אם מחר יפגיזו את אוניברסיטת תל אביב לאן כדאי לברוח בקמפוס? נראה כי כבר חשבו על זה קודם. יש לאן לברוח ולכן כדאי לקרוא את הרשימה עד הסוף.
אולי בהנהלת האוניברסיטה יעדיפו שלא לפרסם, אבל מתחת לאדמה חוצה מנהרה באורך של כקילומטר את הקמפוס מצפון לדרום. כשדוד רגב, איש אגף הנדסה באוניברסיטת תל אביב לשעבר סיפר לי על המנהרה, דרשתי ממנו מיד לרדת איתי למטה. הרמתי טלפון ליואב ולטל שהם חולים על מנהרות עירוניות, ויחד ירדנו אל העולם התת-קרקעי של אוניברסיטת תל אביב.
המנהרה בתל אביב היא לא מנהרת התשתית היחידה הקיימת בישראל, אך היא בהחלט אחת מהראשונות שנבנו במגזר האזרחי. בישראל כבר ישנן מספר מנהרות תשתית: כמה מהן בתל אביב (המפורסמת שבהן עוברת מתחת לרחוב הרכבת) ויש גם אחת שנחנכה לאחרונה בחיפה וישנן תכניות להאריך אותה לאורך של 50 ק"מ.
.
.
באוניברסיטת תל אביב מדובר במנהרה ארוכה שנקטעת בשתי נקודות. ראשיתה של המנהרה בצפון הקמפוס בבניין רפואה (בניין אותו תכננו האדריכלים אריה וארד שרון. רשימה עליו פרסמתי כאן), ומסתיימת בבניין המעבדות של בית הספר להנדסת חשמל (אותו תכננו משרד האדריכלים יסקי-גיל-סיון) בדרום הקמפוס. מדובר במנהרות רחבות במיוחד שנועדו בעיקר להעברת תשתיות. אילו תשתיות? מערכת צינורות מים חמים וקרים למיזוג האוויר, טלפונים, חשמל מתח נמוך ומים מטוהרים שמופקים בבית המכונות שבצפון הקמפוס סמוך לבניין רפואה.
אדריכל המנהרות היה משה הראל, המוכר יותר כמי שתכנן את מגדל המאיץ במכון ויצמן ברחובות (עליו כתבתי כאן בעבר) שהפך כבר מזמן לאחד מסמליה של העיר. גם ההליכה במגדל המאיץ מזכירה הליכה במנהרה, אלא שכאן הראל מתח מאות מטרים של מנהרות תת-קרקעיות המסתעפות לכל מיני מקומות שקשה להספיק ולראות את כולן בסיור של כמה שעות. הראל תכנן כמה מהמבנים החשובים בקמפוס האוניברסיטה: בנייני מדעים מדויקים, בניין תחזוקה וביטחון ואת בית המכונות בצפון הקמפוס שבולט הודות לארובה הגדולה שנמצאת בפינת הרחובות קלאוזנר וקלצ'קין. למעשה ישנה מנהרה נוספת שמחברת את בניין רפואה עם בניין החוג לגיאוגרפיה "יד אבנר" השוכן 250 מטר צפונה בשכונת אפקה. אך מנהרה זו קטועה במרכזה (כי על השטח הציבורי בה עברה, הוקמו לפני 5 שנים מספר וילות לאחר שהשטח נמכר ליזם פרטי). המנהרה הצפונית אינה משמשת עוד איש ולכן לא ניתן עוד לבקר בה לצערי. אפילו אב הבית של "יד אבנר" לא ידע לענות במדויק היכן הכניסה לאותה מנהרה שכנראה נאטמה.
הרעיון המרכזי שעמד בבסיס בניית המנהרות היה מתוך ראייה לטווח ארוך. במקום להטמין את המערכות בצינורות סתמיים מתחת לאדמה כך שכל פעם שיהיה צורך לבדוק או לתקן יידרשו הפועלים לחפור, תשקיע הנהלת האוניברסיטה עוד סכום של כסף ויחפרו תעלת תשתיות. העלות הכספית אמנם גבוהה, אך באמצעות המנהרה ישנה נגישות מיטבית לכל צינור וכבל, מבלי לחפור או להתאמץ.
ירדנו אל המנהרה מבניין רפואה והלכנו עד לאולמות המכונות שממזרח לבניין. המנהרה אמנם לא עוברת מתחת לפקולטה למדעי הרוח שם ישנה תכנית ללמודי נשים ומגדר, אך ההרגשה הראשונה שעולה בראש כשצועדים כאן היא על ההבדלים המגדריים באדריכלות: אם המגדלים מייצגים את הגבריות והמנהרות מייצגות את הנשיות, הרי שהליכה במערה אפלה ולחה היא חוויה מענגת.
המנהרה רחבה יחסית וצינורות מלווים אותה מצידיה. באולמות המכונות היא מתרחבת והופכת לסדרת אולמות גדולים, אך לאחר מכן חוזרת והופכת למנהרה ארוכה המתפתלת מעט מידי פעם. בדרך עברנו ליד שלוחות וחדרים חשוכים ולא עצרנו. רגב הסביר שהיתה תכנית להעביר מנהרה שתעבור מתחת למגרשי החניה הגדולים שבמזרח הקמפוס, אך לבסוף הוחלט להשתלב בהמשך עם מרתפי הבניינים, וכך כל אדריכל שבא ותכנן את הבניין שלו, תכנן את המרתף בהתאם למנהרה.
.
הנה סרטון קצר שמציג את המנהרה (הוא מתחיל בכניסה לבניין מדעי החיים):
.
.
היום המנהרות פתוחות. צריך רק לדעת איזו דלת לפתוח. הסטודנטים לא משתמשים בה, אבל עובדי האוניברסיטה כן. מעבירים בה חומרים וציוד ואנשי התחזוקה מתחזקים את כל המערכות שעוברות בה. ההליכה לאורך קילומטר מתחת לאדמה מעניינת מאד, היות והמנהרה משנה את פניה וממדיה מידי כמה עשרות מטרים. תאורה יש לכל אורכה ברב המקטעים. באחד המקטעים שהיו חשוכים, רגב ניגש למתג ניסתר ופתח את האור, וכשהגענו לקצה המקטע הוא מצא מתג אחר והשיב את העלטה לאותו מקטע. חסם נוסף הוא המעבר מתחת לאולם הרצאות לב בבניין שנקר. האולם "גנב" קצת גובה מהמנהרה, ובאזור הזה צריך קצת להתכופף, אבל לא יותר מידי.
בסוף הדרך אחרי הליכה ארוכה המנהרה מגיעה לסיומה ונפסקת בקיר, כאן עוברת גדר הקמפוס הדרומית. בעתיד אם יבנו מבנים על המגרשים שמדרום לבית הספר להנדסת חשמל, אז התכנית היא להמשיך את המנהרה, הודות ליתרון שכאן היא מתחברת לבית המכונות הדרומי של הקמפוס שגם ממנו מושכים מערכות תשתית לבניינים כפי שמושכים מזה הצפוני.
החוויה של הליכה בסביבה מוזרה כמו מנהרת האוניברסיטה מתחת למקום מאד מוכר, היא בהחלט חוויה מיוחדת. החזרה אל פני הקרקע כששבים להתערבב בין אלפי הסטודנטים והסטודנטיות מעוררת מייד תחושת הקלה, כי אחרי הכל ללכת לבד יותר מידי זמן בתעלה קצת אפלה ולחה בה שולטת הדממה היא חוויה מעייפת ואולי גם קצת מפחידה. אם אביבה מ"בתים מבפנים" תסכים (וכמובן גם האוניברסיטה) אז נארגן שם סיור עוד כמה חודשים.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
– לקריאה נוספת –
מבנים ואתרים בקמפוס אוניברסיטת תל אביב ברמת אביב עליהם פרסמתי רשימות:
(1) בית הספר למוסיקה, (2) בית הספר לרפואה,
(4) הספריה המרכזית ע"ש סורסקי, (5) בניין תחזוקה,
(6) בניין מקסיקו, (7) אתר ההנצחה לזכר חללי אוניברסיטת תל אביב,
(8) בית הספר למינהל עסקים, (9) ספרית המפות, (10) המעבדה למחקרי תכנון סביבה
(11) שרידי הכפר שיח' מוניס הקבור מתחת לקמפוס, (12) בניין גילמן
(13) בית הספר לאדריכלות בבניין דה-בוטון
(14) סיבוב בבניין שרמן ובניין בריטניה למדעי החיים
(15) סיבוב במנהרות התת קרקעיות באוניברסיטה
תגובות
למיטב ידיעתי, יש במנהרה בית כנסת (לא מסומן) השייך לבניין הנדסה והוא משמש את הנצרכים לתפילת מנחה ואולי גם ערבית, עובדים וסטודנטים,.
כתבת שהמנהרות "פתוחות", האם זה אומר שאני בתור סטודנט יכול לעבור במנהרות האלו, או שהאיזור אסור לסטודנטים?
כן
כן לאיזה מהאפשרויות?
יכול לעבור במנהרות.
"מנהרה ארוכה שנקטעת בשתי נקודות" – היכן בדיוק? אחת אני מניח בדרך ל-יד אבנר"?
אגב, ממש חבל שהחלק הצפוני נסגר, זה היה מקטע דיי ארוך.
"רגב ניגש למתג ניסתר ופתח את האור"
איך פותחים אור?
המנהרה ממדעי החיים לא ממשיכה דרומה, והכניסה לחלק הדרומי של המנהרה (בהנדסה) נעולה. מאוד מבאס, הייתי שמח לבקר שם