סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ גזית

מרכז הקיבוץ של גזית הוא מהמרכזים השלמים שהוקמו, בעיקר הודות לקשר ההדוק עם האדריכל חיליק ערד, חבר קיבוץ סער שתכנן את עיקר המבנים המרכיבים אותו. ערד תכנן את המבנים המרכזיים בגזית – חדר האוכל (שלב א' – 1965, שלב ב' – 1982), המועדון  (1970) והספרייה (1973) המקבילים לגוף, לחברה ולנפש. הוא גם עיצב באמצע שנות ה-60 את מרחב הזיכרון של גזית בחורשה שלצד הקיבוץ השוכן כבר 70 שנה בין עמק יזרעאל ובין הר תבור.

למרות שהקיבוץ סבל רוב שנותיו ממחסור במשאבים כספיים, המשאב האנושי היה איכותי ובחזיתות המבנים ובמרחבים הפתוחים שולבו יצירות אמנות בטכניקות שונות אותם יצרו חברי הקיבוץ שמואל ליינטר ושלמה לביא וגם חבר מקיבוץ שכן – אריה סרטני.

משמח לגלות במהלך סיבוב קצר, שכל אותם מוסדות ממשיכים לתפקד ולשרת את החברים בייעודם המקורי והמקום מטופח והאווירה של קיבוץ נותרה כמעט ללא שינוי.

ועל כך ברשימה זו.

.

קירונית

.

מפת התמצאות: קיבוץ גזית

.

שמאלה

.

חזית חדר האוכל הסימטרית הפונה לדשא הגדול. גם בחזית הכניסה עשה האדריכל שימוש בסימטריה אך חוץ מאלה שום דבר לא סימטרי בבניין

.

החזית מורכבת מקבוצה של גופים בולטים ושקועים

.

מסך זכוכית הנע על גבי מסילה מאפשר לפתוח את אולם האוכל אל הדשא

.

את פתחי החלונות האלה המצויים בגובה עיני הסועדים חזר ויצר האדריכל חיליק ערד ברבים מהמבנים שתכנן

.

על החזית קצת נסתר קיר קרמיקה המתאר את תולדות הקיבוץ

.

חזית הכניסה כוללת זוג כניסות משני צידי קיר בטון ועליו תבליט בטון שיצר אריה סרטני, חבר קיבוץ מרחביה

.

האדריכל חיליק ערד תכנן לסרטני את הסטודיו בקיבוץ מרחביה וכאן המשיכו השניים את שיתוף הפעולה

.

במבואת הכניסה לוח מודעות המתפרס על פני כל הקיר

.

שיחת קיבוץ (הסתובבתי כאן לפני חמישה חודשים)

.

תרבות בעמק 8

.

משינה

.

13 שנים, מחללי מלחמת לבנון השנייה

.

תיבות הדואר

.

שטיפת ידיים

.

אולם האוכל עוצב בהתאם לרוח הזמן עם תקרת עץ והוא גבוה יחסית אך מואר היטב בתאורה טבעית החודרת מבעד לפתחי חלונות רחבים

.

.

(1) חדרי האוכל

"מתי חבר אכל עוף?", שאל אותי חיים שורר (93) ממייסדי קיבוץ גזית כששאלתי אותו על חדר האוכל, והוא גם ענה: "או שהחבר היה חולה או שהתרנגולת היתה חולה". הוא התפלא שאני לא מכיר את הבדיחה וניגש לספר על תולדותיהם של חדרי האוכל שהוקמו בגזית.

"המתיישבים הראשונים היו 'גרעין בורוכוב' שכבר ב-1943 ישב יחד עם הערבים בכפר טירה [לא זו שבשרון, אלא יישוב אחר עם אותו השם, מ"י]. המטרה היתה לשמור על אדמות פיק"א ולשמור על המעבר מנצרת אל עבר הירדן. לא היו מים, לא חשמל, לא כביש והם חיו עם הערבים. חברי הגרעין לא החזיקו מעמד וב-1947 הם עזבו, אחרי שמוסדות החליטו להוציא אותם מהמקום כדי לא להפסיד את האחיזה בקרקע. הביאו קבוצה של 15 צעירים, שלימים הקימו את קיבוץ עין דור, והם היו שנה עד לאוגוסט 1948.

"אחרי אותה קבוצה שלח הקיבוץ הארצי קבוצה של יוצאי תורכיה. יחד אתם הגיעו יוצאי שואה בעיקר מפולין וגם מרומניה ומהונגריה. בינתיים קמה מדינת ישראל ולאחר זמן התורכים עזבו והגיעה קבוצה של אנשי קיבוץ הזורע, קבוצה שעלתה ארצה בהעפלה ואני בתוכם. הגענו לטירה כשהערבים כבר לא היו, אחרי שהם התבקשו לעזוב את המקום. חדר האוכל בטירה נשאר עוד מימי 'גרעין בורוכוב' והוא היה מבנה שהורכב מלוחות בטון".

אלי בראל מוסיף: "תושבי טירה הערבים התפנו כי הבטיחו להם שאוטוטו נגמרת המלחמה ויוכלו להתיישב בכל השטחים סביב. עד אז היה זה הישוב היחידי בארץ שיהודים וערבים עיבדו במקביל שדות סמוכים. גרעין בורוכוב התפנו למושבים אחדים בארץ ורובם נשארו שכנים בכך שיסדו את רמת צבי ואנו בקשר עם בניהם".

.

1946: מבנה הבטון ששימש כחדר אוכל בנקודת היישוב המקורית של הקיבוץ בטירה (צילום: זולטן קלוגר, לע"מ)

.

"ב-1950 התחלנו לבנות פה, כי בטירה השטח לא היה מספיק גדול ליישוב. תכנית הנקודה היתה מיוחדת והוכנה במחלקה הטכנית של הקיבוץ הארצי. אני חושב שזו היתה הפעם הראשונה שיצרו תכנית כזו: החלק המשקי הכולל לולים, רפתות, מוסך חשמליה, וצאן הם כולם בצד המזרחי של כביש הכניסה. אחר כך רוכזו מבני הציבור ואחריהם בצד היותר מערבי יש את בתי הילדים ושאר בתי המגורים".

"מהסוכנות קבלנו ארבעה צריפים שוודים מאד טובים עם קיר כפול ורצפת עץ. תקציב הסוכנות לא איפשר לנו להקים חדר אוכל, אז רכז הבניין לקח את רצפות העץ של הצריפים והשתמש בהם לקירות של חדר האוכל, כשאת הרצפה הוא יצק מבטון. העץ לא הספיק ולכן הביאו נגר וקנו גם עץ כדי להשלים את העבודה".

"הצריף היה קטן ולא הספיק לכל החברים ולכן אכלו בו במשמרות. האוכלוסייה בגזית גדלה מאד בעיקר בגלל עליות רציפות מתנועת 'השומר הצעיר' בארגנטינה, וב-1959 גם קלטנו גרעין ישראלי של צעירים שהגיעו מנתניה, מהקריות ומעוד מקומות בארץ. הצריף לא הספיק ולכן ב-1965 גמרנו לבנות את חדר האוכל הבנוי הראשון שעמד בסמוך לצריף. הצריף נותר במקומו עד שנשרף אחרי כמה שנים. ב-1982 הרחבנו את חדר האוכל והוא פעיל מאד גם היום".

.

שנות ה-50: צריף חדר האוכל וברקע הר תבור (ארכיון גזית)

.

1967: צופים בטלויזיה היחידה בקיבוץ בצריף חדר האוכל (ארכיון גזית)

.

הצריף השרוף (ארכיון גזית)

.

.

בחזית חדר האוכל הראשון שתכנן חיליק ערד ונחנך ב-1965 הותקן שנים ספורות לאחר מכן תבליט בטון שיצר שלמה לביא חבר הקיבוץ. עם הרחבת חדר האוכל הוחלט להסיר את התבליט שיצר לביא ולפנות לכמה אמנים שיציעו הצעות חדשות ומעודכנות. לביא הגיש הצעה, אך לבסוף זו שנבחרה היתה של אריה סרטני, חבר קיבוץ מרחביה. היות והעבודה של לביא נוצרה במקור מחלקים שהוברגו בקיר החזית, ניתן היה בקלות לפרק אותה ולארוז בארגזים עד שימצאו את המקום החדש והמתאים להתקין אותה. הארגזים פוזרו בקיבוץ וכמעט והעבודה חוסלה. לאחר שהאדריכל מאורי גולדווסר הרחיב את בניין המכבסה, נאספו הארגזים והעבודה שהיתה אהובה על חברי הקיבוץ, חזרה והותקנה על חזית בניין.

הרחבת חדר האוכל בוצעה בשלבים וכפי שציין האדריכל וחבר גזית מאורי גולדווסר, "חדר האוכל גדל עם הקיבוץ". במסגרת זו הורחב שטח המטבח ב-1978, ולאחר מכן נוספו אגף מבואה עם שירותים ואגף גדול לאולם האכילה שהושלמו ב-1982. "האגף החדש בחדר האוכל שינה את החיים לגמרי. חוץ מזה שכבר לא היה עוד צפוף, השינוי הגדול היה מבחינת התרבות", מספר גולדווסר. "המועדון לא איפשר התכנסויות גדולות, אבל ברגע שפתחו את האגף החדש אפשר היה לבצע אירועי תרבות שלא היה ניתן קודם לכן. יכולנו להביא הפקות תרבות וכך למשל אחת ההפקות הגדולות שהבאנו היתה 'ארץ טרופית יפה' עם מתי כספי ויהודית רביץ".

המבנה אינו סימטרי, אך חיליק ערד דאג להדגיש סימטריה בשתיים מחזיתות הבניין – בכניסה הראשית ובזו הפונה לדשא הגדול. במרכז חזית הכניסה הציב את תבליט הבטון של אריה סרטני כשמשני צדיו פתחי כניסה, ובחזית הפונה לדשא יצר מרפסת שקועה ורחבה כשמשני צדיה חלונות קטנים ודקורטיביים שכמוהם ניתן למצוא במבנים נוספים שתכנן ערד כמו בקיבוצים הזורע, ברעם ולהבות חביבה.

בחדר האוכל מגישים כיום ארוחות בוקר וצהריים בלבד. בימי שלישי ושישי מוגשת גם ארוחת ערב וארוחות חגיגיות מוגשות בליל הסדר, ראש השנה ושאר החגים.

.

שנות ה-70: חזית חדר האוכל הבנוי הראשון הפונה אל הדשא הגדול (ארכיון גזית)

.

שנות ה-70: הכניסה לחדר האוכל הבנוי הראשון כשאת פני הבאים מקבל תבליט בטון שיצר שלמה לביא וכיום הוא קבוע על קיר המכבסה (ארכיון גזית)

.

1969: תבליט הבטון שיצר שלמה לביא בחזית הכניסה לחדר האוכל (ארכיון גזית)

.

(2) שלמה לביא

לביא נולד בפולין ב-1928 והיגר לארגנטינה עם משפחתו בהיותו בן חמש. שם למד אמנות והיגר לבדו לישראל ב-1951. בארץ הצטרף לגרעין בקיבוץ המעפיל שהמשיך לגזית שם הוא הקים משפחה. הוא הוסיף ולמד אמנות אצל צבי מאירוביץ' ומרסל ינקו, והיה מהחבורה של שרגא וייל מהעוגן, אריה רוטמן מעין המפרץ, נפתלי בזם, ושמוליק כץ מגעתון, כשלאורך השנים יצר כרזות לתנועת מפ"ם ולשומר הצעיר ובין השאר גם לעיתון "משמר לילדים". ב-1979 נפרד לביא מרעייתו ומגזית ועבר לקיבוץ דן, שם התגורר ויצר עד לפטירתו ב-2017.

אלה שתי עבודות מייצגות שיצר לביא:

.

1972: פסל פלדה ובטון שיצר שלמה לביא בדימונה (ארכיון גזית)

.

1954: מניחים צינור – ציור של שלמה לביא (ארכיון גזית)

.

שנות ה-60: תיבות הדואר במבואה לחדר האוכל (ארכיון גזית)

.

שנות ה-70: הרצאה בליווי שקופיות בחדר האוכל. ככל הנראה ההרצאה היא של האיש שמחייך במרכז התמונה – הצלם יהושע זמיר מקיבוץ עין דור הסמוך. סמוך אליו בנו, ירון, שנפל ב-1982 בהיותו בן 21 במבצר הבופור (ארכיון גזית)

.

תכנית הרחבת חדר האוכל על שלביו השונים: בכחול חדר האוכל מ-1965, בסגול הרחבת המטבח, בצהוב הרחבת אולם האכילה, ללא צבע משמאל המבואה והמלתחות (ארכיון גזית)

.

1982: תכנית הרחבת חדר האוכל בתכנון אדריכל חיליק ערד ולצדו מבנה המועדון שנבנה ב-1970 ומבנה הספרייה המופיע בקו מקווקו והושלם מאוחר יותר. מבני המגורים ממוקמים אחרי הדשא הגדול ומבני המשק בחלק התחתון בצדו השני של הכביש החוצה את הקיבוץ (ארכיון גזית)

.

1981: תכנית שערך חיליק ערד ב-1981 להמשך פיתוח מרכז הקיבוץ הכולל את חדר האוכל, המועדון והספרייה שנבנו (מופיעים בגוון כהה) ומבני ציבור נוספים שתוכננו לקום אך לא נבנו: מרכז בריאות, בית עם, בית מוסדות וכל-בו (ארכיון גזית)

.

.

(3) האדריכל 

בגזית תכנן האדריכל חיליק ערד את חדר האוכל וגם הרחיב אותו, את המועדון והספרייה. לבסוף תכנן בהתנדבות גם את אתר הזיכרון בחורשה הסמוכה לקיבוץ.

ערד היה מבכירי האדריכלים שפעלו בתנועה הקיבוצית במחצית השניה של המאה העשרים, ומהאדריכלים שכתבתי עליהם הכי הרבה. משהו על מעמדו שמעתי עכשיו מאלי בראל שהיה רכז בניין בגזית: "כשהיו אומרים 'חיליק אמר' זה היה כמו שהיום אומרים 'ביבי אמר'. חיליק ידע מה הוא אומר, הוא היה שם נרדף לאל וכשהוא אמר מילה לא היה מה לשאול שאלות". בראל גם מוסיף ומציין קשר אישי נוסף בין ערד לגזית והוא שחותנו של ערד היה רכז הקהילה בגזית.

יליד פולין, 1927. היגר לארץ ישראל ב-1933. היה בין מייסדי קיבוץ סער שבגליל המערבי וגר שם עד לפטירתו ב-2017. תכנן פרויקטים רבים בתנועה הקיבוצית ובמיוחד חדרי אוכל שעל רבים מהם כתבתי כמו אלה בסמר, מגידו, עין המפרץ, גבולות, נחשון, סאסא, וכן בקיבוצו סער. הוא תכנן גם מבני ציבור רבים עליהם כתבתי כבר עשרות מאמרים, ובחלקם ניתן למצוא שיתוף פעולה עם אריה סרטני לו הוא תכנן את הסטודיו בקיבוץ מרחביה.

חיליק ערד התמחה בתכנון אנדרטאות ברחבי הארץ שעל רובן כתבתי כאן: (1) אנדרטת חטיבת יפתח, (2) אנדרטת חללי קרית טבעון, (3) אנדרטה לשיירת יחיעם, (4) אתר ההנצחה בקיבוץ שובל, (5) אתר זיכרון ביתניה, (6)חללי משמר הגבול, (7) חללי חטיבת גבעתי במצודת יואב, (7) אנדרטת דנגור (8) הנצחה לחביבה רייק. (9) יד יערי.

ב-2013 פורסם הספר "הבית, המקום – מתיקיו של המתכנן חיליק ערד" שערכו מוקי צור ויובל דניאלי ומוקדש ליצירתו. את הספר ניתן להשיג בחנות מרכז באוהאוס ברחוב דיזנגוף 77 (119 ש"ח) גם ב"יד יערי" אצל יונת רוטביין בטלפון 04-6309232.

עם פטירתו פרסמתי באתר Xnet מאמר הספד, אותו אפשר לקרוא כאן.

.

הקופה

.

מסך הזכוכית הגדול הפונה לדשא הגדול

.

לצד הכניסה הראשית ניצב פסל שיצר אברהם סדרינס, חבר הקיבוץ, לכבוד יובל שנים לגזית והוא נקרא "בראשית". בראיון שנערך עם סדרינס ומופיע באתר הקיבוץ הוא מסביר לאיתן קליש: "אני פירשתי את זה כדיבור על יסודות הקיבוץ, על יסודות האמונה של האדם בשינוי החברה. השאלה היתה איך מתרגמים את זה לחומר. נזכרתי שהאות הראשונה בכל השפות היא אלף. בפסל שלי אתה תמצא את האות הראשונה של האלף-בית בעברית, באנגלית ובערבית. בנוסף לכך החלטתי להשתמש באבן, ברזל ועץ, כי הם החומרים הבסיסיים בכל תרבות".

.

מבנה המזכירות הסמוך כולל אמנות קיר לצד הכניסה אליו אותה יצר ב-1979 שמואל לייטנר חבר הקיבוץ. עבודה נוספת שלו בקיבוץ הוא יצר על קיר הבטון שבחזית המקלט

.

משפחה בקיבוץ

.

קצת דהוי אבל עדיין יפה

.

.

(3) הספרייה והמועדון

עם קבלת כספי השילומים מגרמניה, בחרו בגזית להשקיע את הכספים שמסרו החברים ניצולי השואה לקופת הקיבוץ ולבנות בהם מבני ציבור. יותר משלושים חברים היו ניצולי שואה כך שהסכום שהתקבל היה מכובד והספיק להקמת בריכת שחייה, בית סיעודי, ספרייה ומועדון. שני האחרונים תוכננו בידי האדריכל חיליק ערד, שתכנן גם את חדר האוכל, ונבנו מול הכניסה לחדר האוכל, כשחזית אחת פונה לרחבה מרוצפת וחזית שנייה אל מדשאה.

המועדון נבנה ב-1970 כמבנה חד-קומתי עם מרפסת רחבה אליה נפתח המבנה באמצעות מסכי זכוכית הנעים על מסילות. האולם עצמו, שנשמר לאורך כל השנים לרבות הריהוט המקורי, חופה כולו בעץ וכך גם הריהוט הורכב מעץ ולהשלמת האווירה העצית על הקיר שלמה לביא שילב עבודת אמנות מעץ.

מבנה הספרייה שהושלם ב-1973 הוא חריג בנוף ומתנשא לגובה, כשקומת הקרקע היא קומה מפולשת שבמרכזה גוף שבו הותקנו מדרגות לולייניות העולות אל הקומה העליונה ובה הספרייה. למרות שמבחוץ הספרייה נראית אטומה יחסית לסביבתה, הרי שבפנים מתגלה כי האולם שטוף באור טבעי החודר מפסי חלונות החוצצים בין דפנות האולם ובין התקרה, וכן מבעד לפתח גדול הקבוע מעל למדרגות.

בחזית המועדון והספרייה משולבת ברחבה המרוצפת בריכת נוי ובה נראה היה כמו צף אי של בטון עליו הניח שמואל לייטנר קבוצה של סלעי בזלת. כיום מכוסה הבריכה בדשא סינטטי שצבעו הירוק והזוהר נראה מוזר בכל הבטון, גרנוליט ובזלת שעוטפים אותו.

"מה שמייחד את גזית זה שלאורך השנים הקפידו לשמור על קו אחד", מסביר האדריכל מאורי גודלווסר, חבר הקיבוץ שגם חידש את הרחבה והתאים אותה לצרכים המשתנים. "בגזית וועדת התכנון עברה מרכז לרכז שדאגו לשמור על אופי תכנוני אחד, כזה שמחבר בין חלקי הקיבוץ".

.

בהמשך וכחלק מקבוצת המבנים שבלב הקיבוץ מצויים המועדון (מימין) והספרייה (משמאל) שכמו חדר האוכל גם אותם תכנן האדריכל חיליק ערד

.

שנות ה-70: הספרייה משמאל והמועדון (ארכיון גזית)

.

פיתוח הנוף שבמרכז כולל מדרגות רחבות עם קירות בטון חשוף וסלעי בזלת גדולים שהונחו בבריכת נוי שגם אותה עיצב חיליק ערד

.

בריכת הנוי בוטלה וכוסתה ביריעות דשא סינטטי. במרכז הבריכה הציב שמואל לייטנר, אמן חבר הקיבוץ, קבוצה של סלעי בזלת

.

וכך זה היה נראה במקור (ארכיון גזית)

 

.

(4) שמואל לייטנר

לייטנר יצר כמה עבודות ששולבו במרחב הציבורי בקיבוץ גזית וכאן מוצגת קבוצת הסלעים שהניח על במת בטון בבריכת הנוי שבמרכז הקיבוץ. הוא גם יצר ציור קיר בכניסה למזכירות. הוא נולד בפולין -1925 ובגיל 16 נשלח למחנות ריכוז. הוא גם צעד בצעדת המוות אך הצליח להינצל וב-1946 הפליג באונית המעפילים "לנגב" אך נתפס בסמוך לחופי הארץ בידי הבריטים ונכלא בקפריסין, שם למד אמנות אצל נפתלי בזם. רק שנתיים מאוחר יותר הצליח להגיע לארץ ישראל ולהקים כאן משפחה.

למד תקופה ב"מכון אבני" ומאוחר יותר בסמינר הקיבוצים. במסגרת גרעין שהתגבש בקיבוץ הזורע היה בין מייסדי גזית. לאורך השנים היה מורה למלאכה וחצרן במוסד החינוכי "תבור" שפעל בצמוד לקיבוץ עין דור, עבד במפעל פלזית, היה מדריך קרמיקה במכללת "אוהל שרה" (כיום המכללה האקדמית עמק יזרעאל) ועבד בנוי בקיבוץ. היה זקן חברי קיבוץ גזית ובינואר 2020 נפטר.

.

מבנה הספרייה ייחודי: הוא מתנשא לגובה ונשען על עמוד מרכזי ורחב שדרכו עולים. עמודי בטון נוספים מצויים בהיקף. פס חלונות צר מפריד בין החזית ובין הגג

.

כיום מאוכלס השטח שבקומת הקרקע בשלל מתקנים שמסתירים את הריחוף של המבנה

.

1972: בניית הספרייה (ארכיון גזית)

.

בעוד שחזיתות המבנה מחופים בטיח גס, העמודים נותרו בבטון חשוף

.

מכאן עולים לספרייה

.

בעת הסיבוב הספרייה סגורה

.

הספרייה מאורת היטב ובמרכז המדרגות העולות מהחצר (ארכיון גזית)

.

המועדון פונה לרחבה גדולה המעוצבת כמו מרפסת

.

שנות ה-70: חזית המועדון ומימין בריכת הנוי כשעדיין עם מים (ארכיון גזית)

.

שלט: הספרייה והמועדון הוקמו מכספי השילומים שקבלו חברים בקיבוץ

.

במועדון: בקצה האחד דלפק ובר ובקצה השני קיר אמנות ופסנתר כנף. הריהוט כאן נותר מקורי

.

למועדון ניתן להכנס מכמה כיוונים

.

גופי התאורה בוצעו במיוחד למועדון והם עשויים מגופים הנראים כמו מרחפים באולם

.

תבליט עץ שיצר שלמה לביא

.

1970: המועדון (ארכיון גזית)

.

קריקטורה שתלויה עלה קיר ומתארת את הצפיפות שהיתה בחדר האוכל הישן של הקיבוץ

.

.

(5) המכבסה

בצדו השני של הדשא הגדול, ממש מול חדר האוכל, ניצבת המכבסה. ב-1989 הורחב המבנה ובחזיתו שילבו את תבליט הבטון שיצר שלמה לביא ועיטר במקור עד 1982 את חזית הכניסה לחדר האוכל.

.

המכבסה מתייחדת בתבליט בטון מרשים שיצר שלמה לביא חבר הקיבוץ. במקור שולב התבליט בחזית חדר האוכל הישן, ולאחר הרחבתו של חדר האוכל נוסר הקיר והובא למכבסה

.

בטון

.

חתימת האמן

.

.

(6) אזור המשק

באזור המשק של הקיבוץ בולטים מגדלי הסילו:

.

בחצר המשק ניצב מגדל סילו מ-1953

.

שלט הסבר שהתקינה המועצה לשימור אתרים

.

ממול ניצב מגדל נוסף

.

וגם בחזיתו הותקן שלט של המועצה לשימור אתרים

.

.

(7) חורשת הזיכרון

אתר אחד פספסתי ולא בקרתי בו והוא חורשת הזיכרון שהקימו חברי הקיבוץ לזכר יקיריהם. ההתחלה היתה צנועה כשכמה מניצולי השואה חברי הקיבוץ נטעו עץ לזכר יקיריהם שנספו בשואה. לאורך השנים התפתחה החורשה והוקמה בשלבים, כשבין העצים שולבו פינות התייחדות שעיצבו מגוון של אדריכלים ומעצבים.

לבד מעצי החורשה שנטעו החברים ופינות ההתייחדות, הוצבו בחורשה שמונה ריכוזי סלעים כשבכל ריכוז כזה נחרטו שמות המתים, חלקם נספו בשואה, חלקם נפלו במלחמות ישראל. רחבת טקסים מודגשת הודות לעמוד זיכרון המדמה את הבן שנפל בקרב או כנר לזכר נספי השואה, אותו יצר בהתנדבות האדריכל חיליק ערד באמצע שנות ה-60.

בקצה הצפוני של החורשה הוקם בבור של מחצבה עתיקה אתר הנצחה לשבעה מבני גזית שנפלו במלחמות ישראל, שאותו תיכנן עמנואל אבידוב, רכז הנוי. בשנת 1991 ובתכנונו של מאורי גולדווסר נסלל שביל שנועד לחבר את אותן שתי פינות, כלאורך השבילים ניצבים שמונה ריכוזי סלעים עליהם חקוקים שמות המשפחות של חברי הקבוץ שניספו בשואה. במקביל הוקמו בצד הדרומי מתקני שעשועים לילדים שהפכו את האתר כולו למוקד משיכה חי ומלא כל יום.

.

האתר כולל חורשת עצים ורחבת טקסים בה הציב האדריכל חיליק ערד פסל זכרון (ארכיון גזית)

.

הפסל מייצג את הבן שנפל חלל (ארכיון גזית)

.

טקס זכרון בחורשה לצד הפסל שיצר האדריכל חיליק ערד (ארכיון גזית)

★

תודה לקלרה שורר, חיים שורר, אלי בראל, אדריכל מאורי גולדווסר ויובל דניאלי

★

חדרי אוכל נוספים בהם הסתובבתי:

.

געש (מנחם באר)

גזית (חיליק ערד)

חוקוק (שלי ניסים)

רביבים (שלי ניסים)

החותרים (שלי ניסים)

רשפים (מנחם באר)

שפיים (עירא אפרתי)

שלוחות (לאון שרמן)

ברקאי (אברהם ארליק)

דברת (מרדכי זברודסקי)

משמרות (יעקב מטריקין)

גלעד (ארנונה אקסלרוד)

ברור חיל (ויטוריו קורינלדי)

כפר המכבי (שלמה גלעד)

בית ניר (שמואל מסטצ'קין)

עין הנצי"ב (נעמי יודקובסקי)

שער הגולן (שמואל מסטצ'קין)

כפר מסריק (מוניו גיתאי-וינרויב)

עין חרוד מאוחד (שמואל ביקלס)

גשר (שמואל ביקלס, ארנונה אקסלרוד)

חפצי-בה (ריכארד קאופמן ועירא אפרתי)

מעיין ברוך (ארטור גולדרייך ורחל ניסים)

נחל עוז (בנימין צ'לנוב, ויטוריו קורינלדי)

גבעת חיים מאוחד (אהוד שחורי)

גבע (אריה שרון, אמנון לוי)

כרמיה (שמואל מסטצ'קין)

גלגל (נעמי יודקובסקי)

יקום (שמואל מסטצ'קין)

נגבה (שמואל מסטצ'קין)

דורות (מרדכי זברודסקי)

בית גוברין (אמנון לוי)

געתון (מנחם באר)

שניר (מנחם באר)

גת (מנחם באר)

נווה איתן

כפר דרום

אלונים (שלמה גלעד)

ארז (אלכס קשטן וויטוריו קורינלדי)

בית אלפא (לאופולד קרקואר, אברהם ארליק)

צרעה (אריך ראש, מוסה חריף וויטוריו קורינלדי)

שער העמקים (יוסף אילדמן, מנחם באר, דן פלג)

אילות (שמואל ביקלס, ישראל גודוביץ, אלכס גרינבאום)

הצעות לחדר אוכל אפיקים (שמואל פובזנר, אברהם יסקי)

גדות, שמרת ואדמית (חנן הברון, מנחם באר ושמואל מסטצ'קין)

מגל ולהבות חביבה (שמשון הלר, שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד)

אור הנר, רוחמה (שמואל מסטצ'קין, אריך ראש וארנונה אקסלרוד)

משאבי שדה, שדה בוקר, סמר (רחל ניסים, שלמה גלעד, חיליק ערד)

בית זרע, שער הגולן וטירת צבי (מנחם באר, שמואל מטסצ'קין, לאון שרמן)

מגידו, עין השופט והזורע (חיליק ערד, אברהם ארליק, מוניו וינרויב ואל מנספלד)

כפר סאלד, עמיר, שדה נחמיה (עירא אפרתי, מנחם באר, אהוד שחורי/אפשטיין ובניו)

גבעת עוז, אשדות יעקב איחוד ותל יוסף (שמואל מסטצ'קין, מוסה חריף, לאופולד קרקואר)

עין דור, סאסא, איילת השחר (שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד, מרדכי זברודסקי עם אריך ראש)

שדה נחום, חמדיה, אפיקים (שמואל ביקלס, שמשון הלר, ו. י. ויטקובר עם אריך באומן)

ראש הנקרה, עין המפרץ, לוחמי הגטאות (פרדי כהנא, חיליק ערד, נעמי יודקובסקי)

הסוללים, עין גב, גשר הזיו (מרדכי זברודסקי, דב קוצ'ינסקי, שלמה גלעד)

כפר עזה, גבולות ומגן (ויטוריו קורינלדי, חיליק ערד, שמואל מסטצ'קין)

מנרה, הגושרים, דן (רחל ניסים, נעמי יודקובסקי, שמואל מסטצ'קין)

משמר דוד, הראל ונחשון (אריך ראש, אברהם ארליק, חיליק ערד)

סער, חניתה, יחיעם (חיליק ערד, מרדכי זברודסקי, מנחם באר)

ברעם, כפר גלעדי, מצובה (אהרון אלבוים, ארנונה אקסלרוד)

גבעת השלושה וגם כתבתי עליו כאן (אריה שרון)

יזרעאל, כפר החורש (אדם אייל, פרדי כהנא)

כפר מנחם, רבדים וחצור (שמואל מסטצ'קין)

יגור (יוסף אידלמן ורבקה ורוברט אוקסמן)

נירים ואורים (אברהם ארליק, רחל ניסים)

גרופית ומבוא חמה (ארנונה אקסלרוד)

עין החורש (קובה גבר ואברהם ארליק)

צאלים (דוד בסט ויצחק חשמן)

שובל (שמואל מסטצ'קין)

נצר סרני (שמשון הלר)

כפר בלום (פרדי כהנא)

זיקים (מנחם באר)

כברי (חנן הברון)

מבוא גולן (חנן הברון)

יד חנה (ישראל גודוביץ)

נחשונים (אברהם ארליק)

גבעת חיים איחוד (שמשון הלר)

מעלה החמישה (ארטור גולדרייך)

שדות ים (קובה גבר וזיוה ארמוני)

תל יוסף (לאופולד קרקואר)

כרם שלום (ישראל גודוביץ)

עין גדי (שמואל מסטצ'קין)

חפץ חיים (מיכאל קראוס)

בארות יצחק (לא ידוע)

נען (שלמה גלעד)

בחן (לא ידוע)

גונן (דוד בסט)

גינוסר (חנן הברון)

מזרע (אפשטיין ובניו)

גבעת ברנר (רוברט בנט)

רמת הכובש (מרדכי זברודסקי)

גזר – חדר האוכל האחרון (גבי גרזון)

★

שיר לסיום:

.

★