סיבוב באולמות הרצאות מדעי הטבע בקמפוס הר הצופים / האוניברסיטה העברית

ביום שלישי עליתי לירושלים. המטרה המרכזית היתה להשתתף במסיבת העיתונאים שנערכה בבצלאל עם צמד האדריכלים קזויו סג'ימה וריו נישיזאווה ממשרד SANNA, שהציגו יחד עם שותפם הישראלי ניר-קוץ את בניין בצלאל החדש. היו לי כמה דקות פנויות קודם לתחילת ההצגה, אז קפצתי לראות את בניין אולמות ההרצאות שתכננו בסוף שנות ה-60 צמד האדריכלים בנימין אידלסון וגרשון צפור. הצמד הזה תכנן למעשה את כל מזרח קמפוס הר הצופים אחרי מלחמת ששת הימים. בניין אולם ההרצאות תוכנן ונבנה בין 1967 ל-1975.

שני הפרויקטים האלה לא דומים אמנם בקנה המידה שלהם, במיקומם ובייעודם אך מעניין להשוות בין פרויקט אדריכלי שיצרו צמד אדריכלים ישראלים שהיו חלק מתקופה בה ניסו כאן ליצור אדריכלות ישראלית ובין פרויקט שיצרו אדריכלים יפניים שמבקשים להציג את פרשנותם האישית למקום הישראלי בכלל והירושלמי בפרט.

על בצלאל ועל אולמות ההרצאות ברשימה הזו.

.

הכניסה לבניין אולמות ההרצאות

.

אושר גדול: SANNA בבצלאל (קזויו סג'ימה וריו נישיזאווה במסיבת העיתונאים)

.

(1) אולמות ההרצאות למדעי הטבע בקמפוס הר הצופים

במקור נקרא הפרויקט על שמם של אסתר ויוג'ין פרקאופ, אך חוץ מהמסכים שמצאתי אצל האדריכל גרשון צפור, במבנה עצמו אין כל עדות לשם הזה. במפת הקמפוס מצויין על הבניין הזה "מדעי הטבע". היום אין זכר למדעי הטבע בקמפוס הר הצופים והסיבה שהבניין קרוי כך היא היסטורית-פוליטית. מיד לאחר מלחמת ששת הימים, היה חשש בהנהלת האוניברסיטה העברית, שהקמפוס לא יישאר בידיים שלה, לכן היא הזדרזה לבצע שתי פעולות במקביל. (א)  לאכלס כמה שיותר מהר את הקמפוס הקיים ו-(ב) לתכנן קמפוס חדש ועדכני.

שיטת האיכלוס המוזרה שהגיעו אליה היתה לשלוח את כל תלמידי השנה הראשונה להר הצופים, כששאר השנים והתארים המתקדמים ימשיכו לפעול בגבעת רם. באופן זה נשלחו אלפי תלמידי שנה א' של מדעי הטבע להר. לאחר שהסגל האקדמי והסגל המנהלי טענו שהדבר יוצר הרבה בעיות, ניזנח הרעיון ומדעי הטבע רוכזו כולם בגבעת רם, ומעתה נערכה חלוקה בין מדעים מדויייקים שנותרו בגבעת רם ובין מדעי הרוח והחברה שהתמקמו בהר הצופים. כיום משמש הבניין את כלל המחלקות הפועלות בהר.

למימוש הפרויקט הוזמנו שני השותפים אידלסון-צפור. בנימין אידלסון (1972-1911) הוא אדריכל חתן פרס ישראל וזוכה פרס רוקח שהיה שותפו של אדריכל אריה שרון במהלך שנות החמישים. לאחר שהשותפות התפרקה, לקח אידלסון את צפור וכן את יעקב הרץ שעבדו במשרד תחת השותפות והרכיב שותפות חדשה. הרץ פרש לאחר מספר שנים ואידלסון וצפור המשיכו יחד עד פטירתו של אידלסון ב-1972. הצמד הזה תכנן את כל מזרח הקמפוס (כשהמבנה הבולט הוא מגדל המים שהפך לסמל האוניברסיטה), וכן מתחם מעונות סטודנטים במערב ההר הקרוי "מעונות אידלסון". לאחר פטירתו של אידלסון המשיך גרשון צפור לתכנן בהר והפרויקט האחרון שלו היה בניין בצלאל. בפרויקט הזה שהעבודה עליו התחילה עוד ב-1974 והושלמה בשנות ה-90, השתתף כבר שותפו החדש של צפור, האדריכל ברק צפור, בנו של גרשון, הממשיך ומפעיל את המשרד הוותיק גם היום. צפור גם זכה בפרס רכטר על בית החולים הפסיכיאטרי בבאר שבע עליו התחיל לעבוד עם אידלסון בשנות ה-60.

בניין אולמות ההרצאות הוא דוגמה לאדריכלות האופיינית של הצמד באותן שנים: עיסוק בצורות בסיסיות. פרויקט גבעת התחמושת (עליו כתבתי כאן) אותו הם תכננו במקביל הוא אחת מהיצירות השלמות ביותר שנוצרו במהלך העיסוק הזה. הם כמובן לא היו לבד בזירה ועיסוק בצורות אפיין גם את עבודותיו של אלדר שרון, צבי הקר ואלפרד נוימן שזכו לפרסום בינלאומי הודות לעבודות שיצרו יחד ולחוד (בניין עיריית בת ים, בית דובינר, מוזיאון יד מרדכי, רמות פולין, בית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב ועוד).

וכך סיפר גרשון צפור על הפרויקט בשיחה שערכתי אתו ב-2004:

"האוניברסיטה העברית פנתה אלינו בקיץ 1967, מיד לאחר מלחמת ששת הימים, בבקשה שניקח בניין קיים ששכן בקצה הקמפוס. מדובר היה במבנה שהוקם בשנות ה-30 כחלק מהאוניברסיטה העברית של אז [הבניין ממוקם צפונית-מערבית לבניין אולמות ההרצאה, מ"י], ודרשו שאנחנו נתאים אותו למחלקה למדעי הטבע שנה א' שהכילה 1200 סטודנטים ושתוכנן שתאכלס אותו. הוספנו לבניין קומה, הוספנו לו אגף נוסף למעבדות מצד מערב. בנוסף, הבניין הקיים היה כולו מצופה בטיח, ובהתאם לחוק בירושלים באנו אנחנו וחיפינו את כולו באבן ירושלמית".

"היות ולבניין לא היו חדרי הרצאות, אז תכננו בנפרד 4 אולמות הרצאה ליד בניין המעבדות: אולם ל-350 סטודנטים, אולם ל-280 סטודנטים, אולם ל-230 סטודנטים ואולם קטן ל-150 סטודנטים. כל אולם תוכנן בצורת משושה ובנוסף ישנו משושה גדול שהוא אולם הכניסה המוביל אל אולמות ההרצאה. אולם משושה נוסף שקיים לא ניתן לראות כאן בתכנית, היות והוא אולם תת-קרקעי. לכל אולם ישנו בצמוד אליו חדר מעבדה לצורכי המרצה, להכנת ההרצאה וניתן לגשת אליו מן החוץ. בנוסף לכך הזמינו מאיתנו בהמשך מגדל מים שבהמשך התלבשו עליו גם כוחות הביטחון. בעוד בניין המעבדות הוא בקווים ישרים, הרי שאולמות ההרצאה ומגדל המים הם בצורות לא רגילות: משושה ומשולש".

.

מבט פרספקטיבי מכיוון דרום-מזרח על המתחם. בניין אולמות ההרצאה במרכז כשמאחור מגדל המים שהפך לסמל האוניברסיטה, ומימין בניין בצלאל ש"התלבש" על בניין היסטורי שהיה קיים כבר בקמפוס (מקור: משרד צפור אדריכלים)

.

כיום הבניין מוסתר מאחורי צמחיה שעיצבו משרד אדריכלי הנוף של ליפא יהלום ודן צור (גם הם היו לימים חתני פרס ישראל). אך הודות למסמכים שקבלתי מברק צפור (ועל כך תודתי לו), אפשר לראות כיצד כל הפרויקט במזרח ההר התבסס על צורות בסיסיות, גם המבנים וגם פיתוח הנוף.

מעבר מקורה שמגן על הולכי הרגל ונושא גם מערכות תשתית שונות, עוטף חצר פתוחה ומרוצפת בחלקה המעוצבת גם היא על בסיס צורות בסיסיות. בניין ההרצאות שבנוי על טופוגרפיה, מנצל את הבדלי הגובה והכניסה המרכזית אליו היא מהמפלס העליון, דרכו נכנסים למבואה גדולה ממנה ניתן להיכנס לשלושת האולמות הגדולים. חלונות זכוכית גדולים אפשרו בעבר מבט פנורמי על הרי יהודה וים המלח, אך הצמחיה שהתפתחה מסתירה את המבט ומנתקת את הבניין מסביבתו לחלוטין. מדרגות מובילות אל המפלס התחתון שם ממקום האולם הרביעי הקטן וכן חדרים לשירות המרצים והסטודנטים – אזור ריק מרבית שעות היום ומועדף על סטודנטים בבצלאל כמקום להתייחדות.

על עיצוב הפנים הופקד רפי בלומנפלד ושותפו לזר חזקיה שעיצבו גם את הפנים לאתר ההנצחה בגבעת התחמושת. העיצוב המקורי מינימאלי ולא השתנה מאז שנות ה-70. לכל הרעיון הצורני המאפיין את הפרויקט, אין זכר בעיצוב הפנים וזו לדעתי חולשתו. גם הנתק בין הבניין לנוף בסביבתו הרחוקה (מדבר יהודה) ולצמחיה המקיפה אותו הוא אחד מהמגרעות בתכנון הפרויקט.

זה לא פרויקט חשוב בהר הצופים, אך הוא מייצג היטב תקופה באדריכלות הישראלית בה משתלב העיסוק בחומר, צורה, מקומיות ולבסוף גם תפקוד. נמשיך הלאה.

.

תכנית המתחם (מקור: משרד צפור אדריכלים)

.

תכנית מפלס הקרקע (מקור: משרד צפור אדריכלים)

.

תכנית מפלס תחתון (מקור: משרד צפור אדריכלים)

.

מודל וחתך (מקור: משרד צפור אדריכלים)

.

תצלום משנות ה-70 (מקור: משרד צפור אדריכלים, צילום: רן ארדה)

.

תצלומים משנות ה-70 (מקור: משרד צפור אדריכלים, צילום: רן ארדה)

.

המעבר המקורה ישר כמו סרגל אך העיסוק בצורניות מופיע בדוגמה של ריצוף הגרנוליט המלווה את הולך הרגל. הקירוי עצמו הוא מבטון חשוף.

.

המעבר מתפצל כך שזרוע אחת מובילה לבניין בצלאל וזרוע שניה אל בניין אולמות ההרצאה

.

בנקודת הפיצול חלון פנורמי המאפשר מבט על החצר הגדולה בה יושבים הסטודנטים בהפסקות בין הרצאות, ובנוסף יש ספסלים במעבר עצמו

.

.

גם את מגדל המים והתצפית הניצב בצמוד למעבר המקורה תכננו אידלסון-צפור והוא הפך לסמל האוניברסיטה העברית

.

החצר הפנימית אותה עוטפים ממערב ומצפון מעברים מקורים, ממזרח בניין בצלאל ומדרום בניין אולמות ההרצאות שמוסתר עכשיו מאחורי צמחיה

.

מעבר ממערב אל בניין אולמות ההרצאות ובקצהו התחתון משושה

.

קטע מחזית בניין אולמות ההרצאות

.

קטע מהחזית: שימוש באבן מקומית לחיפוי

.

מימין חזית של אחד מאולמות ההרצאות ומשמאל הכניסה לבניין

.

התורמים 01

.

התורמים 02

.

הכניסה הראשית לבניין במבט מבפנים

.

אולם המבואה במפלס העליון מקשר לשלושת האולמות הדולים ועטוף כמעט כולו בלוחות זכוכית המחדירים אור יום טבעי אך הצמחיה והאולמות עצמם מסתירים את הנוף

.

אולם המבואה מבט כללי

.

על לוח המודעות

.

התורמים 03

.

התורמים 04

.

מפגש של אבן וזכוכית

.

המפלס התחתון

.

חדרים במפלס התחתון

.

מדרגות המקשרות בין המפלסים: מרכיב בולט המשוחרר מהקירות

.

אולם 01

.

אולם 01

.

אולם 02

.

אולם 02

.

אולם 02

.

.

כניסה לאולם ההרצאות הקטן

.

אולם הרצאות 03

.

יציאה

.

מימין קטע מחזית מזרחית של אולם ההרצאות, ומשמאל בניין בצלאל

.

המעבר המקורה המקשר לבניין בצלאל

.

.

(2) מסיבת עיתונאים להצגת בניין בצלאל החדש במרכז העיר

חמש שנים טרטרו אותי להר הצופים. הלימודים בהר היו בלתי נסבלים לעומת הלימודים במרכז העיר שם היה קל להגיע לאוטובוס ולברוח מהר מהעיר. היה גם של מקומות לאכול בהם, לקפוץ בקלות למוזיאון, להסתפר או לעשות מליון דברים אחרים. הר הצופים היה כמו כלא עם נוף מרהיב, מגדל שן. המעבר למרכז העיר יעשה טוב לכולם. עכשיו נחשפו התכניות של הבניין החדש במרכז העיר.

המשרד היפני SANNA  כבר פועל קרוב ל-20 שנה והספיק לבנות לא מעט פרויקטים. כשמסתכלים על רשימת העבודות שלהם, אני מתקשה לראות את בניין בצלאל ביניהם. מוזיאון הלוברה החדש בצפון צרפת, מרכז רולקס בשוויץ או המוזיאון לאמנות המאה ה-21 ביפן כמו כל שאר הפרויקטים הבולטים שלהם, אלה פרויקטים שלא סבלו ממחסור בשטח. שונה מהם המוזיאון לאמנות עכשווית בניו יורק שחנכו לפני מספר שנים והוא כן תוכנן בסביבה צפופה ולחוצה, אך מדובר בפרויקט קטן שנראה יותר כמו וילה עירונית שצומחת לגובה. המקרה של בניין בצלאל הוא מקרה בו נאלצו האדריכלים לדחוס לא פחות מ-9 מחלקות שונות על מגרש יחסית קטן. המודל שהוצג באירוע נראה כאילו הם לקחו כמה מהפרויקטים שלהם ושכפלו לכמה קומות. ההתמודדות עם השטח הקטן הקשתה על השקיפות והזרימה – שני ההיבטים שמעסיקים את שני האדריכלים לאורך הקריירה שלהם. כשהם הציגו את הפרויקט, הם חזרו שוב ושוב על המונחים של זרימה ושקיפות, אבל לא בטוח עד כמה באמת יש כאן את שני אלה.

יש אופטימיות. מדובר בכוונה טובה ונכונה שהופקדה בידיים של אדריכלים מעולים כאשר גם השותף הישראלי אריה קוץ הוא אדריכל יצירתי וסקרן. והכי חשוב, מנכ"ל בצלאל החדש הוא אדם עם ניסיון שהצליח להוביל את חידוש מוזיאון ישראל, כך שהעסק בידיים טובות. שלוש שאלות שנותרות באוויר ואין עליהן עדיין תשובה: (א) האם בצלאל יצליחו לגייס את הכסף לבניית הפרויקט? (ב) האם האדריכלים ישמרו על מסגרת התקציב ולא יחרגו ממנה? (ג) לאחר מכן האם ישמרו התלמידים על הבניין 'הזורם' ו'השקוף' וכיצד יתחזקו אותו? אך עד ששאלות אלו יענו, הדרך ארוכה.

ובנוגע לשאלה מדוע לא לתת לאדריכלים ישראלים את הפרויקט. בשנים האחרונות בקרתי בהרבה פרויקטים מגוונים ואני חושב שלדור האדריכלים של משה צור ויוסי סיון וגם לאלה שקצת יותר צעירים מהם, עדיף שלא יתכננו. נחכה עוד 10 שנים שהדור הצעיר יתפוס עמדות כח ויתחיל לממש את הרעיונות העכשוויים שהוא מבשל. ממילא המנגנונים הנוכחיים עדיין לא מסוגלים להתמודד עם הדור הצעיר ובכלל זה גם המנגנון של בצלאל.

ומה יהיה עם הבניין בהר הצופים שתכנן גרשון צפור? בהתחלה התכוננו להעביר אותו למכללה לפיקוד ומטה אך העסק ירד מהפרק וכעת יש דיבור על הפיכת המקום להוסטל לאוטיסטים.

.

מודל בניין בצלאל החדש במרכז העיר בתכנון משרדי האדריכלים SANNA וניר-קוץ

.

קזויו סג'ימה וריו נישיזאווה מתרגלים איחור ישראלי אופייני.

.

אחרי רבע שעה התחילה מסיבת העיתונאים. הישראלים בקושי נתנו לצמד היפני לדבר

.

הם שתקו ונראו היו לא הכי מרוצים

.

ושתקו

.

ושתקו

.

ושתקו

.

ושתקו

.

ושתקו

.

ובסוף הציגו את הפרויקט

.

המודל וברקע קטע מהדמיה

.

סג'ימה עונה על שאלות עיתונאים

.

.

צילום קבוצתי. שכחו את האדריכלים הישראלים ניר-קוץ….

.

איתי מקבל הסבר מסג'ימה

.

בערב הוצג הפרויקט ופרויקטים אחרים של SANNA בפני הסטודנטים והמרצים בבצלאל

.

בלי קשר: על קיר הכניסה לבניין בצלאל יש שילוט יפה שמנסה לסייע למבקר בהתמצאות בבניין שתכנן גרשון צפור

.

רשימה נוספת על קמפוס הר הצופים:

סיבוב בבית הכנסת האוניברסיטאי בתכנון רם כרמי

.