סיבוב בשכונת לגו של משה ספדיה במדרשת שדה בוקר

אחר כך הלכנו לאכול, אבל כשאני נמצא בליבה של אחת מהמעבדות המרתקות ביותר של אדריכלות, ואולי אפילו כזו עם חשיבות עולמית בגלל הניסיונות שבוצעו כאן הלכה למעשה באדריכלות ואקלים, לא יכול הייתי לשבת בנחת על יד הצלחת ולאכול. אז בזמן שהקבוצה אכלה, יצאתי לבדוק מה יש בסביבה. ברשימה הזו אביא רק אחד מהם.

.

מראה מתוך פנים השכונה

כל כך מפתיע לגלות את הפרויקט של האדריכל משה ספדיה במדרשת שדה בוקר. את הפרויקט הוא השלים בשנת 1978, וגם היום שלושים שנה מאוחר יותר ההפתעה היא לטובה. בפעם הראשונה שערכתי ביקור חטוף במדרשה, היה זה הפרויקט הראשון והאחרון שמשך את תשומת ליבי. הוא נשכח ממני וכעת שוב חזרתי אליו, אבל רק כשחזרתי הביתה גיליתי שכבר ראיתי אותו לפני שנתיים ואפילו צילמתי אותו ותמונה שלו העליתי לויקיפדיה. אז לא היה לי את מי לשאול לזהות המתכנן, אבל הפעם פניתי לאדריכל פרופ' דיויד פרלמוטר ראש מכון אדם במדבר של אוניברסיטת בן גוריון השוכן בקמפוס שבמדרשה, והוא שהעביר לי את המידע על הפרויקט הזה.  אז זו גם ההזדמנות להודות לפרלמוטר על הזמן שהקדיש והנכונות לשתף בידע שהוא נושא.

.

שלט

.

על אחת הדלתות במכון מצאתי  את אוסף המדבקות הזה. מעניין אם המדביק האלמוני המעוניין בשלום עכשיו במקביל לפינוי התנחלויות יודע שהמדרשה יושבת בשטח שהיה בתחום המרעה של אחד משבטי הבדואים שגורשו מהמקום. בעלות לא בדקתי.

כחלק ממסכת ההתנכלויות לבדואי הנגב, החרים הצבא את עדר הצאן לאחד השבטים ושיכן אותו בשדה בוקר. בתגובה לאחר שזיהה אחד הבדואים את העדר אצל חברי שדה בוקר רצח את רועת הצאן ברברה פרופר (שסיפור חייה הוא פרשיה בפני עצמה, מאמר מרתק על הפרשייה מאת נורית גוברין "היא נפלה בשדות" בתוך כתב העת "עיונים בתקומת ישראל", כרך 8 משנת 1998, ניתן למצוא ברשת). לבד מרצח הבחורה בת ה-22, הבדואי  לקח את העדר ושב לאוהל שבטו.

כשקוראים את סקירת משפט רצח של אותו בדואי אפשר לקרוא בין השורות מה התחולל שם באמת. כך שמי שבעד פינוי חפוז של התנחלויות בשדה בוקר, ראוי שילמד קצת היסטוריה על המקום בו הוא פועל. ונמשיך הלאה.

.

דלת במדרשה

.

מטרת הביקור היה דיון עם פרופ' דיויד פרלמוטר על הצעת תכנון שניית'ן מוביל ונדרשה להתייחסות סביבתית, אבל בתכלס היות ודיויד הוא גם אדריכל התפתח דיון מרתק על מיקומו של כריסטופר אלכסנדר בשיח התכנוני היום. אני פחות מעורב היום בפרויקט הזה כי אני עסוק בדברים אחרים ולכן העדפתי לסתום את הפה לאורך כל אותן שעתיים, חיכיתי לרגע שנצא לראות את המבנים במדרשה.

דיויד ערך לנו לאחר מכן סיור בבניין מאד ייחודי שהוא תכנן בשנות השמונים עם צוות כאן במדרשה ולאחר מכן בשכונת מגורים לה הוא הכין שוב עם צוות מהמכון את תכנית האב והמתאר בראשית העשור הנוכחי (ובה הוא גם מתגורר) – אבל על כך ברשימה אחרת, כי הפעם אני רוצה להביא פרויקט שהפתיע אותי.

.

דיון

.

בדרך

.

הנעליים של ניית'ן

.

למרות שזמננו היה קצר הזמן שהוקצב לארוחה היה גדול מידי, אמנם הספקתי לדון עם טלי ופנינה בנושאים שונים ומשונים (כמו איזה בית ספר לאדריכלות הכי כדאי ללמוד בו), אבל בזמן שכל השאר אכלו אני העדפתי להשקיע בביקור בשכונת המגורים הצמודה שתכנן ספדיה.

מדובר בשכונה מטיפוס שטיח – שם שהוענק לה הודות לעובדה שיחידות המגורים בה נראות כאילו נארגו אחת לשניה כמו בשטיח. במקרה כאן, הכינוי המקומי הוא "שכונת הלגו" היות ובתרבות שלנו אנחנו כבר יותר קרובים ללגו התעשייתי מאשר לשטיח הידני.

הדוגמה המפורסמת ביותר לטיפוס הזה ניתן למצוא בשכונת השטיח שתכננו עשרים שנה קודם לכן האדריכלים נחום זולוטוב ודניאל חבקין ב"שיכון לדוגמה" בבאר שבע. תוספות הבניה שמצאתי כאן בפרויקט בשדה בוקר לא פגעו במראה הכללי שקבע האדריכל, זאת הודות למודל הבסיסי נשקבע מראש וזה נראה מצוין. גם כשהייתי סטודנט ניסיתי בכמה מקרים להחזיר ולהחיות את טיפוס השטיח בפרויקטים תיאורטיים וגם מייד כשסיימתי והשתתפתי בצוות שתכנן מרכז אזרחי ליישוב קטן ושם תכננתי את המרכז האזרחי על בסיס עקרונות התכנון של אותם "שטיחים".

בפרויקט המגורים של ספדיה במדרשת שדה בוקר יש מגוון של גדלים: החל מיחידות דיור של שלושה חדרים ועד יחידות של חמישה חדרים. כמובן שחלק מהיחידות הורחבו והשתנו, מה שהרחיב את מנעד הגדלים של הדירות.

שכונת "הלגו" היא החלק היחיד שבוצע מתוך תכנית גדולה שתכנן ספדיה למדרשה בשנות ה-70. התכנית כללה שלל ייעודים שאף אחד מהם לא מומש למעט השכונה הזו. ספדיה שכבר התפרסם בעולם הודות לפרויקט "הביטאט 67" היה באותן השנים מעורב באופן הדוק בפעילות המכונים לחקר המדבר והתמקד באדריכלות מדברית בקמפוס אוניברסיטת בן גוריון במדרשת שדה בוקר. אולי בגלל האכזבה שלא השלימו את הפרויקט, הוא פרש ולא חזר וגם לא ציין את הפרויקט ברשימת עבודותיו באתר משרדו (מקרה דומה היה עם האדריכל-כוכב אוסקר נימאייר בשנת 1964 בישראל).

כשחזרתי לשולחן האוכל נלהב מהשכונה בא כרגע הסתובבתי, סיפרה פנינה שהיא גרה כבר שנים בשכונה הזו וציינה שהיא באמת מאד נעימה, מוצלחת חברתית ואקלימית וגם מאד מבוקשת. היא רק ציינה שפתחי החלונות לא מאפשרים חדירת אור יום מספק אל פנים הדירה ובגלל זה תמיד יש צורך בתאורה מלאכותית.

בעבר הצגתי פה כבר שכונת שטיח ביישוב מצפה רמון שתוכננה על פי אותה שיטה – מיחידות מתועשות, אלא ששם לא היה צורך בתמיכת עמודים כמו כאן, ומעניין למה תקעו את העמודים האלה פה. בכל מקרה, זו הפתעה יפה לראות שספדיה שמצד אחד הביא לנו את מודיעין ומרכז רבין יצר שכונה טובה חברתית, כלכלית וסביבתית, משהו ייחודי שנעים לחיות בו ולעבור בו (כי מקומות שהייה אין כאן בכלל בשכונה הזו). 

בקיצור: ספדיה – תחזור ותבנה מגורים בישראל ולא יוקרתיים לעשירון העליון ולא כמו מודיעין.

.

אוכלות

.

מזכירות היישוב

.

פרט

.

לשכונה 4 דפנות, זו שבתמונה היא הפתוחה שבהן ופונה למרכז האזרחי של היישוב בעוד השלוש הנותרות הן אטומות יותר והופכות את השכונה ליעד כמעט מבוצר

.

.

תמונה שצילמתי במקום בשנת 2008 ונראית לי יותר טובה מכל תמונה שצילמתי הפעם

.

"הרחוב" הראשי בשכונת הלגו

.

כניסה לאחת מיחידות הדיור

.

למרות שמדובר במדבר, שולבה בשכונה צמחיה מדברית שהצליחה להקלט באדמה וליצור נוה מדבר של ממש

.

במרכז המתחם הוצבו מספר אלמנטים מבטון מזוין שאולי עם קצת מחשבה יכלו להיות פינת משחק לילדים. אבל לא.

.

אגפי הבניין השונים בדומה למרכיבי הלגו – ניתנים להנחה בכל צורה וכך נוצרו מעברים מקורים מתחת לחלקים מיחידות הדיור

.

המפלסים העליונים של יחידות הדיור נשענים מצד אחד על המפלס התחתון ובחלק השני נשענים על עמודי ברזל עגולים. באחת היחידות החליטה המשפחה לחרוג מהנהוג ולצבוע את העמודים שבחלקה בצבעים פסיכדילים, אלה רק שניים מהם

.

עמוד וקומה עליונה

.

המייחד את הפרויקט הזה על פני שאר השכונות שהוקמו ברחבי הארץ על פי טיפוס "השטיח" הוא שניתן להרחיב ולבצע שינויים ביחידת מגורים בפנים ובחוץ מבלי שהדבר יראה כמו שינוי חריג. זה זורם וזה נראה שעובד.

.

הריצוף: שילוב של אבן מקומית עם בטון חשוף

.

כניסה לשכונה מהדופן הצפונית שהיא מעט מבוצרת ביחס לזו הדרומית הפונה למרכז האזרחי של היישוב

.

השכונה עטופה בחורשת עצים מדבריים המצננים את הטמפרטורה ומקלים את עומס החום. כמו כן ניתן לראות את הדופן החיצונית של השכונה שהיא למעשה חומה

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • DOT  On 08/08/2010 at 14:18

    בהזדמנות שאתה נוסע לשם שוב רק תגיד.. אולי אני אגרד את השותף שלי ונתעמק לנו קצת בשאלות אקלים…ואור טיבעי.

  • יובל  On 10/08/2010 at 9:15

    אחלה כתבה.

    אני לא בטוח שהעמודים מפריעים. יש סיכוי שהם אפילו מוסיפים להגדרת התחומים כשעוברים לידם. אני חושב שבעיקר הבעיה איתם היא הפרט שנבחר ולא העמוד עצמו.

    התמונות מזכירות ברמת הצפיפות והחלונות מבנה של קסבה. אני חושב שאקלימית זה באמת המבנה הנכון לאזור המדברי אבל ציך למצוא את האנשים שיסכימו לגור כך. היום האידיאל של להגיע-עם-המכונית-עד-למקרר נפוץ מאד. הרצון בפרטיות פרברית עם חומה לשכנים גם הוא התחזק מאד.

    במילים אחרות צריך שילוב של קהילה תומכת כדי ששכונה כזו תפעל טוב.

  • אלון  On 16/08/2010 at 11:12

    יובל- ההרחבה בשדה בוקר נראית בדיוק ככה. חניות צמודות לבתים וגדרות אבן גבוהות. לי זה הרגיש כמו ללכת בסמטאות צפת… און דה פייס.
    ההבדל מאד מודגש בין התוואי האנושי קהילתי של השכונות הישנות וזה התועלתני פרטי של ההרחבות…

    • מיכאל יעקובסון  On 19/08/2010 at 21:44

      הטיפול בחניות דורש דיון בפני עצמו וישנן מספר חלופות.
      בעקבות שתי התגובות הללו, אעלה לכאן רשימה נוספת על השכונה החדשה שתכננו צוות אדריכלים ומתכננים מהמכון לחקר אדם ומדבר בראשותו של האדריכל פרופסור דיויד פרלמוטר (שמופיע באחת מהתמונות כאן למעלה).

  • יגאל גרנות  On 17/07/2013 at 11:50

    שלום!
    רק עכשיו נתקלתי ברשימה הזאת ומה שלא הבנתי מכל הספור המופלא על ה"לגו" זה איך אדריכל כמו ספדיה שלכאורה חשב על הכל – הסכים שיבנו את השכונה הזאת מבטון שהפך את השכונה הזאת לסיוט בקיץ (חום אימים) ובחורף (קור כלבים). התושבים סבלו במשך שנים מנפלאותיו אלה של ספדיה וכשהציעו את הרעיון של גגות רעפים כפתרון לבעיית החום והקור נתקלו בהתנגדות חזקה של האדריכלים למרות שבדיעבד הסתבר שזה הפתרון הטוב ביותר (האוויר שנכלא בין גג הרעפים לתקרה עזר לבידוד והקל על בעיית הקור והחום). חוץ מזה רציתי לומר לכבודו שהדשא ובו פסלי הבטון דמויי הספסלים אכן שימש ומשמש כמקום משחק לילדים ורכוז התושבים בשעות אחה"צ.
    בברכה,
    תושב בלגו.

  • גיל  On 14/05/2014 at 19:10

    פשוט ויפה, וכ"כ מנוגד לימינו. גם אני אוהב את העמודים – חושב שבמיוחד בדרום זה חלל מוצל שניתן לנצל, וגם יוצר מעברונים מקורים בדומה לאחת התמונות שלך, שאני אישית מאד אוהב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: