סיבוב במלון הסלע האדום באילת

לפני שבועיים נדרשתי לטוס ולהרצות באילת. בהתחלה סרבתי לשרוף יום שלם להרצאה, אבל כשחשבתי שתהיה פה הזדמנות לבקר במלון "הסלע האדום" שתכנן האדריכל נחום זולוטוב, הסכמתי. מבנה המלון שנחנך ב-1969 אמנם נותר שלם, אך כבר עשרות שנים שהוא לא משמש לייעודו המקורי, אלא למגורי עובדי מלונות ישרוטל באילת. לכן, "המלון" נמצא בתפוסה מלאה, ואפילו בריכת השחייה מלאה במים, אבל היא כבר לא מיועדת לשחייה.

את עיצוב הפנים למלון ערכו תמר דה שליט ואהרן גלס, ששיתפו פעולה עם זולוטוב בסדרה של פרויקטים. בסיבוב במלון חמישים שנה אחרי פתיחתו לא מפתיע לגלות שלא נותר לעיצוב הפנים המקורי זכר. אבל עדיין הצלחתי למצוא כמה פריט שעיצבו למלון, כזה שחזר והופיע במבנים אחרים שעיצבו השניים ובמיוחד דה שליט.

ועל כך ברשימה זו.

.

גרינגו

.

בצמוד למלון רחבה מרוצפת מוקפת עצים ובקצה שלה מבנה המשטרה ההיסטורי שלצידו הונף דגל הדיו במלחמת העצמאות

.

מבט על המלון מתוך אתר ההנצחה לאום רש רש

.

הכניסה למלון: במקור היה גן בחזית הבניין, שלאחר שהמלון הוזנח הפך לחניון

.

בחזית מגדל המדרגות ניצב גוש סלע אדום שהפך לסמל ההיכר של המלון

.

שם המלון נותר בחזית

.

.

(א)

העיסוק במלון הסלע האדום נובע מכך שלאחרונה הייתי שקוע בכתיבת פרק נוסף במסגרת עבודה על ספר העוסק ביצירתם המשותפת של בני הזוג – האדריכל ארטור גולדרייך והאדריכלית תמר דה שליט. את הספר עורכים ד"ר צבי אלחייני וסמדר לוי, וההמשך השנה תוצג גם תערוכה במוזיאון הרצליה לאמנות.

לאורך עשרים שנים ליוו השניים את התפתחות ענף התיירות בישראל באחת מתקופות השגשוג הגדולות שידע התחום. למרות שהמלון נחשב היה לאבן דרך בחיי התרבות והאירוח באילת, ולמרות שממנו צמחה רשת המלונות הגדולה ביותר שהתפתחה בישראל, לא ידעתי עליו הרבה ולמעשה כמעט ולא נכתב עליו. תכנן אותו האדריכל נחום זולוטוב – מהיצירתיים ביותר שפעלו באדריכלות המקומית, וגישתו האישית מורגשת בבניין היטב. הבניין הזה לא זוכה להתייחסות בספר שפרסמה האדריכלית טולה עמיר אודות זולוטוב (ספר חובה: נחום זולוטוב – אדריכל ומתכנן ערים, הוצאת אמה, 2011), לא בארכיון של זולוטוב שהופקד במוזיאון תל אביב (תודה לאלינור דרזי על הבדיקה) ולמעשה בשום מקום אחר.

רשימה זו מצטרפת לרשימה הקודמת על מלון מצדה בערד – שני בתי מלון שנחנכו באותה שנה: 1969. שני המלונות צופים לנוף, זה במצדה לנוף הרי מדבר יהודה וזה באילת לים סוף. שניהם הוקמו כמלונות בגודל בינוני, בני כמה עשרות חדרים בודדים, ועם כוונה להרחיב אותם באגפים נוספים בהמשך, כוונה שהתממשה תוך שנים ספורות בשניהם. מלונות בני שלוש או ארבע קומות, חדרים קטנים, גן גדול בחזית, בריכת שחייה, מועדון ריקודים והקפדה על אווירה חופשית ונעימה.

זולוטוב תכנן לאורך השנים מבנים רבים יחסית במדבר. חוץ ממלון "הסלע האדום" תכנן את מתחם המגורים "השטיח" בשיכון לדוגמה בבאר שבע (1958), פונדק דרכים ותחנת דלק בעבדת (עליו זכה בפרס רכטר, 1960), בית ספר שדה בעין גדי (1964), מתחם מגורים וציבור בנאות הכיכר (1964) ואת שכונת המגורים באופירה – שארם א-שייח' (1969). בכל אותם פרויקטים התמודד זולוטוב עם האקלים המקומי, כשבנאות הכיכר אפשר למצוא את הפרויקט הניסיוני ביותר מבין כולם. הד לאותו פרויקט ניתן למצוא גם במלון "הסלע האדום" – הוא בא לידי ביטוי בעיצוב הפתחים הצרים אותם הפנה זולוטוב אל החוץ, בחזית המערבית וכן בשיטת הטיח בה נעשה שימוש. את הטיח הוא עיצב כך שימרח בשכבה עבה במיוחד בתנועות יד ארוכות. התוצאה על החזית השטוחה והיחסית אטומה היא העיטור התלת-ממדי שהותיר הטיח. לטענת זולוטוב המטרה לא היתה עיצובית, אלא שימושית היות והתלת-ממדיות הצלה על הקיר והגנה עליו מקרני השמש הלוהטות בקיץ. בנוסף, בליטות הטיח תפסו את גרגרי האבק שפגעו בקיר הודות לרוחות החזקות, וכך קיבל הקיר את צבעי המדבר ונטמע בו. בכלל, הנושא החזותי העסיק את זולוטוב יותר מכל דבר אחר בעבודתו והוא הקדיש לו את מרב ההתעסקות היצירתית במלאכת התכנון. לא לחינם בניינים כמו רב הקומות ברחוב בן יהודה, בית הכנסת בנצרת עילית, הדולפינריום והמתקן הביטחוני בתל אביב אלה מבנים בעלי חזות מובהקת, בה כבר טמונים הישגים קונסטרוקטיבים, חומריים וצורניים.

מבנה מלון בסלי האדום מורכב מכמה אגפים: שני אגפי חדרים המאונכים זה לזה, אגף ציבורי של לובי ובר ואגף נוסף ששימש מסעדה ומשמש כיום חנות כל-בו. בכלל, ראשיתו של "הסלע האדום" במסעדה ומועדון לילה תת-קרקעי שנפתחו ב-1966 ותוכננו בידי זולוטוב ודה שליט וגלס. היה זה השלב הראשון למיזם של אלי פפושדו, שתוך זמן קצר הקים לצידו את המלון המבוקש בעיר. בהמשך הלך המלון והתרחב בשלבים נוספים וכך הוקם אגף החדרים הגדול המאונך לים. בשונה המאגף הראשון המורכב ממסדרון המקשר לשורת חדרים אחת הפונים כולם לכיוון מזרח – לנוף הים, הוקם האגף השני ממסדרון המקשר לשתי שורות חדרים הפונים לצפון (כיוון בריכת השחייה והים) ולדרום (הרי אילת והים). לכל חדרי המלון היתה מרפסת צמודה, כשבאגף הראשון יצר זולוטוב משחק צורני בארגון המרפסות כך שלא תהיה חזרתיות אלא הזזה של כל אחת מהקומות, ובאגף השני הטה את המחיצות בין מרפסות החדרים, כך שהמבט יופנה לכיוון הים. כל המחיצות טויחו בטיח התלת-ממדי שהיה דומיננטי בחזית המערבית של האגף הראשון וכך נוצרה האחדה בעיצוב המלון.

.

האדריכל נחום זולוטוב הפנה אל החוץ את המסדרונות ולכן הפתחים בחזית צרים ואנכיים. מערכת של בריכות נוי עם מזרקות קיבלה את פני הבאים. כיום הבריכות לא פעילות.

.

.

(ב)

עיצוב הנוף היה אלמנט משמעותי במלון ועל תכנונו הופקד אדריכל הנוף הלל עומר (ע. הלל). בחזית המלון יצר עומר גן רחב ידיים וחריג בנוף המדבר ובעיר אילת, כשבקצהו, במפגש בין הגן ובין חזית המלון, יצר סדרה של בריכות נוי עם מפלים קטנים שהגיעו עד לפתח הכניסה למלון, שם הציב במרכזה של הבריכה הגדולה גוש סלע גרניט ענק שבלט ביום והואר היטב בלילה. חוץ מהבריכות שכבר לא פועלות והסלע הגדול, לא שרד כלום מהגן שהוסב לחניון מכוניות.

צבעי המדבר היו הדומיננטיים בעיצוב המלון: חום בהיר, ורוד, סגול וגם כחול – שסימל את המפגש עם ים סוף. צבעים אלה הופיעו בשטיחים, בקירות ובתקרות. הריהוט כמו גם גופי התאורה הובאו בחלקם מחו"ל והעניקו למלון את המראה היוקרתי, וחלק עוצב במיוחד למלון על ידי מעצבי הפנים. הריהוט שעיצבו היה בעיקרו מורכב בעיקרו מעץ – חומר שחזר והופיע גם במחיצות שתי-וערב שהותקנו בכל רחבי המלון. שתיים ממחיצות אלה שרדו עד היום במלון, והן מופיעות כאן בתמונות בהמשך.

המועדון במלון נחשב היה לאחת האטרקציות המרכזיות באילת. הוא שכן במרתף המבנה ולכן המעצבים בחרו בשלב הראשון שלה תכנון לעצב אותו בקונספט של מערה והוא אף נקרא "מועדון מערת שלמה", אך לבסוף נזנח הרעיון והשם. על עיצוב הפנים של המועדון כתבתי בפירוט במאמר לספר אותו תוכלו לקרוא בעוד חצי שנה. הקמתם של בתי מלון חדשים וגדולים בשנות ה-70, הובילו לשקיעתו המהירה של "הסלע האדום". המלון ששוכן צמוד לים, כמו שאף מלון לא ממוקם, לא הצליח לשמור על היתרון והוא נסגר. הסלע הגדול נותר במקומו וכך גם שרידי האותיות המרכיבות את שם המלון באנגלית בחזית.

.

1970: רוקדים במועדון הסלע האדום, מחצית עץ מימין ושטיחי קיר צבעוניים משמאל. את כל הכסאות והכורסאות במועדון עיצבו דה שליט וגלס (צילום: משה מילנר, לע"מ)

.

.

(ג)

פפושדו שהיה זה לו ניסיונו הרציני הראשון במלונאות, פתח את מלון אביה סונסטה בטאבה (אביה – על שמה של אשת יחסי הציבור של "הסלע האדום" שהפכה לאשתו ונרצחה בעת הקמת המלון). לאחר מכן הקים פפושדו במסגרת "קבוצת ים סוף" שורה ארוכה של בתי מלון בעולם – המרכז של החברה שוכן בהרצליה פיתוח, אך החברה לא מחזיקה מלונות בישראל. זולוטוב תכנן בהמשך את בית ההבראה לניצולי שואה ביערות הכרמל בו חזר ושיתף פעולה עם דה שליט (כיום מלון ישרוטל יערות הכרמל). אהרון גלס נפטר זמן קצר לאחר חנוכת מלון הסלע האדום, ודה שליט וגולדרייך תכננו במשותף עוד פרויקטים רבים בתחום המלונאות וגם בתנועה הקיבוצית, כשגולדרייך היה במקביל גם מרצה בכיר בבצלאל. עם פטירתה של דה שליט ב-2010 הקדשתי לה כאן רשימה נפרדת.

.

שנות ה-80: יצחק שמיר בכנס ראשוני אילת שנערך במלון הסלע האדום. השטיח המתפרס על פני הרצפה והקיר כולל דוגמה גרפית, אבל יותר מסקרן אותי לדעת איפה נמצא היום הפסל המוזר של הרגל עם היד מזהב (מקור: אילת עירי – ארכיון היסטורי)

.

.

הבניין מורכב משלושה אגפים: שניים מהם אלה אגפי חדרי המלון המאורגנים בצורת האות ד'

.

עיצוב החזית עם הפתחים הצרים חזר והופיע בעבודות אחרות שתכנן זולוטוב באותן שנים

.

מעל גגון הכניסה למלון מתנוססות האותיות RR – ראשי תיבות של שם המלון

.

מבואת כניסה ודלפק הקבלה

.

 

דלפק הקבלה

.

לובי

.

בשני אגפי החדרים יש שלוש קומות של חדרי אירוח ובסף הכל כ-100 חדרים

.

המסדרונות דומים אך מוזנחים ברמות שונות ולכן לכל מסדרון אופי שונה

.

כאן לדוגמה אין כבר שטיח מקיר לקיר

.

כיום אין כבר תיירים במלון אלא רק עובדי מלונות ישרוטל

.

פריט בודד שנותר מהעיצוב המקורי של המלון: שבכת עץ שעיצבה מעצבת הפנים תמר דה שליט

.

בחיבור בין שני אגפי החדרים יש מסך זכוכיית הפונה אל הנוף שבעבר היה מדברי ובקצהו צמחה אילת. כיום רואים דרך האבק שהצטבר את החניון הגדול, את מלון קלאב הוטל אילת ואת המלון הנטוש והשרוף

.

בלב ליבו של המלון נמצאת הבריכה הפונה אל חוף הים. הבריכה מלאה מים אבל מגודרת ואסורה לרחצה

.

הבריכה מתוחזקת כך שלא תהפוך לביצה

.

גם לטיח העניק האדריכל תשומת לב. בטיוח דומה השתמש גם ב"מצודה" בנאות הכיכר – מבנה מדברי נוסף שתכנן באותה עת, וגם בו רצה באמצעות הטייח התלת ממדי לתפוס את אבק המדבר

.

המרפסות מאורגנות אחת מעל השנייה בהזזה

.

מפגש האגפים אינו סתמי

.

משמאל אגף החדרים ומימין הבר

 

.

בר המלון העגול מזכיר את הצורניות הקרקסית שפרצה מאוחר יותר בדופלינריום שזולוטוב תכנן בתל אביב

.

בר המלון

.

אגף החדרים הדרומי כולל שורות חדרים משני צידי המסדרון ולכן מחצית מהחדרים פונים לכיוון המדבר

.

מבט מהטיילת: כיום חומה מפרידה בין המלון ובין חוף הים אך בעבר התנועה והמבט היו ללא הפרעה

.

המלון נעלם בין הבתים שנבנו במהלך השנים

.

ובים אוניה

★★

★★★

רשימות נוספות על מבנים באילת:

.

(1) בית פיליפ מוריי (אדריכל אבא אלחנני)

(2) הספרייה העירונית (אדריכל צבי תורן)

(3) הבית המדברי (אדריכל אברהם אלואיל)

(4) המצפה התת ימי ובריכת הכרישים (אדריכל בן פלג)

(5) מתחם סינג סינג (אדריכל תדי קיסלוב)

(6) MAX (אדריכלים זיידלר רוברטס וחיים דותן)

(7) מלון דן אילת (אדריכלים אלברט סגל, גרטנר-גיבור-קומט)

(8) אייס מול (פייגין אדריכלים)

(9) מלון אגמים (פייגין אדריכלים)

(10) מלון דורטל סול הנטוש (אדריכל אמון בן דור)

שיר לסיום:

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • amitaisandy  On 19/02/2018 at 7:41

    התארחתי במלון עם הוריי כשהייתי כבן ארבע, בסביבות שנת 80-81. אני כבר לא זוכר כמעט כלום, אבל עדיין זוכר שהביקור הראשון שלי באילת הותיר עלי רושם חזק, ולכן יש לי חיבה נוסטאלגית לסלע האדום.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: