סיבוב בארבעה בתי המגורים הכי שווים בשכונת הדר בחיפה

היתה לי שעה פנויה להסתובב בשכונת הדר בחיפה, אז ניצלתי אותה לראות אחת ולתמיד את הבתים שתכננו האדריכלים בנימין אוראל ויחזקאל זוהר. את עבודתם אני מכיר הודות לספר "בנימין אוראל – אדריכל ללא דיפלומה" (הוצאה עצמית, 2008), אבל לא חשבתי שהם הרבה יותר מרשימים במציאות מאשר בספר, למרות שבספר הופיעו לא מעט תמונות של הבניינים שעכשיו רובם כבר בני 80 ואף יותר. הבניינים שתכננו נותרו ברובם במתכונתם המקורית, בתי דירות שברובם מוזנחים, אך איכות התכנון ואיכות הבנייה המעולה הותירו אותם במצב יחסית טוב. על בית אהרון רוזנפלד כתבתי כבר כאן, ועל בית הצופה כתבתי כאן.

ברשימה זו אתעכב רק על 4 מבין עשרות המבנים שתכננו השניים בחיפה: (1) מעונות אדל שיפר ברחוב אחד העם 11-9 (2) בית ויסמן ברחוב אחד העם 4, (3) בית ברכה ברחוב הרצליה 34, ו-(4) בית שבט ברחוב מסדה 34.

.

מודים אנחנו

.

(1) מעונות אדל שיפר, 1937, רחוב אחד העם 11-9

חדר המדרגות הוא האלמנט עליו חזרו האדריכלים אוראל וזוהר בכל העבודות שלהם. לחדר המדרגות הם העניקו את תשומת הלב המרובה ביותר. הם עלו על הרעיון של מסך זכוכית שמטפס לכל גובה הבניין ומלווה את העולים והיורדים, ועשו בו שימוש לאורך העשור האינטנסיבי בו הם תכננו בתי מגורים (בעיקר שנות ה-30). אוראל וזוהר השכילו להבין שעם חדר מדרגות כזה, כל אחד ירצה לרדת ולעלות כאן ובעתיד מי בכלל ירצה להשתמש במעלית אם יש לו שתי רגליים תקינות. המדרגות שהם עיצבו בכל ארבעת הבתים שבקרתי בהם, היו כל כך מרשימים שסביר להניח שהיו כאלה שבחרו להשכיר או לרכוש כאן דירה רק בגלל החוויה של לפתוח את הבוקר בירידה בהן.

.

סרטון קצר שצלמתי בבניין:

.

.

האדריכלים לא רק טיפלו במדרגות אלא גם בכל מהלך הכניסה לבניין. הם תכננו את הדרך שבה עובר אדם מהרחוב אל הדירה שלו: הטיפול שלהם נפתח בטיפול בחזית – בחירת החיפוי והגוונים שלא היו אף פעם סתמיים. פריסת הפתחים – חלונות ומרפסות, פריסה התואמת את תכנית הדירה. הרחבה בכניסה שמנתקת בין הרחוב ובין הכניסה עצמה, ואז כמובן המדרגות. במקרה של מעונות אדל שיפר הם השקיעו במיוחד במהלך הזה. הם יצרו רחבה מרוצפת והסיגו את מדרגות הכניסה מקו הרחוב. המדרגות עולות לקומה חצי מפולשת המתאפיינת באורכה ובהתעגלותה. עמודים עגולים המלווים את הדופן החיצונית של הקומה, מאורגנים בקו מעוגל ויוצרים תנועה ועניין. נוסף עליהם שילבו מרפסת שממסגרת את נוף הרחוב ומעניקים ייחוד נוסף לבניין. הם ניצלו את הטופוגרפיה הטבעית כמו גם בשאר הבניינים האחרים שתכננו, והרוויחו קומה נוספת שמתחבאת בחזית הבניין. במפלס הכניסות שילבו גינה ליניארית אליה נפתחת הקומה המפולשת, ולעומתה גינה פנימית וגדולה המתאפיינת בקבוצת עצים וותיקים המקושרת במעברים רחבים לקומה המפולשת.

כמו כל השכונה וכמו כל הבתים בהם ביקרתי כאן ללא יוצא מן הכלל, גם הבניין הזה מוזנח. יתכן והדיירים מטפחים את הדירות עצמן, אך המרחב המשותף בהחלט צריך שיפוץ לאחר 80 שנה.

.

חזית הבניין מהרחוב מימין מרפסת שסוגרת על החצר הקדמית של הבניין וממסגרת את המבט אל הרחוב

.

מדרגות רחבות במיוחד מובילות אל ארבע הכניסות לבניין (אז לא חשבו על בעלי מוגבלות)

.

הנסיגה מקו הרחוב שיוצרת רחבה מרוצפת, המדרגות הרחבות, העמודים ומסגור הכניסה הגבוהה הופכים את המעבר מהרחוב אל הבניין לאירוע

.

חלון עגול כמו באונייה מופיע בעלייה למדרגות וכנראה תוכנן לדירת אב הבית ששכנה כאן בכניסה

.

מבט מראש המדרגות אל הרחוב

.

המרפסת במבט מלמעלה

.

מבט על חזית הבניין מגלה כי פתחי החלונות מאורגנים בסרט אופקי לאורך כל החזית

.

קומת הכניסה לבניין מורכבת מרחבה מפולשת ומעוגלת

.

הבניין המוארך נתמך בקצהו של שורת עמודים עגולים

.

מבט חזרה

.

מבט על שניים מהעמודים והחצר המוזנחת

.

ריצוף טראצו בגוון ירקרק

.

כל אחת מהכניסות לבניין שונה, כאן למשל הכניסה צרה יחסית ומשני צידיה כניסות לחצר המשותפת של הבניין

.

פתח רחב עם שלוש מדרגות מקשר אל החצר המשותפת לדיירי הבניין

.

בחצר הבניין שאחד הדיירים מטפח באופן ייחודי

.

מהחצר ניתן להשקיף על חלונות הסרט המלווים את חדרי המדרגות

.

למרות ההזנחה והשנים הרבות שחלפו – החלונות כמעט שלימים

.

כניסה

.

כאן החלונות הושחרו והושחתו, אך בשאר חלקי הבניין הם נשמרו היטב

.

מסך זכוכית

.

מעקה 01

.

מעקה 02

.

כניסה – חלון הסרט מלווה את העלייה במדרגות והופך אותה לחוויה, מפגש של תנועה עם אור

.

מבט מלמעלה

.

אור

.

קרני השמש מאירות באור רך את חדר המדרגות המשתנה לאורך שעות היום לפי תנועת השמש

.

זכוכית

★

★

(2) בית ויסמן, 1937, ברחוב אחד העם 4

לעומת המבנה המעוגל שאפיין את מעונות אדל שיפר, כאן תכננו האדריכלים מבנה שמתאפיין אמנם בקווים מעוגלים הודות למעקות המרפסות, אך תכנית המבנה מציגה חזית משוננת עם קווים אלכסוניים. הסיבה לכך היא מבנה האתר בו נבנה הבניין המוארך שכלל למעשה שני מגרשים, עליהם נבנו שני מבנים צמודים זה לזה שאף נבנו בהפרש של 3 שנים. קודם בנו את הבניין הצמוד לרחוב – מבנה בן 3 קומות עם שני חדרי מדרגות, ולאחר מכן בנו את המבנה האחורי בן שתי הקומות.

הכניסה למבנה הקדמי פשוטה יחסית, אך במבנה האחורי יצרו האדריכלים רחבה בה מודגשים שלושה עמודים עגולים שסביב אחד מהם שילבו ספסל בנוי. מהכניסה ממשיכים לשני חדרי מדרגות, הממוקמים בפינות, כך שמסכי הזכוכית מלווים אותם משתי דפנות, וזאת בשונה משאר חדרי המדרגות האחרים שתכננו ובקרתי היום, שבהם נעשה שימוש במסך זכוכית אחד רחב.

חזית הבניין המוארכת חשופה כיום כולה, הודות לכך שלפני כעשרים שנה הבניין במגרש הסמוך נהרס, העצים נעקרו והוא כולו נחפר לטובת הקמת פרויקט שלא בוצע. סביר להניח שהיזם עוד יקבל את כל האישורים כדי לבנות פה את המפלצת האולטימטיבית, אבל עד אז אפשר להתרשם מהחזית שתכננו האדריכלים וגם מההזנחה של הדיירים הכוללת סגירת מרפסות באופנים שונים, סורגים, תריסים לא תואמים, גווני צבע שונים וכו'. אך לעומת החזית, המדרגות עדיין מטופחות באהבה על ידי הדיירים וזאת מתוך הבנה והכרה בערך שהם מעניקים לחיים בבניין. לפעמים אני חושב שהבעיה בחיפה היא לא העירייה אלא החינוך.

.

חזית הבית פונה למגרש שנחפר לבנייה שלא מומשה והפך אותה לחשופה

.

הבור: אמור היה לקום פה חניון בעומק 5 קומות ומעליו מגדל שבינתיים לא נבנו

.

בקצה הבניין יש רחבה המקשרת לשתי כניסות

.

במרכז הרחבה המקורה יש מושב בנוי סביב העמוד המרכזי

.

אחת משתי הכניסות מוארת היטב הודות לפתחי החלונות הגדולים שבחדר המדרגות

.

בחדר המדרגות

.

חדר המדרגות ממוקם בפינה המוארת היטב באמצעות שני פסי חלונות אנכיים

.

חלק מהחלונות ניתנים לפתיחה לאוורור

.

מבט מלמטה

.

במדרגות

.

פסי החלונות מלווים את העלייה

.

בקצה העליון של המדרגות החלון ממשיך אופקית

.

למעלה, מרצפות הטארצו הירקרקות

.

מסך זכוכית

.

מבחוץ, חדר המדרגות בולט בחזית האחורית

.

מבט מלמטה

★

★

(3) בית ברכה, 1934, ברחוב הרצליה 34

משפחות ערביות מאכלסות כיום את כל דירות הבניין, אך במקור רחוב הרצליה היה רחוב עברי ובבניין הזה התגורר במשך עשרים שנות חייו האחרונות האדריכל שתכנן אותו – בנימין אוראל. המייחד את הבניין הם פסי האבן הכהה שבוצעו באמצעות אבן בזלת ומעניקה למבנה משחק מעט מצועצע אך כזה ששואב את מקורותיו מהבנייה הממלוכית המופיעה בעיקר בעיר העתיקה בירושלים (ברחוב השלשלת). שם בנו הממלוכים במהלך המאה ה-13 מבני ציבור ששילבו בחזית הראשית שלהם פסי אבן כהה ובהירה. הבניין אינו סימטרי וכל חזית בו שונה בגושניותה, למעשה בכל צד יש פיתוח שונה, כמו לדוגמה המרפסות הפונות לרחוב המתאפיינות בקווים ישרים לעומת החזית הצידית המתאפיינת בקווים מעוגלים. כיום מרבית המרפסות סגורות ולכן לא ניתן להתרשם ממשחקי הגריעה במסה שיצרו האדריכלים ובוודאי שהוסיפו למראה הכללי של הבניין.

גם כאן כבמבנים האחרים, קיימת כניסה היוצרת מהלך: היא ממוקמת בעומק המגרש ומעוצבת כמו מרפסת המנצלת את שביל הולכי הרגל הציבורי הצמוד לדופן ומקשר בין רחוב הרצליה לרחובות תחתונים יותר בעיר, וכך ניתן להשקיף מהמרפסת על העיר התחתית הקרובה ובהמשך על נוף המפרץ והים. במקור היה הגגון מרחף מעל הכניסה, אך במהלך השנים נבנה קיר תומך בגגון, כדי שלא יקרוס או כדי להגן מהפצצות. חדר המדרגות כולל את מסך הזכוכית המופיע גם בשאר בתי הדירות שתכננו, וכמו בכולם גם כאן הוא מרשים בצורה בלתי רגילה.

בספר "בנימין אוראל – אדריכל ללא דיפלומה" מספר אלוף אוראל (87), בנו של האדריכל שכתב את הספר במשותף עם בנו דרור, כי הקומה הרביעית בבניין היא תוספת מאוחרת שתכנן אדריכל אחר. עוד הוא מספר שעם פרוץ מלחמת העולם השנייה אוראל (1968-1889) נקלע לקשיים כלכליים, עד כדי כך שלא הצליח לשלם 9 לירות שכר דירה. לכן, המשפחה עברה לבית ברכה – כאן הוא שילם 7 לירות. המצב הכלכלי הלך והדרדר והמשפחה נאלצה בהמשך לקחת שני דיירי משנה שתפסו שניים משלושת חדרי הדירה וכל שלושת בני משפחת אוראל הצטופפו בחדר אחד בדירה. "בצורה זו גרנו עד סוף המלחמה בחדר מגורים יחיד, שבו פינת האוכל השקועה נסגרה במסך והפכה לחדר השינה של הורי. כמו כן, לימדה בו אימי פעמיים בשבוע את תלמידותיה נגינה בפסנתר כנף, שעליו לא הסכימה לוותר. בדירה זו גרו הורי עד למועד פטירתם".

המצוקה הכלכלית אליה שקע אוראל נבעה מכך שב-1943 נקלע ענף הבנייה בארץ למשבר חמור ולמעשה הבנייה האזרחית הופסקה כליל. הבריטים הפנו את כל המלט אל פרויקטי בנייה צבאיים בממלכה, ולאזרחים לא נותר כלום. כתוצאה מהמהלך הפסיק אוראל לתכנן. השותף יחזקאל זוהר שהיה מהנדס אזרחי, הצטרף לחיל ההנדסה הבריטי אך אוראל שהיה חסר תעודת השכלה, נאלץ להישאר בלי עבודה. לאחר שנתיים, כשהמשק החל להתאושש וענף הבנייה חזר לתפקד, לא הצליח אוראל למצוא שותף שיכול לחתום על תכניות. סופו המקצועי של אוראל היה טראגי. הוא הספיק לתכנן בסך הכל תקופה קצרה בין השנים 1942-1926, והמלחמה הפסיקה את יצירתו. אוראל לא הצליח להתאושש ולא חזר לעבוד.

בספר שפרסם בנו, מופיעים 28 מבנים שתכננו אוראל וזוהר, אך מאז פרסום הספר הצליח לגלות 14 מבנים נוספים בעיר. הספר שיצא במהדורה מצומצמת של 100 עותקים בלבד אזל מזמן ולא ניתן להשיג אותו עוד וחבל.

.

מבט מהרחוב: המרפסות בשתי החזיתות מודגשות בפסי אבן בזלת כהה

.

מרפסות מעוגלות

.

כאן לא סגרו את כל המרפסות

.

הכניסה לבניין מודגשת בגגון

.

מעל הגגון מתנשא מסך זכוכית גבוה ורחב הסוגר על חדר המדרגות

.

מוזנח אבל עדיין מרשים

.

הכניסה

.

מעקה

.

במדרגות

.

אור צהוב

.

אור

.

מבט מלמעלה

.

מבט מלמטה

★

★

(4) בית שבט, 1936, ברחוב מסדה 34

באחד הרחובות העליונים, לא רחוק מתחנת הכרמלית הקרויה על שם הרחוב – מסדה, שוכן בית הדירות שקל מאד לפספס. למעשה ההזנחה של כל הבתים גורמת לכך שקשה כיום לדעת מה ערכם של המבנים ממבט חטוף ברחוב. בדומה לבניין הקודם, בית ויסמן, מתאפיין גם בית שבט בחזיתות שונות זו מזו: מרפסות מעוגלות, מרפסות ישרות, חלונות סרט אופקיים וחלונות בודדים וגם כאן נעשה משחק של שילוב גווני אבן שונים. אלא שבמקום הפסים השחורים נעשה שימוש באבן ורודה שכנראה הובאה ממחצבות בירושלים) על הגג מציצה מרפסת ממוסגרת, כמו זו שמקבלת את פני הבאים למעונות אדל שיפר.

לחדר המדרגות בבניין זה העניקו האדריכלים את הטיפול הקבוע של מסך זכוכית רחב וגבוה המלווה את כל גובה חדר המדרגות. אלא שכאן העניקו לחדר המדרגות שטח גדול יותר, והודות לכך עוטפות המדרגות במהלכן פיר רחב ועמוק. בתחתיתו הציבו ספסל בנוי שנהנה מהאור הרך שנשפך על החדר מבעד למסך הזכוכית המזוהם וכל מי שיושב עליו ומרים את ראשו למעלה, מקבל מבט ייחודי על המדרגות הנראים כמו פסל גדול.

.

מבט מהרחוב: כאן המרפסות מודגשות בפסי אבן ורודה

.

מבט נוסף מגלה מרפסת ממסוגרת בקצה הגג

.

תוספות בנייה

.

בתחתית חדר המדרגות ספסל אבן

.

התאורה הטבעית מספיקה

.

מעקה פיסולי

.

מבט מתחתית המדרגות

.

קומה

.

מהלך המדרגות מקיף פיר רחב (אבל לא כזה שמספיק להחדרת מעלית)

.

מסך הזכוכית מלווה את כל גובה חדר המדרגות

.

מבט מלמעלה

.

מעניין איך היה נראה אם החלונות היו נקיים…

.

…אולי האור היה פחות צהבהב

★

★

★

רשימות נוספות שפרסמתי לאחרונה על חיפה:

.

(1) שכונת בת גלים

(2) שכונת קרית אליעזר

(3) בית הכנסת בשכונת עין הים

(4) בניין הנהלת קופת חולים

(5) בית הספר הנטוש בקצה שכונת נווה דוד

(6) בניין מעבדות הפקולטה להנדסת מכונות בטכניון

(7) הפקולטה להנדסת תעשייה וניהול בטכניון

(8) בית הכנסת המרכזי בהדר

(9) בלוק ברמת הדר

(10) מלון טלטש

(11) בית הכנסת המרכזי בכרמל

(12) דרך הים 99

★

שיר לסיום:

.

★