בבר אילן יש בניין הקרוי על שם עליזה ומנחם בגין ונחנך ב-1985 באזור שהיה בשעתו הפינה הצפון-מערבית של הקמפוס, מטרים בודדים מכביש 4. זה מבנה שנראה קצת כמו פסל, אולי אפילו פסל קינטי, משהו כמו יעקב אגם רק בלי כל קשקשת הצבעים, נקי. העושר של הבניין בא לו באמצעות שימוש מושכל בחומרים פשוטים וזמינים: אבן נסורה, פרופילי אלומיניום, גרנוליט ואבן פראית מאחד האזורים בארץ. משחקי אור וצל המשתלבים באופן כמעט טבעי עם גווני החומרים שבחר האדריכל, וכולם מוצבים בקומפוזיציה שנראה שהאדריכל השקיע בה מחשבה, תוצר של תהליך ארוך וכנראה גם של מודלים רבים.
הבניין מורכב מארבעה גושים המקושרים באמצעות גוש מרכזי אחד. ארבעת הגושים מלווים את הבניין לגובה שלוש קומות ובקומה הרביעית והאחרונה נותר רק הגוש המרכזי, כשגגות ארבעת הגושים מתפקדים כמרפסות. יש שלוש כניסות למבנה: אחת ראשית בחזית המזרחית – בקצה הציר החוצה את הקמפוס, שנייה בחזית צפונית ומשרתת בעיקר את העובדים שבאים להחתים כאן כרטיס עובד, וכניסה שלישית בחזית מערבית ומשרתת את באי החנות של הוצאת הספרים של האוניברסיטה הממוקמת במפלס התחתון.
בחיי הקמפוס התוססים, בניין בגין הוא מבנה יחסית אזוטרי. הוא לא משמש כמעט סטודנטים אלא את הוצאת הספרים האקדמית של האוניברסיטה (בקומת המרתף) את משרדי הפקולטה למדעי הרוח, רשות המחקר ולשכת סגן הנשיא למחקר (במפלס האמצעי) ואת אחד מפרויקטי הדגל הדיגיטליים של בר אילן מלפני כמה עשורים – פרויקט השו"ת, שיצר דיגיטציה לכל ספרי הקודש הבסיסיים (בקומה העליונה). אין כאן כיתות ולכן לא תמצאו פה זרימה בלתי פוסקת של אנשים, כפי שיש בשאר המבנים בקמפוס. יש כאן רק משרדים, מחסן גדול וחנות קטנה לספרי ההוצאה. ועל כך ברשימה זו.
.
.
בניין קינטי? האדריכל דוד נופר שתכנן את הבניין לא חושב כך. אולי הוא צודק, אבל כן יש בבניין משהו שנחשף בתנועת המתבונן כשהוא נע סביבו. בשיחה קצרה עם נופר, הוא טוען ש"הבניין היה טוב לשעתו, אבל בבר אילן אוהבים במיוחד את בניין פסיכולוגיה הקלסציסטי שתכננתי בשיתוף לואיס קרול. באחת ההזדמנויות, אמר האדריכל משה ספדיה, שערך באותן שנים את תכנית האב לקמפוס, שמרגישים שעשו את בניין בגין ב'פרטי נגרות', כך הוא אמר", ומתכוון שכל פרט זכה פה לטיפול אישי, ממוקד ומקצועי.
'פרטי הנגרות' אליהם התכוון ספדיה מופיעים בידיות של דלתות העץ הפנימיות, הדלת הראשית, המעקות בחדר המדרגות, הטיפול בחיפוי הקירות, בתקרה, בריצוף שנראה כמו פסיפס מודרני וכן בחזיתות הבניין השונות זו מזו לאורך ולגובה. לא מדובר בפרטי בניין מתוחכמים, אלא בפרטים שמשתלבים זה בזה ויוצרים מכלול שלם.
זכרתי שצבי אלחייני סיפר לי פעם שאמא שלו עבדה בבניין והוא אוהב אותו (לכן הוא הופיע בגיליון כתב העת "סטודיו" שאלחייני ערך ב-2006 והציג אדריכלות בישראל משנות ה-70 וה-80). לכן, שאלתי אותו עכשיו: למה? הוא ניסה להתחמק אז בקשתי שוב (ונראה לי שגם הוספתי איזה איום) וכך הוא ענה במייל:
"אין לי דקה לנשום מאז הבוקר ובאמת אין לי מה לומר על בית בגין חוץ מזה שהוא בניין אלגנטי וטוב, יש בו איזו הזרה, הוא קצת בית משרדים שהתחפש לבית כנסת או ההפך. במבנים שנבנים בקמפוסים תמיד יש משהו תלוש מעצם היותם ביתנים בפארק, במקרה של בית בגין זה עוד מתחדד בגלל הפער שבין המידות הקטנות שלו לעומת המונומנטליות המאופקת שלו, הוא נראה כמו חפץ שהוטל במדשאה. הוא מחדד את התלישות הזו של מבני קמפוסים אבל מלמד עד כמה הפוסט-מודרניזם המוקדם היה טוב לעומת הזוועות הפוסטמודרניות שהוקמו בשטחים החדשים של בר אילן בעשור האחרון. בטקטוניקה שלו הוא עדיין בניין ברוטליסטי אבל הוא למעשה מחופה בחיפויים יקרים של האדריכלות שלאחר הברוטליזם. ויש לו משהו נורא מרגש תמיד במיקום הזה שאתה בא אליו מנמוך הוא היה נראה לי כנער שלמד בקמפוס כמו הדבר הכי חדשני ואני חייב לומר שהוא עומד במבחן הזמן גם עיצוב הפנים הכהה שלו הזכוכית החומה בשילוב השיש והפרופילים מהאלומיניום תמיד היה אהוב עלי אין – בנין מהמם. סוג של נכד של לואי קאהן".
.
.
(1) האדריכל
את המבנה תכנן האדריכל דוד נופר שכבר כתבתי על בניין פסיכולוגיה בבר אילן שתכנן וגם על בית הספר למחוננים בראשון לציון שנפתח לאחרונה. בתחילת שנות ה-80 תכנן נופר כמה מבנים שרצוי להתעכב עליהם בהמשך:
(1) הספרייה בקבוצת יבנה, שנראית מבחוץ דומה לבניין בגין אך בפנים מדובר באולם אחד פתוח שמחולק לאזורים ברמות אינטימיות שונות באמצעות קיפולי המעטפת ושינוי גובה מפלס הרצפה (לצערי שמעתי שהבניין כבר לא משמש לספרייה והוא עבר שינויים).
(2) בית הכנסת בנוה צוף, מבנה משולש המורכב מכמה קורות בטון המשמשות גם כעמודים ולוחות זכוכית במקום קירות (הוא פורסם בכתב העת לאדריכלות 'תוי' ושמעתי שהבניין במצב רע, כי גם יש סדקים גדולים וגם החלונות בו פונים בדיוק לכיוון השמש שמחדירה אור מסנוור שמקשה על השהייה במבנה ברוב שעות היום).
(3) בית המדרש הגדול בכפר הרוא"ה, שגם הוא דומה חזותית לבניין בגין, וכמו הספרייה בקבוצת יבנה הוא מורכב מאולם אחד. המבנה גדול במיוחד ונועד לאכלס מאות תלמידים. אולי יש עוד מבנים שתכנן נופר באותה עת, אך אני לא מכיר אותם (עדיין).
בימים אלה חונך נופר אולם מופעים ביישוב אורנית, ובקרוב גם את מוזיאון יעקב אגם בראשון לציון מערב.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.

חוץ מעצים שמסתירים את מרבית חזיתות המבנה, יש גם מזגנים וכל מיני צינורות שנוספו ולא מכבדים את הבניין או את סביבתו
.
.
.
.

קראו לבניין על שמם עוד בחייהם. על שם עליזה נקראה גם השכונה הראשונה בהתנחלות קרני שומרון וכן ההתנחלות עלי זהב
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
השבוע התארח האדריכל דוד נופר בתכנית בערוץ 10, במסגרתה התקיימה עמו שיחה אישית ומקצועית:
.
.
רשימות על מבנים אחרים באוניברסיטת בר אילן:
(1) סיבוב בבניין הספרייה המרכזית + שיר אהבה (אדריכל אריה אלחנני)
(2) סיבוב במגדל המים והמצפה (אדריכל ארתור שגרנהיים)
(3) בניין פסיכולוגיה (אדריכלים דוד נופר ולואיס קרול)
. . .
תגובות
אכן פיוז'ן מכוער במיוחד בין מבצר כלא ברוטאליסטי לבית כנסת נובורישי.
נווה צוף? התחלנו לסקר בנייה בהתנחלויות? אגב, עד היום אל הבנתי למה להתנחלות הארורה הזו, הסמוכה מרחק יריקה לכפר המקסים א-נבי סאלח וממררת את חייו יש שני שמות- נווה צוף וחלמיש. לבנצי ליברמן הפתרונים.
יש מספר יישובים בארץ עם שני שמות, לרוב בעקבות ויכוח בין ועדת שמות ובין התושבים או בגלל רצון לשנות תדמית. השבוע שמעתי שהמושב ספסופה שבמרכז הגליל, שינה את שמו לכפר חושן. אחד התושבים הסביר לי שהשינוי נבע מתוך תהליך מיתוג היישוב כמוקד תיירותי (השם ספסופה מתבסס על שם הכפר שהיה פה עד 1948 ונקרא היה ספסופא).
ולגבי הכפר המקסים אליו התייחסת בדבריך: גם המקום בו אתה עובד כל יום על הדוקטורט שלך וגם מלמד בו – אוניברסיטת תל אביב – יושב על כפר מקסים שחוסל ב-1948. עצם שהייתך באוניברסיטה ממשיכה לקיים מידי יום את הנכבה. חן – אתה מתנחל.