סיבוב באינטרבאו בברלין – חלק שני

תריסר שנים לאחר שהסתיימה מלחמת העולם השנייה וברלין החלה להתאושש, נערכה בעיר תערוכת האדריכלות "אינטרבאו 57'" (Interbau 57). בתערוכה שהוקמה על חורבותיה של שכונת הנזה פירטל (Hansaviertel) שנהרסה במלחמה, הוקמה למעשה שכונה לדוגמה שנועדה להציג דגם חדש למגורים. אדריכלים שונים הוזמנו לתכנן כל אחד מבנה, וכך גם שולבו כמה אדריכלי נוף. השכונה נבנתה לפרטי פרטים ואוכלסה בתושבים לגמרי רגילים. את הבלוקים ואת הרחובות העירוניים החליף פארק בו פזורים מגוון של מבני מגורים – מקוטג'ים חד קומתיים, דרך בלוקים בני ארבע קומות ועד מגדלים בני 16 קומות. כמו כן, נבנו מוסדות ציבור, דת וחינוך אך לא תעסוקה.

לישראלים תזכיר השכונה סוג של קיבוץ, בעיקר הודות לשטחים הציבוריים הפתוחים, העדר הפרדה בין בניין לבניין והנוחות לתנועת הולכי רגל. רמת אביב הישנה היא ככל הנראה השכונה דומה ביותר שתוכננה בארץ והדמיון אינו מקרי. בשעתו ביקרה בתערוכה נציגות ישראלית, התרשמה וביקשה ליישם משהו מהרעיונות הרבים גם בתכנון בישראל.

סיבוב בשכונה המטופחת הוא מפגש עם בניינים שתכננו בכירי האדריכלים בגרמניה המערבית באותן שנים וכן של בכירי האדריכלים הנועזים שפעלו אז בעולם. רשימה זו היא המשך לרשימה הקודמת מסיבוב בשכונה והפעם הכוכב הוא האדריכל הברזילאי אוסקר נימאייר. אם השמש לא היתה שוקעת במהירות אז הייתי מצליח לראות מבנים נוספים וכך היה גם המשך לרשימה זו, אבל את השאר אשמור לביקור הבא בברלין.

ועל כך ברשימה זו. 

.

מפה לשם

.

תכנית השכונה מופיעה על שלט בכניסה

.

.

(7) אוסקר נימאייר (Niemeyerhaus)

ב-1957 היה אוסקר נימאייר (2012-1907) בשיאה של קריירה מצליחה בברזיל שם הוא בנה עיר שלימה שמאוחר יותר הוא יאלץ להימלט ממולדתו. בדומה לשכונה כולה שהוכרזה אתר מורשת עולמית גם הארכיון של נימאייר הוכרז כזה ב-2013. הבניין מתנשא לגובה של שבע קומות מעל לקומת עמודים מפולשת. 78 דירות בשטחים משתנים של שניים עד ארבעה חדרים, אך רוב הדירות הן בנות שלושה חדרים. כל דירה פונה הן לחזית המערבית באמצעות מרפסת ולחזית המזרחית באמצעות הפניית חדרי השינה.

שש כניסות של חדרי מדרגות נפרדים המקשרים כל אחד לשתי דירות בקומה. בקומת הקרקע מחופה כל כניסה באריחי קרמיקה קטנים וצבעוניים, כשלכל כניסה צבע שונה. נימאייר תכנן את הבניין באופן שהקומה החמישית תכלול אולמות ומרפסות לשירות הדיירים, אך הממשל הגרמני שהקפיד על תקנים של דיור ציבורי ביטל את הרעיון באופן חלקי ובשטח הקומה הוקמו דירות מגורים קטנות והשטח המשותף נקבע רק במחצית משטח הקומה. שטח זה בולט בחזית המערבית המורכבת כולה ממרפסות הדירות ורק בקומה החמישית נראה פס חלונות הסוגר על אותו שטח משותף.

המעלית היא האלמנט הבולט בבניין והיא ממוקמת בגוף בצורת משולש המתנשא במרחק של כמה מטרים ממזרח לבניין ומקושר אליו בשני גשרים לקומות חמש (בה ממוקם השטח המשותף לדיירים) ושמונה בלבד. מה ההיגיון, לא הצלחתי להבין.

למרגלות החזית המערבית ניצב על הדשא פסל ברוזנה שיצר Alfredo Ceschiatti, פסל ברזילאי שיצר פסלים בהזדמנויות שונות עבור בנייניו של נימאייר. כאן הוא יצר פסל דמות של נערה השכובה על מדף, בגודל כמעט טבעי, ומתבוננת על הבניין.

.

.

הבניינים בשכונה לא מתייחסים לרחוב אלא לגן המקיף אותם. לכיוון הרחוב מפנה הבניין של נימאייר חזית צרה ואטומה כשלצידו בולט מעט מגדל המעלית המשולש

.

החזית המזרחית של הבניין שטוחה ומורכבת מספי חלונות רציפים הצמודים לחדרי השינה

.

מגדל המעלית מקשר לקומות 5 ו-8 בלבד והוא כולו מנוקד

.

את פסי החלונות מלווים לכל אורל החזית פסים בגוון ירוק המשתלבים בנוף הירוק של השכונה

.

כמו מגדל המעלית בצורת משולש, גם הגשרים המקשרים בין המגדל ובין הבניין הם בקווים זוויתיים

.

גגון תלוי מקשר בקומת הקרקע בין הבניין ובין מגדל המעלית

.

מגדל המעלית מנוקד

.

הבניין מתנשא לגובה לא רב במיוחד אך אורכו הרב ועיצובו החזרתי מעניקים לו עוצמה

.

העמודים בצורת V משלבים דקורציה עם תחכום הנדסי

.

העמודים במבט מכיוון המעבר למגדל המעלית

.

הכניסה עם חדר המדרגות, אחד מתוך שישה במבט מדרום

.

כל כניסה מחופה באריחי קרמיקה בצבע שונה

.

שקיפות

.

כחול

.

כתום

.

תקרת הקומה מבטון חשוף

.

חזית מערבית מורכבת ממרפסות הדירות למעט הקומה החמישית בה ממוקם השטח המשותף לדיירים הבניין

.

מרפסת

.

בין הבניינים פזורים פסלים, כמו זה שיצר Alfredo Ceschiatti, פסל ברזילאי ששיתף פעולה בכמה מבנים עם אוסקר נימאייר

.

פסל הברונזה מציג נערה שכובה המביטה על הבניין שתכנן נימאייר

.

.

(8) פראנץ שוסטר

השיכון הצנוע שתכנן האדריכל הוינאי פראנץ שוסטר (1972-1892, Schuster) בולט במיוחד הודות למיקומו לצד הבניין שתכנן נימאייר. בשלוש הקומות של הבניין ישנן 21 דירות חדר זהות שוות בגודלן כשמסדרון הנמתח לכל רוחב הבניין מקשר לכל אחת מהדירות ומגדל מדרגות קטן מצוי בעורף ומקשר לכל אחד מהמסדרונות.

הפשטות העקרונית של הבניין לא מנעה מהאדריכל להעניק תשומת הלב לכל פרט: החלונות הרחבים, המרפסות המעט בולטות מקו החזית, עיצוב מעקה המרפסת המשלב משטח אטום וחלק פתוח, מערך התנועה, הקשר בין פנים ובין חוץ ויש גם מרתף חצי חפור שתריסיו הצבועים בכחול בולטים על רקע הבניין שכולו לבן.

.

הכי קרוב לשיכון הטיפוסי שלנו אבל מתוחזק כמו חדש

.

.

(9) איגון איירמן

למרות האחידות החזותית של הבניין שתכנן האדריכל הגרמני איגון איירמן (Eiermann, 1970-1904), הבניין המתנשא לגובה של תשע קומות, מכיל שני טיפוסים שונים של קומות. קומה אחת מורכבת מדירות של שני חדרים הממוקמות בין שתי החזיתות המוארכות וחדר מדרגות מקשר לכל זוג דירות (ששה חדרי מדרגות פנימיים + שני חדרי מדרגות ומעלית בקצוות של הבניין), בעוד קומה שנייה כוללת דירות חדר אחד כשמסדרון נמתח לכל רוחב הבניין ומקשר אל הדירות. 48 דירות חדר אחד ו-48 דירות שני חדרים כשלכל דירה מרפסת ובקומת הקרקע שטח מסחרי.

בשלב הזה כבר התעייפתי ולא טרחתי להגיע עד ממש לבניין.

.

כאן לא סגרו מרפסות, לא הוציאו מזגנים ולא כבלים או צלחות לווין

.

.

(10) ווילי קרויר (Kirche St. Ansgar)

להתבונן בכנסייה מבחוץ מבלי לבקר בה בפנים, יכול להיות הדבר הכי מאכזב. ולכן מבחינתי לא הייתי כאן בכלל. ובכל זאת, הבניין שתכנן האדריכל ווילי קרויר (1984-1910, Kreuer) הוא המשך רציף לשפה העיצובית שמאפיינת את מרבית הבתים שנבנו בשכונה: שימוש בבטון ובזכוכית ושילוב אמנות באדריכלות.

.

במרכז השכונה ניצבת אחת משתי הכנסיות ובולטת הודות למגדל הפעמונים

.

בטון וזכוכית

.

נראה נטוש

.

מבט מלמטה

.

דלתות הכניסה

.

.

(11) קלאוס קריסטן והיינץ נתר

בחלק הדרומי של השכונה, זה הקרוב לפארק טיגארטן מצוי מקבץ של קוטג'ים, בתים צמודי קרקע הבנויים במקבצים שתכוננו בידי מספר אדריכלים שונים. זה החלק הכי פחות מעניין בשכונה כיום כשלא ניתן לבקר בבתים ולהתרשם מהסידור הפנימי. צמד האדריכלים תכננו כאן בית אחד גדול יחסית (ככל הנראה הגדולה ביותר בשכונה) שמתאפיינת בפתחי חלונות רחבים במיוחד שמונעים את הניכור בין הבית ובין הסביבה.

.

פתחי חלונות גדולים במיוחד שלא יוצרים ניכור למרות החומה הפונה לרחוב

.

.

(12) יוהנס קרהן

השימוש בצבע ירוק חוזר ומופיע בכמה מהבניינים שתכוננו בשכונה ובמתחם הקוטג'ים הצבע הזה הוא השולט. האדריכל יוהנס קרהן (1974-1908, Krahn) תכנן כאן שלושה בתים המאורגנים כל אחד מסביב לחצר פנימית, מה שמכונה אצלנו "בתי פאטיו". על החצרות אפשר ללמוד רק כשמוצאים את התכנית של הבתים כי מכיוון הרחוב יש חזית ארוכה ובלתי חדירה למבטים.

.

קיר סתמי וברקע מגדל הפעמונים שלה כנסייה הגדולה

.

.

(13) ארנה יעקובסן

היו לי הרבה ציפיות מביקור בבתים שתכנן אחד מבכירי האדריכלים הדנים ארנה יעקובסן (1971-1902, Jacoben), אך שוב, היות ולא ניתן לבקר בבתים אף לא להציץ פנימה אז חוץ מקיר צבוע בירוק ודלתות בצבע כחול לא ניתן להתרשם מאיכויות יוצאות דופן.

.

ציפייה גדולה לראות מבנים שתכנן האדריכל הדני ארנה יעקובסן אבל תכלס קיר ירוק עם דלתות כחולות

.

ובכל זאת זה שונה ומיוחד גם מבחוץ

.

הפרטים הכי פשוטים

.

.

(15) לודוויג למר (KFG-Kirche)

באופן סמלי הוקמה הכנסייה הגדולה בשכונה, באתר בו עמדה הכנסייה של השכונה שנהרסה במלחמה. תכנית השכונה המקורית התבססה על שלושה רחובות שהצטלבו בכיכר גדולה. בקצה הדרומי של אחד הרחובות ניצבה הכנסייה כשמאחוריה מתפרס הפארק העירוני טיגארטן. מערך הרחובות של השכונה שנהרסה נשמר רק בחלקו והרחוב שבקצהו עמדה הכנסייה בוטל. שמה של הכנסייה הראשונה שנקראה על שמו של פרידריך השלישי קיסר גרמניה, נשמר בזו החדשה. כמו כל שאר המבנים בשכונה נחנכה היא ב-1957.

רחבה מלבנית מרוצפת באריחי בטון מקשרת אל חזית הבניין המתנשאת מעליה ומתאפיינת באטימותה ובשימוש בבטון חשוף. מעל מתנוסס מגדל הפעמונים האוורירי שמקרבו מציצים מדרגות ספירליות ובקצה צלב דקיק. לצערי, כמו כל שאר המבנים בשכונה גם כאן המקום סגור למבקרים אקראיים ולא יכול הייתי להתרשם מחלקו הפנימי של המבנה.

.

הכנסייה הגדולה בשכונה ניצבת בקצה הדרומי וצמוד לפארק

.

בטון

.

דלתות מתכת מעוטרות

.

ידית בדלת

.

חזית מערבית

.

מדרגות לוליניות במגדל הפעמונים

.

מבט מלמטה

.

.

(16) הוג סטאבינס (Kongresshalle)

מחוץ לגבולות השכונה נבנו מספר מבנים בתערוכת אינטרבאו 57. הבולטים בהם אלה מבנה מגורים ענק שתכנן לה קורבוזיה ועליו כתבתי כאן וכן מרכז כנסים ואירועים – Kongresshalle. המבנה הגדול בצורה המזכירה צדפה, הוקם בסמיכות לגבול עם צידה המזרחי והסובייטי של ברלין. את המבנה תרם הממשל האמריקאי ועל תכנונו הופקד האדריכל הוג סטאבינס (Hugh Stubbins, 2006-1912) שהיה למשך תקופה קצרה עוזרו של האדריכל וולטר גרופיוס – מייסד ומנהלו הראשון של הבאוהאוס, בעת ששניהם לימדו במחלקה לאדריכלות באוניברסיטת הרווארד. מרכז הקונגרסים בברלין היה הפרויקט הגדול הראשון שתכנן, אך עד לפרישתו בסוף שנות ה-90 הספיק לתכנן עוד עשרות פרויקטים גדולים בארה"ב ובמזרח הרחוק (בין השאר תכנן ביוקוהמה את המגדל שהיה הגבוה ביפן וכיום הוא הרביעי בגובהו).

למרות שחלפו קרוב לשבעים שנה מאז שתוכנן הבניין, ובחזותו נראה שהוא הקדים את זמנו. הבניין הראוותני נועד בין השאר לנכר את עייני הברליאנים במזרח העיר. הבניין עצמו פתוח לכל אורך היום וכולל לבד מאולם התכנסות גדול, אולמות נוספים בהם מתקיימים אירועים ותערוכות, בית קפה וחנות ספרים בה נמכרים ספרי אדריכלות שהצלחתי למצוא רק כאן.

.

פסלו של הנרי מור במרכז הבריכה הריקה

.

אדריכלות ראווה

.

הבניין בנוי על במה מוגבהת

.

בחלק העליון יש רחבה גדולה לטקסים

.

אולם הכנסים והמופעים הגדול מצוי בחלק העליון של הבניין ומתחתיו מבואה המפנה מסך זכוכית אל הרחבה החיצונית

.

אולם מבואה גדול יכול לשמש גם לתערוכות. העמודים הגדולים נושאים את האולם שמעליהם

.

המבואה מורכבת מחצאי קומות המאפשרים מבטים אל עומק הבניין

.

חנות הספרים היא סדרה של שולחנות תצוגה גדולים. רוב הספרים הם באנגלית ויש גם נוכחות ישראלית.

רשימות נוספות על ברלין:

.

אתר הנצחה לצוענים (דני קרוון)

Unité d'Habitation (לה קורבוזיה)

המוזיאון היהודי (דניאל ליבסקינד)

הגלריה החדשה (לודוויג מיס ון דר רוהה)

אינטרבאו 57 (וולטר גרופיוס, אלוור אלטו ועוד)

שיר לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • מרקו  ביום 19/06/2019 בשעה 13:24

    הדבר שהכי בולט לי בשתי הכתבות על האינטרבאו, ובכלל בתמונות "שיכונים" מגרמניה, הוא התחזוקה. הבניינים, למרות שחלקם אולי ייראו סתמיים ומכוערים לעין הישראלית העכשווית, עדיין נראים טוב לאין ערוך ממקביליהם בשיכון הישראלי.
    ואני תוהה – האם אלה ערכי תחזוקה וטיפוח של התושבים, של הרשות המקומית? האם זה נובע מחוקים מקומיים? ובכלל איך הדיירים הנוכחים מרגישים לגבי המקום בו הם חיים?

  • אסתר  ביום 19/06/2019 בשעה 14:44

    מעניין לראות את ההשראה ששאבו האדריכלים הישראלים מנימייאר. במיוחד בניין הרבע קילומטר בבאר שבע. אגב, הבניינים שעל ידו גם די מעניינים.

  • איתי  ביום 19/06/2019 בשעה 18:22

    הבניין של נימאייר הזכיר לי בזמן הביקור את אלטשול של יסקי בבאר שבע, שבצילו גדלתי, ושנבנה שנים ספורות אחריו. הברלינאי זוכה לתחזוקה ושימור

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: