סיבוב במלון מצודת דוד בתכנון משה ספדיה

המלון הראשון שתכנן האדריכל משה ספדיה (יליד 1938) נבנה כחלק ממתחם שלם שתכנן וליווה האדריכל בירושלים לאורך יותר משלושים שנה. המתחם כולל לבד משני בתי מלון, בית ספר גבוה, מרכז תרבות ודת, מגורים משותפים, וילה חד-פעמית, מסחר, משרדים, שטחים ירוקים וחניונים וכן כמה מבנים היסטורים. המשותף לכולם הוא "היד האישית" של ספדיה שבאה לידי ביטוי במישור החומרי באבן ירושלמית וקשתות ומעל הכל ביצירת תתי-מתחמים המסתגרים בתוכם. יחד עם זאת, ספדיה מנצל את הנוף המרהיב הנשקף מהבניין ומפנה את המבט אל חומת העיר העתיקה ומגדל דוד הסמוכים. פרט אקטואלי: האדריכל אורי שטרית שקיבל עכשיו 7 שנים בבית סוהר פלוס קנס של כמעט מיליון שקלים, ניהל במשך שנים ארוכות את הסניף הישראלי של משרדו של ספדיה, ששכן ממש מעברו השני של הכביש.

במקור נוהל המלון במסגרת רשת הילטון. לאחר תקופה קצרה הפך לעצמאי ונקרא מאז מלון מצודת דוד, קצת מבלבל עם מלון המלך דוד הוותיק והסמוך, אבל כנראה התירוץ בא משמו של הרחוב בו מצוי המלון – רחוב דוד המלך. לאחרונה, החליטה ההנהלה שאחרי 20 שנות פעילות רצוי לחדש ולשנות את עיצוב הפנים. למימוש הפרויקט הוזמן המעצב פיירו ליסוני (יליד 1956), מבכירי המעצבים בעולם. העבודה הראשונה שלו בארץ היתה במלון ממילא הצמוד עליו כתבתי בקצרה כאן.

ועל כך ברשימה זו.

.

12466088_1188046157891631_3734837784788814407_o

שערי שמיים

.

לא אתפלא אם מלון מצודת דוד הוא המלון המבוקש בעיר הודות לשילוב של סדרת יתרונות: הכי קרוב לשער יפו ולכותל המערבי, קרוב גם למרכז המסחרי והבילוי ממילא וגם למרכז העיר, הוא ענק ולכן יש בו הרבה שירותים שלא מוצאים במלונות קטנים יותר, יש כמה מסעדות ולובי גדול, יש נוף חד-פעמי שנשקף מחלק נכבד מהחדרים ובלילה חומת עיר העתיקה + שער יפו + מגדל דוד מוארים באופן ששווה את ההשקעה בחדר במלון. ועכשיו הוא גם מעוצב מחדש על ידי פיירו ליסוני.

אבל הבעיה המרכזית של מלון מצודת דוד היא הקהל האמריקאי, שאני לא כל כך מתחבר אליו. הרבה רעש, הרבה ילדים שהופכים כל חלק במלון למגרש משחקים. בקיצור: זה לא מקום למי שמחפש שקט. את זה הוא יוכל למצוא במלון ממילא הסמוך (שלדעתי גם האוכל בו יותר טוב). אני במיעוט, כי האמריקאים מתים על המלון הזה). למלון וולדורף אסטוריה הסמוך שגם הוא פופולרי אצל אחינו האמריקאים יש בעיה שמרבית החדרים פונים דרומה למה שנראה כמו חדרי זבל, או צפונה לבית קברות מוזנח, ובכלל הוא חסר את כל המרחבים מהם נהנים לרוב מלונות גדולים.

את המלון שנפתח ב-1998 עיצב האדריכל משה ספדיה בדומה לשאר המבנים שתכנן במתחם הגדול, עליו שכנה שכונת ממילא עד שהרסו אותה עד ליסוד בשנות ה-80. שכונת ממילא אמנם נפגעה בשנות ה-40 והיתה שכונת ספר עד 1967, אך היא היתה שכונה מיוחדת ומגוונת שניתן היה למנף אותה היטב. דוד לוי (שר השיכון בשעתו) וטדי קולק (ראש העירייה) חשבו אחרת ורצו לחרוש אותה ולבנות משהו חדש ומודרני, ללא כל זכר לעבר. במקום לתת לקבוצת אדריכלים לתכנן את המתחם החשוב המהווה את נקודת המפרק בין העיר החדשה והעיר העתיקה, נתן קולק את העבודה לאדריכל אחד בודד. ספדיה הוא אדריכל שאמנם נולד בחיפה, אך כבר בילדותו ירדה המשפחה מהארץ והיגרה לקנדה. ספדיה קנה את עולמו בפרויקט פורץ דרך "הביטאט 67" – פרויקט מגורים חדשני שתכנן ובנה במסגרת התערוכה העולמית שהתקיימה במונטריאול ב-1967 ומאז הפך לאדריכל מבוקש. הוא לא חידש משהו משמעותי מאז אותו פרויקט ב-67, אך הוא ממשיך להצליח ולספק את הסחורה ליזמים שמזמינים אותו לתכנן להם בניינים.

"לא שאפתי ליצור אשכול בניינים אלא מרקם אחד הארוג מחלקים רבים, כמו הרובע הארמני בעיר העתיקה", טען ספדיה על אופי תכנון הפרויקט הראשון שבנה באזור הזה (הציטוט מופיע בקטלוג "משה ספדיה – אדריכלות מוזיאונים 1998-1971", עורכת: צופיה דקל). מדובר בפרויקט הרחבת ההיברו יוניון קולג' – מוסד להשכלה גבוהה שמפעיל מוסד יהודי-רפורמי מאוהיו. הפרויקט שצמוד למלון מצדות דוד, היה הרחבה לפרויקט קיים שתכנן האדריכל היינץ ראו. ספדיה החל לעבוד עליו בשנת 1978 והשלים אותו ב-1989. כאן הגדיר ספדיה את השפה העיצובית שמאוחר יותר הופיעה בכל שאר הפרויקטים שתכנן במתחם ממילא. אלא שבהיברו יוניון קולג' נראה לי שהיצירתיות של ספדיה היתה פוריה יותר. הדבר בא לידי ביטוי בפריסת המבנים ובקשר ביניהם וכן בעיצוב הפרטים. כמו בכל שאר הפרויקטים שתכנן בממילא ובכלל זה מלון מצודת דוד – הפרויקט מסתגר בתוך עצמו ופונה לחצר פנימית. בקצות המסדרונות מכוון ספדיה את המבט לכיוון העיר העתיקה, ומכל שאר החזיתות החיצוניות מתקיימת הסתייגות מכל קשר עם הסביבה הקרובה ופתיחת הפתחים אליהם נעשית רק כי אין ברירה וצריך להכניס אור לחדרים – כך זה בהיברו יוניון, כך זה במלון מצודת דוד וכך זה בשאר הפרויקטים בממילא.

.

123333

היברו יוניון קולג'

.

ספדיה לא נמנע ממשחק צורני שמופיע בתכנית המבנה בצורת פרסה ומורגש באמצעות ארקדות ארוכות שמכוונות את כיוון התנועה והמבט. הקשת היא המרכיב הבולט באופן מיידי. הקשת מופיעה וחוזרת ומופיעה לאורך כל מעבר, מופיעה בכל אחד מחלקי מתחם ממילא. במלון מצודת דוד הקשתות בולטות היטב גם במסדרונות הפנימיים. זוהי סימבוליקה פשוטה שאיתה נדרש פיירו ליסוני להתמודד. לפני כמה חודשים הזדמן לי לשאול את ליסוני איך היה להתמודד עם הבניין הקיים (גם את השלד של מלון ממילא תכנן ספדיה וגם שם נדרש ליסוני להתמודד עם מציאות קיימת). ליסוני שמורגל בשאלות מציקות עיקם את הפה ושלח מבט הצידה, כזה שאומר 'תעזוב… זו ירושה קשה'.

כמו שספדיה יצר לעצמו שפה תכנונית של קשתות ואבן, גם ליסוני ניסח לעצמו שפה עיצובית אותה הוא מימש בשני בתי המלון שעיצב בירושלים (שניהם אגב בבעלות אלפרד אקירוב שכנראה מרוצה מעבודתו של ליסוני, אחרת הוא לא היה ממשיך ומזמין ממנו עבודות). ליסוני קלט באופן מבריק כפי שרק מעצב מחונן יכול לקלוט את האור המקומי של ירושלים. זה לא רק אור פיסי, אלא זה אור תרבותי שליסוני זיהה אותו בין השאר באתרים הארכיטקטונים הממלאים את העיר. לא סתם המוטיב החוזר אצלו הוא חיפוי קירות בדימוי של קיר אבן המורכב מלוחות מתכת מוזהבים ומוכספים – סוג של תגובה משלימה המציגה קיר אטום לקשתות הפתוחות שיצר ספדיה. זה גם משתלב עם השפה העיצובית של ליסוני שקיימת בפרטי הריהוט הרבים שהוא מעצב באיטליה.

מלון מצודת דוד מצטרף לאוסף הגדול והמרשים של אדריכלות ירושלמית הנבנית כאן כבר אלפי שנים. ספדיה יצק בבניין תוכן שלא משנה איזה מעצב יתערב וישנה אותו, הכוונות המקוריות של האדריכל נותרות ויוצרות את הסביבה העקרונית של המקום. יש בו השטחה מסוימת, אך היא באה כחלק מרוח הזמן.

.

IMG_0465

פיירו ליסוני – עיצב את המלון מחדש (כאן בעת שפגשתי אותו לראשונה ב-2011 במלון ממילא הסמוך)

.

DSC07059

חזית המלון הצפונית פונה לרחוב

.

DSC07060

החזית אטומה למפלס הרחוב והופכת אותו לחצר אחורית

.

DSC07052

החזית הדרומית אפילו אטומה עוד יותר

.

DSC07054

הבניין מפנה לצומת פתחים מקושתים המזמינים פנימה אל הבניין

.

DSC07064

מבט מלמטה

.

DSC07063

בדרך לכניסה

.

DSC06970

רחבת הכניסה

.

DSC07055

מבט מלמטה

.

DSC07065

יש קרדיט גדול ליזם, אבל גם לאדריכל

.

DSC07071

עמדת הקבלה המחודשת בעיצוב פיירו ליסוני

.

DSC07070

מבט מהכניסה למלון על מעבר המקשר בין קומות ובין שימושים שונים בחלק הציבורי של המלון: לובי בשני מפלסים, מסעדות, ברים, חנויות, אולמות אירועים וחדרי ישיבות

.

DSC07109

בלובי: הספות החדשות מגוונות אך שומרות על קו אחיד

.

DSC07110

סושיה

.

DSC07111

מנת סשימי מורי אווסה (8 יחידות) יעלה 116 שקלים

.

DSC07112

פרחים בלובי

.

DSC07105

המעצב אוהב לפזר ספרים העוסקים בתחומי תרבות שונים בהם יכולים האורחים לעלעל בחופשיות

.

DSC07103

חיפושית

.

DSC07139

ספר שחיבר האדריכל דוד קרוינקר על מתחם ממילא

.

DSC07117

מסעדת המלון

.

DSC07115

הרצפה

.

DSC07120

מנורה

.

DSC07119

מלמטה

.

DSC07100

מעבר אחורי לחדרי שירותים

.

DSC07096

בשירותים 01

.

DSC07097

בשירותים 02

.

DSC07094

הפקדת חפצים בכניסה לאולם האירועים

.

DSC07135

המעבר המקושת לחדר האוכל המרכזי של המלון

.

DSC07134

בקצה המסדרון חלון המשקיף על בריכת המלון ועל מגדל דוד ושער יפו

.

DSC07131

המעצב שילב שטיחים חדשים עם דוגמאות של פרחים

.

DSC07123

ירושלים של זהב

.

DSC07132

חלק מהיקרות מחופים במוטיב חוזר המדמה קיר אבנים, כמו הכותל המערבי, אלא שכאן הוא מורכב מלוחות מתכת מוזהבים וכסופים

.

DSC07129

כאן תשב קבוצה מהוואי

.

DSC07130

הכותל

.

DSC07133

מנורת קיר

.

DSC07124

על חלק מהקירות שילב המעצב תמונות מוגדלות שצייר לפני 200 שנה דיוויד רוברטס בעת שביקר באזור

.

DSC07125

התאורה החמימה מלטפת את הציורים החמודים

.

DSC07087

המבואה לאולם האירועים הגדול

.

DSC07068

מבט המכיוון השני

.

DSC07089

דלתות הכניסה לאולם הגדול

.

DSC07084

הכותל המערבי מזהב

.

DSC07085

מקרוב

.

DSC07092

שולחן קפה קטן מונח סתם בצד

.

DSC07093

שולחן בעיצוב פיירו ליסוני (רוב הרהיטים בעיצוב ליסוני)

.

DSC07069

רגע לפני אירוע: אולם האירועים הגדול

.

DSC07079

בהמשך יש גם חדר לילדים

.

DSC07075

מצטלם נהדר

.

DSC07074

בהמשך יש גם חדר לילדים

.

DSC07081

חדר הכושר

.

DSC07086

המעליות: בדרך לחדר

.

DSC07155

בתחילת המסדרון ניתן להשקיף על הכניסה למלון

.

DSC07136

בהמשך המסדרון המקשר לחדריהאורחים

.

DSC07137

חדר 453

.

DSC07148

מדלת הכניסה לחדר: מצד אחד קיר מחופה בציור מוגדל של דיוויד רוברטס ומצד שני ארון

.

DSC07146

פרקט ושטיח  בסביבת המיטה

.

DSC07152

מיטה

.

DSC07145

בחדר הרחצה

.

DSC07142

מקלחת

 

DSC07154

תכנית הבניין

.

DSC07150

מבט מהחדר: למטה הלובי

.

DSC07151

מבט על בריכתה שחייה וחומת העיר העתיקה

★★★

רשימות נוספות שפרסמתי על עבודות שתכנן משה ספדיה:

.

שכונת הלגו במדרשת שדה בוקר

מעונות סטודנטים באוניברסיטת בר אילן

אנדרטת הקרון ביד ושם

מודיעין 01

מודיעין 02

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • galithatan  On 30/12/2015 at 22:12

    כמי שמכירה את כל המקומות המופיעים בפוסט בעיקר מבחוץ וקצת מבפנים (אם כי לא אורחת שלהם) – שמחתי לקבל עוד זווית. בהחלט פוסט מעניין. תודה 🙂

  • שלגיה  On 31/12/2015 at 9:08

    אכן ירושה קשה ואכן מעצב פנים מוכשר. עשה עבודה יפה. אבל אם כבר משקיעים בחדר ללילה בירושלים,אז הייתי הולכת למלון המלך דוד שהוא לא פחות ממושלם. גם מבנה וגם עיצוב פנים. מעניין אותי איך ליסוני הזה היה מעצב את מלון המלך דוד,אילו הייתה ניתנת לו האפשרות

  • noaosterreicher  On 31/12/2015 at 17:36

    ספדיה, כרמי (עדה ורם) – היה צריך להכניס אותם לכלא עם שטרית

    • מיכאל יעקובסון  On 02/01/2016 at 19:55

      רם כרמי לאורך כל חייו המקצועיים ניסה לקדם ולפתח את האדריכלות הישראלית. כל גדולי האדריכלים פעלו בצורה דומה גם אם הדבר לא היה נעים למשתמשים (אגב, "מרכז הנגב" שהיה לאורך כלה שנים מבנה שלא הצליח וגרר אחריו לגלגולים על כרמי, הפך בשנים האחרונות למוקד מבוקש והוא הוכחה להערכה מאוחרת). פרק שלם אפשר לכתוב על כך שכרמי לא היה זונה של קבלנים, מתנחלים ופוליטיקאים – לא בתחנה המרכזית החדשה ולא בהולילנד.

      • amitaisandy  On 06/01/2016 at 0:40

        אם הדבר לא נעים למשתמשים יש להרוס. אדריכל שמתעלם מהמשתמשים הוא פאשיסט.

  • amitaisandy  On 06/01/2016 at 0:40

    אכן מכוער להדהים, שמרני וזקן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: