סיבוב בבית הכדים בתכנון זאב רכטר

כמעט מאה שנה לאחר שנבנה עדיין נותר שלם "בית הכדים" שתכנן האדריכל זאב רכטר (1960-1899) במפגש הרחובות נחלת בנימין ורמב"ם בתל אביב. כל הכדים למעט אחד נותרו במקומם והם ניצבים בחזיתות בנישות מיוחדות שעיצב להם האדריכל. הבניין אמנם מוזנח וחלקו נטוש כבר שנים, אבל עדיין הפאר והתכנון המושקע ניכרים היטב בחזיתותיו. בכלל חזיתות אלה מייצגות פרק משמעותי בתולדות האדריכלות בישראל ובפרט בקורות יצירתו המקצועית של רכטר שהיה מאבות אדריכלות ישראל. חשיבותו של הבניין עולה הודות לעובדה שמדובר בבניין הראשון שתכנן כאדריכל עצמאי בהיותו בן 25.

רכטר סלד מבית הכדים מהרגע שנחנך ב-1925 בהזמנתו של הסוחר דב בריש רוזנברג. על סלידתו מעידים עד היום קרובי משפחתו. תוך עשור מעת בנייתו היה רכטר ממובילי הסגנון הבינלאומי בארץ והמבנים האקלקטים נחשבו בעיניו ובעיני עמיתיו לארכאיים. מיקומו הבולט ועיצובו הייחודי של בית הכדים הקשו על מאמציו של רכטר להתכחש לו, והוא ככל הנראה מהבודדים ששרד מהמבנים שתכנן בסגנון.

ועל כך ברשימה זו.

.

יש לפעמים שריק על המרפסת

.

מרפסות שקועות פונות אל מפגש הרחובות נחלת בנימין ורמב"ם

.

תחילת שנות ה-80: אספלט, מכוניות, תמרורים וכדים. אין עצים ואין מזגנים (מתוך המונוגרפיה על זאב רכטר מאת רן שחורי, 1987)

.

מאפיין מרכזי בסגנון האקלקטי היתה עודף הקישוטיות של חזיתות המבנה: שקעים ובליטות, עמודים ופיתוחים

.

חדר המדרגות הפונה לרחוב רמב"ם מודגש בכיפת אבץ (באגף הפונה לרחוב נחלת בנימין אין חדר מגורים פנימי ואין כיפה)

.

העסק של השען חוסם חלק מפתח הכניסה המקורי שהיה כפול ברוחבו וכיום רק דלת פח צרה סוגרת על מחציתו ומקשרת אל חדר המדרגות הנעול

.

אגף חדר המדרגות מודגש בחזית באמצעות הבלטתו והתעגלותו על רקע החזית הישרה וכן פתחים אנכיים לכל גובהו

.

בבליטות דקורטיביות הונחו הכדים הבולטים לא רק הודות לצורתם ותלת-ממדיותם אלא גם צבעוניותם

.

כאן נעלם הכד

.

.

(1) הבניין

מפגש הרחובות רמב"ם ונחלת בנימין מרשים בעיקר הודות לבינוי המקיף אותו שברובו מוזנח. משאר הבחינות מדובר בצומת דרכים להולכי רגל בלבד מאז שנות השמונים כשבוטלו הכבישים ברחובות האלה. העסקים נותרו כמו שהיו, בעיקר כאלה שמתמחים בטקסטיל ועוד חנויות דומות שנראות כמו חנויות סיטונאים. בבית הכדים יש שען, חנויות למנורות, כלי מטבח, תכשיטים ושני עסקי טקסטיל. בשתי הקומות העליונות מצויות דירות – אלה שממוקמות בזרוע הפונה לרחוב רמב"ם נטושות ומוזנחות ואלה שפונות לנחלת בנימין מאוכלסות ומוזנחות. בבניין ממול יש בית קפה שפתוח לרחוב אבל נסגר מוקדם. אחרי חמש האזור מתרוקן.

הבניין הוקם לצרכי מסחר בקומת הרחוב ולמגורים בשתי קומותיו העליונות על מגרש בן 780 מ"ר. תכניתו בצורת האות V – שתי זרועות הסגורות על חצית עורפית, המייצרות דופן בקו אפס של המגרש לכיוון הרחובות המסחריים רמב"ם 11 ונחלת בנימין 16. מבין שתי הזרועות הראשית והארוכה (34.5 מ') פונה לכיוון רחוב רמב"ם והקצרה לנחלת בנימין (19.9 מ'). בזו הפונה לרמב"ם נמצא חדר מדרגות פנימי המסתיים בחלקו העליון בכיפת אבץ, לעומת האגף לנחלת בנימין שהגישה אל שתי הקומות העליונות בו היא באמצעות מדרגות חיצוניות בעורף הבניין.

העיטור והמורכבות של החזית כולל שימוש בשקעים ובליטות, עמודונים קטנים ושילוב של קווים ישרים ומקושתים, כשהחזיתות עצמן עוצבו כל אחד באופן יחסית סימטרי. החזית הראשית הפונה לרחוב רמב"ם נחצית על ידי חדר המדרגות הפנימי שהפתח אליו מודגש בחזית באמצעות קשת והבלטת חזית חדר המדרגות עד מעל לקו הגג. בחלק הפונה למפגש הרחובות המרפסות מתעגלות, בעוד המרפסות המצויות בחלק הנגדי של החזית מעוצבות בקווים ישרים. תוך שנים אחדות, אלה האחרונות נאטמו בלבני סיליקט ככל הנראה כדי ליצור חדר נוסף בדירה. בשנות ה-60 פעל כאן בית ספר גבוה שערך גם הוא שינויים בתכנית דירות המגורים. קומת הקרקע שיועדה למסחר נותרה כך עד היום.

הכדים שאתם עיטר רכטר את השקעים שעיצב במיוחד להם, ניצבים כאן בשלמותם עד היום, למעט אחד בודד שנעלם. גם כדים אלה מעוטרים, ולהם בחר רכטר בדוגמה בסגנון יווני המופיעה בחלקם העליון. כדים אלה מחליפים למעשה את הקריאטידות – דמויות נשים שהוצבו לקישוט יוקרתי בחזיתות מבנים באירופה במחצית השניה של המאה ה-19. נוסף על הקישוטיות שיצר רכטר, נוסף לבניין כמו גם לבתים וספים בסביבה, אמנות רחוב צבעונית שלא התחשבה בבניין עצמו אלא רק כמצע לעבודות הקיר הצבעוניות.

.

1924: חזית הבניין לכיוון רחוב רמב"ם – במרכז מצוי מודגש בקשת פתח הכניסה לחדר המדרגות

.

תכנית מאוחרת לצורך שינויים על בסיס התכנית המקורית של קומת הרחוב

.

.

(2) הסגנון

חיים קצרים היו לסגנון האקלקטי שתפס בעיקר בשנות העשרים. עם קליטת הסגנון הבינלאומי בתחילת שנות ה-30, נדחה האקלקטיזם שייצג את עירוב התרבויות שהתרחש כאן, אך יותר מזה ייצג את המפגש בין אותם יהודים פולנים ורוסים ובין המזרח התיכון ואת הפנטזיות שנשאו עימם. בתי הסגנון האקלקטי נדחקו והוזנחו והתל אביבים עברו לבתים החדשים והמודרנים. אך גם אלה איבדו את מעמדם תוך פרק זמן קצר. בשנות ה-80 החלו בתי הסגנון הבינלאומי לזכות להערכה מחודשת, כשאחיה נגררה הערכה מסוימת גם לבתי הסגנון האקלקטי, אך אלה פחות זכו להערכה מחקרית ויותר לכזו נדל"נית.

עדות ליחס שהיה לסגנון ניתן למצוא הן אצל רכטר עצמו, אצל קרוביו והן אצל חוקרי מורשתו. במונוגרפיה הצנועה על רכטר שפרסם רן שחורי ב-1987, הוא מתעכב באריכות על בית הכדים שהיה כאמור עבודת הביכורים של רכטר. דבריו של שחורי מנמקים אמנם את חשיבותו, אך מייצגים את הגישה העוינת, גישה שבה אחזו אדריכלים וחוקרים במשך שנים ארוכות. מסכם שחורי: "היו אלה בניינים סתמיים לחלוטין, אולם הם נתנו ביטוי לשאיפה ל'עיר גנים' ולאידאה של 'איש תחת גפנו'".

בתו של רכטר, טוטי פרי, כתבה בזכרונותיה על בית הכדים ועל יחסו של אביה לבניין: "בעל הבית שהיה סוחר מפולניה ביקש בית בורגני ברוח התקופה, ואבא ממלא את בקשתו. בכל פינה חיצונית בבית העמיד אבא כדים בסגנון מזרח תיכוני. מיד כשסיימו את הבנייה הוא כבר התחרט על מה שתכנן. הוא מעולם לא אהב את הבית, התבייש בו ובמשך שנים נמנע לעבור לידו. אני מניחה שהוא למד מכך כי שנים אחר כך, כשהיינו צועדים יחד למשרד והוא היה נותן לי טיפים, אמר לי 'באדריכלות צריך לחשוב טוב על כל פרט ופרט כי זה נשאר, זה עומד ורואים את זה. אם רופא עושה פאשלה – קוברים אותה, אבל אצל אדריכל זה נשאר עומד'. גם האדריכל אמנון רכטר, הנכד, נזכר שהיחס העוין של סבו לבית הכדים הוא נושא ידוע במשפחה ולכן לא מפליא שלא נשמרו מסמכים או תצלומים של הבית באוסף המשרד.

זאב רכטר בעצמו התייחס לתקופה ולסגנון, בדברים שנשא ב-1957 בטקס בו הוענק לו פרס רוקח (את ההרצאה המלאה ניתן לקרוא כאן): "בבואי לארץ, בשנת 1919, היו הערבים בונים מאבני בוץ, אבני חול-ואבן. לו היו חומרים אחרים, ולא היו עובדי בנייה יהודים. על גופה הצעיר והסבלני של תל אביב עברו-חלפו דוקטרינות של שנים רבות בתולדות הארכיטקטורה. זמן מה נראתה תל אביב כפרבר של עיר ה'אמפיר' הרוסי. והנה נמס האמפיר והיה למין דייסה פולנית, גרמנית, צרפתית-קוביסטית".

מאמרים ומחקרים מעטים הוקדשו לבתי הסגנון האקלקטי. תרומה מיוחדת העמיד דווקא "מרכז באוהאוס" כשפרסם ב-2013 את הספרון התלת-לשוני מאת תמי לרר "פאר וחול – אדריכלות אקלקטית בתל אביב". הוא כולל מאמר קצר וסקירה עוד יותר קצרה של 51 בתים בעיר ובהם כמובן בית הכדים. לרר מציינת מספר מאפיינים לסגנון: (1) "שימוש במוטיבים מבניים וקישוטיים השאובים מסגנונות שונים", (2) "התבססות על האדריכלות הקלאסית" כמו צירי סימטריה ראשיים ומשניים, (3) "מוטיבים יהודיים", (4) "שימוש באובייקטים תעשייתיים" ו-(5) "צבעוניות מורכבת". ספרה של לרר מצטרף לספרים נוספים שהוקדשו לאדריכלי הסגנון כמו יוסף טישלר, יוסף ברלין (שניהם מאת ברוך רביד) ויהודה מגידוביץ (מאת אדריכל גלעד דובשני).

.

הכדים מעטרים את חזית הקומה הראשונה בלבד

.

(3) האדריכל

לאחר שהשלים רכטר את בית הכדים הוא נותר בארץ תקופה קצרה. בהמשך הוא נסע ללימודים ברומא ובפריס ועם שובו תכנן בסגנון הבינלאומי כש"בית אנגל" בשדרות רוטשילד מייצג את התקופה. על "בית פריד" שהוא מהבניינים האהובים עלי בתל אביב כתבתי כאן לאחרונה. בשנות ה-50 לאחר שנחשף לעבודות בסגנון הברוטליסטי, שינה בשלישית את סגנונו ובניינים כמו היכל התרבות בתל אביב (בשיתוף דב כרמי ויעקב רכטר), "בנייני האומה" בירושלים, שיכון "מעוז אביב" בצפון תל אביב (עליו זכה בפרס רוקח) ובית ההבראה בנצרת (בשיתוף יעקב רכטר ומשה זרחי) הם דוגמאות לתקופה.

בעבר פרסמתי כאן מחדש את מאמרו של אברהם ארליק לכבודו של רכטר, וכן טקסט שרכטר כתב בעצמו על תפקידו של האדריכל.ב-1960 נפטר רכטר (62) ואת משרדו המשיכו בנו – יעקב רכטר וחתניו משה זרחי ומיכה פרי. ב-1961 נערכה תערוכה לזכרו בביתן הלנה רובינשטיין שתכנן. ב-1987 פורסמה מונוגרפיה מאת רן שחורי. ב-2009 אצרו מתניה ז"ק, דנה גורדון וכרם הלברכט תערוכה קטנה על יצירתו ב"ירקון שבעים".

 

כדים

.

הסבת האזור למדרחוב הובילה לנטיעתם של עצים שכיום מסתירים את הבניין והכדים, בונוסף מישהו מתח ברזנט לכל רוחב רחוב רמב"ם

.

הוא רוצה לאמא

.

החלק המערבי של החזית לרחוב רמב"ם

.

מורכבות צורנית המדמה מרפסת

.

שילוב של גוף בסיסי המתאפיין בקווים ישרים עם גופים מעוגלים הבולטים מהגוף הבסיסי

.

שקעים, בליטות ועמודונים

.

גגון מצחיה מלווה את חזיתות הבניין בחלקו המערבי (רחוב רמב"ם) המורכב ממרפסות

.

חלק מהחזית הפונה לרחוב נחלת בנימין

.

חלק מהחזית הפונה לנחלת בנימין. כל הכדים במקומם כבר 93 שנים

.

מבט על המרפסות המעוגלות הפונות למפגש הרחובות ומחברות בין שתי הזרועות מהן מורכב הבניין

.

לא רק כדים אלא גם אמנות רחוב

.

קישוט ופשע

.

מבט על החזית הפונה לרחוב רמב"ם

.

מבט על החזית האחורית של האגף הנטוש המלווה את רחוב רמב"ם

.

מפגש שתי זרועות הבניין במבט מהחצר העורפית

.

עוד אמנות רחוב על תריס החנות

.

.

כשעברתי על פני הבניין ברחוב רמב"ם 24, לא הרחק מבית הכדים, הוא נראה היה לי כמו בניין חדש ולא מוצלח שנדחף כאן. אלא שלמעשה במגרש זה נבנה ב-1924, במקביל לבית הכדים בית מגורים חד-קומתי שנבנה בסגנון האקלקטי. הבניין הורחב כמעט מידי שנה ולבסוף נהרס ובמקומו נבנה בשנות ה-40 בניין חדש שנועד כולו למסחר ומשרדים. אני לא זוכר את הבניין שהיה פה לפני השימור, אבל האבן הירושלמית הבוהקת שמחפה את הבניין נראית על הפנים.

.

בהמשך רחוב רמב"ם 24 ניצב בניין שנראה לגמרי חדש, אך למעשה מדובר בשימור של בניין שתכנן האדריכל פנחס היט

.

צוללת ירושלמית עגנה בתל אביב

★

מאמרים נוספים שפרסמתי על זאב רכטר ועבודותיו:

.

(1) הצעה לסיור בין מבנים שתכנן במרכז תל אביב

(2) בית הבראה בנצרת

(3) אברהם ארליק על זאב רכטר

(4) זאב רכטר על תפקיד האדריכל – 118 שנים להולדתו

(5) בית אהרן כהנא הנטוש

(6) בית פריד ברחוב אחד העם

★