סיבוב בבית הכנסת בקיבוץ לביא

קיבוץ לביא נקרא על שם העיירה שהתקיימה למרגלותיו עד 1948 ונקראה לוביה. לוביה נמחקה ולביא נוסדה. במרכז הקיבוץ שהקימו עולים חדשים מאנגליה, הוקם גם בית כנסת. כאילו לא עברו 1,600 שנה מאז התמלא הגליל בבתי כנסת, בחרו מחדשי היישוב המקומי לבנות את בית הכנסת החדש ברוח אותם בתי כנסת שנחשפו בחפירות ארכאולוגיות באזור. אגב, בקיבוץ מדגישים כי לביא מקורו ב"פונדקא דלוי" המוזכר בתלמוד ושכן על הדרך בין ציפורי לטבריה בתקופת בית שני.

מבנה בית הכנסת נחנך ב-1962 בתכנון האדריכל יוסף שנברגר שידוע בעיקר כמתכנן רחבת הכותל המערבי. כבר כתבתי כאן על כמה בתי כנסת שתכנן בקיבוצים: בכפר עציון, בחפץ חיים, בבארות יצחק וגם כתבתי עליו ערך בויקיפדיה.

שנות ה-60 וה-70 היו תקופת השיא ביצירתו של שנברגר, שהתמחה בעיקר במבני דת, והביקור שלי בארבעת בתי הכנסת שתכנן מציג רק חלק קטן מאוד מיצירתו. בית הכנסת בלביא נחשב בקרב מתכנני בתי כנסת כאחת היצירות הטובות שלו. קשה לצלם אותו ולכן כדאי פשוט לבוא ולבקר. הוא פתוח כל הזמן. הבניין נחנך ב-1962 ושלושים שנה לאחר מכן נערכו בו שינויים ברוח הבניין המקורי. קשה לזהות מה מקור ומה תוספת, הודות לעבודה המעולה של האדריכל טוביה קץ שהיה גם שותפו וממשיך דרכו של שנברגר לאחר שנפטר ב-1982 בגיל 60.

בשנים האחרונות אדריכלות מבני הדת (בתי כנסת, ישיבות) מדרדרת ומדרדרת. בעבר היו אדריכלים כמו אבא אלחנני, עמירם חרל"פ ודוד קאסוטו שדאגו לעורר דיון בנושא. היום אין אף אחד ולכן משתדל להציג כאן מידי פעם גם בתי כנסת.

ועל כך ברשימה זו.

.

תאורה טבעית ומלאכותית בעזרת הנשים

.

(1) ביקור:

המכונית עצרה בחריקת בלמים כשנכנסתי לחניון הקיבוץ. משם יצאתי בריצה לשביל הקרוב ונתתי למזל להוביל אותי ישר למרכז הקיבוץ, פעולה שמצליחה לי בכל ביקור בקיבוץ. נסו בעצמכם.

הקיבוץ הדתי שונה במהותו מהקיבוץ הרגיל, גם אידאולוגית וגם פיסית. באופן כללי ניתן לראות קווי דמיון: בבתי המגורים, ברשת שבילי הולכי הרגל המופרדת מכביש היקפי, מהגינון, חדר האוכל, בית התרבות, המכבסה. מגדל המים, הרפת. אבל בקיבוץ הדתי יש גם בית כנסת והוא תמיד במרכז – צמוד למדשאה המרכזית בדיוק כמו חדר האוכל ובית התרבות. בלביא יש כמה יתרונות נוספים למיקומו של בית הכנסת: הוא נמצא במרכז ובקרבה לכל בתי המגורים, הוא בנקודה הגבוהה באזור ולכן סמוך אליו מגדל המים ההיסטורי, והכי חשוב – הוא נמצא על מפגש כמה משבילי הקיבוץ.

בית הכנסת פונה לכיוון התפילה, שהוא כיוון ירושלים – ולכן הבניין אינו עומד במקביל לשאר הבתים בסביבתו אלא פונה לדרום-מזרח. מדובר במבנה שטוח, המעוצב בקווים נשרים ונקיים. בהשראת בתי הכנסת הקדומים שנבנו בארץ ישראל ורבים מהם נחשפו בחפירות ארכאולוגיות בגליל וגם כפתרון המותאם לאקלים המקומי, כולל המבנה חצר מרכזית שבדופן הדרומית שלה נמצא בית הכנסת ובדופן הצפונית בית המדרש. ממערב וממזרח סוגרים עליה מעברים מקורים המקשרים בית בית הכנסת ובית המדרש.

שלוש מדרגות מובילות מהשביל אל הבמה שעליה שוכן המבנה, וכך יצר האדריכל ניתוק זעיר מחיי היומיום אל חיי הרוח. הניתוק זעיר היות וכנראה רצה לרמז שגם עולם המעשה הוא חלק בלתי נפרד מעולם הרוח.

בית הכנסת ובית המדרש מפנים חזיתות כמעט אטומות לסביבתם, אך לחצר המרכזית הם מפנים מסכי זכוכית הניתנים להזזה וכך הופכת החצר לחלק מהם בשעת הצורך. הכניסות לשני האולמות הן כניסות צדדיות וצנועות. לא דלתות עץ גדולות, אלא רק דלתות אלומיניום וזכוכית בגודל סטנדרטי. פסיפסים קטנים נקבעו בקירות הסמוכים.

אולם בית הכנסת נמוך בחצי מטר מהכניסה אליו, אולי כתוצאה מניצול הטופוגרפיה הטבעית ואולי כדי לרמז על הפסוק "ממעמקים קראתיך". המבנה פשוט בצורתו ובולטים בו העמודים הנושאים את תקרתו הכפולה. תקרת מרכז האולם מוגבהת בכמטר מהתקרה המקיפה אותה, וצבועה בכחול. חלון סרט סוגר על הרווח בין שתי התקרות והוא נועד לא רק להפרדה עיצובית אלא גם להחדיר אור ואולי גם לאוורור טבעי (למרות שקשה לפתוח כאלה חלונות והן מלכודות לציפורים). העמודים בבניין הם עגולים ובולטים הודות לצבעם הכחול ולכותרת מוזהבת הנמצאת בראש ובתחתית העמוד. יש 12 עמודים כרמז ל-12 שבטי ישראל.

יש כאן כמה הישגים בתכנון: הוא מצליח להיות אינטימי, למרות שבתכלס מדובר בבניין שהוא יותר גדול מחדר האוכל והמטבח של הקיבוץ. האדריכלים הצליחו לעצב אותו באופן אלגנטי בעזרת אמצעים דלים כמו צבע, חיפוי אבן מתאים וחלוקת המסות והפתחים. אין פה נברשות מבדולח וזהב ולא וילונות מבהיקים, אלא חומרים הכי פשוטים, ובכל זאת יש כאן יצירה נעימה, מכובדת ומרשימה.

.

תודה רבה לטובה זיטנר מארכיון קיבוץ לביא על שיתוף הפעולה.

.

פרספקטיבה מ-1959 שיצר שנברגר ומציגה את בניין ביתה כנסת, המבנים הסמוכים לו, המדשאה המרכזית ובקצה השני שלה בניין חדר האוכל הישן. לפי התכנית מגדל המים יועד לשמש גם כמגדל תצפית ולכן נוספו לו מדרגות גם מרפסת תצפית שלא בוצעה (מקור: ארכיון קיבוץ לביא)

.

(2) תולדות:

על בית כנסת קבוע חשבו כאן בקיבוץ כבר בשנות החמישים. בסוף אותו עשור ניגשו לאדריכל יוסף שנברגר שהציג את הצעתו לבניין. הבניין תוכנן לקום בשלבים שכולם נבנו, אך נראה ששנברגר שהכיר היטב את צרכי בתי הכנסת, תכנן את המבנה כך שניתן יהיה להרחיב אותו בקלות יחסית בעתיד, מה שאכן קרה. טוביה קץ שהיה שותפו של שנברגר וירש את משרדו לאחר מותו, הוא זה שהרחיב את בית הכנסת, והוא ביצע את העבודה באופן שקשה היום לדעת מה המקור ומה ההרחבה.

את המימון להקמת הבניין הצליחו חברי הקיבוץ לגייס הודות לקרן שהוקמה בבריטניה לזכרה של רחל סקלן – פעילה חברתית שסייעה וליוותה את הקיבוץ בשנותיו הראשונות. גם חברי הקיבוץ השתתפו במימון, כשחלקם ניצולי שואה הפרישו מכספי הפיצויים שקבלו מגרמניה.

במקור כלל הבניין 332 מקומות ישיבה לגברים ולנשים. גידול הקיבוץ דרש את הרחבת המבנה ושנברגר הציע הרחבה לאכלוס 530 מתפללים, תוך שמירה על אופי הבניין המקורי. כמה מחברי הקיבוץ העדיפו לפנות ולקבל הצעה מאדריכל אחר, שהציע לשנות את אופי הבניין באופן מהותי: הוא סגר את החצר הפנימית וקירה אותה בגג משופע ובולט שיכול היה לאכלס 750 מתפללים. לבסוף ההצעה נדחתה וכפי שניסח זאת אחד מהחברים: "היום כולם מאושרים שהצעה זו נדחתה ונגנזה".

לבסוף, בשנת 1991, חזרו חברי הקיבוץ למשרדו של שנברגר. הוא כבר ניפטר בינתיים, אך שותפו – האדריכל טוביה קץ, קיבל על עצמו את המשימה. הוא אימץ את תכנית ההרחבה של שנברגר ויצר כעת בית כנסת שיכול לאכלס 622 מתפללים.

.

פרספקטיבה של הבניין ב-1959: מימין בית הכנסת ומשמאל בית המדרש ובאמצע חצר פנימית (מקור: ארכיון קיבוץ לביא)

.

(3) אדריכלים:

יוסף שנברגר: נולד בגרמניה ב-1912 ועם עליית הנאצים לשלטון עלה לארץ ישראל, לא לפני שסיים את לימודיו האקדמיים בגרמניה. תחילה השתלב במערכת התכנון המנדטורית ולאחר הקמת המדינה עבד בסוכנות היהודית. ב-1950 פתח משרד עצמאי במסגרתו עבד עד לפטירתו 32 שנה לאחר מכן. הוא תכנן עשרות בתי כנסת, מקוואות, ישיבות, בתי מגורים, אתרים היסטורים וגם בתי חולים. עוד על שנברגר ניתן לקרוא כאן.

טוביה קץ: נולד בפולין ב-1927 ועלה לישראל ב-1954, לא לפני שסיים את לימודיו האקדמיים בפריס. תחילה עבד במשרדו של האדריכל זאב רכטר, ולאחר מכן במשרדו של האדריכל היינץ ראו. בשנות ה-60 עבד במשרד השיכון בצפון ובירושלים. בסוף שנות ה-60 הצטרף למשרדו של שנברגר והפך תוך כמה שנים לשותפו ולממשיך דרכו. ב-2006 פרש מהמקצוע והוא מתגורר בירושלים. גם על קץ כתבתי ערך בויקיפדיה אותו ניתן לקרוא כאן.

.

תכנית הבניין (מקור: ארכיון קיבוץ לביא)

.

תכנית בית הכנסת

.

הבניין בהבנותו במבט ממגדל המים (מקור: ארכיון קיבוץ לביא)

.

הגג המרכזי עדיין לא קיים (מקור: ארכיון קיבוץ לביא)

.

יציקת הגג המרכזי (מקור: ארכיון קיבוץ לביא)

.

יציקת הגג המרכזי (מקור: ארכיון קיבוץ לביא)

.

הזמנה לאירוע חנוכת הבניין (מקור: ארכיון קיבוץ לביא)

.

בית הכנסת ומגדל המים מכיוון חדר האוכל (מקור: ארכיון קיבוץ לביא)

.

אולם התפילה לאחר השלמתו (מקור: ארכיון קיבוץ לביא)

.

חנוכת בית הכנסת, 1962: ריקודים בחצר הבניין (מקור: ארכיון קיבוץ לביא)

.

הכנסת ספרי התורה בטקס חנוכת בית הכנסת, בין נושאי הספרים: הרב אריה לוין (רב האסירים) והרב רפאל הכהן קוק – הרב הראשי של טבריה, 1962 (מקור: ארכיון קיבוץ לביא)

.

תפילה ראשונה בבית הכנסת, 1962 (מקור: ארכיון קיבוץ לביא)

.

הצעה להרחבת הבניין מ-1986 שנגנזה והציעה לסגור את החצר הפנימית (מקור: ארכיון קיבוץ לביא)

.

סרטון קצר שצלמתי בבית הכנסת:

.

.

תמונות שצלמתי היום:

.

שלט בקיבוץ

.

חזיתות הבניין מסתתרות מאחורי צמחייה

.

אבן ובטון

.

חיפוי האבן 01

.

חיפוי האבן 02

.

הכניסה לבית הכנסת היא דרך חצר פנימית התחומה בשני מעברים מקורים המקשרים בין אולם התפילה (מימין) ובית מדרש (משמאל)

.

החצר הפנימית (מבט על חזית אולם התפילה)

.

החצר הפנימית (מבט על חזית בית המדרש)

.

העמודים (מרמזים על הקשר בין הארץ ובין השמיים) בקצה המעבר נמצאת הכניסה המרכזית לאולם התפילה, למרות שניתן להיכנס אליו מכל כיוון שרוצים

.

הריצוף

.

הכניסה המרכזית לאולם התפילה

.

בכניסה (רחל סקלן היתה פעילה בתנועת הפועל המזרחי ותרמה לקיבוץ)

.

דלת קטנה פשוטה מובילה לאולם התפילה

.

נטלה

.

פסיפס בכניסה

.

מראה כללי של אולם התפילה מהכניסה 01

.

מראה כללי של אולם התפילה מהכניסה 02

.

שלט 01

.

שלט 02

.

זמני תפילה

.

סדר הישיבה באולם התפילה

.

לוח תפילות

.

סידורים וחומשים

.

תקרת האולם מדמה את השמיים זרועי הכוכבים

פס חלונות מפריד בין תקרת האולם המרכזית הגבוהה וצבועה בכחול ובין תקרת שאר שטח האולם הצבועה לבן

.

ארון הקודש ועמוד התפילה לשליח הציבור

.

וכך זה נראה עם התאורה

.

בצד ארון הקודש יש כתובת הקדשה

.

הבמה

.

התקרה

.

הריהוט מיוצר במפעל לריהוט בתי כנסת הממוקם בקיבוץ

.

חזית האולם הצפונית פונה לחצר ומורכבת מקיר זכוכית

. .

מבט על עזרתה נשים: מוגבהת מעט מעזרת הגברים ויש מחיצה

.

המחיצה מורכבת ממוטות מתכת דקים

.

המחיצה משלבת שחור וזהב

.

מבט מעזרת הנשים על עזרת הגברים

.

סידור ישיבת הנשים

.

החלק הזה הוא הרחבה מ-1993 ברוח עיצוב המבנה המקורי

.

אור טבעי ומלאכותי בעזרת הנשים

.

חדר האוכל והמדשאה המרכזית בחזיתו (מבט מכיוון בית הכנסת)

.

פסיפס על חזית הכניסה לחדר האוכל

.

את הפסיפס יצרו תלמידי כתה ו' בשנת 1999

.

אולם חדר האוכל בשעת בין ערביים

.

בכניסה למכבסה

.

מגדל המים

.

"הצריף הראשון" היום משמש כמוזיאון קטן לראשוני המתיישבים

.

סילו

.

מלון לביא (תכנון: א"ב תכנון)

.

אגף המכונות במלון

.

מגורים בקיבוץ

.

שביל 01

.

שביל 02

.

ולסיום שיר:

.

.

בתי כנסת נוספים בהם הסתובבתי:

.

(1) האוניברסיטאי בקמפוס הר הצופים בתכנון רם כרמי

(2) בקיבוץ בארות יצחק בתכנון יוסף שנברגר

(3) לעדה העירקית בבאר שבע בתכנון נחום זולוטוב

(4) בשכונה ה' בבני ברק בתכנון יעקב נטל ויצחק ביגלאייזן

(5) הראשון והיחיד בהר עיבל

(6) בית אלכסנדר ביקנעם בתכנון אהרן צורף

(7) במושב ניר עציון בתכנון חנוך אחימן

(8) בכפר הנוער אמית כפר אברהם בפתח תקוה בתכנון מוטי בן חורין

(9) בקריית הטכניון בתכנון אהרן קשטן

(10) בקיבוץ בארות יצחק בתכנון יוסף שנברגר

(11) ישיבת כנסת חזקיהו ברכסי בתכנון ישראל קומט

(12) בקיבוץ חפץ חיים בתכנון יוסף שנברגר

(13) במחנה רעים בתכנון סטיו אדריכלים

(14) בשכונת ביתה כרם בתכנון מרדכי בן חורין

(15) הנטוש במושב שדה יעקב בתכנון ישראל קומט

(16) בקיבוץ כפר עציון בתכנון יוסף שנברגר וטוביה קץ

(17) בקיבוץ לביא בתכנון יוסף שנברגר

(18) במרכז רפואי שיבא (תל השומר) בתכנון משה זרחי

(19) המרכזי בהר הכרמל בתכנון ישראל קומט

(20) בשוהם בתכנון ג'ו אבקסיס

(21) הנטוש של חסידות קאליב בבני ברק

(22) לשעבר של חסידות קאליב בבני ברק

(23) שער אשר בדרך קיבוץ גלויות בתל אביב

(24) בית הכנסת בשדמות מחולה

(25) בית הכנסת בכפר הנוער ימין אורד

.

.