סיבוב בחדרי אוכל בשלושה קיבוצים בצפון: עין דור, סאסא ואיילת השחר

שלושה חדרי אוכל בתכנון שלושה אדריכלים שונים: שמואל מסטצ'קין (בוגר הבאוהאוס), חיליק ערד (יד ימינו של מסטצ'קין) ומרדכי זברודסקי עם אריך ראש (שניהם מהדור הקודם של האדריכלים בקיבוץ). כל חדר אוכל שונה, אך כולם משרתים את אותם שימושים. אחד חד-קומתי ובנוי במישור, ושניים דו-קומתיים ומנצלים את הטופוגרפיה. אחד תוכנן על ידי בוגר הבאוהאוס בגרמניה ושניים תוכננו על ידי בוגרי הטכניון בחיפה. אחד נטוש ושניים מאוכלסים ומגישים מידי יום ארוחה. אחד עבר שינויים מפליגים ואיבד את צורתו המקורית ושניים נותרו שלמים כפי שתוכננו במקור לפני כחמישים שנה.

חוץ מחדר אוכל יש עוד דברים לראות בקיבוצים הנסקרים כאן:

(1) עין דור: ישנו מבנה המוזיאון ובית ההנצחה שנמצאים מול חדר האוכל. במרחק נסיעה קצר כדאי לבקר בחנות הגבינות "שירת רועים" ולאחר מכן במאפייה "מועדון הלחם הטוב" בכפר כמא.

(2) סאסא: גן לאומי ברעם נמצא חמש דקות נסיעה משער הקיבוץ. יש שם בית כנסת עתיק שזה נחמד, אבל לא פחות חשוב לבקר גם בשרדי הכפר בירעם ששכן כאן עד שתושביו סולקו מבתיהם. הכנסייה שבמרכז הכפר פתוחה מידי פעם. כתבתי עליהם כאן.

(3) איילת השחר: אם אתם מחפשים אטרקציות, אז ממזרח לקיבוץ שוכן מתחם פינטבול. בקיבוץ עצמו יש שפע של אדריכלות: החל מהמוזיאון שתכנן האדריכל דוד רזניק, דרך בית התרבות, בית הארחה (שהיום שינה את ייעודו) ומבנים נוספים שנבנו בקיבוץ החוגג עוד חודש 100 שנה להיווסדו.

.

חזית בניין חדר האוכל

.

מפת התמצאות

.

(1) חדר האוכל בקיבוץ עין דור

עד שנבנה חדר האוכל הגדול, אכלו חברי קיבוץ עין דור בצריף קטן (ראו שתי תמונות בהמשך). לאחר מכן קיבלו "צריף גרמני" – מבנה עץ ששימש בזמנו קיבוצים רבים כחדר אוכל. כמוהו עדיין ניתן למצוא בכמה קיבוצים בארץ, כאן הוא כבר לא קיים. תמונה של צריף גרמני דומה, בפנים ובחוץ, ניתן למצוא ברשימה על קיבוץ סער. בצריף היו 198 מקומות ישיבה, אך הקיבוץ גדל ובכל ארוחה סעדו כ-500 איש שנאלצו לאכול בזה אחר זה. בעין דור רצו חדר אוכל ל-700 סועדים עם אפשרות להרחבה עתידית (ראו תמונת המודל בהמשך). בפועל תוכנן ונבנה חדר האוכל ל-350 סועדים, כשבארוחות חגיגיות ניתן לדחוס עד 600 איש. חוץ מאוכל, ביקשו החברים כי חדר האוכל יכלול גם מקום לבמה מתקפלת וגם יותאם להקרנת סרטים, חימום ומזגן מרכזי.

האדריכל שמואל מסטצ'קין (2004-1908) שלמד בבאוהאוס בגרמניה הוזמן לתכנן ב-1968 את בניין חדר האוכל החדיש של הקיבוץ. בסוף 1971 הונחה אבן פינה, אך רק ב-5 לינואר 1976 הושלמה הבנייה וחדר האוכל אוכלס. מסטצ'קין תכנן מבנה בעל ציר מרכזי (הבולט גם מעל לקו גג הבניין), ממנו יוצאים אגפי הבניין השונים. באולם האכילה בולט הציר המודגש בקורות הבטון היורדות מהתקרה ומסתיימות בחזית. כמו בכל חדרי האוכל, גם כאן יכולים הסועדים לצפות בשעת הארוחה על המדשאה המרכזית אותה חוצים שבילי ההליכה המגיעים כולם לבניין – המהווה בעצמו ציר מרכזי בקיבוץ, פיסית ותפקודית. הבניין לא עבר שינויים משמעותיים במהלך השנים. רק כשמתבוננים בחזית הבניין, מכיוון המדשאה המרכזית, אפשר להצטער על גופי התאורה הגסים ששולבו בחזית, ובכבלים המדלדלים מהגג לכל אורכו.

עבודות אחרות של מסטצ'קין שכתבתי עליהן כאן: (1) חדר האוכל בשובל, (2) התאטרון הפתוח בנען, (3) חדר האוכל ובית התרבות בעין גדי, (4) הלול בקומות במזרע, (5) בית הספר לקציני ים הלא גמור בשדות ים, (6) בית היוצר בנוה זוהר, (7) היישוב נווה זוהר ומבנה מסעדה בחוף ים המלח, (8) מרכזיית טלפונים בחוף ים המלח.

במהלך חייו המקצועיים, תכנן מסטצ'קין לא פחות מ-25 חדרי אוכל. כמודרניסט מובהק, דגל מסטצ'קין בתחילת דרכו ביצירת מודל קבוע לחדר אוכל, אותו שכפל בכמה קיבוצים. בשנות השישים כבר זנח את המודל ותכנן לכל קיבוץ חדר אוכל שונה, כמו במקרה של עין דור. רק בסוף דרכו, בשנות ה-80 של המאה שעברה, חזר לעיקרון השכפול, אלא שאז לא שיכפל תכנית אלא רק מרכיב חזותי שהתבסס על קשתות, כמו אלה שניתן למצוא בשובל, יקום ורוחמה.

הספר "לבנות ולהבנות בה – ספר שמואל מסטצ'קין" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, ניתן לרכישה כאן) שערכו מוקי צור ויובל דניאלי ויצא לאור ב-2008, הציג את יצירתו של מסטצ'קין. בין השאר, הופיע שם טקסט שכתב מסטצ'קין בעצמו על בניין חדר האוכל בעין דור:

"בתקופת תכנון חדר האוכל בקיבוץ עין דור חלה בקיבוצים תפנית מסוימת בתפישת המתכונת התכנונית של חדר האוכל. מתוך הסיכומים עם פעילי המחלקה הטכנית של 'השומר הצעיר' וחברי קיבוץ עין דור היה ברור שהמתכונת עליה היה מבוסס תכנון חדרי האוכל בשנות החמישים – פטיו מרכזי, שני אולמי אוכל קטנים בצדיו וכל זה ניתן לאיחוד לאולם אחד – לא תתקבל לבנייה. עתה ביקשו לתכנון אולם אוכל גדול אחד. נתון ברור נוסף היה קיום הגשה עצמית בכל הארוחות, ועם כל זה, שיש לשמור על זהותו והשתייכותו של חדר האוכל למתכונת החברתית של הקיבוץ. החל משביל הכניסה לחדר האוכל, השתדלתי ליצור תחושה שאתה נכנס למבנה ציבור המחייב התנהגות מסוימת. שטח הגשה עצמית והחזרת הכלים מהווה מעצם הפונקציה שלו, מטרד לחבר ולחדר האוכל כולו. מתוך כך, השתדלתי לבודד אותו ויזואלית מאולם האוכל, כך שהסועד לא יראה את הנעשה בו והרעש לא יפריע כל כך. ביקשתי לקבוע צורה גאומטרית מעוגלת של אולם האוכל, שבו יהיה מרכז אחד ששולט על האולם. הכניסה לחדר האוכל אינה ישר מהשביל, כי אם דרך חצר מרוצפת, המכינה את החבר לכניסתו. שטח ההגשה העצמית עצמאי, מוגדר על ידי קירות וקשור במבואות למטבח ולאולם. החבר הבא לסעוד נכנס לאולם דרך הפתח המצוי במרכזו, אשר ממנו הוא יכול להעיף מבט על האולם במלואו. החבר נכנס במרכז של העיגול וממרכזו הוא מתפצל לפלחים של העיגול, זה נותן לו את האפשרות לבחור מקום ישיבה ולהגיע אליו מהמרכז בדרך הקצרה ביותר. בזמן מסיבה או כינוס של כל החברים משמש המרכז מקום הבמה, אליו מופנים כל היושבים, ושדה הראייה שווה לכולם. כך הפנייה אל המרכז או ממנו נעשית לפי השימוש באולם".

הטקסט הזה מתאר באופן מאופק למדי את המהפכה שהתחוללה בתנועה הקיבוצית, ומצאה בין השאר את ביטויה באדריכלות. לכל שינוי אליו מתייחס מסט'צקין בטקסט, קדמו ויכוחים סוערים שבהם השתתף גם מסטצ'קין עצמו. הוא מתייחס כאן לחלוקת השימושים השונים במבנה – נושאים עקרוניים, אך גם בהיבטים עיצוביים היה מסטצ'קין מעורב בויכוחים. כך לדוגמה, הוא התנגד נחרצות לחיפוי קירות הפנים בלוחות עץ. כפי שניתן לראות בתמונות שצלמתי, בוויכוח הזה הוא הפסיד.

חדר האוכל פעיל ומגיש ארוחות צהריים מידי יום וגם ארוחת ערב שבת.

.

מצידה השני של המדשאה המרכזית, ממש מול חדר האוכל, מצוי מקבץ מבני ציבור של הקיבוץ. המקבץ נבנה בכמה שלבים על ידי אדריכלים שונים. מומלץ לבקר גם בו ולכן הבאתי כאן בהמשך תמונות שצלמתי שם. בין אותם מבנים ניתן למצוא את המוזיאון הארכיאולוגי וצמוד לו בית הזיכרון – שניהם שוכנים תחת קורת גג אחת שתכנן האדריכל חיליק ערד (חבר קיבוץ סער, עליו כתבתי כאן בבלוג כבר הרבה וכמובן שאני ממליץ על הספר "הבית, המקום: מתיקיו של המתכנן חיליק ערד" שערכו מוקי צור ויובל דניאלי ומסכם באופן תמציתי את יצירתו). ערד תכנן כאן מכלול מבנים ופיתוח שלם, אך בסופו של דבר נבנה רק המבנה הזה וכן רחבת התכנסות מרוצפת המעוצבת כמו אמפי.

את ההיבט העיצובי בזוג מבנים אלה, ניתן למצוא בעיקר בפתחי החלונות של המבנה: מסגרות בטון חשוף הבולטות מקו חזית הבניין המחופה בטיח שפריץ. כמו רבים מאדריכלי הקיבוץ, ערד השקיע פחות בהיבט העיצובי ויותר במעמדו של המבנה במערך הקיבוצי הכולל. לכן, במקום להתבונן בפרטי בניין רצוי להתרשם מהעמדת המבנה, ממערך הדרכים המשתלבות בו וכן מהפיתוח שבוצע בסביבתו.

.

בסמוך למקבץ מבני הציבור נמצאת תחנת אוטובוס, שראוי להתייחס אליה הודות לעיצובה בבטון חשוף. את התחנה וסביבתה תכנן האדריכל יוסי עמיר, שעבד במחלקת התכנון של הקיבוץ הארצי והיה בשעתו חבר ואף מזכיר הקיבוץ. בהזדמנות זו, אני רוצה להודות לקרול רפאל המנהלת את ארכיון קיבוץ עין דור, על העזרה שנתנה באיתור תמונות היסטוריות של בניין חדר האוכל והציגה בפני פרטים נוספים.

.

בניית צריף חדר האוכל הראשון, סוף שנות ה-40 (מקור: ארכיון קיבוץ עין דור)

.

פנים צריף חדר האוכל הראשון, סוף שנות ה-40 (מקור: ארכיון קיבוץ עין דור)

.

פירוק צריף חדר האוכל הראשון ששימש בגלגולו האחרון כמחסן, 1979 (צילום: זיגי תבורי, מקור: ארכיון קיבוץ עין דור)

.

"הצריף הגרמני" = חדר האוכל השני של הקיבוץ. לאחר פתיחת חדר האוכל השלישי והנוכחי, הפך הבניין לבית תרבות (צילום: חיים גבעוני, מקור: ארכיון קיבוץ עין דור)

.

תחת הכותרת "פרידה מידי ותיק" פורסם בעלון הקיבוץ שיצא לרגל פירוק צריף חדר האוכל הראשון טקסט קצר ודרמטי המתייחס לחיסול אותו כתב זלמן קדר, אחד מחברי הקיבוץ: "כעת בא הקץ. עדות של שלושים שנה נמחקה מן השטח. כרגיל, בשעה שיורדים אלי קבר, נשכחים הזלזול והבוז, מדברים בשבחך בפעם האחרונה – וסותמים את הגולל. ואנו פולטים עוד אנחה בזכרנו ימי שלושה עשורים שחלפו, ומרגישים משנה שמחה שהיום הננו פה באולם גדול ויפה זה, מוצף אור והומה מאדם המאכלס ארבעה דורות – כן ירבו" (מקור: ארכיון קיבוץ עין דור).

.

מודל חדר האוכל החדש: גדול פי שתיים ממה שנבנה (מקור: ארכיון קיבוץ עין דור)

.

טקס הנחת אבן הפינה לחדר האוכל, 1971 (מקור: ארכיון קיבוץ עין דור)

.

טקס הנחת אבן הפינה לחדר האוכל, 1971 (מקור: ארכיון קיבוץ עין דור)

.

מגילת היסוד לחדר האוכל, 1971 (מקור: ארכיון קיבוץ עין דור)

.

יציקת חלקו המרכזי של בניין חדר האוכל (מקור: ארכיון קיבוץ עין דור)

.

בבנייה (מקור: ארכיון קיבוץ עין דור)

.

מי היו המעורבים בהקמתו ובנייתו של בניין חדר האוכל? קרול רפאל בדקה ומצאה:

יוסף מרגלית – אחראי על הרעיון והתכנון (מקור: סוזי מרגלית, אשתו). חדר האוכל הנוכחי הוא חצי מהמתוכנן. עמרם עמיר – היה רכז בניין ובמקצוע נגר (מקור: מרצ'יה עמיר, אשתו). דב שחם – בתור רכז בניין, גמר חדר האוכל היה העבודה הראשונה שלו (מקור: דב שחם). דוד תם – עבד במחלקת הבנייה של הקיבוץ הארצי. היה נציג הקבלן המבצע של חדר האוכל וגם בנה את הבריכה (מקור: דב שחם).

.

בונים (מקור: ארכיון קיבוץ עין דור)

.

בבנייה (מקור: ארכיון קיבוץ עין דור)

.

לקראת השלמת הבנייה (מקור: ארכיון קיבוץ עין דור)

.

חזית חדר האוכל, 1977 (צילום: פאול גרוס, ארכיון קיבוץ עין דור)

.

הכניסה, 1977 (צילום: פאול גרוס, ארכיון קיבוץ עין דור)

.

המבואה, 1977 (צילום: פאול גרוס, ארכיון קיבוץ עין דור)

.

שטיפת ידיים, 1977 (צילום: פאול גרוס, ארכיון קיבוץ עין דור)

.

חדר האוכל במבט מהמבואה, 1977 (צילום: פאול גרוס, ארכיון קיבוץ עין דור) האדריכל מסטצ'קין: "החבר הבא לסעוד נכנס לאולם דרך הפתח המצוי במרכזו, אשר ממנו הוא יכול להעיף מבט על האולם במלואו. החבר נכנס במרכז של העיגול וממרכזו הוא מתפצל לפלחים של העיגול"

.

חדר האוכל, 1977 (צילום: פאול גרוס, ארכיון קיבוץ עין דור)

.

הגשה עצמית, 1977 (צילום: פאול גרוס, ארכיון קיבוץ עין דור)

.

שטיפת כלים, 1977 (צילום: פאול גרוס, ארכיון קיבוץ עין דור)

.

הכניסה וחזית הבניין, 1986 (צילום: נתן אלפרט, לע"מ)

.

כלים לשטיפה, 1986 (צילום: נתן אלפרט, לע"מ)

.

אוכלים, 1986 (צילום: נתן אלפרט, לע"מ)

.

סדר פסח בחדר האוכל 01 (צילום: זיגי תבורי, מקור: ארכיון קיבוץ עין דור)

.

סדר פסח בחדר האוכל 02 (צילום: זיגי תבורי, מקור: ארכיון קיבוץ עין דור)

.

התמונות שצלמתי (אפריל 2014):

.

חזית הבניין מכיוון המדשאה המרכזית

.

חזית שמצלה על פתחי החלונות

.

הצללה על החלון

.

הכניסה לבניין חדר האוכל. מסטצ'קין: "הכניסה לחדר האוכל אינה ישר מהשביל, כי אם דרך חצר מרוצפת, המכינה את החבר לכניסתו".

.

הכניסה וברגע בולט מעל הגג גוף בטון חשוף עגול המהווה את הציר המרכזי של הבניין

.

אולם מבואה

.

עיטורים באולם המבואה

.

שלט לכבוד ליל הסדר

.

חברים יקרים!

.

מבט על החצר הפנימית מכיוון הכניסה לחדר האוכל

.

מבט כללי על חדר האוכל

.

מרחב צעיר

.

סועדים

.

עיטורים על החלון הפונה למדשאה המרכזית

.

מבט מאזור שולחנות האכילה אל מרכז הבניין. מסטצ'קין: "בזמן כינוס או מסיבה משמש המרכז מקום הבמה, אליו מופנים כל היושבים ושדה הראייה שווה לכולם".

.

פתחים לחדירת אור טבעי שנאטמו עם השנים

.

הקופה

.

הגשה עצמית

.

שטיפת כלים

.

נוי בקיבוץ

.

קלנועית

.

אופניים

.

מבנה מועדון לחבר ממוקם ממש מול חדר האוכל וצמוד למוזיאון

.

עבודת קיר שיצר האמן משה סיקלאי

.

הכניסה למוזיאון (משמאל) ולחדר הנצחה (מימין)

.

חזית דרומית של הבניין: פתחי חלונות מרובעים הבולטים מקו החזית

.

מכל חלון מציץ פריט עתיק אחר

.

הכניסה במבט מדרום (ימינה למוזיאון, משאלה לחדר הנצחה)

.

הכניסה הגדולה לחדר הנצחה (עכשיו סגורה)

הכניסה למוזיאון לארכאולוגיה עין דור

.

המוזיאון

.

הכניסה לבית הנצחה

.

בבית הנצחה 01

.

בבית הנצחה 02

.

בבית הנצחה 03

.

בבית הנצחה 04

.

בבית הנצחה 05

.

בבית הנצחה 06

.

תחנת אוטובוס 01

.

תחנת אוטובוס 02

.

תחנת אוטובוס 03

.

יצאתי מהקיבוץ. בצומת צלמתי את הקיבוץ וברקע הר תבור

.

(2) חדר האוכל בקיבוץ סאסא

חדר האוכל של סאסא הוא אחד מחדרי האוכל המטופחים והמתוחזקים ביותר שנתקלתי בהם בתנועה הקיבוצית. חמישה כוכבים. לא אכלתי אמנם אבל הסתובבתי וגם בדקתי את השירותים. אולי אלה המתנדבים הבאים לכאן מכל העולם ואולי איכות תושבים גבוהה, אולי זה מודעות גבוהה ושגשוג כלכלי (בבעלות הקיבוץ חברת פלסן סאסא המתמחה במיגון רכבים). המצב כאן של חדר האוכל נראה מצוין.

זהות המתכנן המקורי של בניין חדר האוכל לא ברורה. יש כאלה שאומרים שהיה זה שמואל מסטצ'קין (שתכנן גם את חדר האוכל בעין דור) ויש כאלה שטוענים שזה האדריכל חיליק ערד. מה שבטוחים כולם הוא שהבניין הושלם ב-1960. חדר האוכל בסאסא לא מופיע בספר שיצא על עבודותיו של מסטצ'קין וגם לא בזה שיצא על ערד. בנוסף, נראה הבניין שונה מכל שאר המבנים שתכננו השניים, הודות לעובדה שהיה מחופה כולו באבן גיר מקומית (כמו כל שאר הבתים בקיבוץ) ולא בטון חשוף או טיח שפריץ.

סאסא שוכנת על טופוגרפיה תלולה ולכן בניין חדר האוכל מנצל את הגבעה עליה הוא שוכן. בחלק אחד הוא נראה מבנה בן קומה אחת, ובחלק השני הוא דו-קומתי. אולם האכילה נמצא בקומה העליונה, כמו במרבית המקרים של חדרי האוכל הדו-קומתיים, כשהקומה התחתונה משרתת שימושים ציבוריים שונים של הקיבוץ.

מאז חנוכתו לפני 54 שנה, עבר הבניין שלוש הרחבות עליהן הופקדו אדריכלים שונים (את ההרחבה האחרונה תכנן האדריכל אבירם רוזנברג) ולכן קשה היום לזהות את הבניין המקורי. את הבניין הקיים מעטרות בפנים ובחוץ מספר גדול של יצירות אמנות שיצרו אמנים מוכשרים חברי הקיבוץ: יצחק קמינר יצר קירות בטון מעוטרים בחזית הבניין, ורדה יתום יצרה עבודות קיר מקרמיקה בתוך הבניין, ובכניסה לחדר האוכל קיר אמנות נוסף ובולט שבוצע בטכניקה מעורבת על ידי יוסי ספוז'ניק (לא מצאתי עליו מידע). תודה לזיוה רותם מארכיון קיבוץ סאסא על התמונות ששלחה והפרטים.

.

חדר האוכל בשנות ה-60 (מקור: ארכיון קיבוץ סאסא)

.

חדר האוכל בעת הרחבתו הראשונה (מקור: ארכיון קיבוץ סאסא)

.

חדר האוכל בשנות ה-90 (מקור: ארכיון קיבוץ סאסא)

.

הכניסה הראשית לחדר האוכל לאחר ההרחבה האחרונה ב-2012 (מקור: ארכיון קיבוץ סאסא)

.

תמונות שצלמתי עכשיו:

.

הכניסה היום

.

הכניסה לחדר אוכל מעוטרת בקיר אמנות בטכניקה מעורבת שיצר יוסי ספוז'ניק וביציקת בטון שיצר חבר הקיבוץ יצחק קמינר

.

יצחק קמינר נהרג ב"ארץ המרדפים" סמוך ליריחו ב-1968, בקרב שבעקבותיו זכה באיתור העוז

.

הוא הותיר אחריו אשה וארבעה ילדים וכן את קירות האמנות בחדר האוכל

.

פרט

.

עבודה נוספת על חלק אחר בחזית הבניין

.

צמוד לדלת הכניסה עבודת קיר שיצר יוסי ספוז'ניק בטכניקה מעורבת

.

מקרוב

.

קרוב יותר

.

חדר האוכל 01

.

חדר האוכל 02

.

בתוך הבניין עבודות קיר מקרמיקה שיצרה חברת הקיבוץ ורדה יתום

.

עבודה נוספת

.

(3) חדר האוכל בקיבוץ איילת השחר

מאז שנחנך לפני שנים ספורות הכביש המהיר העוקף את איילת השחר, אני כבר לא רואה כל נסיעה לצפון את שער הקיבוץ ולצידו מוזיאון חצור שתכנן האדריכל דוד רזניק – מבנה מיוחד המתאים למיקומו לצד הדרך. בזמן שליאור ודניאלה הלכו לשחק פינטבול בין העצים, התפנה לי זמן להיכנס לקיבוץ ולבקר בו.

קיבוץ איילת השחר מתכונן לחגיגות 100 שנה להקמתו. החגיגות צפויות להתחיל בראש השנה הקרוב. איילת השחר הוא אחד מארבעת הקבוצות הראשונות של התנועה הקיבוצית והוא עשיר באדריכלות מתקופות שונות. הספקתי לבקר רק בכמה מהמבנים בו, כולם לצערי היו נעולים ולא יכול הייתי להיכנס אליהם.

את בניין חדר האוכל תכננו במשותף האדריכלים מרדכי זברודסקי ואריך ראש (תודה לויטוריו קורינלדי שזכר את שמו הפרטי של ראש והוסיף ש"הוא היה יקה בשמו, באישיותו ובהכשרתו"). הבניין נבנה כשהוא בולע אל קרבו את חדר האוכל הישן, נחנך ב-1958 ונחשב כבר מאותה עת, וגם עד היום לאחד מחדרי האוכל היפים שנבנו בתנועה הקיבוצית. "זו פנינה ארכיטקטונית, זה משהו מדהים איך שהאדריכלים שילבו אותו בנוף, עם המרפסת שיוצאת אל הנוף והחלונות הגדולים. הוא כמו חץ אל עמק החולה", סיפר לי עוזי דיסלר (91) – חבר הקיבוץ ומי שהיה פעיל שנים רבות בתחום הבנייה באיילת השחר. "חדר האוכל היה מרכז החיים שלנו. הוא שימש גם כחדר אוכל, גם למסיבות, לחגים, לליל הסדר (עד שהוקם 'בית העם') ולעריכת אספות כלליות של האגודה. האספות היו נערכות בשעה תשע בלילה וכשהיה מזג אוויר מתאים, היינו עורכים אותן במרפסת וזה היה יפה מאוד. בארוחות היינו אוכלים והילדים היו משחקים בדשא למטה או במרפסת למעלה".

בניין חדר האוכל מזכיר שלה (Chalet) באלפים השווייצרים, אבל מתברר שלאחרים המבנה מזכיר כנסייה בארוקית. בכל מקרה אלה שעבדו עם זברודסקי, מספרים שהוא אהב לעצב למבנים שתכנן, גג משופע, כמו זה שתכנן בחדר האוכל בחניתה שסקרתי כאן. המבנה מנצל את הטופוגרפיה: בחלקו האחורי (הדרומי) הוא בן קומה אחת והכניסה היא ישר לאולם האכילה. בחלקו הצפוני הוא דו-קומתי כשבמפלס התחתון מצויים משרדים שיועדו להנהלת הקיבוץ ולדואר וכן חדר קטן שיועד למפגש ולמנוחה. לפי האדריכל פרדי כהנא (שהוא היום ההיסטוריון הבכיר לתולדות התכנון בקיבוצים), זה כנראה חדר האוכל הראשון שתוכנן כמבנה דו-קומתי ובכך ייצג תפיסה חדשה בתכנון חדרי אוכל בתנועה. לקראת סיום מבקש דיסלר לציין, שבבניין חדר האוכל גם הקונסטרוקציה נחשבה היתה לחלוצית וחדשנית. לדבריו, הקונסטרוקטור הראשי של המחלקה הטכנית, סיפר לו שכל הגג שבולט קדימה דרש פתרון קונסטרוקטיבי לא שגרתי ולכן כל הגג כולו מתבסס על שתי קורות עליונות. באותה הזדמנות שדיסלר שוחח עם הקונסטרוקטור אי שם בסוף שנות החמישים, ביקש ממנו הקונסטרוקטור בדאגה, שיבדוק ששתי הקורות יישארו שלמות ונקיות ולא יתקעו בהן שום בורג, כי כל פגיעה בהן עלולה לפגוע ביציבות הגג. דיסלר חזר לקיבוץ ועלה לבדוק את הקורות וגילה שכבר הספיקו לתקוע ברגים בדיוק בנקודות שעליהן הזהיר הקונסטרוקטור…

370 סועדים יכולים לסעוד כאן במקביל. מאז השלמתו ב-1958 הבניין כמעט ולא עבר שינויים. ב-1982 נערך בבניין שיפוץ שבמסגרתו עבר חלקו הדרומי שינויים: הכניסה הוקמה מחדש, נוסף אגף לחדרי שירותים, אגף להגשה עצמית, נוספה מכונת כלים וגם תקרה אקוסטית שכיסתה על התקרה המקורית.

ב-2003 הפסיק חדר האוכל לפעול.

.

בסמוך לחדר האוכל מצוי אמפיתיאטרון פתוח שתכנן האדריכל ישראל מילוסלבסקי. דיסלר סיפר לי שהאמפיתיאטרון שימש להקרנת סרטים ו"גם הוא היה מוסד בפני עצמו. הקרינו שם סרטי סינמסקופ. עד אז הקרינו על מסכים קטנים ואז פתאום הגיע המסך הענק הזה. אני זה שאפילו תכנן את הקונסטרוקציה למסך שהיה קבוע. הקונסטרוקציה שהרכבתי למסך הורכבה מברזל ומלוחות אסבסט. שם היו מחוזות נעוריי…".

.

מבנה הרפת הוקם על ידי "גדוד העבודה" שהופקד על בניית המבנים הראשונים באיילת השחר. מי היה האדריכל? "כל התכניות נשלחו ממשרדי פיק"א בפריס", מספר דיסלר.

.

לא רחוק משער הקיבוץ ניצב "בית העם" הענק. גם אותו תכנן האדריכל מרדכי זוברודסקי (הפעם בלי ראש, שהופקד על תכנון בית הארחה שנבנה באותה עת). בית העם נחנך ב-1970 והוא תוכנן כך שיאכלס חוץ ממופעים, גם את ארוחת ליל הסדר השנתית. לכן, תוכנן האולם להכיל 1,000 צופים ובסידור ריהוט שונה גם 1,000 סועדים. כל טרסה באולם הוקמה ברוחב של 1.80 עד 2.00, כדי שניתן יהיה למקם בה שתי שורות של מושבי צופים למופעים או שולחן עם כיסאות מכל צידיו.

בית העם הוקם במקבץ של מספר מבני ציבור חדשים באותה עת של איילת השחר. צמוד לו נבנה "בית פבזנר" נחנך ב-1971 ונבנה במקור לשמש כארכיון וחדר זיכרון. גם בית העם וגם בית פבזנר עומדים היום שוממים. דווקא המבנה השלישי – בית הכנסת (נחנך בחג שבועות 1981 ונבנה על ידי מחלקת הבניה של הקיבוץ הארצי), פעיל עד היום ועל לוח המודעות אפילו מצאתי זמני תפילות. את בית הכנסת תכנן בשנות ה-60 האדריכל אבנר דרורי, כדי לשרת את אורחי בית הארחה שנבנה בסמוך (והיום מתפקד כמרכז קליטה לעולים מאתיופיה). את בית הכנסת ובית טזנר לא ראיתי ולכן לא צלמתי אותם.

.

בבית הקברות השוכן במזרח הקיבוץ יש שערי ברזל מעוצבים וקיר זיכרון שהוקם בשנות ה-60 מבטון חשוף לזכר קרובי החברים שנספו בשואה. את הקיר עיצב אמן וחבר הקיבוץ גיל מוזס. תמונות בהמשך.

.

בהזדמנות זו אני רוצה להודות לעוזי דיסלר שהיה רכז הבניין באיילת השחר, לאדריכל פרדי כהנא על תכניות חדר האוכל, לאדריכל ויטוריו קורינלדי, לאדריכלית יעל אלף (שגם שלחה לי קישור לגיליון המציג בין השאר, מאמר שפרסמה על הבתים הראשונים באיילת השחר), לאדריכלית קרן מטרני על העזרה, וכן לנועה הרמן מארכיון קיבוץ איילת השחר על הפרטים ההיסטוריים השונים.

.

1975: חזית הבניין (צילום: יעקב סער, לע"מ)

.

1964: חזית הבניין (צילום: משה פרידן, לע"מ)

.

1975: מבט כללי על חדר האוכל בשעת ארוחת ערב (צילום: יעקב סער, לע"מ)

.

1975: ארוחה משפחתית (צילום: יעקב סער, לע"מ)

.

את התכניות של חדר האוכל קבלתי מאדריכל פרדי כהנא שביקש לציין שהן היום נמצאות בארכיון יד טבנקין:

.

תכנית המפלס התחתון. משמאל החדר המשקיף על המדשאה המרכזית אותו צלמתי. כל השאר היה סגור. (מקור: אדר' פרדי כהנא)

.

תכנית אולם חדר האוכל במפלס העליון (מקור: אדר' פרדי כהנא)

.

חתכים (מקור: אדר' פרדי כהנא)

.

הבניין במבט מכיוון השביל החוצה את הקיבוץ 01

.

הבניין במבט מכיוון השביל החוצה את הקיבוץ 02

.

בחזית אולם האכילה שבקומה העליונה יש מרפסת היקפית הפונה למדשאה המרכזית

.

מבט על המרפסת מלמטה

.

למעלה אולם האכילה ולמטה משרדים ותיבות דואר

.

חזית מערבית של הבניין

.

הכניסה לחדר האוכל

.

שלט

.

מנורה

.

החלק היחיד שפתוח היה בחדר האוכל היה האגף התחתון ובו תיבות הדואר

.

אולם קטן, יפה וצנוע נמצא בחלקו התחתון של הבניין ופונה למדשאה המרכזית. יש ספסל למנוחה

.

כמו בחדר האוכל, גם כאן יש מקום מפגש (שלא בשעות הארוחות) בו ניתן להשקיף על המדשאה

.

מבט מהחדר אל המשך הבניין והמדרגות המובילות לחדר האכול בקומה העליונה

.

סימטריה

.

חדר הדואר

.

תיבות דואר

.

מודעה 01

.

מודעה 02

.

מודעה 03

.

מודעה 04

.

מודעה 05

.

למרגלות חדר האוכל אמפיתאטרון

.

את האמפיתאטרון שכבר לא שמיש הפכו לגן

.

האמפיתאטרון וברקע בניין חדר האוכל 01

.

האמפיתאטרון וברקע בניין חדר האוכל 02

.

הבמה (והמדרגות המבוילות אליה) הממוקמת בחלקו התחתון של האמפיתאטרון

.

שביל בקיבוץ

.

מתקן משחק ישן 01

.

מתקן משחק ישן 02

.

שלט על מגדל המים

.

מגדל המים

.

האדריכלית יעל אלף, בת איילת השחר סיפרה לי ש"את הרפת מן הסתם תכננו במחלקה הטכנית של I.C.A יחד עם מבני המגורים, והיא אכן מזכירה מבני רפתות מאירופה (נדרש עוד מחקר על ההקבלות הרלוונטיות). הייחוד שלה הוא השימוש בבטון, למעשה זהו מבנה הבטון הראשון בגליל העליון".

בהמשך דבריה, שלחה לי ציטוט מיומנו של אחד מאנשי קבוצת אחוה (שמצאה בארכיון קיבוץ שריד), הקבוצה שבנתה את הרפת וחמשת המבנים הראשונים באיילת השחר: "…אח"כ עברה הקבוצה לאילת השחר, עוד נקודת ותיקים, לבנות בתים. בנינו את הרפת הראשונה ו 5 בתים. אנו לא מנוסים. המהנדס שעלינו גם מתכנן ומנהל העבודה. המהנדס היה מיכאל ארליך. שמו היה ארליך והיה לו אח מורה באיזה נקודה, שמו גליקליך, הוא היה מתלוצץ. "אזוי ווי איך בין ערליך, אזוי איז ער גליקליך". הוא היה מהוותיקים בארץ, היה מהנדס בלתי מדופלם, למד בעבודה ושילמו 'רבי געלד' על עבודתו. הרפת בנויה בטון, קורות ועמודים. מה שהשקיעו שם חומרי בניין, ברזלים ובטון, בנו אח"כ שלוש רפתות. האדמה הייתה שחורה, בוצית, העמודים שקעו, והרפת הסתדקה לשני חצאים. ככה גם הבתים, מזה ככה שילמנו הישוב שכר לימוד מקצוע. ההנהלה הציונית, וככה למדו לעבוד, מתוך השגיאות, למדו איך לעבוד. חברי קבוצת אילת השחר, קיללו את המהנדס, עם הפועלים. כשהיינו מטיילים בארץ, היינו מתביישים לעבור דרך אילת השחר, או בעילום שם. בערבים היינו מטיילים בוואדיות, בנוף הגלילי. בערבים היינו מתאספים עם המהנדס בראש, שרים, למדנו אצלו כמה שירים, או השומרים מכפר גלעדי, בדרך לטבריה, היו נכנסים אצלנו, היו אוכלים שותים ושרים, ככה היו מבלים את הזמן…".

.

בניין הרפת מ-1923

.

1923: גדוד עבודה אחוה

.

מבנה משק מול הרפת ההיסטורית

.

בית הקברות נמצא בסמוך למשק

.

שער ראשי

.

שער צדדי

.

קיר זיכרון בעיצוב גיל מוזס, חבר הקיבוץ 01

.

קיר זיכרון 02

.

קיר זיכרון 03

.

קיר זיכרון 04

.

קיר זיכרון 05

.

לא רחוק מהשער של הקיבוץ ניצב אולם המופעים – היה סגור

.

בצמוד לשער הקיבוץ ניצב מוזיאון עתיקות חצור שתכנן האדריכל דוד רזניק

.

חזית דרומית ראשית

.

קומת כניסה

.

על העמוד

.

ראש פינה

.

היה סגור

.

ולסיום שיר:

.

.