל. רבים מבעלי משרדי אדריכלי הנוף המרכזיים שפועלים כיום בארץ, החלו את דרכם המקצועית במשרדו, בהם עליזה ברוידא ורות מעוז, מיכל טונר, יעל מוריה, שלומיק זאבי, איז'י בלנק, דוד סקלי ז"ל וכן מירה יעקבסון.

ב-2017 פורסם הספר "גדעון שריג, גנים בשביל אנשים", בעריכתן של אדריכליות הנוף נורית ליסובסקי וטל אלון-מוזס. בספר שמאגד קבוצה של מאמרים התמקדו המחברים במגוון עבודות שתכנן שריג לאורך השנים.

.

הביתן הוא תוספת מאוחרת שהוקם במרכז הגן ומרתיח את שריג שחשב שמדובר בקיוסק: "צריך להעיף אותו מכאן. רצוי שיהיה קיוסק, אבל לא באמצע אלא בצד כי אין לו שום קשר לפעילות של הגן", הוא מסביר. אלא שלא מדובר בקיוסק אלא ביוזמה עירונית להשאלת צעצועים לילדים המשחקים בגינה, עיצוב: ענת ואילן ברמן

.

הכניסה הראשית לגן היא מכיוון רחוב דובנוב וקצה רחוב מאנה

.

בסמוך לכניסה ישנו קיוסק שנמצא כעת בשיפוץ

.

את הגן תוחם לכיוון רחוב דונוב ספסל בנוי. משמאל פסל שיצרה מרים חלפי, משוררת ופסלת תל אביבית שהתגוררה בסמוך לגינה

.

פעילות בגינה

.

נפרדים עד לפעם הבאה

.

.

פרס קרוון ופרס רוקח

לאורך דרכו המקצועית זכה גדעון שריג בשניים מהפרסים היוקרתיים שמעניקה עיריית תל אביב: פרס קרוון לאדריכלות גנים ונוף ע"ש אברהם קרוון (1992, על תרומתו לכתנון הנוף בישראל) ופרס רוקח לאדריכלות מבנים ע"ש ישראל רוקח (1971, על גן ההרפתקאות שבפארק הירקון). פרסים אלה שהוענקו לאורך השנים לאדריכלים ואדריכלי נוף מוכשרים על עבודות יצירתיות יוענק גם השנה.

בהתייחס לשינויים הדרמטיים, בעיקר בתחום בינוי והנוף, שמתרחשים בישראל בכלל ובתל אביב בפרט ובהתחשב בזוועות האדריכליות שנבנות בעיר ומייצגות חוסר יצירתיות, כשרון וגם מקצועיות, ביכולתם של פרסים אלה להעניק מעת נחת (וגם 18 אלף ש"ח) למתכננים שמתאמצים להעניק שאר רוח לסביבה שבה אנו חיים.

פרס קרוון מוענק מאז 1971 מידי שנתיים לפרויקט נופי (גן, פארק, טיילת, שמורת טבע, ככר, שיקום ושחזור גן קיים וכדומה) שהושלם בארץ במהלך עשר השנים האחרונות.

פרס רוקח מוענק מאז 1954 מידי ארבע שנים לשני פרויקטים ציבוריים (בית ספר, בית אמנות, בית מלון, גשר, גן, כיכר וכדומה), שבוצעו בתחומי תל אביב-יפו ו"מצטיינים מבחינה אדריכלית, עיצובית, טכנולוגית, או מבחינה נופית/אורבנית, ופועלים על פי דין, ומוסיפים נוי למרחב העירוני הציבורי ולחזות העיר".

ברשימת זוכי הפרסים מופיעים בכירי האדריכלים ומעט מאד שמות מפתיעים ולא מוכרים. בין הזוכים בפרס רוקח נמנה האדריכל דן איתן שהלך השבוע לעולמו. ב-1967 בהיותו בן 36 זכה עם שותפו דאז, יצחק ישר, בפרס רוקח על תכנון בניין הפקולטה לאמנויות "בית מקסיקו" באוניברסיטת תל אביב.

ניתן להגיש מועמדות לפרס רוקח באמצעות מילוי הטופס כאן ולפרס קרוון באמצעות מילוי הטופס כאן עד ל-31 לינואר 2023

.

זוכי פרסי רוקח וקרוון לאורך השנים: דן איתן, שמואל ביקסון, רם כרמי, יעקב יער, שולמית נדלר, נחום זולוטוב, דפנה גרינשטיין וגיל הר-גיל, גדעון שריג, רות מעוז ועליזה ברוידא, אברהם יסקי, צבי דקל, ברברה אהרונסון.

★

תודה לאדריכלי הנוף גדעון שריג, טל אלון-מוזס, מירה אנגלר, מירה יעקבסון ולב וקסמן, לאדריכלית עליזה טולדו, ליוני אבידן וענת דרנגר שמואלי, לאורי משיח וודים שוסטין

★

מקומות נוספים בתל אביב שעליהם כתבתי:

.

רופין 51 (דב כרמי)

בן גוריון 33 (דב כרמי)

בית קרסו (אריה כהן)

רופין 40 (אריה קרפץ)

יעל 3 (אוסקר קאופמן)

גורדון 79 (סם ברקאי)

גן הבנים (גדעון שריג)

גן הסלעים (גדעון שריג)

אהרונוביץ' 4 (רוברט הוף)

בן-גוריון 88 (אליהו וולמן)

ויזל 11 (מרדכי רוזנגרטן)

אד"ם הכהן 10 (דב כרמי)

גשר הבעש"ט (צבי הראל)

בלפור 33 (מרדכי רוזנגרטן)

בית מילמן (יצחק פרלשטיין)

גשר אוסישקין (קיסלוב קיי)

בלפור 26-24 (מיכאל פלאטו)

דיזנגוף 127 (מרדכי רוזנגרטן)

תיכון עירוני ה' (אבא אלחנני)

גרוזנברג 27 (אברהם פרידמן)

שנאי בדרך יפו (ריכרד קאופמן)

אמיל זולא 8 (יוסף וחיים כשדן)

סביל אבו-בוט מתחדש (טל איל)

פיארברג 32-30 (יצחק רפופורט)

דוד המלך 59-51 נוה (אהרון דורון)

דוד המלך 36-32 (יצחק פרלשטיין)

האנגרים בנמל יפו (פרדריק פלמר)

בית הבאר בהרצל 138 (נאור מימר)

מבחר בתים שתכנן יהודה מגידוביץ

בית אגד הנטוש (נדלר נדלר ביקסון)

הריסת בית אגד (נדלר נדלר ביקסון)

מגדל דיזנגוף סנטר (מרדכי בן חורין)

בניין נפתלי (אריה אל-חנני וניסן כנען)

ספר חדש על "מצודת זאב" (יוסי קליין)

בית הקיבוץ הארצי (שמואל מסטצ'קין)

בית הקיבוץ נטוש (שמואל מסטצ'קין)

סמטת שפ"ר 10-9 (עמיר פלג ועדי גל)

פרישמן 52 פינת שפינוזה 2 (זאב רכטר)

בית העוגן ברחוב פינסקר 23 (פנחס היט)

בן יהודה 85 פינת גורדון 22 (שלמה גפשטיין)

תחנת אלנבי התת-קרקעית של הרכבת הקלה

תחנת קרליבך התת-קרקעית של הרכבת הקלה

ביתן הלנה רובינשטיין מתחדש (רכטר אדריכלים)

מנדלסון 10 פינת שלמה המלך 65 (יחיאל אברהמי)

המרכז המסחרי ברח' הגליל והשרון (שלמה גפשטיין)

בית חביב ברחוב שלמה המלך 33-31 (שלמה גפשטיין)

שיכונים ברחוב סלנט בשכונת שפירא (דן איתן ויצחק ישר)

מגדל יובנק בשדרות רוטשילד 38 פינת יבנה 36 (אריה פרייברגר)

הסטודיו לבניית דגמים של יעקב דלווה בארלוזורוב 61 (אריה שרון)

בית הכנסת בסלנט 24 בשכונת שפירא (בלהה וארתור שרגנהיים)

בית הכנסת היכל יהודה בסומייל (יצחק טולדנו, אהרון רוסו ועמירם ניב)

הנביאים 22 פינת שמריהו לוין 17 (אברהם יסקי ואמנון אלכסנדרוני)

בית הכנסת לזכר קדושי אנטופול (שמואל מוהילבר ומשה קופמן)

מרכז הסיינטולוגיה שהיה קולנוע אלהמברה (אליאס אל-מור)

אהרונוביץ 10 פינת גליקסון 11 (רישרד ברזילי וש. האוסמן)

בית קדם ביצחק שדה 26 פינת המסגר 44 (מקס טינטנר)

בר כוכבא 16 – בית האדריכלים שולמית ומיכאל נדלר

רופין 11 פינת של"ג 12 (לודוויג ראוך ובן ציון שילמבר)

דיזנגוף 105 פינת פרישמן 39 (יהודה ורפאל מגידוביץ)

תיכון להיי-טק ולאמנויות בנוה עופר (וינשטין ועדיה)

שדרות בן-גוריון 39 פינת גרץ 2 (יהודה מגידוביץ)

דירת קאסי אריסון ב-The Jaffa (ערן בינדרמן)

בית הנוער העובד והלומד (שמואל מסטצ'קין)

לואי מרשל 38 (משה לופנפלד וגיורא גמרמן)

מנדלסון 4 (מרדכי זברודסקי ויצחק בונה)

נחלת בנימין 16 – בית הכדים (זאב רכטר)

ח"ן 15 (אברהם ברגר ויצחק מנדלבוים)

קאנטרי רמז-ארלוזורוב (מייזליץ כסיף)

סיור בעקבות אדריכל יהודה מגידוביץ

אחד העם 91 – בית פריד (זאב רכטר)

הגר"א 17 – בית גרפוליט (צבי גבאי)

מעונות סטודנטים בשכונת התקווה

בית ז'בוטינסקי (מרדכי בן חורין)

דירת דן אריאלי (רבקה כרמי)

קונכייה אקוסטית (צבי הקר)

קאנטרי רמז (מייזליץ-כסיף)

ראש פינה 26 (אריה כהן)

מעונות השוטרים בויזל 16

בית העיר שוב מתחדש

בית האוניה בבנדה 59

בית הדר (קרל רובין)

הקולוסיאום

★

★

שיר לסיום:

.

★