סיבוב בשני חדרי האוכל התאומים בקיבוצים נירים ואורים

תאומים כמעט זהים הם שני חדרי האוכל של נירים ואורים, אבל את כל אחד מהם תכנן אדריכל אחר. בנירים היה זה האדריכל אברהם ארליק והבניין נחנך ב-1976, ובאורים האדריכלית רחל ניסים והבניין נחנך ב-1977. הראשון של הקיבוץ הארצי והשני של איחוד הקבוצות והקיבוצים, כך שיתכן שמי שיצר את הדמיון בין שני המבנים היה זה משרד השיכון שמימן את הפרויקטים והציב דרישות משלו, יתכן וגם הקבלן – סולל בונה וסביר להניח שגם רוח הזמן.

לא מדובר ביצירות מופת של האדריכלות הישראלית וגם לא משהו שמתקרב. אבל כן מדובר בחלק בלתי נפרד מרובד רחב של מבני ציבור מרכזיים ביישובים, מבנים שאיחדו, כינסו וייצגו קהילות ערכיות בישראל של המאה ה-20, קהילות עם חזון. מבנים בעלי ייעוד זהה ששינו את פניהם בכל יישוב בו הוקמו בהתאם למקום, לזמן, לחברה ולאדריכל שבנה אותם. מצבם הנוכחי בכל קיבוץ גם הוא משתנה בהתאם לתנאים, מרכיב שמייחד את מעמדו של כל אחד מחדרי האוכל.

תכנית שני חדרי האוכל: רחבה מרוצפת ופתוחה מנקזת אליה את שבילי הקיבוץ. ממנה ממשיכים לקומה מפולשת המובילה אל הכניסה הראשית לבניין. אולם מבואה עם לוח מודעות, חדר שטיפת ידיים, חדר דואר ובעורף חדר מכונות ומחסנים. מדרגות מובילות אל הקומה העליונה שם נמצא אולם האוכל הצמוד למטבח המקושר לרחבת פריקה וטעינה. בשני חדרי האוכל יש רמפה להולכי רגל במקום מעלית. בנירים יש טופוגרפיה טבעית כך שהרחבה והמטבח מצויים במפלס הכביש, אך באורים נדרשה הקמת רמפה רחבה למשאיות שמובילה למטבח שבקומה העליונה.

ממש במקרה אתמול התקיים אירוע לציון 70 שנה ל-11 הנקודות שהקיבוצים אורים ונירים היו שתיים מאותן נקודות. אירוע נוסף יתקיים בהמשך השנה.

ועל כך ברשימה זו.

.

כחול טובעני

.

מפת התמצאות

.

(1) חדר האוכל בקיבוץ נירים:

דנגור: נירים הוקם במסגרת 11 הנקודות שעלו להתיישב בנגב במוצאי יום הכיפורים של שנת 1946. נקודת ההתיישבות הראשונה נקראה דנגור ובמלחמת העצמאות הוחרב הישוב עד היסוד. חדר האוכל הוחרב גם הוא וכל מה שנותר ממנו היה אחד הקירות עליו התנוססה הכתובת "לא הטנק ינצח כי אם האדם". לאחר המלחמה הוקמה באתר אנדרטה, ניטעה חורשה ובצמוד הוקם מאוחר יותר קיבוץ סופה.

אנדרטת דנגור: על בית הקברות של נירים וכן על האנדרטה שתכנן האדריכל חילק ערד באתר בו שכנה נירים במקור – כתבתי כאן.

.

1946: תצלום אוויר של נירים במיקומה הראשון בדנגור (מקור: לע"מ)

.

1947: חברי נירים וברקע בתי הקיבוץ הראשונים שנהרסו במלחמת העצמאות (צילום: זולטר קלוגר, לע"מ)

.

תולדות: נירים הוקם בפעם השנייה ב-1949 באתר הנוכחי. במיקום החדש נבנה צריף פשוט ששימש את החברים כחדר אוכל תקופה קצרה, ואחר כך הוסב למחסן ונהרס. אחריו הוקם (כנראה ב-1951) "חדר האוכל הגרמני" או "הצריף השוודי" שהיה למעשה צריף עץ, בדיוק כמו כל הרהיטים להרכבה עצמית שמציעה כיום איקאה. כמו הצריף הזה נבנו עוד עשרות צריפים זהים בעשרות קיבוצים ורובם כמו זה בנירים נהרסו לאחר שתם תפקידם כחדר אוכל. ב-1976 נחנך חדר האוכל החדש בסמוך וממזרח לצריף. למה נהרס הצריף? "היו ויכוחים כאלה ואחרים. היינו קבוצה שרצתה שיישאר וישמש אולם לחברים וגם מסיבה היסטורית", נזכר היום דוד לב חבר נירים. "הויכוחים היו עד השמיים אבל זה לא עזר והוא פורק בצער רב וביגון".

ארוחות: חדר האוכל תוכנן ל-180 סועדים במקביל. עד לפני כחמש שנים הוא נהנה גם מתפוסה מלאה ומשלוש ארוחות ביום. בעקבות השינויים במבנה השיתופי בנירים הופסקו תחילה ארוחות הערב, לאחר מכן הופסקו ארוחות הבוקר ונותרו רק ארוחות הצהריים וארוחת שישי בערב. בשלב מסוים, הפסיק המטבח לפעול והאוכל החל להגיע ממטבח חדר האוכל של קיבוץ אור הנר. "השנה הציבור אמר את דברו ונוספה ארוחת ערב ביום חמישי שאותה מכינים החברים בסבב של צוותים תורנים". עדכון ודיוק בפרטים קבלתי מיפעת הגלילי שהייתה אקונומית בראשית שנות האלפיים ולקחה חלק בהחלטה לביטול ארוחות הערב בשבת בערב ומאוחר יותר אף שבת בוקר: "לאחר מספר שנים התבטלו ארוחות הערב ולכן יזמנו מספר חברים למיטב זכרוני לאחר 'צוק איתן' שהסתיים באסון רב מבחינתנו, לקיים מפגש חברתי על בסיס שבועי בארוחת ערב קהילתית בימי חמישי. מנהג שקיים עד עצם היום הזה גם לאחר המעבר לחדר האוכל ה'זמני' במבנה ששימש עד לפני מספר שנים – קומונה – מקום הטיפול בבגדי החברים מרגע יציאתם ממכונת הכביסה והמייבש – גיהוץ, קיפול, סימון, תיקון ועד חלוקה לתאי החברים כולל חנות קטנה לצורכי החברים".

ליל סדר: בימי השיא של נירים נערכו אירועי ליל הסדר באולם הספורט שיכול היה להכיל אפילו 700 סועדים. עם הצטמצמות הקהל, עבר האירוע לחדר האוכל ובוצע בשתי משמרות. כיום משתתפים בליל הסדר כ-140 איש והאירוע מתקיים במשמרת אחת בודדה בחדר האוכל.

.

לחיילי נירים (מקור: ארכיון נירים)

.

אמנות: בחדר האוכל ששכן בצריף השוודי שולבו לוחות שיצרה מרגלית זומר בהשראת רצפת פסיפס עתיקה שנחשפה באזור במקרה. הרצפה נחשפה במהלך סלילת כביש לקיבוץ ניר עוז, כקילומטר מנירים. הרצפה היתה שייכת במקור לבית כנסת של יישוב יהודי, מעון או מנואיס, ששכן כאן במאה ה-6. כשהצריף נעזב, הוסרו הלוחות והועברו לאחד המחסנים בקיבוץ. לאחר ארבעים שנה איתר אותם דוד לב ותלה את חלקם מחדש בארכיון הקיבוץ. בחדר האוכל החדש שולבה בקומת המבואה המפולשת עבודה שיצר דב הלר, חבר נירים, ומקבלת את פני הבאים. לפי הנחיות מדויקות שהגדיר האדריכל נצבעה תקרת קומת המבואה, בגוונים האופייניים לסביבת הקיבוץ: חום-אדמדם, כחול-אפור וצהוב. לפני כעשר שנים נצבעה התקרה מחדש בגווני כחול.

שינויים ושיפוצים: "אם תשים לב לצילומי חדר האוכל בעת הבנייה, תראה חלונות צרים הקרובים לגג", מספר דוד לב, "חלונות אלו נאטמו לפני שנים מספר בלוחות גבס בגלל קשיי הטיפול בהם. כשאתה מצלם היום, זה נראה כמו נישות. יש בכך משום שינוי מתכניתו של האדריכל". השינוי הזה הוא משני לעומת שינויים מפליגים עליהם חלמו כבר בתחילת שנות ה-80. היתה אז כוונה להרחיב את חדר האוכל. "היו הרבה פנטזיות אבל הכל ירד מסדר היום", מספר דוד לב. אחרי שהמועדון נשרף, היתה התלבטות אם לבנות מועדון חדש. בסוף הוחלט לשפץ את חדר האוכל ואת המועדון למקם בקומת העמודים המפולשת של חדר האוכל. במסגרת השיפוץ תתווסף גם מעלית. לפני שנתיים התחיל האדריכל אבי חינקיס להכין תכניות, אבל רק לפני כשבועיים פונה חדר האוכל מסועדיו ועבר למבנה אחר באופן ארעי. "חדר האוכל היה המקום שעברנו בו את כל השמחות, האזכרות, המופעים, שיחות הקיבוץ. הכל קרה בחדר האוכל", מסיים דוד לב, "גם היום יש מפגשים כאלה ואחרים, כמו שעת ג'ימבורי לילדים ולהורים. הדברים בינתיים משתנים. אלה זמנים אחרים". יפעת הגלילי עדכנה אותי בינואר 2019: "בימים אלו חדר האוכל בנירים משופץ בהתאם לצרכינו המשתנים תוך הוספת מועדון לחבר בקומת העמודים. גם תכנון זה עבר תהפוכות רבות מימי אבי חינקיס והמשיך לאדריכל הנוכחי דורון שגב. התכנון הראשוני נגנז לצערי בהנפת אצבע בשיחת קיבוץ על ידי שני חברי קיבוץ שהתנגדו וזהו – התחלנו מהתחלה את מסכת התכנון והבדיקה. והעיקר שאנו כבר בשלבים מתקדמים בביצוע".

נוי: את הנוף בנירים עיצב אדריכל הנוף דן צור (2012-1926), מבכירי אדריכלי הנוף שפעלו בישראל וחתן פרס ישראל. צור היה בין מייסדי הקיבוץ ועזב למרכז לטובת התפתחות מקצועית. קיבוץ נירים היה לאחת היצירות המוקדמות והשלמות שיצר צור והיה מקום קרוב ללבו עד מותו. צור עיצב את הנוי בכל נירים וכן את בית העלמין שם הוא טמון. לאחרונה עבר הקיבוץ שינויים, נסללו דרכים חדשות ואחרות חודשו, הוחלף ריהוט החוץ וגופי התאורה ולצורך העבודות נעקרו שיחים ועצים ויצירתו המקורית של צור השתנתה.

האדריכל אברהם ארליק (1991-1905): את בניין חדר האוכל תכנן ארליק. הוא היה אדריכל בוגר המחזור השני בטכניון, ששילב בין פרקטיקה כאדריכל פעיל במסגרת המחלקה הטכנית של הקיבוץ הארצי לבין פעילות עיונית בנושאי האדריכלות. כאן בבלוג סיקרתי חדרי אוכל שתכנן בקיבוצים נחשונים, עין החורש (הרחבה) וכן פרסמתי מחדש מאמר שפרסם ארליק על האדריכל זאב רכטר. ארליק גם תכנן את חדרי האוכל בעין השופט, נגבה, בית אלפא (הרחבה). אולם ספורט אזורי של המועצה האזורית נעמן. אולמות ספורט ביד מרדכי, דן ובגבעתיים. מפעל "ארד" בדליה, מפעל "תמה" במשמר העמק וכן בתי מגורים ומבני חינוך רבים. לאחר שיצא לפנסיה היה מרצה באוניברסיטת תל אביב בנושאי תולדות האדריכלות. ארליק גם פרסם מאמרים רבים בתחום, שהופיעו כמעט בכל כתב עת ועיתון יומי שיצא בישראל. "זכיתי לעבוד אתו במשך כ-30 שנה, ואני באמת רואה בכך זכות גדולה", נזכר אינג' שלום שרגא שעבד אתו במחלקה. "ארליק היה אדם דעתן, איש שיחה מרתק, בעל ידע עצום, צנוע. המבנים שתכנן היו, עד כמה שאני יכול להאריך, פשוטים ופונקציונליים". הוא פרסם מספר ספרים במהלך השנים: "שעורים בתולדות הארכיטקטורה" (1964), "הארכיטקטורה ביוון העתיקה" (1970), "מבוא לארכיטקטורה – מושגי יסוד" (1980). ב-1983 פרסמה היחידה לתיעוד הארכיטקטורה בפקולטה בטכניון את הספר "על ארכיטקטורה ובינוי ערים" – המרכז מבחר מאמרים שפרסם בעיתונות ומעידים על איכות כתיבתו. "אינני יודע אם יהיה זה נכון לומר שהיה 'קודם כל אדריכל'", ממשיך ומתאר אותו עמיתו שלום שרגא, "כי היתה לו אישיות רב-גוונית ורב-צדדית שהתבטאה גם בכתיבת אין ספור מאמרים, בהשתתפות עקבית ופעילה בדיוני מועדון 'צוותא', לצד המשורר אברהם שלונסקי, האדריכל מיכאל קון ועוד רבים, בחניכה סבלנית ותורמת של אדריכלים צעירים ובידע נרחב בתחומים רבים, תוצאה של סקרנות בלתי נלאית שלא דעכה עם הזמן". נכדו של ארליק הוא הבמאי מולי שגב ששיחק בתפקיד מולי ב"קרובים קרובים". אם ברשותכם מידע נוסף על ארליק – אשמח לשמוע ולעדכן את הפרטים.

.

צריף חדר האוכל הראשון (צילום: גבי וולפסון, מקור: ארכיון נירים)

.

צריף חדר האוכל הראשון (צילום: גבי וולפסון, מקור: ארכיון נירים)

.

1955: ארוחה בצריף חדר האוכל הראשון בנירים (צילום: משה פרידן, לע"מ)

.

הרכבת צריף חדר האוכל (מקור: ארכיון נירים)

.

הכניסה לחדר האוכל בצריף הגרמני (מקור: ארכיון נירים)

.

ילדי נירים בחזית חדר האוכל בצריף הגרמני (מקור: ארכיון נירים)

.

שטיפת חדר האוכל (מקור: ארכיון נירים)

.

ארוחת ערב בצריף הגרמני (מקור: ארכיון נירים)

.

ארוחת צהריים בחדר האוכל בצריף הגרמני (מקור: ארכיון נירים)

.

1975: ארוחה בצריף הגרמני (מקור: ארכיון נירים)

.

1965: על קירות חדר האוכל נתלו העתקים שצוירו בגואש ותיארו את קטעי רצפת פסיפס שהתגלתה באזור ונחשפה במקרה בעת סלילת כביש (צילום: אלי ברגר, מקור: ארכיון נירים)

.

במעבר לחדר האוכל החדש הוסרו הלוחות, הופקדו במחסן וכיום הם מוצגים בארכיון הקיבוץ (מקור: ארכיון נירים)

.

חדר האוכל בצריף (מקור: ארכיון נירים)

.

1975: מימין הצריף הגרמני ומשמאל חדר האוכל החדש (מקור: ארכיון נירים)

.

1975: לוח שנתלה בצריף לקראת פתיחת חדר האוכל החדש (מקור: ארכיון נירים)

.

1976: ידיעה (מקור: ארכיון נירים)

.

1976: תכנית אירוע חנוכת חדר האוכל החדש (מקור: ארכיון נירים)

.

1976: מבט מראש הסילו על חדר האוכל והמדשאה המרכזית לאחר הריסת הצריף השוודי (מקור: ארכיון נירים)

★

★

2016:

.

רחבת הפריקה הצמודה למטבח

.

קיר אטום בחזית המערבית בעורף המטבח

.

חזית מערבית עם ירידה לחדר מכונות תחתון

.

בשטח הזה שממערב לחדר האוכל עמד בעבר צריף חדר האוכל (צילום: דוד לב)

.

חזית מערבית עם רמפה להולכי רגל ועגלות המובילה לכניסה משנית לחדר האוכל שבקומה העליונה בבניין

.

הרמפה

.

בקצה הרמפה החזית המערבית

.

חזית צפונית של חדר האוכל מכיוון המדשאה הגדולה (צילום: דוד לב)

.

חזית צפונית (צילום: דוד לב)

.

מבט מכיוון צפון-מערב (צילום: דוד לב)

.

מראה כללי של חדר האוכל מכיוון צפון-מערב

.

למטה קומת התכנסות פתוחה ומקורה ומעליה אולם האכילה

.

רחבה מרוצפת אליה מתנקזים שבילי הקיבוץ מקשרת לבניין

.

1973: בבנייה (צילום: גבי וולפסון, מקור: ארכיון נירים)

.

1973: שלבי בנייה אחרונים (צילום: גבי וולפסון, מקור: ארכיון נירים)

.

לבניין כניסות מכל כיוון ומפלס. גם בחזית המזרחית יש מדרגות עם דלת קטנה

.

בקומה המפולשת צבעו בגווני כחול

.

אמנות: עבודה של דב הלר, חבר נירים

.

כאן (בשונה מחדרי אוכל אחרים) יש ברזייה כבר ברחבת הכניסה החיצונית

.

המדרגות המקשרות במזרח לאולם האכילה

.

המדרגות החיצוניות

.

מבט מקצה המדרגות על החזית המזרחית ועל המדשאה המרכזית

.

אולם מבואה ובו לוח מודעות וחדרי שירות נוספים כמו:

.

דואר

.

תיבות

.

מודעות 01

.

מודעות 02

.

מודעות 03

.

מודעות 04

.

שטיפת ידיים

.

המדרגות העולות מהמבואה התחתונה אל אולם האכילה (צילום: דוד לב)

.

אדום עולה (צילום: דוד לב)

.

מדרגות חצי ספירליות

.

מבט מלמעלה

.

מנורה

.

בקצה העליון של המדרגות דלתות הזכוכית המובילות אל אולם האכילה (צילום: דוד לב)

.

חדר האוכל בליל הסדר ב-2015:

.

.

חדר האוכל נעול וממתין לשיפוץ

.

1976: ארוחת צהריים (צילום: יעקב סער, לע"מ)

.

1976: ארוחת צהריים (צילום: יעקב סער, לע"מ)

.

1981: מסיבת פורים בחדר האוכל (מקור: ארכיון נירים)

.

1981: מסיבת פורים בקומת העמודים של חדר האוכל (מקור: ארכיון נירים)

.

2015: פס החלונות העליון נאטם (צילום: דוד לב, מקור: ארכיון נירים)

.

2015: ארוחה אחרונה לפני שיפוץ הבניין (צילום: דוד לב, מקור: ארכיון נירים)

.

ראשוני ארוחת הבוקר (צילום: דוד לב, מקור: ארכיון נירים)

.

2015: ארוחה אחרונה לפני שיפוץ (צילום: דוד לב, מקור: ארכיון נירים)

.

ינואר 2016: לציון המעבר מחדר האוכל לחדר אוכל ארעי לצורך שיפוצו, צילם ועיצב דוד לב גלויה שנשלחה לחברים. למטה מימין: חדר האוכל הארעי (מקור: ארכיון נירים)

.

צלחות עם לוגו נירים השמורים בארכיון הקיבוץ (צילום: דוד לב, מקור: ארכיון נירים)

.

המטבח

.

בנירים יש גם סניף קטנטן של חברת ההייטק EMC2

.

מבנה שפספסתי אך אשלים בעתיד: "יד למגנים" שנחנך בשנת 1955, משמש כספרייה וחדר עיון ותכנן אותו האדריכל שמואל מסטצ'קין (צילום: דוד לב, מקור: ארכיון נירים)

.

נירים קולטת חברים חדשים:

.

★ ★ ★

★ ★ ★

★ ★ ★

(2) חדר האוכל בקיבוץ אורים:

עתיד: "אני לא רוצה לחתום לך על עתיד חדר האוכל", אומר לי מורדי אבני, חבר אורים מאז 1963 שהיה אחראי על ליווי הקמת חדר האוכל בשנות ה-70. "באוקטובר עברנו להיות קיבוץ מתחדש, אז אנחנו בתהליך של הכנות מבחינת הפעלה ביומיום. האוכל עדיין מסובסד. בקיבוץ בית העמק שהוא קיבוץ מתחדש כבר יותר מ-15 שנה עדיין מסבסדים את חדר האוכל ולכן הוא ממשיך לתפקד, אבל יתכן שכאן יבטלו את הסבסוד ואז המחירים יעלו. כשהמחירים יעלו יפסיקו לבוא אנשים".

תולדות: כמו נירים גם אורים הוקמה במסגרת 11 הנקודות שעלו על הקרקע במוצאי יום הכיפורים של שנת 1946. אורים קמה סמוך לאתר בו שוכן כיום קיבוץ גבולות. אחר כך נדד היישוב לאתר השוכן כיום ממזרח לקיבוץ צאלים. אחרי תקופה מסויימת פורקו הצריפים ועברו לאתר אחר. באתר המקורי נותר רק בית הביטחון שהפך מטרה לאימוני ירי של צה"ל, אך הוכרז ברגע האחרון אתר לשימור וניצל ממחיקה. לאחרונה נעשה ניסיון לשמור על הבניין יציב. לאחר שהבריטים עזבו את הארץ, עברו החברים כאמור לאתר שלישי בו שכנה תחנת משטרת "עימארה" הבריטית שניצבה בצמוד למסילת הרכבת שקישרה בין עזה ובין באר שבע וכאן שוכן הקיבוץ עד היום. לצד מבני המשטרה הפעילו הבריטים מרכז אזורי שבין השאר כלל חנות, מרפאה ובית ספר. שניים מהמבנים הבריטים נותרו בשטח הקיבוץ ושוקמו. שני מבני התחנה המרכזיים שכנו באתר בו הוקם חדר האוכל ונהרסו. ממסילת הרכבת לא נותר זכר, אך בסביבה ובפארק אשכול הסמוך נותרו שרידים. מבנה המשטרה נוצל לחדר אוכל למשך 4 שנים. לאחר מכן הוסב המבנה למחסן מזוודות של החברים ולבסוף נהרס. כמו בנירים, גם כאן קיבלו החברים ב-1951 צריף גרמני להרכבה עצמית, מסוג הצריפים שהוקמו באותה תקופה בקיבוצים רבים. הצריף עמד ממערב לחדר האוכל הנוכחי. לבסוף הוא נהרס לטובת רחבת גרנוליט המנקזת אליה את שבילי הקיבוץ לקראת הכניסה לחדר האוכל החדש.

.

1946: אורים במיקום המקורי בתצלום של זולטן קלוגר המציג את הנוף המדברי שנעלם (מקור: לע"מ)

.

1946: שכן וסוסתו מבקרים באורים (צילום: זולטן קלוגר, לע"מ)

.

כיום: בשעת צהריים מאוחרת של יום חמישי ניצב חדר האוכל המתנשא לגובה שתי קומות בקצה המדשאה הגדולה שקט ודומם. אך חדר האוכל לא ננטש כאן, הוא פעיל ומוגשות בו מידי יום ארוחת בוקר וארוחת צהריים וכן ארוחה בערב שישי.

ויכוחים: תכנון חדר האוכל החל ב-1973. שנתיים לאחר מכן החלו בעבודות הבנייה וב-1977 נחנך. כמו כל חדר אוכל אחר בתנועה הקיבוצית, גם את חדר האוכל באורים ליוו ועדיין מלווים ויכוחים של חברים. במשרד השיכון הכתיבו את הצורך שהבניין יהיה גבוה לפחות מטר מפני הקרקע. החברים החליטו שאם כך, אז עדיף להוסיף שני מטרים ולהרוויח קומה ובה ימוקמו מחסנים, מקררים, חדרי שירותים ומבואת כניסה מרווחת. הבעיה היתה שכך גם המטבח עלה קומה והיה צורך בשינוע. החברים רצו רמפה גדולה שתוביל משאיות לרחבת פריקה בחזית המטבח. מורדי אבני שניהל את הבנייה הציע מעלית הידראולית. החברים החליטו על רמפה. שלום אמיר שהיה רכז בניין ושימש כאקונום של חדר האוכל בשנותיו הראשונות כשהיה חדש, זוכר את הדברים אחרת: "זה שהעלו את חדר האוכל לגובה זה כדי שהחברים באורים שרגילים כל כך למישור ולא רגילים לצפות על הנוף מלמעלה, יוכלו לראות מלמעלה". אתה צוחק? "לא, זו היתה אחת הסיביות העיקריות להגבהת הבניין". בתפקידך כאקונום האם הבניין תוכנן לשביעות רצונך? "שלי לא תכננה את חדר האוכל כמו שצריך. בסך הכל החדר אוכל היה נחמד ויפה ביחס לחדר האוכל הקטן שהיה לנו קודם לכן. למשל המעלה נחיל הזה שהיא עשתה, אי אפשר לעלות ולרדת בו לבד וצריך עזרה. היא עשתה אותו מעוגל ושאלתי אותה מדוע. היא התפלאה שלא שמתי לב שזה מתאים לבית התרבות שנמצא בצד השני של המדשאה והוא מעוגל. אמרתי לה שבטח שלא ראיתי את זה כי לא הייתי בהליקופטר שייקח אותי למעלה, כי רק משם אפשר לראות את הקשר".

קונסטרוקציה: הבניין מתפרס על פני 640 מ"ר שטח בנוי כשהקונסטרוקציה שלו מורכבת למעשה משני מבנים המחוברים זה לזה. לדברי אבני, בגלל סוג הקרקע נוצקו יסודות שלדעתו יכולים לשאת גם מגדל של עשר קומות. היסודות נוצקו עד לעומק של 14 מטרים וברוחב של מטר וחצי. פסי חלונות רחבים במיוחד עוטפים את אולם האכילה מכיוון צפון ומערב ומפנים מבט אל המדשאה המרכזית. לכיוון מזרח פס החלונות צר, וזאת מתוך כוונה לפרק בעתיד את הקיר ולאפשר הקמת אגף חדש לבניין. "בימים ההם חשבנו שהקיבוץ יצמח עד אין סוף", נזכר אבני. "בשיא שלנו היינו 280 חברים ודברו על 400 חברים, בסוף יצא שכיום יש 170". כמו בחדר האוכל בנירים, גם כאן היה פס חלונות שנאטם, אלא שכאן תפסו את הטעות כבר בעת הבנייה. מעל פס החלונות בחזית המערבית יש אטימה של בטון. במקור היה אמור להיות פס נוסף בחזית של חלונות לאוורור ותאורה, אך החברים החליטו בניגוד לדעת האדריכלית שיתקשו לתחזק כל כך הרבה חלונות. ההחלטה הגיעה לאחר ששלד הבניין הושלם, ולכן הוחלט לאטום בבטון את הפתחים, מה שלא פגע בחזית הבניין.

אמנות: על חזית חדר האוכל תלויה עבודת קרמיקה קטנה שיצר חיים כהנא חבר אורים. באולם עצמו תלוי לאורך כל הדופן המזרחית ציור נוף פנורמי מרהיב שיצר רון גנג, שגם הוא חבר אורים.

אוכל: את אורים הקימו צעירים שעלו מבולגריה. לאחר מכן הצטרפו לקיבוץ עולים מארה"ב. למרות קיבוץ הגלויות לא ניתן למטבח הבולגרי והמטבח האמריקאי ביטוי באורים והתפריט נותר רגיל וללא הפתעות מיוחדות. אודי טל יליד וחבר הקיבוץ נזכר: "שני מאכלים שזכורים לי אך כבר לא נמצאים בתפריט הם 'דלוגי' שנהגה DELUGI, ואין לי מושג מה מקור השם. זה אשל שערבבו בו פירות העונה – ענבים, בננות חתוכות, תפוחים חתוכים וכשהאקונום היה נדיב הוסיפו גם שברי עוגיות. המנה השנייה נקראה 'אוכל סיני' וכללה רוטב מסוים עם נתחי עוף קטנים. את זה היו יוצקים על אורז לבן והמהדרין היו מוסיפים שקדי מרק למעלה".

האדריכלית רחל (שלי) ניסים: שתכננה את חדר האוכל היתה ילידת בולגריה ובוגרת הטכניון. כמו עוד רבים מהעובדים במחלקת התכנון של התק"ם, ניסים לא היתה חברת קיבוץ אלא תושבת תל אביב. היא נפטרה לפני כשנתיים ולא הצלחתי למצוא עליה מידע, למעט דבריו של האדריכל ויטוריו קורינלדי שעבד איתה במחלקה: "בתחילת דרכה עבדה תחת האדריכל חנן הברון אך לאחר תקופה מסוימת עבדה באופן עצמאי. היא תכננה את חדרי האוכל במנרה, משאבי שדה, עינת ובאפיק [האדריכלית ארנונה אקסלרוד הוסיפה שניסים תכננה גם את חדר האוכל בקיבוץ רביבים, מ"י]. אם ברשותכם מידע נוסף על ניסים – אשמח לשמוע ולעדכן את הפרטים.

בית תרבות: בקצה השני של המדשאה, מול חדר האוכל, נחנך ב-1965 בית תרבות המתאפיים בקווים מעוגלים. הבניין מורכב משני אגפים שחצר קטנה מפרידה ביניהם. יש כאן אולם מופעים וקולנוע באגף מערבי וחדרי התכנסות קטנים באגף מזרחי. את הבניין תכנן האדריכל יהודה דרכסלר, שהיה אדריכל בכיר במשרד השיכון ותרם תרומה חשובה לתכנון היישובים בפריפרייה בשנות ה-60 וה-70.

.

2016: "בית הביטחון" – שריד אחרון לאתר מיקומו השני של הקיבוץ בסמוך לצאלים

.

1960/1971: בית הביטחון ההרוס (מקור: ארכיון אורים)

.

מבנה תחנת המשטרה הבריטית "עימארה" שנהרס לטובת הקמת חדר האוכל באורים. היו שניים כאלה ובאחד מהם שכן חדר האוכל הראשון בקיבוץ (צילום: עמנואל טל)

.

חדר האוכל במבנה המשטרה (צילום: עמנואל טל)

.

1951: בחדר האוכל הראשון (מקור: ארכיון אורים)

.

במטבח שבמבנה המשטרה הבריטית (צילום: עמנואל טל)

.

1951: הרכבת הצריף השוודי (צילום: עמנואל טל)

.

1951: הרכבת הצריף השוודי (צילום: עמנואל טל, מקור: ארכיון אורים)

.

1951: "חדר האוכל השוודי" (צילום: עמנואל טל)

.

1955: חדר האוכל בצריף (מקור: ארכיון אורים)

.

תחילת שנות ה-50: הכנות לליל סדר (צילום: עמנואל טל)

.

תליית ציור על הקיר מעשה ידי הצייר ג'ון בייל, חבר אורים בשעתו, שגם מצולם תולה את הציור (צילום: עמנואל טל)

.

1954: פסח וברקע ציורו של ג'ון בייל (מקור: ארכיון אורים)

.

1960: אסיפת חברים בחדר האוכל (מקור: ארכיון אורים)

.

1952: ליל סדר (צילום: עמנואל טל)

.

1955: פורים (צילום: עמנואל טל)

.

1962: מקהלה בסדר פסח (מקור: ארכיון אורים)

.

1972: מקהלה בסדר פסח (מקור: ארכיון אורים)

.

1976 (מקור: ארכיון אורים)

.

המטבח בצריף חדר האוכל שהחליף את מבנה המשטרה הבריטית (צילום: עמנואל טל)

.

1976: יציקת רצפת חדר האוכל (צילום: מורדי אבני)

.

1976: יציקת רצפת חדר האוכל (צילום: מורדי אבני)

.

1976: יציקת רצפת חדר האוכל (צילום: מורדי אבני)

.

1961: טכס הנחת אבן פינה לבית התרבות עם גולדה מאיר ואברהם הרצפלד (מקור: ארכיון אורים)

.

1961: טכס הנחת אבן פינה לבית התרבות עם גולדה מאיר ואברהם הרצפלד (מקור: ארכיון אורים)

.

1966: טכס חנוכת בית התרבות (מקור: ארכיון אורים)

.

גלויה עם בית התרבות (מקור: ארכיון אורים)

★

★

2016:

.

חדר אוכל מופיע בשילוט בכניסה לקיבוץ אורים

.

בחזית הדרומית רמפה רחבה מובילה למטבח שבמפלס העליון

.

חדר האוכל במבט מהמדשאה המרכזית

.

חזית מזרחית של חדר האוכל הפונה לכיוון החנייה והמשק

.

חזית צפונית

.

בטון חשוף בעיבודים שונים

.

מדפי הצללה מבטון בחזית המערבית

.

אמנות בפינת הבניין שיצר חיים כהנא חבר הקיבוץ

.

אגף המטבח וכניסה נוספת לחדר האוכל בחזית המערבית

.

אגף המטבח בחזית המערבית

.

רמפה העולה לקומה העליונה חוסכת מעלית

.

מבט על שבילי הקיבוץ המתנקזים לחדר האוכל מכיוון הכניסה לחדר אוכל בחזית המערבית

.

קומת עמודים פתוחה להתכנסות לקראת הכניסה הראשית לחדר האוכל

.

מבט מהכניסה אל הקיבוץ

 

על דלת הכניסה

.

אין תרבות

.

החברים, 2011

.

על לוח המודעות 01

.

על לוח המודעות 02

.

על לוח המודעות 03

.

על לוח המודעות 04

.

על לוח המודעות 05

.

תכנית המתאר לקיבוץ תלויה בכניסה לחדר האוכל

.

האדריכל החתום על התכנית

.

שטיפת ידיים

.

לוח התפריט ריק

.

מדרגות מובילות לקומה העליונה ובה אולם האכילה

.

בקצה העליון של המדרגות

.

בכניסה תמונה של חדר האוכל ב-1949

.

חדר אוכל

.

חדר האוכל, מעל החלון תלוי ציור פנוראמי של נוף האזור שיצר רון גנג חבר אורים

.

חלון אופקי רחב מעניק מבט פנורמי על המדשאה המרכזית ובתי הקיבוץ

.

לכיוון מזרח (המשק) החלונות צרים ורק בגובה העיניים של הסועדים, כאן יש הכנה להרחבת האולם בעתיד (אם יהיה עתיד)

.

נוף למערב

.

נוף לצפון

.

הגשה עצמית

.

מחירים

.

קופה

.

שטיפת כלים

.

הארכיון / המקלחות המשותפות:

.

סמוך לחדר האוכל מצוי מבנה הארכיון השוכן במבנה המקלחות המשותפות

.

ר

.

בכניסה

.

פסיפס שיצר מץ למדן (בעלה של יונינה) בכניסה לארכיון

.

מבנה בריטי:

.

שריד בודד ממתחם תחנת המשטרה הבריטית ששכנה כאן עד 1948

.

שלט על המבנה

.

מבנה מגורים:

.

מבני מגורים שתכנן האדריכל פרדי כהנא (מודל שנבנה בהמשך למודל שתכנן כהנא בקיבוץ גשר הזיו)

.

במה במרכז המדשאה המרכזית

.

בית התרבות:

.

בית תרבות בקצה השני של המדשאה בתכנון האדריכל יהודה דרכסלר

.

גדר בנויה עם פתחים אקראיים מקשרת בין המדשאה הגדולה ובין הבניין

.

חזית מערבית ודרומית של בית התרבות

.

מדרגות חיצוניות לחדר מקרן

.

מדרגות

.

כניסה מחזית צפונית

.

פסל שיצרה יונינה למדן, חברת אורים

.

בית התרבות – 1966

.

בית התרבות מורכב משני מבנים: משמאל אולם גדול ומימין מועדון וחדרים. הקירוי הוא תוספת מאוחרת

.

כיום יש כאן גלריה לאמנות

.

וגם מועדון לחבר

.

מבנה חנות:

.

חנות

.

שלט על החנות

.

מבנה בריטי: הבריטים בנו כמוהו בכל רחבי האימפריה וחלקם שרדו את כל השנים ומשמשים לצרכים שונים. מצאתי שאחד מהם משמש כקולנוע, אחד ככנסיה ויש גם מוזיאון. במקור שימשו למגורי חיילים, מפקדות, חדרי מלחמה, מרפאות, מועדוני חיילים. בישראל שרדו כאלה כמה במרחב האזרחי אך גם בבסיסי צה"ל שוכנים לא מעט מבנים כאלה.

.

לצד החנות מבנה בריטי ישן

.

מבנה עם גג פח מקומר וקירות בטון ולבנים

.

חזית מערבית

.

שלט

★

תודה לדוד לב, מורדי אבני, אודי טל, דליה אמיר, שלום אמיר, יוחנן הגלילי, גבי וולפסון, עופר יוגב, אינג' שלום שרגא ולאדריכל ויטוריו קורינלדי. תודה גם לאלדד שורק ולנתן פרייזלר שנאלצו להסתובב איתי.

★

★

כתבה חמודה ששודרה ביומן של ערוץ 1 על חדרי האוכל:

.

★

★

★

חדרי אוכל נוספים בהם הסתובבתי:

.

געש (מנחם באר)

החותרים (שלי ניסים)

שפיים (עירא אפרתי)

רביבים (שלי ניסים)

רשפים (מנחם באר)

בית ניר (מנחם באר)

שלוחות (לאון שרמן)

דברת (מרדכי זברודסקי)

גלעד (ארנונה אקסלרוד)

נחל עוז (ויטוריו קורינלדי)

כפר המכבי (שלמה גלעד)

עין חרוד מאוחד (שמואל ביקלס)

מעיין ברוך (ארטור גולדרייך ורחל ניסים)

גבעת חיים מאוחד (אהוד שחורי)

כרמיה (שמואל מסטצ'קין)

גלגל (ארנונה אקסלרוד)

יקום (שמואל מסטצ'קין)

נגבה (שמואל מסטצ'קין)

דורות (מרדכי זברודסקי)

בית גוברין (אמנון לוי)

געתון (מנחם באר)

שניר (מנחם באר)

גת (מנחם באר)

נווה איתן

כפר דרום

אלונים (שלמה גלעד)

ארז (אלכס קשטן וויטוריו קורינלדי)

צרעה (אריך ראש, מוסה חריף וויטוריו קורינלדי)

אילות (שמואל ביקלס, ישראל גודוביץ, אלכס גרינבאום)

הצעות לחדר אוכל אפיקים (שמואל פובזנר, אברהם יסקי)

גדות, שמרת ואדמית (חנן הברון, מנחם באר ושמאול מסטצ'קין)

אור הנר, רוחמה (שמואל מסטצ'קין, אריך ראש וארנונה אקסלרוד)

משאבי שדה, שדה בוקר, סמר (רחל ניסים, שלמה גלעד, חיליק ערד)

בית זרע, שער הגולן וטירת צבי (מנחם באר, שמואל מטסצ'קין, לאון שרמן)

מגידו, עין השופט והזורע (חיליק ערד, אברהם ארליק, מוניו וינרויב ואל מנספלד)

כפר סאלד, עמיר, שדה נחמיה (עירא אפרתי, מנחם באר, אהוד שחורי/אפשטיין ובניו)

גבעת עוז, אשדות יעקב איחוד ותל יוסף (שמואל מסטצ'קין, מוסה חריף, לאופולד קרקואר)

עין דור, סאסא, איילת השחר (שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד, מרדכי זברודסקי עם אריך ראש)

שדה נחום, חמדיה, אפיקים (שמואל ביקלס, שמשון הלר, ו. י. ויטקובר עם אריך באומן)

ראש הנקרה, עין המפרץ, לוחמי הגטאות (פרדי כהנא, חיליק ערד, נעמי יודקובסקי)

הסוללים, עין גב, גשר הזיו (מרדכי זברודסקי, דב קוצ'ינסקי, שלמה גלעד)

כפר עזה, גבולות ומגן (ויטוריו קורינלדי, חיליק ערד, שמואל מסטצ'קין)

מנרה, הגושרים, דן (רחל ניסים, נעמי יודקובסקי, שמואל מסטצ'קין)

משמר דוד, הראל ונחשון (אריך ראש, אברהם ארליק, חיליק ערד)

סער, חניתה, יחיעם (חיליק ערד, מרדכי זברודסקי, מנחם באר)

ברעם, כפר גלעדי, מצובה (אהרון אלבוים, ארנונה אקסלרוד)

גבעת השלושה וגם כתבתי עליו כאן (אריה שרון)

יזרעאל, כפר החורש (אדם אייל, פרדי כהנא)

כפר מנחם, רבדים וחצור (שמואל מסטצ'קין)

יגור (יוסף אידלמן ורבקה ורוברט אוקסמן)

נירים ואורים (אברהם ארליק, רחל ניסים)

גרופית ומבוא חמה (ארנונה אקסלרוד)

עין החורש (קובה גבר ואברהם ארליק)

צאלים (דוד בסט ויצחק חשמן)

שובל (שמואל מסטצ'קין)

נצר סרני (שמשון הלר)

כפר בלום (פרדי כהנא)

זיקים (מנחם באר)

כברי (חנן הברון)

מבוא גולן (חנן הברון)

יד חנה (ישראל גודוביץ)

נחשונים (אברהם ארליק)

גבעת חיים איחוד (שמשון הלר)

מעלה החמישה (ארטור גולדרייך)

שדות ים (קובה גבר וזיוה ארמוני)

תל יוסף (לאופולד קרקואר)

כרם שלום (ישראל גודוביץ)

עין גדי (שמואל מסטצ'קין)

חפץ חיים (מיכאל קראוס)

בארות יצחק (לא ידוע)

נען (שלמה גלעד)

בחן (לא ידוע)

גונן (דוד בסט)

גינוסר (חנן הברון)

מזרע (אפשטיין ובניו)

גבעת ברנר (רוברט בנט)

גזר – חדר האוכל האחרון (גבי גרזון)

★

★

שיר לסיום הארוחה:

.

★