בית הכנסת עמד ריק מאדם אבל פתוח ואפשר היה לבקר בו. לעומת חזותו מהרשימה, בפנים מצאתי אולם גדול ומוארך, נקי מקישוטים באופן מובהק ואולי קצת באופן מוגזם. לאורך כל הלילה נערך כאן לימוד תודה ובעת הביקור נותרו חלק מהספרים עדיין על השולחנות ורק הלומדים בהם נעדרו. הדממה שאפפה את הבניין הריק היתה גם ברחוב הרצל שעל גדתו הוא שוכן, וכך גם במבנה ששימש בעבר בית ספר אליאנס ומשמש כיום את קופת חולים "מכבי".
כמה חרדים הלכו בזריזות מפה לשם ונראה שאלה התושבים העיקריים באזור. חוץ מהם אפשר היה למצוא גם כמה קשישים שעלו מחבר המדינות שהלכו לעומת אלה הראשונים באיטיות מוגזמת. העליבות הכללית באזור לא מצליחה להסתיר את העושר האדריכלי הממלא עדיין את שכונת הדר, שאחת מפסגותיו היא בית הכנסת המרכזי שתכננו האדריכלים מוניו גיתאי-וינרויב ואל מנספלד (על בסיס תכנית שתכנן האדריכל מקס לב) בין השנים 1960-1946.
ועל כך ברשימה זו.
.
.
העצים אמנם מסתירים את הבניין, אך גודלו העצום יחסית לבתים האחרים ברחוב, מבליטים את נוכחותו. בשונה משאר הבתים, לבית הכנסת יש ארבע חזיתות ראשיות שלכל אחת תפקיד שונה והיא משרתת קהל אחר שבא לבניין שמשמש לא רק כבית כנסת אלא גם כמוסד חינוכי, רבנות ראשית ועוד כל מיני שימושים שלא הצלחתי להבין מה הם.
חזיתות הבניין מחופות באבן ומרשימות הודות לעושר הפתחים שחלקם מקושתים וחלקם צרים וגבוהים. בחזית הפונה לרחוב הרצל יש תבליט אבן שאורכו כ-10 מטרים וגובהו כ-3 מטרים. התבליט הנקרא משמאל לימין, מתאר קבוצת גברים הנושאת את מנורת המקדש כשהיא צועדת מאחורי דמות רוכבת על עגלה הרתומה לזוג סוסים. סמלי שנים עשר שבטי ישראל מוצגת כשני נדבכים של לבנים למרגלות הדמות הרוכבת, וקו המתאר גבעה או הר חוצה את היצירה כולה לאורכה. חתימת האמן ישראל רובינשטיין בראשי תיבות, סוגרת את העבודה בפינה השמאלית התחתונה. רובינשטיין זכה ב-1955 בתחרות פתוחה שערכה עיריית חיפה לעיצוב התבליט. לפי דרישות התחרות התבקש האמן לתאר "בהתחשבות עם דרישות ההלכה, מתמורות חיי האומה בדורנו, דור מלחמת השחרור, תקומת המדינה וקיבוץ גלויות". בין השופטים ניתן היה למצוא את האדריכלים יוחנן רטנר (ראש הפקולטה לאדריכלות בטכניון), ישראל קומט (שעל בית הכנסת במרכז הכרמל וישיבת כנסת יחזקאל ברכסים כבר כתבתי בעבר) וגם צמד אדריכלי הבניין – וגיתאי וינרויב ומנספלד.
חזית הכניסה לבית הכנסת פונה לרחבה מרוצפת המקושרת לרחוב הרצל ולרחוב הרב הרצוג (בעת הביקור ניצבה בה סוכה גדולה). מדרגות רחבות ורשמיות מקשרות את הרחבה לשער כניסה המורכב משלוש קשתות המקשר למבואה פתוחה לרחבה. מעל השער תבליט אבן המתאר שני אריות האוחזים בלוחות הברית. המבואה הפתוחה מובילה לעוד שני אולמות מבואה פנימיים ורק לאחר מכן נכנסים לאולם התפילה הגדול.
פנים הבניין מעט מאכזב. בכלל, קשה למצוא בבניין הזה שמץ מהתחכום התכנוני והעיצובי שקיים במוזיאון ישראל (עליו כתבתי כאן וכאן) או בפרויקטים אחרים שמנספלד תכנן לאחר מכן. האולם הגדול מעוצב באופן נקי וללא קישוטים, אך יש בו תחושה של ריק. המוקד הוא ארון הקודש והקיר שמאחוריו, אך הטיפול בהם סתמי ואם משווים אותו לבית הכנסת במרכז הכרמל עליו כתבתי כאן, ניתן לזהות את הפערים באיכות תכנון הקירוי, העמודים, הפרופורציות, הריצוף, התאורה, פתחי החלונות וארון הקודש והבמה. כאן יש אולם ארוך עם תקרה צבועה בצבע כחול כשארון הקודש ניצב בגומחה מעוגלת המתנשאת לכל גובה האולם. הנברשות המשתלשלות מהתקרה הגבוהה ראו ימים יפים יותר, ואולי אלה אינן הנברשות המקוריות. מדובר בבניין שנבנה בשנות החמישים אך יש בו תחושה ארכאית משהו, שאינו מתיישב עם עבודות אחרות של אותם אדריכלים באותה עת (כמו האנדרטה בקריית חיים או האנדרטה בעמק בית שאן). את העיסוק בעיצוב הפתחים בחזית אפשר למצוא גם בבית הכנסת שתכנן גיתאי וינרויב בקריית ביאליק ב-1937 לאחר שזכה בתחרות.
את יסודות הבניין תכנן האדריכל מקס לב. מסיבה לא ידועה העבודה הועברה לגיתאי וינרויב ומנספלד, שתכננו על בסיס היסודות הקיימים בניין שונה עם אופי מודרני יותר מזה שהציע במקור לב. הפתחים המקושתים נותרו גם בגרסה החדשה אך במינון נמוך יותר. ואת פתחי החלונות החדשים עיצבו האדריכלים כפתחים מלבניים ומודרניים, אך שמרו על הקצב שהכתיב לב במקור. זו אחת הדוגמאות היפות למפגש בין שתי אסכולות אדריכלות שונות, שנדרשו להתקיים תחת קורת גג אחת. זו דוגמה לאופן בו התמודדו צמד האדריכלים המודרני עם התכנית הנאו-קלאסית או האקלקטית שהוכתבה להם בחלקה ובאמצעותה ניסה לנסח כאן אדריכל מוקדם יותר שפה שונה.
שקיעתה של שכונת הדר (ואולי של חיפה כולה) לא פסח על בית הכנסת. כבר שנים ארוכות שהבניין עובר תהפוכות. תחילה הוא נעזב ממתפללים, ולאחר כמה שנים אוכלס מחדש על ידי חסידים שעברו להתגורר באזור. האכלוס המחודש יצר מלחמות יהודים עליהם אפשר לקרוא ברשת ומהמודעות הרבות הפזורות בבניין ניתן ללמוד משהו על אותם אלה שמחזיקים בו כיום.
המשכתי ברחוב ובקרתי בעוד כמה מבנים שעד עכשיו הכרתי רק מספרים.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
בסביבת בית הכנסת יש עוד הרבה מה לראות. הנה כמה מקומות שעצרתי בהם:
(1) בית הצופה בתכנון השותפים אוראל וזוהר נבנה ב-1939 בקרן הרחובות הרצל וארלוזורוב (כתבתי עליו כאן).
.
.
.
.
.
(2) בית ספר אליאנס, כיום: בניין מרפאות מכבי. גם אותו תכננו השותפים אוראל וזוהר, ובנייתו הושלמה ב-1936. הבניין עבר שינויים פיסיים וייעודיים אך עדיין השער נשאר שלם ומקורי:
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
(3) בית התעשייה בהמשך רחוב הרצל הוא אחד מהבניינים הגדולים והמרשימים שתכנן האדריכל משה גרסטל שתכנן בין השאר את בניין שוק תלפיות הניצב לא רחוק מכאן ונמצא גם הוא בשקיעה כבר שנים רבות.
.
.
.
.
.
.
★
בתי כנסת ומדרש נוספים:
.
עלי (דוד נופר)
שלוחות (יוסף שנברגר)
בקיבוץ לביא (יוסף שנברגר)
ישיבת קול תורה (יוסף שנברגר)
בקיבוץ חפץ חיים (יוסף שנברגר)
בקיבוץ בארות יצחק (יוסף שנברגר)
תומכי תמימים בכפר חב"ד (יוסף שנברגר)
בקיבוץ כפר עציון (יוסף שנברגר וטוביה קץ)
שדמות מחולה (טוביה קץ)
ישיבת שילה (ישעיהו אילן)
קול יהודה (יהודה מגידוביץ)
בית אלכסנדר ביקנעם (אהרון צורף)
בשכונת בית הכרם (מרדכי בן חורין)
לעדה העירקית בבאר שבע (נחום זולוטוב)
בשכונה ה' בבני ברק (יעקב נטל ויצחק ביגלאייזן)
בכפר הנוער אמית כפר אברהם בפתח תקוה (מרדכי בן חורין)
בית הכנסת הגדול "בית יעקב" בפתח תקוה (שניאל ליפישיץ)
האוניברסיטאי בקמפוס הר הצופים (רם כרמי)
בית חולים בילינסון (רם כרמי)
כפר הנוער ימין אורד (יהודה לנדאו)
הנטוש של חסידות קאליב בבני ברק
לשעבר של חסידות קאליב בבני ברק
בשיכון ותיקים בבת ים (יצחק פרלשטיין)
שער אשר בדרך קיבוץ גלויות בתל אביב
הנטוש במושב שדה יעקב (ישראל קומט)
ישיבת כנסת חזקיהו ברכסי (ישראל קומט)
במרכז רפואי שיבא – תל השומר (משה זרחי)
המרכזי בשכונת הדר בחיפה (מנספלד ווינרויב)
אוהל נחמה בשכונת טלביה (דוד קאסוטו)
בעיר הבה"דים (קולקר-קולקר-אפשטיין)
בכפר הנוער בן שמן (מרדכי בן חורין)
בקיבוץ עין הנצי"ב (ג'ניה אוורבוך)
החילוני בקיבוץ בית העמק (פרדי כהנא)
בית המדרש במדרשית נעם (ג'ניה אוורבוך)
היכל רוזנטל ובית כנסת עין הים (ישעיהו אילן)
בניין בית המדרש החדש בישיבת כפר הרא"ה (דוד נופר)
ארבעת בתי הכנסת הספרדיים ברובע היהודי בירושלים (דן טנאי)
האוניברסיטאי בקמפוס גבעת רם ומאמר נוסף כאן (היינץ ראו ודוד רזניק)
היכל יצחק בשכונת שפירא בתל אביב (בלהה וארתור שרגנהיים)
בית שלום בסן פרנסיסקו (סטנלי סיטוביץ)
בית הכנסת הגדול בנס ציונה (חיים טפר)
ישיבת כפר הרא"ה (מאיר בן אורי)
הדרת קודש בחיפה (אוראל וזוהר)
זכרון משכן שילה (זלמן דויטש)
ההולנדי (אירית שור)
שוהם (ג'ו אבקסיס)
★
שיר לסיום:
.
★
תגובות
עושה חשק להתפלל. חוץ בית הכנסת והפנים שלו יפיפים בעייני. חבל שלא צילמת סרטון . האם יודעים מה הייתה ההשראה של האדריכלים ,ממה הושפעו, מי מימן את המבנה ומה ביקש מהאדריכלים.
חבל שלא משפצים אותו.
יש לך טעות – השופטים בתחרות לתכנון : האדריכל ישראל קומט ולא יחיאל קומט – יחיאל הוא בנו של ישראל והוא אדריכל בעצמו.
אתה צודק ולכן תקנתי. תודה.
במסגרת העברת משרדי הרבנות לבניין נעשו כמה שינויים בבניין. הלובי השני בדרך לאולם הגדול נוצר בגלל קיצור אורך האולם לטובת חללים למשרדים בקומות העליונות. כל החלק העליון היה פתוח ושימש לעזרת נשים מכל שלושת הצדדים, בקומה אחת מדורגת וגבוה מאוד. רק חלק הפונה לרח' הרצל נשאר כמו במקור, עם תוספת הסתרה חדשה. לאולם היו שני חלקים נמוכים בצדדים מתחת לעזרות נשים שהיום מופרדים לאולמות משניים ע"י סיפריות. שינוי זה בוצע ע"י ולצורך החסידים שעושים שימוש בחלק זה של הבניין.
לבניין עוד אולמות תפילה. אחד מתחת לרחבת הכניסה, והשני בקצה הני, שניהם עם כניסה מרח' הרצל, ועוד ב"כ קטן בצד ימין של הלובי הראשון.
אם שמתם לב בתמונה המראה אתפנים בית הכנסת הגדול נראים מפות על השולחנות, כלומר המקום פעיל, וזאת למודעי, כי במשך עשרות[!!!] שנים היה בית הכנסת שומם מאדם [המפלס העליון], עד שהגיעו חסידי בלעזא וגאלו את בית הכנסת משממונו, וכיום ב"ה הוא שוקק חיים מעלות השחר עד אחרי חצות.
ועל זה נאמר: ברוך מציב גבול אלמנה.
ישר כח על הכתבה שהחזירה אותי 50 שנה אחורה. אמי ז"ל נולדה בחיפה לסבי וסבתי שעלו מפולניה מעט לפני פרוץ מלחמת העולם השניה. סבי חשש לעלות ארצה כי חשש בעיניין הפרנסה, אך סבתי התחייבה לו שהיא תישא איתו בעול הפרנסה. ואכן אייך שנחתו בנמל חיפה סבתי החלה לעבוד במיסחר כמוכרת בשוק תלפיות. אני גדלתי על הסבתא שניתן לבקר אותה ביום בשוק כשהיא מוכרת גזר וחצילים. איני יודע אייך כעת השוק אולם הוא זכור לי הומה אדם והיה צריך להמתין בסבלנות שהמוכר יתפנה לטפל בך. המזל של סבתי היה שהיא גרה ברח' יחיאל 7 שזה מאד מאד קרוב לשוק ואף מתחת לבנין שלה היו חנויות שהיוו חלק מהשוק הפתוח שסביב שוק תלפיות. כאשר היא הזדקנה והבסתה בה עבדה ניסגרה, היא עברה לעבוד בסימטה שיורדת מרח' החלוץ לכיוון השוק. היא עמדה שם ואנשים היו ניגשים אליה ומציעים לה בגדים וכלים, אם זה התאים לה היא קנתה וגם מצאה מי שיקנה ממנה. המסחר הזה מאד העסיק אותה ונתן לה חיים. עם הכסף שהיא הרוויחה עשתה היא המון דברים טובים (אחד מהם היה שהיא מימנה לי את רישיון הנהיגה שלהורי לא הייתה אפשרות לממן. מה אומר לכם שכונת הדר זכורה לי מאד מאד לטובה. גן בינימין וגן הזיכרון (עם נדנדת המטוס) שהיינו מתווכחים עם ההורים לאיזה גן ללכת. ביה"ס עציון בו אחותי למדה וגן עציון שמיתחתיו שבו אני הייתי. מה אומר לכם שכונה ניפלאה שזכורה לי מאד מאד לטוב. כן!כן! גם המצעדים הצבאיים ביום העצמאות ברחוב הרצל זכורים לי לטוב. מאחל אני המון טוב לשכונה ושתהיה לפחות כפי שאני זוכר אותה ועוד הרבה יותר.
מאד מאד מאד התרגשתי לחזור אחורה 55 שנים לילדותי שאז גרנו בבניין שמול שוק תלפיות והיה לנו מקום קבוע בבית הכנסת הגדול. זכורות לי מאד לטובה התפילות כאשר על הבמה על יד החזן היתה מקהלה עם מנצח אשר תרמה רבות לתפילה.