סיבוב בנאות הכיכר / מבנן של אדר' נחום זולוטוב

אף אחד לא עושה את זה יותר טוב מנחום זולוטוב, וכל פעם שאני ניתקל בעבודה שלו (ולצערי הן לא שורדות את שיני הזמן ומשתנות ונהרסות בזו אחר זו) אז אני נהנה ללמוד מהן – ויש הרבה מה ללמוד. זולוטוב הוא בהחלט אחד מהאדריכלים הישראלים המקוריים שאני הכי אוהב – הטיפול שלו בחללים ובחומרים ביחס לתרבות ולאקלים המקומי הוא חסר תקדים, ועל הערכים האורבנים שבעבודתו אפרט בהמשך. זה חבל שלא נמצא לזה המשך באדריכלות המקומית.

בנאות הכיכר תכנן זולוטוב מתחם שלם הכולל רחוב מגורים (תמונה שלו כבר על ההתחלה כאן בתחתית הפיסקה) ובית ספר שדה. ישנם שני דברים שיכולים להעלות דמעות של התרגשות ואושר בעיניי: בחורה יפיפייה וארכיטקטורה מעולה, הפעם לא נתקלתי בבנות המקום למרות שאני בטוח שהן נאות, כך שהארכיטקטורה היא זו שגרמה לי להתברווז.

אבל הסיבה העיקרית שהגעתי לסדום הייתה הזמנתו של אסף מדמוני – אדם יקר שאפשר להגיד שאין לו אח ורע בידיעותיו על האזור. אז כשרוצים להכיר את כיכר סדום על כל היבטיה צריך לפנות אל השריף, ומדמוני הוא הכתובת. מצאתי מקום שקט ורגוע – שהשקט מתאים לו כמו כפפה ליד, ובשל כך הייתי מאד רוצה לחזור אליו כמה שיותר מהר.

.

.

ההתחלה של היום לא הייתה טובה, ונאלצתי לראשונה בחיי להחליף גלגל שהתפנצ'ר בשל קרש עם מסמר עליו עליתי ליד הכפר הבדווי אבו ראשד על כביש 25. נאלצתי לרכוש גלגל חדש במוסך בדימונה, אך היות ויצאתי שעה קודם, אז יצא שלא איחרתי למועד שקבעתי עם אסף בביתו שבנאות הכיכר.

.

מיקום נאות הכיכר ומפעלי ים המלח / מקור: וואלה מפות

.

הבית של אסף, הוא גן פסלים ייחודי. מתחת לרשת שחורה המצילה על החצר רחבת הידיים המשקיפה על נוף כיכר סדום, פזורים עשרות רבות של פסלים מעשה ידיו או שלל ממצאים שאותרו באזור ומצאו את מקומם בחצר תוך שהם מקבלים פרשנות חדשה מעצם העמדתם במקום בתנוחה כזו או אחרת. זהו מוזיאון פתוח של איש אחד שחי ואוהב את המקום, ונראה לי שלא ניתן לפתוח את הביקור באזור יותר טוב מאשר ביקור אצל אסף מדמוני איש כיכר הירדן.

 .

.

מדמוני יליד ירושלים, עבר עם הוריו בילדותו לעיר אילת, ומאז שנת 1978 מתגורר בנאות הכיכר. ביתו הראשון במקום הייתה דירה קטנה במבנן שתכנן האדריכל נחום זולוטוב (ועל כך בהמשך) ולאחר תקופה מסוימת עבר לבית סוכנות אותו הרחיב במהלך השנים והוסיף לו אגפים על פי הצורך.

באחד מחדרי הבית, מצויה ספרייתו של מדמוני המונה כמה אלפי כרכים העוסקים רובם ככולם בארץ ישראל ובעברה. השאלה הראשונה והמיותרת שהייתה לי לשאול אותו נוכח ערימות הספרים האדירות שנחשפו לפני, הייתה האם הוא מכיר את האוטוביוגרפיה של כושי רימון, שהתגורר במקום בימיו הראשונים ועשה פה ברדעק גדול בו היו מעורבים גם הירדנים והאו"ם. מסתבר שלא רק שהוא מחזיק בספר, אלא שכושי נמצא איתו בקשר מיוחד, בשל אסון משפחתי משותף שבעקבותיו נוצר הקשר בין השניים. כושי אגב, עף מהיישוב עוד לפני שאסף עבר אליו.

 .

 .

את הנוף הנשקף מדלת הבית קשה לפספס. אסף דאג שהפרגולה בשביל הכניסה לבית, תשען על עמודים גבוהים יותר בחלקה החיצוני של החצר, בכדי שהנוף ייראה היטב בכל פעם שהוא יפתח את דלת הבית.

 .

.

כחלק מהגל שתפס את תושבי נאות הכיכר (ובצדק! המקום מדהים) פתח גם אסף צימר המארח זוגות במחיר השווה לכל נפש, ובנוסף מי שמתארח זוכה בייעוץ הטוב ביותר לטיולים באזור. ויש גם סרטון חדש שהם הפיקו.

.

.

ישנם צימרים נוחים וישנם כאלה שהם הרבה יותר נוחים. כשקראתי לרשימות שלי "ארכיטקטורה ואידאולוגיה בדיסנילנד מקומי" אז הצימרים האלה חוץ ממיקי מאוס בכניסה הם הדיסנילנד המקומי. המרכיב הזה מתחזק כשמגלים שבקצה השני של היישוב קיים המבנן של נחום זולוטוב – ניסיון ליצור ארכיטקטורה מקומית רצינית המעצימה את הטמטום שתפס את ישראל מאז שהשתן עלה לכולם כאן לראש.

.

.

…וישנם גם המבנים שכמוהם ניתן למצוא מפוזרים בלי סוף בהתנחלויות שביהודה שומרון והגליל, זו אותה המחלה רק בצורה אחרת. יחד עם הציונות מתו גם הניסיונות ליצור פתרון פיסי מקומי וייחודי למגורים המשתלב בנוף והסביבה.

.

.

ההפתעה הגדולה אם כן שתפסה אותי בנאות הכיכר, הייתה המבנן הנשכח של האדריכל נחום זולוטוב. אחד מהאדריכלים המקצועיים והמקוריים שתרומתו לתרבות הישראלית טרם נחשפה במלואה לקהל שוחרי התרבות בימינו, אך אני תקווה שספר על פועלו יצא לאור בקרוב (והוא יצא בקרוב). לאחרונה נתקלתי בכמה כתבות המזכירות שזולוטוב היה האדריכל שהרים בתל אביב את מגדל המגורים הראשון בשנת 1958 (שהכיל גם את הסופרמרקט הראשון). אך המבנים החשובים באמת שזולוטוב תכנן, הם טיפוסי המגורים השונים במתכונת של "שטיח" שהידועים שבהם הם ב"שיכון לדוגמה" שבבאר שבע (1959).

זולוטוב השתלב היטב במדבר: אחרי הפרויקט בבאר שבע, תכנן מרכז מבקרים בעין עבדת (1962) עליו זכה בפרס רכטר (מה שלא הפריע לפני שנים ספורות למנהלי המקום להרוס אותו), בית ספר שדה בעין גדי (1962) ולאחר מכן בשנת 1963 את המבנה הזה כאן בנאות הכיכר. את חווית החלל קשה להעביר בתמונות בלבד, ואין תחליף לביקור פיסי באתר – בדיוק כמו במקרה של הביתן הגרמני בברצלונה עליו כתבתי לפני שבועיים.

הסיפור של המקום היה שבוקר אחד החליטו שבעה צעירים להתיישב בחבל ארץ זה, שהיה בלתי מיושב ומפותח בשנותיה הראשונות של המדינה. הצעירים התיישבו בצריף רעוע, והחלו לעבד את האדמה ולהקים בסיס חקלאי במקום ואט אט הצטרפו אליהם חברים נוספים. משרד הפיתוח החליט לאמץ את החבורה הצעירה, ובתמורה הקים להם יישוב מאורגן שהוקם למעשה ממבנה אחד, שכונה בשל צורתו "המבצר".

לצורך הקמת היישוב, הוזמן זולוטוב לתכנן את הפרויקט שהורכב מרחוב מגורים ובית ספר שדה. מייד כשחזרתי מנאות הכיכר הרמתי טלפון לזולוטוב לברר פרטים על המקום. נחום זולוטוב הוא אחד מהאדריכלים הטובים שזכיתי להכיר, והוא טוב לא רק כאיש מקצוע אלא גם כבן אדם הוא טוב ונעים – מרכיב קצת נדיר בקרב בעלי מקצוע זה.

זולוטוב ביקר באתר לפני כמה שנים, והתאכזב לגלות שהמבנה נטוש ומוזנח, אז שמחתי לעודד אותו שהיום את רחוב המגורים מאכלסת קבוצת עובדים זרים, שאמנם לא מטפחת את הבניין, אך לפחות היא מממשת את ייעודו ומחייה אותו, וכך יש לפחות מי שמעריך ארכיטקטורה טובה. בית ספר שדה ניסגר מזמן, ובמקום פעל בית הספר היסודי המקומי שכיום הוא סגור והאגף הגדול כמעט נטוש, אך יחד עם זאת הוא מטופח ומתוחזק היטב. "זה מבנה לתקופה אחרת ולזמנים אחרים", אמר זולוטוב וסיפר בשיחתי עמו את סיפורו של הבניין: "משרד הפיתוח החליט שקיים בסיס להקמת ישוב מאורגן במקום, והזמינו אצלי מבנה למספר אנשים בתנאים מאד צנועים. לכן, יצרתי חצר המגנה על עצמה, מאפשרת קיום של חיי חברה ויחד עם זאת קיימת שמירה על פרטיותם של התושבים".

מהעבודות של זולוטוב אפשר להתלהב בקלות מהערכים האסתטיים שהם נושאים, כמו למשל יחסי המסה והחלל, הטיפול בקורות בטון המצילות על הרחוב, הטיח הייחודי שנשמר באופן מעולה עד היום ללא כל צורך בטיפול וכן השימוש בבטון החשוף המאזכר את הטקסטורות של הקרקע המקומית.

כמובן שהאסתטיקה היא מרכיב שקשה לי שלא להתייחס אליו, אך מה שתופס אותי בעבודותיו של זולוטוב זו התרומה האורבנית שלו לבניין. במקרה דנן, מדובר ברחוב שזולוטוב ייצר כאן, המשתלב עם כיכר עילית  של בית הספר המצויה במפלס העליון (ניצול הטופוגרפיה הטבעית), כששני החללים, מובילים לחדר האוכל (כיום מינימרקט) ואולם התרבות המהווים את הלב החברתי של הפרויקט ולמעשה של היישוב. כך שמדובר כאן במבנה שהוא יישוב שלם – ומכאן חשיבותו וערכו הייחודי בארכיטקטורה ובבינוי הערים הישראלי.

מסתבר שכאשר אסף הגיע לנאות הכיכר ב-1978, הוא קיבל יחידת מגורים במצודה – ביחידה בה מתגוררים כעת עובדים זרים מתאילנד המעבדים את אדמות החקלאים במקום. אסף כל כך אהב את הבניין, שכאשר הזדמן לו, הוא נסע לבקר את זולוטוב בביתו במטרה להכיר את האדם שמאחורי היצירה בה חי. באותה הזדמנות צילם לעצמו את התיק ההיסטורי של הפרויקט שנמצא היה באותה העת אצל זולוטוב, וכלל לבד מתכניות ותצלומי מודלים, גם תצלומים מעת התכנון והקמת המבנה. > התמונות ההיסטוריות המופיעות כאן נמסרו לי מאוספו הפרטי של אסף מדמוני, וצולמו במקור על ידי נחום זולוטוב.

.

בזמן הבניה צוות ההקמה ונחום זולוטוב שעומד ראשון משמאל (מקור: אוסף אסף מדמוני)

 .

(מקור: אוסף אסף מדמוני)

.

(מקור: אוסף אסף מדמוני)

.

(מקור: אוסף אסף מדמוני)

.

(מקור: אוסף אסף מדמוני)

.

(מקור: אוסף אסף מדמוני)

.

(מקור: אוסף אסף מדמוני)

.

(מקור: אוסף אסף מדמוני)

.

מבט כללי ממערב על האתר בעת הבנייה (מקור: אוסף אסף מדמוני)

.

מבט על הכניסה לחלקו העליון של המתחם. המבנה משמאל שימש במקור כחדר אוכל רב-תכליתי והיום משמש כמכולת (מקור: אוסף אסף מדמוני)

.

הכניסה לחלקו העליון של האתר (מקור: אוסף אסף מדמוני)

.

(מקור: אוסף אסף מדמוני)

.

בעקבות פרסום הרשימה, שלח לי אדר' נחום זולוטוב תגובה והערה לדברים שהוצגו
*********
וכעת לתמונות שצלמתי היום:
.

המערכת כולה פועלת כך שקיימים ממשקים בין אזורי המבנן השונים, כאן למשל מצוי קישור במרכז רחוב המדרגות עם המפלס העליון של בית הספר, קישורים נוספים מצויים משני קצות הרחוב.

הכניסה ליחידת המגורים מהרחוב מתבצעת מבעד לפתח המורכב מלוחות בטון חשוף וקורת בטון דקה התלויה מעל ומקשרת בין שני הלוחות. צורת פתח זו אל החצר הפנימית, מאזכרת היטב אדריכלות מקומית קדומה. פתח זה מוביל אל חצר פרטית-ציבורית שבחלקה פתוחה אל הרקיע ובחלקה מוצלת על ידי המפלס העליון בו שוכן אגפו המזרחי של בית הספר.

הטיח הייחודי של המבנה הצליח להשתמר כמעט חמישים שנה באופן יוצא מן הכלל, לא מעט הודות לאקלים היבש במקום. בנוסף לאיכות הטיח, ייחודיות הטקסטורה שנוצרה על קירות המבנה, הפכו לתפאורת הרקע בתצלומים בהם נראים ילדי היישוב או מנהיגי הארץ כמו למשל נשיא המדינה אפרים קציר – תמונה שצולמה בכניסה למזכירות היישוב באחד מחדרי בית הספר במפלס העליון.

החזית הדרומית של המבנה ממנו יוצא הרחוב הוא משחק של לוחות הבטון היוצרים קומפוזיציה עשירה, והשמש החזקה הפוגעת בבטון האפור, רק מחזקת את הרצון להמלט חזרה אל הרחוב המוצל והנעים. יחד עם זאת, אל המבקר במקום הנוף המדהים של הר סדום מושכים דווקא החוצה.

הרחוב של המצודה אינו סוף פסוק אורבני, ובשנים הראשונות שהיישוב התפתח – הציר המשיך אל תוככי היישוב, כמו זה המופיע בתמונה.

בהמשך החזית הדרומית מצויה הכניסה הדרומית לבית הספר הממוקם כאמור במפלס גבוה יותר בהתאם לטופוגרפיה הטבעית. בהמשך שוכנת הבריכה של היישוב שלא תוכננה כחלק מהתכנית המקורית.

 .

> > > אחרי שסיימתי להתלהב במשך שעה ארוכה מהמבנן של זולוטוב, המשכנו את הסיבוב לשאר חלקי כיכר סדום. הכביש השחור המוביל צפונה מלווה במספר אתרים יפיפיים ונסתרים – אבל על כך ברשימה אחרת.

 .

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יפה עוזרי  On 31/10/2009 at 19:52

    אני חושבת שלמבנים יש אופי, שאינו נפגע גם אם עורכים בהם שינויים, גם כשהזמן מכרסם בהם. ממש רואים את היופי שהתביע נחום זלוטוב במבנה. והנשמה שלו נשארת גם אם הוא מוזנח והתחלפו הדיירים. ממש פיוט ארכיטקטוני.

  • אייל  On 17/12/2009 at 18:17

    מיכאל שלום.
    מרגש לראות לראשונה את תכניות המבנן ותמונות מתהליך הבניה.
    אכן מדובר בתוצר של תפיסת תכנון מודרניסטית כמעט טהורה שמנסה להתאים עצמה לאקלים קיצוני. דווקא בתחום התאמת מורפולוגיית המבנה לאקלים קיים הכשל העיקרי של התכנון. חתך האקלים בכיכר סדום אינו מדברי קלאסי (חם ביום-קר בלילה) ולכן ריבוי החצרות (הקטנות בעיקר) יצר תאי חום בלתי נסבלים בקיץ. ובהמשך לפתיח: מבנה ראוי לשמו, תוצר של אמת אדריכלית עמוקה.

    תודה.
    אייל בן עיון. אדריכל.
    תושב נאות הכיכר לשעבר שהתגורר שנים כילד ואח"כ כמבוגר במבנן המכונה בפי תושבי המקום-"המבצר".

  • שלי  On 23/09/2013 at 2:48

    אני מבינה את התלהבותך מהרעיון והמתכנון, אבל לדעתי הביצוע הוא איום ונורא, ואני שמחה שהאדריכלות מהסוג הזה פסה מהעולם. מדובר במבנה העשוי כולו מבטון, מדכא ומנותק לחלוטין מהסביבה בה הוא ממוקם (לא היתי במקום, אני כותבת על סמך התמונות בלבד). אם אני מבינה נכון – הישיבה היא בחצר קטנה וחנוקה מוקפת כולה מכל הכיוונים כולל למעלה בבטון (קורות בטון), כך שהיושב בחצר יושב למעשה מול קיר המזכיר במראהו בית כלא?
    כל המבנה יש לו תחושה של כלא. בטון הוא חומר מאוד חזק וכשהוא במאסה הוא מקבל עוצמה של דיכוי. בונקרים בונים מבטון, בתי כלא בונים מבטון. הרעיון של השיתופיות מקסים בהחלט. מפריע לי מאוד שהמבנה מנותק כל כך מהסביבה ומתעלם מהנוף הנפלא, כאילו כל מה שרצו המתישבים הראשונים הוא מקום להתנתק בו מהעולם ולא לראות כלום (לכלוא עצמם). אני חושבת שכל האדריכלות מהסוג הזה, של שנות ה 50 היא בלתי נסבלת . אני מבינה שקורבוזיה היה החלוץ אבל נראה לי שלפחות אצלו לא היתה התעלמות גורפת מהסביבה בה ממוקם המבנה והבטון לא היה האישיו הגדול, כמו באדריכלות שנעשתה אצלנו. האדריכלות מהסוג הזה היא אגרסיבית, בוטה. מקום מהסוג הזה הוא ההפך מאסתטיקה , ההפך מנהנתנות וגם ההפך ממינמליזם . הוא מדכא וכולא את האדם שגר בו. בכל אופן, הכתבה מקסימה וגם האתר שלך!
    האם אתה מקיים טיולי בתים נטושים? אשמח להצטרף עם כן…

    • מיכאל יעקובסון  On 23/09/2013 at 7:07

      שלי שלום, אני מסכים איתך שהניתוק בין המבנה לסביבתו הוא קשה וישנה תחושה מסויימת של בית כלא או מבנה מדכא. לכן, לא פלא שבהזדמנות הראשונה שניתנה לתושבים, הם יצאו מ"המצודה" ובנו להם בתים צמודי קרקע רגילים מוקפים בדשא (המים להשקייה באים ממעיינות בסביבה, כדאי לך לראות פעם את הצמחיה בקיבוץ עין גדי. זה נראה כאילו אין בכלל מחסור במים בארץ. כשמוגדרים כיישוב חקלאי אז גם בקושי משלמים על המים).
      הדיכוי הוא בעיקר של המבט אל החוץ או מהחוץ אל הפנים, אך כך מייצר האדריכל בתוך הבית קשר הדוק יותר בין הדיירים ומחזק את התא המשפחתי. בשכונה ה' בבאר שבע, שם ישנה שכונה גדולה מאד שמבוססת על אותו המודל, יש ביקוש עצום לדירות האלו ונכתבו לא מעט טקסטים שמתייחסים לחיים בהם ובכולם משבחים הדיירים את תנאי החיים האיכותיים שהעניקה להם סביבת המגורים ביחס לסביבות אחרות ביישוב. "הישיבה בחצר קטנה וחנוקה" היא חלופה לישיבה בנוף הפתוח והבלתי מוגבל, חלופה הפוכה למה שהטבע מציע. גרתי תקופה ארוכה במדבר ביחידות מגורים שהיו מאד קשורות לנוף ואני יכול להעיד לך שהיה חסר לי מאד מקום סגור שמנותק מהסביבה. מומלץ מאד לבקר בסביבות מגורים בערים עתיקות באזור כמו ירושלים או עכו או ערים בצפון אפריקה ובירדן – שם לא תמצאי את התפיסה המערבית שעל בסיסה בנויות הערים בישראל שהן כולן הרבה יותר בעייתיות.
      אני לא מקיים טיולים בבתים נטושים, אני פשוט מבקר בהם במקרה בדרך מכאן לשם.

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: