סיבוב בשני פרויקטים נשכחים של מסטצ'קין / באוהאוס בים המלח

"בית שגומר את תפקידו – צריך להיעלם" – בציטוט הזה  של האדריכל שמואל מסטצ'קין, נפתח הספר "לבנות ולהבנות בה – אדריכלות הקיבוץ בישראל" (בעריכת מוקי צור ויובל דניאלי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008). היות ולא הכרתי את מסטצ'קין שהספיק עוד ללמוד בבאוהאוס במחצית הראשונה של שנות ה-30, ובטח שלא לשוחח עימו – אז אני לא יודע אם אכן הוא חזר ואמר את המשפט הזה כפי שמובהר בספר, אך בכל מקרה אני בהחלט נוטה שלא להסכים איתו. ארכיטקטורה אכן מייצרת מוצר בשירות האדם, אך היא לא רק מצטמצמת לגבולות הללו, אלא היא אף מייצגת את רוח הזמן, האדם והמקום – ולכן היא הרבה מעבר ל"שירות האדם". לכן אני סובר, כי אסור להעלים בית שגמר את תפקידו, אלא יש למצוא לו תחליף ייעודי לחדש ולעדכן אותו כך שישוב ויעניק שירות לאדם. זה בדיוק כמו מגע מיני מוצלח: אם גומרים – צריך להמשיך.

עידכון לרשימה (25/4/2010): השבוע ביקרתי באזור שוב ולצערי מבנה החוף שתכנן מסטצ'קין ומופיע בחלקה השני של הרשימה נהרס עד היסוד לטובת הרחבת החוף הניפרד.

ברשימה זו אציג שני פרויקטים של מסטצ'קין על חופו הדרומי של ים המלח הראשון בעין בוקק והשני בנוה זוהר. הראשון נטוש ומפורק והשני ברובו מוזנח ולא מוערך.

זוהי למעשה רשימה שביעית ואחרונה העוסקת בסביבות ים המלח, וכולן הן תוצר של סיבוב ארוך שערכתי במקום עם אסף מדמוני, ועל כך אני שוב מבקש להודות לו על הזמן והרצון שהקדיש לי.

במקור הרשימה הזו הייתה חתיכת רשימה מושקעת ויפה, אך בשל תקלה שמקורה לא הוברר לי עד היום, כל תוכנה נמחק וכך נאלצתי להעלות שוב את התמונות. ב"הזדמנות" זו, בחרתי שלא לשחזר את הטקסט, ולוותר עליו כמעט לחלוטין.

לשכונת המגורים בנוה זוהר, יש סיפור ישן ועצוב: השכונה תוכננה ביוזמתה של המועצה האזורית תמר בכדי ליישב אזור תיירות שהיה חסר חיים של תושבי קבע. בכדי שאכן במקום תגור אוכלוסיה איכותית, והמקום לא ייהפך לאזור מעבר לאורחים פורחים, חויבו תושבים פוטנציאלים להיות בעלי משפחות ולהוכיח כי אחד מבני המשפחה בעל משרה קבועה. הדירות לא נמכרו לדיירים אלה הושכרו בשכר חודשי של 100 ל"י (ואולי כאן נעוץ שורש הבעיה…).

איזה מן דיירים הגיעו למקום? שליח עיתון "לאשה" שנחת בשכונה בשנת 1971 סיכם את אופיים בפסקה אחת: "בסיור הכרנו אנשים, שהם "טיפוסים" אחד אחד. מי שאינו "טיפוס", אלא סתם בן תמותה רגיל, אינו מתקבל כנראה ל"מסדר הכבוד" של ים המוות, השוקק בימים אלה חיים".

אסף סיפר לי שבמקור תוכננה השכונה לקלוט את עובדי מפעלי ים המלח, אך הבנייה התעכבה והעובדים שהתשכנו זמנית בערד, בחרו להשאר בה וכך נותר הפרויקט חסר לקוחות. כיום על פי אסף מתגוררים במקום עובדים זרים ופועלים ערבים שעובדים בסביבה והמקום לא מתפקד עוד כשכונת מגורים. ככה זה גם נראה, השיכון נראה כחסר שיווי משקל – ישנן יחידות דיור מושקעות ומטופחות וצמוד להן מבנה הנראה כמעט נטוש.

השילוב של בטון עם אבן מקומית מחזיר אותי לציטוט של צבי אפרת שהבאתי ברשימה הקודמת על דרכו של מסטצ'קין: "כציוני המאמין במקום רחש כבוד עצום לטבע. לא כתפאורה לבנייניו אלא כמקום בו הבניינים צריכים לצמוח. הוא לא ביקש להפוך את בנייניו לקישוט, לסמל, אלא ביקש שדרך הבית יהיה חלון לנוף ולא יכבוש אותו. להיות בנוף ולא להתריס נגדו. כיבוש השממה היה עבורו תהליך של התאזרחות בנוף ולא של שבירתו. האוניברסליות של עשייתו עשתה אותו לישראלי בתכנונו" (לבנות ולהבנות בה, עמ' 189).

להגדלה לחץ כאן
 
להגדלה לחץ כאן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

הפרויקט השני והאחרון של האדריכל שמואל מסטצ'קין שברצוני להציג הוא מבנה רב תכליתי על חוף ים המלח בעין בוקק הניצב כיום נטוש בין שורת המלונות שצמחו במקום בעשור הקודם. המבנה הוקם אי שם בראשית שנות ה-70 ושימש את באי החוף בעיקר כמסעדה. עם פתיחתם של המלונות, הדרדר המקום, החליף מספר ידיים ולבסוף ננטש ונותר מיותם בין המפלצות האדירות שהוקמו מצדדיו ומאחוריו מצטער, אין מילה אחרת לתאר את בתי המלון שהוקמו כאן ומהווים ניגוד חריף לארכיטקטורה של מסטצ'קין – הצנועה, הפרופורציונאלית, המקומית, האנושית, החומרית והאמיתית.

מסטצ'קין למד בבאוהאוס שעל פי רוב נתפס בישראל בעיקר כ"אדריכלות לבנה" המשלבת בין טיח לבן ובוהק, זכוכית ומתכת. אך למעשה חלק נכבד ממורי הבאוהאוס היו מיסטיקנים לא קטנים שהובילו בבית הספר כיתות שלמות שהפחידו בהדיקותן הדתית הן את ההנהלה והן את השלטונות שסגרו לבסוף את בית הספר. דווקא וולטר גרופיוס שייסד את הבאוהאוס וניהל אותו בשנותיו הראשונות, תכנן וביצע בשיתוף תלמידיו בית מגורים עבור אדולף זומרפלד שהיה אחד ממובילי שוק הבניה בגרמניה (וגם יהודי), ולו תכנן גרופיוס מבנה העשוי כולו עץ.

מבנה העץ עוטר ביצירות של אמנים מובילים ששילבו בעבודתהם אלמנטים דתיים, שלבטח לא מזכירים במאומה את מה שמכונה בתל אביב "בית באוהאוס". אז גם זה באוהאוס, ונדמה שבמבנה העץ הנטוש והייחודי שלחוף עין בוקק בים המלח יש שורשים אי שם בברלין.

 
 
 
 
 
 
 
 
 
רשימות נוספות על סביבות ים המלח:
 

ולסיום שיר לא חדש של פלסיבו (הקשבתי לו בזמן שכתבתי את הרשימה), וגם שיר אהבה:

שיר אהבה של חושש מפרידה

לא עוד הרבה זמן ניפרד

ואז ליבי החם יכחד.

באת ונתת לי אהבה

שמשמיים נשלחה.

את אותי באהבה הורסת

את נפשי האמיצה שורפת.

לחשוב שעוד מעט אינך

זה הורג אותי ואני דועך.

כל פעם שרואה אותך ליבי ניפעם

רוצה לתת לך את כל העולם.

רקכ אתקשר ולא תעני לי

אבין ילדה שאת חסרה לי.

הולך ברחוב החשוך בודד

לקולי עונה רק ההד.

למעלה בשמיים רואה כוכב

אבל יודע ששנינו ביחד ניכאב.

רוצה איתך לחיות

ולפרוץ את כל הגבולות.

לא עוד הרבה זמן תהיי ממני רחוקה

ומזכרוני פנייך יהיו כמו בועה נמוגה.

רק אתמול ילדה היכרנו

ואחד לשני התמכרנו.

רוצה להשאר מכור לגופך

רוצה שתהיי שלי כולך.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: