סיבוב בקניון מלחה

בית המקדש השלישי כבר מזמן נבנה. חלף מאז חנוכתו חצי יובל שנים במלחה. מידי יום מקריבים בו תושבי הארץ קרבנות ליושב במרומים – זה שקוראים לו דוד עזריאלי. הוא יושב במרומי אחד ממגדלי עזריאלי בתל אביב (העגול אני חושב, אבל אולי המשולש). את כל הטייקונים שפועלים כאן אכלו כבר העיתונים, אבל משום מה דווקא מי שבאמת מחסל אותנו ואת הערים בהן אנו חיים, קיבל חנינה ולא זכה אפילו בכתבת תחקיר אחת שחושפת את השפעתו ופגיעתו במסחר ובציבור הישראלי.

מסיבוב בקניון מלחה נראה שזה כיף ללכת לקניון. נעים להסתובב בקניון, חם בחורף וקריר בקיץ, הכל מואר היטב, יש אוכל, בגדים וסתם שטויות, תמיד נקי ומצוחצח, הרבה צעירים, חנייה וגם תחבורה ציבורית, חנויות גדולות של מותגים וחנויות קטנות מקומיות. יש אפילו באגף הנסתר רופאי שיניים, עורכי דין ורואי חשבון. יש כאן הכל. אז למה זה נראה מזויף?

הקניון הוא מקום צפוי: שדרה רחבה אחת או שתיים, אין מכוניות בפנים ולא ויש אשליה של ביטחון כי יש שמירה, החנויות הן תמיד אותן חנויות ואותן רשתות עם אותן החולצות, אפילו המוכרות נראות כולן דומות. גם התמונות ברשימה הזו דומות, חוץ מדבר אחד: בית הכנסת של הקניון – כמוהו לא ראיתי.

ועל כך ברשימה זו.

.

הכיפה במרכז קניון מלחה

.

סיבוב על האלבום החדש של נעם רותם

ביום חמישי בערב, רגע לפני שהגעתי לאירוע שחתם את כנס איגוד המתכננים, עצרתי בקניון מלחה. אחד הקניונים הראשונים שנבנו בארץ וגם אותו תכנן משרד יסקי-סיון (שתכנן בין השאר את מרכז עזריאלי, קניון באר שבע, קניון השרון בנתניה ועוד). נכנסתי דרך אחד השערים, ומימין החנות הראשונה היתה "התו השמיני". האלבום החדש של נעם רותם בלט בכניסה. הוא גדול בשלושה ס"מ מאריזת הדיסק הטיפוסית ומתנוססת עליו דמותו של רותם כשהוא מביט אל מי שמביט עליו.

על קניון מלחה אכתוב כאן בהמשך, ובאופן חריג אסתובב הפעם סביב העטיפה של "נשורת" – האלבום החדש והרביעי של רותם. כל הרשימות כמו כל דבר אחר שאעשה (עובד, נוהג, אוכל, קורא) תמיד נכתבות תוך כדי האזנה למוזיקה. העטיפות מונחות בצד, באופן שמאפשר לי להציץ עליהן כל הזמן. נראה לי טבעי לכתוב כאן גם על מה שאולי לא שומעים או רואים ברשימות – אבל תמיד כאן.

המושג אלבום הולך ומתפורר. מי כבר קונה דיסקים. חנויות הדיסקים נמחקו והתו השמיני בירושלים ודיסק סנטר בדיזנגוף סנטר הם אחרוני המקדשים שנותרו לאלה שעדיין אוהבים להחזיק משהו פיזי. העטיפה של "נשורת" בלטה על המדף בתו השמיני, קניתי והאזנתי לשירים שעוסקים בזיכרונות וביחסו של רותם למקום בו גדל – קרית חיים. עטיפת האלבום, כמו גם הקליפ שמלווה את שיר הנושא לא מציגה את השיכונים ממש,

ועל כך ברשימה זו.

.

נשורת

.

סיבוב בהולילנד

כבר כתבו הרבה על פרויקט הולילנד. כל הכתבות התקיפו את האדריכלים שעמדו מאחוריו, ובעיקר את רם כרמי. את האדריכלים האמתיים שתכננו את הפרויקט בקושי הזכירו משום מה: משה צור, משרד תשבי-רוזיו ואת אדריכל הנוף שלמה אהרונסון. הלילה הופיעה כותרת בחדשות: "שולה זקן אושפזה, הדיון בהולילנד נדחה". אז חשבתי שיהיה נחמד בפסק הזמן שנוצר, להביא רשמים מביקור בארץ הקודש שמחוץ לבית משפט.

אגב, משרד תשבי-רוזיו היה מעורב בעוד כמה פרויקטים ששלחו ראשי ערים, שקידמו אותם, ישר למעצר. ברמת גן זה נגמר בכך שראש העיר פרש וביהוד זה קרוב. לפני שנתיים כשכתבתי על איזה מגדל שהם הדביקו לחוף בתל אביב, שאלתי את ישראל רוזיו, אם עכשיו גם רון חולדאי צריך להיכנס ללחץ (המגדל נבנה על קרקע ציבורית שנמכרה ליזם פרטי, וחשבתי שיש פה עילה למעצר). רוזיו ענה ברצינות שהוא נכנס לפרויקט רק אחרי שהתב"ע נעשתה. לדעתי, בגלל ריבוי הבעיות המלוות את הפרויקטים שלהם, כדאי לבדוק אותם קצת יותר לעומק, שנאמר "אמור לי מי הם חבריך ואומר לך מי אתה".

למרות שמדובר באחד הפרויקטים הכי שנויים במחלוקת, הרי שמקריאה חוזרת בכתבות, נראה שאף אחד מאותם "מבקרים" לא באמת ביקר בפרויקט. אני לא כתבתי ולא ביקרתי, אבל לאחרונה עשיתי מעשה, עליתי לעיר הקודש וביקרתי בפרויקט הכל כך מדובר.

.

בית משפחת קרוך (היום משרדים) וברקע מגדל הולילנד בתכנון אדריכל משה צור

.