סיבוב בשלושה חדרי אוכל בקיבוצים: גבעת עוז, אשדות יעקב איחוד ותל יוסף

את חדר האוכל בגבעת עוז תכנן האדריכל בוגר הבאוהאוס שמואל מסטצ'קין והרחיב אותו האדריכל חיליק ערד. את חדר האוכל באשדות יעקב תכנן האדריכל משה (מוסה) חריף. בתל יוסף תכנן האדריכל לאופולד קרקואר והרחיב אותו האדריכל אריך ראש. שניים מחדרי האוכל פועלים ואחד כבר לא וחלקו הפך למחסן.

חוץ מחדרי אוכל יש עוד מה לראות באותם קיבוצים:

(1) בגבעת עוז: סמוך לחדר האוכל ניצב בית זיכרון שתכנן חיליק ערד, אחת היצירות היותר טובות ושלמות שהוא תכנן. כמה מטרים מגדר היישוב שוכנת העיר ג'נין שגרים בה כ-40 אלף תושבים וטרם בקרתי בה.

(2) באשדות יעקב איחוד: יש את בית קרפ שתכנן האדריכל זאב רכטר, אתר זיכרון שתכנן האדריכל ויטוריו קורינלדי. כמה צעדים משם אפשר לבקר במוזיאון בית אורי רומי נחושתן שתכננו שולמית ומיכאל נדלר עם שמואל ביקסון ובימים אלה מוצגת שם תערוכה צנועה שמסכמת את יצירתם לאורך יותר מ-60 שנה. בהמשך יש את בית דוידקה שתכנן האדריכל חנן הברון ואת פינת הזיכרון שעיצב משה הדרי.

(3) בתל יוסף: יש את בית טרומפלדור שתכנן האדריכל שמואל ביקלס. כמה צעדים ממנו מומלץ לבקר במשכן לאמנות בעין חרוד שהיה בניין המוזיאון לאמנות הראשון שנבנה בארץ ישראל.

ועל כך ברשימה זו.

.

מגדל המים באשדות יעקב איחוד

.

*מבוא כללי על חדרי אוכל בקיבוצים:

הקיבוצים הם ככל הנראה התופעה האדריכלית המיוחדת ביותר שצמחה בישראל, ולא רק מדובר באדריכלות של מבנים אלא (ואולי בעיקר) באדריכלות של הנוף הפתוח. בסדרת רשימות אני מבקש להאיר את המבנה המרכזי בכל המערכת של הקיבוץ: חדר האוכל.

לעומת מבני המגורים הפשוטים והקטנים, דאגה הקהילה לבנות את מבנה חדר האוכל, אולי כתחליף לבית הכנסת, כך שיהיה מבנה ציבור ייצוגי, גדול ומרשים. היות ומדובר היה בחברה חלוצית, הסגנון המודרניסטי המתאפיין בקווים נקיים וללא קישוטיות, נבחר לסגנון השליט בקיבוצים בכלל ובחדרי האוכל בפרט – הן בעיצוב החיצוני והן בעיצוב הפנים. חדר האוכל ניצב בנקודה הבולטת במרכז הקיבוץ, הוא המבנה הגדול ביותר, מדשאה גדולה נפרסת למרגלותיו, הוא מורכב מגושי בניין פשוטים המאפשרים הרחבה ותוספת אגפים חלונות רחבים מאפשרים לסועדים בפנים לצפות על המדשאה ועל שדות הקיבוץ והנוף.

"חדר האוכל הוא העורק המרכזי של הנקודה הקיבוצית", כתב האדריכל שמואל מסטצ'קין (2004-1908), בוגר הבאוהאוס ובשעתו ראש המחלקה הטכנית של הקיבוץ המאוחד. "אין כאן לפנינו בית אוכל סתם. מכיוון שחדר האוכל מכנס בתוכו מספר רב של חברים, הרי הוא הופך ממילא למקום פגישה מרכזי המשמש מקום לשירות החברים, לקבלת ידיעות והוראות.

גם בנוגע למיקומו ביישוב יש לחדר האוכל מיקום קבוע וייחודי: "מקומו של חדר האוכל איפוא להיקבע באמצע הדרך בין בתי הדירה לאזור המשק, משום שלארוחת בוקר וצהריים מתכנסים לחדר האוכל מצד אזור המשק, ולארוחת ערב באים מצד בנייני הדירה" (מתוך מאמרו של מסטצ'קין "הערות אחדות לבנייה בקיבוץ", 1936).

יותר מ-500 חדרי אוכל נבנו בקיבוצים בישראל בין שנות ה-20 ועד לשנות ה-80 של המאה העשרים. ישנם כ-240 קיבוצים ולכל קיבוץ חדר אוכל, אך לרוב חדר האוכל נבנה בשנות השבעים לאחר שהחליף חדר אוכל או שניים ותיקים יותר, כאלה שכבר לא עמדו בעומס ונדרשו לפנות את מקומם לטובת בניין גדול ומשוכלל יותר. לא פעם חדרי האוכל הוותיקים היו יצירות אדריכליות שתכננו בכירי האדריכלים הישראלים (כמו אריה שרון, זאב רכטר וריכרד קאופמן), מבנים שכאמור נהרסו לטובת מצודות בטון. כפי שאפרט בהמשך, באשדות יעקב איחוד למשל, נבנו לא פחות מ-7 חדרי אוכל שונים, וכך הגעתי למספר 500.

.

מפת התמצאות

.

(1) חדר האוכל בגבעת עוז:

את המידע על חדר האוכל בקיבוץ גבעת עוז השיג לי ארי טפלא באמצעות שלמה צור, שהיה רכז בנין בקיבוץ באותה העת. את חדר האוכל תכנן במקור האדריכל שמואל מסטצ'קין, עליו כתבתי כאן בבלוג לא מעט. הוא למד בבאוהאוס בגרמניה, התגורר בתל אביב ועבד שנים ארוכות בתנועה הקיבוצית. חדר האוכל הבולט ביותר שתכנן הוא בקיבוץ מרחביה שמתאפיין בעוצמה וגודל גדול במיוחד. חדר האוכל בגבעת עוז הוא מוקדם יותר מזה שבמרחביה ומייצג את דור חדרי האוכל שצמח והיה לשני קומות, אך עדיין שמר על צניעות.

חדר האוכל שנחנך ב-1964 והחליף מבנה ישן ופשוט, מתאפיין בניצול הטופוגרפיה הטבעית, כך שהכניסה אליו היא מכיוון דרום ישר לקומה העליונה ממנה נשקף נוף הקיבוץ ועמק יזרעאל. מסטצ'קין תכנן מבנה קופסתי עם מערכת גגות בטון מקושתים. ב-1975 כשביקשו חברי הקיבוץ להרחיב את הבניין, החליף את מסטצ'קין יד ימינו – האדריכל חיליק ערד. ערד שמר על השפה העיצובית המקורית והכפיל את שטח הבניין באמצעות תוספת אגפים מקושתים זהים לאלה שתכנן מסטצ'קין. הודות לכך לא ניתן היום לזהות מה היה במקור ומה תוספת. בעת הרחבת הבניין, נבנה בקומת העמודים התחתונה במבנה מועדון לחבר. האגף הזה בבניין נשמר היטב עד היום, על כל הריהוט שבו, והוא קפסולה של שנת 1975.

אמנות שיצרו חברי הקיבוץ משולבת בבניין וסביבתו. בולטות במיוחד עבודות הבטון שיצר אריה גלעד ברחבת הכניסה החיצונית וכן בחצר התפעולית הצמודה למטבח. עבודה שלישית שלו נמצאת בקיר הקרמיקה שבתוך האולם. חנה דיין יצרה עבודות עץ בתוך האולם.

היום חדר האוכל פעיל ומגיש ארוחות. המועדון גם הוא פעיל ומתקיימות בו "פגישות, ישיבות, אסיפות חברים, מופעים והרצאות. מדי יום שישי, ערב שבת, הוא נפתח, מוגש בו אספרסו, תה ועוגיות מהמפעל המקומי "עוגיות סנדרה". אז הוא הומה חברים, חברות, הורים, סבים, נכדים, נינים!!!".

אדריכל הנוף שדאג למרחב הפתוח שבין הבניינים היה זאב פולק.

.

מבנה חדר האוכל הישן (מקור: ארכיון גבעת עוז)

.

הקמת מבנה חדר האוכל החדש (מקור: ארכיון גבעת עוז)

.

הקמת מבנה חדר האוכל החדש (מקור: ארכיון גבעת עוז)

.

מבנה חדר האוכל החדש (מקור: ארכיון גבעת עוז)

.

מבנה חדר האוכל החדש המקורי, לפני ההרחבה (מקור: ארכיון גבעת עוז)

.

מבנה חדר האוכל החדש המקורי, לפני ההרחבה ולפני סגירת קומתה עמודים לטובת מועדון לחבר (מקור: ארכיון גבעת עוז)

.

עבודת מתכת גדולה ומופשטת בחזית הכניסה (מקור: ארכיון גבעת עוז)

.

חדר האוכל היום:

.

חדר האוכל היום הוא כפול בשטחו

.

הפינה הצפון-מערבית

.

חזית צפונית

.

חזית הקומה התחתונה בה יש מועדון לחבר

.

חצר השירות ובה יש תבליט בטון

.

התבליט מאת אריה גלעד

.

רחבת הכניסה לחדר האוכל

.

תבליט בטון בכניסה לחדר האוכל שיצר אריה גלעד

.

חתימה

.

בכניסה לחדר האוכל עבודת עץ

.

שטיפת ידיים

.

לוח הודעות

.

החברים מעל לוח הודעות

.

לוח מודעות לצד הכניסה

.

על לוח המודעות 01

.

על לוח המודעות 02

.

על לוח המודעות 04

.

על לוח המודעות 05

.

על לוח המודעות 08

.

על לוח המודעות 09

.

על לוח המודעות 11

.

ארוחת בוקר

.

אחרי הארוחה

.

הפינה הצפון-מערבית

.

חלון

.

קיר מחופה באריחי קרמיקה עם תבליט מאת אריה גלעד

.

אמנות ואוכל

.

עוד אמנות

.

חדר האוכל

.

תקרה

.

מטבח

.

המועדון הממוקם בקומה התחתונה של בניין חדר האוכל:

.

נשאר כמו ב-1977: המועדון לחבר בקומה התחתונה. שימי לב למנורות

.

ספות, שולחן, שידה

.

ספה

.

שולחן

.

מנורות

.

תמונה על קיר 01

.

תמונה על קיר 02

.

חברים במועדון 01 (מקור: ארכיון גבעת עוז)

.

חברים במועדון 02 (מקור: ארכיון גבעת עוז)

.

חברים במועדון 03 (מקור: ארכיון גבעת עוז)

.

חברים במועדון 04 (מקור: ארכיון גבעת עוז)

.

בית זיכרון וספרייה בתכנון אדריכל חיליק ערד:

המבנה מופיע (אך לא בהרחבה) בספר המסקר את יצירתו של חיליק ערד "הבית, המקום – מתיקיו של המתכנן חיליק ערד", אותו כתבו וערכו במשותף מוקי צור ויובל דניאלי. אני ממליץ מאד להשיג את הספר שיצא במהדורה מוגבלת ולהיחשף למבנים שתכנן בפריסה ארצית – מקיבוץ סמר שבדרום הערבה ועד קיבוץ ברעם שבצפון הגליל.

.

מודל בית הזיכרון והספרייה 01 (מקור: ארכיון גבעת עוז)

.

מודל בית הזיכרון והספרייה 02 (מקור: ארכיון גבעת עוז)

.

הנחת אבן הפינה לבית הנצחה (מקור: ארכיון גבעת עוז)

.

המבנה בעת הקמתו (מקור: ארכיון גבעת עוז)

.

לקראת גמר (מקור: ארכיון גבעת עוז)

.

עבודות פיתוח (מקור: ארכיון גבעת עוז)

.

גוש בטון חד צומח מהקרקע, חודר את התקרה ופורץ לגג ובו דמות אדם (מקור: ארכיון גבעת עוז)

.

הזמנה לחנוכת בית הנצחה (מקור: ארכיון גבעת עוז)

.

הזמנה (מקור: ארכיון גבעת עוז)

.

חזית צפונית של בית הזיכרון

.

קירות בטון גבוהים סוגרים על גינה הצמודה לבניין

.

בטון חשוף

.

הכניסה לבניין

.

הכניסה לבניין במבט מהגשר המוביל מחדר האוכל ומקשר לגג בית ההנצחה

.

מבט מהגשר

.

על הגג

.

גוש הבטון הפורץ מהגג

.

חזית הבניין מורכבת משתי שכבות: שכת קשתות פתוחה ושכבה פנימית המורכבת ממסכי זכוכית

.

הכניסה לבניין

.

שתי שכבות חזית

.

אולם מבואה פתוח בחלקו מקשר לשלושת חדרי המבנה

.

גוש הבטון הצומח מהקרקע לצד דלת כניסה לחדר ההנצחה. על הקיר שיר של אבא קובנר

.

פורץ את הגג

.

הכניסה לחדר ארכאולוגיה

.

אכן

.

מודעה

.

ספריה

.

בחדר ההנצחה 01

.

בחדר ההנצחה 02

.

בחדר ההנצחה 03

.

בחדר ההנצחה 04

.

בחדר ההנצחה 05

.

בחדר ההנצחה 06

.

בחדר ההנצחה 07

.

בחדר ההנצחה 08

.

המדשאה שלמרגלות חדר האוכל וחדר ההנצחה

.

בית

.

בית צהוב

.

בית אדום (צולם עקום כי נסעתי על הקלנועית)

.

בית ירוק

.

בכניסה לארכיון 01

.

בכניסה לארכיון 02

.

בארכיון 01

.

בארכיון 02: עבודה שיצרה חנה דיין, חברת הקיבוץ

.

זמן

.

.

(2) חדר האוכל באשדות יעקב איחוד:

ב-1970 נחנך האגף הראשון של חדר האוכל החדש, אותו תכנן האדריכל משה (מוסה) חריף. תוך שנים ספורות הושלם הבניין כולו. הבניין החדש החליף צריף עץ שכמוהו ניתן היה למצוא בקיבוצים רבים, ולמעשה החדש סגר סדרה של שבעה מבנים ששימשו לאורך השנים כחדר אוכל.

חדר האוכל הראשון היה חושה ערבית על שפת נהר הירדן כשהמטבח היה תחת בסככה סמוכה, גגון ללא קירות. חדר האוכל השני היה במבנה קטן הנמצא עד היום באתר גשר הישנה. עם מעבר הקבוצה למיקומה בדלהמיה הוקם צריף ועם קבלת תקציב נבנה בצמוד אליו חדר האוכל הרביעי שהיה גם הוא צריף עם גג פח. עם גידול מספר החברים נבנה חדר אוכל חמישי, במיקום זה של זה הנוכחי, צריף שהורכב מלוחות עץ מודולארים המצופים במזונית. הקיר המזרחי של המבנה ניתן היה לפירוק, בעיקר לצורך הרחבת המבנה באירועים מיוחדים כמו ליל הסדר בו השתתפו 2,000 סועדים (בקיבוץ גרו אז כ-1,200 נפשות). חדר האוכל השישי הוקם בעקבות הפילוג. היה זה צריף גרמני, שכמוהו ניתן למצוא עד היום (אם כי לא בייעודו המקורי) בקיבוצים רבים. בצמוד לחדר האוכל נבנה מטבח משוכלל, המשמש עד היום גם את חדר האוכל הנוכחי. מלחמת ההתשה וההפגזות מהם סבלו קיבוצי עמק הירדן, הביאו את מערכת הביטחון להשקיע במיגון מבני הציבור באזור. בחדר האוכל השישי נפל פגז שלא התפוצץ, אך הביא מיד להחלטה לבנות חדר אוכל שביעי וממוגן.

.

צריף חדר האוכל השישי (מקור: ארכיון אשדות יעקב איחוד)

.

תכנון חדר האוכל החדש נמסר למחלקת התכנון של האיחוד והקיבוץ המאוחד, ושם היא הופקדה בידיו של מוסה חריף, חבר קיבוץ צרעה והמחלקה להתיישבות של סולל בונה ביצעה את הבנייה. הבנייה החלה עם חפירת היסודות בדצמבר 1969, עוד לפני שהתכניות היו שלימות וזאת הודות לצורך הבהול בהקמת הבניין. בטקס הנחת אבן הפינה התכבד אברהם הרצפלד, ממייסדי תנועת "אחדות העבודה" (לימים מפא"י), בשפיכת כף המלט הראשונה. אחריו הוזמנו דור המייסדים ובהמשך ילדי בית הספר.

"אנו בונים בית זה, חזק יותר מקודמו, למען יעמוד בפני אש אויב הבאה אלינו מעבר לגבול, מהרי הגלעד" נאמר במגילת היסוד של בניין חדר האוכל. "כי טרם השלימו אויבינו, מדינות ערב שכנינו, עם קיומנו כעם חופשי בארצו ובמדינה ריבונית בין מדינות. לא נפלה ולא תיפול רוחנו. סימן הוא גם הבית, אשר אנו בראשית בניינו, לאמונתנו בעתיד קיבוצנו במקום הזה ולעתיד עמנו המכנס פזוריו במדינתו, בארץ אבותינו. גם אם ארוכה הדרך לשלום, אנו תפילה ואמונה כי בוא יבוא".

תקרת וקירות הבניין נבנו מבטון והחלונות מזכוכית מחוסמת המסוגלת לעמוד גם בפני פגיעה של רסיסי פגז. בחזיתות צפון ודרום לא נקבעו חלונות, היות והיה זה כיוון הירי של הפגזים. חדר האוכל תוכנן להגשה עצמית, הכיל 600 סועדים בו זמנית, ובימי חג ניתן היה להגדיל את מספר הסועדים באמצעות הארכת השולחנות והצבתם בצורה שונה כך שיאכלו בו זמנית 840 סועדים.

עם חנוכת הבניין, פורסם בעלון הקיבוץ ראיון ארוך ומפורט עם אורי פלג שהיה מזכיר הקיבוץ (ואמן בפני עצמו):

ש: מה הכתיב את התכנון לחדר האוכל?

ת: יש לזכור שהצורך לבנות חדר אוכל התעורר לא עקב זאת שהמבנה הקיים לא התאים לתפקידו, אלא משום שנפלה החלטה לבנות חדר אוכל הנותן הרגשת בטחון לנמצאים בו. מכאן הדרישה הראשונית (1) לקירות בטון הסוגרים על המבנה ככלה אפשר. (2) הצורך לקשור למטבח הקיים הן מבחינת המקום והן בגובהו, כדי שרצפת חדר האוכל תהיינה על מפלס אחד עם המטבח (3) התייחסות לסביבה, לנוף והקשר לצירי התנועה במשק. (4) הצורך לבנות חדר אוכל בשלבים, כך שלא תהיינה הפרעות רציניות למקום האכילה. (5) הרצון לבנות מבנה נוח, תפקודי, יפה ולא יקר.

.

חדר האוכל השישי בצריף הגרמני (מקור: ארכיון אשדות יעקב איחוד)

.

מוסה חריף התפרסם יותר כדמות פוליטית מאשר אדריכל. הוא הצליח לאחד את התנועות הקיבוציות ולעמוד בראשן. ב-1969, בהיותו בן 36, הוא סיים את לימודי האדריכלות בטכניון, באותו מחזור עם אדריכלים כמו אורי בלומנטל, מיכאלה איתן, גדי הלר, אורי מילוסלבסקי, פרלה קאופמן ונורברטו קהן. פעילותו הפוליטית מנעה ממנו לתכנן מבנים משמעותיים וחדר האוכל באשדות יעקב איחוד הוא אחד הבודדים שתכנן. הוא נהרג בתאונת דרכים עם אשתו ובנו בצומת כברי ב-1982. הלווייתו התקיימה בקיבוץ צרעה שהיה חבר בו. שמעון פרס הספיד אותו: "מוסה היה דמות של 'אל' – אל יאוש, אל חלד ואל טשטוש". היו שטענו שללא הסתלקותו המוקדמת, התנועה הקיבוצית לא היתה מדרדרת למשבר הקשה שפקד אותה שנים ספורות לאחר מכן והביאה לשינוי לא רצוי במבנה הקהילתי, התרבותי ובעיקר הכלכלי שלה.

"למיטב זכרוני, מוסה לא תכנן בנינים רבים. מלבד חדר האוכל באשדות יעקב. הוא תכנן את ההרחבה הראשונה של חדר האוכל בקיבוצו צרעה, שתכנונו המקורי היה של אריך ראש (את ההרחבה השניה, שבנייתה לא הסתיימה, תכננתי אני)", כותב לי האדריכל ויטוריו קורינלדי שעבד עם מוסה חריף. "מוסה היה אישיות רב-גונית ותוססת, בעל אינטליגנציה, חריפות וכושר עשיה מדהימים. בשהותו הקצרה במחלקה לתכנון (פרי יוזמתו לאחד את המחלקות של הקיבוץ המאוחד ושל אחוד הקבוצות והקיבוצים) הוא ריכז את מדור תכנון הישובים. מעמדה זו הוא פעל לאיחוד התנועות, שהבשילה ביצירת התק"ם. בהמשך הוא היה למזכיר התנועה ואחר כך לחבר כנסת. לולא מותו הטרגי, אין לי ספק שהיה מגיע למעמד בכיר בממשלה".

"אני חושב שחדר האוכל באשדות יעקב מדגים קצת את עושר יצירתיותו: בניין נקי, פשוט ורציונלי, אבל ידידותי ולא בנאלי – כפי שהיו כל מעשיו. אני יכול לאמר בענוה כי יש לי בו איזה השתתפות קטנה, כי מוסה (המודע למגבלות מסוימות שנבעו מפעלתנותו המסועפת) היה מרבה להתיעץ איתי בעניני אדריכלות".

.

חדר האוכל פעיל ומגיש ארוחות במהלך השבוע. בסופי שבוע הוא אינו פעיל, והיות ובקרתי בקיבוץ רק בסופי שבוע אז לא הזדמן לי לבקר בו בפנים.

.

שתי תחנות נוספות שרצוי להתעכב עליהן בקיבוץ: מגדל המים שנבנה ב-1935 (שמגדל זהה נבנה גם בקיבוץ אפיקים השוכן מעברו השני של הכביש) ומגדל האסם שנבנה ב-1941 (ומגדל דומה לו יש בקיבוץ כפר מנחם).

.

ארוחה בתחילת שנות ה-60 (מקור: ארכיון אשדות יעקב איחוד)

.

שטיפת רצפה (מקור: ארכיון אשדות יעקב איחוד)

.

חדר האוכל החדש בבנייה (מקור: ארכיון אשדות יעקב איחוד)

.

בבנייה (מקור: ארכיון אשדות יעקב איחוד)

.

בבנייה, משמאל צריף חדר האוכל הישן (מקור: ארכיון אשדות יעקב איחוד)

.

חילופי דורות: משמאל חדר האוכל הישן בצריף ומימין בניין חדר האוכל החדש (מקור: ארכיון אשדות יעקב איחוד)

.

לאחר הריסת חדר האוכל הישן, הושלמה בניית חדר האוכל החדש (מקור: ארכיון אשדות יעקב איחוד)

.

1972: יציקת רחבת הכניסה (מקור: ארכיון אשדות יעקב איחוד)

.

1972: חזית הבניין הראשית (מקור: ארכיון אשדות יעקב איחוד)

.

1972: חנוכת חדר האוכל (מקור: ארכיון אשדות יעקב איחוד)

.

שומרי הסף בכניסה לחדר האוכל (מקור: ארכיון אשדות יעקב איחוד)

.

1972: הכנות לחג ראשון בחדר אוכל החדש (מקור: ארכיון אשדות יעקב איחוד)

.

שנות ה-70: ארוחה חגיגית בחדר האוכל (מקור: ארכיון אשדות יעקב איחוד)

.

1989: רונדו פורים (מקור: ארכיון אשדות יעקב איחוד)

.

2015:

.

אחת משדרות העצים בקיבוץ (ויש כאלה כאן המון)

.

עוד שדרה

.

קטע מחזית חדר האוכל המערבית

.

חייל! חייל!

.

הכניסה המרכזית לחדר האוכל בחזית המערבית

.

חזית מערבית: המבנה מורכב ממספר גושים-אגפים

.

חזית צפונית עם אחת משתי הכניסות המשניות (זו בחזית הדרומית)

.

להקת טווסים בכניסה לחדר האוכל (הם מסתובבים בחופשיות בקיבוץ)

.

שלט

.

שטיפה חיצונית

.

חדר תיבות דואר

.

מספרים במקום שמות

.

שדרה נוספת

.

פעם בית ילדים היום חנות יד שניה

.

מגורי צעירים

.

בונים את מגדל המים (ארכיון אשדות יעקב איחוד)

.

מגדל המים 01 (ארכיון אשדות יעקב איחוד)

.

מגדל המים 02 (ארכיון אשדות יעקב איחוד)

.

מגדל המים 03 (ארכיון אשדות יעקב איחוד)

.

מגדל המים 04 (ארכיון אשדות יעקב איחוד)

.

מגדל המים 05: מבט מגג האסם לכיוון צפון, 1944 (צילום: זולטן קלוגר, ארכיון אשדות יעקב איחוד)

.

מגדל המים היום

.

מבט מלמטה

.

בניית האסם 01 (ארכיון אשדות יעקב איחוד)

.

בניית האסם 02 (ארכיון אשדות יעקב איחוד)

.

בניית האסם 03 (ארכיון אשדות יעקב איחוד)

.

בניית האסם 04 (ארכיון אשדות יעקב איחוד)

.

האסם (ארכיון אשדות יעקב איחוד)

.

מבט על האסם, 1944 (צילום: זולטן קלוגר, ארכיון אשדות יעקב איחוד)

.

(3) חדר האוכל בתל יוסף

בגלל חשיבותו של חדר האוכל בתל יוסף, בחרתי לפרסם גרסה מקוצרת שלו באתר xnet. להלן הגרסה המקורית והמפורטת:

.

בודדים הם חדרי האוכל שנבנו בדור המוקדם של חדרי האוכל, היינו בשנות ה-30 ושרדו עד היום. תכנן אותו האדריכל לאופולד קרקואר (1954-1890), שכמו האדריכל ריכרד קאופמן, שפעל במקביל לו, היה מושפע מאדריכלות ניאו-קלאסית מאוחרת, אך הרבה לפני שהבנייה הירוקה הפכה לטרנד, גישתו התכנונית של קרקואר הותאמה לאקלים ולצרכים המקומיים ונעדרה קישוטיות מיותרת. היה זה דור של אדריכלים עירוניים, ששלט בתחום התכנון הקיבוצי עד שקמו מתוך התנועה עצמה אדריכלים, כמו שמואל ביקלס (שהיה חבר תל יוסף תקופה מסוימת) וישראל פיינמסר (מקיבוץ מזרע) שתפסו את מושכות התכנון ויצרו שפה אדריכלית ותכנונית חדשה.

חדר האוכל היחיד שהגיע למעמד שזיכה אותו להופיע על בול ישראלי הוא זה שבתל יוסף. בבול שעיצב אד ואן אויין ב-1990 במסגרת הסדרה "אדריכלות בישראל", הופיעה פרספקטיבה של הבניין וכן תצלום ישן. מדוע נבחר דווקא המבנה הזה להיכלל בסדרה שהציגה חמישה מבנים? ד"ר עדנה מאיר-מריל, היסטוריונית של אדריכלות ישראלית, מסבירה במאמר קצר שהתלווה לפרסום הבול את העקרונות: "השיבה לציון (ישראל), ארץ לא נושבת ברובה, מצריכה תכנון והקמת תשתית חדשה של ישובים הן עירוניים והן חקלאיים. התשתית כוללת בתי מגורים, מבני ציבור ומבנים חקלאיים ותעשייתיים. האדריכלים מנסים לשלב אלמנטים של אדריכלות אירופית וקדמה טכנולוגית עם דרישות אקלימיות. טופוגרפיות וחברתיות בארץ. יצירת היש מאין נותנת חופש לדמיונו של המתכנן למרות הקשיים הכלכליים והחברתיים והדרישה לפשטות וצניעות לאידאולוגיה רוח החלוצית, מוצאים פתרונות פונקציונליים ואסתטיים, שאינם נופלים ברמתם בהשוואה עם האדריכלות בעולם הרחב".

.

חדר האוכל בקיבוץ תל יוסף, 2006

.

האדריכל פרדי כהנא, חבר קיבוץ בית העמק, מספר בספרו "לא עיר לא כפר – האדריכלות של הקיבוץ 1990-1910" (יד טבנקין והוצאת יהודה דקל, 2011), כי כבר בשנות ה-20 הוחל בתכנון חדר האוכל בתל יוסף במשרדו של האדריכל ריכרד קאופמן. האתר בו נבחר לבנות את הבניין היה במורד הררי וכדי לנצל את הפרשי הגובה, הציע קאופמן חדר אוכל שבחלקו הוא מבנה דו-קומתי. חברי הקיבוץ דחו את ההצעה כי לא היו מעוניינים במבנה שאינו חד-קומתי ולכן הכין קאופמן הצעה נוספת, אך גם אותה דחו החברים ודרשו להעביר את התכנון לידי האדריכל לאופולד קרקואר. גם קרקואר הציע מבנה דו-קומתי, המורכב מגושים ריבועיים המשתלבים זה בזה כשאולם האכילה בגודל 16 על 16 מטרים. הכניסה היא מהקומה התחתונה, מכיוון המדשאה המרכזית, ודורשת עלייה במדרגות אל אולם האכילה שבמפלס העליון. כנראה שההצעה הייחודית והאסתטית התאימה לרוח אליה כיוונו חברי תל יוסף והצעתו התקבלה. ב-1933 החלה הבנייה וב-1935 נחנך הבניין.

כדי לאפשר אולם רחב וללא עמודים המפרידים ומפריעים לתנועה ולמבט, יצר קרקואר גג מרובע עליון הנשען בזוית של 45 מעלות על גג ריבועי נוסף הנמוך מזה הראשון ומאפשר פתיחת חלונות לאוורור ותאורה טבעית אל מרכז האולם. כך הוא לא רק פתר בעיה של אוורור ותאורה, אלא גם פיזר את עומסי הגג. קרקואר לא הסתיר את הפתרון ההנדסי של המבנה, והדגיש אותו בחזיתות השונות, כך שהחשיפה הופכת לחלק משפתו העיצובית של הבניין.

בדומה לפסי החלונות בהם עשה שימוש במבנים מוקדמים שתכנן בקיבוצים באזור, גם כאן עטף קרקואר את המבנה בחלונות בגובה היושבים לצד השולחנות ומאפשרים מבט פנוראמי וללא הפרעה אל נוף הקיבוץ והעמק. גוש אולם האכילה מודגש היטב בנוף, בעוד אגף המטבח מסתתר מאחוריו, בחלקו הצפוני של האתר. המבנה כולו נוצק מבטון. הוא מטויח בלבן, ובכך משתלב היטב באדריכלות הסגנון הבינלאומי. בהשוואה למבנים שתוכננו בשעתו בעולם, בניין חדר האוכל בתל יוסף לא רק בעל חשיבות באדריכלות הישראלית, אלא יש לו מעמד גבוה גם באדריכלות הבינלאומית, זאת הודות לאיכות עיצובו וייעודו, שייצגו היטב את רוח הזמן.

.

1.10 (עיצוב הבול: אד ואיין אויין, 1990)

.

כריכת הספר-קטלוג "לאופולד קרקואר – צייר ואדריכל" (מוזיאון ישראל, 1996)

.

האדריכל

האדריכל לאופולד קרקואר היה מהאדריכלים הבודדים שפעלו כאן וזכו לתערוכה ולספר מקיף ואיכותי. הספר "לאופולד קרקואר – צייר ואדריכל" שערכו מאירה פרי-להמן ומיכאל לוין, ויצא לאור על ידי מוזיאון ישראל ב-1996, לא מדלג כמובן על בניין חדר האוכל שתמונתו מעטרת את כריכת הספר. שם הם מסבירים את ייחודו של הבניין: "הפתרון האדריכלי שמצא קרקואר לחדר האוכל הזה מייחד אותו בין כל חדרי האוכל שבנה וגם בין אלה שתכננו אדריכלים אחרים. כשנבנה נמתחה עליו ביקורת שצורתו, המרשימה אמנם, לא תאפשר הרחבה בעתיד, אולם התוספת שנבנתה לו בשלב מאוחר יותר, בידי אדריכל אחר, שומרת על מילון הצורות המקורי וממשיכה את חלון הפס הממוסגר לכל אורך האגף הנוסף".

השפעה מהאדריכלות המוסלמית, הודות לחיבור בין שני הגופים הריבועיים, מוצא האדריכל אבא אלחנני, שהתייחס ליצירתו של קרקואר בספרו "המאבק לעצמאות של האדריכליות הישראלית במאה העשרים" (משרד הביטחון ההוצאה לאור, 1998). וכך כותב אלחנני: "בלבו ובדמיונו של קרקואר נוצרה סינתזה בין האדריכלות האירופית החדשה, זו ששאבה מרעיונות קבוצת 'דה סטיל', קורבוזיה והבאוהאוס, לבין המורפולוגיה האותנטית ביותר שנוצרה עד אז בארץ – זו של הכפר הערבי, הבונה את קוביות הבתים כאילו צמחו מן הגבעה הסלעית". בחלוקה הגושנית ובעיצוב הגג והפתחים, מוצאים כהנא ואלחנני השפעה מצד האדריכל אדולף לוס, שככל הנראה הכיר את קרקואר אישית – אבל על כך ארחיב כשאגיע לסקירה עתידית על בניין חדר האוכל בבית אלפא שתכנן קרקואר.

בתל יוסף תכנן קרקואר את חדר האוכל הרביעי בקריירה המקצועית שלו. בשנות השלושים והארבעים הוא תכנן כמה חדרי אוכל (שכמחציתם לא נבנו בסופו של דבר) אך אלה שכן נבנו הוקמו בקיבוצים בית אלפא (1932), דגניה א' (1934), בית זרע (1934), בית הערבה (1939) וקרית ענבים (1945).

.

בניית חדר האוכל (מקור: ארכיון בית טרומפלדור)

.

1935: במרכז התמונה חדר האוכל בשנתו הראשונה. משמאל הר הגלבוע (צילום: זולטן קלוגר, לע"מ)

.

כהנא צדק

ב-1966 החליטו חברי תל יוסף שיש צורך להרחיב את חדר האוכל, כך שבחגים ניתן יהיה להושיב בו 600 ואפילו 700 איש. הם פנו למחלקה הטכנית של איחוד הקבוצות והקיבוצים. האדריכל פרדי כהנא מספר בספר זיכרונותיו "עיצבנו חלום – מבט אישי על תכנון הקיבוץ", כיצד הגיב לפנייתם: "אחרי הרבה התלבטויות הסברתי לחברי תל יוסף שלדעתי הבניין, בצורתו המקורית, הוא מיוחד ולא נראה לי שיש לשנותו. הדבר לא כל כך עשה עליהם רושם, הם פשוט רצו חדר אוכל גדול יותר והייחודיות לא עניינה אותם". כהנא סבר שהמיקום של בניין חדר האוכל שתכנן קרקואר כבר לא היה נכון לאותה עת, היות ולאורך השנים התפתח הקיבוץ לכיוון צפון וחדר האוכל נותר בדרום היישוב ולא במרכז. חברי הקיבוץ לא קיבלו את הצעתו של כהנא לבנות חדר אוכל חדש במיקום יותר מרכזי אלא בחרו להרחיב את הקיים.

"בינתיים, אדריכל אריך ראש הציע להם הרחבה 'קדמית' שלמעשה הייתה הורסת את ייחודיותו לחלוטין. הנושא נעשה לריב מקצועי ומצער בינינו. למרות שהסתייגתי מכל התערבות במבנה, הגעתי לכמה מסקנות לגבי אפשרויות הוספת אגף, בעיקר בכך שתקום מן הצד ובשום פנים לא תפגע בצורתו האלכסונית של המבנה. התייעצתי עם שמוליק מסטצ'קין וגם הוא היה בדעה שאין לגעת בבניין, אך אישר לי שהצעתי, בלית ברירה, סבירה. בשנות ה-60 המושג 'שימור מבנים ואתרים' טרם הומצא וכמובן לא הייתה שום אפשרות להציע הקמת חדר אוכל חדש במקום אחר על מנת לשמור על הבניין המקורי. הצעתי לשמור על חזית הבניין הראשית התקבלה בתל יוסף והעבודה הועברה בכל זאת לראש שקיבל את הצעתי. עד היום איני בטוח שעשיתי נכון. אילו הייתי מסרב לקבל את העבודה היה לי היום אולי מצפון נקי יותר, אך יתכן והתוספת הייתה מתבצעת בצורה מכוערת יותר…".

.

חזית הבניין בשנותיו הראשונות (מקור: ארכיון בית טרומפלדור)

.

חזית הבניין בשנותיו הראשונות (מקור: ארכיון בית טרומפלדור)

.

אדריכל ההרחבה

האדריכל אריך ראש שתכנן את הרחבת המבנה, ושמר על אופי הבניין המקורי, נולד ב-1905 בגרמניה. הוא איבד את כל משפחתו בשואה, עלה לישראל והתיישב בתל אביב. תחילה עבד במשרדו של האדריכל ורנר יוסף ויטקובר ולאחר מכן הצטרף למחלקה הטכנית של איחוד הקבוצות והקיבוצים – משרד אדריכלים ומהנדסים קטן (5-3 עובדים) שסיפק עבודות תכנון לקיבוצי התנועה. במחלקה תכנן ראש פרויקטים רבים עד לפרישתו מתכנון בסוף שנות ה-60. הוא נפטר ב-1975.

.

הווה

מה יש שם עכשיו? אמיר רוכל מתל יוסף מספר שכבר ב-2000 הוחל בצמצום פעילות חדר האוכל. "קודם ביטלו את ארוחות הבוקר, כי זה היה בזבוז זמן של החברים כי הם ישבו שם במקום ללכת ועבוד. כשראינו שלא מגיעים לארוחות ערב אז גם הפסקנו אותן. ארוחות הצהריים המשיכו, אבל עם קבלן מזון חיצוני, עד שגם לו נמאס ולא השתלם לו. מאז 2005 חדר האוכל משמש לחגים וערבי זיכרון. בחלק משטח המטבח מאוחסנים השולחנות והכיסאות וכל שאר חלקי המטבח מושכרים לגורמים שונים. חלק מהמטבח מושכר למחסן וחלק למטבח של קייטרינג. באופן כללי בתל יוסף אנחנו משתדלים להשכיר כל דבר פנוי".

.

מצטלמים על רקע חדר האוכל (מקור: ארכיון בית טרומפלדור)

.

עתיד

"זה סקנדל לא קטן כי הבניין היום מתפורר", טוען כהנא שביקר בו לאחרונה והזדעזע מהמצב. הוא דורש לצאת בקריאה לשימור המבנה. "את מה שקורה שם אני משווה למצב של חדר האוכל של קיבוץ גבעת השלושה שתכנן אריה שרון והיום נטוש והרוס. חדר האוכל סגור ונעול וחובה למצוא דרך לגייס כספים ולחדש את הבניין".

אורי בן ציוני מהמועצה לשימור אתרים מספר שאכן מצב הבניין רע, אך המועצה העמידה לרשות תל יוסף שירותי הנדסה. אינג' דוד שורץ, מהנדס המועצה לשימור אתרים, עורך כעת תכנית שיפוץ לבניין, היות ובעיית הרטיבות היא הבעיה המרכזית שמפוררת עכשיו את חדר האוכל. בסוף התכנון שצפוי להסתיים בחודש הבא, יערכו אומדן ויוחלט כיצד להתמודד עם מה שציוני מכנה "תכנית הצלה".

מה יהיה פה אחרי השיפוץ? "אנשי תל יוסף פנו אלינו שניתן את ברכתנו לאיזו יוזמה פרטית בבניין שטרם הבשילה, ואנחנו אמרנו שנברך על כל פעולה, כמובן בתנאי שנעיין בתכנית. יש היום בתל יוסף תזוזה בכיוון, אבל המצב לא מספיק בשביל בית כזה. עם תל יוסף עברנו דרך ארוכה שהתחילה מתכנית מתאר שהכין לקיבוץ האדריכל ערן מבל, תכנית שבכלל לא כללה כל התייחסות למבנים ההיסטורים, אך בעקבות התנגדותנו הם ערכו נספח שימור והיום הם לא רק סימנו מבנים אלא גם הגדירו מתחמים רגישים בקיבוץ, כמו מרכז הקיבוץ והשדרות. בסופו של דבר תכנית המתאר שמה את נושא השימור על השולחן, מה שלא היה קודם".

עכשיו נותר לראות לאן יובילו החברים את עתיד חדר האוכל, והאם ראש המועצה האזורית גלבוע וצוותו המקצועי יתחילו גם הם לצאת מהבור הפריפריאלי בו הם שקועים ויראו עניין ומעורבות בנכסים המצויים ברשותם במטרה לקדם ולפתח אותם.

.

תל יוסף מהאוויר: חדר האוכל למטה ומימין אוהלי מגורים (מקור: ארכיון בית טרומפלדור)

.

1946: משמאל חדר האוכל (צילום: זולטן קלוגר, לע"מ)

.

בריכה שנעלמה:

הפסלים שלמרגלות חדר האוכל הם המרכיבים הבולטים במדשאה המרכזית. שני פסלים מונחים על הדשא זה מול זה. פסל אחד מורכב מגבר ואשה השרועים על הדשא כשהם משקיפים על הפסל השני הניצב בקו אלכסוני דמיוני ומציג קבוצת ילדים. ב-2011 שופצו הפסלים לראשונה מאז הצבתם. את השיפוץ ערך ידידיה מור ובעקבות האירוע כתבה איה שפרן, חברת תל יוסף, מאמר קצר בעלון "הגלילה" בו חשפה את הסיפור של הפסלים.

מתברר שבמקור הונחו הפסלים על שפת בריכת נוי, שבמהלך השנים הוזנחה, כוסתה אדמה ודשא ונעלמה. רק הפסלים נותרו במקומם. שפרן חקרה ומצאה שאת הפסלים יצר דוד פולוס (1975-1893) שיצר גם את פסל אלכסנדר זייד וסוסתו בשיח' אבריק. את הפסלים כאן הוא יצר ב-1941, מיד לאחר שהשלים את פסלו של זייד, ונתן להם את השם "על מי מנוחות ינהלני".

בישראל כמעט ואין פסלי דמויות כמו אלה, אולי בגלל החשש מפני הצו "לא תעשה לך כל פסל" ואולי סתם בגלל חוסר ידע. מכאן גם חשיבותם של פסלים אלה. דוד פולוס היה אמן ערירי ובודד. ההזדמנויות ליצור הוענקו לו באופן מצומצם רק בשנות הארבעים, כשנדד מקיבוץ לקיבוץ והותיר שם את חותמו היצירתי. לפני שלוש שנים ערך עליו אביב בארי, מתכנן ערים מקיבוץ ניר דוד, מחקר שפורסם בספר "דוד פולוס – פסל נודד בארץ" (הוצאה עצמית).

.

1946: הפסלים שעל שפת ברכת הנוי למרגלות חדר האוכל (צילום: זולטן קלוגר, לע"מ)

.

1941: מבט מגג חדר האוכל לכיוון דרום: הבריכה למטה (מקור: ארכיון בית טרומפלדור)

.

1941: הגלבוע (מקור: ארכיון בית טרומפלדור)

.

הבריכה (מקור: ארכיון בית טרומפלדור)

.

חזית חדר האוכל במבט משדרת הוושינגטוניות (מקור: ארכיון בית טרומפלדור)

.

יום חג (מקור: ארכיון בית טרומפלדור)

.

גולדה (מקור: ארכיון בית טרומפלדור)

.

תמונות

ביקרתי כאן ב-2006 ואז במקרה הבניין היה פתוח כי ארגנו בו אירוע לציון 65 שנה לקיבוץ. חזרתי ובקרתי לפני כמה חודשים ושילבתי בין התמונות.

.

שדרת וושינגטוניות מדגישה את מרכזיותו של חדר האוכל בקיבוץ

.

כמו שדרת העצים המאורגנת בסדר מופתי, גם בניין חדר האוכל הוא תוצר של הצבת גושי בניין באופן שכלתני ומתמטי

.

המדשאה המרכזית למרגלות חדר האוכל

.

הבניין המקורי שהושלם ב-1936 הורחב ב-1970

.

חזית כניסה סימטרית

.

מימין אגף המטבח ומשמאל אולם חדר האוכל עם הכניסה הפונה לעמק ולמדשאה המרכזית

.

כניסה נוספת בחזית המערבית

.

רצועת חלונות עם הגנות שמש ובגובה ראשי הסועדים

.

ארוחת חג (מקור: ארכיון בית טרומפלדור)

.

ארוחה (מקור: ארכיון בית טרומפלדור)

.

בפנים ריק

.

הכנות ל"יום הולדת לתל יוסף"

.

על לוח המודעות בבניין

.

פסלי דמויות למרגלות חדר האוכל. במקור הפסל עמד על שפת בריכת נוי שכוסתה באדמה ודשא

.

ראש

.

בית הכנסת

.

בפתח בית הכנסת

.

שביל בקיבוץ

.

מבנה המקלחת המשותפת ומעליו עמדת הגנה

.

שלט שהציבה המועצה לשימור אתרים על מבנה המקלחת

.

בית טרומפלדור שתכנן האדריכל שמואל ביקלס, שוכן כמה מאות מטרים מחדר האוכל. הוא ראוי לרשימה נפרדת:

.

בית טרומפלדור שתכנן האדריכל שמואל ביקלס

.

כמו בחדר האוכל גם כאן החזית הראשית פונה לעמק (לדרום)

.

חזית ציבורית בה לכל קומה אופי שונה

.

שלט קרמיקה

.

תש"ט

.

שלט על דלת הזכוכית בכניסה לבניין

.

בסמוך לבית טרומפלדור יש קיר זיכרון ורחבת טקסים

.

כבוד לחללים

.

תבליט שיצר אהרן פריבר ב-1952

.

פרט 01

.

פרט 02

.

פרט 03

.

פרט 04

.

מבט על העמק והגלבוע מהרחבה שבחזית בית טרומפלדור

.

מאחורי חדר האוכל ניצבים כמה מתקני משחק: קרוסלה

.

מטוסים

.

גלגל ענק

★

תודה לאדריכל פרדי כהנא, שאול ינאי, אמיר רוכל, ענת מור ולאיה שפרן, אורי בן ציוני, ולארי טפלא שזיכה אותי בנסיעת הבכורה שלי על קלנועית ברחבי הקיבוץ

★

חדרי אוכל נוספים בהם הסתובבתי:

.

געש (מנחם באר)

גזית (חיליק ערד)

חוקוק (שלי ניסים)

רביבים (שלי ניסים)

החותרים (שלי ניסים)

רשפים (מנחם באר)

שפיים (עירא אפרתי)

שלוחות (לאון שרמן)

ברקאי (אברהם ארליק)

משמר דוד (אריך ראש)

ניר אליהו (שמשון הלר)

דברת (מרדכי זברודסקי)

משמרות (יעקב מטריקין)

גלעד (ארנונה אקסלרוד)

ברור חיל (ויטוריו קורינלדי)

כפר המכבי (שלמה גלעד)

בית ניר (שמואל מסטצ'קין)

יד-מרדכי (שמואל מסטצ'קין)

עין הנצי"ב (נעמי יודקובסקי)

שער הגולן (שמואל מסטצ'קין)

כפר מסריק (מוניו גיתאי-וינרויב)

עין חרוד מאוחד (שמואל ביקלס)

גשר (שמואל ביקלס, ארנונה אקסלרוד)

חפצי-בה (ריכארד קאופמן ועירא אפרתי)

מעיין ברוך (ארטור גולדרייך ורחל ניסים)

נחל עוז (בנימין צ'לנוב, ויטוריו קורינלדי)

גבעת חיים מאוחד (אהוד שחורי)

גבע (אריה שרון, אמנון לוי)

כרמיה (שמואל מסטצ'קין)

גלגל (נעמי יודקובסקי)

יקום (שמואל מסטצ'קין)

נגבה (שמואל מסטצ'קין)

דורות (מרדכי זברודסקי)

בית גוברין (אמנון לוי)

געתון (מנחם באר)

שניר (מנחם באר)

גת (מנחם באר)

נווה איתן

כפר דרום

אלונים (שלמה גלעד)

ארז (אלכס קשטן וויטוריו קורינלדי)

בית אלפא (לאופולד קרקואר, אברהם ארליק)

צרעה (אריך ראש, מוסה חריף וויטוריו קורינלדי)

שער העמקים (יוסף אילדמן, מנחם באר, דן פלג)

אילות (שמואל ביקלס, ישראל גודוביץ, אלכס גרינבאום)

הצעות לחדר אוכל אפיקים (שמואל פובזנר, אברהם יסקי)

גדות, שמרת ואדמית (חנן הברון, מנחם באר ושמואל מסטצ'קין)

מגל ולהבות חביבה (שמשון הלר, שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד)

אור הנר, רוחמה (שמואל מסטצ'קין, אריך ראש וארנונה אקסלרוד)

משאבי שדה, שדה בוקר, סמר (רחל ניסים, שלמה גלעד, חיליק ערד)

בית זרע, שער הגולן וטירת צבי (מנחם באר, שמואל מטסצ'קין, לאון שרמן)

מגידו, עין השופט והזורע (חיליק ערד, אברהם ארליק, מוניו וינרויב ואל מנספלד)

כפר סאלד, עמיר, שדה נחמיה (עירא אפרתי, מנחם באר, אהוד שחורי/אפשטיין ובניו)

גבעת עוז, אשדות יעקב איחוד ותל יוסף (שמואל מסטצ'קין, מוסה חריף, לאופולד קרקואר)

עין דור, סאסא, איילת השחר (שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד, מרדכי זברודסקי עם אריך ראש)

שדה נחום, חמדיה, אפיקים (שמואל ביקלס, שמשון הלר, ו. י. ויטקובר עם אריך באומן)

ראש הנקרה, עין המפרץ, לוחמי הגטאות (פרדי כהנא, חיליק ערד, נעמי יודקובסקי)

הסוללים, עין גב, גשר הזיו (מרדכי זברודסקי, דב קוצ'ינסקי, שלמה גלעד)

כפר עזה, גבולות ומגן (ויטוריו קורינלדי, חיליק ערד, שמואל מסטצ'קין)

מנרה, הגושרים, דן (רחל ניסים, נעמי יודקובסקי, שמואל מסטצ'קין)

משמר דוד, הראל ונחשון (אריך ראש, אברהם ארליק, חיליק ערד)

סער, חניתה, יחיעם (חיליק ערד, מרדכי זברודסקי, מנחם באר)

ברעם, כפר גלעדי, מצובה (אהרון אלבוים, ארנונה אקסלרוד)

גבעת השלושה וגם כתבתי עליו כאן (אריה שרון)

יזרעאל, כפר החורש (אדם אייל, פרדי כהנא)

כפר מנחם, רבדים וחצור (שמואל מסטצ'קין)

יגור (יוסף אידלמן ורבקה ורוברט אוקסמן)

נירים ואורים (אברהם ארליק, רחל ניסים)

גרופית ומבוא חמה (ארנונה אקסלרוד)

עין החורש (קובה גבר ואברהם ארליק)

צאלים (דוד בסט ויצחק חשמן)

שובל (שמואל מסטצ'קין)

נצר סרני (שמשון הלר)

כפר בלום (פרדי כהנא)

זיקים (מנחם באר)

כברי (חנן הברון)

מבוא גולן (חנן הברון)

יד חנה (ישראל גודוביץ)

נחשונים (אברהם ארליק)

גבעת חיים איחוד (שמשון הלר)

מעלה החמישה (ארטור גולדרייך)

שדות ים (קובה גבר וזיוה ארמוני)

תל יוסף (לאופולד קרקואר)

כרם שלום (ישראל גודוביץ)

עין גדי (שמואל מסטצ'קין)

חפץ חיים (מיכאל קראוס)

בחן ושוב כאן (אריך ראש)

בארות יצחק (לא ידוע)

נען (שלמה גלעד)

גונן (דוד בסט)

גינוסר (חנן הברון)

מזרע (אפשטיין ובניו)

גבעת ברנר (רוברט בנט)

רמת הכובש (מרדכי זברודסקי)

גזר – חדר האוכל האחרון (גבי גרזון)

★