סיבוב בספרייה למדעים מדויקים ולהנדסה באוניברסיטת תל אביב

הספרייה השנייה שתכננו האדריכלים שולמית נדלר, מיכאל נדלר, שמואל ביקסון ומשה גיל בקמפוס אוניברסיטת תל אביב היתה שונה בתכלית מספריית סוראסקי שתכננו עשור קודם לכן. השינויים באו לידי ביטוי בעיקר בעיצוב החזותי ובקישוריות של האולמות: בין פנים ובין חוץ ובינם לבין עצמם. הספרייה למדעים מדויקים ולהנדסה ע"ש ניימן חשפה מהלך נוסף בגישתם לתכנון מבני ציבור בכלל וספריות בפרט, יש בה משהו מספריית ארן שתוכננה קודם לכן וגם משהו מספריית מדעי החברה שתוכננה לאחר מכן.

ביום שישי ניפטר האדריכל שמואל ביקסון, שותף בתכנון הבניין ובעוד עשרות פרויקטים שתכנן המשרד. רשימה זו היא לזכרו.

ועל כך ברשימה זו.

.

אסם הידע

.

מחצית האגפים פונה לדרום (בתמונה) ומחצית שניה לצפון

.

1984 (מתוך אוסף המשרד)

.

בטון חלק צבוע לבן בשילוב בטון חשוף בדוגמת קורדרוי

.

מבט מהצד

.

1984 (מתוך אוסף המשרד)

.

מבט מדרום-מזרח

.

חזית דרומית מרושתת בפתחים, בשונה מספריית סוראסקי (הספרייה המרכזית הקודמת שתכנן המשרד עשור קודם לכן) שהיתה אטומה כמעט לחלוטין

.

בטון

.

1984 (מתוך אוסף המשרד)

.

1984 (מתוך אוסף המשרד)

.

הכניסה אמנם מודגשת באמצעות רחבה המצויה על השביל המרכזי בקמפוס, אך היא כמעט נסתרת

.

לזכר

.

כמו בכל המבנים בקמפוס, גם כאן מצוינים שמותה אדריכלים, הקבלן ושנת השלמת הבנייה

.

האולם המרכזי בספרייה: נגיעות של צבע נכנסו באמצעות התקרה האקוסטית

.

1984 (מתוך אוסף המשרד)

.

.

(1) שיחה עם אדריכל משה גיל, שותף אחראי על הפרויקט:

מ"י: כיצד קיבלתם את הפרויקט?

מ"ג: היינו מוכרים כמומחים לספריות. לא היה מכרז. קודם לכן תכננו באוניברסיטה את הספרייה המרכזית על שם סוראסקי. האוניברסיטה הבינה מהר מאד שספרייה מרכזית שמשרתת את כל הפקולטות זה לא רעיון שיכול לעבוד וככה נולדה הספרייה למדעים מדויקים.

מ"י: בשונה מהספריות שהמשרד תכנן עד אותה עת – הספרייה הלאומית, סוראסקי וספריית ארן, הספרייה הזו היא פחות מונוליטית. זה היה מהלך שבוצע באופן מודע?

מ"ג: בעיקרון זה נכון, אני הובלתי את התכנון כשבצוות עבדו גם האדריכליות עדנה כנף ורינה אלקון. היו ששה תורמים לספרייה והדרישה היתה שהאגפים יהיו מובחנים פיסית, כך שכל תורם יראה את האגף שלו. הדרישה הזו גרמה לנו לעבוד הרבה מאד. היא היתה דרישה בעייתית אבל עזרה במאבק שלי במונומנטליות. חשבתי שצריך לבנות יותר רך. זו היתה המגמה.

מ"י: איך אתה מפרש את הרכות שציינת?

מ"ג: ספריית מדעים מדויקים היא בסופו של דבר לא בניין רך במהותו כמו הספריות שבאו אחריה. ספריות מדעי החברה ומדעי החיים למשל, אלה בניינים יותר אנושיים, הם יותר מקבלים וההופעה שלהם יותר מזמינה. אבל עדיין, גם בספריית מדעים מדויקים יש כבר הרבה מאותה רכות.

.

1979: דגם (מתוך אוסף המשרד)

.

מ"י: במנעד של הרכות שציינת היכן נמצאת ספריית ארן באוניברסיטת בן גוריון שתכננתם בתקופה שבין ספריית סוראסקי ובין ספריית מדעים מדויקים?

מ"ג: ספריית ארן היא עדיין גוף מאד מונוליתי, אך בה כבר יש גג מחורר בפתחים ויש גם את המרפסות שמקשרות בין הקומות וכמוהן הופיעו גם בספריית מדעים מדויקים.

מ"י: בניין הפקולטה להנדסה שתכנן זמן קצר לפניכם לואי קאהן הוא השכן הקרוב ביותר לבניין הספרייה. נפגשתם עם קאהן? כיצד התייחסתם לבניין השכן?

מ"ג: לא נפגשנו אתו [קאהן ניפטר ב-1974 מבלי שהספיק להשלים את הבניין בישראל, מ"י], אבל החשיפה לבטון שמופיע בבניין של קאהן התאים לצרכים שלנו. השתמשנו בבטון 'קורדרוי' שהיה הרבה יותר יקר.

מ"י: מה היה מקור ההשראה לסוג הזה של הבטון?

מ"ג: זה התפרסם בז'ורנלים וגם הכרתי את העבודות של האדריכל פול רודולף. בקרתי בקנדה במעונות סטודנטים שהוא תכנן באוניברסיטה בקנדה.

מ"י: מה ייחד את תכנון הספרייה הזו על פני הספריות הקודמות שתכננתם?

מ"ג: מה שייחד את התכנון היה יועץ לתאורה טבעית. כל הקונספציה של חשיפה לאור טבעי עם הגנה באמצעות הגופים הלבנים שבולטים בחזית – זו תוצאה של העבודה אתו. הוא בנה חתכים של חדירת קרני אור בשעות שונות ויישמנו את המסקנות שלו. למדנו את השטח הזה גם ממנו, גם מספרות שמצאנו וגם מתמר הררי שהיתה מנהלת הספרייה – אשה ידענית שגם הורידה אותנו מכל הרעיונות שהיו לנו בראש. היא היתה אומרת לנו – 'אתם לא תעשו הוליווד מהספרייה הזו'. היא היתה ילידת רומניה והיא זו שארגנה את כל התורמים שהיו במקרה או שלא במקרה גם הם ילידי רומניה.

.

1979: חתך (מתוך אוסף המשרד)

.

מ"י: הגופים הלבנים כמו שאתה מכנה אותם דרכם חודר האור פנימה, מאפשרים גם מבט אל החוץ ומזכירים את הפתחים בחזית של ספריית ארן.

מ"ג: בארן אלה פירמידות בולטות שמזכירים גרעינים של חמנייה, פה זה משהו אחר ויותר פשוט. הפתרון בארן היה מסובך קונסטרוקטיבית וביצועית, בארן הגופים מחופים בקרמיקה וכאן הם צבועים בלבן. אבל העניין של חדירת קרני שמש היה דבר שהעסיק אותנו מאד וזה המשותף בשתי הספריות. היתה בעיקר בעיה בחורף כשהקרניים נמוכות, ולכן הגגונים מאד עמוקים.

מ"י: האם העומק שלהם משתנה בחזית הצפונית שפחות פגיעה לחדירת קרני שמש ישירות?

מ"ג: גם בצפון יש חדירה של קרני שמש והחזית לא לגמרי מוגנת ועשינו עומקים זהים ככל הזכור לי.

מ"י: הכניסה לבניין היא יחסית נסתרת ובטח שלא מודגשת. זה מהלך שגם מופיע בספריית ארן ובמבנים אחרים שתכננתם.

מ"ג: מצד אחד אנחנו מנסים לעשות צניעות בכניסות לבניינים ומצד שני לעשות בניינים עם נוכחות חזקה. אבל מהכניסה כאן אני לא כל כך מרוצה כי אתה מגיע ונכנס למבואה אטומה ולא לאולם שמקבל אותך. היה דגש על ביטחון, כי פחדו שיגנבו ספרים. לכן היה צריך לעשות מקום שיעברו דרך מגנומטר ויהיה פקיד שיבדוק את כל מי שיוצא.

.

1979: תכנית הצבה בשטח (מתוך אוסף המשרד)

.

מ"י: בספרייה הלאומית וגם בספריית סוראסקי שילבתם חצרות פנימיות, אך כאן כבר אין חצר פנימית. מדוע?

מ"ג: העניין של החצר הפנימית לא הוכיח את עצמו. ראינו שלא יוצאים אליהן וזה היה עניין מת. בסוראסקי חשבו שזה גם יפתור בעיות של תאורה טבעית אבל זה לא כל כך פתר ובסוף קיבלו בניין אטום.

מ"י: כמו בספריית ארן, גם כאן יצרתם מרפסות שמאפשרות קשר עין בין השוהים במפלסי הספרייה  השונים והופכים את המקום לסביבה מיוחדת. איך הגיבו לכך?

מ"ג: הספרניות לא אהבו את הרעיון. הן טענו שאי אפשר לשבת למטה כשכל אחד יכול להסתכל עליך מלמעלה בלי שאתה שם לב ולבחורות אפשר להסתכל אל תוך החזייה. היתה להם השקפה שזה מפריע. בספריית ארן לעומת זאת אף אחד לא התלונן, אבל אם הן התלוננו פה אז כנראה שהיו דברים בגו.

.

1979: חתכים (מתוך אוסף המשרד)

.

מ"י: הצבעוניות בבניין מופיעה בתקרות של אולמות העיון.

מ"ג: נכון, אלה תקרות מפח מחורר בצורת פירמידות קטומות, שבתוכן יש חומר בולע רעשים שמוריד את עוצמת הרעש. עבדנו במשרד על סולם של צבעי יסוד ובין הפירמידות גם שילבנו גופי תאורה פלורסנטים. הפירמידות האלה גם יושבות על המודול הקבוע שפתחנו.

מ"י: מודול בספריות הוא נושא מרכזי, מה היה המודול כאן?

מ"ג: הבסיס היה 1.4 מטר שזה המרחק שכולל שולחן לקורא עם כיסא. זה גם המודול שמתאים למרחק בין שתי כונניות, וכפולה שלו נותנת את המודול הקונסטרוקטיבי. עם השנים המודול הלך וגדל והגיע ל-1.44.

מ"י: נחזור שוב לעניין הצבעוניות, היכן עוד חוזרים ומופיעים צבעים?

מ"ג: נושא הצבעוניות הופיע גם בשטיחים. היינו בקשר עם 'שטיחי כרמל' והדגש היה שהשטיחים לא יהיו מחומרים סינתטיים אלא מצמר, מפני שצמר הוא חומר לא דליק, זו דרישה בטיחותית. לפי הזמנה שלנו ייצרו עבורנו דגמים שונים, בחרנו את אלה שמתאימים לנו ובכל קומה בחרנו שטיח בצבע אחר.

.

באולם המרכזי

.

מ"י: בראיון שערכתי איתך לפני כמה שנים ציינת שעיקרון מרכזי בתכנון ספריות הוא ההפרדה בין תנועת הקוראים ובין תנועת הספרניות [וידאו של הראיון מופיע כאן בהמשך]. כיצד הוא בא לידי ביטוי בספריית מדעים מדויקים?

מ"ג: ההפרדה בתנועה קיימת בעיקר בתנועה הורטיקלית, בין הקומות. הקוראים מסתובבים בשתי הקומות העליונות, בעוד שהספרנים מגיעים גם לקומת המרתף שהיא חצי חפורה ושם יש מפעל שלם שמשרת את הספרייה וכולל בין השאר מיון, כריכיה, קבלת חבילות. לקוראים יש מעלית ומדרגות שקל למצוא ולספרנים יש את המדרגות שלהם. בספריית סוראסקי המדרגות מצויות בגרעין ושם גם יושבות הספרניות שנועד להן תפקיד שולט. בספריית מדעים מדויקים הנושא של הספרן השולט כבר היה פחות מרכזי ואין את המבט המפקח של הספרנית. הדגש השתנה והנושא שהיה חשוב להם יותר היה גניבת הספרים, נושא שהיום כבר נעלם ובכלל לא רלוונטי.

.

(2) האדריכלים

משרד נדלר, נדלר, ביקסון, גיל פעל במשך שבעה עשורים, 2010-1946. ייסדו אותו בני הזוג האדריכלים שולמית ומיכאל נדלר שכבר בפרויקט הראשון המשמעותי שזכו בו בתחרות הוכיחו שליטה בתכנון קמפוס אקדמי – המדרשה החקלאית ע"ש רופין בעמק חפר. מאוחר יותר זכו בתחרות לתכנון הספרייה הלאומית בקמפוס גבעת רם בירושלים ומיד אחריו הרחיבו את השותפות כשצרפו אליהם את האדריכל שמואל ביקסון. עמו תכננו את ספריית סוראסקי עליה זכה המשרד בפרס רוקח (כתבתי עליה כאן) ואת תיאטרון ירושלים. לאחר הצטרפות האדריכל משה גיל תכנן המשרד את ספריית ארן – הספרייה המרכזית באוניברסיטת בן גוריון ומאותה עת הפכו בין השאר למתכנני הספריות הבכירים בישראל. הם תכננו בעוד תחומים רבים כמו בית העיתונאים ע"ש סוקולוב, בניין משרדי בנק החקלאות, בניין עיריית באר שבע, בתי קולנוע בבאר שבע ובאשקלון (שניהם נהרסו). הפרויקט המשמעותי האחרון שתכננו היה בית המשפט המחוזי בנצרת, אך בדמדומי המשרד תכננו ספרייה אקדמית אחרונה במכללת ספיר – עליה כתבתי כאן.

ב-2013 אצרתי בהשתתפות ערן טמיר את התערוכה "עבודת צוות" שעסקה בעבודות המשרד והוצגה בגלריה בבית האדריכל ובמוזיאון בית אורי ורמי נחושתן. ב-2016 פרסמתי עם צבי אלחייני מונוגרפיה מקצועית ומקיפה על עבודות המשרד. בתחילת 2018 אצרתי את התערוכה "אסם הידע" אותה ליווה ספר, ושניהם מתמקדים בבניין ספריית סוראסקי.

.

1979: תכנית הקומה העליונה (מתוך אוסף המשרד)

...

קולו המרגיע של איתי כ"ץ מלווה את הביקור שערכתי עם האדריכלים שולמית נדלר ומשה גיל בספריות הקמפוס ב-2011. הוידאו נערך במסגרת כתבה שיצרתי לאתר xnet:

.

1984 (מתוך אוסף המשרד)

.

בקצה כל אגף אזור לימוד המתנשא לגובה שתי קומות ומואר היטב הן בתאורה טבעית והן על ידי גופי תאורה כדוריים החוצים את האולם לכל גובהו ומרככים את הקווים הישרים

.

מבט על שלושת שורות החלונות

.

המנורות בוצעו בהזמנה מיוחדת על ידי האדריכלים

.

המדרגות בבניין הן מפגן של שליטה בעיצוב בטון. את הבטון הקר והקשה מרככים שני פסים דקים של עץ טבעי המופיעים במעקות בלבד

.

בטון 'קורדרוי' לצד בטון 'דפק'

.

הספריות שינו את פניהן בתחילת העשור כשאת מקומם של מדפי הספרים תפסו מגוון של אזורי לימוד

.

מבט מהקומה העליונה בקצה אחד האגפים על אזור הלימוד שבקומת הקרקע

.

1984: מבט מהקומה העליונה (מתוך אוסף המשרד)

.

במבט מלמעלה אפשר להיות בטוחים: כאן אין ספרים

.

לומדים

.

הספרים מעלים אבק עד לרגע בו יהיה למישהו אומץ לסלק גם את אלה האחרונים שנותרו

.

דקורציה

.

.

(3) מחווה ליוהאן קפלר – יגאל תומרקין

ברחבה שבחזית הכניסה לבניין הספרייה הוצב פסלו של יגאל תומרקין "מחווה ליוהאן קפלר". במקור הוצב הפסל שנוצר ב-1972 במרכז הקמפוס, כשבמקביל הציב תומרקין באותה שנה את פסלו "התרחשויות" במדשאה המרכזית של הקמפוס וגם את הפסל "מחווה למדיצ'י" המוצבת באולם המבואה של בניין מקסיקו (ומופיע ברשימה שפרסמתי על הבניין). עם התפתחות הקמפוס דרומה באמצע שנות השמונים, הועתק הפסל בהסכמתו של האמן למיקומו הנוכחי.

הפסל הוא מתוך סדרת עבודות שיצר תומרקין בשנות ה-70 ועסקו בפוליהדרונים. את הפסלים יצר מפלדת קורטן, ניירוסטה ומבטון. ניתן למצוא אותם בחולון, בפארק הירקון בתל אביב, במגדל העמק וגם כאן בקמפוס. נעמה תומרקין בשיחה איתה וכן במאמר שכתבה השנה "יגאל תומרקין והפוליהדרונים – פיסול בתחילת שנות ה-70" מספרת שהמקור לעיסוק הגיע לתומרקין מהתחריט שנקרא "מלנכוליה", אותו יצר אלברכט דירר ב-1514. בחלקו השמאלי של התחריט מופיע פוליהדרון, המסמל את הגאומטריה כמרכיב תיאורטי המנחה את האמן ביצירתו.

בעבודה זו שבחזית בניין הספרייה יצר תומרקין מחווה ליוהאן קפלר (1630-1571), מאבות האסטרונומיה. קפלר הציע חלוקה גיאומטרית למרחקים בין כוכבי הלכת, רעיון שניסח גם באמצעות דגם ששרטוט שלו הציג במאמרו "מסתרי היקום" מ-1596. הדגם מורכב מחצי כדור ובו חמישה גופים משוכללים, כשתומרקין מקבל מהם את ההשראה ליצירת הפסל בקמפוס. בקטלוג שפרסם תומרקין ב-1972 וליווה תערוכה בגלריה יודפת שהציגה פסלי פוליהדרון מנירוסטה, התייחס בטקסט שכתב לאותם שמות מחווה שהעניק לפסלים (מצוטט במאמרה של נעמה תומרקין): "אם מופיעים ביצירותי שמות כמו דה-וינצ'י, דירר, אוצ'לו, מדיצ'י והצלבנים – הרי שהינם גלים נישאים, משהו להיאחז בו ליצירת מצבים חדשים, והם רחוקים מן המקור, כאותה אבן שנזרקה למים מן הגל שיצרה, ובכל זאת הקרבה ישנה – כי לולא נזרקה האבן, לא היה נוצר הגל הרחוק הזה".

.

תחילת שנות ה-70: הפסל במיקומו המקורי (באדיבות נעמה תומרקין)

.

שנות ה-80: הצבת הפסל במיקומו הנוכחי כשברקע הספרייה (באדיבות נעמה תומרקין)

.

מחוץ לבניין ניצב פסלו של יגאל תומרקין: מחווה ליוהאן קפלר

.

הפסל הוצב במקור בשנות השבעים במרכז הקמפוס ורק עם השלמת הספרייה הועתק למיקומו הנוכחי באופן המשתלב יפה בסביבה

.

צומח

רשימות נוספות על קמפוס אוניברסיטת תל אביב:

(1) בית הספר למוסיקה

(2) בית הספר לרפואה

(3) בניין שרת למדעי החינוך

(4) הספריה המרכזית ע"ש סורסקי

(5) בניין תחזוקה

(6) בניין מקסיקו

(7) אתר ההנצחה לזכר חללי אוניברסיטת תל אביב

(8) בית הספר למינהל עסקים

(9) ספרית המפות

(10) המעבדה למחקרי תכנון סביבה

(11) שרידי הכפר שיח' מוניס

(12) בניין גילמן

(13) בית הספר לאדריכלות בבניין דה-בוטון

(14) בניין שרמן ובניין בריטניה למדעי החיים

(15) המנהרות התת-קרקעיות בקמפוס

(16) אודיוטוריום סמולרש

(17) בניין בית הספר למדעי היהדות

(18) הריסות חזיתות בנייני מדעי החיים

(19) בית הספר פורטר ללימודי סביבה

(20) מתחם חדש של מעונות הסטודנטים

(21) ביקור ראשון במוזיאון אוספי הטבע

(22) ביקור שני במוזיאון אוספי הטבע

(23) ביקור שלישי במוזיאון אוספי הטבע

(24) אוספי הטבע לפני העברתם לבניין החדש

שיר לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • talilay  ביום 30/09/2018 בשעה 5:48

    מיכאל ף
    ניפלאו דרכי העולם
    בחרת לפרסם הרשימה ביום שמואל ביקסון מובא למנוחות.
    הרשימה הפכה להספד בעיני.
    תבורך!
    טלילה

  • יעל  ביום 30/09/2018 בשעה 20:26

    הסיפריה הטובה ביותר לדעתי באוניברסיטת תל אביב היא הסיפריה של הפקולטה לרפואה.
    הבינו שם שסטודנטים מחפשים בעיקר שקט ומקום ללמוד ביחד בקבוצות קטנות. ולכן תכננו אותה כך שיש שם הרבה חדרים אטומים לרעש ומדפי הספרים משמשים כמיגון אקוסטי וויזואלי שמפריד בין אזורי הלימוד והם לא סתם מרוכזים בפינה נידחת בלי שום שימוש.
    גם השולחנות מתוכננים כך שהם מבודדים את הסטודנט מהסביבה ומונעים הסחות דעת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: