סיבוב בבניין כלכלה ומינהל עסקים בתכנון משה ספדיה באוניברסיטת בר אילן

הספרייה בבניין כלכלה ומינהל עסקים היא המוקד המרכזי בבניין שבנייתו הושלמה ב-1988 בקמפוס אוניברסיטת בר אילן. האדריכל משה ספדיה שמתמחה בתכנון ספריות, העניק לה תשומת לב הודות למשאבים שעמדו לרשותו כדי שתתפקד כמוקד נעים, כזה שמותיר רושם מיוחד במשתמשים. שאר האולמות, החדרים והמעברים בבניין פשוטים יותר, אלא שגם בהם ניתן למצוא את תפיסת התכנון הרחבה והמורכבת של ספדיה, ששיקפה בשעתו את רוח הזמן.

אפילו ברחוב שמחוץ לקמפוס, רחוב מקס ואנה ווב, גגות הזכוכית המשופעים מעוררים את השאלה – מה יש שם? רק כשנכנסים לבניין, ספדיה מאפשר למבקר לחשוף בשלבים את אולם הספרייה שטמון במרתף. לכאורה הטמנת המוקד המרכזי במרתף היא כמו קבורה ומקשה על יצירת מקום חשוף שמקשר בין כל חלקי הבניין. אלא שהאתגר הצליח באמצעות עיצוב תקרת הספרייה בזכוכית ויצירת קשרי מבט בכל קומה בבניין עמוק אל תוך מרכז הספרייה. כיום גם כשהבניין שקט וכמעט ריק, תנועת הסטודנטים אל ומהספרייה לא פוסקת.

ועל כך ברשימה זו.

.

13490875_1311832492179663_2673071707156757166_o

פלאשים בעיניים

.

IMG_6548

גגות הספרייה המשופעים פונים לכיוון מזרח וצפון (מבט מרחוב מקס ואנה ווב שמחוץ לקמפוס)

.

DSC02622

ריבוי הגושים כמעט ולא מורגש הודות לעיצוב החזותי

.

DSC02623

הבניין זקוק בדחיפות לחידוש כולל

.

DSC02624

חזית דרומית כפולה המאפשרת הצללה מלאה על פתחי החלונות

.

DSC02625

קווים ישרים ונקיים ושימוש בשני גוונים בלבד

.

DSC02628

בטון ואבן

.

DSC02630

חזית מזרחית של אחת משתי זרועות הבניין: אולם הדיונים פונה למדשאה קטנה

.

DSC02632

חזית מזרחית: מרפסות רחבות מלוות את כל החדרים הפונים למזרח

.

DSC02626

הבניין מורכב משתי זרועות מאונכות זו לזו, כשהכניסה היא בנקודת המפרק ופונה לתחילת השדרה החוצה את חלקו המרכזי של קמפוס האוניברסיטה

.

IMG_2582

הארקדה הפונה לשדרה המרכזית בקמפוס

.

IMG_2583

פינה

.

 

DSC02636

בחזית המערבית הפונה לשדרה המרכזית של הקמפוס יצר האדריכל רחוב מקביל לשדרה שהיה אמור להתחבר לרשת דרכים על פי תכנית האב שנגנזה

.

DSC02637

עד סביבות השעה שתיים יש פה צל

.

DSC02638

מטפס

.

DSC02635

שלד הבניין נותר חשוף ומודגש

 

DSC02639

מבואת הכניסה לבניין מוגבהת בחצי קומה מהסביבה המקיפה

.

DSC02634

הכניסה ממוקמת בנקודת המפרק של שני אגפי הבניין ומתנשאת לגובה שתי קומות

.

DSC02640

את פחי האשפה האדריכל בטח לא חלם שימקמו פה בכניסה, אבל זה כנראה המצב והרמה. במקום איכותי אנשי סגל ותלמידים היו דואגים לסלק את האשפה מיד

.

DSC02641

באולם המבואה הקטן חלון משולש ומשופע המכוון את המבט אל אולם הספרייה הנמצא בקומת המרתף

.

DSC02643

מבט על הספרייה שהפכה להיות סביבת לימוד מבוקשת אחרי שהספרים פינו את מקומם

.

DSC02712

לצד הכניסה שלט גדול ומושקע שעיצב דן ריזינגר, שהיה מעורב בעיצוב הפנים של הבניין ויצירותיו ממלאות אותו

.

 

DSC02644

המסדרון בקומת הקרקע הוא יחסית סתמי

.

DSC02645

כתה, הוילון מסתיר חלון רחב הפונה לנוף העירוני של גבעת שמואל

.

DSC02648

הנוף מבעד לחלונות המחולקים לריבועים קטנים

.

(1) האדריכל

השבוע יציין האדריכל משה ספדיה את יום הולדתו ה-78. הוא נולד בחיפה והיגר לקנדה שם סיים את לימודי האדריכלות בגיל 23. שלוש שנים לאחר מכן החל בתכנון הפרויקט שהעניק לו שם עולמי – הביטאט 67 במונטריאול. מאז תכנן משרדו, שכיום מצוי בבוסטון ומעסיק כ-90 עובדים, פרויקטים בהיקפים גדולים בכל העולם. בארץ תכנן בעיקר בירושלים: מתחם ממילא, מלון מצודת דוד (עליו כתבתי כאן), היברו יוניון קולג', מבנים רבים ביד ושם, את תכנית העיר מודיעין (עליה כתבתי כאן), הרוטונדה בטרמינל 3 בנתב"ג, את מרכז רבין וקבר רבין וגם כמה פרויקטים קטנים שכתבתי עליהם כאן: שכונת מגורים במדרשת שדה בוקר בנגב ומעונות סטודנטים באוניברסיטת בר אילן ברמת גן.

.

a

אדריכל משה ספדיה, 2016

.

(2) תכנית ספדיה

הקשר המקצועי בין ספדיה ובר אילן נמשך 14 שנים, מ-1974 ועד 1988. הוא החל לאחר שהנהלת האוניברסיטה הגיעה למסקנה שיש צורך בתכנית אב חדשה לקמפוס שיכפיל את שטחו ואת כמות הסטודנטים והחוקרים. האדריכל משה ספדיה נבחר לערוך את התכנית.

בתכניתו התמקד ספדיה בהתפתחות הקמפוס מזרחה וצפונה. הוא הציע שדרה מרכזית שלאורכה כיכרות פתוחות, ומשני צידיה מבנים המפנים לשדרה שבילי הליכה מקורים שיגנו על הולכי הרגל מפני השמש והגשם. התכנית התאפיינה בשימוש בצורות גאומטריות, רעיון שחזר והופיע גם בבניינים ובכיכרות שתכנן באופן רעיוני לאורך השדרה.

את בנייני הקמפוס חילק לארבע קבוצות: (א) כיתות ומחקר, (ב) מנהלה, (ג) שירותים ורווחה, (ד) ומעונות שנועדו לשרת 1% בלבד מכלל הסטודנטים בקמפוס. בשונה מהמקובל, הוא בחר להצמיד את המעונות לבנייני הכיתות והמחקר ולא להפריד או לנתק אותם מהקמפוס כפי שנהוג בקמפוסים אחרים בארץ, וזאת במטרה להעניק חיים תוססים לכל אורך שעות היום. יותר מכך, את המעונות בחר למקם באחד המוקדים המרכזיים, בו גם תכנן להקים בית כנסת, בית מדרש, ספרייה וקפטריה.

התכנית נגנזה. שרידי היחידים הם השדרה שבוצעה בתכנון אדריכלים אחרים וכן שני בניינים שספדיה תכנן בעצמו: בניין כלכלה ומינהל עסקים ובניין המעונות. את מקומו בתפקיד עורך תכנית האב לקמפוס תפס האדריכל צבי לישר – הידוע כמי שתכנן את הפרדת המפלסים בכיכר דיזינגוף, ועל הסלט שנוצר מאז אפשר לכתוב ספר.

.

(3) הבניין

מיקום: בניין כלכלה ומינהל עסקים לא בולט בנוף הודות לעיצובו, אבל הוא אחד המקומות הכי נצפים וערניים בקמפוס. היתרון בא לו הודות למיקומו בתפר שבין חלקו הדרומי של הקמפוס וחלקו המרכזי, מיקומו בפתח השדרה המרכזית וכן הודות להפניית הכניסה המרכזית לבניין בזוית הפונה לשני חלקי הקמפוס.

אנטי-מונומנטליות: הגישה המרכזית והראשונה המופיעה בבניין היא חוסר הרצון של ספדיה ליצור מבנה מונומטאלי, כזה שיהפוך את הבניין לסמל. מבנים רבים בקמפוסים הם למעשה תפאורות מוגזמות, שנועדו לרצות את התורם המעוניין לראות את תרומתו מושקעת באנדרטה לזכרו, וגם בגלל שהאדריכל מסדר כך לעצמו פרסומת. כאן ספדיה יצר מבנה שנועד להיות בורג במערכת. יחד עם זאת, מורכבות הבניין נצפית היטב מצד השדרה המרכזית של הקמפוס, אליה מפנה הבניין חזית אחת עם ארקדה וגם מצד הרחוב העירוני אליו הוא מפנה חזית אחרת עם גגות זכוכית משופעים.

עיצוב החזית: בעיצוב החזותי נראה כי ספדיה שואב את השראתו מהבנייה הממלוכית בירושלים, אותה הוא מכיר היטב הודות לסמיכותה לדירת מגוריו הירושלמית. מבני הציבור שבנו הממלוכים לאורך רחוב השלשלת בעיר העתיקה בירושלים, מתאפיינים בשימוש באבן בהירה עם פסי אבן אופקיים בגוונים אחרים ובולטים. בבניין אחד הפס הוא ורוד ובבניין אחר הוא שחור. כאן בחר ספדיה לשלב פס אבן לבנה בקירות הבטון החשוף והבהיר. גם הבטון בו עשה שימוש הוא לא הבטון הישראלי הטיפוסי בו נעשה שימוש לאורך השנים, בטון אפור וכהה בו נותרו טביעות קרשי העץ שהרכיבו את תבניות היציקה, אלא הוא עושה בוחר לעשות שימוש בבטון בהיר שנוצק בתבניות מתכת חלקות. ריבוי הגושים המרכיבים את הבניין כמעט ולא מורגש הודות לעיצוב החזותי המובהק והאחיד של אותם פסי אבן אופקיים.

פתחים: פתחי החלונות ממוסגרים במסגרות אלומיניום צבוע בלבן המחולקים לרשת ריבועים קטנים יחסית. כדי להגן על פתחי החלונות והכניסות מפני שמש וגשם, השתמש ספדיה בחזית כפולה, כשהפתחים מצויים בנסיגה מקו החזית החיצוני ושילב בהן גם מרפסות בגדלים שונים. בכלל המרפסות בבניין הם מרכיב משמעותי למשתמשים, ופתרון לדירוגו של הבניין.

.

IMG_2585

חזית כפולה מאפשרת יצירת מרפסת שקועה והגנה על הפתחים מגשם וקרני שמש ישירות

.

תכנית: לבניין תכנית פשוטה וקלה להתמצאות. היא מורכבת משתי זרועות המאונכות זו לזו. למרות שאין פה כמעט מטר אחד לרווחה בו יכל האדריכל לנצל לצורכי יצירת אולם מבואה משותף ייחודי ומרשים, ספדיה בכל זאת הצליח. הוא לקח את הספרייה הקטנה שהוגדרה בפרוגרמה ומיקם אותה במרתף של נקודת המיפרק בבניין, זו המחברת בין שתי הזרועות. בכל אחת מהקומות איפשר באמצעות פיר פתוח המתנשא לכל גובה הבניין, ומרפסת מזמינה, תצפית על אולם העיון המרכזי בספרייה שהוא המקום בו ביקש להותיר את הרושם הגדול על המשתמש.

מקדש הידע: העמודים המופיעים בחזית הבניין המערבית, זו הפונה לשדרה החוצה את הקמפוס, הם מרכיב נוסף ובולט. שדרת עמודים גבוהה היתה אחד ממרכיבי המפתח שזיכו את הצעתו של ספדיה בפרס הראשון בתחרות לתכנון הגלריה הלאומית של קנדה ב-1983. מרכיב הארקדה הוא המרכיב החזותי הראשון החושף את אחד העיסוקים המרכזיים ביצירתו של ספדייה הוא העיסוק בממד הזמן. לא מדובר בארקדה כמו זו שיש לאורך רחוב אבן גבירול בתל אביב, ארקדה יום-יומית ובקנה מידה אנושי, אלא בארקדה טקסית המזכירה בניין ציבורי עתיק, כמו מקדש. בהמשך לאותה ארקדה, ניתן גם למצוא בתקרות הזכוכית המשופעות שבמרכז הספרייה, פרשנות עכשווית של ספדיה לכיפה הסוגרת על מרכז הבניין ומהווה את שיאו של הטקס שארגן. אולם העיון במרכז הספרייה מואר כולו באור טבעי החודר מאותה תקרת זכוכית כשאין בכלל צורך בתאורה מלאכותית מרבית שעות היום. עם שקיעת מעמדו של הספר פינו הספרים את מקומם מהאולם, ועמדות מחשב אישיות תפסו את כל שטחו. כך הפכה הספרייה ממקום של עיון בספרים וכתבי עת, למקום של לימוד ומפגש, כשהשינוי אינו פוגע בעיצוב המקורי של הבניין המאפשר זאת.

צבעוניות: בתוך ההיבט האדריכלי של הבניין נוסף רובד נוסף אותו שילב כאן המעצב דן ריזינגר, חתן פרס ישראל. ריזינגר שילב כאן עבודות גרפיות צורניות ומופשטות המתבססות על צבעי יסוד. העבודות מצויות בשני אזורים או מקבצים: (1) בשטחים המשותפים ובעיקר במסדרונות, מיעוטן תלויות על הקירות ורובן מצוירות ישירות על הקירות. עבודות אלה יוצרות אחידות מבלי לפזר כנהוג בכאלה מחלקות באוניברסיטה, כל מיני כרזות ומודעות על הקירות שלרוב מתיישנות ואין לאף אחד את האומץ לסלק אותן. הן גם מכנסיות צבעוניות חיובית ללימודי הכלכלה. (2) הספרייה יצר ריזינגר על ארבעת הקירות הגבוהים של אולם העיון המרכזי עבודות תלת-ממדיות שתרומתן לאולם נמוכה, אבל בראייה הכוללת הם ממשיכים את התפיסה האדריכלית הנותנת דגש לאולם העיון המרכזי על פני שאר השטחים בבניין.

.

DSC02711

באולם הכניסה, כמו גם בשאר הקומות שמעל באזור המיפרק בין שתי זרועות הבניין, מעוצבים הקירות באופן זהה לחזיתות הבניין החיצוניות. בקומת הכניסה תלויה עבודה של ריזינגר

.

לקראת סיום: בשונה מקמפוסים אחרים בארץ, אוניברסיטת בר אילן סובלת מפריסת מבנים הזויה שחוסר יד מקצועית מכוונת לאורך של עשרות שנים רק החריפה את הפריסה הלא אחידה וחסרת הסדר שפגעה בחזות ובשימוש. דוקא הקמפוס הזה שהיתה לו את נקודת הפתיחה הטובה ביותר הודות לתכנית אב מקורית משנות ה-50 שיצרה קמפוס הקרוב ביותר למושג קמפוס הלטיני, דוקא את התכנית הזו בחרו להזניח אותם אדריכלים שקיבלו את האחריות להמשך התכנון. בנוסף, מאז שנות ה-80 מקפידה הנהלת אוניברסיטת בר אילן לעבוד אך ורק עם אדריכלים שהכישרון הוא מהם והלאה (מרכז וואהל הוא דוגמה חריגה ולכן לא פלא שהוא גם נמצא מחוץ לגדר הקמפוס).

סיום: פרנסי האוניברסיטה לא הצליחו לבנות גלריה מכובדת של בניינים. שני בנייניו של ספדיה שמראש תכנן אותם כמבנים לא מונומנטליים ובולטים משתלבים בכל הסלט שנוצר והולכים בו לאיבוד, אך מבט מעמיק בהם ובמיוחד בבניין כלכלה ומינהל עסקים, חושף את הרעיונות שמאפיינים את ספדיה לאורך השנים בעיקר במבני הציבור שתכנן, כשההתייחסות למרכיבים עתיקים המקבלים אצלו פרשנות עכשווית נראה לי שהוא המרכיב המסקרן ביותר. עדיין לא בקרתי במרכז רבין שספדיה תכנן, ולמרות שאני חולף על פניו כמעט כל יום, לא נכנסתי לבקר. אולי עכשיו הגיע הזמן.

.

DSC02706

המדרגות (יש כמה חדרי מדרגות)

.

DSC02654

הלבן שולט בחדרי המדרגות כשמעקה העץ הדקיק והנקי מכניס את הצבע החם

.

DSC02655

המדרגות

.

DSC02695

מבט למטה

.

DSC02649

בקומה הראשונה צבועים הקירות בריבועים אדומים עם כתמי צבע נוספים בשלל קומפוזיציות

.

DSC02650

בנקודת המפרק שבקומה הראשונה חלון משקיף על מבואת הכניסה החיצונית

.

DSC02652

החלון

.

DSC02653

ומול החלון פתח המאפשר מבט אל תקרת אולם הספרייה עליה אפשר להשקיף גם מקומת הכניסה

.

DSC02651

מבט למעלה, כשעבודה של ריזינגר תלויה על קורת הבטון

.

DSC02657

בקומה 2 בנקודת המפרק אפשר להמשיך ולהשקיף מימין על הספרייה או במסדרון לראות עבודות של דן ריזינגר

.

DSC02660

מבט למטה על קומה 1 ועל תקרת הספרייה

.

DSC02673

במסדרון העבודה של דן ריזינגר ממשיכה ומעטרת בצבעי יסוד

.

DSC02670

עבודה 01

.

DSC02663

עבודה 02

.

DSC02664

עבודה 03

.

DSC02665

עבודה 04

.

DSC02661

עבודה 05

.

DSC02672

פרט 01

.

DSC02676

פרט 02

.

DSC02669

פרט 03

.

DSC02677

פרט 04

 

DSC02679

פרט 05

.

DSC02666

פרט 06

.

DSC02667

פרט 07

.

DSC02668

פרט 08

.

DSC02674

ריצוף ריבועי קטן פשוט ועמיד

.

DSC02680

אזור המיפרק בקומה העליונה

.

DSC02691

שילוט

.

DSC02681

משתקף עם חלון בעבודה מבריקה של ריזינגר

.

DSC02690

האדריכל ממשיך ומאפשר להשקיף לספרייה גם מהקומה השלישית בבניין

.

DSC02687

מבט למטה

DSC02692

עבודה 06

.

DSC02700

יציאה למרפסת

.

DSC02698

ריבוי גושים

.

DSC02696

מבט מהמרפסת העליונה המקיפה את הזרוע הדרומית על חזית הזרוע הצפונית ועל גג הספרייה

.

DSC02701

גגות הספרייה

.

DSC02702

גם למזרח יצר האדריכל חזית כפולה להצללה

.

DSC02714

בקומת המרתף הספרייה

.

DSC02722

מחוץ לספרייה מסדרון שדרכו ניתן להשקיף על הספרייה

.

DSC02723

משקיף

.

DSC02719

המחשבים החליפו את הספרים. רק הסטודנטים נותרו

.

DSC02720

האולם מואר בתאורה טבעית מלאה

.

DSC02717

תקרת הזכוכית

.

DSC02716

על ארבעת שירות האולם עבודות גדולות של דן ריזינגר המשתלבות בעיצוב האדריכלי של משה ספדיה

.

DSC02725

פחי מיחזור + דן ריזינגר

רשימות נוספות על בניינים באוניברסיטת בר אילן:

.

(1) מרכז וואהל (אדריכל דניאל ליבסקינד)

(2) בניין המנהלה (אדריכל יגאל אל-חנני)

(4) מעונות סטודנטים (אדריכל משה ספדיה)

(5) בית בגין (אדריכל דוד נופר)

(6) בניין פסיכולוגיה (אדריכלים לואיס קרול ודוד נופר)

(7) מגדל המים ותצפית (אדריכלים ארתור ובלהה שרגנהיים)

(8) הספרייה המרכזית ע"ש וורצווילר (אדריכל אריה אל-חנני)

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אוגניה,  On 04/07/2016 at 19:16

    דן ריזינגר מינימליסטי ועשיר בו זמנית
    אולי אתה יודע מי פיסל את הפסל בכניסה לחיפה, מכביש החוף, מין קוביה עם זנב שהוצאה מתוך גוש ומתכת והשאירה חלל כדמותה ? חיפשתי באתרים של חיפה ולא מצאתי

    • מיכאל יעקובסון  On 04/07/2016 at 19:18

      מצטער אבל אני לא מכיר את הפסל. אני ממליץ לך לפנות למוזיאון העירוני לאמנות, אולי שם ידעו

    • שלגיה  On 04/07/2016 at 23:11

      איפה בכניסה לחיפה? לפני המת"מ? לא הצלחתי להבין איפה זה

  • שלגיה  On 04/07/2016 at 23:01

    הבניין נראה קשקוש והציורים האלה לא קשורים לכלום. לא מתאימים לבניין ולא הייתי תולה אותם גם לא במחסן של הבית שלי. יש חלקים בחיצוניות שאני אוהבת ,אבל אז יש את כל השיפועים הלא ברורים האלה. והפנים נראה ערוב של דברים וסגנונות. יש תמונות של הבניין איך שהוא היה נראה ביום שהסתיימה הבניה? ככה הוא היה מהתחלה או שזה שכבות שנוספו לו בהמשך.

    • מיכאל יעקובסון  On 05/07/2016 at 6:30

      נראה לי שהעבודות של רייזינגר הן תוספת שבוצעה בלי קשר לאדריכלות כי הן באמת כמו טפט.

  • Felix  On 06/07/2016 at 16:02

    הגגות המשופעים של הספריה תמיד הזכירו לי את עקומת ההיצע חותכת את עקומת הביקוש

  • פאתי הארץ  On 07/07/2016 at 15:27

    כמה עצוב לראות את הטחב וההזנחה בקירות החיצונים כשכל ה"עובדים" בפנים מקבלים משכורות נאות. הכי קל לשנורר יהודים ולבנות עוד ועוד מפלצות משמימות

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: