סיבוב בבניין הספרייה העירונית ברמת גן בתכנון שלמה גלעד

רמת גן מוזנחת ועייפה ותנופת בניית המגדלים בה לא מסייעת לה, כי בין מגדל למגדל נותרת הסביבה כפי שהיתה גם קודם. האוכלוסיה מתחלפת וזה דווקא היבט טוב, אבל נראה שהנהלת העיר לא דאגה להתעדכן בהתאם. הספרייה העירונית שממוקמת במבנה שתכנן האדריכל שלמה גלעד, נמצאת כאן כבר 50 שנה ונראה ששום דבר לא השתנה, אפילו לא הספרים.

כשנכנסים לספרייה יש תחושה שנכנסים למועדון גייז. חוץ משתי בנות שאולי טעו בדרכן, יש כאן רק גברים. הם כולם כאילו שקועים בספרים, אבל דואגים ללכסן מבט לגבר שיושב או חולף על פניהם. אחד מהם אפילו פנה אלי בדברים, חרדי, וטען שאסור לי לצלם את האנשים בספרייה. ניסיתי להבין ממנו מדוע, אך הוא התחיל לגמגם איזו סיבה ומיהר להסתלק. הספרנית שנראית בכלל לא מחוברת לכל קהילת הגברים שהקיפה אותה, דווקא היתה נדיבה והסכימה לפתוח לי את האולם בו שמורים ספרים, שהוא למעשה קומת גלריה המשקיפה על אולם הקריאה של אגף העיתונות וכתבי העת.

.

מבט מקומת הגלריה על אולם הקריאה המרכזי בספרייה וקיר המסך הפונה לרחוב חיבת ציון

.

(1) ביקור:

הבניין הוא קופסה פשוטה שקומת המסד שלו נמצאת בנסיגה מקו החזית ומחופה בפסיפס שצבעיו דהו מעט. הבניין תואם את חזות מבנה המוזיאון הסמוך ויחד הם מרכיבים חלק מהמרכז התרבותי של רמת גן. יש כאן את כל המרכיבים שהופכים מקום למוקד תרבות ופנאי: מוזיאון, מרכז חוגים, ספריה, תאטרון, בית ספר לתאטרון "בית צבי" (עם הצגות מעולות), גן גדול עם תצפית מרהיבה על כל גוש דן, בית יד לבנים, בית הספירלה של צבי הקר, בית דובינר של הקר-שרון-נוימן (שמופיע כמעט בכל ספר בינלאומי לתולדות אדריכלות), שבט צופים וגם אחת הווילות המעולות ביותר שתוכננו בארץ שיצר סם ברקאי ונותרה ממש כמו שהיא.

אבל ברמת גן לא ידעו לנצל את האתר והוא הוזנח ומעט נשכח. יש עכשיו ראש עירייה חדש אז אולי יש סיכוי שסדרי העדיפויות ישתנו. בינתיים ביקור בספרייה מוכיח שהתרבות לא נמצאת בכלל בסדר היום העירוני. חוץ מלכלוך שמקיף את כל המתחם, הספרייה עצמה מורכבת ממתקנים ישנים שהופכים אותה למוזיאון היסטורי. לא צריך היה לבנות ספרייה חדשה כמה מאות מטרים מכאן במגדל שמישהו קיבל עליו שוחד כדי שיצמח, היה פשוט צריך לחדש ולעדכן את הקיים.

.

מוקד תרבות מיושן ולא מנוצל: בניין המוזיאון ותחתיו חדרי חוגים ומימין לו תאטרון הספרייה

.

(2) החזית והמודול:

חזית הספרייה הפונה לרחוב חיבת ציון מורכבת ממסך זכוכית בגובה שתי קומות. את מרכז מסך הזכוכית חוצה פס צר אטום ומאונך, שמזכיר את החזית המקורית שתכנן האדריכל זאב רכטר לבנייני האומה (לפני שמשרד האדריכלים ספקטור-עמישר השחית לפני עשור). שם תכנן רכטר לשלב בחזית יצירת אמנות של יצחק דנציגר, שבסוף לא נמצא לה תקציב ולכן בוטלה ונותר פס לבן וריק. לאחרונה נערך כאן בספרייה שינוי במסך הזכוכית, והפרופילים המקוריים הוחלפו בחומר זול שאינו תואם את רוח הבניין.

החזית מתבססת על מודול שמופיע גם בתכנית הבניין, והופך אותו להרמוני ובהיר. אמנם קשה לזהות אותו כי קיר המסך מוסתר בצמחייה והספרייה עצמה מלאה בריהוט שמאורגן בחוסר סדר שאינו עוקב אחרי המודול, אך מי שיחפש – ימצא. לצערי, אין לי את תכניות הבניין להראות את המודול בחזית, בחתך ובתכנית. לא בקרתי בכל הבניין אלא רק באולם המבואה ובאולם הספרייה, אבל אלה האגפים העיקריים וביקור בהם מספיק כדי ללמוד על איכויות המבנה.

.

בא אחריו: בניין הספרייה ואולם ההרצאות

.

(3) סיפורו של הבניין:

המגרש בן שני הדונמים יועד בתחילה למגורים אך התכניות למימושו התעכבו ובסוף שנות ה-50 הוחלט על שימוש ציבורי במגרש. לאחר כמה גלגולים הוחלט על הקמת בניין ספרייה חדיש ומשוכלל שיהווה חלק מקריית תרבות. המנוע מאחורי קריית התרבות היה ראש העירייה אברהם קריניצי שהיה אדם עם חזון והיה גם זה שיזם את הקמת קריית אמנים בצפון העיר, והזמין בתוך כך את הפסל אהרן כהנא להתגורר בבית שתוכנן במיוחד עבורו על ידי האדריכל יעקב רכטר. בנוסף, הוקם סטודיו לפסל נתן רפפורט – ושני המבנים הפכו לאחר מותם למוזיאונים קטנים המתפקדים עד היום.

לתכנון בניין הספרייה העירונית הוזמן האדריכל שלמה גלעד, שהרשים את הנהגת העיר הודות לבניין תאטרון חיפה שתכנן (וחזיתו המקורית גם דומה לחזית בניין הספרייה). הוא תכנן מבנה בן שלוש קומות, הכולל 2,000 מ"ר שטח בנוי. תוכננו כאן אולם הרצאות, מחסני ספרים, משרדים, אולמות קריאה למבוגרים ולנוער וכן אולם מיוחד לספרים העוסקים ברמת גן. הספרייה יועדה לאכלס עד 200 אלף ספרים ועלות ההקמה היתה מיליון לירות, מתוכם רבע מיליון נתרמו על ידי משפחת פרומצ'נקו – מבעלי מפעל "עלית" שעל שם אבי המשפחה, אליהו פרומצ'נקו, נקראה הספרייה.

ב-1964 הוחל בבניית הפרויקט ולאחר עיכובים רבים (בעיקר בגלל המשבר הכלכלי שפקד את ישראלי בשעתו) הושלם הבניין בסוף 1967. בבניין החדש הותקן מיזוג אוויר מרכזי מלא ועיצוב הפנים והריהוט תוכנן ובוצע על ידי אדריכל הפנים משה (מוסיק) ספיר, שהתמחה בעיצוב דירות אך גם בעיצוב תערוכות בינלאומיות ומלונות פאר בעיקר באפריקה.

.

מבט פרספקטיבי של הבניין, 1963 (מקור: אוסף שלמה גלעד)

. 

(4) אדריכל שלמה גלעד:

אחרי שאמרו לי בספרייה שאת הבניין תכנן גלעד, ניגשתי לשוחח עם בתו שעבדה אצלו שנים אך היא לא זכרה כזה פרויקט והפנתה אותי לשלושה מעובדיו הבכירים והוותיקים – גם הם לא זכרו כזה פרויקט. אבל מישל ווסטון-לאור מעיריית רמת גן הוכיחה לי סופית כי אכן מדובר בגלעד (היא התבססה על סקר מבנים שערכה אדריכלית נעה שק) ועל כך אני מודה לה. בהזדמנות זו אני רוצה להודות גם לספרני הספרייה שהקדישו לי מזמנם.

שלמה גלעד נולד בפולין ב-1922 ובגיל 10 עלה לארץ ישראל. אחרי 10 שנים נוספות סיים את לימודיו בטכניון והחל לעבוד כאדריכל שכיר. אחרי עוד 10 שנים פתח משרד עצמאי בחיפה שפעל עד שנות ה-90. חוץ מבניין תאטרון חיפה, תכנן גם את אוניברסיטת חיפה ובכלל זה את מגדל אשכול, את שכונת יזרעאליה ואת אולם הקמרון בסמוך לבית שאן. גלעד גם הצליח לדחוק את מחלקות התכנון הקיבוציות ולתכנן פרויקטים רבים בתנועה הקיבוצית, בין השאר תכנן את חדרי האוכל בקיבוץ כברי (שאכתוב עליו כאן בקרוב), ברמת השופט ובנען (עליו כתבתי כאן). על פינוי משרדו של גלעד בחיפה כתבתי כאן.

.

אדריכל שלמה גלעד במשרדו, שנות ה-70 (התמונה באדיבות צבי אלחייני, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

פסיפס מעטר את קומת המסד הנמצאת בנסיגה מקו חזית הבניין. הפסיפס מוזנח ואיבד את זוהרו, אך שיפוץ קל יחזיר לו את החיים

.

הפסיפס ממשיך

.

הפסיפס מקרוב

.

הכניסה הדרומית לבניין

.

אולם המבואה הדו-קומתי

.

הקיר מימין חוצץ בין אולם המבואה לאולם קריאה של עיתונות וכתבי עת

.

אולם המבואה מחופה בחלקו בלוחות עץ שתופסות חצי מגובה האולם ומעניקות לאולם אווירה מכובדת

.

בכניסה לאולם העיתונות וכתבי העת, עדיין באים לקרוא

.

למטה: אולם העיתונות וכתבי העת שפתוח לקהל ולמעלה: קומת גלריה סגורה למבקרים שם שמורים ספרים

.

הספרייה: אולם הקריאה המרכזי. משמאל מסך זכוכית שפונה לכיוון צפון לרחוב חיבת ציון ובקצה מימין מדרגות ספירליות שעולות לקומת גלריה

.

שמש מסנוורת: אולם הקריאה המרכזי, מימין דלפק הספרנים

.

בספרייה יש קומת גלריה פתוחה לקהל דרכה הממשיכה לקומת הגלריה המשקיפה על אולם העיתונות אך ביניהם חוצצת דלת נעולה (שהספרן פתח עבורי באופן חד פעמי)

.

מבט מהגלריה

.

מבט מהקצה העליון של המדרגות הספירליות על מסך הזכוכית

.

מהרחוב בקושי ניתן לזהות שיש כאן מסך זכוכית כי הוא כולו מסתתר מאחורי צמחיה

.

קומת הגלריה המשקיפה על אולם הספרייה המרכזי

.

עמודי הבניין הם מבטון חשוף ומפרידים בין מדפי הספרים

.

פלמ"ח / מערת המכפלה / אקסודוס

.

בגלריה הסגורה לקהל, זו שמעל אולם העיתונות

.

מבט מהגלריה שסגורה לקהל על אולם העיתונות

.

מבט מהגלריה שסגורה על הכניסה לאולם הספרייה

.

אחר כך קפצתי לאכול וופל בלגי עם יואב

.

ולפני סיום:

.

.