סיבוב באינטרבאו בברלין – חלק ראשון

תערוכת אדריכלות יכולה להתקיים במוזאון, אבל היא יכולה להתקיים גם בקנה מידה אמיתי: לתכנן שכונה שלימה שכולה לצורך תערוכה. כך היה עם תערוכת אינטרבאו (Interbau) שהתקיימה במערב ברלין ב-1957. על שטח סמוך לפארק טירגארטן שבמרכז ברלין שממנו פונו הריסותיה של שכונת הנזה פירטל (Hansaviertel) הבורגנית שהוחרבה במלחמת העולם השנייה ורבים מדייריה היו יהודים שגורשו מבתיהם, הוקמה שכונה חדשנית שלתכנונה הוזמנו קרוב למאה מתכנני ערים, אדריכלים, אדריכלי נוף ואמנים, מגרמניה ומשאר העולם. המפורסמים מבין האדריכלים שהוזמנו היו וולטר גרופיוס מייסד הבאוהאוס, לה קורבוזיה, אוסקר נימאייר, אלוור אלטו וארנה יעקובסון.

היוזמה להקמת השכונה במתכונת של תערוכה נולדה ב-1953. במהירות יחסית הוזמנו המתכננים, נערכו התכניות, בוצעו עבודות הפיתוח, הוקמו הבתים ולקראת פתיחת התערוכה הוחל באכלוס ב-1957. השכונה תוכננה במתכונת של פארק בו פזורים הבניינים בצפיפות נמוכה ולא כמרקם עירוני רציף. כל בניין תוכנן בידי מתכנן אחר, ובהתאם להנחיות שהגדירו מתכנני תכנית המתאר. תוכננו קוטג'ים, בלוקים בני ארבע קומות, בני שמונה קומות וגם בני 17 קומות. לצידם הוקמו מוסדות חינוך וציבור, כנסיות, מתקני ספורט ומרכזים מסחריים. עם פתיחת התערוכה נשלחה נציגות מישראל במטרה להתרשם מהתערוכה והושפעה עמוקות מהפרויקט, חזרה לארץ וביקשה להטמיע את הרעיונות. כך הוקמה "שכונה לדוגמה" בבאר שבע ובערים נוספות, וכך גם תוכננו דגמים חדשים של בנייני מגורים.

לימים הוכרזה השכונה לאתר מורשת עולמית והבתים בה הם כולם לשימור ומשמשים לייעודם המקורי. חבל שאין מרכז מבקרים קטן (בעת התערוכה אמנם פעל אחד כזה) וחבל שלא ניתן לבקר בדירות. עדיין, ניתן בקלות לערוך פה סיור עצמאי. במשך ארבע שעות אפשר לבקר רק בחלק מהבתים היות ומדובר במתחם ענק ובעשרות מבנים. כאן אציג ששה. בהמשך אציג ברשימה נפרדת מבנים נוספים.

.

לפנות ערב

.

.

תכנית השכונה כפי שמופיעה בכניסה אליה לצד הבניין של גרופיוס

.

(1) וולטר גרופיוס (Gropiushaus)

את הבניין שתוכנן כשער הכניסה לשכונה תכנן האדריכל הנערץ וולטר גרופיוס (1969-1883) בשיתוף משרד האדריכלים האמריקאי TAC אותו ייסד גרופיוס ב-1945 והיה בו שותף. נוסף על אלה השתתף בתכנון האדריכל הברלינאי וילס אברט (Ebert). אברט בוגר הבאוהאוס, עבד עם גרופיוס עוד בשנות ה-30 ובשנות ה-60 היה שותפו גם בתכנון ארכיון הבאוהאוס בברלין.

ככל הנראה לא היה מוסד מהפכני וחדשני כמו שהיה הבאוהאוס שהשנה מציינים 100 שנה להקמתו. הזמן, המקום והאנשים הם שיצרו את איכויותיו. מעל כולם היה זה גרופיוס שהתמנה למנהלו הראשון. הוא שהזמין את סגל ההוראה המוצלח, קיבל את התלמידים ובחר בשיטות ההוראה. עליית הנאצים לשלטון הביאה לסגירת בית הספר ולהגירה של רבים ממוריו ותלמידיו ובהם גם גרופיוס שהיגר לארה"ב ובה נותר לשארית חייו. בארה"ב התמנה למרצה בכיר באוניברסיטת הארווארד ופתח עם כמה צעירים משרד אדריכלים שעמו תכנן בין השאר את הפרויקט הזה. 

הודות למיקומו בכניסה לשכונה (ניתן להכנס אליה מכל כיוון, אך מארגני התערוכה בשעתו ביקשו ליצור מסלול למבקרים), קיבל גרופיוס לתכנן בסמוך לבניין גם מבנה קטן שיועד לשמש מרכז מידע למבקרים. כיום משמש מרכז המידע למשרד וחבל כי ניתן היה לעשות כאן מרכז מבקרים שהיה משפר את חוויית הביקור במתחם ולא מעט תיירי אדריכלות פוקדים את השכונה.

הבניין מתנשא לגובה של תשע קומות והוא כולל ארבע כניסות נפרדות כשכל כניסה מקשרת לשתי דירות בכל קומה. ייחודו של הבניין הוא בצורתו הקשתית השונה משאר המבנים במתחם שהם כולם קופסתיים. אך אין בו קירות מעוגלים, וצורתו הקשתית מתקבלת באמצעות הטיה קלה שבוצעה בחיבור בין המרפסות לחזית ההמשכית לה. בעוד החזית הדרומית הפונה לרחוב מורכבת ממרפסות וחלונות רחבים אליהם פונים החדרים היותר ציבוריים בדירות (סלון, מטבח), הרי שבחזית הצפונית הפונה למדשאה מפנה הבניין את חדרי המדרגות והמעליות והפתחים הקטנים יותר מפנים אל חדרי השינה והרחצה של הדירות. בסך הכל יש פה 67 דירות של שניים עד שלושה חדרים.

הכניסה לבניין אסורה למבקרים אקראיים, כמו בכל שאר מבני המגורים בשכונה. עדיין, ניתן להתרשם מסביבת הכניסה. השימוש בחומרים כמו קרמיקה, לבני זכוכית וצבע.

.

החזית הדרומית ב-Gropiushaus פונה לרחוב ואליה מפנות הדירות את החדרים הציבוריים (סלון, מטבח) ומרפסות רחבות. הבניין הוא בצורת קשת המייחדת את הבניין משאר המבנים שנבנו בשכונה. בנייתו של הבניין הושלמה ב-1957

.

כתמים קטנים של צבע כתום-אדום מעניקות לחזית את החיוניות על רקע הלבן הניטרלי

.

הטיפול בחזית יותר מגוון של פתחים רחבים

.

קירות הבניין ישרים וצורת הקשת מתקבלת הודות להטיה קלה של חלקי החזית

.

ארבע כניסות נפרדות מקשרות לדירות בבניין

.

הצבע מופיע גם בתקרה בקומת הרחוב

.

העושר הצבעוני והחומרי מופיע בקומת הרחוב בדלתות הצבעוניות ובשימוש בלבני זכוכית

.

כחול וזכוכית

.

המבנה הקטן אותו כתנן גרופיוס למרגלות הבניין ונועד לשמש כמרכז מידע למבקרים בתערוכת אינטרבאו. כיום הוא משמש למשרד.

.

החזית הצפונית של הבניין עם מגדלי המדרגות והמעליות

.

.

(2) פייר וגו

יותר משהיה אדריכל, היה פייר וגו (Vago, 2002-1910) מוכר כמייסד ועורך כתב העת הצרפתי לאדריכלות L'Architecture d'Aujourd'hui, שהשפיע רבות על אדריכלי התקופה ובין השאר גם על אדריכלי ישראל. יצירתו המפורסמת היא בניין המגורים באינטרבאו, למרות שלדעתי מרשימה הרבה יותר היא הכנסייה התת-קרקעית והעצומה שתכנן בעיר לורד שעל גבול ספרד.

בשונה מהבניין שתכנן גרופיוס, וגו ניצל את ההזדמנות לתכנן בניין לא שגרתי ואת הדירות הוא תכנן כך שהן מחולקות לשני אזורים כשכל אזור הוא בגובה שונה. הסלון מתנשא לגובה של קומה וחצי, לכן החזית המזרחית אליה פונה הסלון היא תלת-ממדית ומורכבת בחלקה מקירות מסך זכוכית ובחלקה ממרפסות. חדרי השינה הם בגובה סטנדרטי ופונים לחזית המערבית השטוחה. יש כאן מגוון של דירות בנות חדר אחד עד חמישה כששלושה חדרי מדרגות ומעליות מקשרים אליהן.

קומת הקרקע היא שטח מפולש – קומת עמודים פתוחה שיכולה לשמש גם כמקום מפגש ומשחק וגם כמבואה מרווחת הממסגרת את הנוף המקיף את הבניין ויוצרת אזור ביניים בין השטח הפתוח והציבורי ובין השטח האינטימי והפרטי.

.

החזית המזרחית תלת-ממדית ואליה פונים החדרים הציבוריים בדירה ובמיוחד הסלון המתנשא לגובה של קומה וחצי

.

קומת הקרקע מפולשת בחלקה ופתוחה אל הגן

.

יש גם קומת מרתף

.

הקומה המפולשת מוגבהת מעט מעל לקרקע והעלייה אליה היא באמצעות רמפה הנמתחת לכל אורכה

.

.

הקומה ריקה ופחות עשירה ואינטימית מהשטח הדומה שתכנן האדריכל אלוור אלטו בבניין הסמוך (ראו בהמשך)

.

ממסגר את הנוף

.

אחת הכניסות לבניין: מוגבהת מעט ממפלס הקומה המפולשת.

.

נראה בניין אחר אבל זו פשוט החזית המערבית של הבניין. בשונה מהחזית המזרחית, זו המערבית שטוחה ואליה פונים חדרי השינה. חדרי הרחצה ממוקמים במרכזי הדירות ואין להם פתחים לחזית למעט הדירות שבקצות הבניין

.

רק הדירות שבקצות הבניין מפנות חלונות קטנים אל חדרי הרחצה

.

שלוש כניסות יש לבניין ולכל אחת אופי שונה

.

שתי הכניסות בקצוות הן עם גגון

.

הבניינים הם כולם לשימור ולכן פרטי הבניין נותרו מקוריים

.

לוח עם שם האדריכל, מולדתו ושנת הבנייה

.

הכניסה האמצעית שטוחה

.

קיר צבוע אדום מגדיר מבואה פתוחה

.

חומר וצבע

.

משולב כאן גם קיר אמנות

.

השטח המפולש בקומת הקרקע במרכז הבניין

.

.

(3) אלוור אלטו (Aaltohaus)

כמו מרבית האדריכלים שפעלו במסגרת האינטרבאו, ובשונה מהאדריכלים הפועלים כיום בישראל, גם את הבניין הזה תכנן האדריכל הפיני אלוור אלטו (1976-1898) כשלכל חזית אופני שונה באופן מובהק. חזית מערבית שטוחה וחזית מזרחית בה בולטים גושי בניין ושוברים קו חזית ישר.

העיצוב הוא סולידי ומייצג את בנייני המגורים רבי-הקומות שתכנן אלטו בסוף שנות החמישים ובהמשך בעשורים הבאים. הבניין מתנשא לגובה של שמונה קומות מגורים מעל קומת מרתף וקומת הקרקע מפולשת הכוללת ספסלי ישיבה. בתקרת הקומה המפולשת עיצב אלטו כתם צבע אמורפי, סוג של ברבאמא כחול.

שתי כניסות יש לבניין המקשרות לחדרי מדרגות ומעליות הממוקמים בשני קצות הבניין. לצערי לא ניתן להכנס לבניין למי שאינו דייר ולהתרשם מהמבואה בכל קומה שמקשרת לחמש דירות. הדירות עצמן בגדלים שונים, 1 עד 4.5 חדרים כשהרעיון המרכזי בדירות הן ארגון החדרים בהיקף של הסלון. מי יתן ואזכה בעתיד הקרוב לבקר בדירה שתכנן אלטו. בכלל, את פינלנד הצבתי בראש רשימת המקומות שאני רוצה לבקר בהן, בגלל אלטו כמובן. הקיץ התכוננתי לבקר בפינלנד, אבל בגלל טעות "קטנה" אגיע לנורבגיה ולא לפינלנד. את זו אשאיר לקיץ הבא.

.

חזית מערבית אמנם לא בקו ישר לגמרי אבל עדיין נראית כמו גוש אחד

.

למרות שהשכונה תוכננה לתערוכה ובמטרה להציג רעיונות שונים וחדשים בתחום המגורים, האדריכלים לא התפרעו ולא הקצינו את גישתם, אלא בחרו כולם ללא יוצא מן הכלל בעיצוב נקי וסולידי

.

הדירות בגדלים שונים (1-4.5 חדרים) ובכולן החדרים מקיפים את הסלון באופן המדגיש את אחדות המשפחה, לעומת דגם הדירה עם המסדרון בו כל אחת מתפצל לחדרו ומסתגר שם

.

עיצוב הבניין אופייני לעיצוב של אלטו בשני העשורים האחרונים לפעילותו

.

הבניין מורכב משני גושים מרכזיים בקצוות כשבמרכז גוש צר יותר המרחף מעל קומת עמודים מפולשת

.

הקומה המפולשת היא שדה של עמודים צבועים בלבן הבולטים על רקע רצפת האבן הכהה והתקרה הצבועה בחלקה בכחול

.

ספסלי עץ שעיצב האדריכל פזורים בחלק משטח הקומה

.

 

כתם צבע בתקרה

.

וגם גופי תאורה

.

אחת משתי הכניסות לבניין

.

בכניסה מצוין שאין כניסה אלא רק לדיירים, ובשונה משאר הבניינים במתחם, כאן טרחו הדיירים להציב הסבר מפורט על הבניין הכולל שרטוט של תקרה הקומה המפולשת עם הכתם הכחול וגופי התאורה

.

לוח עם שם האדריכל

.

.

(4) גונטר גוטוואלד

לבד מהמבנים רבי-הקומות נבנו בשכונה גם בלוקים של ארבע קומות שאת אחד מהם תכנן האדריכל גונטר גוטוואלד (1971-1907 Gottwald). המהלך שמייחד את הבניין הוא המשחק החזותי בו כל מרפסת של דירה מחולקת לשטח פתוח אל החוץ ובין מחיצה ששומרת על אינטימיות בחלק הפנימי של הדירה.

הדירות המכילות חדר אחד עד שלושה הם כולן ברוחב זהה, אלא שחלקן נמתחות לכל עומק הקומה (13 מטרים) וכוללות שלושה חדרים, וחלקן בגלל חדר המדרגות מתקצרות וכוללות חדר אחד בלבד. בסך הכל יש בבניין 32 דירות.

העיצוב הוא סולידי ומייצג את בנייני המגורים רבי-הקומות שתכנן אלטו בסוף שנות החמישים ובהמשך בעשורים הבאים. הבניין מתנשא לגובה של שמונה קומות מגורים מעל קומת מרתף וקומת הקרקע מפולשת הכוללת ספסלי ישיבה. בתקרת הקומה המפולשת עיצב אלטו כתם צבע אמורפי, סוג של ברבאמא כחול.

מפתיע לגלות עד כמה מקפידים לשמור כאן על החזות האחידה. מספיק היה לשנות מרפסת אחת וכל המבנה היה נפגע. אף אחד לא סגר מרפסת, לא הרס את המחיצה, לא הוציא מזגן, לא צבע איך שבא לו, לא מתח כבלים או החליט להוציא מרזב או צנרת לחזית. הכל מסודר ונקי.

.

בחזית הדרומית המחשק המרשים שיצר האדריכל בעיצוב המרפסות.

.

מזכיר מאד את העיצוב הישראלי באותן שנים, אלא שממנו לא נותר שריד לאחר שהדיירים הזניחו, שינו והחריבו

.

.

(5) קלאוס מולר-רהם וגררד צייגמן

גם חמישה מגדלים של ממש נבנו כאן בחלק הצפוני של השכונה. כל אחד מהם בתכנון ועיצוב שונה ובידי אדריכל אחר. האדריכל הברלינאי קלאוס מולר-רהם (Muller-Rehm 1999-1907) עבד בשנות מלחמת העולם השנייה עבור השלטון הנאצי כשלאורך השנים הוא התמחה בתכנון מגורים. את המגדל הוא תכנן במשותף עם האדריכל גררד צייגמן (Siegmann 1989-1911).

החלק המעניין בבניין הוא הדירות, אבל כמו בכל שאר השכונה, גם לכאן נמנעה ממני הכניסה. הייתי עייף ולא היה לי את הכוח לנסות בכל זאת לחדור ולבקר בדירות. התחכום בבניין הוא שלא מדובר בגוש קופסתי, אלא בשני אגפים הניצבים זה לזה בהזזה, כך שנוצר בניין H כששתי הזרועות שלו אמנם מקבילות אך כל אחת נסוגה לכיוון נגדי.

כל אחת משתי זרועות הבניין מתוכננת באופן מודולרי כך שניתן לאחד ולפצל דירות בקלות. אך הבניין תוכנן בבסיסו לדירות קטנות של 32 מ"ר לרווקים. בקומה יש 10 דירות של חדר אחד בלבד עם מרפסת על פי התכנית המקורית. ארבע דירות פונים לחזית הרחבה (מזרח או מערב) בעוד הדירה החמישית פונה לחזית הצרה (צפון או דרום), מהלך שמעניק לבניין את אופיו החזותי. בקומה ה-17 והעליונה בבניין יש שטח משותף לכלל הדיירים עם מרפסת גדולה שנמתחת לכל אורך החזיתות, כשהגגון מעניק למגדל את הסיומת הנאה שכל כך חסרה למגדלים בישראל. בקומת הקרקע ממוקמת מסעדה.

זה הבניין הראשון שבנייתו הושלמה (1955) בשכונה ועם פתיחת התערוכה היה כולו מאוכלס.

.

בקומת הקרקע ממוקמת מסעדת ג'ירפה ולכן אפשר לראות מימין פסל של החיה עם הצוואר הכי ארוך

.

בקומה ה-17 והעליונה בבניין יש שטח משותף לכלל הדיירים עם מרפסת גדולה שנמתחת לכל אורך החזיתות, כשהגגון מעניק למגדל את הסיומת הנאה שכל כך חסרה למגדלים בישראל.

.

.

(6) פריץ ינק וסטן סמואלסון (Schwewnhaus)

לתכנון המבנים בשכונה הוזמנו לא רק אדריכלים גרמנים אלא גם כאלה ממדינות אחרות,כשמשוודיה הגיע נציגות המורכבת מהאדריכלים השותפים פריץ ינק (1978-1903 Jaenecke) וסטן סמואלסון (Samuelson 2002-1926). לכן, נקרא הבניין Schwewnhaus, שפירושו: הבניין השוודי.

הבניין הוא הרחב ביותר שנבנה בשכונה וממוקם במקביל לדרך הראשית (Altonaer Strase) החוצה את השכונה לכל רוחבה. הוא מתנשא לגובה של 10 קומות ולכן הוא גם הגדול שבהם. המרכיב הבולט בו אלה ארבעה מגדלי המדרגות העטופים במסכי זכוכית ודרכם ניתן להביט במדרגות. שניים מהמגדלים מתנשאים לכל גובה הבניין ושניים רק מגיעים לקומה הראשונה – הכל בהתאם לתקנות כיבוי אש שהיו נהוגים אז. לבד מהמדרגות יש גם מעליות.

56 דירות של 4 חדרים כשתכנית הדירה מאפשרת גמישות לשינויים. מרפסת רחבה מלווה את החזית של כל דירה לכיוון דרום, כשלכיוון צפון יש מסדרון הפתוח לחזית. הודות לכך, החזיתות שונות זו מזו באופן מובהק. להדגשת השוני שילבו האדריכלים בחזית הצפונית צבע אדום בעוד בחזית הדרומית שולט הצבע הכחול. קומת הקרקע היא מסחרית ונועדה לשרת את תושבי האזור. בין השאר פועל בה בית קפה קטן בו אפשר להזמין עוגה, לשבת לצד חלון הראווה ולהשקיף על הבניין שתכנן אוסקר נימאייר.

.

מבט על הבניין מכיוון רחבת הכניסה לספרייה השכונתית (שנראית נטושה)

.

מגדל המדרגות בחזית הצפונית

.

המדרגות משתקפות מבעד לזכוכית. בלילה זה בטח נראה מרהיב

.

מסדרונות פתוחים קומתיים נמתחים לכל אורך החזית הצפונית

.

מבט מלמטה

.

חלק מקומת הקרקע פתוח ומפולש (מימין)

.

החזית הצפונית מתאפיינת במגדלי המדרגות וגם במעקות האדומים

.

אדום ואחיד

.

קומת קרקע מסחרית

.

מעבר ציבורי דרך הבניין

.

אחת מארבע הכניסות לבניין

.

החזיתות הצרות אטומות

.

החזית הדרומית כוללת את מרפסות הדירות

.

אין כאן "חצר אחורית" אלא החנויות מפנות גם לכאן חזית מסחרית

.

החזית הכחולה. בקומה העליונה אפשר לנחש שיש שטחים משותפים לכל דיירי הבניין

.

בית הקפה בהנהלה של מהגרים בני דודים

.

עוגה מול נימאייר

רשימות נוספות על ברלין:

.

אתר הנצחה לצוענים (דני קרוון)

Unité d'Habitation (לה קורבוזיה)

המוזיאון היהודי (דניאל ליבסקינד)

הגלריה החדשה (לודוויג מיס ון דר רוהה)

שיר לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: