סיבוב ליד הבית של חנוך לוין, התחנה המרכזית הישנה ודירות בעיר

לכבוד חג הפסח אני מציע סיור קצר בתל אביב.

"העיר הלבנה" של תל אביב מוכרת לרוב בשטח שסמוך לשדרות רוטשילד ומערבה. במציאות הבתים שנבנו בשנות ה-30 בסגנון הבינלאומי מצויים גם מעבר לשטח הזה. נווה שאנן לדוגמה מלאה במבנים שהאיכות שלהם אינה נופלת מאלה שבאזור המוכרז על ידי עיריית תל אביב ואונסק"ו. המקבץ שיש בקצה המזרחי של נווה שאנן נראה לי אפילו חסר תקדים בכל העיר כולה בכמות וביצירתיות שהביעו האדריכלים באמצעות הבניינים שתכננו. לפני שלוש שנים השתתפתי בעריכת סקר מבנים לשימור לעיריית תל אביב (תחת שרביטו של אדריכל נאור מימר). בהתחלה חשבתי שנמצא 30-25 מבנים ובסוף גילינו למעלה מ-200 מבנים בעלי ערך כזה או אחר. בעירייה לא אהבו את הגילוי הזה ולפי מה שהבנתי העבודה נזרקה לפח.

ברשימה הזו לא אכנס יותר מייד לנווה שאנן, אלא רק אציג שני מבנים בעלי ערך אבל לא אדריכלי.

ביום ששי ערכתי סיור עם עוד כמה בלוגרים בעקבות דירות שניתן לשהות בהן במסגרת airbnb. אבל עד שהסיור התחיל ביקרתי בנווה שאנן לראות מה חדש עם שני מבנים שאני אוהב במיוחד באזור: הבית בו גדל חנוך לוין בנווה שאנן והתחנה המרכזית הישנה. אחר כך המשכתי לדירות.

-תחנה 1-

אני חושב שמי שרוצה להבין טוב יותר את הכוראוגרפיה של הדמויות במחזות של חנוך לוין, בעיקר אלה השכונתיות (להבדיל מהמחזות המיתיים כמו המדמה או כריתת ראש), כדאי לו להכיר את המרכיבים שיוצרים את המפגשים בין אנשים כפי שמופיעים במחזותיו ונראה לי שמהמקום הזה הוא קיבל את ההשראה: (1) הבדלי המפלסים בין הרחוב לכניסה לבניין, בין הרחוב והמרפסת, בין מרפסת למרפסת ולחלון, וכמובן בין הקומות השונות. (2) אזורי הביניים בין הבניין לרחוב, המרפסות והחצרות האחוריות.

.

הבית בו התגורר חנוך לוין ואימו בשכונת נווה שאנן. מבנה בסגנון הבינלאומי, במרפסת אפשר לראות את דובה.

.

סיבוב לילי במסעדה אריתראית בנוה שאנן (Zide Tea Shop)

כחלק ממחקר שאני עורך בימים אלה על מהגרים ומרחב, יוצא לי להעביר שעות ארוכות בתצפיות, שיחות וראיונות עם מבקשי מקלט מאריתראה. לפני שבועיים הצגתי כאן דירה של מבקשי מקלט ולפני חודש הצגתי את המסעדה והמכולת של ירגלום ברחוב הגדוד העברי, והפעם מוצגת כאן אמנם שוב מסעדה אריתראית, אך בשונה מזו הקודמת בה האוכל היה העיקר, כאן מדובר בחלק בלתי נפרד משגרת הפנאי אליה הצטרפנו ובקשנו להשתלב לרגע.

זהו מקום אליו הם באים בערב, להפגש, לדבר ולצחוק קצת. אחרים באים לבדם, יושבים ובוהים בקירות או במסך הטלויזיה שמקרין קליפים של מוסיקה אריתראית מסורתית שפסקה מן העולם, אותה תוכלו לשמוע ברקע של שני הסרטונים שצלמתי שם ומשולבים ברשימה.

הגעתי עם רוני ועם שלושה בחורים שמבקשים להקים הנהגה שתכוון ותקדם את אוכלוסית מבקשי המקלט האריתראים בישראל. הטקסט כאן הוא העיקר, אבל אני חייב לציין שבשונה מהמסעדה של ירגלום, הפעם האוכל היה יותר טוב ומתאים לי. אולי זה עניין של טעם ואולי השתנה בי משהו.

     

רוני וקידנה ברחוב נווה שאנן

סיבוב בדירה של פליט אריתראי באזור הבורסה ברמת גן

לא הרגשתי נח זמן רב גם לאחר שהראיון הזה הסתיים. איך צריך היה להרגיש בחור שוויצרי שמראיין פליט יהודי מגרמניה בג'נבה של שנת 1940? האם הוא היה צריך לעשות משהו? האם לסמוך על הממשלה שתפעל בהגינות ובצורה הומאנית? איך אפשר שעתיים אחרי שהשיחה הסתיימה לשבת בחיק המשפחה החמה ולאכול ארוחה משפחתית? יחידת המגורים בה מתגורר הפליט (בבניין ששימש בעבר כאכסניה למלטשות יהלומים באזור הבורסה ברמת גן), היא מרחב המשקף לא רק את מצבו הפיסי של האדם, אלא גם את מצבו הנפשי.

בחרתי להביא כאן את הראיון יחד עם סדרת תמונות שצולמה בדירה, אך ללא הניתוח והמסקנות שהפקנו מהם ומהמפות המנטאליות. לזה יש צורך ברשימה נפרדת, אך לא נראה לי שזה המקום לכך.

הראיון והביקור המופיע כאן ברשימה, הוא חלק מסדרת ראיונות, תצפיות ומפות מנטאליות שאני עורך בימים אלה במשותף עם רוני, על הפליטים מאריתראה השוהים בתל אביב וסביבתה. כאן הבמה היא של מיהרה, וזו ההזדמנות להודות לו על שנאות להתראיין ולפתוח את ביתו בפנינו, וכמובן תודה לרוני.

 

חלון אחורי

סיבוב במסעדה והמכולת האריתראית בדרום תל אביב

יש אריתראה באפריקה אבל יש גם אריתראה קטנה כאן בתל אביב.

אני חושב שחוץ משתי אלה, יש אריתראות זעירות בלב של כל אחד מהפליטים האריתראים שמסתובבים כאן, ולכן בחרתי עם רוני לבדוק ולנתח את זה במסגרת מחקר שאולצתי לערוך על מהגרים.

מאז הלם הבקו"ם ביומיים הראשונים שלי בגיוס, לא חטפתי הלם תרבות. אבל כבר בכניסה למסעדה הזאת חטפתי משהו שלא ציפיתי לו בכלל, והאמת שעד עכשיו אני קצת בשוק מהעסק. רק בגלל זה היה שווה לבקר במקום. ועל כך ברשימה הזו.

 

חזית רחוב הגדוד העברי 36א': מימין המכולת ומשמאל המסעדה האריתראית