סיבוב בבתים הדו-קומתיים שבקיבוץ אשדות יעקב מאוחד

אחד הקיבוצים הראשונים שכבר בתחילת שנות ה-50 החל לבנות לגובה היה קיבוץ אשדות יעקב מאוחד. זה גם היה הקיבוץ הראשון שהתפלג. אך הפילוג לא התרחש מהיום למחר, אלא היה תהליך שנמשך כמה שנים ודרש מהחברים את הקמתן של תשתיות חדשות בצמוד לקיבוץ הותיק שממנו באו. בעקבות מחסור בשטח פנוי לבנייה, הקימו החברים את בתי הדירות החדשים לגובה של שתי קומות – מהלך חריג באותן שנים בקיבוצים. המבנה שתוכנן ושוכפל 12 פעמים היה שונה מהשיכונים המודרנים שפוזרו לרוב בארץ באותן שנים, ועוצב באופן כפרי – עם גגות רעפים ומרפסות רחבות בחזית.

כיום ממשיכים המבנים לשמש לייעודם המקורי. חלק מהחדרים הבודדים אוחדו לדירות גדולות יותר וחלק נותרו במתכונתם המקורית והן כולן מושכרות למי שמעוניין.

ועל כך ברשימה זו.

.

נוף

.

אשדות יעקב מאוחד

.

המבנים בעלי חזות סימטרית ומרפסות רחבות כל אחת מהקומות המקשרות לחדרים

.

המבנים השתמרו לאורך השנים ונערכו בהם שינויים מעטים

.

הוכנה תכנית אחת ושוכפלה כך שניתן היה להוסיף ולבנות מבנים דומים

.

הנוי בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד דל יחסית. כמעט ולא נשתלה ולא טופחה בצמחייה בין המבנים למעט כמה עצים בודדים. בשנים האחרונות שתלו תושבים בכמה מקומות צמחייה אקלקטית וחסרת צורה

.

המדרגות למבנה הן חיצוניות

.

המבנים עברו שינויים מזעריים בחזותם והמרפסות כולן נותרו פתוחות וכמו אז גם היום מחזקות את הקשר בין המרחב הפתוח ובין הדירות

.

.

ההחלטה על "הפילוג" שבעקבותיה יצאה קבוצה גדולה של חברים מקיבוץ אשדות יעקב וייסדה קיבוץ חדש היתה דרמטית והצריכה הקמה מהירה של יישוב על כל מוסדותיו. חברי המאוחד הם אלה שעזבו, מפני שהאיחוד היו רבים יותר ב-17 חברים וכך הוחלט. בשונה ממרבית המקרים שבהם נקלטו בקיבוץ אחר או שהקימו קיבוץ חדש במקום מרוחק, כאן הוחלט לייסד את הקיבוץ בצמוד. בדומה למהלך שהתרחש בעין חרוד וגבעת חיים, נוסד קיבוץ אשדות יעקב מאוחד מצפון ובצמוד לקיבוץ אשדות יעקב איחוד.

הפילוג הצריך תשתיות נפרדות ועד להקמת "המחנה" החדש חלקו שני הקיבוצים את התשתיות הקיימות (חלוקת הרכוש בין שני הקיבוצים נמשכה עד לתחילת שנות ה-60). עד שהוקם חדר האוכל חדש בקיבוץ המאוחד, אכלו החברים בחדר האוכל של בית הספר המקומי. כך גם בעניין המגורים, עד שנבנו המבנים הראשונים, המשיכו החברים לגור בקיבוץ שאותו ייסדו קרוב לשלושים שנה קודם לכן. "בפילוג הייתי בת 6.5 ויותר מילדים אחרים אני זוכרת אותו כי הייתי בעין הסערה. אבא שלי שהיה מזכיר הקיבוץ המאוחד לא הסתיר דבר ובזמן הפילוג הוא קיבל אולקוס", מספרת לי רות שדמון, ילידת וחברת קיבוץ אשדות יעקב מאוחד שניהלה במשך עשרות שנים את מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן.

ב-1951 הוחל בהקמתם של מבני הקיבוץ החדש בשטח שעד אותה עת גידלו בו חיטה. על הפרויקט ניצח דוידקה נמרי, רכז הבנייה ומהדמויות הבולטות בקיבוץ. דוידקה צבר ניסיון בין השאר במבצע "חומה ומגדל" ובהקמתם של קיבוצים רבים בעמק לרבות אשדות יעקב (המשותף). "הקיבוץ המאוחד היה כמו ארגון צבאי, זו היתה חברה משימתית", מספרת שדמון. "בנו כאלה 12 בתים ובעבר לכל חבר היתה גינה ועודדו את הטיפול. היה דשא והשקיעו בו הרבה. כל הזמן בנו בקיבוץ, במבצע סיני ובששת הימים חפרו תעלות ואחר כך במלחמת ההתשה חפרו מקלטים ובנו חדרי ביטחון, ב-71' בנו את האגף הגדול ב"מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן", את "בית דוידקה" (בית התרבות שנקרא על שמו של דוידקה נמרי, מ"י) בנו ב-73' ואת הספרייה ב-1975. כל הזמן היינו בתוך אתר בנייה".

.

תחילת שנות ה-60: בתי המגורים בקיבוץ כולם זהים (ארכיון אשדות יעקב מאוחד)

.

תחילת שנות ה-60: מבט ממגדל המים (ארכיון אשדות יעקב מאוחד)

.

.

במקור היו השטחים שבין המבנים מטופחים – בצמוד למבנים טיפח כל חבר שמצא עניין בתחום גינה קטנה ובשטח הגדול שהפריד בין מבנה למבנה נשתל דשא שזכה להשקיה מידי יום. בעשורים הראשונים לקיומו היה הקיבוץ עשיר במים הודות למתקן שאיבה שהקים על נהר הירמוך וסיפק לקיבוץ מים ללא הגבלה. עם ראשית הפיקוח של חברת "מקורות" על אספקת המים, צומצמה ההשקיה וכיום נותרו שרידים עלובים לאותן גינות שטיפחו החברים לפני עשורים (בעיקר שרדו העצים) ומהדשא נותרו רק חלקים מצומצמים.

.

תחילת שנות ה-60: גינות מטופחות רק בצמוד לבתים (ארכיון אשדות יעקב מאוחד)

.

.

דגם הבניין שאותו בחרו לאמץ החברים היה מבנה דירות דו-קומתי, בעל תכנית וחזית סימטריים שגג רעפים מקרה אותו. גם בקיבוץ-האם, אשדות יעקב איחוד, בנו כבר בשנות ה-30 או ה-40 בתי מגורים דו-קומתיים שאותם תכנן האדריכל זאב רכטר. הסיבות להחלטה לבנות לגובה נבעו ככל הנראה מחוסר בשטח פנוי. החברים העדיפו לנצל את השטח שעמד לרשותם לטובת החקלאות. סיבה נוספת היתה אידיאולוגית ונבעה מהרצון ליצור "קיבוץ גדול" שאחד מסממניו היתה הבנייה לגובה.

"כאשר עוסקים בטיפוסי מגורים בתנועה הקיבוצית, המבנים באשדות הם בין הדגמים המורכבים והגדולים מבחינת מספר יחידות", מוסיף לי האדריכל בצלאל רינות, חבר קיבוץ עין הנצי"ב, אדריכל לשעבר במחלקת התכנון של הקיבוץ המאוחד וכיום עובד כאדריכל עצמאי. "מעניין לראות איך נפתרת בעיית הפרטיות כשאתה עובר דרך מרפסת ולפני מספר יחידות מגורים לפני שאתה מגיע לדלת שלך. בקבוצת כנרת יש מבנים ארוכים מאד, דו-קומתיים, ממש רכבת. הפתרון היה להנמיך את המרפסת בחצי מפלס כדי שמי שהולך בה לא יוכל לצפות לתוך דירה פרטית. באפיקים בנו בשלב מסוים 3 קומות. בדגניה א' בנו מבנים דו-קומתיים מעניינים של עירא אפרתי. בדגניה ב' בנו בתים על עמודים שתכנן האדריכל אברהם וכמן, שנראים ממש כמו שיכון משנות ה-50 בתל אביב. למרות השיתוף וחוסר הפרטיות דאגו לפרטיות. יש מהלך כזה שבו המגורים בקיבוץ התפתחו במגמה של בית רב-משפחתי, ולאחר מכן היתה נסיגה לדו-משפחתי ועד לבניה של יחידה צמודת קרקע בסגנון בנה ביתך".

האדריכל שתכנן את המבנה (עד עתה לא הצלחתי לגלות את זהותו), העניק למבנה את ייחודו באמצעות עיבוי קצותיו וכן קביעת מרפסת לאורך החזית בכל אחת מהקומות. ממרפסת זו ניגשו לדירות שהורכבו כל אחת מחדר בודד. מרפסת משותפת זו נועדה לחזק את הקשר בין החברים ובין הטבע והנוף, קשר שהיה חלק מהאידיאולוגיה הקיבוצית וכן כדי לחזק את הקשר בין החברים לבין עצמם. מאלה ניתן היה להשקיף על עורף הבתים הסמוכים או אל הנוף הרחוק – למזרח אל הרי גלעד ולמערב אל רמת סירין – אותו רכס שממערב לקיבוץ שבקיץ מתכסה ביריעה של קוצים. מרפסות זעירות נוספות הוצמדו לכל אחד מהחדרים ואלה מוקמו בעורפו של הבניין. מדרגות חיצוניות הוקמו בחזית ומחוץ למבנה, ובשונה מהשפה הסימטרית "שברו" המדרגות את הסימטריה.

חיפוי המבנה בוצע באמצעות טיח גס עם כתמים בשכבה כפולה. הטיוח העניק לחזית רובד אסתטי נוסף, שאותו כינו החברים "קציצות" בגלל הדימיון של אותן אליפסות טיח בולטות. שיטת טיוח זו הונהגה עד לתחילת שנות ה-60 אצל אדריכלים שניסו להתמודד עם אקלים חם במיוחד באזורים בעלי קרינת שמש חזקה, מתוך תקווה ששכבות הטיח העבות יצלו מעט על המבנה ויצמצמו במשהו את התחממותו. טיח דומה אפשר למצוא במבנים שתכנן האדריכל נחום זולוטוב במלון הסלע האדום באילת ובמצודה בנאות הכיכר. שדמון נזכרת שבתור ילדה היא צפתה בסקרנות על הפועלים שעסקו במלאכת הטיוח: "הפועלים שבנו את הבתים היו קבוצת הבנייה של תנועת הקיבוץ המאוחד, ואיתם עבדו שכירים שהקיבוץ לקח מהמעברה שבצמח וגם מטבריה. בן גוריון ביקש מהקיבוצים לתת עבודהלעולים החדשים, ולמרות שזה היה בניגוד לאידיאולוגיה נענו לו. הם היו לוקחים עם כף וזורקים על הקיר. עם מרית היו מורחים ומשטיחים חזק לקיר".

בכל אחת מקומות הבניין נקבעו חמשה חדרים כשכל חדר תפקד כדירה (המונח הבורגני לא היה מקובל על הקיבוצים). החדר האמצעי שבכל קומה הורכב מיחידה קטנה שיועדה לרווק בודד. "אני לא גרתי עם ההורים אלא בבית הילדים, אבל ההורים שלי, ג'ניה וישראל להבי (במקור נוז'ניצקי. השם עוברת ב-1949 כפי שעשו מרבית החברים), גרו בשיכונים בחדר שהכיל מיטה רחבה ולידה בנישה מיטת אורחים, ארון מעץ ושולחן שהביאו מכפר סבא שממנה הם באו ב-1940. היה חדר רחצה ושירותים בסמוך לכניסה. מרפסת קטנה מאחור שבזמן מלחמת ההתשה נסגרה לטובת חדר ביטחון שהפכה למטבחון". הוריה של שדמון גרו בשיכון שקיבל עד מהרה את הכינוי "שיכון ותיקים" מ-1954 ועד 1978. "לפני כמה שנים צבעו את הבתים, איחדו דירות והיום מי שגר שם הם שוכרים. אבל לאט לאט מתכננים שאם בנים יבואו וירצו להתקבל לחברות אז הם יקבלו חצי קומה בתנאים נוחים".

.

שנות ה-50: בבנייה (ארכיון אשדות יעקב מאוחד)

.

שנות ה-50: בבנייה (ארכיון אשדות יעקב מאוחד)

.

שנות ה-50: בבנייה – מבט על החזיתות האחוריות (ארכיון אשדות יעקב מאוחד)

.

שנות ה-50: בבנייה – המרפסת בחזית נועדה לחזק את הקשר בין החברים ובין הטבע והנוף אך גם לחזק את יחסי השכנות (ארכיון אשדות יעקב מאוחד)

.

שנות ה-50: בבנייה – משמאל מציצה המרפסת האחורית שכמוה היתה לכל חדר/דירה (ארכיון אשדות יעקב מאוחד)

..

הבנייה החלה ב-1951 ולאורך העשור הבא נבנו עוד ועוד בתים בהתאם לתקציב שהיה לקיבוץ

.

הטיח הייחודי שאתו ציפו את החזיתות מכונה באשדות "קציצות" בגלל הצורה המזכירה קציצה. הטיח נועד לתת פתרון פשוט (ולא ברורה מידת הצלחתו) להצל מעט על החזית ולמנוע התחממות יתר

.

הטיח העבה והגס שימש בארץ רבים מהאדריכלים שבו באזורים חמים במיוחד וטכניקה דומה אפשר למצוא במבנים שתכנן נחום זולוטוב במלון הסלע האדום באילת ובמצודה בנאות הכיכר

.

.

בשונה מהמבנה עצמו שהמתאפיין בסימטריה מושלמת, המדרגות עוצבו בהתאם לצורך וללא סימטריה

.

נוף מהמרפסת: רמות סירין משקיפות ממערב

.

גם החזית האחורית של המבנים סימטרית. במקור היתה מרפסת קטנה לכל דירה אך זו נסגרה לתוספת הרחבת המטבח

.

בחורף השטח הפתוח שבין המבנים מלבלב אבל בקיץ פחות

.

כאן נותרה מרפסת מקורית אבל גם אותה סגרו בנילונים

.

★

תודה לרות שדמון, לאדריכל בצלאל רינות ולשאול ינאי

★

אתרים נוספים באשדות יעקב:

.

בית קרפ באיחוד (יעקב רכטר)

חדר אוכל באיחוד (מוסה חריף)

בית דוידקה במאוחד (חנן הברון)

גן זיכרון באיחוד (ויטוריו קורינלדי)

פינת זיכרון במאוחד (משה הדרי)

מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן במאוחד (נדלר נדלר ביקסון גיל)

★

שיר לסיום:

.

★