במשך שנה אחת בהיותו נער, למד האדריכל דוד נופר בישיבת בני עקיבא בכפר הרא"ה, ועשרים שנה מאוחר יותר, בתחילת שנות ה-80, הפעם כאדריכל עצמאי, זכה בתחרות לתכנון בניין בית המדרש החדש של הישיבה. לציונות הדתית היו אלה שנים של שגשוג אידאולוגי, טריטוריאלי ובעיקר כלכלי. ביטוי לכך ניתן בבנייה אינטנסיבית בין השאר במוסדות החינוך מירוחם שבדרום ועד קרית שמונה שבצפון, וכמובן שגם ב"אם הישיבות" – בכפר הרא"ה (היישוב נקרא כך על שמו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק). אם במחזור הראשון למדו כאן 13 תלמידים בלבד, הרי שבשנות ה-80 למדו כאן יותר מ-700 תלמידים והמוסד היה מבוקש ובשיא הצלחתו.
בבניין החדש שתכנן נופר, הוא בחר להתייחס למבנה האיקוני ביותר שהיה עד אותה עת לציונות הדתית וניצב היה מטרים ספורים ממנו בראש הגבעה. אך למרות המחוות הארכיטקטוניות, הבניין שתכנן הוא יצירה מובהקת של נופר שחיפש באותן שנים את דרכו בשכלול השפה העיצובית של מבני דת ובתוך כך ביקש להוסיף רובד חדש במסורת הבנייה.
ועל כך ברשימה זו.
.
כל בוקר חלון נפתח לבד
.
מבט על הבניין מכיוון הבניין ההיסטורי של הישיבה
.
המבנה מורכב משתי קופסאות צמודות עם קצוות קטומים: אגף אחד למעברים וכיתות ואגף שני לבני בתי מדרש (מקור: אדריכל דוד נופר)
.
הרחבה שבכניסה לבניין כוללת טריבונות להתכנסות וישיבה אקראית
.
באגף המעברים שתי כניסות המודגשות ברחבות מרוצפות ומדרגות רחבות
.
1988: הבניין מחופה היה במקור בטיח ורדרד בדומה לבניין ההיסטורי. רק לאחר כמה שנים כשהושג תקציב, אז חופה הבניין באבן (מקור: אדריכל דוד נופר)
.
העיסוק הצורני חוזר ומופיע באולם המבואה באמצעות עיצוב התקרה והתאורה המשולבת בה
.
פתחי הכניסה מעוצבים בדומה לדלתות הכניסה במבנה ההיסטורי שכיום כבר לא קיימות, והורכבו במקור מדלתות שהורכבו מריבועי זכוכית ומסגרות עץ לבנות
.
בבניין שני בתי מדרש, אחד קטן בקומה התחתונה ושני גדול בקומה העליונה. התחתון קרוי בית הלפרין בעקבות שמו של מבנה בית המדרש הישן שניצב היה באתר בו הוקם הבניין הזה
.
בית המדרש הקטן
.
נטילת ידיים
.
על לוח המודעות
.
במדרגות כרזה עם דמויותיהם של הרב קוק שעל שמו נקרא כפר הרא"ה, ומימינו הרב משה צבי נריה שהקים את המוסד
.
בקומה העליונה הכניסה לבית המדרש הגדול הקרוי על שמו של בוגר המחזור הראשון שעם מותו ב-1983 נאסף המימון לצורך השלמת הבניין
.
לוח המציין את שמות חבריו של שיפמן שתרמו את הכסף לבניין ובהם יצחק מודעי, פנחס גולדשטיין, רמי אונגר, ארנסט יפת וגם מצוין שם האדריכל
.
מראה כללי של אולם בית המדרש הגדול
.
1988 (מקור: אדריכל דוד נופר)
.
על הכיפה הפנימית ציור נוף ירושלים שיצרה האמנית אסתר פרקל
.
בדומה לכיפה בבניין ההיסטורי, גם כאן לא עוצבה כיפה מעוגלת אלא כזו המורכבת מדפנות שטוחות יחסית (מקור: אדריכל דוד נופר)
.
את גופי התאורה כמו גם את כל עיצוב הפנים והריהוט תכנן האדריכל
.
נוף ירושלים בהשראת צייר יפני
ביום שישי באמצע אוגוסט לא ציפיתי למצוא תלמידים שלומדים תורה בבית המדרש בישיבה התיכונית, אבל באולם הגדול היתה קבוצה של כעשרה ילדים שלמדו. חוץ מהם היה האולם הגדול ריק ורק מאות הסטנדרים ניצבו דוממים.
בית המדרש "החדש" (הוא כבר בן 30) שתכנן דוד נופר ניצב כמו גוש אבן גדול וכבד. הוא נראה כמו מבנה שאפשר היה לשתול בכל מקום – ללא התייחסות לטופוגרפיה של "הגבעה", מנוגד לפסטורליה החקלאית העוטפת אותו ואת הגבעה. בלעדיו אפשר היה ליצור כאן מדשאה או גן שיהפוך את הבית ספר לקמפוס. סיבוב במתחם מגלה שפיזור הבינוי והשטחים הפתוחים נעשה בשיטת הטלאי על טלאי והמחיר הוא שהמיקומים והזיקות לקויים והשטח לא מנוצל באופן מיטבי. כל אלה מאפיינים שלא תמצאו בעבודותיו העכשויות של נופר, עבודות בהן הקלילות הגושנית והקשר ההדוק בין חוץ ופנים הם ערכים מרכזיים בתכנון.
סמוך לו הבניין ההיסטורי והאיקוני שתכנן האדריכל מאיר בן אורי ב-1939 והפך לסמל של ישיבות בני עקיבא. ב-78 השנים מאז נחנך הבניין הישן ומאז שהחלה לפעול בו ישיבת בני עקיבא הראשונה, עברו הרבה מים בנהר. קרנן של הישיבות והאולפנות עם הפנימיות ירדה, ולעומת זאת רשת אמי"ת הצליחה לעקוף את בני עקיבא (שני הגופים נוסדו כמעט במקביל וצמחו כל אחד בדרכו מתוך תנועת המזרחי). אך עדיין, כפר הרא"ה נותר מושג סמלי שלמבנה הייחודי שתכנן בן אורי יש תפקיד מרכזי בכך.
מרכיב אחד נשמר כאן והוא העלייה אל הגבעה, כשבניין הישיבה ההיסטורי נחשף למבקר. במדשאה הקטנה שנותרה בחזית הבניין ניצב עץ הוושינגטוניה הוותיק המתחרה עם הכיפה המחודדת שבראש הגוש המרכזי של הבניין. ברבות השנים נוספו אגפים נוספים לבניין ההיסטורי שלא שמרו על אופיו המקורי ופגעו בו. לעומת ההתייחסות וההשתלבות של הבניין ההיסטורי לגבעה ולצומח, הבניין המאוחר שנבנה נראה כאילו הוא נח כפוף בצד, מבלי להתערב בסביבה.
בית המדרש ההיסטורי שנבנה כאן ב-1939 היה קטן (בסך הכל 10 על 10 מטרים), ולכן שנים ספורות לאחר הקמת הישיבה, נבנה בסמוך לו מבנה נוסף ששימש כבית מדרש וכיתות ונקרא "בית הלפרין". שגשוגה של הישיבה בסוף שנות ה-70 הביא לגידול משמעותי במספר התלמידים והמבנה לא תאם עוד את התנאים, והוחלט על הקמת מבנה חדש. נערכה תחרות אדריכלים מוזמנים והצעתו של האדריכל דוד נופר התקבלה. נופר למד כאן שנה אחת בלבד כנער, "תקופה קצרה מאד כי לא החזקתי מעמד ללמוד כל היום," מגלה נופר, "עברתי למקוה ישראל שם אבא שלי היה מנהל הכפר הדתי".
"מה שהצעתי בתחרות זה גם מה שבניתי, למעט המחשבה שהיתה לי במקור להשאיר את הבניין שעמד במגרש ולבסוף הוחלט להוריד אותו".
נופר יצר מבנה דו-קומתי, המורכב משני גושים דומים – אחד גדול מהשני ואותם הוא מכנה "קופסאות שקטות". חזיתות המבנה אטומות למעט חריצי חלונות אורכיים הנמתחים לכל גובה המבנה. תכנית כל גוש מורכבת מצורת מתומן עם צלעות באורכים שונים, והעיסוק בצורניות ממשיכה ומופיעה בכל חלק בבניין עד לפרטי הריהוט, שגם אותם תכנן האדריכל. קצוות החזית קטומות וביטוי לכך ניתן לחוש גם בתוך האולמות הפנימיים. במקור צופה הבניין בגוון חום-אדמדם בדומה לבניין ההיסטורי הסמוך, אך תוך כמה שנים כשהושג התקציב המתאים, חופה הבניין כולו באבן נסורה ובוהקת בלובנה. הכניסות לבניין, אחת מצפון ושנייה מדרום, מודגשות באמצעות גושים זוויתיים כשמסכי זכוכית עם מסגרות לבנות, זאת בדומה לצורת המסגור של הדלתות במבנה ההיסטורי הסמוך. רחבות מרוצפות עם מקומות ישיבה מוסיפים ומדגישים את הכניסות למבנה ויכולים גם לשמש ככיתות חוץ, אך עודף הריצוף והבינוי המאפיין אותן פוגע בסביבה הפסטורלית שיכלה היתה להיות כאן.
.
תכנית קומת קרקע (מימין) וקומה עליונה (משמאל)
.
חתכים
.
.
הגוש הקטן בבניין כולל בשתי קומותיו מבואה מוקפת כיתות ושירותים. הגוש הגדול כולל בית מדרש קטן ל-250 תלמידים בקומת הקרקע ובית מדרש גדול ל-500 תלמידים בקומה העליונה. האולם העליון הוא המושקע מבין השניים, ובמרכז תקרתו הגבוהה מצויה כיפה מודרנית המהווה את המחווה העיקרית לבניין ההיסטורי. כמו בבניין ההיסטורי גם כאן ניתן למצוא בחלקה הפנימי של הכיפה ציור קיר גדול. הציור מתאר את נופה של ירושלים, כפי שיצרה האמנית אסתר פרקל, שהמשיכה ויצרה עבודות נוספות בבניינים אחרים שתכנן נופר. את הריהוט תכנן נופר – ספסלים, סטנדרים וגם את גופי התאורה הייחודיים הממשיכים את השפה הצורנית של הבניין. את ארון הקודש כמו גם את נר הזיכרון עיצב האמן קופל גורבין. מערכת הקורות בתקרת האולם עוצבה במיוחד כך שתיצור משחק צורני, כשלטענת נופר בזויות מסוימות ניתן לזהות מגן דוד. לדבריו, הרעיון לכך היה מתוך רצון לענות על האתגר שעמו צריכים רבים מאלה שמתקבצים בבתי כנסת ובתי מדרש להתמודד: שהייה של שעות ארוכות של תפילה או לימוד כמעט בלי לזוז מהמקום, ובשלב מסוים כשמשתעממים מתחילים לבהות בתקרה. כדי למנוע בהייה סתמית, יצר את העניין בתקרה כדי שהעיניים יאותגרו ויחפשו את הצורות.
"היה רצון להתייחס לקונטקסט ולתת כבוד למבנה המרכזי האיקוני והידוע, ויחד עם זה גם לצאת ממנו", מתאר נופר את אחד הנושאים העיקריים שהובילו אותו בתכנון. "הבניין האיקוני הוא כל כך חזק בתודעה, וגם בתודעה שלי הוא צרוב. זו היתה התמודדות עם הבניין שייצג את 'אם הישיבות' ובכל מצב היו פה מושגים כמו 'הישיבה של הרב נריה', 'עמק חפר' ו'ראש הגבעה' המוקפת עמקים פוריים". נופר מספר שבניין הישיבה ההיסטורי מצא את ביטויו בבניין החדש בעיקר באמצעות הכיפה והפתחים האנכיים.
"כשאתה ניגש לתחרות אז אתה לוקח בחשבון שעיקר השופטים יהיו כאלה שחיים בישיבה ורואים בבניין את בית המקדש שלהם. לכן, כשאתה ניגש לתחרות הלבטים שלך מחפשים את הדרך אל התודעה של השופטים, ולתפוס את מה שהם יחפשו בבניין. לכן ראיתי בבניין המשכיות ונדבך נוסף בגבעה".
לנופר יש ביקורת על הבניין ההיסטורי: "זו היתה גבעה שאליה עולים עד שנחשף אליך בניין מדורג ובודד – זו עוצמה, ובן אורי יצק כאן משהו הרואי ודומיננטי בנוף ובתודעה. אבל הדבר הראשון שמאד בולט הוא הכיפה שנראית מודבקת על הבניין ולדעתי היא רועץ למבנה כזה. המבנה המדורג מוביל לקוביה המרכזית והגבוהה שנמצאת בנקודה הגבוהה בגבעה. קוביה מאד פשוטה, נקייה אך פשוטה מידי. הייתי מצפה לקווים יותר חופשיים ואחרי כל ההרואיות וההילולה הזו שנחשפת בחוץ, מגלים בפנים אולם מאד קטן עם כיפה מודבקת, כזו שלא נובעת מהמבנה, ללא קשר לחלונות המלבניים והיא רק תוצאה של חיפוש משהו אוריינטלי ומאד מלאכותי". אגב, האדריכל מאיר בן אורי תכנן במקור את פתחי הבניין עם קשתות מוארכות בדומה לכיפה, אך מזמיני העבודה סרבו מטעמים תקציביים לביצוע התכנית. הם גם סרבו לבצע את כל שאר עיצוביו המפורטים למבנה, לרבות הריהוט וארון הקודש, רק הציור בתקרה בוצע.
.
השראה מסויימת קיבל האדריכל דוד נופר מבניין הישיבה ההיסטורי שבנייתו הושלמה ב-1939 בתכנונו של האדריכל מאיר בן אורי ובו שילב מודרניזם עם מוטיבים מסורתיים וכן ציור תקרה מרהיב בפנים הכיפה
.
.
מה דעתך על הבניין היום, יותר משלושים שנה אחרי שתכננת אותו? "היום לא הייתי מתכנן כך, אבל אז היה לי מושג של 'כיפה' – מושג שהיה קשה לי להתנתק ממנו בגלל המבנה הסמוך. היום בוודאי שהייתי מתכנן בלי כיפה ובלי הסימבולים שהשתמשתי בהם בזמנו, אלא הייתי מביא התייחסות יותר מינימליסטית".
הקשר בין הישיבה ובין נופר המשיך עד אמצע שנות ה-90. הוא המשיך וערך תכנית מתאר לישיבה, תכנן בניין בית ספר, מעונות וגם אולם ספורט. המבנה האחרון שתכנן היה תוצאה של תחרות אדריכלים נוספת, הפעם של מרכז מבקרים חינוכי שנועד לגשר בין חילונים לדתיים. "על הזכייה הודיעו לי במוצ"ש בנובמבר 1995 וכמה שעות לאחר מכן הודיעו שרבין נרצח", הוא נזכר. הפרויקט בסופו של דבר לא יצא אל הפועל.
נופר מתמחה בתכנון מוסדות חינוך ואקדמיה. הוא תכנן ישיבות רבות בהמשך השנים ובהן ישיבת הקיבוץ הדתי בקיבוץ עין צורים, ולאחרונה תכנן ישיבה תיכונית באשדוד. בעבר כתבתי על כמה מבנים שתכנן כמו בית ספר למחוננים בראשון לציון, בית ספר מקיף במודיעין, תיכון קוגל בחולון וגם בית בגין באוניברסיטת בר אילן ומוזיאון יעקב אגם בראשון לציון.
.
כמו הכיפה גם החלונות האנכיים שולבו בהשראת הבניין ההיסטורי
.
פתחים לחדירת אור טבעי מצויים גם בתקרה ומדגישים את מורכבותו הצורנית של המבנה
.
על הסטנדר
.
סטנדר
.
עמוד התפילה
.
ארון הקודש בעיצוב קופל גורבין
.
אגרות הראיה
★
בתי כנסת ומדרש נוספים:
.
עלי (דוד נופר)
שלוחות (יוסף שנברגר)
בקיבוץ לביא (יוסף שנברגר)
ישיבת קול תורה (יוסף שנברגר)
בקיבוץ חפץ חיים (יוסף שנברגר)
בקיבוץ בארות יצחק (יוסף שנברגר)
תומכי תמימים בכפר חב"ד (יוסף שנברגר)
בקיבוץ כפר עציון (יוסף שנברגר וטוביה קץ)
שדמות מחולה (טוביה קץ)
ישיבת שילה (ישעיהו אילן)
קול יהודה (יהודה מגידוביץ)
בית אלכסנדר ביקנעם (אהרון צורף)
בשכונת בית הכרם (מרדכי בן חורין)
לעדה העירקית בבאר שבע (נחום זולוטוב)
בשכונה ה' בבני ברק (יעקב נטל ויצחק ביגלאייזן)
בכפר הנוער אמית כפר אברהם בפתח תקוה (מרדכי בן חורין)
בית הכנסת הגדול "בית יעקב" בפתח תקוה (שניאל ליפישיץ)
האוניברסיטאי בקמפוס הר הצופים (רם כרמי)
בית חולים בילינסון (רם כרמי)
כפר הנוער ימין אורד (יהודה לנדאו)
הנטוש של חסידות קאליב בבני ברק
לשעבר של חסידות קאליב בבני ברק
בשיכון ותיקים בבת ים (יצחק פרלשטיין)
שער אשר בדרך קיבוץ גלויות בתל אביב
הנטוש במושב שדה יעקב (ישראל קומט)
ישיבת כנסת חזקיהו ברכסי (ישראל קומט)
במרכז רפואי שיבא – תל השומר (משה זרחי)
המרכזי בשכונת הדר בחיפה (מנספלד ווינרויב)
אוהל נחמה בשכונת טלביה (דוד קאסוטו)
בעיר הבה"דים (קולקר-קולקר-אפשטיין)
בכפר הנוער בן שמן (מרדכי בן חורין)
בקיבוץ עין הנצי"ב (ג'ניה אוורבוך)
החילוני בקיבוץ בית העמק (פרדי כהנא)
בית המדרש במדרשית נעם (ג'ניה אוורבוך)
היכל רוזנטל ובית כנסת עין הים (ישעיהו אילן)
בניין בית המדרש החדש בישיבת כפר הרא"ה (דוד נופר)
ארבעת בתי הכנסת הספרדיים ברובע היהודי בירושלים (דן טנאי)
האוניברסיטאי בקמפוס גבעת רם ומאמר נוסף כאן (היינץ ראו ודוד רזניק)
היכל יצחק בשכונת שפירא בתל אביב (בלהה וארתור שרגנהיים)
בית שלום בסן פרנסיסקו (סטנלי סיטוביץ)
בית הכנסת הגדול בנס ציונה (חיים טפר)
ישיבת כפר הרא"ה (מאיר בן אורי)
הדרת קודש בחיפה (אוראל וזוהר)
זכרון משכן שילה (זלמן דויטש)
ההולנדי (אירית שור)
שוהם (ג'ו אבקסיס)
★
חלון אחורי 
תגובות
נפלא! מיכאל.
אעביר למכרי מהישוב השכן כפר הרא"ה.
דליה
מאד אהבתי את הכתבות על בניני הישיבה בכפר הרואה. יישר כוח ותודה למיכאל