לפני שלושה שבועות במסגרת אירועי "בתים מבפנים", הצטרפתי לסיור בתחנת רכבת קרליבך שעומקה מגיע ל-52 מטר מתחת למפלס הרחוב (כמו בניין בגובה 17 קומות) ואורכה כרבע קילומטר. התחנה כעת מצויה במצב של שלד, אין עדיין דרגנועים, מעליות או חיפויים גם לא שולבה בה עדיין גופי התאורה והאוורור. אבל הפסים כבר כאן וגם כל המדרגות שדרכן ירדתי למטה.
התחנה הגדולה ביותר מבין תחנות הרק"ל היא תחנת קרליבך, שלבד מהעובדה שהיא כולה בנויה מתחת לפני הקרקע, היא גם תשרת את נוסעי הקו הירוק שיקשר בין ראשון לציון ובין הרצליה ואת נוסעי הקו האדום שיקשר בין ראשון לציון ובין פתח תקווה. כל מסילה מצויה במפלס נפרד בתחנה. ולמרות שעדיין לא התחילו לחפור את הקו הירוק – לפחות תחנה כבר יש.
ועל כך ברשימה זו.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
לפני שש שנים החלו כאן עבודות ההקמה, עם פיצוץ "גשר מעריב" והתחנה שמוקמת כאן מתחת למפלס הרחוב צפויה להפתח לציבור, גם אם באופן חלקי (וגם זה לא לגמרי בטוח) רק בסוף שנת 2022. בשעות הצהריים של יום שישי רק מספר עובדים בודדים שהו בתחנה, וגם אלה היו בהפסקת אוכל.
מי שמצפה לראות תחנה גמורה אז ייאלץ להמתין. בינתיים המצב הוא של שלד, אתר בנייה. כך שמכל עבר ניבטים קירות, רצפות ותקרה והכל אפור. הבטון החשוף שולט, אבל לא להרבה זמן כי כל פיסה תכוסה בחיפוי כזה או אחר. לבד מהבטון ישנם גם אינספור צינורות, קורות ומוטות מתכת שיישאו תעלות ושאר תשתיות.
מההדמיות לא נראה שיש ניסיון ליצור עיצוב מקומי יוצא דופן, אלא פשטות חסרת מחשבה מעמיקה. לפני חמישים שנה שילבו בתחנות הכרמלית התת-קרקעיות יצירות של טובי האמנים ובהם יצחק דנציגר, אהרן כהנא ומרדכי גומפל ובהמשך גם עבודה של יאיר גרבוז. לאחר מכן עיצב את התחנות דן ריזינגר שהעניק להן אופי עדכני בכישרונו הייחודי. בידול התחנות זו מזו, בעיקר אלה התת-קרקעיות שבאופן טבעי דומות מאד, הוא עניין מרכזי בעיצוב היות והבידול מקל על ההתמצאות. לרוב העיצוב בתחנות הוא שונה זו מזו באופן מהותי, אלא שלפי מה שהוסבר בסיור העיצוב בעיקרו שנועד לבדל כל תחנה יתבסס על אפיון צבע שונה. כאן בתחנת קרליבך הוציאו על פי פרסומים כבר מעל לחצי מיליארד שקלים, אולי בכל זאת יש סיכוי שיוציאו כמה שקלים לעיצוב ראוי?
לעומת מנהרת הרכבת בעלת החתך העגול שנחפרה מתחת לקרקע, התחנה עצמה שנחפרה כבור ענק שאותו כיסו (Cut and fill) מתאפיינת בקווים ישרים. לאחרונה החלו להקים שלד מתכת שיישא את החיפוי באולמות, ונראה שהוא יוסיף קווים אלכסוניים. אז על אדריכלות או עיצוב אין הרבה מה לומר בשלב הזה, ועדיין מרשים להיחשף לפרויקט תשתית גדול ויוצא דופן שכל כך הרבה תולים בו תקווה.
מכאן המשכתי אל תחנת האוטובוסים המרכזית באשקלון.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
תודה לאביבה לוינסון ולאיילת לוי
★
מקומות נוספים בתל אביב שעליהם כתבתי:
.
רופין 51 (דב כרמי)
רופין 40 (אריה קרפץ)
בית קרסו (אריה כהן)
גורדון 79 (סם ברקאי)
גן הבנים (גדעון שריג)
בן גוריון 88 (אליהו וולמן)
אד"ם הכהן 10 (דב כרמי)
גשר הבעש"ט (צבי הראל)
בלפור 33 (מרדכי רוזנגרטן)
דיזנגוף 127 (מרדכי רוזנגרטן)
גרוזנברג 27 (אברהם פרידמן)
שנאי בדרך יפו (ריכרד קאופמן)
אמיל זולא 8 (יוסף וחיים כשדן)
פיארברג 32-30 (יצחק רפופורט)
האנגרים בנמל יפו (פרדריק פלמר)
מבחר בתים שתכנן יהודה מגידוביץ
בית אגד הנטוש (נדלר נדלר ביקסון)
הריסת בית אגד (נדלר נדלר ביקסון)
מגדל דיזנגוף סנטר (מרדכי בן חורין)
בית הקיבוץ הארצי (שמואל מסטצ'קין)
סמטת שפ"ר 10-9 (עמיר פלג ועדי גל)
פרישמן 52 פינת שפינוזה 2 (זאב רכטר)
בית העוגן ברחוב פינסקר 23 (פנחס היט)
בן יהודה 85 פינת גורדון 22 (שלמה גפשטיין)
המרכז המסחרי ברח' הגליל והשרון (שלמה גפשטיין)
בית חביב ברחוב שלמה המלך 33-31 (שלמה גפשטיין)
שיכונים ברחוב סלנט בשכונת שפירא (דן איתן ויצחק ישר)
בית הכנסת בסלנט 24 בשכונת שפירא (בלהה וארתור שרגנהיים)
בית הכנסת היכל יהודה בסומייל (יצחק טולדנו, אהרון רוסו ועמירם ניב)
בית הכנסת לזכר קדושי אנטופול (שמואל מוהילבר ומשה קופמן)
מרכז הסיינטולוגיה שהיה קולנוע אלהמברה (אליאס אל-מור)
אהרונוביץ 10 פינת גליקסון 11 (רישרד ברזילי וש. האוסמן)
בית קדם ביצחק שדה 26 פינת המסגר 44 (מקס טינטנר)
בר כוכבא 16 – בית האדריכלים שולמית ומיכאל נדלר
רופין 11 פינת של"ג 12 (לודוויג ראוך ובן ציון שילמבר)
דיזנגוף 105 פינת פרישמן 39 (יהודה ורפאל מגידוביץ)
תיכון להיי-טק ולאמנויות בנוה עופר (וינשטין ועדיה)
שדרות בן גוריון 39 פינת גרץ 2 (יהודה מגידוביץ)
דירת קאסי אריסון ב-The Jaffa (ערן בינדרמן)
בית הנוער העובד והלומד (שמואל מסטצ'קין)
לואי מרשל 38 (משה לופנפלד וגיורא גמרמן)
מנדלסון 4 (מרדכי זברודסקי ויצחק בונה)
נחלת בנימין 16 – בית הכדים (זאב רכטר)
ח"ן 15 (אברהם ברגר ויצחק מנדלבוים)
קאנטרי רמז-ארלוזורוב (מייזליץ כסיף)
סיור בעקבות אדריכל יהודה מגידוביץ
אחד העם 91 – בית פריד (זאב רכטר)
הגר"א 17 – בית גרפוליט (צבי גבאי)
בית ז'בוטינסקי (מרדכי בן חורין)
דירת דן אריאלי (רבקה כרמי)
קונכייה אקוסטית (צבי הקר)
קאנטרי רמז (מייזליץ-כסיף)
ראש פינה 26 (אריה כהן)
בית הדר (קרל רובין)
★
★
תגובות
שפכו כ-490 מליון ש"ח לחברה קנדית הולנדית שיתכננו ויעצבו את התחנות התת-קרקעיות וקיבלו בסוף סתם תחנות חסרות זהות ומשעממות.
דרך אגב הרציפים העיליים עוד יותר משעממים. הם כוללים סככות שאין בהן שום מעוף יצירתי. אלו דווקא תוכננו ועוצבו ע"י אדריכל ישראלי לא מוכר שעובד עם אחת מחברות ההנדסה הגדולות.
שילוב אומנות שהיה פעם חלק אינטגרלי מכל פרוייקט נעדר מכל הפרוייקטים החדשים למרבה הצער לא רק אלה הקשורים ברכבת הקלה
מטורף
אפשר להשוות את התחנות הנ"ל לתחנות הרכבת התחתית של נאפולי. שם כל תחנה הפכה לגלריה לאומנות. התוצאה, כאשר את מבקר בעיר, ביקור בתחנות הופך להיות לחוויה בפני עצמה.
רק לא עוד כמו בתחנת הרכבת יצחק נבון בירושלים, שם הכל אפור-כחול תעשייתי מזעזע ומדכא. יותר כמו מקלט אטומי סטרילי, מאשר תחנת הרכבת המרכזית של עיר הבירה..
"ואת נוסעי הקו האדום שיקשר בין ראשון לציון ובין פתח תקווה" – תיקון קטן: הקו האדום מקשר בין התחנה המרכזית בפתח תקווה למסוף האוטובוסים ברחוב הרב ניסנבאום בבת ים.
לא נכון. עד משה דיין. השתתפתי בעריכת התכנית הזו