אוניברסיטת בר אילן, בדומה לשאר האוניברסיטאות בישראל (לא כולל אריאל) הקפידו לאורך השנים להעניק לבניינים ולשטחים הפתוחים שביניהם איכות ומשמעות. ההידרדרות שחלה בתחום לא פסחה גם על קמפוס בר אילן, שמבין האוניברסיטאות מקפידה היום לבנות אך ורק אדריכלות ירודה.
בתפר שבין האיכות לדפיקות עשתה הנהלת בר אילן עסקה עם האדריכל משה ספדיה: הוא ערך תכנית אב מהפכנית לקמפוס וגם תכנן וביצע שני מבנים. בשלב מסוים הופסקה עבודתו וכך גם הבניינים שתכנן נראים עד היום בלתי גמורים – אחד מהם הוא בניין מעונות הסטודנטים שממוקם ממש בלב הקמפוס. ספדיה המאוכזב לא מאזכר היום את הפרויקטים באתר האינטרנט שלו ולא בספריו. ועל כך ברשימה זו.
.
.
(1) ביקור בהביטאט בר אילן
בניין המעונות שתכנן ספדיה בבר אילן מאכלס אך ורק בנים. סיבוב של כמה דקות בבניין, הניב את התובנה כי הרעיון להכניס מגורים ללב הקמפוס הוא נכון – היות וכל הזמן נכנסו ויצאו בחורים. אגב, כולם חובשי כיפות (זה בטח ירגיז את ג'ודי מוזס הפוסטמה).
נכנסתי לאחד החדרים שדלתו היתה פתוחה. החדר היה מסודר ולוהט. אין כאן מזגנים, אלא רק מאווררים. שני בחורים היו בחדר, אחד ישב וכתב משהו במחברת והשני סידר תיק נסיעה. לשניהם מבטא אמריקאי כבד. שאלתי אם אפשר לצלם תמונה בחדר, הם הסכימו בתנאי שלא יראו אותם. שאלתי איך לגור כאן. הבחור שסידר את התיק אמר שהבניין ישן מאד. ניסיתי להבין מה המשמעות שזה ישן. הוא לא ידע לענות. שאלתי אם יש תקלות שמקשות את החיים בו, הוא ענה שלא. ספרתי לו את פשר ביקורי, הוא התעניין וביקש שאאיית לו את שם האדריכל כי הוא מעוניין ללמוד עליו.
הסברתי לו קצת על הבניין: ב-1967 בנה האדריכל משה ספדיה את פרויקט הביטאט 67 – פרויקט מגורים חדשני שנבנה במסגרת תערוכת expo 67, שהתקיימה באותה שנה במונטריאול, קנדה. ספדיה הפך תוך לילה לכוכב בינלאומי בשמי האדריכלות והפרויקט הפך לאתר עליה לרגל. לאחר מכן, ניסה ספדיה, ובחלק גדול מהמקרים גם הצליח, לשכפל את הרעיון לערים אחרות. בישראל הוא ניסה כמה פעמים, אך בלי הצלחה. (הרצאה בעברית שבמסגרתה מתייחס ספדיה להביטאט ניתן למצוא כאן, החל מדקה 15:40)
בניין המעונות בבר אילן, הוא גרסה צנועה וקטנה לרעיון. מה הרעיון של הביטאט 67? יצירת יחידות מתועשות ( = מיוצרות במפעל) המובאות לאתר ומונחות זו לצד זו, או זו על גב זו, לפי איך שרוצים. כך נוצרות דירות בגדלים ובתנוחות שונות אך כולן דומות. סוג של כוורת אנושית. במקרה של בר אילן הקשר להביטאט 67 הוא עיצובי בלבד. בניין המעונות נבנה בשיטה קונבנציונלית של בנייה באתר – קירות בטון ובלוקים ללא רכיבים מתועשים.
ספדיה המשיך בבר אילן את השפה העיצובית באמצעות חלוקת המסות. בולטת בחזית המזרחית קוביה שפורצת מקו החזית ברוח ההביטאט. גם המרפסות מעוצבות ברוח דומה, עם מעקה רחב שיכול לשמש כערוגה ובעיקר מונע מהדיירים בקומה העליונה להציץ למרפסת הקומה התחתונה ולהפריע לפרטיות. ספדיה גם מאוד אוהב למסגר את המבט – אפשר למצוא את העיסוק הזה בפרויקטים מקומיים שלו, כמו במתחם ממילא, במוזיאון יד ושם ואפילו במתחם המגורים בשדה בוקר. בשונה מההביטאט, שם החלונות ברובם גדולים ורחבים, במעונות פתחי החלונות צרים וגבוהים – סיבה אחת היא כדי לאפשר פרטיות ולמנוע הצצה מחדר ממול או מכיתה בבניין סמוך, סיבות אחרות הן כנראה חסכון בהוצאות בנייה ובתחזוקה. באופן כללי עיצב ספדיה את הבניין באופן אטום יחסית תוך חיסכון בגודל הפתחים – כנראה, כאמור, בעיקר בגלל שמירה על פרטיות.
.
.
(2) תכנית ספדיה לאוניברסיטת בר אילן
הרומן בין ספדיה ואוניברסיטת בר אילן נמשך 14 שנים. באמצע שנות ה-70 הגיעה הנהלת האוניברסיטה להבנה שהיא צריכה להכין עצמה לקראת פיתוח וגידול משמעותי ולכן הזמינה את תכנית האב החדשה. הוא החל בעבודה ב-1974 וסיים את תפקידו ב-1988.
ספדיה תכנן תכנית אב להתפתחות הקמפוס מזרחה וצפונה. בתכניתו הציע שדרה מרכזית שלאורכה כיכרות פתוחות, ומשני צידיה מבנים המפנים שבילי הליכה מקורים, כך שיגנו על הולכי הרגל מפני השמש והגשם. התכנית התאפיינה בשימוש בצורות גאומטריות, דבר שהיה אופנתי באותן שנים, והופיע בבניינים ובכיכרות שתכנן.
את בנייני הקמפוס חילק ספדיה לארבע קבוצות: (א) כיתות ומחקר, (ב) מנהלה (ג) שירותים ורווחה (ד) מעונות – שנועדו לשרת 1% מכלל הסטודנטים בקמפוס. בשונה מהמקובל, בחר ספדיה להצמיד את המעונות לבנייני הכיתות והמחקר ולא להפריד או לנתק אותם מהקמפוס, וזאת במטרה להעניק חיים תוססים לקמפוס לכל אורך שעות היום. יותר מכך, את המעונות בחר למקם באחד מהמוקדים המרכזיים בקמפוס, בו גם תכנן להקים בית כנסת, בית מדרש, ספרייה וקפטריה.
מסיבות שונות הופסקה עבודתו של ספדיה ותכניתו נגנזה. שריד יחיד לה הם שני הבניינים שתכנן בקמפוס: בניין כלכלה ומינהל עסקים ובניין המעונות. את מקומו בתפקיד עורך תכנית האב לקמפוס תפס האדריכל צבי לישר – הידוע כמי שתכנן את הפרדת המפלסים בכיכר דיזינגוף…
.
(3) בניין כלכלה של ספדיה
ב-1981 תכנן ספדיה את "בניין כלכלה ומינהל עסקים", שהיה הבניין הראשון בקמפוס שתוכנן על פי תכנית האב של ספדיה. הבניין תוכנן משני אגפים בצורת שתי זרועות, כשבנקודת המפגש ביניהם מוקמה הספרייה הגדולה של הפקולטה. בדופן החיצונית של כל אגף ומעט גבוה יותר ממפלס השדרה, תוכננה ארקדת עמודים שהיתה אמורה להתחבר בהמשך לארקדה נוספת בבניין עתידי – כך שהולכי הרגל יוכלו ללכת מוגנים משמש וגשם.
מבניין כלכלה רק זרוע אחת נבנתה ובשטח הזרוע השניה יש היום חניון רכבים. הארקדה לא המשיכה ועד היום נותרה קטע הארקדה שנבנתה בודדה וחסרת שימוש. את עניין הארקדה יהיה קשה להמשיך וגם לא בטוח שכדאי, אבל את הבניין עצמו, לדעתי הנהלת האוניברסיטה חייבת להשלים על פי החזיתות המקוריות. לא רק כי מדובר ביצירה של אדריכל, אלא שעבודות לא גמורות הן אלה שהופכות את הקמפוס הזה לטלאי על גבי טלאי. היום קמפוס בר אילן נראה רע בגלל הגישה החולה שרואה בקמפוס אוסף סתמי וחסר חשיבות של מבנים. על בניין כלכלה אכתוב כאן ברשימה נפרדת. הנה רק תמונה אחת שלו:
.
.
(4) בניין המעונות
את בניין המעונות תכנן ספדיה ל-200 מיטות. בדומה לבניין כלכלה, גם כאן יש לבניין שני אגפים כשבנקודת המרכז ממוקמות מדרגות רחבות וחיצוניות, שמהם מתפצלים מעברים לכל אחד משני האגפים. בכל אגף שש קומות (ולכן מוזר שאין מעלית בבניין) וכל שתי קומות באגף הן דירה הכוללת מטבח ופינת אוכל משותפת וכן מרפסת גדולה במיוחד. מדרגות פנימיות מקשרות בין שתי הקומות.
הבניין עוטף בחלקו האחורי חצר ריבועית, באמצעות שתי זרועות הבניין, אך לא מדובר בבניין סימטרי. הזרוע המערבית היא בעלת דופן אטומה בקומת הקרקע, ולעומתה הדופן המזרחית הפונה היום לכביש ההיקפי המקשר בין החניונים – מורכבת מארקדת עמודים הדומה לארקדה בבניין כלכלה, אלא שכאן היא איננה מוגבהת ממפלס הקרקע. זה ככל הנראה שריד לתכנית ספדיה. כנראה שהיתה אמורה לעבור כאן שדרה והארקדה תוכננה להתחבר בהמשך לארקדות נוספות בבניינים שלא נבנו על פי ההנחיות שהטווה ספדיה או שלא נבנו בכלל.
.
.
(5) האדריכל:
משה ספדיה מייצג היטב את האדריכלות הישראלית של שנות ה-80. טדי קולק הזמין אותו לתכנן כמה מהפרויקטים הגדולים בירושלים, וכך השתלטו הפרויקטים הגדולים שקיבל, שהתאפיינו בעיקר בגודלם העצום והעלו את קנאתם של האדריכלים המקומיים. בכיר האדריכלים בסניף הישראלי של ספדיה היה האדריכל אורי שטרית שהורשע בפרשת הולילנד בקבלת שוחד – יחד תכננו השניים את מתחם ממילא.
ספדיה הוא אדריכל יליד חיפה שהיגר בצעירותו לקנדה ושם פיתח קריירה מכובדת. בארץ תכנן מתחם מגורים במדרשת שדה בוקר – עליו כתבתי כאן וגם את תכנית האב וחלק מהעיר מודיעין (עליה כתבתי כאן). עד לפני כמה שנים פעל בירושלים הסניף הישראלי שלו, אך הוא סגר אותו בינתיים. כיום הוא מקדם תכנית גדולה בים המלח וכן את הקמפוס הלאומי לארכיאולוגיה של ארץ ישראל בירושלים.
המקום היחיד אליו התייחס ספדיה לפרויקט המעונות הוא בספרו: Moshe Safdie Buildings and Projects 1967-1992. תודה לפפי דותן שהפנתה אותי למקור.
.
סרטון קצר שצלמתי בבניין:
.
V
.
.
.
.
.
.
.
.

בשונה מהחזית המערבית, בחזיתה מזרחית יש מעבר מפולש – זכר לתכנית ספדיה לבר אילן שהורכבה מרשת של ארקדות
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
סרטון תדמית שהפיקה בר אילן ומציג בין השאר את הארכיטקטורה בקמפוס:
.
.
מבנים אחרים בקמפוס בר אילן שכתבתי עליהם:
.
בניין פסיכולוגיה (בתכנון האדריכלים דוד נופר ולואיס קרול)
בניין בגין (בתכנון אדריכל דוד נופר)
הספרייה המרכזית + שיר אהבה (בתכנון האדריכלים אריה אל-חנני וניסן כנען)
מגדל המים (בתכנון אדריכל ארתור שגרנהיים)
.
תגובות
אין תקווה לאדריכלות ישראל. עליבות, זוהמה והרבה כוונות רעות. אגב תכנית האב של ספדיה לבר אילן התפרסמה באריכות בכתב העת ״ארכיטקטורה״ (עורך לוני גרשוני) בשנות ה-80
Zvi Elhyani
Israel Architecture Archive (NPO)
Shalom Mayer Tower
POB 29866 Tel Aviv 61298
>