סיבוב בבניין כלכלה ומינהל עסקים בתכנון משה ספדיה באוניברסיטת בר אילן

הספרייה בבניין כלכלה ומינהל עסקים היא המוקד המרכזי בבניין שבנייתו הושלמה ב-1988 בקמפוס אוניברסיטת בר אילן. האדריכל משה ספדיה שמתמחה בתכנון ספריות, העניק לה תשומת לב הודות למשאבים שעמדו לרשותו כדי שתתפקד כמוקד נעים, כזה שמותיר רושם מיוחד במשתמשים. שאר האולמות, החדרים והמעברים בבניין פשוטים יותר, אלא שגם בהם ניתן למצוא את תפיסת התכנון הרחבה והמורכבת של ספדיה, ששיקפה בשעתו את רוח הזמן.

אפילו ברחוב שמחוץ לקמפוס, רחוב מקס ואנה ווב, גגות הזכוכית המשופעים מעוררים את השאלה – מה יש שם? רק כשנכנסים לבניין, ספדיה מאפשר למבקר לחשוף בשלבים את אולם הספרייה שטמון במרתף. לכאורה הטמנת המוקד המרכזי במרתף היא כמו קבורה ומקשה על יצירת מקום חשוף שמקשר בין כל חלקי הבניין. אלא שהאתגר הצליח באמצעות עיצוב תקרת הספרייה בזכוכית ויצירת קשרי מבט בכל קומה בבניין עמוק אל תוך מרכז הספרייה. כיום גם כשהבניין שקט וכמעט ריק, תנועת הסטודנטים אל ומהספרייה לא פוסקת.

ועל כך ברשימה זו.

.

פלאשים בעיניים

.

גגות הספרייה המשופעים פונים לכיוון מזרח וצפון (מבט מרחוב מקס ואנה ווב שמחוץ לקמפוס)

.

ריבוי הגושים כמעט ולא מורגש הודות לעיצוב החזותי

.

הבניין זקוק בדחיפות לחידוש כולל

.

חזית דרומית כפולה המאפשרת הצללה מלאה על פתחי החלונות

.

קווים ישרים ונקיים ושימוש בשני גוונים בלבד

.

בטון ואבן

.

חזית מזרחית של אחת משתי זרועות הבניין: אולם הדיונים פונה למדשאה קטנה

.

חזית מזרחית: מרפסות רחבות מלוות את כל החדרים הפונים למזרח

.

הבניין מורכב משתי זרועות מאונכות זו לזו, כשהכניסה היא בנקודת המפרק ופונה לתחילת השדרה החוצה את חלקו המרכזי של קמפוס האוניברסיטה

.

הארקדה הפונה לשדרה המרכזית בקמפוס

.

פינה

.

 

בחזית המערבית הפונה לשדרה המרכזית של הקמפוס יצר האדריכל רחוב מקביל לשדרה שהיה אמור להתחבר לרשת דרכים על פי תכנית האב שנגנזה

.

עד סביבות השעה שתיים יש פה צל

.

מטפס

.

שלד הבניין נותר חשוף ומודגש

 

מבואת הכניסה לבניין מוגבהת בחצי קומה מהסביבה המקיפה

.

הכניסה ממוקמת בנקודת המפרק של שני אגפי הבניין ומתנשאת לגובה שתי קומות

.

את פחי האשפה האדריכל בטח לא חלם שימקמו פה בכניסה, אבל זה כנראה המצב והרמה. במקום איכותי אנשי סגל ותלמידים היו דואגים לסלק את האשפה מיד

.

באולם המבואה הקטן חלון משולש ומשופע המכוון את המבט אל אולם הספרייה הנמצא בקומת המרתף

.

מבט על הספרייה שהפכה להיות סביבת לימוד מבוקשת אחרי שהספרים פינו את מקומם

.

לצד הכניסה שלט גדול ומושקע שעיצב דן ריזינגר, שהיה מעורב בעיצוב הפנים של הבניין ויצירותיו ממלאות אותו

.

 

המסדרון בקומת הקרקע הוא יחסית סתמי

.

כתה, הוילון מסתיר חלון רחב הפונה לנוף העירוני של גבעת שמואל

.

הנוף מבעד לחלונות המחולקים לריבועים קטנים

.

(1) האדריכל

השבוע יציין האדריכל משה ספדיה את יום הולדתו ה-78. הוא נולד בחיפה והיגר לקנדה שם סיים את לימודי האדריכלות בגיל 23. שלוש שנים לאחר מכן החל בתכנון הפרויקט שהעניק לו שם עולמי – הביטאט 67 במונטריאול. מאז תכנן משרדו, שכיום מצוי בבוסטון ומעסיק כ-90 עובדים, פרויקטים בהיקפים גדולים בכל העולם. בארץ תכנן בעיקר בירושלים: מתחם ממילא, מלון מצודת דוד (עליו כתבתי כאן), היברו יוניון קולג', מבנים רבים ביד ושם, את תכנית העיר מודיעין (עליה כתבתי כאן), הרוטונדה בטרמינל 3 בנתב"ג, את מרכז רבין וקבר רבין וגם כמה פרויקטים קטנים שכתבתי עליהם כאן: שכונת מגורים במדרשת שדה בוקר בנגב ומעונות סטודנטים באוניברסיטת בר אילן ברמת גן.

.

אדריכל משה ספדיה, 2016

.

(2) תכנית ספדיה

הקשר המקצועי בין ספדיה ובר אילן נמשך 14 שנים, מ-1974 ועד 1988. הוא החל לאחר שהנהלת האוניברסיטה הגיעה למסקנה שיש צורך בתכנית אב חדשה לקמפוס שיכפיל את שטחו ואת כמות הסטודנטים והחוקרים. האדריכל משה ספדיה נבחר לערוך את התכנית.

בתכניתו התמקד ספדיה בהתפתחות הקמפוס מזרחה וצפונה. הוא הציע שדרה מרכזית שלאורכה כיכרות פתוחות, ומשני צידיה מבנים המפנים לשדרה שבילי הליכה מקורים שיגנו על הולכי הרגל מפני השמש והגשם. התכנית התאפיינה בשימוש בצורות גאומטריות, רעיון שחזר והופיע גם בבניינים ובכיכרות שתכנן באופן רעיוני לאורך השדרה.

את בנייני הקמפוס חילק לארבע קבוצות: (א) כיתות ומחקר, (ב) מנהלה, (ג) שירותים ורווחה, (ד) ומעונות שנועדו לשרת 1% בלבד מכלל הסטודנטים בקמפוס. בשונה מהמקובל, הוא בחר להצמיד את המעונות לבנייני הכיתות והמחקר ולא להפריד או לנתק אותם מהקמפוס כפי שנהוג בקמפוסים אחרים בארץ, וזאת במטרה להעניק חיים תוססים לכל אורך שעות היום. יותר מכך, את המעונות בחר למקם באחד המוקדים המרכזיים, בו גם תכנן להקים בית כנסת, בית מדרש, ספרייה וקפטריה.

התכנית נגנזה. שרידי היחידים הם השדרה שבוצעה בתכנון אדריכלים אחרים וכן שני בניינים שספדיה תכנן בעצמו: בניין כלכלה ומינהל עסקים ובניין המעונות. את מקומו בתפקיד עורך תכנית האב לקמפוס תפס האדריכל צבי לישר – הידוע כמי שתכנן את הפרדת המפלסים בכיכר דיזינגוף, ועל הסלט שנוצר מאז אפשר לכתוב ספר.

.

(3) הבניין

מיקום: בניין כלכלה ומינהל עסקים לא בולט בנוף הודות לעיצובו, אבל הוא אחד המקומות הכי נצפים וערניים בקמפוס. היתרון בא לו הודות למיקומו בתפר שבין חלקו הדרומי של הקמפוס וחלקו המרכזי, מיקומו בפתח השדרה המרכזית וכן הודות להפניית הכניסה המרכזית לבניין בזוית הפונה לשני חלקי הקמפוס.

אנטי-מונומנטליות: הגישה המרכזית והראשונה המופיעה בבניין היא חוסר הרצון של ספדיה ליצור מבנה מונומטאלי, כזה שיהפוך את הבניין לסמל. מבנים רבים בקמפוסים הם למעשה תפאורות מוגזמות, שנועדו לרצות את התורם המעוניין לראות את תרומתו מושקעת באנדרטה לזכרו, וגם בגלל שהאדריכל מסדר כך לעצמו פרסומת. כאן ספדיה יצר מבנה שנועד להיות בורג במערכת. יחד עם זאת, מורכבות הבניין נצפית היטב מצד השדרה המרכזית של הקמפוס, אליה מפנה הבניין חזית אחת עם ארקדה וגם מצד הרחוב העירוני אליו הוא מפנה חזית אחרת עם גגות זכוכית משופעים.

עיצוב החזית: בעיצוב החזותי נראה כי ספדיה שואב את השראתו מהבנייה הממלוכית בירושלים, אותה הוא מכיר היטב הודות לסמיכותה לדירת מגוריו הירושלמית. מבני הציבור שבנו הממלוכים לאורך רחוב השלשלת בעיר העתיקה בירושלים, מתאפיינים בשימוש באבן בהירה עם פסי אבן אופקיים בגוונים אחרים ובולטים. בבניין אחד הפס הוא ורוד ובבניין אחר הוא שחור. כאן בחר ספדיה לשלב פס אבן לבנה בקירות הבטון החשוף והבהיר. גם הבטון בו עשה שימוש הוא לא הבטון הישראלי הטיפוסי בו נעשה שימוש לאורך השנים, בטון אפור וכהה בו נותרו טביעות קרשי העץ שהרכיבו את תבניות היציקה, אלא הוא עושה בוחר לעשות שימוש בבטון בהיר שנוצק בתבניות מתכת חלקות. ריבוי הגושים המרכיבים את הבניין כמעט ולא מורגש הודות לעיצוב החזותי המובהק והאחיד של אותם פסי אבן אופקיים.

פתחים: פתחי החלונות ממוסגרים במסגרות אלומיניום צבוע בלבן המחולקים לרשת ריבועים קטנים יחסית. כדי להגן על פתחי החלונות והכניסות מפני שמש וגשם, השתמש ספדיה בחזית כפולה, כשהפתחים מצויים בנסיגה מקו החזית החיצוני ושילב בהן גם מרפסות בגדלים שונים. בכלל המרפסות בבניין הם מרכיב משמעותי למשתמשים, ופתרון לדירוגו של הבניין.

.

חזית כפולה מאפשרת יצירת מרפסת שקועה והגנה על הפתחים מגשם וקרני שמש ישירות

.

תכנית: לבניין תכנית פשוטה וקלה להתמצאות. היא מורכבת משתי זרועות המאונכות זו לזו. למרות שאין פה כמעט מטר אחד לרווחה בו יכל האדריכל לנצל לצורכי יצירת אולם מבואה משותף ייחודי ומרשים, ספדיה בכל זאת הצליח. הוא לקח את הספרייה הקטנה שהוגדרה בפרוגרמה ומיקם אותה במרתף של נקודת המיפרק בבניין, זו המחברת בין שתי הזרועות. בכל אחת מהקומות איפשר באמצעות פיר פתוח המתנשא לכל גובה הבניין, ומרפסת מזמינה, תצפית על אולם העיון המרכזי בספרייה שהוא המקום בו ביקש להותיר את הרושם הגדול על המשתמש.

מקדש הידע: העמודים המופיעים בחזית הבניין המערבית, זו הפונה לשדרה החוצה את הקמפוס, הם מרכיב נוסף ובולט. שדרת עמודים גבוהה היתה אחד ממרכיבי המפתח שזיכו את הצעתו של ספדיה בפרס הראשון בתחרות לתכנון הגלריה הלאומית של קנדה ב-1983. מרכיב הארקדה הוא המרכיב החזותי הראשון החושף את אחד העיסוקים המרכזיים ביצירתו של ספדייה הוא העיסוק בממד הזמן. לא מדובר בארקדה כמו זו שיש לאורך רחוב אבן גבירול בתל אביב, ארקדה יום-יומית ובקנה מידה אנושי, אלא בארקדה טקסית המזכירה בניין ציבורי עתיק, כמו מקדש. בהמשך לאותה ארקדה, ניתן גם למצוא בתקרות הזכוכית המשופעות שבמרכז הספרייה, פרשנות עכשווית של ספדיה לכיפה הסוגרת על מרכז הבניין ומהווה את שיאו של הטקס שארגן. אולם העיון במרכז הספרייה מואר כולו באור טבעי החודר מאותה תקרת זכוכית כשאין בכלל צורך בתאורה מלאכותית מרבית שעות היום. עם שקיעת מעמדו של הספר פינו הספרים את מקומם מהאולם, ועמדות מחשב אישיות תפסו את כל שטחו. כך הפכה הספרייה ממקום של עיון בספרים וכתבי עת, למקום של לימוד ומפגש, כשהשינוי אינו פוגע בעיצוב המקורי של הבניין המאפשר זאת.

צבעוניות: בתוך ההיבט האדריכלי של הבניין נוסף רובד נוסף אותו שילב כאן המעצב דן ריזינגר, חתן פרס ישראל. ריזינגר שילב כאן עבודות גרפיות צורניות ומופשטות המתבססות על צבעי יסוד. העבודות מצויות בשני אזורים או מקבצים: (1) בשטחים המשותפים ובעיקר במסדרונות, מיעוטן תלויות על הקירות ורובן מצוירות ישירות על הקירות. עבודות אלה יוצרות אחידות מבלי לפזר כנהוג בכאלה מחלקות באוניברסיטה, כל מיני כרזות ומודעות על הקירות שלרוב מתיישנות ואין לאף אחד את האומץ לסלק אותן. הן גם מכנסיות צבעוניות חיובית ללימודי הכלכלה. (2) הספרייה יצר ריזינגר על ארבעת הקירות הגבוהים של אולם העיון המרכזי עבודות תלת-ממדיות שתרומתן לאולם נמוכה, אבל בראייה הכוללת הם ממשיכים את התפיסה האדריכלית הנותנת דגש לאולם העיון המרכזי על פני שאר השטחים בבניין.

.

באולם הכניסה, כמו גם בשאר הקומות שמעל באזור המיפרק בין שתי זרועות הבניין, מעוצבים הקירות באופן זהה לחזיתות הבניין החיצוניות. בקומת הכניסה תלויה עבודה של ריזינגר

.

לקראת סיום: בשונה מקמפוסים אחרים בארץ, אוניברסיטת בר אילן סובלת מפריסת מבנים הזויה שחוסר יד מקצועית מכוונת לאורך של עשרות שנים רק החריפה את הפריסה הלא אחידה וחסרת הסדר שפגעה בחזות ובשימוש. דוקא הקמפוס הזה שהיתה לו את נקודת הפתיחה הטובה ביותר הודות לתכנית אב מקורית משנות ה-50 שיצרה קמפוס הקרוב ביותר למושג קמפוס הלטיני, דוקא את התכנית הזו בחרו להזניח אותם אדריכלים שקיבלו את האחריות להמשך התכנון. בנוסף, מאז שנות ה-80 מקפידה הנהלת אוניברסיטת בר אילן לעבוד אך ורק עם אדריכלים שהכישרון הוא מהם והלאה (מרכז וואהל הוא דוגמה חריגה ולכן לא פלא שהוא גם נמצא מחוץ לגדר הקמפוס).

סיום: פרנסי האוניברסיטה לא הצליחו לבנות גלריה מכובדת של בניינים. שני בנייניו של ספדיה שמראש תכנן אותם כמבנים לא מונומנטליים ובולטים משתלבים בכל הסלט שנוצר והולכים בו לאיבוד, אך מבט מעמיק בהם ובמיוחד בבניין כלכלה ומינהל עסקים, חושף את הרעיונות שמאפיינים את ספדיה לאורך השנים בעיקר במבני הציבור שתכנן, כשההתייחסות למרכיבים עתיקים המקבלים אצלו פרשנות עכשווית נראה לי שהוא המרכיב המסקרן ביותר. עדיין לא בקרתי במרכז רבין שספדיה תכנן, ולמרות שאני חולף על פניו כמעט כל יום, לא נכנסתי לבקר. אולי עכשיו הגיע הזמן.

.

המדרגות (יש כמה חדרי מדרגות)

.

הלבן שולט בחדרי המדרגות כשמעקה העץ הדקיק והנקי מכניס את הצבע החם

.

המדרגות

.

מבט למטה

.

בקומה הראשונה צבועים הקירות בריבועים אדומים עם כתמי צבע נוספים בשלל קומפוזיציות

.

בנקודת המפרק שבקומה הראשונה חלון משקיף על מבואת הכניסה החיצונית

.

החלון

.

ומול החלון פתח המאפשר מבט אל תקרת אולם הספרייה עליה אפשר להשקיף גם מקומת הכניסה

.

מבט למעלה, כשעבודה של ריזינגר תלויה על קורת הבטון

.

בקומה 2 בנקודת המפרק אפשר להמשיך ולהשקיף מימין על הספרייה או במסדרון לראות עבודות של דן ריזינגר

.

מבט למטה על קומה 1 ועל תקרת הספרייה

.

במסדרון העבודה של דן ריזינגר ממשיכה ומעטרת בצבעי יסוד

.

עבודה 01

.

עבודה 02

.

עבודה 03

.

עבודה 04

.

עבודה 05

.

פרט 01

.

פרט 02

.

פרט 03

.

פרט 04

 

פרט 05

.

פרט 06

.

פרט 07

.

פרט 08

.

ריצוף ריבועי קטן פשוט ועמיד

.

אזור המיפרק בקומה העליונה

.

שילוט

.

משתקף עם חלון בעבודה מבריקה של ריזינגר

.

האדריכל ממשיך ומאפשר להשקיף לספרייה גם מהקומה השלישית בבניין

.

מבט למטה

עבודה 06

.

יציאה למרפסת

.

ריבוי גושים

.

מבט מהמרפסת העליונה המקיפה את הזרוע הדרומית על חזית הזרוע הצפונית ועל גג הספרייה

.

גגות הספרייה

.

גם למזרח יצר האדריכל חזית כפולה להצללה

.

בקומת המרתף הספרייה

.

מחוץ לספרייה מסדרון שדרכו ניתן להשקיף על הספרייה

.

משקיף

.

המחשבים החליפו את הספרים. רק הסטודנטים נותרו

.

האולם מואר בתאורה טבעית מלאה

.

תקרת הזכוכית

.

על ארבעת שירות האולם עבודות גדולות של דן ריזינגר המשתלבות בעיצוב האדריכלי של משה ספדיה

.

פחי מיחזור + דן ריזינגר

★

★

★

רשימות נוספות על בניינים באוניברסיטת בר אילן:

.

(1) מרכז וואהל (אדריכל דניאל ליבסקינד)

(2) בניין המנהלה (אדריכל יגאל אל-חנני)

(4) מעונות סטודנטים (אדריכל משה ספדיה)

(5) בית בגין (אדריכל דוד נופר)

(6) בניין פסיכולוגיה (אדריכלים לואיס קרול ודוד נופר)

(7) מגדל המים ותצפית (אדריכלים ארתור ובלהה שרגנהיים)

(8) הספרייה המרכזית ע"ש וורצווילר (אדריכל אריה אל-חנני)

★

.