סיבוב בבית רוטשטיין ברחוב סוקולוב בבאר שבע

פרויקט נשכח בבאר שבע שתכנן האדריכל נחום זולוטוב (2014-1926), מהאדריכלים המוערכים ביותר שפעלו כאן כשהברוטליזם שלט, התגלה בעת בדיקה של אוסף השקופיות שצילם. מדובר ב"בית רוטשטיין" – בית דירות מ-1960, ברחוב סוקולוב בשכונה א', והאדריכל המוכשר נתן לו בשעתו את אופיו הייחודי.

סיבוב בפרויקט מגלה שכמעט ולא נותר זכר לאיכויות שהעניק לו האדריכל. שינויים והזנחה, טיפוסיים לגורל המרחב שבו אנחנו חיים, שינו את צורתו לחלוטין. לפני כמה שנים עוד הספקתי להחליף עם זולוטוב כמה מילים על הפרויקט.

ועל כך ברשימה זו.

.

1960

.

.

(1) הבניין

"שכונת השטיח" שזולוטוב תכנן ב"שכונה לדוגמה" באר שבע היא הפרויקט המפורסם שלו בעיר. עד היום, ששים שנה לאחר הקמתה, השכונה היא אתר עלייה לרגל לאדריכלים. שם הוא יצר קוטג'ים בצפיפות גבוהה הפרוסים במרקם הכולל רחובות פנימיים מוצלים, מתוך רצון להתאים לסביבה המדברית. בשנות ה-70 תכנן גם את בית הכנסת לבני העדה הבבלית שמורכב ממונולית בטון בצורת כוכב או אוהל.

"בית רוטשטיין" הוא אמנם בית דירות קבלני אך גם במקרה כזה דאג זולוטוב היצירתי והכשרוני שכל הזמן אהב לחדש, לשפר את הדגם הקיים. זהו מבנה טורי בצורת האות ר'. דירות גדולות יותר מהממוצע. הבניין אינו מבנה קופסתי פשוט אלא מורכב מקבוצת גושים השומרים אמנם על זוויות וקווים ישרים, אך יוצרים מבנה בעל נוכחות עשירה יותר מהמקובל בתחום.

בחזותו בולטים פסי בטון חשוף המדגישים את שלד הבניין, כשהמילואה מורכבת מקירות אטומים ומטויחים בגוון בהיר. לדיירי הקומה העליונה דירות אמנם קטנות יותר, אך הם נהנים ממרפסות רחבות שמהן נשקף נופה של באר-שבע שבשעתו התאפיינה בבינוי נמוך.

.

1960 (אוסף נחום זולוטוב, ארכיון אדריכלות ישראל, באדיבות ד״ר צבי אלחייני)

.

.

אפשר לזהות בתמונות שצילם זולוטוב שגם התריסים שסגרו על פתחי החלונות לא היו סטנדרטים אלא אפשרו פתיחה חלקית, ואלה השתלבו בפסים אפורים שהוסיפו לבניין את הממד האנכי שלו. בין פסי החלונות שהופיעו בכל אחד מארבעת הגושים הבולטים לכיוון הרחוב, שולבו סבכות בטון שנועדו לשמש כמסתורי כביסה.

"כאן למדתי פסנתר!", נזכר בהתלהבות איתי כ"ץ, עורך האדריכלות ב-Xnet ויליד בירת הנגב. המורה שלו לפסנתר היתה רות הילמן, מייסדת ומנהלת הקונסרבטוריון העירוני באר שבע. הילמן עברה להתגורר עם משפחתה בבאר שבע, לאחר שבעלה ישראל הילמן התמנה לתפקיד מזכ"ל מפעלי ים המלח. כ"ץ מספר שאת הבית כינו "בית רוטשטיין", על שמו של הקבלן שבנה אותו. "דירות מדהימות, מאוד גדולות, היה הרבה מקום לפסנתר כנף, חדר מוביל לחדר", הוא נזכר. "הבניין הכי אשכנזי. תל אביב שנות השלושים סטייל. מאוד לא באר שבעי".

.

1960 (אוסף נחום זולוטוב, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

2021 – וכך זה נראה היום

.

.

כשנמצאו השקופיות בארכיון אדריכלות ישראל ב-2012, פניתי לזולוטוב לברר אם אכן מדובר בפרויקט שהוא תכנן. "הבניין הוא אכן תכנון שלי עבור הקבלן דוד רוטשטיין", ענה לי זולוטוב. "עבורו תכננתי גם את חלקו העליון של 'בית-עמנואל' ברמת-גן, שהפך למוזיאון. קומת הקרקע תוכננה על ידי ארכיטקט שמואל רוזוב מחיפה, שלא רצה להמשיך ולתכנן כל כך רחוק, ברמת-גן. רוזוב המליץ לרוטשטיין שייתן לי את התכנון, כי הייתי חברו הטוב של בנו ארי רוזוב, שגם הוא ארכיטקט וגם בתו של ארי, נוגה, היא ארכיטקטית".

מאז שנחנך הבניין עבר עליו רק רע. אמנם חדרי המדרגות נותרו בדיוק כמו שהיו והם עדיין מרווחים, קרירים ומטופחים הודות לפשטות עיצובם. המרפסות שבקומה העליונה נסגרו במגוון של פתרונות שבהם מככבים תריסי פלסטיק. החזיתות איבדו את הגוון הלבן לטובת גוון צהבהב של האבק המדברי. נוסף על אלה הותקנו מזגנים שהקופסאות שלהם מכערים את החזית, עצי דקל נשתלו בחצר הקדמית שצל הם לא נותנים וגם להסתיר את הבניין שהתכער הם לא מצליחים.

ההזנחה של הבניין הציקה לזולוטוב שהיה חוזר ומתייחס לנושא וגם הפעם הוסיף: "בעניין של הזנחה בבניין, הכל באשמת שיטת 'הבית המשותף' המקובלת אצלנו, שהיא האסון של הארכיטקטורה של הבניה למגורים".

והיה לזולוטוב גם פתרון שאתו הוא סיים את התייחסותו לכל עניין הבניין בבאר שבע: "במקום 'הבית המשותף' צריך היה להיות 'הבית להשכרה', שיש לו בעל בית ששומר על הבית. אני לא יודע אם שלחתי לך את מה שכתבתי על הנושא, אם מעניין אותך אשלח לך אם לא שלחתי. נחום".

.

לפני כשנתיים, במסגרת העבודה על התערוכה שציינה את קליטת אוסף נחום זולוטוב בארכיון במוזיאון תל אביב, העביר ד"ר צבי אלחייני, מנהל ארכיון אדריכלות ישראל, את אוסף הנגטיבים והשקופיות הגדול ועוד חומרים שקיבל לאורך השנים מזולוטוב לארכיון במוזיאון, כדי שהאוסף החשוב של זולוטוב ירוכז במוסד אחד ולא יתפצל בין כמה ארכיונים.

.

1960 (אוסף נחום זולוטוב, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

1960 (אוסף נחום זולוטוב, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

.

(2) האדריכל

נחום זולוטוב (2014-1926) היה מהאדריכלים היצירתיים והבולטים שפעלו כאן במחצית השנייה של המאה שעברה. היקפי הבנייה שלו היה נמוכים ביחס לעמיתיו למקצוע שזכו לפרסום דומה לשלו, אלא שבניינים שתכנן הפכו מיד לאייקונים. בזה אחר זה יצאו תחת ידיו פרויקטים חדשניים ומעוצבים באופן יוצא דופן שהביאו לו פרסום וזיכו אותו בפרסים ובהערכה.

זולוטוב בן ה-35 בשעתו היה הראשון שהוענק לו פרס רכטר (במשותף עם היינץ פנחל), בשנת 1963 על מבנה פונדק הדרכים ותחנת הדלק בעבדת, פרויקט שתוכנן ונבנה במקביל לפרויקט בבאר שבע שמופיע כאן. 50 שנה מאוחר יותר זולוטוב היה זה שהמליץ עלי לפרס רכטר לאדריכל צעיר.

קודם לכן תכנן זולוטוב את הרב-קומות הראשון בארץ. הבניין החדשני הזה הוקם ברחוב בן יהודה, ובקומת הקרקע שלו נפתחה חנות השופר-סל הראשונה בישראל. את משרדו מיקם זולוטוב בדירת הגג. על תכנון הרב-קומות זכה בפרס רוקח, 1961. בפרס רוקח נוסף זכה ב-1973 על קבוצת בניינים שתכנן עבור מערכת הביטחון בתל אביב, אך לצערי הם לא נגישים לציבור ולכן גם לא הסתובבתי בהם.

מבנים אייקונים נוספים שתכנן הם בית הכנסת בנוף הגליל (נצרת עילית), בית תרבות והנצחה בקיבוץ ניצנים, המצודה בנאות הכיכר, שכונת השטיח ב"שכונה לדוגמה" בבאר שבע, בית הארחה "יערות הכרמל", הדולפינריום בתל אביב, מלון "הסלע האדום" באילת, מועדון הסטודנטים והקפטריה באוניברסיטת תל אביב (כיום בית הספר לאדריכלות), בניין המרפסות הקופצות הראשון בארץ שנבנה באשקלון, בית הכנסת לבני העדה הבבלית בבאר שבע והשכונה באופירה.

כאן בבלוג כתבתי גם על בית תמרה שעל שפת הכנרת, שיכון וספרייה בבית שמש והמוזיאון לאמנות רוסית ברמת גן. ב-2011 פרסמה האדריכלית טולה עמיר מונוגרפיה אודות עבודותיו של זולוטוב, ובסוף השבוע האחרון ננעלה במוזיאון תל אביב לאמנות תערוכה המוקדשת ליצירותיו.

עם פטירתו ב-2014 פרסמתי מאמר הספד באתר xnet.

. 

אדריכל נחום זולוטוב (שנות ה-60, מקור: אוסף אדר' נחום זולוטוב)

.

הכיכר

.

הבניין בצורת האות ר' שסוגר בעורף על גן ציבורי

.

הבניין לא עבר כל חידוש ב-60 השנים האחרונות מאז שהוקם

.

בקושי ניתן לזהות את איכויותיו

.

סבכת בטון סוגרת על מסתורי הכביסה

.

כניסה

.

מבט מהכניסה אל הרחוב – הגדר פורקה בחלקה אבל הדשא מלבלב

.

שביל מקורה מקשר בין הכניסות

.

חצר אחורית

.

החזית האחורית מוזנחת אפילו יותר

.

לוח מודעות בכניסה

.

מעבר מרווח מקשר בין חזית הבניין ובין הגן שבעורף

.

אחד מחדרי המדרגות

.

זולוטוב אהב להמציא וגם במדרגות הוא דאג ליצור פרט לא שגרתי

.

חדר המדרגות מרווח, מואר ומאוורר

.

פתח בגג חדר המדרגות מחדיר אור טבעי

.

מבט למטה

.

מבט למעלה

.

הגן הציבורי שבעורף הבניין מטופח ומתוחזק היטב על ידי העירייה. הבניין עוטף בשתי זרועותיו את הגן שהעצים בו מצליחים את הכיעור שהצטבר

.

תודה לאדריכל ד"ר צבי אלחייני ולאיתי כ"ץ

★

שיר לסיום:

.

★