סיבוב במקווה בסביון בתכנון מרדכי בן חורין

את הרגע הטהור בו טובלת האשה במי המקווה לא ראיתי אף פעם וגם לא את המקווה שתכנן האדריכל מרדכי בן חורין (אדריכלית אחראית: נורית וולוביץ). נראה שאין תחום שבן חורין לא תכנן בו. מקווה הוא תכנן רק אחד, ב-1973 ולא רחוק מביתו בסביון. כמו בפרויקטים אחרים שתכנן, גם כאן למרות התקציב המוגבל, העניק האדריכל את ההתייחסות הייחודית שהעניק לכל אחד מהמבנים שקיבל לתכנן.

לאחרונה הזדמן לי לבקר במקווה הזה עם בן חורין. הוא לא אהב את השינויים שערכו במבנה, שינויים שאולי שיפרו את השירות אך נעשו ללא התייחסות והתחשבות באופיו הייחודי של המבנה וגרמו לחיסול הערך העיצובי והחזותי של המבנה.

ועל כך ברשימה זו.

.

מקווה לטוב

.

.

(1) מקוואות

הטבילה במקווה לצורך טהרה היא פעולה עתיקת יומין המוזכרת כבר בתורה. לקוחות המקווה הם גברים בכל גיל, ונשים רגע לפני חתונתן או נשואות המקבלות וסת. היהודים הקימו מקוואות ברגע שכבשו את הארץ לאחר 40 שנות נדודים במדבר ושרידיהם נחשפים בקביעות בחפירות ארכאולוגיות. ראשון חוקרי המקוואות היה האדריכל יעקב פינקרפלד (1956-1897) שנרצח על ידי חייל ירדני, בעת שהדריך סיור בחפירות שנערכו בסמוך לקיבוץ רמת רחל מדרום לירושלים. האדריכל יוסף שנברגר (1982-1912), שכתבתי פה בבלוג על כמה בתי כנסת שתכנן, החליט בעקבות פינקרפלד להמשיך ולחקור את הנושא. את תוצאות עבודתו כינס לספר "מקואות" אותו פרסם ב-1974 (עורכים: אדר' מייק טרנר ויחזקאל לנדאו, הוצאה עצמית). בספר מציג שנברגר מקוואות שנחשפו בירושלים ובמצדה, בטבריה ובצפת, וכן מקוואות מתחילת האלף הקודם במערב אירופה בהם ביקר ואותם חקר.

על מיקומו הפיסי של המקווה בקהילה כותב שנברגר: "כאשר הקימו קהילות ישראל בגולה את מרכזיהן בין חומות הגיטו, כלל המרכז גם את מבנה המקווה, על פי רב בקרבת בית הכנסת, דירת הרב ויתר מבני הציבור. מאחר ומבני הציבור והדת שמשו למספר מוגדר של בני הקהילה, נשארה קרבת המקווה לבתי הכנסת גם לאחר נפילת חומת הגיטו". שנברגר נוסיף כי המקווה לא רק שימש לצורכי טהרה, אלא גם כבית מרחץ, היות ולמרבית התושבים לא היה חדר רחצה בביתם.

בחלק השני של הספר מוצגת סדרת מקוואות שתכנן עבור משרד הדתות על פי מודל קבוע שניתן לשכפל ולבנות בכל מקום ואתר: החל ממקוואות קטנים בשטח של 100 מ"ר שכמוהם נבנו כפי שמופיע בספר בירוחם ובאופקים, ועד מקואות גדולים בשטח של 300 מ"ר דו-קומתי כפי שמופיע בקרית יובל בירושלים.

במקוואות שמציג שנברגר ובכלל בתחום, מודגש הרצון העיצובי להפחתת נוכחות המבנה במרחב. בשונה מבתי כנסת או ישיבות, השתדלו האדריכלים למקם את המבנה במיקום מעט מבודד ונסתר ולעצב אותו כך שלא יבלוט. הסיבה לכך היא שהרבנים החליטו שאשה שהולכת למקווה אינה מעוניינת להיות חשופה למבטי האנשים והנשים שידעו מה היא רצה לעשות וכיצד היא הולכת לחגוג ברגע שתצא החוצה מהמקווה. מסיבה זו, פתוחים המקוואות לנשים רק לאחר השקיעה. שנברגר מפרט את הדרישות לתכנון מקווה: גודלו, הצנרת, אוצרות מי הגשם, המדרגות והמעקות היורדים אל המקווה, מקלחות, מחיצות, חלונות, דלתות, גמר קירות, ריהוט ואביזרים, מערכת חשמל, הסקה וחימום ואפילו גינון. בסופו של דבר לעיצוב המבנה הוא לא התייחס, ואכן נדיר למצוא מקווה שמעוצב באופן ייחודי שראוי להתעכב עליו. בספרות האדריכלית נדיר מאד למצוא מאמרים על מקוואות ולכן זו הרשימה הראשונה שלי על מקווה, למרות שב-xnet פרסמתי שנה שעברה מאמר על שיפור טכנולוגי במקוואות. המקווה שתכנן בן חורין בסביון הוא חריג בתחום, וזאת הודות לגישתו העיצובית, גם אם נבעה מסיבה פרקטית, והיא שהעניקה למבנה את מעמדו הבולט בסביבה.

.

(2) האדריכל

האדריכל מרדכי בן חורין (נולד ב-1930) הוא מהיצירתיים והבכירים שבאדריכלי ישראל. כתבתי כבר קרוב לעשרים מאמרים שאת הקישורים אליהם תמצאו בתחתית הרשימה. בין המבנים שתכנן: בית אסיה, מצודת זאב, לשכת המס של ההסתדרות, מגדל דיזנגוף סנטר, מלון פלזה (כיום לאונרדו פלאזה ירושלים), בית הכנסת בבית הכרם בירושלים, ועוד קרוב לאלף וילות בכל רחבי הארץ ובעיקר בסביון. מבנה המקווה, בו אפשר למצוא השראה מגוף האשה וגם מיצירותיו הפלסטיות של האדריכל אוסקר נימאייר, הוא מהיצירות הקטנות שתכנן ואולי הקטנה שבהן, אך גישתו הופכת אותו לעבודה שראוי להתעכב גם עליה.

.

חזית מערבית (אוסף אדריכל מרדכי בן חורין, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

שנות ה-70: המבנה לאחר השלמת הבנייה – חזית מערבית (אוסף אדריכל מרדכי בן חורין, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

וכך היום – חזית מערבית: הגג כבר לא נראה כמרחף על גוש הבניין המרכזי ויש פחי אשפה – חלק מהטהרה

.

.

(3) שיחה עם אדריכל מרדכי בן חורין

איך קבלת את העבודה? "בשנות ה-70 פנה אלי וילי קוטקס מוועד בית הכנסת בסביון, ואמר לי שהם רוצים לבנות מקווה בחצר בית הכנסת. הוא הציע שאני אתכנן ואתרום את השכר שלי, אז תרמתי ועשיתי את העבודה בלי כסף".

האם ידעת לתכנן מקווה? "זה היה המקווה היחיד שתכננתי. לא הלכתי קודם לכן לראות מה זה מקווה, אלא קוטקס הפגיש אותי עם הרב חיים שאול גריינמן מבני ברק. דיברתי אתו על הפרוגרמה והבנתי את התהליך. הוא הסביר לי שאוספים את מי הגשם ואת כל הפרוצדורה והוא אמר שהוא ילווה אותי".

ו? "כבר במקום ראיתי את המקווה עומד ואמרתי שאני אעשה את כל הגג כאילו הוא אוסף את מי הגשמים. עשיתי לרב סקיצה והראיתי לו איך כל המים יאספו מהגג אל בור מים וכך תכננתי הגג כפי שבוצע. לא את כל הגג עשיתי כמאסף כי זה יכל להיות מאד יקר ולא יכולתי להבטיח שזה יבוצע מוצלח כי גם לקחו קבלן לא כל כך טוב, אבל השארתי את הצורה. לא היה להם כסף ולכן תכננתי חריץ לכל אורך הבניין כדי שיהיה אוורור טבעי, אבל אחר כך הוסיפו מיזוג וחימום וסגרו את החריץ. התכנית לבניין מאד מסודרת וסימטרית: שביל גישה מוביל לדלת שנפתחת ברוחב 1.60 מ' ובגובה 2.10 מ'. נכנסים לאולם ארוך עם חדר קבלה לבלנית. משם ממשיכים לארבע חדרי מלתחה שמתאימים לארבע נשים, ואז עוברים למקווה עצמו, ויש שני מקוואות ובורות מי הגשמים שנאספו מהגג נמצאים מתחת לכל אחד מהמקוואות".

במהלך השנים עבר הבניין שינויים שפגעו בחזות שלו, מה דעתך? "כשגמרו את הבנייה אז עזבו אותי. בהמשך אולי לא רצו לבלבל לי את המוח וכשעשו שינויים כבר לא פנו אלי. היה כבר גם וועד בית כנסת אחר. לא היו לי טענות ואם היו פונים אלי אז הייתי ממשיך ועושה את העבודה בלי כסף. השינויים קלקלו מאד את החזית, אבל אני כבר רגיל שמקלקלים ועייפתי מחוסר אתיקה מקצועית".

.

(אוסף אדריכל מרדכי בן חורין, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

חזיתות (אוסף אדריכל מרדכי בן חורין, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

(אוסף אדריכל מרדכי בן חורין, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

תכנית: כניסה בשביל מימין, אולם קבלה, מלתחות, זוג מקוואות. משמאל חתך של הגג (אוסף אדריכל מרדכי בן חורין, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

מבט מכיון דרום-מזרח על ה כניסה לבניין (אוסף אדריכל מרדכי בן חורין, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

אדריכל מרדכי בן חורין בחזית המקווה

.

פתח כניסה נפרץ בחזית המזרחית ונבנו מדרגות ובמת מעץ. נאטם החריץ הנמתח לכל אורך המבנה, מפריד בין הגג ובין הגוף המרכזי ובמקור החדיר אוורור טבעי

.

חזית מזרחית: צורת הבניין המקורית נעלמה והמקווה איבד את צורתו

.

מבט על המקווה ממרומי בית הכנסת הסמוך

.

מפגש

.

במקור היה גג המבנה נראה כמרחף עד שסגרו את החריץ

.

בן חורין מציץ על אחת משני המקוואות

.

מאז 1973 שופץ וחדש המקווה

.

המדרגות הם נושא בפני עצמו. היות ואסור שבמקווה יהיה חריץ, אחרת הוא יפסל, מבוצעות המדרגות רק לאחר גמר יציקת הבריכה, טיוחם ובדיקת אטימותם. גם למעקה יש הוראות מיוחדות

.

מקווה נוסף במבנה

.

תודה לאדריכלים מרדכי בן חורין, נורית וולוביץ ולד"ר צבי אלחייני

★★★

רשימות נוספות שפרסמתי על האדריכל מרדכי בן חורין:

.

(1) תמונות ממשרדו של בן חורין ותולדות משפחתו

(2) אורט יד לבוביץ בנתניה

(3) הבית של בן חורין בסביון

(4) בית הזכוכית

(5) אחוזת פלאטו-שרון

(6) העבודה הראשונה של בן חורין

(7) בית הכנסת במוסד עליה (תיכון אמית)

(8) דירתו בת ה-500 שנה ברובע היהודי בירושלים

(9) בית שפילמן בהרצליה

(10) בית הכנסת בשכונת בית הכרם

(11) בניין ראאב במכללת אריאל

(12) מועדון לחבר בקיבוץ שדה נחמיה

(13) בית מלר בסביון

(14) בית כנסת בכפר הנוער בן שמן

(15) מגדל דיזנגוף סנטר

(16) בית אסיה

(17) מצודת זאב

וגם: ערך בויקיפדיה

★★★

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שלגיה  On 13/05/2017 at 22:58

    בניין יפה ,אבל איזה פרימיטיביים עם כל הבריכות האלה. בריכה כל כך קטנה במקום סגור ,בחיים לא נכנסת. אני הייתי חוטפת קלסטרופוביה. אני מקווה שעד שאני אתחתן יעשו במקווה ,בריכה אולימפית או חצי אולימפית. נכנסים עם בגד ים או ערומים? אין מצב שאני נכנסת ערומה. שיחלמו על זה.
    מיכאל, אתה ראית שהזכירו אותך במוסף של ידיעות אחרונות? בכתבה שעשו על נווה שאנן. כל העיתונים האלה נראים לי כמו ערימה של דפים משודכים והשבוע משום מה,פתחתי אחד ואז אני רואה את השם שלך ואת הבלוג שלנו. מגניב, לא? צריכים לכתוב עלינו כל שבוע

    • מיכאל יעקובסון  On 13/05/2017 at 23:08

      ברור שערומים, זה כל הקטע שאסור להכנס עם כלום, אפילו לא עם שרשרת.
      לא ראיתי את הכתבה. באיזה מוסף?

      • שלגיה  On 14/05/2017 at 6:37

        בפסקה המתחילה במילה המודגשת " האקזוטיקה":

        http://www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-4960121,00.html?utm_source=facebook&utm_medium=yediot%20page&utm_campaign=facebook%20page

        • מיכאל יעקובסון  On 14/05/2017 at 6:50

          תודה! זה באמת היה סקר שבעירייה לא אהבו ולא העריכו. זאב רכטר, אברהם יסקי, שמעון פובנזר, יוסף טישלר, ורנר יוסף ויטקובר – אלה רק חלק מהאדריכלים הבכירים שתכננו בשכונת נוה שאנן. יש גם בתי באר פלסטינים ואת המתחם ממנו צמח חנוך לוין (ומשמש כרקע ותפאורה לרבים ממחזותיו). אבל נראה שבזמנו בעירייה העדיפו לטפח את לב העיר ואת כל השאר פחות. בינתיים נראה שהמצב לא השתנה.

          • שלגיה  On 14/05/2017 at 8:46

            בכיף. המצב בנווה שאנן לא השתנה ולא ישתנה. העיריה הוציאה תוכנית מתאר למאה או כמה שנים הבאות ובמקום לעודד התחדשות עירונית ,נתנו זכויות בכמות לא כלכלית. יש בנווה שאנן בניינים עם צווי סכנה ואי אפשר להרוס אותם,כי לאף יזם זה לא משתלם. אז הכול מוזנח,מסוכן ומפחיד. החנויות במדרחוב חצי ריקות וטונות של פוטנציאל הולכים לקבינימט.

  • אסתר  On 14/05/2017 at 8:10

    מבנה יפה. הרעיון של מקווה זר לי, במיוחד מאז שיש מים זורמים בכל בית. עוד סיבה לדלג על הרבנות בדרך לזוגיות.

  • Hedva Livnat  On 14/05/2017 at 9:17

    בוקר טוב
    מקווה ששלומך בטוב
    כמו שכתבתי לך לא מזמן התחלנו לנייד תערוכת צילום בנושא הבדואים הלא מוכרים
    בגליל.
    בסופש שהיה עלתה כתבה גדולה בנושא בעיתון הארץ.
    אשמח מאד שתכתוב על התערוכה .
    היא בימקא בזמן הקרוב ואנחנו מחפשים לאן להעביר אותה בהמשך
    החלום הרטוב הוא הכנסת.
    כל רעיון כל העלאת מודעות לנושא תשמח אותנו מאד.
    תודה רבה
    חדוה

    • מיכאל יעקובסון  On 14/05/2017 at 9:20

      תודה חדוה. נשמע מעניין. שבוע שעבר הסתובבתי קצת על הדרך בין אותם מקומות שבין באר שבע וערד, וכמו בפעמים הקודמות גיליתי מקומות שלא הכרתי קודם

  • דרור  On 18/05/2017 at 12:29

    פעם ראשונה שלי פה, מעניין מאוד. תודה
    הערה קטנטונת: המקוואות פתוחים לנשים רק לאחר השקיעה לא בגלל צניעות אלא בגלל שטבילת הנשים צריכה להיות בלילה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: